א. רקע: 1. עניינו של פסק דין זה הוא ערעור על החלטת כב' רשמת בית משפט השלום באשדוד, מיום 2/11/94, לפיה נדחתה בקשת המערערת להאריך לה את המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר. 2. בקשתה המקורית של המערערת, כפי שהוגשה לכב' הרשמת, הייתה בקשה המשלבת בקשה להארכת מועד, התנגדות לביצוע שטר ובקשה לעיכוב הליכי הוצל"פ. 3. בהתאם לדין דנה כב' הרשמת, בשלב הראשון, בבקשה להארכת מועד - ודחתה אותה : 3.1 המועד שנקבע בחוק להגשת התנגדות - הוא 20 יום; 3.2 כב' הרשמת קבעה, כי ידיעתה של המערערת על קיום תיק ההוצל"פ נובעת מהעיקול שבוצע בביתה בחודש נובמבר 93' ומן העובדה שבעקבות אותו עיקול, היא ניגשה לב"כ הזוכה וערכה עמו הסדר (מש2/), בחודש דצמבר 1993. 3.3 הבקשה להארכת מועד (המשולבת - כאמור) הוגשה רק ביום 5/4/94. 4. כאמור בהחלטה נשוא הערעור, הארכת מועד מחייבת טעם מיוחד, על פי הוראות תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, סייפא - וההלכה פירשה לדברי המערערת - את הביטוי " טעם מיוחד" בתקנה זו - כטעם שלא היה נתון לשליטת מי שמבקש את הארכת המועד. 5. בעניינו, נטען על ידי המערערת כי הטעם המיוחד שלה היה: חוסר יכולת כלכלית להשיג ייצוג משפטי הולם. לא נטען כי האזהרה לא הומצאה. 5.1 כב' הרשמת לא ראתה בנימוק זה משום "טעם מיוחד". 6. עוד נכתב בהחלטה, כי ההלכה הכירה במרוץ הזמן מנקיטת הליכים על די לשכת ההוצל"פ. 6.1 ההליכים ננקטו בנובמבר 93' ובעקבותיהם ניסתה המערערת להגיע להסדר כלכלי עם ב"כ הזוכה. ב. טענות הצדדים: 1. לטענת ב"כ המערערת, המערערת היא אישה קשת יום ואם לארבעה ילדים, אשר נפלו קרבן למעשה נוכלות מצד מעבידה אשר פיתה אותה למשוך לפקודתו את השיקים נשוא תיק ההוצל"פ העומד ברקע העניין, באמתלה כי נקלע לקשיים זמניים. 1.1 השיקים, אשר נמשכו על ידי המערערת, הוסבו על ידי אותו מעביד לזוכה, המשיבה, שהינה חברת מימון הפועלת בשוק האפור, כתשלום עבור רכב שרכש ממנה. 1.2 המערערת רכשה רכב זה מידי המעביד בסך של 27,000 ש"ח אולם לאחר "העלמות" המעביד, הגיע לביתה - מנהל המשיבה, טען לבעלות על הרכב והרכב אכן נמסר לידיו. 1.3 בינתיים, הוגשו השיקים לביצוע כנגד המערערת ובחודש נובמבר 1993 אכן החלו ננקטים כנגדה הליכי הוצל"פ. 1.3.1 המערערת, בסברה לתומה כי אין לה מנוס אלא לפרוע השיקים לחברת המימון, הגיעה לכלל הסדר תשלומים עם עורכי דינה של המשיבה. 1.4 רק לאחר מספר חודשים פנתה המערערת לייצוג משפטי ואז נסתבר לה לראשונה, כי היא נדרשת, ע"י חברת המימון, לפרוע שיקים שנמסרו לידי מנהל המשיבה, עבור הרכב שהוחזר על ידה לזוכה וככה למעשה, היא נדרשת לפרוע את השיקים בפעם השנייה. 1.5 לאור חוות הדעת המשפטית שקיבלה, הגישה המערערת את כתב ההתנגדות בצירוף בקשה להארכת מועד. 1.6 בהחלטה לדחות את הבקשה להארכת מועד על יסוד קביעתה כי בנסיבות הנ"ל אין משום "טעם מיוחד", נמנע מהמערערת יומה בבית המשפט ונגזר עליה לשלם פעמיים את סכום השיקים. 2. לטענת המערערת, החלטת כב' הרשמת מחטיאה את מטרת בית המשפט: עשיית צדק ומשפט ובית המשפט היה אמור להעדיף מטרה זו על פני שמירה על כללי פרוצידורה. 3. לטענת המערערת יש לאבחן בין הפסיקה אשר דנה בפרשנות " טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור לבין הארכת מועד להגשת התנגדות, שכן במקרה האחרון תמצא המתנגדת את עצמה מבלי שניתן לה יומה בבית המשפט כלל: 3.1 במקרה של התנגדות - כך טוענת המערערת - יש ליתן פרשנות מקלה וגמישה למונח - "טעם מיוחד" ומפנה, בין השאר, לדברי כב' השופט כהן בע"א 625/69 מפעלי הבנייה נ' החברה הדרומית ולפס"ד בריק נ' בנק אוצר החייל, פד"י מ"ג (4) 22, 29. 4. על כן סבורה המערערת, כי הגישה הנכונה למקרה כגון זה - היא הגישה הגמישה והמקלה, אשר אומצה על ידי בית המשפט העליון בסוגיה של ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, שאז בודק בית המשפט שתי שאלות, כשהדגש הוא על השאלה השנייה. 5. המערערת סבורה, כי במקרה של הארכת מועד להגשת התנגדות - הרי שהשאלה המרכזית היא: האם הראתה הגנה לכאורה ומאחר והתשובה היא חיובית - יש להאריך לה את המועד. 6. המערערת סבורה, כי גם לשיטת כב' הרשמת (אשר קבעה כי "טעם מיוחד" הינו טעם שאיננו בשליטת המבקש), האיחור נבע מסיבות שלמערערת לא הייתה שליטה עליהן, שכן, בטרם נועצה עם עורך דינה לא ידעה כלל וגם לא יכולה הייתה לדעת, כי על ידי החזרת הרכב פרעה את השיקים שהוגשו להוצל"פ. 7. המערערת מעלה גם את נושא מאזן הנזק, לפיו איחור של כמה חודשים, אין בו כדי לגרום נזק או עוול כלשהו לזוכה, בעוד שדחיית בקשת המערערת תגרום לה עוול משווע. 8. המשיבה, כאמור, מצדיקה את החלטת כב' הרשמת; מדגישה, בין היתר, כי מסמכי ההוצל"פ הומצאו למערערת כבר ביום 24/5/93, כפי שעולה ממש1/, כך שהמדובר באיחור של כשנה(!) בהגשת ההתנגדות, אולם גם אם נקבל את טענת המערערת כי נודע לה על הליכי ההוצל"פ רק בחודש נובמבר 93' - הרי שהמערערת איחרה בהגשת ההתנגדות במשך כ - 5 חודשים. 8.1 יתרה מכך, היא גם חתמה על התחייבות להסדר החוב, כחודש לאחר שנודע לה, לדבריה, על הליכי ההוצל"פ כנגדה (מש2/). 8.2 זאת ועוד, המערערת, גם שילמה, לאחר החתימה על ההתחייבות, סך של 1,000 ש"ח על חשבון החוב. 8.3 על כן, אין מקום ליתן הארכת מועד. 9. המשיבה עותרת לדחייה על הסף של הטענה, כי "מצוקה כלכלית" נחשבת ל"טעם מיוחד": 9.1 ניתן להגיש התנגדות גם ללא יעוץ משפטי. 9.2 בפועל נעשה כך הדבר במרבית תיקי ההוצל"פ. 10. זאת ועוד, בידי המערערת הייתה רשות לפנות ללשכות לסיוע משפטי הפועלות במסגרת משרד המשפטים להגיש בעזרתן את ההתנגדות. 11. יתרה מכך, עצם החתימה על ההתחייבות לאחר שהבינה את תוכנה מהווה ויתור על כל טענותיה בעניין פתיחת תיק ההוצל"פ והעובדה כי שילמה - פעמיים, מכוחה של אותה התחייבות מהווה עדות נחרצת נוספת לאותו ויתור. 12. מבחינה זו טוען ב"כ המשיבה, כי הפסיקה המצוינת בסיכומי המערערת איננה רלבנטית למקרה הנוכחי, מאחר והמערערת חתמה במודע ובהכרה מלאה , על התחייבות ושילמה על חשבון חובה. ג. דיון 1. לאחר שעיינתי בהחלטת כב' הרשמת ובעמדות הצדדים, לא מצאתי שכב' הרשמת טעתה בהחלטה. 2. אין חולק על כך שההתנגדות הוגשה באיחור ניכר מן הנקוב בחוק (20 יום מקבלת האזהרה): 2.1 בהתאם לגרסה אחת - האיחור הוא בן כשנה. 2.2 בהתאם לגרסה האחרת - האיחור הוא בן 5 חודשים. 3. גם אם לא בוצעה מסירה כדין של האזהרה בחודש אפריל 93', הרי לכל המאוחר ידעה המערערת על פתיחת תיק הוצל"פ כנגדה כשננקטו ההליכים בחודש נובמבר 93' והיא אף הגיעה להסדר עם ב"כ הזוכה, בעקבות אותם הליכים ואף שילמה במסגרת אותו הסדר. 3.1 למעשה גם ב"כ המערערת איננו חולק על עובדה זו. 4. תקנה 528 סיפא לתקנות סה"דא מחייבת טעם מיוחד לצורך הארכת מועד שנקבע בחיקוק. 4.1 העדר יעוץ משפטי בעקבות חסרון כיס - לא הוכר בפסיקה כ"טעם מיוחד". 5. בפני חייבים שאין ידם משגת לשכור שירותי עו"ד - פתוחה לשכת הסיוע המשפטי, אשר בוחנת נסיבותיו של כל פונה וכאשר קיימת הצדקה - מעניקה סיוע משפטי ללא תשלום. 6. בנסיבות אלו, אם אכן לא ידעה המערערת את הדין - אין לה אלא להלין על עצמה. 6.1 לא מצאתי כל רלבנטיות לפסיקה שציטט ב"כ המערערת - למקרה שבפנינו. 7. אין המדובר באיחור בן ימים ספורים, אלא איחור בן חודשים (אולי אף שנה!). ולמעשה ניתן לומר שהמצב המשפטי נתברר למבקשת באקראי (וזאת מבלי להביע דעה כלשהי לגבי נכונות היעוץ המשפטי). 7.1 אין גם כל הסבר מניח את הדעת מדוע לא ניתן היה לקבל עזרת המשפחה לצורך קבלת יעוץ משפטי - במועד. 7.2 יתרה מכך, אין כל הסבר לצורך מה נתבקש היעוץ המשפטי, אם המערערת לא ידעה כלל, לכאורה, כי לא הייתה אמורה לשלם פעמיים 8. לאור כל אמור הנני דוחה את הערעור. 9. למען סבר את אוזנה של המערערת אציין, למעלה מן הדרוש, כי הטענה בדבר העוול המשווע הנגרם לכאורה למערערת איננה מדוייקת, מאחר ועדיין שמורה לה הזכות לחזור אל המעביד, אשר הונה אותה, לטענתה - ולדרוש ממנו לפצותה בגין נזקיה. 10. בנסיבות העניין ובהתחשב בנסיבותיה האישיות המיוחדות של המערערת, הנני נמנע, לפנים משורת הדין, מלחייבה בהוצאות הערעור. ניתן היום 29 בינואר 1999 בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים. זכות ערעור תוך 45 יום לביה"מ המחוזי. ח. חדש - שופט שטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר