פסק דין התביעה המונחת בפני הינה תביעת התובע לתשלום תגמולי ביטוח בגין נזקי פריצה שארעה ביום 29.10.02 בבית מגורי התובע בעת שהתובע ובני משפחתו שהו באירוע משפחתי. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת 1 הראל חברה לבטוח בע"מ כמי שביטחה במועד הרלוונטי את ביתו של התובע בין היתר בגין נזקי פריצה, כנגד סוכן הביטוח הנתבע 2 כמי שהתרשל לטעמו של התובע בהתנהלותו בעת ברור נסיבות האירוע וכמי שנתן לתובע עצת אחיטופל להסכים לבדיקת פוליגרף שהביאה בין השאר לדחיית תביעתו על ידי הנתבעת 1, וכנגד הנתבעת 4 אוראן בע"מ מכון הפוליגרף שלטעמו של התובע התרשל בבדיקה וגרם אף הוא לדחיית התביעה. אשר לנסיבות האירוע: בליל הפריצה יצאו התובע , אשתו וילדיו לאירוע משפחתי. עובר ליציאתם את הבית דרך התובע כהרגלו את מערכת האזעקה שהיתה מותקנת בביתו הקיש את הקוד בסודי ועל פניו לא היתה כל אינדיקציה כי המערכת אינה תקינה ואינה פועלת כשורה. בדיעבד הסתבר כי מערכת האזעקה חובלה על ידי אלמונים שניתקו את הצופרים פרצו לדירה ובהעדר בעליה עשו בה כבתוך שלהם כשהם גונבים רכוש ותכשיטים. מששבו התובע ובני משפחתו לביתם וגילו את הפריצה פנו מיד בתלונה למשטרת כפר סבא וזו שלחה חוקר מטעמה שקבע כי אכן היתה פריצה לאחר שחובלה מערכת האזעקה וכי הפורצים לא הותירו סימני תביעת אצבעות שכן סביר להניח כי עבדו עם כפפות. במקביל פנה התובע לסוכן הביטוח שבאמצעותו בוטח הבית ורכוש שבו אצל הנתבעת 1 ובעקבות פניה זו נשלח השמאי מטעם התובעת לשום את ערך הנזק. בשלב זה טוען התובע כי החלה מסכת ייסוריו וזאת לאור החשדות שהעלה השמאי הן באשר לעצם קרות הפריצה או לחילופין בימויה על ידי התובע או מי מטעמו ובהמשך באשר לרכוש שנטען כי נגנב. למעשה חולק השמאי ובעקבותיו גם הנתבעת 1 על גניבתם של 3 פריטים: צמיד טניס משובץ יהלומים, טבעת משובצת יהלום ומחשב נייד אותם הפחית השמאי מחוות דעתו. בהמשך נשלח התובע לבדיקת פוליגרף אצל הנתבעת 4 אוראן , תחת לחץ וכפיה של הנתבע 3,סוכן הביטוח שהבהיר לו, לטענתו, כי ללא בדיקה שכזו לא ישולמו לו תגמולי הבטוח ומכאן התביעה כנגד הנתבעים 2,3 ובסופו של יום נמצא דובר שקר בתביעתו וזו נדחתה על ידי הנתבעת 1. אדון עתה בטענות הצדדים אחת לאחת. ראשיתם של דברים אומר כי הוכח לטעמי ושביעות רצוני כי ארע מקרה הביטוח וכי ידו של התובע ו/או מי מטעמו לא היתה באירוע, ועל כך למעשה אין חולקת הים ב"כ בנתבעת 1-3 כפי שהדברים עולים גם מסיכומיה מה גם שבשתי בדיקות הפוליגרף שנעשו לתובע נמצא דובר אמת השאלה זו. מכאן יש לדון בטענתה השל הנתבעת בדבר העדר הגנות כנדרש על פי הפוליסה ולפיכך טוענת הנתבעת 1 כי משלא עמד התובע בדרישה זו לא קמה חבות לפיצוי שכן ההגנות הינן תנאי מקדים לקיום הכיסוי הביטוחי. מעיון בתנאי הפוליסה ניתן ללמוד כי : "מוצהר ומוסכם בזה כי תנאי מוקדם לקיום הכיסוי לנזקי פריצה 4. מערת אזעקה ניפחית +מגעים המגינה על כל חלל הבית והפתחים תקינה ומופעלת בכל עת שדיירי הבית אינם נמצאים" אין מחלוקת כי מערכת כזו היתה מותקנת בבית התובע והדבר בא גם לידי ביטוי בדוח הסוקר שנעשה בביתו עליו אתן דעתי בהמשך. דא עקא שטוענת ב"כ הנתבעים 1-3 כי במקרה דנן נאמר בהמשך כי דוח הסוקר הינו חלק בלתי נפרד מההצעה עליה הסתמכה הנתבעת בעת הפקת הפוליסה וכי יש לדאוג כי כל ההגנות המופיעות בו תקינות. ומאחר ובדוח הסוקר נאמר "הגנות אחרות: מוקד אמון 99 " ובפועל לא היה חיבור למוקד מאחר וקו הטלפון נותק מכאן שהתובע לא עמד בדרישות הפוליסה . צר לי אך אין דעתי כדעת ב"כ הנתבעים 1-3.לדברי התובע נותק קו הטלפון של בזק עוד בטרם ביקרה הסוקרת בבית ודבר אף נאמר לה. מכל מקום לדבריו נפלה הסוקרת לכלל טעות בציינה כי בבית קיים חיבור למוקד שכן חיבור כזה לא יכול היה להיות בשל הניתוק כאמור. ואם בכך אין די הרי שעל פי הוראות חוק חוזה הביטוח חובה על המבטח לפרט ברחל בתך הקטנה ובמובלט את אותם תנאים או הסייגים המחייבים את המבוטח, וזאת על פי סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח.בפוליסה שבפני לא צויין במסגרת התנאים הספציפיים כי התנאי כולל בחובו חיבור למוקד אלא נאמרו דברים כלליים שאין בהם כדי להביא למסקנה כי במקרה דנן לא קויימו תנאי הפוליסה ולפיכך סבורתני כי דין טענה זו להדחות. בנסיבות אלה לא תתקבל טענת הנתבעת 1, אשר לטעמי אף לא הוכחה, כי לא היתה מסכימה לקבל , כמבטח סביר, לבטח את התובע לו היו ידועות לה הנסיבות לאשורן דהיינו כי קו הטלפון נותק ואין חיבור למוקד, וזאת מן הטעם כי דוח הסוקר נעשה כשנה וחצי לאחר שהסכימה הנתבעת לבטח את התובע, הנתבעת לא המציאה את טופס בבצעה המקורי על פרטיו, ומכאן שאין היא יכולה לטעון כל טענה בדבר שיקוליה כמבטח סביר בנסיבות. טענה שנייה בפי הנתבעת והיא למעשה טענת מרמה בתגמולי ביטוח וזאת מין הטעם כי סוברת הנתבעת, ושמה אני דגש על נתבעת בלשון יחיד כשאני מתייחסת לנתבעת 1 כמבטחת, כי במקרה שבנדון הוגשה תביעה בכוות מרמה בגין פריטים שלא נגנבו ו/או שכלל לא היו ברשותו של התובע והם צמיד הטניס, הטבעת היהלום ומחשב נייד. טענה זו נשענת על שניים האחד תוצאות בדיקת הפוליגרף שנעשתה לתובע עי ידי מכון אוראן והשנייה על יסוד דוח החוקר שנשלח מטעמה. אשר לבדיקת הפוליגרף : הצדדים שפכו דיו כמים בסוגיה זו. התובע נבדק על ידי שני מכוני פוליגרף מן המובילים בענף זה ולעניין התכשיטים השנויים במחלוקת נמצאו תוצאות שונות כאשר על פי אוראן נמצא התובע דובר שקר ואילו על פי בדיקת הורוביץ גזית עת/2 נמצא דובר אמת. לא בכדי אין תוצאות בדיקת פוליגרף מהוות ראיה קבילה בבית המשפט אלא אם הסכימו הצדדים על כך. לא אחת נמצאנו למדים כי תוצאות הבדיקה יכול ותהיינה שונות הכל בשים לב לאופן הבדיקה נוסח השאלות, מצבו הנפשי של הנבדק וכיוב'. כאשר על פי כל המומחים וגם אלה שהעידו בפני עת/2 ועה/1 קיימת אפשרות לטעות. לפיכך סבורתני כי אין לקבל תוצאות הבדיקות ככזה ראה וקדש, ועצם העובדה כי קיימות תוצאות שונות אין בה כדי להצביע באופן ברור וחד משמעי מי משתי התוצאות משקפת את האמת ולפיכך בנסיבות אלה יש לבחון את התוצאות אל מול וביחד עם ראיות נוספות ואלה כניתבך אחד על משנהו יביאו את בית המשפט למסקנה האם בתביעת שווא עסקינן אם לאו. במקרה שבפני סבורתני כי טענת המרמה הנטענת על ידי התובעת לא הוכחה. ראשיתם של דברים כאמור אל בית התובע נשלחה סוקרת אשר בפניה הוצגו הרכוש והתכשיטים הנכללים בבטוח התכולה. הסוקרת מפרטת בדוח את שראתה ואף מציינת את הערכתה בדבר שוויים. ואכן בדוח זה מופיעים הן הצמיד הן הטבעת והן המחשב הנייד. טוען לעניין זה החוקר עה/5 כי מדרכם של אנשים להציג בפני הסוקר רכוש שאינו שלהם ולאחר מכן לטעון כי נגנב. לא ברור לי על מה סומך העד המלומד טענתו זו בבדאי שלא על סמך ניסיונו הקצר כחוקר (כשנה) ומבלי שתהא בידו אסמכתא של ממש בטרם הטיל דופי בתובע כי הציג בפני הסוקר רכוש ותכשיטים שלא היו שלו במטרה להונות את חברת הביטוח. בית משפט זה בתוך עמו הוא יושב ולא אחת נימצא כי אנשים קנו תכשיטים ללא קבלות ולא בחנות אלא מאדם פרטי ונימוקיהם עימם אולם מכאן ועד המקנה כי לא היו דברים מעולם רחוקה הדרך. זאת ועוד מקום בו טוענת מבטחת למרמה נטל הראיה עליה להוכיח טענה זו לאין די לצורך ההוכחה במסקנות בלתי מבוססות של החוקר. לא זאת אף זאת אם סבור היה החוקר או סבורה הייתה הנתבעת כי התכשיטים נענדו על ידי אשת התובע בעת האירוע אליו הלכו, ניתן היה לבדוק זאת בקלות בקלטת שצולמה באותו אירוע ואשר העתקה נמסר לחוקר וניתן היה לבדוק בהגדלת צילום של אשת התובע אם ענדה את התכשיטים אם לאו. אשר לצמיד הטניס שהינו הפריט היקר בתביעה. לפריט זה הייתה דרישה ספציפית בפוליסה כי יהיה מכוסה בעת הימצאו בכספת הביתית. טוענת הנתבעת בפני כי לא הוכח שהייתה כספת בבית לחלופין טוענת היא כי הכספת הותקנה במקום גלוי בממ"ד כפירצה קוראת לגנב. גם לעניין זה דין טענותיה של הנתבעת להידחות. כאמור עולה מין הראיות כי בחדר נמצאו סימני תלישה של הכספת ולפיכך לא תתקבל טענת הנתבעת כי לא הוכחה קיומה של כספת. אשר למיקומה של זו לא מצאתי לא בפוליסה ולא בדוח הסוקר כל התייחסות ו/או דרישה באשר למיקום הכספת כל שנדרש הוא קיומה של כספת ותו לא ומכאן שמיקום הכספת אינו עילה לשלול מאת המבוטח את תגמולי הביטוח מכוח הפוליסה. אשר לגובה הנזק : כאמור המחלוקת היחידה נסובה סביב שלושה פריטים בלבד ומשדחיתי את טענות המבטחת כי פריטים אלה לא היו ולא נגנבו,עלי לבחון על פי אלו קריטריונים יש לחשב את הנזק. לעניין זה מונחים בפני שניים דוח הסוקר המפרט את הפריטים והערכתם אליבא הסוקר, כאשר על פי הערכה זו נמדדים סכומי הפרמיה, ודוח השמאי שנשלח על ידי התובעת.על פי דוח זה ההערכה הינה בסך של 83,515 ₪ (הערכה טכנית) ,וזאת לרבות הפריטים השנויים במחלוקת. הערה זו הינה למעשה הערכה בערכי שיפוי לה זכאי התובע , כל עוד לא הוכחו ערכי כינון. ומשתימצא לאמר כי זהו דוח שמאי של הנתבעת ובשים לב לדוח הסוקר סבורתני כי בסכומים הנקובים בו מחייבים את הנתבעת. אשר לתביעותיו של התובע כנגד הנתבעים 2,3 ובעיקר כנגד הנתבע 3. לא שוכנעתי כי הנתבע 3 התרשל ו/או ניסה להכשיל ביודעין את התובע כאשר הביא בפניו את האופציה של בדיקת בפוליגרף. נראה לי מן הראיות וכפי שהתרשמתי כי הנתבע 3 סבר כי בקיום הבדיקה יהא כדי לזרז את התשלום הנתבע 3 האמין בתובע וסביר להניח כי לו היו תוצאות הבדיקה שונות והתובע היה זוכה לתשלום מידי היה משבח את הנתבע 3 ולא תובע אותו. אשר לנתבעת 4 לא התרשמתי כי בדיקת הפוליגרף בוצעה ברשלנות ו/או בחוסר מקצועיות ו/או במגמתיות וגם עת/2 מעיד בפני כי בודק הפוליגרף ידוע במקצועיותו. ומאחר ואין הפוליגרף מכשיר חד משמעי אין בידי לקבוע כי התוצאה אליה הגיע הבודק מקורה ברשלנות ולא בסטיית תקן ולפיכך סבורתני כי דינה של התביעה כנגד נתבעת זו להדחות. סיכום התוצאה מן האמור לעיל הינה כי אני מחייבת את הנתבעת 1, המבטחת לשלם לתובע את הסך של 83,515 ₪ כשסכום זה נושא ריבית חוקית,(ולא מצאתי לפסוק ריבית עונשית) והפרשי הצמדה מיום 29.10.02 ועד התשלום המלא בפועל. מסכום זה יש להפחית את סכום ההשתתפות העצמית על פי הפוליסה וכן סכומי חוב פרמיה בגינה באם קיימים כאלה. לסכום יתווסף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15% בצרוף מע"מ וכן הוצאות משפט. שאר רכיבי תביעת התובע לא הוכחו. אשר לנתבעים 2,3,4, מצאתי לדחות התביעה כנגדם ללא צו להוצאות. פוליסהביטוח פריצה / גניבהפריצהמקרקעיןתביעת ביטוח