לטענת התובעת, התאונה אירעה עת נסע המבוטח בשעת חשיכה, ונפל עם החלק הקדמי של הרכב לבור פעור בכביש אשר היה מכוסה במים עקב הגשמים שירדו באותו יום. להלן פסק דין בתביעת ביטוח בנושא תאונת דרכים - בור מכוסה מים - נזק לרכב: 1. התובעת הגישה תביעת שיבוב כנגד הנתבעת בגין תאונת דרכים שאירעה ב 01/02/05 (להלן - התאונה), וגרמה נזק לרכב מסוג ב.מ.וו (להלן - הרכב), אשר היה מבוטח על ידה בפוליסת ביטוח. בעת התאונה נהג ברכב X (להלן - המבוטח). לאחר התאונה נמכרו שרידי הרכב על ידי התובעת, והתובעת טענה (בכתב התביעה המתוקן) כי פיצתה את המבוטח בהפרש שבין שווי הרכב ביום התאונה לבין תמורת השרידים, שהועברה ישירות למבוטח. התובעת טוענת כי בעקבות התאונה נגרמו לה נזקים בסך כולל של 66,241 ₪ (כולל פיצוי למבוטח בגין נזקי הרכב, שכ"ט שמאים ושכ"ט חוקר), נכון ליום הגשת התביעה. 2. לטענת התובעת, התאונה אירעה עת נסע המבוטח ברכב ברח' הנפח במתחם הצ'ק פוסט בחיפה, בשעת חשיכה, ונפל עם החלק הקדמי של הרכב לבור פעור בכביש אשר היה מכוסה במים עקב הגשמים שירדו באותו יום. לגרסת התובעת בעת התאונה הרחוב היה חשוך ולא הוצבו כל סימני אזהרה על הכביש. 3. הנתבעת אינה מכחישה את נסיבות קרות התאונה (נפילת הרכב לבור מכוסה מי גשמים) ואת אחריותה לתחזוקתם ותקינותם של קטע הכביש בו אירעה התאונה, אולם טוענת כי חובתה בעניין זה אינה מוחלטת והיא פעלה לתיקון הכביש במהירות האפשרית. בנוסף טוענת הנתבעת כי התאונה נגרמה באשמו של המבוטח שכן הבור היה ממקום בשולי הכביש והמבוטח ניסה לחצות עם הרכב את השלולית על אף שהבחין בה ובכך נטל על עצמו סיכון לא סביר. בנוסף חלוקים הצדדים לעניין גובה הנזק. 4. לאחר עיון בטיעוני הצדדים, התצהירים, העדויות ובכל המסמכים הרלוונטיים (כולל חוות דעת השמאים מטעם הצדדים, תמונות הרכב לאחר התאונה ותמונות קטע הכביש בו אירעה התאונה), שוכנעתי, לקבוע העובדות והמסקנות הבאות: 4.1. גרסת המבוטח באשר לאופן קרות התאונה היתה אמינה עליי ולא נסתרה. גרסתו נתמכת בתמונות קטע הכביש הרלוונטי בהן ניתן להבחין בבירור כי הבור (והשלולית המכסה אותו) היה ממקום סמוך למרכז הכביש, בניגוד לנטען על ידי הנתבעת. 4.2. בנוסף, סע' 235 לפקודת העיריות קובע: " 235. רחובות בענין רחובות תעשה העיריה פעולות אלה: ... (2) תדאג לתיקונו, ניקויו, הזלפתו, תאורתו וניקוזו של רחוב שאינו רכוש הפרט; (3) תמנע ותסיר מכשולים והסגת גבול ברחוב "; על פי טענת התובעת אשר לא נסתרה, לא הוצבו בקטע הכביש שלטי אזהרה בדבר קיומו של הבור בכביש. בנוסף, אין מחלוקת כי בקטע הכביש הרלוונטי לא הופעלה מערכת תאורה. טענתה של הנתבעת, לפיה הבור נפער כתוצאה ממי הגשמים שירדו באותו יום לא הוכחה וגם טענתה כי ייתכן כי הבור נפער כתוצאה ממעבר של משאיות כבדות בכביש נטענה בעלמא, אינה סבירה ובכל מקרה אין בה כדי לשלול את אחריות הנתבעת לתקינותם של כבישים גם כאשר השימוש העיקרי בהם נעשה על ידי רכבים כבדים. יוסף ריבן, האחראי על מערך החירום של הנתבעת, הודה בעדותו בפניי כי הבור בכביש תוקן יותר משלושה שבועות לאחר התאונה, על אף שלגרסתו פקחים מטעם הנתבעת מסיירים באיזור על בסיס שבועי. בנוסף, בנסיבות בהן נסיעה על כבישים בהם נקוו שלוליות לאחר ירידת גשם, היא עניין שבשגרה במחוזותינו, אשר בדרך כלל אינה טומנת בחובה סיכונים ומסתיימת ללא גרימת נזק לרכוש, לא ניתן להגדיר נהג החוצה עם רכבו שלולית הממוקמת במרכז הכביש (מבלי שיידע כי נפער בור במקום בו נמצאת השלולית), כנהג הנוהג ברכבו תוך נטילת סיכון לא סביר. 4.3. נוכח האמור לעיל, אני קובע כי האחריות לתאונה ולפיצוי התובעת על נזקיה כתוצאה ממנה מוטלת במלואה על הנתבעת. 5. גובה הנזק 5.1. כאמור, התובעת טענה כי היא פיצתה את המבוטח בהפרש שבין שווי הרכב ביום התאונה לבין התמורה שקיבלה ממכירת השרידים. יצוין כי מטעם התובעת הוגשו שתי חוות דעת לעניין גובה הנזק, אשר נערכו על ידי שני שמאים שונים וחוות דעת שמאית נוספת, לעניין הקשר בין הנזק שנגרם לרכב לבין התאונה. 5.2. השמאי מטעם הנתבעת קבע בחוות דעתו כי כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב נזקים בסך של 18,500 ₪. ב"כ הנתבעת טען בסיכומיו כי ההבדל בין סכומי הערכת הנזק בחוות דעת השמאים מטעם התובעת נובע מכך שהתובעת ניסתה להגדיל את שיעור נזקי הרכב ובנוסף, קבעה את מחירו של הרכב בשיעור נמוך יותר משוויו האמיתי, וזאת על מנת להביאו למצב של אובדן מוחלט ולמכור את שרידיו. על כן לגרסתו יש לפצות את התובעת רק בגין הנזקים אשר נקבעו בחוות דעת השמאי מטעמה. 5.3. שוכנעתי לקבל את טענות הנתבעת באופן חלקי: אשר לטענה בדבר קביעת ערך רכב נמוך מהשווי האמיתי לפני התאונה - שני השמאים מטעם התובעת קבעו כי ערכו של הרכב ביום התאונה היה בשיעור של 145,000 ₪. השמאי מטעם הנתבעת כלל לא קבע ממצאים בעניין זה בחוות דעתו (על אף שבעת עריכת חוות דעתו ראה את קביעת השמאי בעניין זה, בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעת). אשר על כן, דין טענה זו של הנתבעת, להדחות. אשר לטענה בדבר הגדלת שיעור הנזק בחוות הדעת השנייה מטעם התובעת - עיון בחוות הדעת הראשונה מטעם התובעת מעלה, כי השמאי התייחס בחוות דעת זו רק לעניין הנזקים שנגרמו למנוע הרכב בתאונה. גם המומחה מטעם הנתבעת קבע בחוות דעתו כי סביר להניח כי נגרמו לרכב נזקים נוספים בחלקו הקדמי כתוצאה מהתאונה (סע' 5 לחוות הדעת). בשים לב לכך שהנזקים הנוספים המפורטים בחוות הדעת השנייה מטעם התובעת, הינם נזקים לחלקו הקדמי של הרכב, שוכנעתי לדחות את טענות הנתבעת בעניין זה. אשר לעלות המנוע - בשים להבדלים בעניין זה בחוות הדעת מטעם התובעת (בחוות הדעת הראשונה נקבע כי עלות מנוע הינה 35,000 ₪ ובחוות דעת השנייה נקבע מחיר של 50,000 ₪), לכך שלא ניתן הסבר לפער המחירים בין שתי חוות הדעת, לקביעת השמאי מטעם הנתבעת כי עלות מנוע הינה 15,000 ₪ ולהצעת המחיר שצורפה לחוות הדעת מטעם הנתבעת, שוכנעתי לקבל את טענות הנתבעת בעניין זה ועל כן אני קובע כי מסך הפיצוי יופחת סך של 35,000 ₪, המהווה את ההפרש בין קביעות המומחים בין הצדדים בחוות הדעת בעניין עלות המנוע. נוכח קביעתי לעניין עלות המנוע ובשים לב לכך שבכל מקרה לא היה מקום להכריז על הרכב כאובדן להלכה (בחוות הדעת השנייה מטעם התובעת נקבע כי שיעור הנזק לרכב עומד על 37.43% וכי לא נגרמה לרכב ירידת ערך), אני קובע כי גובה הפיצוי יהיה בשיעור הנזקים המפורטים בחוות הדעת השנייה מטעם התובעת- 62,141 ₪, בהפחתת 35,000 ₪ (עלות המנוע). סך הנזק לאחר ההפחתה - 27,141 ₪. בנוסף, ועל סמך הוכחת התשלום שצורפה, התובעת זכאית לפיצוי בגין שכ"ט השמאי אייל נרקיס ושכ"ט חוקר, בשיעור כולל של 3,013 ₪. 6. אשר על כן, אני מורה על קבלת התביעה בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 30,154 ₪, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. 7. לסכום זה יתווספו שכ"ט עו"ד בשיעור 3,000 ₪ והוצאות בשיעור 1,000 ₪ (מעבר לשכ"ט השמאי). בנוסף תישא הנתבעת באגרת משפט משוערכת אם שולמה. חיובים אלה ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. רכבתאונת דרכיםמיםנזק לרכב