טענת כבר הורשעתי

ההלכה הידועה היא שאין דנים אדם פעמיים בגין אותו מעשה אלא אם כן המעשה שבגינו הורשע הנאשם גרם למותו של אדם. וכך קובע סעיף 5 לחוק סדר הדין הפלילי: "אין דנים אדם על מעשה שזוכה או הורשע קודם לכן בשל עבירה שבו; אולם אם גרם המעשה למותו של אדם, דנים אותו על כך אף אם הורשע קודם לכן בשל עבירה אחרת שבאותו מעשה; "הרשעה", לענין סעיף זה - לרבות העמדה למבחן ללא הרשעה תחילה". סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי קובע את רשימת הטענות המקדמיות שאותן ראשי הנאשם לטעון בתחילת המשפט כעילות לביטול כתב אישום. בין שאר הטענות המקדמיות ראשי הנאשם לטעון כי : "זיכוי קודם או הרשעה קודמת בשל המעשה נושא כתב האישום". השופט קדמי בספרו "על סדר הדין הפלילי" קובע כי תחולתו של הכלל "מעשה" מותנית בקיום "זהות" בין "המעשה" שבגינו נשפט הנאשם בעבר לבין ה"מעשה" המיוחס לו בכתב האישום הנוסף. למעשה מדובר ב"אקטוס ריאוס" כולו ולא רק ברכיב התנהגות של המעשה בלבד. (ראו י. קדמי "על סדר הדין בפלילים", חלק שני, הליכים שלאחר הגשת כתב אישום, מהדורה מעודכנת, תשס"ט- 2009, עמ' 1306-1305). וכן קבע כב' הנשיא דאז לנדוי בע"פ 132/57: "...בלשון אלגבראית: כשעבירה אחת מכילה יסודות א׳, יכולה העבירה השניה להכיל יסודות א׳ + בי, וגם לזה ייקרא זהות המעשים. אולם כאשר בעבירה הראשונה קיימים יסודות א׳ + בי, ובשניה יסודות א׳ + ג׳, זאת איננה זהות המעשים...". (ע"פ 132/57 נכט נ' היועץ המשפטי לממשלה, י"א 1544 עמ' 1551). במקרה שלפנינו כאמור בכתב האישום הראשון הורשע הנאשם בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, עבירה בניגוד לסעיף 10(א) לפקודת התעבורה ובגין עבירה של נהיגה ללא ביטוח. ואילו בכתב האישום הנוסף, זה שלפנינו, הועמד הנאשם לדין בגין נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח בתוקף. בהתאם לאמור בפסק דין נכט לעיל, על מנת לבטל כתב אישום צריכה להיות זהות בין המעשים המיוחסים לנאשם בין שני כתבי האישום. בע"פ (תל-אביב) 1844/81 בית משפט המחוזי דחה את בקשתו של הנאשם לביטול כתב האישום מהטעם שאין זהות בין העבירות; שכן בעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, הנסיבה - "העדר רישיון נהיגה" ואילו בעבירה של נהיגה בזמן פסילה הנסיבה - איסור לנהוג בזמן פסילה. וכך נאמר שם: "... (2) לעומת זאת, כאשר ה"אקטוס ריאוס" של כל אחת משני העבירות כולל, לצד הרכב הזהה, רכיב נוסף שאינו זהה, כי אז אין זהות בין העבירות, על אף קיומו של רכיב אחד זהה. (3) הלכה זו ניתנת לביטוי באמצעות הנוסחאות שטבע הנשיא לנדוי בע"פ 132/57 הנ"ל נכט נ' היועמ"ש [1] לאמור: א. מנו שתי העבירות רכיב זהה "א" ואילו אחת העבירות מנתה גם רכיב "ב", עדיין יש זהות בין העבירות, דהיינו: = א + ב; ב. מנתה כל עבירה רכיב "זר" לצד הרכיב הזהה לשתיהן, אין זהות בין העבירות, דהיינו: + ב = א + ג; ג. במקרה דנן מנו שתי העבירות - נהיגה ללא רשיון ונהיגה בשעת פסילה ¬רכיב אחד "זהה" והוא רכיב "הנהיגה"; ברם, לצידו של רכיב זה מונה כל עבירה רכיב "זר": הראשונה - "ללא רשיון" והשניה - "בזמן פסילה". לכן - אין זהות בין העבירות, שהרי א (הנהיה) + ב (ללא רשיון לא שווה ל-א (הנהיגה) + ג (בזמן פסילה). ...". (ע"פ (ת"א) 1844/81 קהלני נ' מדינת ישראל, פ"מ, תשמ"ב (2) 441 , עמ' 443. (עוד ראו ת"פ (תל-אביב) 4880/07 מדינת ישראל נ' יוסף (לא פורסם) ; פ"ל (נצרת)153-07 מדינת ישראל נ' דלאשה (לא פורסם); תת"ע (פתח- תקוה) 5157-05-10הרשעהטענת כבר הורשעתי / זוכיתימשפט פלילי