מתי יש להורות על גביית עדות בחוץ לארץ על דרך חיקור דין בעניין הקשור להליך משפטי אזרחי המתקיים בבית משפט בישראל ? סוגיה זו נשלטת על ידי מספר דברי חקיקה ואמנות, שיש ביניהם הבדלים מסוימים. הסדר מרכזי אחד מצוי בפרק ד' לחוק עזרה משפטית. סעיף 45(א) לחוק עזרה משפטית קובע, כי הרשות המוסמכת להגיש בקשה לעזרה משפטית מטעם מדינת ישראל היא היועץ המשפטי לממשלה. היועץ רשאי לאצול סמכות זו לעובד ציבור שהואצלה לו סמכות על ידי שר המשפטים לפי סעיף 3(ג) לחוק עזרה משפטית לקבל בקשה לעזרה משפטית ממדינה אחרת (סעיף 45(ב) לחוק). סעיף 1 לחוק עזרה משפטית מגדיר "גביית ראיות" באופן הבא: "גביית עדות או הצגת חפץ בבית משפט". סעיף 2 לחוק עזרה משפטית מבהיר, כי החוק עוסק גם בהליך אזרחי. סעיף 47 לחוק, שכותרתו "גביית ראיות מטעם מדינת ישראל", קובע כך: "הרשות רשאית להגיש למדינה אחרת בקשה לגביית ראיות, לרבות העברת חפץ לצורך הצגתו בישראל, אם בית המשפט אישר שהראיות דרושות לצורך הליך משפטי בישראל; לענין סעיף זה, ואם הבקשה היא בשל הליך תלוי ועומד, "בית משפט" - בית המשפט הדן בהליך הקשור לבקשה". מחוק עזרה משפטית עולה אפוא המתווה הבא: בעל דין המעוניין לקיים הליך גביית ראיות בחוץ לארץ לצורך הליך משפטי אזרחי המתקיים בארץ, נדרש לפנות תחילה לבית המשפט על מנת שזה יקבע כי הראיות דרושות לצורך ההליך. קבע בית המשפט כאמור, רשאית הרשות, שהיא היועץ המשפטי לממשלה או מי שהואצלה לו סמכותו, לפנות למדינה הזרה בבקשה לגביית ראיות. תקנות עזרה משפטית בין מדינות, התשנ"ט-1999 (להלן - תקנות עזרה משפטית), המסדירות היבטים שונים הקשורים לבקשה לעזרה משפטית, עוסקות בעיקר בבקשה המוגשת למדינת ישראל על ידי מדינה זרה. 6.מלבד ההסדר הקבוע בחוק עזרה משפטית, עשויים לחול על הנושא של גביית ראיות מחוץ לשטח המדינה אמנות או הסכמים בינלאומיים. לאפשרות זו מתייחס סעיף 13 לחוק עזרה משפטית, הקובע כך: "נקבעו בהסכם בין-לאומי שמדינת ישראל צד לו, הוראות בענינים המפורטים להלן והותקנו תקנות לביצוען, יהיה להן תוקף של דין על אף האמור בחוק זה או בכל חוק אחר: (1) המצאת מסמכים, הוכחת תוכנם, אימותם ואישורם; (2) גביית עדות, הצגת מסמכים; (3) אורך התקופה הקבועה בסעיף 26(א)(1) סיפה; (4) מתן סעד משפטי, ללא תשלום, לאזרחים של מדינות אחרות או לתושביהן; (5) פטור מאגרות בית משפט, ממס בולים ומתשלומים אחרים בשל פעולות המבוצעות מכוח חוק זה, או הכרוכות באכיפת פסקי דין חוץ; (6) פטור לאזרחים של מדינות אחרות או לתושביהן ממתן ערובה לכושר פירעון, בתובענות, בערעורים ובבקשות לאכיפת פסקי דין חוץ". תקנה 8 לתקנות עזרה משפטית קובעת, כי "אין בתקנות אלה כדי לגרוע מכוחן של תקנות שהותקנו לפי סעיף 13 לחוק; ואולם הוראות תקנות אלה יחולו אם אין בתקנות לפי סעיף 13 לחוק הוראה לסתור". מסעיף 13 לחוק עזרה משפטית ומתקנה 8 לתקנות עזרה משפטית עולות המסקנות הבאות: מקום בו הוסדרו עניינים מסוימים, המפורטים בסעיף 13 לחוק, בהסכמים בינלאומיים שמדינת ישראל צד להם, והותקנו תקנות לביצועם של אותם הסכמים, גוברות ההוראות הקבועות בהסכמים ובתקנות על אלו הקבועות בחוק עזרה משפטית או בכל חוק אחר. עם זאת, ההסכמים הבינלאומיים והתקנות שהותקנו לשם ביצועם אינם בהכרח הסדר ממצה, וכאשר לא קיימת סתירה תוספנה לחול ההוראות הקבועות בחוק עזרה משפטית ובתקנות עזרה משפטית (ראו, רע"א 3810/06 י. דורי את צ'יקובסקי בניה והשקעות בע"מ נ' גולדשטיין, פיסקה 11 לחוות דעתי (לא פורסם, 24.9.07) (להלן - עניין דורי)). בין העניינים שלפי סעיף 13 לחוק עזרה משפטית ניתנת בהם עדיפות להוראות הקבועות בהסכמים בינלאומיים ובתקנות הנלוות להם נמצא הנושא של "גביית עדות" (סעיף 13(2) לחוק), שהוא הנושא בו עסקינן. 7.ההסכם הבינלאומי העיקרי העוסק בסוגיה של גביית ראיות מחוץ לתחום המדינה לצורך הליך אזרחי הוא ה"אמנה בדבר גביית עדות בחוץ-לארץ בענינים אזרחיים או מסחריים", שנחתמה בהאג ביום 18.3.1970 (כתבי אמנה, 899, כרך 26, עמ' 689; להלן - אמנת האג). ישראל חתמה על האמנה ביום 11.11.77. ביום 1.5.77 נתפרסמו תקנות לביצועה של האמנה, הן תקנות אמנת האג (ראו פיסקה 1 לעיל). האמנה והתקנות נכנסו לתוקף ביום 17.9.1979 (ראו, תקנה 16 לתקנות אמנת האג; הודעת שר המשפטים על כניסתה לתוקף של האמנה, י"פ תש"ם 2578, עמ' 274). אמנת האג קובעת, כי: "בענינים אזרחיים או מסחריים רשאית רשות שיפוטית של מדינה בעלת האמנה, בהתאם להוראות דיניה של אותה מדינה, לבקש מאת הרשות השיפוטית של מדינה אחרת בעלת האמנה, באמצעות בקשה לחיקור דין, לגבות עדות או לבצע פעולה שיפוטית מסוימת אחרת" (סעיף 1 רישא לאמנה). האמנה אינה קובעת איזו רשות של המדינה מוסמכת ליזום בקשה לחיקור דין מטעם המדינה, למעט כי עליה להיות "רשות שיפוטית". כמו כן, אין האמנה קובעת עקרונות מנחים בשאלה מתי יש לאשר בקשה לחיקור דין. עניינים אלו מוסדרים במשפטה הפנימי של כל אחת ממדינות האמנה. בישראל קבועה הסמכות לאשר בקשה לחיקור דין לפי אמנת האג בתקנה 12 לתקנות אמנת האג, שכותרתה "העברת בקשה לרשות זרה". התקנה מורה בזו הלשון: "(א) החליטה רשות שיפוטית שיש לבצע בקשה במדינת האמנה, תעביר את הבקשה, שתהא ערוכה על פי הוראות תקנה 13, למנהל בתי-המשפט אשר יעבירה לרשות המרכזית באותה מדינה אשר נתמנתה על פי הוראת האמנה". "רשות שיפוטית" הינה "כל בית משפט או בית דין בישראל, לרבות רשם של בית משפט" (תקנה 1 לתקנות אמנת האג). מן התקנות עולה, כי הרשות השיפוטית היא זו המחליטה אם להגיש בקשה לחיקור דין למדינה אחרת שהיא צד לאמנה (להלן - המדינה המתבקשת). הבקשה מועברת למנהל בתי המשפט או למי שמונה על ידו (על פי הגדרת "מנהל בתי המשפט" בתקנה 1 לתקנות אמנת האג), על מנת שהוא יעביר אותה לרשות המתאימה במדינה המתבקשת. מן החומר שבפנינו עולה, כי בנושא זה מטפלת המחלקה לסיוע למדינות זרות בהנהלת בתי המשפט. חיקור דין