להלן פסק דין בנושא אי דיווח באמצעות טופס 878: פסק דין א. ההליך. זהו ערעור מע"מ על שומת מס תשומות לתקופה שמ - 1/96 ועד 8/98. השומה מורכבת משלושה רכיבים: תביעת מס תשומות ביתר, בסכום של 3,185 ש"ח (קרן) ללא תיעוד. קיזוז מס עבור חשבוניות מס של האוטונומיה ללא דיווח בטופס 878. המדובר על קיזוז חשבוניות בסך 279,426 ש"ח (קרן +מע"מ) בתקופה 7/97 - 6/99. קיזוז מס עבור חשבונית פיקטיביות בתקופה שבין 11-12/97. המדובר בחשבוניות ע"ש אבו ראס עבדאללה ע.מ. 058951765 בסך 272,610 ש"ח (כולל מע"מ), שהמע"מ בגינן הוא 39,610 ש"ח (קרן). כמו כן, מדובר בניכוי מס תשומות עפ"י חשבוניות ע"ש מ.ס. אחזקה ע.מ. 028395507 ע"ש מישל סנסור על סך 95,121 ש"ח (כולל מע"מ בסך 13,821 ש"ח) בתקופת דיווח 10/97 ולבסוף מדובר בחשבוניות ע"ש חברת וולין ובניו בע"מ ע.מ. 51224706 על סך 16,500 ש"ח (כולל מע"מ בסך 2,397 ש"ח). המערער רשום כעוסק במע"מ כמי שעוסק בעבודות שיפוצים וצבעות מאז שנת 1980. ב. עמדת המשיב. 1. אין המערער יכול לערער על חלק השומה הנוגע לתביעת מס תשומות ביתר, שכן המערער לא כלל חלק זה של השומה בהשגה שהגיש. 2. אשר לחשבוניות האוטונומיה, התברר, כי טופסי 878 לא הועברו לקמר"פ. בדיון שנערך בהשגה שהגיש המערער הודה מיצגו של המערער, כי הוא אכן לא דיווח לקמר"פ במועד הנדרש על חשבוניות מס התשומות אלה, אך לטענתו זהו פגם טכני. במעמד ההשגה ואף קודם לכן הוסבר למערער ו/או למיצגו ו/או לבא כוחו, כי מדובר בהסכם עם הרשות הפלשתינאית ולא עם מע"מ בלבד וכי אין כל אפשרות לסטות מההסכמים עם הרשות ולפיכך, קיזוז מס התשומות בלא שיתאפשר למדינה להתקזז בגינם למול הרשות הפלשתינאית גרם וגורם למדינה נזק כספי ניכר ובלתי הפיך. בדיון נוסף בהשגה נכח גם רוה"ח גדי שיוביץ, מייצגו של המערער, ואף הוא לא הציג כל מסמך לפיו הוגשו טפסי 878 כנדרש על פי דין. 3. אשר לחשבוניות אבו ראס, הרי בהודעות שנגבו מאבו ראס עבדאללה הוא הודה, שמכר חשבוניות על שמו למספר עוסקים, ביניהם לאחיו של המערער. כמו כן, הודה אבו ראס עבדאללה, שמעולם לא ביצע כל עבודה שהיא למערער או לאיש, וזאת בשל היותו נרקומן, שאינו מסוגל לעבוד ובוודאי שאינו מעסיק פועלים ולא עסק בעבר בעבודות בנייה או צביעה כלשהן. בנוסף על כך בחלק מהתקופה בו טען המערער, כי אבו ראס עבדאללה עבד אצלו, ריצה הלה עונש מאסר בבית סוהר. כמו כן, חלק מן השיקים שנטען כי שולמו לאבו ראס עבדאללה בגין העבודה שכביכול נעשתה על ידו, נפדו ע"י המערער עצמו או על-ידי אשתו X בעימות שנערך במשרדי מע"מ בחיפה בין המערער לאבו ראס, הודה עבדאללה אבו ראס, כי לא ביצע עבודה כלשהי למערער ו/או לאחיו אמיל X שאף הוא עוסק בצבעות ובשיפוצים וכי מכר את החשבוניות לאחיו של המערער. עבדאללה אבו ראס ידוע ומוכר במע"מ כמי שמפיץ ו/או מוכר חשבוניות מס פיקטיביות והוא אף מעורב בתיקי חקירה נוספים. במהלך החקירה נגבו הודעות מעובדי האוניברסיטה מהם עולה, כי הם אינם מכירים קבלני משנה בשם אבו ראס עבדאללה ו/או מישל סנסור, דבר התומך בעמדת מע"מ. אשר לחשבונית ע"ש מ.ס. אחזקה התברר, כי עוסק זה לא היה רשום במע"מ ולכן לא היה רשאי להוציא חשבוניות מס. השיקים ששולמו כביכול לעוסק זה נפדו בחלקם על-ידי אבו ראס עבדאללה וחלק אחר נפדה במזומן בסניפי הבנק של המערער על-ידי אשתו. כמו כן, לא ניתן היה להשיג ו/או לאתר את העוסק. בהסכם ובחשבוניות מצויים הליקויים שפורטו לעיל ביחס לאבו ראס עבדאללה. החשבוניות ע"ש מ.ס. אחזקה כוללות טעויות בולטות אשר היו צריכות לעורר חשד אצל המערער והן גם אינן מכילות כתובת כלשהי של "עוסק" זה. אשר לחברת וולין ובניו בע"מ, מי שרשום כבעליה של חברה זו הוא X סעיד. הוא הודה בחקירתו, כי מכר חשבוניות פיקטיביות לחברות רבות. בכתובת הרשומה על חשבוניות וולין ובניו, קרי: פינסקר 39 פתח תקווה, נמצא בית נטוש ואטום לפני הריסה. ביחס לעוסק זה לא צורפה כל הוכחה בדבר הסכם כלשהו, או צורת תשלום בשיק כפי ש"נעשה" ביחס לאחרים וכמו כן, שם החברה כפי שמופיע בחשבוניות הינו שגוי ואינו תואם לשמה המדויק (וולין ובניו בע"מ, בעוד בחשבוניות מופיע ווליך ובביו בע"מ). כמו כן, מחקירת חמיסה סעיד מג'נין ומעיון בתצהירו של המערער עולה, כי המערער רכש קרמיקה באמצעות עובדו ומאחר ולא היתה בעסקו של סעיד הנ"ל דוגמת הקרמיקה שבה רצה המערער, אדם שנוכח במקום הציע לקנות עבורו את הקרמיקה עם הדוגמא המסוימת והתמורה הועברה למוכר הקרמיקה והוא אינו מכיר עוסק או עסק בשם וולין או בניו או בשם דומה. אדם זה המציא ככל הנראה למערער את החשבונית ע"ש וולין ובניו ככיסוי לרכישה הנ"ל שביצע עבור המערער. בחשבונית זו, כמו גם באחרות, אין פרוט הנדרש על פי דין וגם חשבונית זו כקודמותיה הינה בסכומים עגולים, דבר שאינו סביר בעולם המסחר. ג. טענות המערער. 1. נטל ההוכחה בכל שאלות המחלוקת, מוטל על המשיב, שכן ספריו של המערער לא נפסלו - והמשיב לא עמד בנטל זה. 2. באשר לתשומות שנתבעו ביתר, אין זה נכון שענין זה לא הועלה בהשגה, שכן ההשגה התייחסה לשומה כולה לשנות המס 96-99. המשיב לא הגיש ראיה לביסוס עמדתו בנקודה זו. 3. אשר לחשבוניות אוטונומיה - אומר המערער, כי יועץ המס שלו דיווח לו במשך כל הזמן, כי הוא מטפל בנושא והוא מגיש את הדיווחים הנדרשים כדין, ולא הוגשו ראיות על כך שיועץ המס לא עמד בדבריו אלה. 4. ככל שהדבר נוגע לחשבוניות שלגביהן נטען שהן פיקטיביות, טוען המערער: (א) אבו ראס עבד אצלו בפועל, באמצעות עובדיו באוניברסיטת חיפה ובעיריית חיפה. היה ביניהם הסכם בכתב. המערער שילם את התמורה בניכוי במקור עפ"י אישור ניכוי מס במקור שהגיש קבלן זה. אבו ראס הוא נרקומן, המרצה תקופת מאסר על זיופים. אין לתת אמון באדם כזה. המשיב לא הוכיח, כי בחלק מהתקופה שבה טוען המערער שאבו ראס עבד עבורו היה אבו ראס שרוי בין כתלי בית הכלא. לא הוגשה כל תעודה משב"ס לענין תקופת מאסרו של אבו ראס. (ב) אשר לחשבוניות מ.ס. אחזקה - המערער דאג לצלם את ת.ז. של קבלן המשנה מישל סנסור, נעשה איתו זכרון דברים והוא קיבל ממנו אישור ניכוי מס במקור והעסיק אותו בעבודות צבע בטכניון. מספר הזיהוי שלו עפ"י תעודת הזיהוי, זהה למספר העוסק המורשה שעל גבי חשבוניות המס, ובכלל לא מדובר בחברה בע"מ כפי שטוען המשיב בכתב תשובתו. מכל מקום, המשיב לא הציג כל ראיה בכתב בדבר טענתו כי העוסק אינו רשום במע"מ, ואף לא פלט קטן ממחשב מע"מ המוכיח כי העוסק איננו רשום במע"מ. יתרה מזאת, מישל סנסור, קבלן המשנה הינו תושב נצרת ואם כן, היה על המשיב להביאו לעדות בביהמ"ש. הימנעות המשיב פועלת לרעתו כמובן. ולא זו בלבד, אלא שמישל סנסור לא נחקר ואף לא הוגשה הודעה מטעמו לתיק בית-המשפט. המערער הציג תשתית ראייתית מוצקה כי נעשתה עיסקה כדין עם קבלן המשנה הזה וכי בדין תבע את ניכוי מס התשומות שלו. (ג) אשר לחשבוניות של וולין ובניו בע"מ - המערער קיזז מס תשומות הגלום בחשבונית מס מס' 170 של עוסק ששמו ווליך ובביו בע"מ. בזמן שהמשיב פסל חשבוניות של חברת וולין ובניו בע"מ, כך בכתב התשובה וגם בתצהיר אלפסי, ושני השמות אינם זהים, אזי ייתכן שהמשיב מדבר בכלל על עוסק שונה לגמרי מזה שהמערער דרש את הניכוי בעניינו. יתרה מזאת, המערער הסביר את תוכן העיסקה שעמדה מאX חשבונית זו. בתקופה הרלבנטית הוא קנה מרצפות קרמיקה באמצעות סעיד חמאיסה מג'נין. הוא שילם את מלוא התמורה וביקש חשבונית. סעיד חמאיסה הוא זה שקנה את המרצפות עבור הערער והמערער שילם עבורן. החשבונית הובאה ע"י סעיד חמאיסה שטען, כי הביאה מחנות הקרמיקה ממנה קנה את הסחורה עבור המערער. ד. הראיות. המשיב ביסס עמדתו על תצהירו של המבקר שלום אלפסי, שאליו צירף את השגת המערער ומסמכים נוספים ובהם הודעות שגבה מאבו ראס, פרוטוקול עימות בין המערער לבין אבו ראס, הודעה של X סעיד, נובק שמואל והודעה של מהנדס האחראי על אחזקת מבנים בעירית חיפה, שעבד מול המערער. עד זה מסר שהמערער העסיק קבלני משנה, אם כי כלפי העיריה הוא היה אחראי. מר חיים דרניגר מהטכניון, שאף הוא פיקח על עבודות המערער, אומר שהמערער העסיק פועלים שלו ולא קבלני משנה. הודעה נוספת היתה של ארגמן מאיר, עוזר מנהל מחלקת בנין בטכניון. עד זה אמר שאינו מכיר קבלני משנה שעבדו עם המערער. לעומת זאת, העסיק המערער פועלים משלו. כמו כן, הוגשו הודעות שנגבו מהמערער, מאחיו X אמיל, מנהל החשבונות של המערער באסם ואסף ושל חמאיסה סעיד מג'נין. אבו ראס אומר בהודעתו (ד1/) מיום 1.6.99, כי אינו עושה דבר בחייו לא עבד ואינו עובד. הוא לא סיפק מעולם פועלים. 5 שנים לפני מתן הודעתו, הוא פתח תיק במע"מ. לפי עצת רואה החשבון עלי שומר מנצרת, אשר ידע שהוא משתמש בסמים והוא הציע לו למכור חשבוניות. הוא מכר חשבוניות וקיבל כ- 1,000 ש"ח לכל פנקס. בהודעה (ד2/) מיום 2.6.99, הוא מספר בין היתר, שמכר חשבוניות לאמיל X, למרות שלא ביצע עבורו עבודה. הוא נתן לאחמד חטיב פנקסי חשבוניות שלו והלה מכר אותם. בעימות מיום 14.11.99 שנערך בינו לבין המערער, זיהה אבו ראס את המערער כאחיו של אמיל X. לדבריו, נתן לו חשבוניות, אך לא ישירות אלא באמצעות אמיל תמורת כסף. באותו מעמד אמר המערער שהוא מכיר את אבו ראס. הוא עמד על כך שאבו ראס ביצע עבודות עבורו. המערער הסביר, כי אבו ראס חייב כסף לאמיל, ולכן כדי "לדפוק" את המערער, אבו ראס ביצע עבודות עבור המערער כ3- שנים לפני מסירת ההודעה. אבו ראס משקר. X סעיד חליל, מבעלי המניות של חברת וולין ובניו בע"מ, אומר בהודעה מיום 31.3.98, כי השתמש בשם של חברת וולין ובניו בע"מ ומכר חשבוניות פיקטיביות של החברה הנ"ל לחברות רבות. בהודעה מיום 5.8.99 אומר המערער, שהוא ביצע עבודות צבע בעיריית חיפה, בטכניון ובאוניברסיטה. הוא מעסיק שני פועלים, אחד מהם הוא בנו. הוא העסיק גם קבלני משנה: אבו ראס, עבדאללה וסעיד אחמד. אבו ראס ביצע עבודה באוניברסיטת חיפה, ובעיריית חיפה. אבו ראס גבוה, שמן וכן הוא נרקומן. אבו ראס ביצע עבודה, באמצעות פועלים שקיבלו שכר ממנו. אבו ראס ביצע העבודה והוא שילם לו בשיקים. לא נערך הסכם בכתב בקשר לעבודה. הוא אינו מכיר את "חברת וולין ובביו". את החשבונית הנושאת שם זה קיבל מחמאיסה מג'נין. כאשר קנה מחמאיסה קרמיקה, הוא שילם לחמאיסה, אך לא זכור לו באיזה אופן. אשר למ.ס. אחזקה, מדובר בחשבוניות שנמסרו על ידי מישל סנסור, שביצע עבודות צבע עבור המערער בטכניון. הוא נשלח על-ידי אחיו אמיל. הוא אינו יודע כמה פועלים היו למישל. הוא עשה הסכם בכתב עם מישל. בהודעה מיום 19.08.99 אמר המערער שהביא עמו צילומי שיקים מהבנקים שבאמצעותם שילם לקבלני המשנה: אבו ראס ומ.ס. אחזקה וכ"ח. התשלומים נעשו עבור עבודות בעיריית חיפה. לחברת וולין הוא שילם באמצעות חמאיסה סך של 16,500 ש"ח. באשר לשיקים לחברת מ.ס. אחזקה וכ"ח, הוא עצמו פרע את השיקים בבנק למישל סנסור, בגלל שהיה להם חוב גדול בבנק. בהודעת המערער מים 14.11.99 בהמשך לעימות שהיה לו עם אבו ראס, הוא אומר שאבו ראס דורש כסף מאמיל, בגין עבודות שביצע ולא השלים. אחיו מסרב לשלם לאבו ראס. המערער שילם לאבו ראס בשיקים. הוא פרע את השיקים עבור אבו ראס לפי בקשת אבו ראס, שכן המערער מתגורר ליד הבנק. אבו ראס ביצע עבודה באמצעות פועליו שאותם היה מציב במקום העבודה והולך לדרכו. על הפועלים השגיח מנהל עבודה של אבו ראס. אבו ראס נתן לו חשבוניות אישיות ביד. אחי המערער אמיל, אומר בהודעתו מיום 26.12.99 שהוא העסיק את אבו ראס באופן פרטי וע"י חברה בשם היבא לעבודות גמר שבשליטתו. קשריו עם אבו ראס היו באמצעות אדם בשם עאמר חג'ר מנצרת, שעבד בפועל באתר הבניה. אבו ראס עבד אצל המערער בטכניון ובאוניברסיטה. הוא עצמו לא תיווך במכירת חשבוניות פיקטיביות למערער, הוא רק ערך את ההיכרות ביניהם. חמאיסה מג'נין, בהודעתו מיום 19/8/99, הציג עצמו כסוחר בחומרי בנין מג'נין. הוא מכיר את המערער המגיע לעסק שלו. הוא מעסיק פועל מג'נין. אין קשר עסקי בינו לבין וולין ובניו בע"מ. המערער ביקש לקנות ממנו קרמיקה, אבל לא היה בעסקו הסוג בו היה מעונין המערער. בעסקו של חמאיסה היה אדם בשם יונס מוחמד מנצרת, אשר אמר שהוא יודע היכן להשיג הקרמיקה בה מעונין המערער ושהוא יכול להביא אותה. חמאיסה נתן בידו של יונס 6,000 ש"ח והלה הביא את הקרמיקה שהזמין המערער. הנהג העביר החשבונית למערער. הוא נהג כך, כי לו עצמו לא היו חשבוניות אוטונמיה, שכן קשה קבלן. מנהל החשבונות של המערער ליאון באסם ואסף, הודה שנפלה טעות טכנית בטיפול בחשבוניות האוטונומיה של המערער ושלא הוגשו טופסי 878. המערער נתן תצהיר מטעמו ובו כלולים הדברים שהובאו לעיל במסגרת טענות המערער. לתצהיר צירף חשבוניות, שיקים ומסמכים אחרים וביניהם הסכם עם מ.ס. אחזקה וכוח אדם לביצוע עבודות צבע בבנין ליידי דייויס ובנין החשמל בטכניון מיום 15.08.97. המערער בחקירתו (ישיבה 29.11.01), אישר האמור בהודעותיו בפני חוקרי מע"מ (ע' 11). הוא הגיש הסכמים בגין עבודות צביעה שערך עם הטכניון בתאריך 06.11.96 (מש1) 17.09.97; 22.09.97 וחשבוניות שהגיש בגין עבודות אלה (מש2/) במועדים שונים בין 27.05.97 ל - 06.11.97. כשהיו לו עבודות גדולות, הוא לא יכול היה לבצען בעצמו באמצעות שני פועליו, אלא נאלץ להעסיק קבלני משנה (ע' 16). לדבריו, העסיק בטכניון קבלן משנה אחד בשם: מישל סנסור, ובאותה תקופה הוא לא עבד פיזית שם (ע' 12). למישל היו בערך חמישה פועלים (ע' 16). הוא עבד גם בבנין המדרגה ובבנין הרב-תכליתי באוניברסיטה והעסיק קבלן משנה (ע' 13). אבו ראס וסנסור מכירים איש את רעהו. את אבו ראס הכיר דרך אחיו (ע' 15). היו לו כ- 6-7 פועלים ואבו ראס פדה שיק עבור מישל סנסור. הפועלים של אבו ראס וסנסור היו פועלי שטחים (ע' 16). רק בחקירה במע"מ חש שאבו ראס הוא נרקומן, בעת ביצוע העבודה הוא נראה בסדר (ע' 16). הוא עצמו פרע לאבו ראס שיק או שניים באמצעות אשתו של המערער מהא (ע' 14). הוא עשה זאת כטובה, שכן הוא גר קרוב לבנק (ע' 14). למישל סנסור היתה יתרת חובה בבנק, ולכן פחד לפרוע את השיק בעצמו, לפיכך ביקש שהמערער יגבה בעצמו את השיק ויתן לו כסף מזומן (ע' 15). ייתכן והוא נתן שיקים נפרדים על התמורה ועל המע"מ (ע' 17). אשר לחשבוניות וולין, אמר המערער שהוא מכיר את האדם מג'נין ממנו קנה קרמיקה בשם חמאיסה וההוא המציא לו חשבוניות של מי שלדברי חמאיסה מכר את הקרמיקה (ע' 21). הוא עצמו קנה מחמאיסה (ע' 22). אשר לדו"חות ע"ג טופס 878 אומר המערער, כי סמך על מנהל החשבונות, אבל עכשיו הוא רואה שמנהל החשבונות לא הגיש כלום (ע' 20). בהמשך הוא אומר שאין הוא יודע אם מנהל החשבונות הגיש הדו"חות (ע' 21). אחי המערער אמיל אמר בחקירתו (ישיבה 29.11.01), כי האמור בהודעתו בפני חוקרי מע"מ הוא נכון, פרט לעניין אחד - בהודעתו מסר, כי תמיד שילם לעאמר חג'יר ופעם אחת שילם בטעות לאבו ראס ישירות, ואז קיבל הוראה מעאמר חג'יר שהוא גיסו של אבו ראס, לא לשלם יותר ישירות לאבו ראס. לדבריו, הדברים הם הפוכים. בדרך כלל היה משלם לידיו של אבו ראס ופעם אל חג'יר ביקש ממנו לא לשלם יותר לאבור ראס אלא לידיו ישירות, וזאת עקב סכסוך שהיה ביניהם (ע' 7). מי שביצע את העבודה בפועל היה חג'יר. אבו ראס לא עבד באופן אישי, הוא רק הביא את הפועלים (ע' 7). מי שהשגיח על הפועלים היה אבו חג'יר (ע' 7). בין הפועלים של אבו ראס היו גם אחיו (ע' 8). הוא לא ידע כי אבו ראס הוא נרקומן (ע' 8). מר מרדכי דרינגר אמר בחקירתו (29/11/01), כי אינו יודע אילו פועלים עבדו מטעם המערער, אך היו שם שניים שלושה פועלים מלבד המערער (עמ' 4). אין הוא יכול להבדיל בין פועלי המערער לפועלים של קבלני משנה מטעמו (עמ' 5). מאיר ארגמן אמר בחקירתו (ישיבה 17/2/02), כי אין צורך בפיקוח אינטנסיבי כשמדובר בעבודות צבע דוגמת אלה שמבצע המערער (עמ' 3). הוא לא היה בודק כמה פועלים יש למערער, אך הוא בדרך כלל בא עם פועל אחד או שניים, אחד מהם בנו של המערער, אך בעבודות גדולות היה צריך יותר פועלים. המערער עמד תמיד בלוח הזמנים (עמ' 4). הוא לא יודע להבדיל בין פועלים של המערער לבין פועלים של קבלני משנה מטעם המערער (עמ' 4). ה. דיון ומסקנות: 1. יש מקום לדחות את הערעור, בכל הנוגע לניכוי מס תשומות ביתר. המפקח אלפסי מסר בתצהירו, כי המערער דרש ניכוי מס תשומות ביתר לשנת 98 בסך 3,185 ש"ח בלי שסכום זה בוסס במסמכים. המערער לא סתר האמור בתצהיר המבקר אלפסי. הוא לא המציא מסמכים המבססים את הניכוי. לכן, יש לקבל את האמור בתצהיר המבקר אלפסי בענין זה. 2. אין גם ממש בטענות המערער לגבי טופסי 878. הוכח, שטפסים אלה לא נשלחו, לפחות לא במועד הקבוע בחוק. כידוע, לטופסי 878 חשיבות רבה במערכת ההתחשבנות בין מדינת ישראל לרשות הפלשתינאית ולכן הגשת דו"חות אלה במועד מונעת את ניכוי מס התשומות הכלול בה (ראה: ע"ש 5902/97 מרקוביץ' סחר מתכות אל-ברזליות בע"מ נ. מנהל מע"מ מיסים יד6/ ה27-). לענין זה, אין כל חשיבות למחשבתו הסובייקטיבית של המערער, אשר סמך על מנהל החשבונות שלו. ההכרה בניכוי מס תשומות, מבוססת רק על מבחנים אובייקטיביים בלבד (ראה ע"א 3758/96 סלע - חב' למוצרי ביטון בע"מ נ' מנהל מע"מ מיסים י"ג4/ ה1-). 3. לענין טענת המשיב, כי חלק מהחשבוניות שאותן קיזז המערער הן פיקטיביות, הרי נטל הוכחת טענה זו הוא על המשיב (ע"א 3758/96 סלע הנ"ל). לפי הפסיקה זכאי המשיב להסתמך גם על הודעות עדים שלא הובאו לחקירה בביהמ"ש (ד"נ 9603/01 אחמד נעימה נ' ממונה אזורי מע"מ תקדין עליון 2002(1) 873). עם זאת, יש להתייחס להודעות כאלה בזהירות, בעיקר כאשר יש חשש שמוסרי ההודעות אינם מהימנים אם בשל אישיותם או בשל קיום האפשרות שהם מונעים ע"י מניעים זרים. 4. אשר לאבו ראס, העובדה שהוא נרקומן ועבריין היושב בבית הסוהר, יכולה לפעול בשני כיוונים: מצד אחד, נרקומנים ידועים כאנשים בלתי מהימנים המוכנים "למכור" אפילו את הקרובים להם ביותר כשהדבר נוח להם, מצד שני, מאוד מסתבר ש"נרקומן" לא יתפקד כקבלן משנה. בנסיבות עניננו, אני נוטה יותר לדעה שאבו ראס לא ביצע עבודה עבור המערער. ואלה טעמי: המערער בהודעתו מיום 14.11.99 מסביר את עמדתו של אבו ראס בעימות ביניהם, בכך שאבו ראס נושה באחיו סכום כסף ובשל כך הוא מתנקם בו. בעימות עצמו מופיעה גירסה הפוכה, דהיינו שאבו ראס חייב לאחיו כסף וזו הסיבה שאבו ראס רוצה לדפוק אותו. אמיל, אחי המערער אינו מאשר לא את הגירסה האחת ולא את השניה. דהיינו, אין הוא אומר שאבו ראס חייב לו כסף או שהוא חייב כסף לאבו ראס. מהעדות של האח אמיל עולה, כי מי שפיקח על הפועלים היה עאמר ולא אבו ראס. אמנם כעקרון יכול אדם להיות קבלן משנה בלי "ללכלך את הידיים" ולהעסיק מנהל עבודה במקום, אך במקרה זה נראה שאין הדבר כן. אמיל בהודעתו אמר ששילם תמיד לעאמר, ובד"כ אין זה מקובל לשלם לידי מנהל עבודה, אלא לידי הקבלן עצמו. ניסיונו של אמיל בבית המשפט להפוך את הגירסה ולומר שבדרך כלל שילם לאבו ראס - אינו מעורר אמון. לפיכך, אני דוחה את הערעור עד כמה שהוא נוגע לחשבוניות של אבו ראס. 5. אני סבור, שגם בנושא חשבונית מ.ס. אחזקה וכח אדם, דין הערעור להדחות. אמנם בתצהיר אלפסי מדובר בחברה בע"מ, ואילו מהחשבוניות עולה שאין מדובר בחברה, אלא כנראה בשם פירמה, אך על החשבוניות מופיע מספר עוסק ודברי אלפסי שעוסק כזה לא נמצא ברישומי מע"מ, לא נסתרו. גם העובדה שהשיקים ששולמו למ.ס. אחזקה נפדו בחלקם ע"י אבו ראס, אומרת דרשני. אמנם נטל השכנוע מוטל היה על המשיב, אך כשהובהר שעוסק בשם ובמספר המופיע בחשבונית אינו רשום במע"מ, וכאשר חלק מהשיקים נפדו ע"י אבו ראס, עבר נטל הבאת הראיות (החובה מס' 2 במובן משפט זרקא הידוע) על המערער והוא נמנע מלהביא לעדות את מישל סנסור, עובדה הפועלת נגדו. 6. אשר לחשבוניות וולין ובניו בע"מ, החשבוניות הללו על פניהן מעוררות חשד. אין כל משמעות למילים ווליך ו"בביו", וברור שמדובר בזיוף בלתי מוצלח של ווליך "ובניו". על כל פנים, בעל החברה X סעיד, אמר בהודעתו כי מכר חשבוניות פיקטיביות. כמו כן, נמצא כי בכתובת הרשומה של החברה קיים בנין נטוש ואטום לפני הריסה. יתכן מאוד שהמערער פעל בענין זה בתום לב. הוא ביקש, לרכוש קרמיקה מיוחדת אצל חמאיסה מג'נין וחמאיסה המציא הסחורה, אשר כנראה נרכשה ממקורות אחרים והחשבונית הוצאה ככיסוי לעיסקה זו, אך כאמור מפס"ד סלע עולה, כי תום לבו של העוסק לא יסייע לו כאשר בפועל מדובר בחשבוניות שאינן אמיתיות, לפחות במובן זה שהקרמיקה סופקה על ידי אדם או גוף שאינם זהים עם מוציא החשבונית. לשון אחרת, אמנם נעשתה עיסקה, אך מוכר הקרמיקה אינו זהה עם מוציא החשבונית. אשר על כן, נדחה הערעור. המערער ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ש"ח + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. מיסיםמסמכיםמע"מ (מס ערך מוסף)