.1זוהי תביעה שהגיש מאג'ד חליל (להלן - התובע) נגד מסעדת בלי (להלן - הנתבעת) ונגד הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, בשל נזק גוף שנגרם לו בתאונת עבודה במהלך עבודתו אצל הנתבעת. .2וזה קיצור הרקע העובדתי הנדרש לענייננו: א. הנתבעת 1היא מסעדה והתובע עבד אצלה החל מיוני 1993בתפקיד טבח ראשי, במשמרת המתחילה בשעה 16: 00ומסתיימת בשעה 24: 00בלילה. ביום 6.2.94, בשעה 17: 30לערך, החליק התובע במטבח ונחתך בכף ידו הימנית מקופסת שימורים פתוחה (להלן - התאונה). ב. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע לתובע נכות בשיעור של % 5לצמיתות. המוסד קבע שאין מקום להפעיל את תקנה 15והוסיף וקבע שהתובע מסוגל לשוב לעבודתו. ג. בהסכמת הצדדים מינה בית המשפט מומחה בתחום האורטופדיה הוא ד"ר שאול לוין. בחוות דעת מיום 31.1.96קבע המומחה הרפואי לתובע נכות בשיעור של % 5והגדיל אותה לפי תקנה 15לשיעור של %5, 7לצמיתות. .3טיעוני הצדדים התובע טוען, כי החליק על רצפת המטבח שלא היתה נקייה, כשעל טיבו של הלכלוך היו לו מספר גרסאות. לטענת התובע, הפרה הנתבעת את חובת הזהירות שחב מעביד כלפי עובדו וכן את הוראות פקודת הבטיחות בעבודה, בכך שלא דאגה לקיומה של שיטת נקיון ראויה, הסדרי הנקיון במטבח לא היו תקינים והמכשור במטבח הוצב בצורה לא נאותה. הנתבעות טוענות שהתובע לא הוכיח את תביעתו ונפילתו נגרמה כתוצאה מהתרשלותו. לטענתן, הונהגו במסעדה סדרי נקיון הולמים וברורים שהבטיחו לעובדים שיטת עבודה נקיה ובטוחה והחלקת התובע נבעה ממצבו של התובע ומסיבות התלויות בו בלבד. .4על פי בקשת התובע החלטתי ביום 4.1.96לפצל את הדיון בתיק זה ובשלב הראשון לדון ולהכריע בשאלת האחריות. לפיכך, השאלה הראשונה הדרושה הכרעה היא האם חלה אחריות על הנתבעת בגין אירוע התאונה והנזק שנגרם לתובע. להלן אבחן שאלה זו, בשים לב לעדויות והמסמכים בפני, טיעוני הצדדים והמצב המשפטי. .5נסיבות ארוע התאונה - ניתוח הראיות לאחר ששמעתי את העדויות, הנני קובעת כי עדות התובע לא היתה משכנעת ואמינה ונתגלו בה סתירות ותמיהות באופן שלא ניתן להגיע לכלל מימצא מסודר ומסתבר באשר לסיבות שגרמו לנפילתו: א. בכתב התביעה טען התובע כי הסיבה להחלקתו היתה שמן על הרצפה: "ביום 6.2.94, בעת עבודתו במטבח המסעדה, החליק התובע על רצפת המטבח, שהיתה מכוסה שמן, ונפל" (סעיף 3לכתב התביעה). גם בהמשך כתב התביעה מפרט התובע את פריטי הרשלנות שהוא מבקש לייחס לנתבעת והוא מתייחס לשמן כגורם היחיד להחלקתו; כך, טען התובע כי "השמן שהצטבר על רצפת המטבח ושגרם לתובע להחליק ולהפצע" וכך טען, כי הנתבעת לא דאגה לנקות את המקום במטבח בו נעשתה עבודת טיגון הגורמת להתזת שמן על הרצפה או מתקןהטיגון, הגורם להתזת שמן על הרצפה או הטענה: "קיים היה זמן רב שמן על רצפת המטבח". אין ספק, כי גירסת התובע על פי כתב התביעה הינה חד משמעית ולפיה הסיבה להחלקתו היתה: שמן שניתז ממתקן הטיגון במהלך עבודתו. ב. אולם בבית המשפט היתה בפי התובע גרסה שונה: "במקום שאני נפלתי על הרצפה היה מים. היו מים מהכיור כי כל הזמן היה לנו טיפטוף מהכיור" (עמ' 8לפרוטוקול). גרסה זו היא המצאה מאוחרת לא רק לגבי סוג החומר (מים) שנמצא על הרצפה וגרם להחלקה אלא גם למקורו ולסיבתו: "טיפטוף מהכיור". משהודיע ב"כ הנתבעת על התנגדותו לגרסה חדשה זו ולשינוי החזית המשיך התובע והוסיף סיבות נוספות: "במקום שנפלתי היה מים והיה שם ארגז תפוחי אדמה שגם ממנו היה יורד מים. בד"כ התפוחי אדמה במים המים שלו נהיים מחליקים וזה לא מים רגילים המים עצמם מחליקים" (עמ' 9לפרוטוקול). ובהמשך היתה בפי התובע גרסה נוספת, גם היא חדשה, לפיה: "גם הרצפה היתה במסעדה מהסוג של הבלטות, אבל מסוג של קרמיקה שזה ממש מחליק" (עמ' 9לפרוטוקול). גם הפעם התנגד ב"כ הנתבעת לגירסאות החדשות שזכרן לא בא בכתב התביעה. בשלב זה שילב התובע את גירסותיו בדבר הימצאות שמן ומים על הרצפה: "כשמוציאים את הצ'יפסר והולכים לצד השני להביא תפוחי אדמה,תמיד מהצ'יפסר יורד שמן. כשהוא שם את המסננת של התפוחי אדמה באמבטיה כל המים יורדים לרצפה וגם השמן" (עמ' 9- 10לפרוטוקול). בהמשך שוב הוסיף התובע גרסה נוספת בדבר - הימצאותם של קליפות תפוחי אדמה וכן קליפות של גזר על הרצפה (עמ' 10לפרוטוקול). בשלב החקירה הנגדית נוספו סתירות ותמיהות לגירסותיו של התובע.כאמור, על פי גרסה אחת טען התובע, כי המים שהיו על הרצפה נזלו מארגז תפוחי האדמה: "ש. מהבוקר נמצא שם ארגז ואתה טוען שהוא הפריש כל הזמןנוזלים? ת. לא אמרתי הפריש. יכול להיות שהמים שמשם. איך מים יבואו.לא יכול להיות שמישהו יבוא עם כוס מים וישפוך. בגלל שהם היו לוקחים את המסננת לצ'יפסר אז אני משער שמזה היתה נזילה. אני מניח ובטוח כמעט" (עמ' 16- 17לפרוטוקול). התובע חזר בו מהגרסה שהמים נבעו מהארגז וטען כי הם נבעו מלקיחת המסננת לצ'יפסר. אלא שכזכור, בעדותו הראשית התובע טען,שבמקום בו נפל היו מים, שנבעו מהכיור הלוקה בטיפטוף: "כל הזמן היה לנו טיפטוף מהכיור" (עמ' 8לפרוטוקול) ובמקום אחר טען, שאת הצ'יפסר לקחו דווקא אל תפוחי האדמה וכתוצאה מכך נזל הצ'יפסר שמן (עמ' 9לפרוטוקול). ג. לשלל הגירסאות של התובע בדבר המצאותם של שמן, מים או קליפות לא נמצאו תימוכין בעדויות אחרות. יש לזכור, כי בעת אירוע התאונה היו נוכחים, מלבד התובע, גם הטבח זיאד ועובד הנקיון נביל. מטעם התובע הוזמן להעיד רק זיאד. עד זה עשה רושם אמין וסיפר כמיטב ידיעתו על נסיבות האירוע: "אני הייתי כאן והתובע רץ לכיור להביא סכין, חמוצים לא יודע מה וראיתי אותו נפל ותפס בקופסת חמוצים" (ע' 2לפרוטוקול). העד לא העיד דבר על לכלוך כלשהו שהיה במקום שגרם לנפילה; אדרבא, הוא טרח לספר, כי היו מנקים את המטבח כל אימת שהיה נשפך "מרק או מים" והדגיש: "תמיד צריך להיות הכל נקי" (עמ' 4ו- 7לפרוטוקול). נביל עצמו לא הוזמן להעיד. התובע טען, כי נביל מתגורר בחברון והוא בירר אצל משפחתו ונמסר לו שנביל עצור על ידי הרשות הפלסתינאית. אין ספק שעדותו של נביל, כמי שעבד במטבח ביום האירוע, היתה חשובה ולפיכך היה על התובע לעשות מה שניתן מבחינתו על מנת לזמנו למתן עדות באמצעות בית המשפט, דבר שלא עשה והסתפק בעניין זה בעדות שמיעה. יש לציין, שעדותו של התובע לקתה בחוסר אמינות גם באשר למיקום קופסת השימורים: בכתב התביעה טען התובע, כי נחתך תוך כדי נפילה כתוצאה מקופסת שימורים שעמדה על הרצפה, ובכך הפרה הנתבעת את הוראת סעיף 49לפקודת הבטיחות בעבודה (סעיף 6ח לכתב התביעה). לאור עדותו של עד התביעה זיאד, לפיה קופסת השימורים עמדה על מדף מתחת לכיור בגובה של 30ס"מ מהרצפה (עמ' 4לפרוטוקול), מיהר התובע לשנות גרסתו והעיד, כי החליק על הגב ואז שם ידו על המדף וידו נכנסה בקופסת השימורים שהיתה פתוחה במחציתה (עמ' 8לפרוטוקול). מכאן שקופסת השימורים עמדה על המדף והתובע זנח טענתו בדבר רשלנות הנתבעת בכך שהציבה קופסת שימורים על הרצפה. מהאמור עד כה עולה, שהעדות היחידה שהובאה בפני בית המשפט בדבר קיומו של מפגע כלשהו במטבח נשמעה מפי בעל הדין עצמו, הוא התובע. אף אחד מהעדים לא תמך בגרסה זו ואילו עדות התובע לא שיכנעה על רקע שלל הגירסאות השונות שמסר, באופן שהתובע לא הצליח להציג בפני בית המשפט גרסה עובדתית משכנעת ומסתברת בדבר נסיבות נפילתו. .6המצב המשפטי הלכה פסוקה היא, כי מעביד חב חובת זהירות לעובדיו ותוכנה של חובה זו היא, בין השאר, בדאגה לשיטת עבודה מתאימה ובטוחה. המעביד חייב לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע מן העובד סכנות מיותרות ולדאוג להרחקת אותן סכנות להן ניתן לצפות מראש בשל אופי העבודה ואופי המקום בו מתבצעת העבודה. עם זאת, יש ונותרות סכנות שאין אפשרות לסלקן, הנובעות מ"אופי העבודה כשלעצמה" (ע"א 471/81 מלון רמדה שלום נ' אליהו אמסלם, פד"י לח (1) 72,76). כבר נפסק לא פעם, כי עצם העובדה, שעובד נופל בעת עבודתו וכתוצאה מכך נפגע, אינה מוכיחה בהכרח התרשלות מצד המעביד: "עצם העובדה שפלוני החליק במקום עבודתו, אין בה לבדה ללמד על אחריות המעבידה להחלקה או לתוצאותיה. תיתכן החלקה ללא שהיה סיכון מיוחד כלשהו במשטח העבודה בו ארעה ההחלקה. לפיכך, נקבע לא אחת שהחלקה כשלעצמה אינה מלמדת בהכרח על כך שהיא ארעה עקב התרשלות של האחראי להחזקת המקום בו היא ארעה" (ע"א 498/93 פורטונה סבן נ."רותם" חברה לביטוח בע"מ, תק'-על 93(4) 127, 129). חובת המעביד לעובדו קיימת בכל סוגי העבודה, אלה המסוכנות מטיבן ואלה שאינן מסוכנות, אך היקפה של חובת הזהירות משתנה בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה. בענייננו מדובר בטענה על החלקה בשל רשלנות ולעניין קביעת חובתו ואחריותו של מעביד כלפי עובד "שני גורמים עיקריים הם בפרק המישנה שעניינו החלקה מפאת רשלנות: האחד עניינו באיתורו ובאפיונו של הגורם הישיר והמיידי להחלקה, והאחר עניינו באמצעים שנקט המעביד למניעת החלקה ונזקיה" (ע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פד"י מז(3) 345). .7יישום אמות המידה שנקבעו בפסיקה לענייננו מביא למסקנות הבאות: א. התובע לא הוכיח, כי מפגע כלשהו בדמות מים, שמן או קליפות ירקות גרם לנפילתו ועדותו היחידה שנשמעה בעניין זה לקתה בסתירות, חוסר עקביות, לא שיכנעה ולא ניתן להגיע למימצא ברמת הסתברות הנדרשת במשפט אזרחי, כי היה במטבח חומר כלשהו, שהיה בו סיכון לעובדים במקום. ב. מהראיות בפני עולה, כי התקיימו במקרה זה מספר גורמים שנבעו מהתנהגות התובע עצמו ומצבו ויכולים להסביר את נפילתו: (1) עד התביעה זיאד העיד, כי התובע היה הולך עם נעליו כמו עם נעלי בית. "ש. זה נכון שהתובע היה מקפל את העקב והולך כמו בקפקף והיה מצמיד את העקב העליון לבסיס הנעל ודורך עליו כמו על קפקף? ת. זה נכון" (עמ' 6לפרוטוקול). בחקירה החוזרת חזר העד והדגיש כי, התובע הלך עם נעליו "כמו נעלי בית (סבאט'). ביום התאונה הוא גם הלך באותה צורה עם הנעליים" (עמ' 7לפרוטוקול). גם עד ההגנה גבי, מנהל הנתבעת, העיד, כי התובע היה נוהג לנעול נעליו "בצורה עצלנית": "התובע לא היה מכניס את רגלו לתוך הנעל והערתי לו על זה כמה פעמים ובאותם הפעמים שהערתי לו הוא הכניס את הנעל כמו שצריך" (עמ' 20לפרוטוקול). התובע בעדותו ניסה להכחיש זאת כשטען כי רכש נעלים מיוחדות לטבחים ונעלים אלה פתוחות מאחור (עמ' 11לפרוטוקול). עדות זו לא היתה אמינה והיא עומדת בסתירה לעדותו של עד התביעה זיאד שתיאר בפירוט כיצד התובע קיפל את העקב והלך עם נעליו "כמו" נעלי בית, עדות הנתמכת,כאמור, בעדותו של עד ההגנה גבי. התובע טוען, כי גם אם הלך עם נעלים בלתי מתאימות, הרי היתה זו חובת המעביד לספק לו נעליים מתאימות לעבודתו,דבר שלא עשה. טיעון זה דינו להידחות. הוכח, שהתובע נעל את נעליו בצורה לא בטיחותית ורשלנית ולא טיב הנעלים גרם לנפילה אלא אופן נעילת הנעל. לא הוכח מהן, אם בכלל,נעלים בטיחותיות הנדרשות במקרה זה ומכל מקום מהראיות עולה, שגם אם היו אלה מסופקות על ידי המעביד, הרי שהתנהגותו הרשלנית של התובע היתה ממילא הופכת אותם ללא בטיחותיים, כפי שעשה עם נעליו שלו. אדרבא, מהראיות עולה שהעובד זיאד נעל בעבודתו, בצורה מקובלת ומסודרת נעלי ספורט רגילות ולמרות שגם עבודתו היתה במטבח לא החליק מעולם (עמ' 5ו- 6לפרוטוקול). (2) מעדותו של עד התביעה עולה, שהתובע "רץ" לכיור (עמ' 2 לפרוטוקול). "ריצתו" של התובע היתה ללא סיבה מוצדקת, שכן התאונה ארעה בשעות אחה"צ שהן שעות בהן אין עומס עבודה במסעדה, וכפי שהעיד העד זיאד "באותו יום היתה לנו כמעט עבודה, לא מהר, אבל עבודה" (עמ' 2לפרוטוקול). (3) על כל אלה יש להוסיף את נתוניו הגופניים המיוחדים של התובע. התובע סובל ממשקל עודף יוצא דופן ובעת התאונה משקלו היה כ- 118ק"ג. אין ספק שאדם בעל גוף במשקל כזה, יציבותו שונה, בוודאי כשנעליו אינן נעולות כהלכה. במסמך של בית חולים (מוצג נ/1) נאמר לגבי התובע: "ירד במשקל כ- 10ק"ג בעקבות דיאטה ונטילת כדור אשר את שמו/טיבו/טבעו איננו יודע". מהתיק הרפואי של התובע עולה עוד, כי התובע סובל מלימפומה ע'ש הודג'קינס משנת 1989ובשנת 90' היה לו אירוע של נפילה (עמ' 17לפרוטוקול). התובע חזר והכחיש בעדותו בבית המשפט, כי היה בדיאטה או כי נעזר בתרופות, בסתירה ברורה לאמור במסמכים הרפואיים. לסיכום האמור עד כה - התובע לא עמד בנטל להוכיח מהן הסיבות שגרמו לנפילתו ובמלים אחרות מהו הסיכון המפגע שהיה במטבח. מהנתונים בפני מתברר, כי היו גורמים אחרים מסתברים יותר, שהיה בהם לגרום לנפילת התובע, אשר מקורם במעשיו או במצבו של התובע ולא היו בשליטתה ואחריותה של הנתבעת. בכך די כדי לדחות את התביעה ולמעלה מן הצורך אדון בטענות נוספות שהיו בפי התובע. .8סדרי הנקיון במסעדה התובע טוען, כי רמת הנקיון במסעדה לא היתה תקינה ולא נקטו בהסדרים סבירים בעניין זה. טיעון זה לא הוכח ויש לדחותו. מהראיות בפני עולה, כי הנתבעת הקפידה לשמור על רמת נקיון נאותה במטבח: העבודה במסעדה בוצעה בשתי משמרות, כאשר בתום כל משמרת בוצע נקיון יסודי של המטבח (עדותו של גבי, עמ' 20לפרוטוקול, עדות זיאד, עמ' 3ועדות אורית עמ' 24לפרוטוקול). טענת התובע, כי בשעה 00:16, עת קיבל את המשמרת, היה מלוכלך, לא היתה אמינה ועמדה בסתירה לדברי העדים האחרים, שהעידו שמשמרת הבוקר ביצעה את עבודת הנקיון במידה הדרושה. גבי העיד, ועדותו היתה מסתברת ולא נסתרה, כי לפי הנהלים היה על התובע, כשקיבל את המשמרת, לוודא סדר ונקיון ובמידה והיה לחץ כבר בשעות הצהריים הוא יכול היה לעכב את עובדי הבוקר כדי שיבצעו את עבודת הנקיון, כפי שעשה לא פעם (עמ' 19לפרוטוקול). במהלך המשמרת היתה עבודת הנקיון מוטלת על העובד נביל, שתפקידו היה לשטוף כלים ולנקות את המטבח. עד התביעה זיאד העיד בעניין זה: "תמיד צריך להיות הכל נקי. כמו שניקינו כל הזמן אותו דבר אנו מנקים היום" (עמ' 4לפרוטוקול). גם גבי העיד בעניין זה כי: "לא פעם הראיתי לתובע שיותר חשוב הנקיון מהזמן שהאוכל יוצא והכללים היו ברורים לשנינו, לכולנו" (עמ' 20לפרוטוקול). מהראיות בפני עולה, כי בכל משמרת היו במסעדה שני עובדים בכירים, הטבח הראשי ואחראי המשמרת. אורית, שעבדה במועד הרלבנטי כאחראית משמרת,העידה כי בתוקף תפקידה היתה אחראית על המלצריות ועל הנעשה במסעדה מחוץ למטבח, אך על כל הנעשה במטבח היה אחראי הטבח הראשי, הוא התובע (עמ' 24לפרוטוקול). גבי העיד, כי ההבדל בין התובע לבין טבח "פשוט" הוא שעל התובע היה: "לראות את המטבח בתמונה רחבה וזה אומר גם לפרטי פרטים של נקיון, סדר ארגון ואוכל" (עמ' 22לפרוטוקול). התובע ניסה תחילה להפחית מאחריותו, אך גם מעדותו עולה, כי הוא היה האחראי במטבח ושני העובדים הנוספים היו כפופים לו: "אני נתתי להם הוראות מה לעשות... אני אומר להם לנקות את המטבח". ובהמשך: "זה כולל כלים וכולל הכל" (עמ' 13לפרוטוקול). מכאן, שבתוקף תפקידו היה התובע אחראי אחריות כוללת על המטבח, שכללה גם את האחריות הישירה לכך שהעובדים האחרים יבצעו את עבודת הנקיון במקום. יש לזכור, כי התובע הינו טבח בעל הכשרה של שף ונסיון של 8- 9שנים בעבודה ועבד אצל הנתבעת כ- 8חודשים עד ליום התאונה. על התובע,בהיותו העובד הבכיר במטבח, היה לדאוג לנקיונו ולוודא שנביל יבצע את עבודתו כנדרש ועל פי ההוראות שניתנו לו. טענת התובע, כי מספר העובדים במקום לא הספיק כדי לעמוד ברמת הנקיון הנדרשת לא הוכחה. כפי שהתובע עצמו העיד, מדובר במסעדה קטנה (עמ' 4לסיכומים) ואך מובן הוא, שמספר עובדי הנקיון הדרושים למסעדה תלוי בגודלה ובהיקף פעילותה ובוודאי שאין ללמוד גזירה שווה בעניין זה מהיקף פעילותו של מלון. הוכח, שעם סיום המשמרת הראשונה (בשעה 00:16) נעשה נקיון יסודי על ידי עובדי המשמרת וכך גם עם סיום המשמרת השניה. העובדה, בלבד שבמהלך המשמרת השנייה תפקיד הנקיון הוטל על עובד אחד, שצריך היה לבצע גם את שטיפת הכלים, אין בה, כשלעצמה, להעיד על חוסר יכולתו למלא תפקידים אלה כנדרש. עבודה במטבח מטבעה כוללת בחובה סיכונים סבירים ואין מקום לדרוש ממעביד שיקבע הסדרים שימנעו לחלוטין, בכל עת, הימצאותם של מים או שמן במקום כלשהו על הרצפה של המטבח. מהעדויות עולה, כאמור, שהמסעדה שמרה על רמת נקיון נאותה והעיקר לא הוכח שבעת התאונה היה לחץ בלתי סביר על עובדי המטבח בכלל או על העובד נביל בפרט שכזכור לא הוזמן להעיד. יש לזכור, ששעת האירוע היתה לא עמוסה מבחינת הפעילות במסעדה (עדות זיאד, עמ' 7- 6לפרוטוקול, עדות גבי עמ' 9לפרוטוקול). גם אם היו אותה עת הזמנות חוץ שהתקבלו במסעדה, הרי שהן יצרו עומס עבודה על הטבחים ולא על שוטף כלים. .9התובע טען, כי שיטת הניקוז במטבח לא היתה בטיחותית. טיעון זה לא הוכח ויש לדחותו. התובע העיד כי: "את הלכלוך שיש ליד הכיור אנו סוחבים לצד השני לכיור איפה ששוטפים כלים. אין מקום יותר קרוב" (עמ' 10לפרוטוקול). גם בעניין זה התבררה עדותו כלא אמינה. גבי העיד, כי קיימים לאורך המטבח שלושה בורות ניקוז ואחד מהם ממוקם ליד הכיור של המים (עמ' 20לפרוטוקול). עדותו מתיישבת עם עדותו של עד התביעה זיאד, שהעיד שקיימים פתחי ביוב במטבח, כשבכל פתח מותקנת רשת מעל וכי בעניין זה לא נעשה שינוי במטבח מאז התאונה (עמ' 4לפרוטוקול). בחקירתו בבית המשפט נאלץ התובע להודות, כי "יכול להיות שהיה" הכוונה לפתח הביוב שמוקם ליד הכיור של הטבחים (עמ' 16לפרוטוקול). גבי העיד ועדותו היתה אמינה ומסתברת, כי הרכיב במטבח רצפה מיוחדת למניעת החלקות (עמ' 19- 20לפרוטוקול). יש לציין, כי גם בעניין זה ניסה התובע בעדותו לטעון, כי המרצפות במטבח היו מסוג ש"זה ממש מחליק", כלשונו, אך בא כוחו הודיע מיד כי אין לתובע טענה בעניין זה ובסיכומים לא חזר על כך (עמ' 9לפרוטוקול). עוד העיד גבי כי: "עשינו שם שיפועים ברצפה כדי שמים ישפכו לתוך בורות ניקוז שהיו לאורך כל המטבח. 3בורות כאלו היו. אחד היה ממוקם ליד שטיפת הכלים, אחד היה ממוקם במרכז המטבח, האחרון היה ממוקם ליד הכיור של המים של הטבחים" (עמ' 20לפרוטוקול). אמנם זיאד העיד, כי הרצפה במטבח ישרה (עמ' 2לפרוטוקול), אך בעניין זה הסביר גבי, והסברו היה מסתבר, שהשיפועים ברצפה קלים ביותר ולכן אינם מורגשים בעינו של אדם (עמ' 22לפרוטוקול). .10התובע טוען, כי הצ'יפסר הוצב במקום מרכזי במטבח, סמוך למקום מעברם של אנשים רבים והנתבעת לא נקטה באמצעים סבירים כדי למנוע את גורמי ההחלקות. גם טיעון זה לא הוכח ויש לדחותו. ממוצג ת/ 1(שרטוט המטבח) עולה בבירור, כי הצ'יפסר מוקם דווקא בקצה המטבח, רחוק ככל שניתן מהמעברים. הנתונים בענייננו שונים מאלה שהיו בעניין מלון רמדה (ע"א 417/81 הנ"ל) שם מצא בית המשפט, שהאמצעים שנקט המעביד לא היו מספיקים משתי סיבות: האחת,מקום הנפילה היה במקום מעבר והשניה, רצפת המטבח מחליקה גם לאחר ניגובה ולכן יש לפזר עליה מלח או חול. נסיבות אלה לא התקיימו בענייננו, שכןהצ'יפסר לא מוקם במקום מעבר אלא בקצה הפנימי של המטבח, הרחק מן המעברים ובמטבח הורכבה רצפה מיוחדת למניעת החלקות. מהראיות בפני עולה, שהחלקות נוספות של מלצריות, שקרו במסעדה, ארעו מחוץ לשטח המטבח, כפי שהתובע עצמו העיד: "ש. אתה עבדת במקום הזה מיולי 93'. התאונה קרתה בפברואר 94' בערך 8חודשים, בתקופה הזו מישהו החליק במטבח? ת. כן, המלצרית החליקה על המדרגות. היתה לנו בעיה של המדרגות. בתוך המטבח לא" (עמ' 17לפרוטוקול). כך העיד גם זיאד שסיפר כי "בתוך המטבח אסור למישהו להכנס חוץ מהשותף אני והתובע והבוס שנכנס" אף הוא סיפר כי במדרגות החליקו לפעמים אך במטבח עצמו אף אחד לא החליק (עמ' 2לפרוטוקול). גם מעדותה של אחראית המשמרת אורית עולה, כי היו מלצריות שהחליקו במדרגות המובילות מן המטבח אל המסעדה (עמ' 24- 25לפרוטוקול). מהראיות עולה, כי ארעו החלקות של מלצריות בעבר, אך אלה ארעו על המדרגות סמוך למטבח ולא במטבח ונגרמו כמסתבר מבעיה כלשהי במדרגות, שמאוחר יותר הוחלפו, אך אין ללמוד מכך על סכנת החלקה במטבח. לסיכום - מהראיות בפני עולה שהנתבעת נקטה במקרה זה סדרי נקיון נאותים וסבירים, המטבח רוצף ברצפה מיוחדת למניעת החלקה והוסדרו בו ניקוזים מתאימים. גם הוראות המעביד לעניין ביצוע עבודת הנקיון היו ברורות ומספקות ולא הוכח, כי היה מעשה של רשלנות או הפרת הוראה חוקית כלשהי מצד המעביד בעניין זה. .11"הדבר מדבר בעד עצמו" לחילופין טוען התובע, כי יש להחיל במקרה זה את הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" (סעיף 41לפקודת הנזיקין). טיעון זה יש לדחות ודי לעניין זה לציין, כי התנאי הראשון הנדרש על פי סעיף 41לפקודת הנזיקין, הקובע כי לתובע לא היתה ידיעה או יכולת לדעת על "הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק",לא התקיים. התובע עצמו טוען בגירסאותיו השונות, כי הוא יודע מהן הנסיבות שהביאו לנפילתו. התובע היה בתפקידו האחראי על המטבח ובנסיבות אלה ברור שידע או שיכול היה לדעת מהן הנסיבות שהביאו לתאונה. זאת ועוד, בנסיבות המקרה לא מתבקשת המסקנה, שהנתבעת לא נקטה זהירות סבירה. וכבר נפסק: "החלקה כשלעצמה היא נייטרלית ואיננה מצביעה על קיום רשלנות מחד או על אי קיומה מאידך. במצב כזה נשאר נטל ההוכחה על התובע שטוען לרשלנות מצד הנתבעים" (ע"א 431/87 בן שושן נ' אוניות משא "אל ים" בע"מ תקדין-עליון, כרך 89(3) 871בעמ' 872). לאור כל האמור לעיל, יש לקבוע, כי התובע לא הוכיח מעשה של רשלנות או הפרת הוראה חקוקה מצד הנתבעת ותביעתו נדחית. התובע ישא בהוצאות ושכ"ט הנתבעים בסכום של 500, 7ש"ח בערכם היום. ניתן היום, .06/05/96אחריות המעביד