שם של חברה אחרת בתלוש משכורת 1. התובעת עבדה כעובדת ניקיון, בשירותי הנתבעת, שהינה חברה המספקת שירותי ניקיון ושמירה במתחמים שונים (כפי שיפורט בהמשך) החל מיום 1.2.94 ועד לחודש יוני 2004. 2. התובעת הגישה את התביעה המקורית לבית הדין ביום 18.1.09 ובה ביקשה לחייב את הנתבעת בגין סעדים של פיצויי פיטורים, דמי הבראה, חגים, החזר מס ארגון, דמי מחלה והחזרי נסיעות. יצוין כבר עתה, כי לאור תקופת עבודתה של התובעת, קיימת חשיבות למועד הגשת התביעה באשר לטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הנתבעת. לאחר שהוגש כתב הגנה, הגישה התובעת ביום 15.2.2010, באמצעות עו"ד אחר - בא כוחה הנוכחי - עו"ד קליימן, כתב תביעה מתוקן שבו תבעה סעדים של פיצויי פיטורים, הפרשות לפנסיה, דמי חגים, דמי הבראה, תוספת עבור עבודה במרפאה, תוספת בגין יום עבודה מפוצל, הפרשי שכר והחזרי נסיעות. בהתאם לכך, הרכיבים של הפרשות לפנסיה, תוספות עבור עבודה במרפאה ובגין יום עבודה מפוצל והפרשי שכר נתבעו לראשונה בכתב התביעה המתוקן ולגביהם העלתה הנתבעת בכתב הגנה טענת התיישנות. כפי שהסכים ב"כ התובעת בסיכומיו, לגבי אותם רכיבים חלה התיישנות עד לחודש ינואר 2003 - כולל. בהתחשב בתקופת עבודתה של התובעת, התקופה שלא התיישנה הינה מחודש פברואר 2003 ועד לסיום העבודה - בחודש יוני 2004. לגבי הרכיבים שכן נתבעו בתביעה המקורית (חגים, דמי הבראה ונסיעות) חלה התיישנות עד לחודש 12.2001 כולל. אין התיישנות של התביעה בגין פיצויי פיטורים. 3. בדיון המוקדם שהתקיים בפני כב' הרשמת שאמי נערכה רשימה של מוסכמות ופלוגתאות. בין היתר, הוסכם לגבי תקופת העבודה של התובעת וחלותו של צו ההרחבה בענף הניקיון. כן, הסכימה הנתבעת לגבי זכאות התובעת לחלק מרכיבי התביעה ועל כן, ניתן פסק דין חלקי בו חויבה הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים, כדלקמן: סך של 1,616 ₪ בגין הפרשי דמי גמולים לקרן פנסיה. סך של 2,635 ₪ בגין דמי הבראה. סך של 4,020 ₪ בגין תוספת עבור עבודה במרפאה. סך של 540 ₪ בגין החזר הוצאות נסיעה. הסכומים שבפסק הדין החלקי שולמו לתובעת, כולל הפרשי הצמדה וריבית, כפי שחויבו. 4. מקומות העבודה של התובעת: התובעת הצהירה בדיון, והצהרתה לא נסתרה, שהיא התקבלה לעבודה בניקיון ביום 1.2.94 ועבדה במרפאה בסניף "מכבי" בנצרת עילית, כמקום עבודה עיקרי (במקביל עבדה במקומות אחרים) וזאת עד לחודש אפריל 2004, שבו לא זכתה הנתבעת במכרז להספקת שירותי ניקיון. החל ממועד זה עברה התובעת לעבוד בבית אבות בנצרת עילית, שם עבדה עד להתפטרותה בסוף חודש יוני 2004. על אף המשך עבודתה באותו מקום עבודה, קיבלה התובעת בחודשים 9.03 ו-10.03 תלושי שכר מטעם "כליפה שירותי ניקיון ואחזקות", בחודשים 11.03 עד 1.04 קיבלה תלושי שכר מטעם "עתאמלה-חברת ניקיון" והחל מחודש 2.2004 חזרה לקבל תלושים של הנתבעת, כל זאת ללא ידיעתה ומבלי שהשתנו תנאי ו/או מקום עבודתה. 5. נסיבות הפסקת עבודתה של התובעת וזכאותה לפיצויי פיטורים: התובעת טענה כי יש בהעברתה ל"מעסיקים חדשים" מעשה של פיטורים וכן, יש לראות מעשה של פיטורים בהפסקת עבודתה במקום העבודה הקבוע - קופת חולים מכבי בנצרת עילית, וזאת בהתאם להלכה שנפסקה בעד"מ 1011/04 ועד"מ 1014/04 א. דינמיקה שירותים (1990) בע"מ המערערת - טטיאנה וורונין ו - 5 אח' (להלן:"פסק דין דינמיקה") ובע"ע 324/05 ריבה אצ'ילדייב נ' עמישה שירותים בע"מ (להלן:"פס"ד עמישב"). כן הצהירה התובעת, כי הנתבעת הפסיקה לשלם עבורה זכויות סוציאליות, כגון הפרשות לפנסיה ודמי הבראה, ו"העבירה" אותה למעסיקים אחרים, באופן פיקטיבי, כדי לפגוע בזכויותיה. התובעת ביקשה לתקן את המצב ומשבקשותיה לא נענו, היא הודיעה על הפסקת העבודה בחודש יוני 2004. מיותר לציין, כי לאחר התפטרותה שבה התובעת לעבוד בקופת חולים "מכבי" בנצרת עילית אצל ספק שירותי ניקיון חדש, אשר לא הכיר בוותק שלה באותו מקום, מאחר וחלפו עד אז יותר משלושה חודשים של הפסקה בעבודתה. סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג- 1963 (להלן:"חוק פיצויי פיטורים") קובע: "(א) מי שעבד שנה אחת ברציפות... אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד ופוטר, זכאי לקבל ממעבידו שפיטרו פיצויי פיטורים...". החוק מתייחס לשתי חלופות, אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד. נפסק כי החלפת חברת שירותים במקום העבודה על ידי המשתמש, מזכה את העובדים בתשלום פיצויי פיטורים בגין התקופה שהועסקו בשירות החברה הראשונה, על אף שהם ממשיכים בעבודה אצל אותו משתמש (ראו ע"ע 1099/02 מרחב אבטחה, שמירה ניקיון ושירותים בע"מ - מתוקה דמארי, לא פורסם; ע"ע 1363/02 דינה חזין ואח' - תנופה שירותים כוח אדם ואחזקות 1991 בע"מ, לא פורסם). אולם, אין בזכאות לפיצויי פיטורים בעת חילופי מעבידים, אם זו קיימת, כדי לפגוע בזכאותו של העובד לפיצויי פיטורים בגין כל התקופה שבה הוא עבד באותו מקום מהמעסיק החדש אם הוא פוטר או מתקיימת עילה אחרת המזכה בתשלום. כך, נאמר בפסק הדין דינמיקה: הסיפא לסעיף 1(א) לחוק קובע הזכאות לפיצויי פיטורים מקום בו העובד אינו מפוטר בעת החלפת בעלות על המפעל, והבעלים החדשים מקבלים על עצמם את האחריות לעובדי הבעלים הקודמים, כחברה המעסיקה או כמקום העבודה. יצוין, כי הכלל הוא שעובד הממשיך לעבוד במקום עבודה פלוני לאחר החלפת הבעלים בו, אינו זכאי לפיצויי פיטורים בשל עצם החלפת הבעלות במפעל. אולם, מכוח הסיפא לסעיף 1(א) לחוק, ימצא עובד זה זכאי בעתיד לפיצויי פיטורים, בעת התגבשות העילה המזכה, עבור כל תקופת עבודתו באותו מפעל, קרי, הן אצל הבעלים הקודמים והן אצל המעסיק הנוכחי. כפי שיוסבר בהמשך, המקרה דנן הוא בבחינת היוצא מן הכלל כאשר הזכאות לפיצויי פיטורים קמה בסיום תקופת עבודה אצל מעסיק אחד, ללא קשר למיקום העבודה. אולם, הנסיבות בעניין שבפנינו שונות מאלה אשר בפסק דין דינמיקה ויתר פסקי הדין הדנים בחילופי מעבידים באותו מקום עבודה, אשר הוזכרו על ידי ב"כ התובעת. לאחר שהנתבעת הפסידה במכרז להספקת שירותי ניקיון בקופת חולים "מכבי" בנצרת עילית, היא הציעה לתובעת לעבור למקום עבודה אחר - בית אבות - וזו הסכימה ועבדה בפועל מספר חודשים, עד להתפטרותה בחודש יוני 2004. טענה עובדתית נוספת - וחילופית - של התובעת הינה שהתפטרה בשל נסיבות המצדיקות תשלום של פיצויי פיטורים, בהתאם לסעיף 11 לחוק פיצויי פיטורים, אשר קובע: (א) התפטר עובד מחמת הרעה מוחשית בתנאי העבודה, או מחמת נסיבות אחרות שביחסי עבודה לגבי אותו העובד שבהן אין לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו, רואים את ההתפטרות לענין חוק זה כפיטורים. על מי שטוען כי התפטר כדין פיטורים הוטל הנטל להוכיח כי התפטרותו נבעה מנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים על פי חוק: הרעה מוחשית בתנאי העבודה או נסיבות שבגינן אין לדרוש מן העובד שימשיך בעבודה. על מנת להיות זכאית לפיצויי פיטורים על פי חוק, על התובעת להוכיח: א. כי התפטרותה נבעה מאותה הרעת תנאים או הנסיבות שבגינן לא ניתן לדרוש ממנה להמשיך בעבודתה. ב. שהיא דרשה את תיקון ההרעה/ התנאים הפוגעים, תוך אזהרה כי אם המצב לא יתוקן, היא תתפטר כדין פיטורים. לפי עדות התובעת בדיון, היא הודיעה על התפטרותה, בעל פה, לאחראית עליה - גב' מזל. כאשר נשאלה מה היא אמרה לגב' מזל, היא השיבה: "שאני לא יכולה לעבוד בצורה כזאת, לא לקבל תנאים, לא מוכנה להמשיך לעבוד בלי לקבל את כל התנאים, לא קיבלתי פנסיה, לא בית הבראה, גם חופש לא קיבלתי, רק בסוף כשהעבירו אותי מחברה לחברה, לא הייתי מקבלת כלום מהם. משנת 94 ועד 2003 קיבלתי, ואחר כך הפסקתי לקבל" (ראו ע' 12, ש' 22-25 לפרוטוקול הדיון). התובעת לא שלחה כל התראה בכתב ולא דרשה פיצויי פיטורים עד להגשת התביעה המקורית, מספר שנים לאחר סיום עבודתה אצל הנתבעת. גב' מזל לא הוזמנה להעיד והעד מטעם הנתבעת - מר יצחק אמויל, מכהן כמנהל סניף הצפון של הנתבעת החל משנת 2006 ולכן, לא היה לו קשר לעבודת התובעת, שהסתיימה כאמור בשנת 2004 (ראו ע' 15 לפרוטוקול הדיון). התובעת, שהנטל הראייתי הוטל על כתפיה, לא הוכיחה כי הסיבה להתפטרותה הייתה אותה הרעת תנאים או נסיבות שלא אפשרו לה להמשיך בעבודתה וכן, לא הוכיחה כי הזהירה את הנתבעת באשר למחדליה ונתנה לה הזדמנות לתקנם. לאור כל אלה, אנו סבורים כי לא מתקיימות הדרישות שבדין על מנת לזכות את התובעת בגין פיצויי פיטורים ודין התביעה בגין רכיב זה להידחות. 6. רכיבי תביעה אחרים: ב"כ התובעת הודיע בסיכומיו כי הוא מוותר על רכיבים של תוספת עבודה במרפאות ודמי נסיעות ועל כן, אנו פטורים מלדון בהם. באשר ליתר הרכיבים: א. דמי הבראה: התביעה מתייחסת לתקופה שלא התיישנה מ- 1.03 ועד 6.04, בגינה זכאית התובעת ל- 10.5 ימי הבראה. הנתבעת שילמה בהתאם לפסק הדין החלקי סך של 2,635 ₪ בגין דמי הבראה, אשר מבוססים על חישוב של משרה חלקית של התובעת בשיעור 83%. התובעת הצהירה על היקף משרה של 91.93% ומכאן נובע ההפרש הנתבע בסך 318 ₪. התובעת קיבלה שכר לפי שעות עבודה והוגשו תלושי שכר. מאחר שהנטל הראייתי באשר להיקף המשרה שבו עבדה התובעת, למען קביעת זכאותה לדמי הבראה, הוטל על כתפי התובעת והיא לא הוכיחה את טענתה באשר לאותו היקף עבודה הנטען, דין התביעה בגין רכיב זה להידחות. ב. הפרשות לקרן מבטחים: הנתבעת הודתה בזכאות התובעת, מאחר שהיא לא הפרישה לקרן פנסיה עבורה בכל התקופה (שלא התיישנה) ושילמה לתובעת בהתאם לפסק הדין החלקי. הסכום בו הודתה הנתבעת היה מבוסס על שכר ממוצע של התובעת בגין תקופת הזכאות. אולם, חישוב ההפרשות לפנסיה, בשיעור 6%, צריך להיעשות על פי השכר שקיבלה התובעת בפועל, כל חודש בחודשו. כך חושב על ידי ב"כ התובעת, בטבלה שצורפה לתצהיר התובעת והמבוססת על תלושי השכר. בהתאם לכך, אנו מעדיפים את חישובי התובעת ומחייבים את הנתבעת ביתרת תשלום בגין רכיב זה בסך 320 ₪. ג. דמי חגים: התובעת דרשה בכתב התביעה המתוקן תשלום בגין דמי חגים, המבוסס על הוראות צו ההרחבה, לפי 10 ימי חג בשנה, שלטענתה לא קיבלה בשנים 2002-2004. אולם, בתצהירה הצהירה התובעת כי היא עבדה בכל החגים, למעט יום כיפור ויום עצמאות ולכן, מגיע לה תוספת - בשיעור 50% מהשכר - בגין עבודה בחג. מדובר בשתי זכויות שונות, שלא מתיישבות האחת עם השנייה. כל עובד (למעט עובד המקבל משכורת חודשית) זכאי לדמי חגים בגין החגים שבהם הוא אינו עובד (לפי דתו או לפי המקובל עליו). אם העובד מועסק ביום חג, אין מדובר ב"דמי חגים" אלא בתוספת עבור עבודה בחג, לפי הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951, בגינה יהא זכאי לתוספת של 50% מעל השכר הרגיל. החישוב בטבלה שצורפה לתצהיר התובעת, אליה מפנה ב"כ התובעת בסיכומיו, מבוסס על העבודה בימי חג, בתקופה שלא התיישנה. מאידך גיסא, הנתבעת חולקת על כך שהתובעת עבדה בימי חג, מאחר שעיקר עבודתה היה בסניף של קופת חולים "מכבי", שהיה סגור בימי החג. בשל הסתירה, כאמור, בין דרישות התובעת והעדר הוכחה באשר לעבודתה בימי חג, דין רכיב זה של התביעה להידחות. ד. תוספת בגין עבודה לא רצופה - יום עבודה מפוצל: רכיב זה נתבע לראשונה בכתב התביעה מתוקן ולכן, חלה התיישנות עד לחודש ינואר 2003 - כולל. התובעת הצהירה כי היא עבדה בשני אתרים בשעות הבוקר - בין השעה 08:00 לשעה 10:00 - ולאחר מכן עבדה במרפאה מכבי משעה 13:00 עד לשעה 19:00, עם הפסקה של לפחות 3 שעות ולכן, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הניקיון, היא זכאית לתוספת של 10% מהשכר הרגיל. הנתבעת הכחישה כי התובעת עבדה במתכונת עם הפסקה של לפחות שעתיים, על פי דרישת המעביד, כפי שנדרש בצו ההרחבה, ועל כן אין היא זכאית לתוספת. לא הוגשו רישומי נוכחות של התובעת, או ראיה אחרת המוכיחה את מתכונת העבודה הנטענת, כאשר הנטל הראיתי בנקודה זו הוטל על התובעת. לכן, אין לחייב את הנתבעת בגין רכיב זה. ה. תביעה להפרשי שכר: התובעת הצהירה כי במהלך כל תקופת העבודה (שלא התיישנה - החל מפברואר 2003) היא עבדה במתכונת קבועה של 6 שעות, ללא הפסקה ועל אף זאת, נוכה משכרה חצי שעה ליום בגין "הפסקה" אותה היא לא קיבלה בפועל. בהתאם לחישובי התובעת, שהתבססו על מספר ימי העבודה המופיע בתלושי השכר, היא זכאית בגין רכיב זה לסך של 3,101 ₪. התובעת הצהירה בעדותה, כאשר נשאלה באשר לקיומה של הפסקה במהלך יום העבודה, כי לא הייתה הפסקה. לדבריה: "אי אפשר לעשות שם הפסקה, זה קופ"ח וכל הזמן הייתה שם עבודה שעושים אותה" (ראו ע' 14, ש' 20). עדות התובעת הייתה מהימנה עלינו בנקודה זו, ולא נסתרה על ידי הנתבעת, כאשר העד מטעמה אינו יכול להעיד באשר למתכונת העבודה בתקופה הנטענת. כל עוד מדובר במתכנות עבודה קבועה, של שש שעות ביום באותו אתר, על הנתבעת היה להוכיח כי אכן הייתה הפסקה בפועל, אותה ניתן לקזז מזמן העבודה המזכה בשכר. בנקודה זו אנו מעדיפים את גרסת התובעת על פני גרסת הנתבעת ואנו מחייבים בתשלום בהתאם. 7. לסיכום: לאור האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת (מעבר לסכומים ששולמו או היו צריכים להשתלם בהתאם לפסק הדין החלקי): א. סך של 320 ₪ בגין הפרשות לפנסיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.04 ועד ליום התשלום בפועל. ב. סך של 3,101 ₪ בגין הפרשי שכר, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.7.04 ועד ליום התשלום בפועל. יתר רכיבי התביעה נדחים. לאור תוצאות המשפט, סכום שהתקבל לעומת סכומי התביעה ופסק הדין החלקי שניתן, אין אנו עושים צו להוצאות. כל צד יישא בהוצאותיו. 8. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. שם חברהתלוש שכרמשכורת