אכיפת הסכם בעל פה המבקש הגיש בתיק ה"פ 656/95 בקשה לאשר את פסק הבוררות שניתן על-ידי בית הדין של העדה החרדית בירושלים ביום כ"ב תמוז תשנ"ה (20.7.95) ושני פסקי דין נוספים שניתנו על-ידי אותו בית-דין בימים י"א מנ"א תשנ"ה (7.8.95) וביום י"ט מר-חשון תשנ"ו (12.11.95). על-פי פסקי הבוררות האמורים, חייב בית הדין את המשיבים לשלם למבקש סכום מסוים בגין כל תלמיד ישיבה הלומד בישיבות המנוהלות על ידם, וזאת כפיצוי להימנעותו של המבקש מלהשכיר את המבנה שבבעלותו על מנת שישמש כפנימייה לבנות. טענתם העיקרית, ובשלב זה, בעצם היחידה, של המשיבים, שעליה הם מבססים את בקשתם לדחיית הבקשה לאישור הפסק היא, כי הצדדים לא חתמו על שטר בוררים. אין חולק על כך, כי טענה זו, אם תוכח, יכול שתשמש עילה לדחיית הבקשה.על-פי סעיף 1 לחוק הבוררות: "'הסכם בוררות' - הסכם בכתב למסור לבוררות סכסוך שנתגלע בין צדדים להסכם...".בתיק רע"א 4928/92 יחזקאל עזרא ואח' נ' המועצה המקומית תל-מונד, (פ"ד מ"ז (5), 94, בעמ' 100) נקבע: ו"על-פי סעיף 1 לחוק הבוררות חלות הוראות חוק זה על הסכם בכתב בלבד. מכאן שההסדרים המיוחדים שנקבעו בחוק הבוררות בדבר דרכי האישור של פסק בורר וביטולו או מתן צו לעיכוב הליכים, אינם חלים על הסכם בעל-פה...דרישת הכתב בחוק הבוררות מהותית. הסכמת הצדדים להחיל על הסכם בוררות בעל-פה את הוראות חוק הבוררות למרות העדר הכתב, אינה תופסת". באותה רוח נקבע גם בעניין ע"א 661/88, חיימוב נ' חמיד ואח', פ"ד מ"ד (1) 75, בעמ' 81: נ"...אולם מקום בו הסכמתם לא מצאה ביטוי בכתב, אין הצדדים יכולים להסתייע במנגנונים השונים לאכיפת הפסק אשר נקבעו בחוק, כגון עיכוב הליכים או אישור פסק הבורר... ביצועה של הבוררות עליה הוסכם בעל-פה יהיה אפשרי רק על-ידי הגשת תביעה על-פי עילת הפסק...".גם המלומדת, פרופ' סמדר אוטולנגי קובעת בספרה "בוררות, דין ונוהל", מהדורה שלישית, תשנ"א, בעמ' 20, כי: ב"...במקרה של העדר כתב, אין פירושו של דבר שלא הוסכם כלל בין הצדדים על בוררות, אלא רק שחוק הבוררות לא יחול על בוררות זו".על-פי סעיף 39 לחוק הבוררות "אין בהוראות חוק זה כדי למנוע הגשת תובענה לבית משפט על-פי הכרעה שניתנה על יסוד הסכם בעל-פה". משמע, העדר הכתב אין בו כדי לפגוע בתוקפו של הסכם בוררות שנעשה בעל-פה אלא שעל הסכם כזה לא תחולנה הוראות חוק הבוררות, לרבות כל ההסדרים שנקבעו בחוק, כמו אישור פסק הבורר וכיו"ב. אכיפתו של הסכם בוררות שנעשה בעל-פה ופסק בורר שניתן מכוחו, תעשה, איפוא, בדרך של תובענה רגילה לאכיפת הסכם ולא על-פי המנגנון שנקבע לצורך כך בחוק הבוררות. המבקש איננו חולק על כך ש"הצדדים לא חתמו על מסמך הנקרא: 'שטר בוררות'". אולם, לטענת באת-כוחו, עורכת דין רז-מזובר, החוק אינו דורש חתימה על "שטר בוררות" דווקא, ועל-פי הפסיקה ניתן להסתפק גם בתחליפים לשטר בוררות, כמו רישום בפרוטוקול של הסכמת הצדדים להליך הבוררות (ע"א 247/65 פ"ד כ (1) 421), קבלה בכתב של הצעה להסכם בוררות שנעשתה בעל-פה (ע"א 633/75 פ"ד ל"א (3) 339), או הגשת תביעה בכתב למוסד ידוע לבוררות המקפלת בתוכה הצעה בכתב לקיום בוררות בפני אותו מוסד (המ' 2081/94 ת.א. 313/94 (לא פורסם)). ואולם, לא מצאתי כי במקרה הנוכחי התקיים איזה שהוא מאותם תחליפים לשטר בוררות. אינני סבור שניתן לראות בהזמנה בכתב שנשלחה על-ידי הבד"צ משום הסכם בוררות או תחליף להסכם בוררות, כפי שטוענת ב"כ המבקש. ההזמנה עצמה לא הוצגה בפני. ניתן אמנם לקבוע על יסוד העדויות בעל-פה שבאו בפני כי הזמנה כזו אכן נשלחה. אולם, ההזמנה איננה יכולה להעיד אלא על הזימון לדיון, אך אין בה כדי לשמש הסכם בוררות. מההזמנה אין עולה כי המשיבים הסכימו לבוררות, אין עולה ממנה מהותו והיקפו של הסכסוך שהוסכם על הצדדים למוסרו לבוררות, וודאי שאין עולה ממנה שהמשיבים הסכימו להתדיין בבוררות גם בנושא הפיצויים, דבר המוכחש על ידם בתוקף. גם העובדה שהתקיימו בבית הדין דיונים בהשתתפותם של המשיבים, איננה מעידה על קיומו של הסכם בוררות וודאי שאיננה ממלאת אחר דרישת הכתב, שכן לא הוצג כל מסמך או פרוטוקול של אותם דיונים. ב"כ המבקש מבקשת ללמוד על קיומו של הסכם בוררות מאזהרת בית הדין כי אם המשיבים יעמדו על צו המניעה שהם ביקשו (וקיבלו) בבית הדין כנגד המבקש, הם עשויים להתחייב בתשלום הנזקים שייגרמו למבקש עקב כך. בענין זה העיד הרב קרליבך: "...אני זוכר שבית הדין הזהיר שאם אנו עומדים על התביעה שלנו הוא ייקח בחשבון את התביעה של מר וולדמן על הנזק ואמרנו שאם הוא רוצה לתבוע - שיתבע... נכון שבית הדין הזהיר אותנו שיש תביעה כספית שאם אתם תובעים אותו על הצניעות הוא יתבע על הכספים...". אולם, מהזהרה זו אין עולה הסכמה, וודאי שלא הסכמה בכתב מצדם של המשיבים להתדיין בנושא הנזקים. בית הדין אמנם הזהיר את המשיבים על-פי עדות זו כי אם הם עומדים על תביעתם "הוא יקח בחשבון" את התביעה של מר וולדמן", אולם, אין בכך כדי להעיד על כך שהמשיבים הסכימו להתדיין עם המבקש על תביעתו במסגרת זו, או בכלל בהליכי בוררות, שכן על-פי דבריו של הרב קרליבך: "... אמרנו שאם הוא רוצה לתבוע - שיתבע". אפילו הייתי סבור שניתן לראות בחילופי דברים אלה שבין חברי הבד"צ לבין המשיבים משום הסכם מפורש או מכללא לקיום הליכי בוררות גם בתביעתו הכספית של המבקש, הרי שאין בפני כל ראיה על כך שהדברים הועלו על הכתב, כך שבכל מקרה אין בכך כדי לקיים אחר דרישת הכתב. גם בעדותו של המבקש לא מצאתי ראיה על הסכמה, וודאי שלא על הסכמה בכתב, לקיים בוררות בתביעתו. להפך, בתשובה לשאלה: "בביה"ד של הבד"צ - ראשי הישיבות טענו וחזרו וטענו: "אנחנו לא באנו לתבוע או להיתבע אלא רק באנו למחות על ענייני צניעות" - זה נכון? משיב המבקש: "שמעתי את זה פעם אחת או פעמיים". ב"כ המבקש מבקשת להפעיל לעניין זה את ההלכות שנקבעו לעניין דרישת הכתב לגבי סעיף 8 לחוק המקרקעין, המאפשרות, לטענתה, אכיפת הסכם מקרקעין שנערך בעל-פה על יסוד החובה לנהוג בתום לב מכוח סעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג1973-. (ראה: ע"א 986/93 קלמר נ' גיא (לא פורסם)).המגמה של צמצום דרישת הכתב לגבי חוזים במקרקעין עלתה בפסיקה כדי למנוע נזק גדול במיוחד, למנוע עוול ולהימנע מהטלת "גזירה שהציבור לא יוכל לעמוד בה" (ראה ע"א 579/83 זוננשטיין נ' אחים גבסו בע"מ פ"ד מב (2) 278, 288 וכן: ע"א 986/93 הנ"ל). בכל מקרה "... השימוש בעיקרון "המלכותי" של תום הלב להגמשת דרישת "הכתב" צריך להיעשות בזהירות רבה. רק במקרים מיוחדים ויוצאי דופן יש מקום להיזקק לעיקרון תום הלב כדי להתגבר על עיקרון הכתב". (מתוך פסק דינו של כב' הנשיא ברק בע"א 986/93 הנ"ל בעמ' 17 לעותק המודפס). במקרה של הסכם בוררות שנערך בעל-פה, ואינני קובע כי נערך במקרה זה הסכם בעל-פה כזה, וודאי שאין צורך באותן קונסטרוקציות שנועדו להציל את ההסכם ולמנוע עוול חמור (גם זאת בנסיבות נדירות), שכן העדר הכתב איננו שולל כליל את כוחו של ההסכם שנעשה בעל-פה, ועדיין עומדת לזכות בעל הדין המבקש לקיים את פסק הבוררות האפשרות של הגשת תביעה על יסוד עילת הפסק. (ראה: פרופ' אוטולנגי בספרה הנ"ל בעמ' 20). לפיכך, אני דוחה את הבקשה לאישור פסק הבוררות ומחייב את המבקש בהוצאות המשפט של המשיבים וכן בשכ"ט עו"ד בסכום של 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ. חוזהחוזה בעל פהאכיפת חוזהבעל פה