10 אחוז נכות בצוואר

כמה מקבלים על 10% נכות מתאונת עבודה ? להלן פסק דין בנושא 10 אחוז נכות בצוואר מתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה: התובע, יליד 13/7/71, נפגע בתאונת דרכים שארעה ב-19/2/06 (התאונה). התאונה הייתה תאונת עבודה ואין חולק על קרות התאונה ועל הכיסוי הביטוחי. חילוקי הדעות נוגעים אפוא לשיעור הנזק שנגרם לתובע. אף שמדובר בתאונת עבודה בחר התובע לפנות למסלול של מינוי מומחה מטעם בית-המשפט לפי סעיף 6א לחוק, ובית-המשפט מינה את ד"ר עוזי אשכנזי, אורטופד, כמומחה בתיק. המומחה בדק את התובע ומצא כי הוא סובל אמנם מהגבלות קלות בצוואר ובע"ש מתני, אך סבר כי מקור הפגיעות בתאונות קודמות ובשינויים ניווניים והעריך כי לא נותרה לתובע נכות בעקבות התאונה הנוכחית. לאחר קבלת חוות-דעת המומחה פנה התובע למל"ל, וועדה רפואית שם קבעה לו נכות בשיעור מצטבר של 19% בשל הגבלות קלות בצוואר ובע"ש מתני (אותן מגבלות שמצא המומחה). המחלוקת בין הצדדים סבה אפוא, בעיקרה, את הפער שבין חוות-דעת המומחה לבין קביעת הוועדה הרפואית במל"ל, ואת שאלת הקשר הסיבתי שבין המגבלות לבין התאונה. נקדים ונאמר כי הראיות בתיק תומכות במסקנתו ובממצאיו של מומחה בית-המשפט שכן התובע התלונן על בעיות דומות זמן רב לפני התאונה ונקבע זמן רב לפני התאונה כי הוא סובל מנכות בשיעור 10% בשל מגבלה קלה בגב התחתון. עם-זאת שוכנעתי שבעקבות התאונה הנוכחית חלה החמרה מסוימת בתכיפות הכאבים ועוצמתם, דבר המשפיע, גם אם בצורה שולית ובלתי רציפה, על תפקודו של התובע. בשל כך מצאתי לקבוע לתובע נכות תפקודית בשיעור 2%. הפגיעה והנכות הרפואית התובע מתלונן כי בעקבות התאונה הוא סובל מכאבים ומגבלת תנועה בצוואר, בגב, בכתפיים, מהירדמות של הידיים, מנימול וכאבים ברגלים, מכאבי ראש, ומתרדמת במפשעות. התובע טוען גם ל"התקפות כאב" המחייבות טיפול תרופתי ופנייה למיון. בפועל נמצא שהתובע נפגע בשלוש תאונות עבודה קודמות ודיווח בהן על תופעות דומות, לרבות כאבי צוואר, כאבי גב, ותרדמת בידיים וברגלים. בעקבות אותן תאונות נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין מגבלת תנועה קלה בע"ש מתני (זהה למגבלה שנמצאה כעת) ונכות בשיעור 10% בגין פגיעה קלה במיניסקוס רגל ימין. לטענת התובע התאונה הנוכחית החמירה את התופעות באופן משמעותי, ובלשונו - "חיסלה אותו". חוות דעת מומחה בית-המשפט: חוות הדעת נמסרה ב-11/7/08. ד"ר אשכנזי בדק את התובע, בחן מסמכים רפואיים שנוצרו לפני ואחרי התאונה ואף הפנה את התובע לביצוע בדיקות שונות. על יסוד כל אלה הגיע למסקנה שלא נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה שכן פגיעותיו נגרמו כתוצאה מתאונות הקודמות ומשינויים ניוונים שמקורם בשחיקה ובגיל. כאמור בסיכום חוות-דעתו: "בבדיקתו הגופנית של מר אזולאי קיימת הגבלה קלה ביותר בחלק מתנועות ע"ש צווארי, הגבלה קלה בחלק מתנועות ע"ש מותני. הגבלה זו בתנועות מיוחסת לתאונות קודמות ואין החמרה לאחר התאונה האחרונה מ-2006. תנועות הברכיים תקינות ללא ממצא חריג. אין עדות לקיפוח עצבי בגפיים העליונות או התחתונות. בבדיקות הדימות שתוארו לעיל קיימים בלטי דיסק קלים בגובה בעיקר L4-L5, ממצא זה היה קיים גם בעקבות תאונות קודמות. בבדיקות הדימות שבוצעו אין עדות לאי-יציבות של ע"ש צווארי או מתני, אין עדות לנזק גרמי. אני מעריך שלא נותרה לתובע נכות צמיתה בעקבות התאונה מ-2006". ד"ר אשכנזי נחקר על חוות-דעתו. בחקירתו הבהיר כי בדיקות הדמיה שנעשו לתובע מצביעות על בלטי דיסק ושינויים נוספים, כמו היצרות מעברים חולייתיים (פורמן נירלי), אולם מקור אלה בפגיעות הקודמות ובשינוי ניווני מתמשך. אשר למגבלה בצוואר: ד"ר אשכנזי העיד כי לתובע מגבלת תנועה קלה ביותר וכי הוא סובל מלורדוזיס צווארי. עם זאת, בחקירתו פירט בהרחבה את המסמכים המעידים על קיום פגיעה זו גם לפני התאונה, ובעיקר הפנה למסמכים מ- 17/7/01 ו-26/8/03 ולבדיקת CT שביצע התובע ב-2001 והעידה על שלושה בלטי דיסק בע"ש צווארי [עמ' 3, משורה 9]. כן הסביר כי הבלט שהתגלה כעת בע"ש צווארי אינו לוחץ על השק הדוראלי [7,29-24]; וכי בדיקת EMG שנעשתה לתובע היתה תקינה [8,4]. להערכתו "כתוצאה מהתאונה לא מגיעה נכות על הפגיעה בעמ"ש צווארי, כי הממצאים הם ניווניים גרידא, וכל אמצעי הדימות כולל EMG תומכים באבחנה זו" [12, 7]. אשר למגבלה בע"ש מתני: המומחה הסביר כי נמצאה אמנם מגבלה קלה בתנועה, אך מגבלה זהה נמצאה כבר בשנת 2000 ובגינה נקבעה לתובע נכות בשיעור 10%, ולכן אינה מזכה בנכות נוספת. המומחה לא מצא החמרה בעקבות התאונה הנוכחית, אך הסכים כי לאחר התאונה אותר בלט חדש בחוליות L3-L4, שלא זוהה קודם לכן. המומחה הדגיש כי בעבר נמצא בלט בחוליות L4-5L שלא אותר בבדיקות הנוכחיות. אשר לפגיעה בידיים ותחושת התרדמת: המומחה הפנה למסמכים המעידים כי התובע התלונן על תופעות אלו זמן רב לפני התאונה וכי בשנת 2001 אובחן כסובל מתסמונת המערה הקרפלית (CTS) שאינה קשורה לתאונה. ד"ר אשכנזי היה ער אפוא לתלונותיו של התובע, בדק אותו, סקר את המסמכים הרפואיים לפני ואחרי התאונה ואף ביקש מהתובע לבצע בדיקות נוספות. העובדות נשקלו במלואן בחוות דעתו שלא נסתרה בעדות. עם זאת, נמצא שלאחר התאונה התגלה בלט דיסק חדש [L3-L4] שלא זוהה בעבר והובהר כי יתכן שהתובע סובל מהתקפי כאב תדירים יותר וכי בזמן התקף יתכן ותהא מגבלה בקצות טווחי התנועה [עמ' 8, 16-7]. הראיות שבתיק תומכות בממצאיו של ד"ר אשכנזי, שכן המסמכים הרפואיים שהוגשו, לרבות בנוגע לשלוש תאונות עבודה קודמות, מראים כי במהלך השנים התלונן התובע באופן חוזר ונשנה על מגבלות דומות למגבלות שהתגלו כעת. כך, בעקבות תאונת עבודה מ-22/11/99 התלונן התובע על פגיעה בברך ימין ועל "מגבלות וכאבים בעת עמידה ממושכת, ישיבה/הליכה ממושכת ובעת מאמץ פיזי ... מגבלות וכאבים בתנועות עמ"ש מותני". ועדה רפואית את נכותו בשיעור 10% בשל פגיעה קלה במינסקוס (סעיף 48(2)(ז)I לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, להלן - התקנות). בעקבות תאונת דרכים מ-15/11/00 התלונן התובע על "כאבים ומגבלות תנועה ניכרות בעמ"ש מותני עם הקרנות בעיקר לרגלים בעיקר רגל ימי. מתקשה בהרמת משאות ובביצוע מאמצים גופניים ... כאבים ומגבלות בתנועות עמ"ש צוואי ... התקפי כאבים לאחר נסיעה, ישיבה, הליכה ממושכים (לרבות תופעת C.T.S שלא היתה קיימת מעולם)". כן התלונן על "כאבי צוואר חזקים. נרדמות לי הידים ... נרדם לי אגודל רגל ימין וכל הקרסול נרדם לפעמים הלילה. לפעמים גם ברגל שמאל. כמו זרמים ברגליים. חצי יד ימין נרדמת לי לפעמים". בעקבות תאונה זו נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף, 37(7)א לתקנות בשל הגבלת תנועות בע"ש מתני בצורה קלה. גם בעקבות תאונה מ-5/12/02 התלונן התובע על כאבים בגבו. למסמכים אלו נוספים מסמכים רפואיים שונים, אליהם הפנה גם המומחה, המצביעים כי במשך השנים שלפני התאונה היה התובע במעקב בשל תלונות חוזרות על כאבים בגבו ובצווארו, וכן אותרו בלטי דיסק בצוואר. עוד עולה כי התובע סבל ממגבלת תנועה בברכו ומתסמונת C.T.S וכן התלונן, כבר בשנת 2000, על נימול והרדמות בגפיים. לשלמות התמונה אציין כי העד מטעם התובע, מר אמיל שרף, העיד כי "אצלנו במחלקה אין מישהו שלא סובל מבעיות גב, בגלל אופי העבודה שלנו" וכי גם התובע סבל מכאבי גב לפני התאונה. עם זאת, על פי עדותו, לאחר התאונה חלה החמרה ממשית בכאביו של התובע. החלטת המל"ל ומשקלה: התובע מבקש להיבנות, בעיקר, מהחלטת ועדה רפואית של המל"ל (ור"פ), שהעמידה את נכותו הרפואית בעקבות התאונה על שיעור של 19%. לטענתו, הפער בין קביעה זו לבין קביעות המומחה אינו סביר ומחייב הכרה בנכות. לא מצאתי בסיס לטענותיו. ראשית, משניתנה חוות דעתו של מומחה מטעם בית-המשפט טרם קביעת המל"ל אין תוקף לקביעה זו שעל-פי דין. ושנית - ועיקר - גם אם נלך לשיטתו של התובע נמצא כי בפועל אין פער של ממש בין ממצאי הור"פ לבין ממצאי המומחה שכן בשני המקרים נמצאו מגבלות קלות בע"ש מתני וצווארי. אלא שהמומחה התייחס, ובצדק, לשאלת הקשר הסיבתי, ומצא כי מדובר במגבלות שמקורן במצב קודם, ואילו הור"פ לא התייחסה למצבו הקודם של התובע אלא רק למגבלות הנוכחיות. אכן, קריאת דוח הוועדה מעלה כי הוועדה לא נתנה משקל למצבו הבריאותי הקודם של התובע, ואין עדות לכך שנבחנו הנכויות הקודמות שנקבעו או שנשקלו ממצאים רפואיים קודמים, וממילא לא נקבע כי חלה החמרה כלשהי בעקבות התאונה. מממצאי הוועדה הרפואית לא ניתן אפוא ללמוד על קיומו של קשר סיבתי בין הפגיעות לבין התאונה ואין בהם כדי לתמוך בעמדת התובע. בנסיבות אלו אני מעדיף את חוות דעתו של מומחה בית-המשפט הנתמכת בראיות שבתיק, כי לא נגרמה נכות רפואית בעקבות התאונה. תעודות מחברת חשמל: התובע מפנה לתעודות רפואיות שנרשמו על-ידי רופא תעסוקתי בחברת חשמל ולמכתבים של מנהלי כוח-אדם בחברה הקובעים כי התובע רשאי לשוב לעבודתו אך עליו להימנע מהרמת משקלים מסוימים [ת/4 למוצגי התובע]. משקלם של מסמכים אלה קל ביותר ואינו משנה מעמדת המומחה. ראשית, האחרון שבהם הוא מכתב של גורם כוח-אדם משנת 2008 (ולא מסמך רפואי) ונקבע בו מפורשות כי התובע מופנה לבדיקה רפואית נוספת ב-7/4/09. היינו - אין עדות כי רופאי חברת חשמל סברו לאחר 2009 כי יש מגבלה כלשהי לתובע. שנית, המסמכים עמדו בפני מומחה בית-המשפט שסבר כי אין בסיס למגבלה שנקבעה בהם, ואכן, חלק ניכר מן המסמכים הוא מכתבים של גורמי כוח אדם ולא ברור מה הבסיס הרפואי לנקבע בהם. ושלישית, בתעודות הרפואיות שהוגשו מהימים 25/4/06 (כחודשיים אחרי התאונה) ומ-26/6/07, נקבע מפורשות כי התובע כשיר לשוב לעבודתו הרגילה. סיכום ביניים: נוכח כל האמור לעיל מצאתי כי לא נותרה לתובע נכות רפואית בגין התאונה ואני מקבל את חוות דעתו של ד"ר אשכנזי. אמת, התובע סובל ממגבלות רפואיות מסוימות, אולם תלונותיו נשמעו שנים רבות לפני התאונה וחזרו על עצמן במהלך השנים, ואין כל ממצא אובייקטיבי המעיד על החמרה במצבו בעקבות התאונה. הנכות התפקודית התובע עובד חברת חשמל. בזמן התאונה היה עובד מחלקת חל"ב - חיבור חשמל לבתים. מדובר בעבודה פיזית בעיקרה המחייבת טיפוס על עמודים וסולמות, משיכת כבלים, הרמת משאות, כריעה והזדקפות. לטענתו, בעקבות התאונה התקשה לבצע את עבודתו, צמצם את השעות הנוספות שעבד, וכן הטיל נטל כבד על חבריו לעבודה דבר שהוביל לסכסוכים בינם לבינו. התובע הסביר כי העבודה במחלקת חל"ב נעשית בצוות של שני עובדים וכי נוכח מצבו סירבו מרבית העובדים להיות בני זוגו בצוות. בסופו של יום הועבר לתפקיד אחר בסניף החברה בראשל"צ דבר שפגע בשכרו בשל ירידת כוננויות ושגורם לו הוצאות נסיעה שכן הוא מתגורר באשדוד. שמעתי את עדות התובע וכן עד נוסף מטעמו, בחנתי את המסמכים, ואני מתקשה לתת אמון בעדות התובע בדבר היקף הפגיעה בו בעקבות התאונה ובאשר לסיבות העברתו לתפקיד אחר. הן המומחה מטעם בית-המשפט והן הוועדה הרפואית במל"ל מצאו מגבלות תנועה קלות בלבד, כאשר התלונות על מגבלות באברים אלו היו קיימות כבר משנת 2000, וכך גם תסמונת המערה הקרפלית, הפגיעה בברכו של התובע ותלונותיו בנוגע לתרדמת ונימול בגפיים. בפועל, חרף כל אלו, ולמרות שנקבעה לו נכות מצטברת בשיעור 19% בשל הפגיעה בברך ובע"ש מתני, המשיך התובע לעבוד במחלקת חל"ב משנת 2000 ועד שנת 2006, וגם לאחר התאונה הנוכחית ש"גמרה אותו" המשיך התובע לעבוד באותה מחלקה למשך ארבע שנים נוספות ועבר לראשל"צ רק בשנת 2010 . זאת ועוד. משמיעת העדויות מתעורר ספק רב בנוגע לקשר שבין התאונה לבין העברת התובע למחלקה אחרת, שכן במהלך עדותו של מר שרף, חברו לעבודה, התגלה כי מחלקת חל"ב צומצמה ממליא בשל רפורמה שנערכה בחברת החשמל ומספר העובדים בה קטן מחמישה-עשר לתשעה. יודגש כי התובע בחר שלא לספר עובדה זו, ובפועל לא הציג כל ראיה לטענה כי מעברו נבע ממגבלותיו ולא מצמצום המחלקה, ולא הביא מסמך מטעם המעסיק בנוגע לסיבות המעבר. גם הממונים שהחליטו על מעברו לא זומנו על-ידו לעדות ולמעשה העד היחיד הוא מר שרף שהיה גם חברו האישי ולא רק חבר לעבודה. התובע ומר שרף העידו על סכסוכים שנתגלעו בין התובע לבין חבריו לעבודה וטענו כי מקור הסכסוכים בכך שמגבלותיו הגופניות של התובע הטילו על עמיתיו נטל כבד יותר אולם בפועל נתגלה בחקירות הנגדיות כי במרבית התקופה שאחרי התאונה עבד התובע בצוות זוגי עם מר שרף, שדווקא צידד בו, ומכאן שתפקודו לא אמור היה להשליך על עובדים אחרים במחלקה, ויתכן מאוד שהסכסוכים נבעו מסיבות אחרות. בהקשר של הנכות התפקודית נשוב ונזכיר כי רופאי חברת חשמל קבעו כי התובע רשאי לשוב לעבודתו (גם אם במגבלות מסוימות שהסתיימו בשנת 2009) וכי הור"פ קבעה שאין להפעיל תקנה 15 ושהתובע כשיר לשוב לעבודתו. עוד יודגש שלא הוכח שהעבודה בראשל"צ מהווה פגיעה בקידום או בשכר. חרף כל אלה, מצאתי כי בכל זאת נותרה לתובע נכות תפקודית מסויימת. טעם הדבר: כפי שהוסבר למעלה, בעקבות התאונה התגלה בלט דיסק חדש [L3-L4] שלא זוהה בעבר - אף כי שיעור המגבלה בתנועה לא השתנה - וכן הובהר, בעדות המומחה, כי יתכן בהחלט שהתובע סובל מהתקפי כאב תדירים יותר וכי בזמן התקף יתכן ותהא מגבלה בקצות טווחי התנועה [עמ' 8, 16-7]. הן התובע והן מר שרף - ובעיקר אני מייחס חשיבות לעדותו של האחרון - העידו כי אף שהתובע סבל מכאבים ומגבלות עוד לפני התאונה, מצבו הוחמר אחריה. סביר אפוא שבעקבות התאונה חלה החמרה מסוימת בתדירות התקפות הכאב ובשיעורן, וזאת בשל איתורו של בלט דיסק חדש בע"ש המותני. עם זאת, מדובר במגבלה שולית יחסית, שאינה באה לידי ביטוי ביום יום אלא בשל העדרויות מעבודה בשל מתקפות כאבים ואולי אף החמרה. ממצא זה מזכה קביעת נכות תפקודית בשיעור של 2% . דיון בראשי הנזק הפסדי שכר לעבר מומחה בית המשפט, ד"ר אשכנזי, העריך את נכותו הזמנית של התובע למשך בשיעור 100% למשך ארבעה חודשים ו-15% למשך חודשיים נוספים. שכרו ברוטו של התובע (כמוסכם על הצדדים) עמד ערב התאונה על סך 12,594 ₪ ושיעור ההפסד בגין תקופות אלו עומד אפוא על סך 54,154 ₪. התובע מבקש כי יפסק לו סכום גלובאלי נוסף בסך 20,000 ₪ בגין ימי מחלה ממושכים שנקבעו לו לאחר התאונה על ידי רופאיו ונתמכו, לטעמו, גם בהמלצות רופאים תעסוקתיים של חברת החשמל, שהגבילו את עבודתו. לא מצאתי בסיס לקבלת עמדה זו. על-פי אישור מעסיק מ-19/11/09 [מוצג ת/9 לתיק המוצגים של התובע] התובע נעדר מעבודתו מ-20/2/06 ועד 31/6/06, היינו לארבעה וחצי חודשים ולאחר מכן שב לעבודה. לא הוצג כל ממצא שיעיד על פגיעה בשכר בתקופה שלאחר התאונה, וכידוע - מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו. יתרה מכך, כפי שצויין, בתעודה רפואית של רופא תעסוקתי של חברת החשמל, שניתנה כחודשיים לאחר התאונה, נקבע כי התובע רשאי לשוב לעבודתו הרגילה. בנסיבות אלו, ונוכח חוות דעת המומחה, נפסק בראש נזק זה סך של 54,154 ₪. פגיעה בכושר ההשתכרות כאמור לעיל, הפגיעה בכושר השתכרותו של התובע הועמדה על 2%. בפועל ביטויה נמוך למדי שכן התובע נותר עובד חברת חשמל ולא הוכח כי שכרו השתנה או עומד להשתנות לרעה. נהפוך הוא, כפי שהובהר בעדויות, הקידום בחברה זו מושפע, בין השאר, מוותק ללא קשר לתפקוד בעבודה. יתרה מכך, נכויות בשיעור כזה יש להן השפעה שולית על כושר העבודה וההשתכרות, והדבר בא לביטוי גם בענייננו שכן עיקר ההשפעה נובעת מאבדן ימי עבודה בשל "התקפות" כאב מרוכזות מדי פעם ומאפשרות תיאורטית להחמרת כאבים בעתיד. בנסיבות אלו, בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות שכרו של התובע, בשנות עבודתו בנותרות ובמקום עבודתו הקבוע, מצאתי לפסוק בראש נזק זה הפסד שכר גלובאלי בשיעור 25,000 ₪. עזרת הזולת בעבר ובעתיד התובע טוען כי שהה בחופשת מחלה ממושכת בה נעזר בבני משפחתו לצרכיו היום-יומיים. כמו כן הוא סבור כי יזקק לעזרה גם בעתיד. התובע מעריך את עלות העזרה לעבר ולעתיד בכ-10,000 ₪. הנתבעת מצדה מציעה סך של 500 ₪ בראש נזק זה. בשים לב לתקופת אי הכושר הסמוכה לאחר התאונה ולאפשרות "התקפות" כאב שיגבילו את התובע בעתיד לתקופות קצרות, ראיתי לפסוק בראש נזק זה סכום גלובלי, בסך של - 3,000 ₪. פיצוי זה בא לפצות בגין הצורך בעזרת קרובים מעבר לעזרה הרגילה המצופה מבן משפחה. הוצאות רפואיות ונסיעות התובע העיד כי הוא נזקק לנסיעות רבות בעקבות התאונה וכן לרכישת מוצרים רפואיים כגון מדרסים, טיפולים ותרופות נגד כאב ועוד. התובע מעריך את סך נזקיו ב-2,500 ₪. כן הוא טוען לנסיעות מוגברות בסך 2,000 ש"ח. הנתבעת מצידה מציינת כי מדובר בתאונת עבודה והתובע זכאי לקבל החזרים מן המוסד לביטוח הלאומי וכן מטיפולים שבסל הבריאות. הואיל ושוכנעתי כי התובע סובל מכאבים וממגבלה מסוימת, אך בהתחשב בכך שסבל מכאבים ומגבלות עוד קודם וממילא היה זקוק לתקופות ולכך שמדובר בתאונת עבודה, ראיתי לפסוק בראש נזק זה לעבר ולעתיד, בגין הצורך בתרופות נוגדות כאב וטיפולים כלשהם מידי פעם ונסיעות עתידיות סך כולל של - 3,000 ₪. כאב וסבל בנסיבות המקרה, באין נכות רפואית ובהתחשב בתקופות אי-הכושר ובכאבים מהם סובל התובע בכל זאת מפעם לפעם אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה בסך של 10,000 ש"ח. סה"כ הנזק עומד על - 95,154₪. ניכויים מסכום זה יש לנכות סכומים שקיבל התובע מן המל"ל בגין התאונה (דמי פגיעה, מענק חד-פעמי וקצבה), ששיעורם משוערך להיום עומד על סך של 64,265 ₪. סוף דבר הנתבעת תשלם לתובע סך של 30,889 ₪, בתוספת שכ"ט ואגרה כדין, וזאת בתוך 30 יום מהיום. אחוזי נכותנכותצוואר