ה ח ל ט ה ערר מטעם המדינה על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, לפיה נתקבלה בקשת המשיב לעיון חוזר בהחלטה לעצרו עד לתום בירור משפטו, ובית המשפט הורה לשחררו בערובה ובתנאי חלופת מעצר הכוללים "מעצר בית" בבית בן-דודתו. לבקשת המאשימה עיכב בית המשפט את ביצוע החלטתו למשך 48 שעות, שבמהלכן הוגש ונשמע הערר שלפניי. לאחר שמיעת טענות הצדדים, החלטתי להאריך את מעצרו של המשיב עד למתן החלטה בערר. 2. המשיב הואשם בעבירה של רכישת והחזקת נשק וכן בעבירה של הובלת נשק. בכתב האישום נטען, כי ביחד עם אחר רכש המשיב שני תתי-מקלע מסוג 'עוזי', מידי אחד דורון חרבי, שזמן קצר קודם לכן גנב כלי-נשק אלה, מבסיס חיל האויר ברמת-דוד, וכי לאחר רכישתם הסתיר המשיב את כלי הנשק במקום שאינו ידוע למאשימה. עם הגשת כתב האישום ביקשה המאשימה מבית המשפט המחוזי להורות על מעצרו של המשיב עד לתום בירור משפטו. בית המשפט בדק ומצא, כי להאשמתו של המשיב יש ראיות לכאורה. כן קבע, כי האישום מקים עילת מעצר, באשר "רכישת נשק, בידיעה שמדובר בנשק שנגנב מצה"ל, כשהנשק עלול להגיע לידיים שאינן מורשות להשתמש בו, יש בה משום סיכון ביטחונו של הציבור". ברם, בטרם יחליט בבקשת המאשימה הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מעצר, בדבר האפשרות להסתפק בחלופת מעצר, וכן התיר לסניגור להגיש את הצעותיו לחלופת מעצר. בתסקיר המבחן שהוגש לבית המשפט נאמר, כי אין לשירות המבחן יכולת להעריך את רמת מסוכנותו של המשיב ואת ההשלכות היכולות להיות לשחרורו. עם זאת צוין בתסקיר, כי למשיב אין הרשעות קודמות, ונראה כי בני משפחתו מסוגלים לשאת במטלת הפיקוח עליו, אם יחליט בית המשפט לשחררו בתנאים של חלופת מעצר. 3. במסגרת הדיון המשלים הציעה ההגנה, כי המשיב ישוחרר בתנאי "מעצר בית" בבית-גיסו (בעל אחותו), שהגיש תצהיר ונחקר על תצהירו, ואילו המאשימה טענה, שכל עוד כלי הנשק לא נתפסו ושותפיו לעבירה של המשיב לא אותרו, אין מנוס מהמשך מעצרו של המשיב. בית המשפט לא ראה לקבל את עמדת המדינה, כי בנסיבות העניין אין אפשרות להסתפק בחלופת מעצר. עם זאת קבע, כי החלופות שהוצעו על-ידי הסניגוריה "רחוקות מאוד מלענות על הדרוש" וכי רק הצעת חלופה המבטיחה "ניתוק כל אפשרות לקשר ישיר או עקיף, לרבות קשר טלפוני או אחר", תהא ראויה להישקל. בהיעדר חלופה מוצעת, המקיימת תנאים אלה, הורה בית המשפט על מעצרו של העורר. כעשרה ימים לאחר מתן ההחלטה הגיש המשיב בקשה לעיון חוזר, בגדרה הציע שתי חלופות מעצר אפשריות בבתי בני משפחתו בקריית-מלאכי שמסרו תצהירים ונחקרו עליהם. בהחלטתו, שהיא נשוא הערר שלפניי, החליט בית המשפט לקבל את הבקשה לעיון חוזר והורה לשחרר את המשיב בערובה ובתנאים מגבילים, בכללם "מעצר בית" בבית קרוביו בקריית מלאכי, ניתוק קו הטלפון בבית מארחיו ומסירת הטלפונים הסלולריים שברשותם למשטרת-ישראל. 4. הערר בדין יסודו. בצדק טוענת המדינה, כי בהורותו על שחרורו של המשיב לא ייחס בית המשפט את המשקל הנכון לעובדה, הנלמדת מן הראיות לכאורה, כי המשיב מחזיק ברשותו שני תתי-מקלע ואינו מוסר אותם לידי כוחות הביטחון, וכי בנסיבות אלו שחרורו של המשיב מן המעצר טומן סכנה ממשית ומיידית לשלום הציבור. סכנה זו מתעצמת לנוכח העובדה, כי שניים מקרובי משפחתו של המשיב, הנדרשים לחקירה בפרשה, טרם אותרו על-ידי המשטרה. ככלל, בנסיבות כאלו אין להסתפק בחלופת מעצר (ראו: בש"פ 1625/97 פואד נ' מדינת ישראל, ובש"פ 2854/98 אלפיניש נ' מדינת ישראל), ומקרהו של המשיב איננו יוצא מכלל זה. אכן, תנאי השחרור, שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי, נועדו להבטיח את הרחקת המשיב מן האפשרות של יצירת קשר עם שותפיו לעבירה, או עם אחרים, העשויים למלא את שליחותו בהעלמת כלי הנשק או בהעברתם לידי אחרים. אך גם בהנחה שבני משפחתו של המשיב, שבביתם הורשה להתארח, הם אנשים נאמנים שיעשו כמיטב יכולתם בפיקוח על תנועות המשיב, יש יסוד ממשי לחשוב שהתנאים בהם יימצא לא ימנעו מן המשיב יצירת קשר עם אחרים אף שלא בידיעתם. הנחת המוצא, לשחרורו בתנאי חלופה של 'מעצר בית' של נאשם שקמה נגדו עילת מעצר היא, שניתן לבטוח בנאשם שיקיים את המיגבלה, משל מונה להיות "הסוהר של עצמו". במשיב, שרכש והסתיר כלי-יריה גנובים, ושבחקירתו סירב לגלות את מקום הימצאם, לא ניתן לבטוח שיקיים את תנאי השחרור. 5. הערר מתקבל. החלטת בית המשפט המחוזי מתבטלת וניתן בזה צו למעצרו של המשיב עד לתום בירור משפטו. מעצרנשקעבירות נשקהחזקת נשקמעצר בית