החלטה הסניגור ביקש שבית משפט זה יפסול עצמו מלשבת בדין בתיק זה. הסניגור טען, שלאחר שבית המשפט המחוזי החזיר את התיק לבית משפט זה לאור הראיות החדשות שנמצאו בידי ההגנה, הרי שעל בימ"ש זה לפסול עצמו מלישב בדין בתיק זה ושמותב אחר ידון בו. אני מחליט לדחות את הבקשה. אלה נימוקיי [כל ההדגשות שבהחלטה זו הן שלי-ג'נ']: 1. הסניגור כבר העלה את טענת הפסלות דנן, בטיעונו בע"פ(ת"א) 70866/00. במסגרת הערעור, ביהמ"ש המחוזי הכריע בטענה לגופה, ופסק: "...העובדה שכרגע מצויה ראיה חדשה אינה מהווה סיבה לפסול את המותב אשר שמע את התיק...". בית המשפט המחוזי אף קבע: "...מידת ההגיון דורשת כי התיק יוחזר דווקא אל אותו שופט ששמע את העדה בפעם הראשונה, שהרי..." (בפסה"ד בערעור דלעיל, בעמ' 2 לפר',ש' 7-12). על כן, הורה ביהמ"ש המחוזי שהדיון יוחזר "לאותו מותב על מנת שידון בראיות החדשות..." (בעמ' 2 לפר', שו' 13-14). בקשת רשות ערעור שהגיש הסניגור לבית המשפט העליון, על פסק הדין דלעיל של בית המשפט המחוזי, נדחתה (רע"פ 5507/00, החלטה מיום 9.8.00). לא זו בלבד איפוא שאותה טענת פסלות שנטענת עתה כבר הוכרעה לגופה, אלא ששתי ערכאות גבוהות מבימ"ש זה נתנו דעתן לסוגיה - ערכאת הערעור- ששקלה את הטענה, דחתה אותה כאמור, והורתה על החזרת הדיון לבימ"ש זה דווקא, וביהמ"ש העליון, שבאי התערבותו נתן למעשה חתימת קיום סופית להכרעת בית המשפט המחוזי, ולהנחייתו. 2. סעיף 11 לתגובת פרקליטות המדינה לבר"ע שהגיש הנאשם, ככל הנראה היה לנגד עיני ביהמ"ש העליון בטרם החליט ברע"פ 5507/00 שהגיש הנאשם, וביהמ"ש העליון החליט כפי שהחליט. מה גם, שטענת הפסלות, אכן נטענה ככזו בערעור, והוכרעה לגופה כאמור. 3. הלכה היא, כי החזרת תיק לאותו שופט שדן בו בסיבוב הראשון מקובלת, ואינה פוסלת את השופט, כל עוד לא קבעה ערכאת הערעור אחרת [ע"פ 139/87 אלחמידי, פ"ד מא (1) 660, 661, ג']. כאמור, ערכאת הערעור קבעה פוזיטיבית להחזיר את התיק לבימ"ש זה. 4. בית משפט זה איננו מתבקש לשוב ולהכריע במסכת עובדתית זהה לזו שהיתה בפניו קודם לכן, אלא ליתן את הכרעתו על סמך תמונה עובדתית מעודכנת ורחבה יותר. בית משפט זה ישקול את הראיות לגופן ולא ינעל את דעתו מפני שינוי או שיקול מחדש. דעתו של בית משפט זה פתוחה לשמיעת הראיות החדשות [השווה: ע"א 2296/97 פזילוב (לא פורסם בפ"ד)], ובית המשפט ידון בתיק באופן ענייני ומקצועי [השווה: ע"א 3936/99 אופק זייבק שיווק מזון בע"מ, בסע' 5; ע"א 4199/99 חברת נרגו בע"מ - לא פורסמו בפ"ד; עוד השווה: ע"פ 75/98 עציון נ' מ"י (לא פורסם בפ"ד) - בסע' 10-11 להחלטה]. 5. ידיעת בית המשפט את עברו הפלילי של הנאשם, אין בה משום עילה לפסילת השופט [ראה, למשל: ע"פ 5959/99 פרושינובסקי; ע"פ 3963/00 בן גביר - לא פורסמו בפ"ד]. מה גם, שבגזר הדין שניתן בשעתו נגד הנאשם, בית משפט זה שקל לגופן את הרשעותיו הקודמות של הנאשם, וייחד להן דיון מפורט גם בפרק השיקולים לקולא שבגזר הדין (בעמ' 75 לפר', שו' 13-17). גם כאשר בית משפט זה ראה את הרשעותיו הקודמות של הנאשם, ההכרעה בעניינו בתיק זה, תהיה, כתמיד, עניינית, ולגופן של הראיות החדשות. סוף דבר: לאור הנימוקים דלעיל, ובאין נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט, אני דוחה את בקשת ההגנה לפסול את בית משפט זה מלישב בדין. משפט פלילישופטיםפסלות שופט