בבריטניה גובש עקרון החסינות המוחלטת עוד בשנת 1880 בפסק¬ הדין המפורסם בענין [16] (1880) the parleament belgeומאז אומץ בשורה ארוכה מאוד של פסקי-דין של בית הלורדים וערכאות נמוכות יותר. ואולם באחרונה נוצרו פרצות ברציפות זו של ההלכה המשפטית באנגליה, בין שאר בפסק-הדין של [17] (1976) philippine admiral ובפסק-הדין הנ"ל בענין trendtex[13], כאשר בית-המשפט לערעורים קבע, ברוב דעות, כי הכלל של המשפט הבין-לאומי בענין החסינות הריבונית אינו חל על פעילות מסחרית רגילה, להבדיל מפעולות ממשלתיות של מדינה ריבונית, ועוד נאמר באותו פסק-דין, כי כללי המשפט הבין-לאומי המהווים חלק מהמשפט האנגלי הם אותם הכללים הקיימים או השולטים כפי שהוסכם בין העמים, כפי שנקבע מתוך התייחסות להחלטות של כפי שאומצו על-ידי בתי המשפט כחלק מהמשפט האנגלי. זמן לא רב לאחר שניתן פסק-דין זה נתקבל בפרלמנט הבריטי חוק ה¬[26] 1978, ,"state immumity act" חוק זה נתקבל בעקבות חתימתה של בריטניה על האמנה האירופית בדבר חסינות המדינות משנת 1972[37], אליה אתייחס להלן). החוק חוקק בעקבות נטייתן של מספר גדל והולך של מדינות להחיל את החסינות מהשיפוט רק לאותן מפעולותיה של המדינה הנעשות תוך הפעלת סמכות ריבונית, כשהחוק מגדיר שורה שלימה של פעיליות של מדינה זרה במישור הלא-ריבוני או הקנייני, שלהבא לא ייהנו מהחסינות. עקרונות משפטייםמשפט אנגלימשפט משווהחסינותהמשפט האנגלו אמריקאי