פ ס ק - ד י ן 1. מונח לפנינו ערעור כפול על מידת העונש שהושת על סמ"ר (להלן: המערער). המערער הורשע בבית הדין קמא, על-פי הודאתו, בשלוש עבירות שעניינן שימוש בסם מסוכן, לפי סעיף 7(א) ו-(ג) (סיפא) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973, וכן בעבירה של התנהגות שאינה הולמת, לפי סעיף 130 לחוק השיפוט הצבאי, תשט"ו-1955. בית הדין המחוזי השית על המערער עשרים ושמונה (28) חודשי מאסר לריצוי בפועל, עשרה חודשי מאסר מותנים, עשרה חודשי שלילת רנצ"א בפועל, שמניינם מתום ריצוי עונש המאסר בפועל, וכן הורדה לדרגת טוראי. 2. נסיבות העבירות שבהן הורשע המערער פורטו בנימוקי גזר-הדין של בית הדין המחוזי, כדלקמן: "הנאשם החל את שירותו בצה"ל ביום 14/12/99, ושירת כלוחם בגדס"ר. לאחר 3 שנות שירות חובה, שירת הנאשם בקבע כשבעה חודשים והשתחרר משירות בתאריך 31/7/03. ... ... החל מחודשי ינואר 02' ועד לסוף חודש יולי 03', עשה הנאשם שימוש בסם מסוכן מסוג קנאביס ("גראס") במאות הזדמנויות, בתדירות של כארבע פעמים בשבוע לאורך כל התקופה, בסיורים על ציר פילדלפי, וכן במוצבים דהנייה, משמיט, כרם שלום וטרמית, במחנה אמיתי, בחוף הים סמוך לאשקלון ובמקומות נוספים שאינם ידועים לתביעה. עיקר השימושים שביצע הנאשם ב"גראס" היו במהלך השנה וחצי האחרונות של שירותו, בעת ששירת בקו "פילדלפי", בסמוך לגבול מצרים. בתקופה זו עישן "גראס", בצוותא עם חיילים אחרים, בתדירות של לפחות ארבע פעמים בשבוע, בסיורים, במוצבים ובבסיס היחידה. בין היתר עשה הנאשם שימוש בסם בבסיסו בצוותא עם חיילים אחרים, באוהל הפלוגה, בשירותים, ובסמוך לגדר הבסיס. הנאשם ביצע את השימושים הן באמצעות "ג'וינטים/ סינגלים" והן באמצעות "באנגים", הן בסמים שרכש או קיבל והביא בעצמו והן בסמים שאחרים הביאו ומסרו גם לו. מהפרטים הנוספים עולה כי ערב אחד השתמשו הנאשם, וחיילם נוספים מיחידתו, אשר היו צוות חילוץ תורן במוצב טרמית, ב"גראס". לכל החיילים ביחד היה כרבע קילו של הסם האמור, והם עישנו את הסם, באמצעות "ג'וינטים". באותו לילה הוקפץ הצוות בעקבות זיהוי חדירת חשוד, ואחד מחיילי צוות החילוץ, ירה במי שהיה חשוד כמחבל והרגו. במהלך האירוע היה הנאשם בחמ"ל, כממונה על הקשר. הנאשם ציין כי ההשפעה של הסם נמשכה עד השעה 06:00. הנאשם מסר כי בכל פעם שבה השתמש בסמים, השפעת הסם ארכה מספר שעות, ובמהלכה מצב הרוח משתנה ונהיה מצב רוח טוב, "הרגשה של שחרור מכל הבעיות, שכל מה שאותה עושה זה 'סבבה', לא מעניין אותך כלום, הרגשה של חופש"." 3. בא-כוחו המלומד של המערער עתר בפנינו להקל בעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער. הסניגור הדגיש בפנינו, בין היתר, כי המערער הודה בעבירות, ואף שיתף פעולה באופן מלא בחקירה; הביע חרטה על מעשיו; וכן אין לו כל עבר פלילי. בנוסף לכך, לדברי הסניגור, שירותו של המערער היה חיובי - מלבד העבירות שבהן הורשע. עוד הדגיש הסניגור כי המערער היה מכור לסמים, וכי היה שיהוי של כשבעה חודשים בפתיחת החקירה, וכן כי המערער נעצר חודשים אחדים לאחר ששוחרר משירותו בצה"ל. אליבא דהסניגור, העונש שהושת על המערער אינו צריך לעלות על העונש (בן שנתיים בפועל) שהוטל על אחד המעורבים האחרים בפרשה זו, סמ"ר טארק אלעביד - עונש אשר אושר בבית דין זה ב-ע/26/04. לדעת הסניגור, בית הדין המחוזי שגה בכך שסבר שעניינו של המערער חמור יותר מזה של סמ"ר אלעביד. 4. מנגד, עתר בפנינו התובע הצבאי המלומד להחמיר בדינו של המערער. לטעמו של התובע, חלקו של המערער בפרשה הנדונה חמור במידה רבה מזה של סמ"ר אלעביד, באשר האחרון השתמש בסמים אך בעשרות הזדמנויות, ואילו המערער השתמש בסמים במאות הזדמנויות. התובע הדגיש, בין היתר, כי העונש צריך להיות פרופורציונלי לעבירות שבהן הורשע כל נאשם, לפי חלקו. כמו-כן, הטעים התובע כי השיהוי בפתיחת החקירה היה ענייני וכי היתה לו הצדקה. 5. לאחר שבחנו את טיעוניהם של באי-כוחם המלומדים של שני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין שני הערעורים להדחות, וכי אין מקום להתערבותנו בעונשים שהושתו על המערער. המערער הורשע במאות הזדמנויות (כמאתיים ושמונים) של שימוש בסמים מסוכנים, במשך תקופה ארוכה, של כשנה ומחצה, כשבמהלך חלק ניכר מהתקופה הוא היה בשירות קבע. מדובר בעבירות חמורות ביותר, אשר בוצעו באופן שיטתי, בנסיבות מבצעיות, על-ידי המערער, בהיותו לוחם בשירות סדיר, יחד עם לוחמים אחרים, בגזרת לחימה, בתקופה של לחימה ושל פעילות חבלנית ועוינת בהיקף נרחב ביותר, על כל המשמעויות הקשות הנודעות לכך ועל כל ההשלכות המסוכנות אשר היו עלולות להיגרם בעקבות זאת, עד כי קשה להעלות על הדעת נסיבות חמורות יותר של שימוש בסמים מסוכנים. לכך התייחסנו בערעורים בעניינם של מעורבים אחרים בפרשה חמורה זו, וביניהם: ע/26/04 סמ"ר אלעביד נ' התצ"ר (להלן: עניין אלעביד); ע/42/04 התצ"ר נ' סמ"ר אבו סולב; ע/48/04 התצ"ר נ' רס"ל אבו סבית. חלקם של מעורבים אלו בפרשה זו, לרבות חלקו של סמ"ר אלעביד, היה פחות חמור מזה של המערער דנן. מכאן שיש לראות את הדברים שכתבנו שם ביחס לחומרת העבירות, על דרך של קל וחומר. כמו-כן, לאור עקרון אחידות הענישה, שעליו הסתמכו שני באי-כוח הצדדים כאחד, בית הדין קמא השית על המערער דנן עונש מאסר בפועל חמור יותר, בארבעה חודשים, מזה שהושת על סמ"ר אלעביד. האחרון אמנם הורשע בעשרות רבות מאד של שימושים בסמים, אולם המערער הורשע, כאמור, במאות שימושים, שאמנם את חלקם הגדול או את רובם הוא עשה יחד עם המעורבים האחרים, אך לא את כולם. על-כן, לא ניתן לומר כי בית הדין קמא שגה בהנחות שהדריכוהו בעניין קביעת עונשו של המערער, ובאיזון שערך בין הנסיבות המחמירות הרבות הקיימות במקרה זה, לבין הנסיבות המקלות שעליהן עמד הסניגור; ומכל מקום, אין לומר כי העונש שהושת על המערער חורג במידה ממשית מרמת הענישה המקובלת והראויה, או כי הוא בלתי מידתי או סוטה מרמת הענישה שהושתה על המעורבים האחרים בפרשה האמורה, באופן המצדיק את התערבותנו. 6. סוף דבר, שני הערעורים נדחים, וכל רכיבי הענישה שהושתו על המערער יישארו על כנם, כקביעת הערכאה קמא. צבאשימוש בסמיםשירות צבאיסמים