התביעה 1. (א) התובעים הם בעלי דירה ברח' העצמאות 368/21 במגדל העמק (להלן - "הדירה"). (ב) בתחילת שנת 1994 קיבלו התובעים מהנתבעת 5 (להלן - "המדינה") תעודת זכאות לצורך קבלת הלוואה לשיפוץ ותוספת בניה לדירה (להלן - "התוספת") במסגרת פרוייקט שיקום שכונות במגדל העמק. (ג) התובעים התקשרו עם הנתבע מס' 4, מר עלדין חוסין (להלן - "חוסין") שהציג עצמו בתורת קבלן בניין, בהסכם מיום 3.1.94 לבניית התוספת ולביצוע שיפוצים. (ד) כתנאי למתן ההלוואה קבעה המדינה שעל התובעים לשכור שירותי תכנון ופיקוח על בניית התוספת והשיפוצים. לטענת התובעים המדינה קבעה ששירותי התכנון והפיקוח ינתנו על ידי הנתבע 1, מר רוברט גל, שהוא אדריכל במקצועו (להלן - "גל") ועל ידי הנתבע 2, מר גרי רבינוביץ, שהוא מהנדס במקצועו (להלן - "רבינוביץ"). הן גל והן רבינוביץ עובדים אצל הנתבעת מס' 3, ר.ג.אדריכלים בע"מ (להלן - "ר.ג. אדריכלים"). (ה) חוסין בנה עבור התובעים את התוספת שהיא בת 2.5 חדרים עם שירותים בשטח של 40 מ"ר, בצמוד לדירה, בחזית האחורית של הדירה. (ו) התוספת נבנתה על גבי 6 עמודי בטון שכל אחת מהן ניצב על יסוד פלטה שעומקו, לטענת התובעים, 1.50 מ' בלבד. לטענת התובעים מתחת לתוספת קיימת בקרקע מערכת ביוב שלא הוזזה ממקומה לצורך ביצוע התוספת למרות דליפות צפויות שעלולות לגרום לשקיעה של יסודות התוספת. 2. לאחר ביצוע הבניה התברר לתובעים שתוספת הבניה שוקעת והולכת בכיוון ממערב למזרח. לכתב התביעה צורפה חוות דעת מומחה מטעם התובעים, המהנדס א. פורת, לפיה השקיעה נובעת מביסוס בעומק בלתי מספיק ומהווה מפגע בטיחותי חמור. כמו כן,לטענת התובעים, בקווי החיבור בין התוספת לדירה הישנה נפערו מרווחים גדולים בהם יש חדירה של רוח ורטיבות. בנוסף ריצפת התוספת שקעה ונוצרה מדרגה בגובה 2.5 ס"מ בין מפלסי הריצפה בדירה ובתוספת, דבר המהווה מפגע בטיחותי ואסתטי. כתוצאה מהמפגעים הנ"ל נוצרו מפגעי לוואי בתוספת: פגיעה בצנרת בקיר חדר האמבטיה במישור החיבור, פגיעות באדני שיש בחלונות במישור החיבור ונשירות של אריחי קרמיקה בקרבת מישור החיבור. מהנדס שבדק את המבנה עוד בחודש 5/94 הודיע לתובעים שיש צורך בחיזוק ועיבוי עמודי הבטון שביסוד התוספת. התובעים הודיעו לנתבעים על הליקויים ועל הצורך בתיקון הליקויים אולם הנתבעים התעלמו מהליקויים וסירבו לטפל בהם. מכאן התביעה. 3. בתביעתם תובעים התובעים סך השווה ל-29,150 $, ולפי השער היציג ביום הגשת התביעה (19.1.99) 4.058 ₪ - 118,291 ₪. בנוסף התובעים תובעים פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין נזק לא ממוני ופיצוי בסך 30,000 ₪ בגין הוצאות שונות. בטעות נרשם בכתב התביעה שסכומה הכולל הינו 118,291 ₪ אולם ענין זה תוקן בהסכמת הצדדים והסכום הנכון הינו סך של 248,291 ₪. ראה פרו' 13.4.03. ההגנה 4. גל, רבינוביץ ו-ר.ג. אדריכלים הגישו כתב הגנה והם מכחישים את אחריותם ולחלופין את הנזקים. גל, רבינוביץ ור.ג. אדריכלים שלחו הודעת צד ג' לחוסין, בה הם טוענים שהנזקים עד כמה שנגרמו, נגרמו באשמו. כמו כן שלחו הנ"ל הודעת צד ג' להמגן חברה לביטוח בע"מ ולמנורה חברה לביטוח בע"מ אולם הודעות אלו נדחו או נמחקו (ראה פסק דין חלקי מיום 6.11.01 ופרו' 11.11.01). 5. חוסין הגיש כתב הגנה, הן ביחס לתביעה והן ביחס להודעת צד ג', והוא מכחיש את אחריותו ואת הנזקים. 6. המדינה הגישה כתב הגנה ומכחישה את חבותה ואת הנזק. המדינה מאשרת שהתנתה את השתתפות התובעים בפרוייקט בכך שתכנון המבנה יעשה על ידי ר.ג. אדריכלים "חברה ותיקה ומוכרת בתחומה" אולם טוענת כי לתובעים היתה זכות לבחור מתכנן משלהם. המדינה מודה שאילו היו התובעים מתקשרים עם מתכנן אחר לא היו זכאים להטבות שונות לרבות התשלום בגין התכנון והפיקוח . המדינה טענה שהאחריות לליקויים מוטלת על התובעים או על הנתבעים האחרים ואכן שלחה הודעת צד שלישי לר.ג. אדריכלים. 7. הנתבעים הגישו ביום 6.10.99 חוות דעת מומחה מטעמם, חוות דעתו של אינג' ישעיהו סוקל. מר סוקל חיווה דעתו כי תכנון התוספת הוא טוב וכי בתנאי אחזקה סבירים של מקורות המים לא היו אמורים להגרם נזקים לתוספת. מר סוקל קבע כי על בסיס הנתונים הקיימים לא ניתן לקבוע בוודאות את הסיבה לשקיעה. סיבות אפשריות לשקיעה הן סחיפת קרקע מתחת ליסודות כתוצאה ממקור מים תת קרקעי או הרטבה מסיבית של הקרקע מתחת ליסודות ממקור מים חיצוני כמו דליפה של צנרת מים וביוב, והיקוות מי גשם המתנקזים אל מתחת לבנין. מר סוקל ציין כי בביקור שערכו המתכננים בתוספת ביום 20.11.97 הם גילו נזקים קלים ושקיעה של רצפת האגף החדש בשעור 3-4 מ"מ בלבד. כאשר ראו כי הביוב אינו תקין והשטח מתחת למבנה מוצף מים מהביוב וממי גשמים, ביקשו מהתובעים לטפל בביוב על ידי הוצאתו מתחום הבניין וכן למנוע זרימת מי גשמים אל מתחת לבנין. התובעים נמנעו מלבצע את העבודות הנדרשות וכתוצאה מכך גדלה השקיעה של האגף החדש עד 6 ס"מ והחריפו הנזקים בעבודות הגמר בהיקף התפר בתוך הדירה. מר סוקל העריך את עלות תיקון הנזקים בסך השווה ל-18,550 $ כולל מע"מ. מר סוקל המליץ להסדיר מיד את הוצאת קו הביוב מתחום הבניין ולוודא כי צנרת המים תקינה, להרחיק מי מרזבים מניקוז גגות למרחק 3 מ' מהבניין ולבצע פיתוח השטח למניעת היקוות מי נגר עילי מגשמים מתחת לבנין. כן המליץ לבצע מיד תיקון הבניין בהתאם לתכניות של מהנדס קונסטרוקציה מורשה ובפיקוחו. דיון 8. השאלות השנויות במחלוקת בהן יש לדון הן כדלקמן: (א) על מי מהנתבעים מוטלת האחריות לנזקיהם של התובעים, אם בכלל. (ב) גובה הנזק. בסוגיה זו, כפי שיפורט בהמשך, המחלוקת נסובה בעיקרה על שיטת התיקון העדיפה - התובעים טוענים שיש להרוס את התוספת מכל וכל ולבנות תוספת חדשה ואילו הנתבעים טוענים שיש לחזק את היסודות על פי אחת השיטות שהוצעו על ידי המומחים, כפי שיפורט בהמשך. 9. בטרם אדון בשאלות הנ"ל, אתאר בקצרה את חוות הדעת השונות שהוגשו לי במהלך הראיות. יצויין כי חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה. חוות דעתו של המהנדס א. פורת, וכן חוות דעת שהוגשה מטעם הנתבעים לתיק בית המשפט, חוות דעתו של אינג' ישעיהו סוקל - לא הוגשו כראיות בסופו של דבר; אולם הן הניחו את התשתית להתגבשות המחלוקות אליהן התייחסו בהמשך המומחים שחוות דעתם אכן הוגשו כראיות. חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט 10. בהחלטה מיום 12.10.99 מונה מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס מר רפאל גיל, לחוות דעתו במחלוקת שבין הצדדים, הן בשאלת האחריות והן בנוגע למקור הנזקים והיקפם. בחוות דעתו מיום 29.6.00 (מ/1) קבע מר גיל את הממצאים והקביעות שיפורטו להלן. 11. בביקור בדירה מיום 25.2.00 מצא מר גיל כי התוספת שקעה 6 ס"מ ביחס לריצפת המבנה הישן. 12. נמסר למר גיל על ידי גל ורבינוביץ שלא בוצעו בדיקות קרקע ולא נעשה חקר קרקע לפני תכנון התוספת ולפני ביצוע התוספת. 13. בביקור נוסף שערך מר גיל בדירה, ביום 22.5.00, מצא כי השקיעה היתה 4 ס"מ בלבד. 14. תכנון התוספת ללא בדיקת קרקע וללא קבלת חוות דעת מיועץ קרקע נעשתה בניגוד לתוספת השניה לתקנות התכנון ובניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש"ל - 1970 ותקן ישראלי 940. 15. בתוכנית הביסוס של התוספת לא נקבע עומק היסודות אלא נכתב שעומק החפירה יהיה על פי הנחיות המהנדס בשטח. גיל ורבינוביץ מסרו למומחה שגל הוא אשר קבע את עומק היסודות בעת ביצועם. 16. בהסכמת הצדדים, פנה מר גיל למהנדס הביסוס והקרקע מר ישראל קלר שיערוך בדיקות קרקע. נעשו שני קידוחי קרקע בסמוך ליסודות התוספת. בקידוח מס' 1 נמצאו בשכבה הראשונה בעומק של 1 מ' אדמת מילוי, בעומק של 1 מ' עד 5 מ' אדמה חרסית שמנה חומה עם צרורות בודדים, בעומק של 5 מ' עד 8.5 מ' חרסית חומה עם שברי בזלת קשה וקטעים של בזלת בלויה בגוון אפור. בקידוח מס' 2 נמצא בעומק של 1 מ' חרסית חומה עם שרידי אשפה, בעומק של 1 עד 5 מ' חרסית שמנה חומה עם צרורות בודדים, ובעומק של 5 מ' עד 7 מ' בזלת בלויה אפורה. 17. מהבדיקה עולה שהיסודות של התוספת עומדים על קרקע חרסית שמנה תופחת. 18. בוצעה ביום 22.5.00 חפירה באמצעות מחפרון לגילוי אחד מיסודות התוספת כדי למדוד במדוייק את העומק שבו בוצעו היסודות, לבצע בדיקת החדרה בדקר דרום אפריקאי ולבחון את צפיפות הקרקע מתחת ליסוד עצמו. בבדיקה נמצא שהיסוד מוצק על קרקע חרסיתית בעומק של 2.15 מ' וכן נמצא שדרגת הצפיפות הקיימת לחומר החרסית שמתחת ליסוד הינה נמוכה יחסית. 19. ממצאים אלו הם בניגוד לממצאים של המומחה מטעם התובעים, א. פורת שקבע שעומק היסוד הוא 1.5 מ' ושל המומחה מטעם הנתבעים 1 עד 3 המהנדס ישעיהו סוקל שקבע שעומק היסודות הוא 2.5 ועד 3 מטר מתחת לפני הקרקע. נמצא שעומק הביסוס הוא 2.15 מ' בלבד. 20. בניגוד לחוות דעתו של המומחה מטעם נתבעים 1-3, אינג' ישעיהו סוקל שקבע שהיסודות חודרים לפחות 50 ס"מ לקרקע מסוג קרטון חווארי, ועל כן תכנון המבנה טוב, נמצא שמתחת למבנה זה אין כלל קרקע מסוג קרטון חווארי והקרקע מתחת למבנה זה היא חרסית תופחת. 21. בבדיקת הקרקע מתחת ליסוד עצמו על ידי קידוח דרך יסוד המבנה עצמו נמצא שצפיפות החומר החרסיתי נמוכה דבר המעיד על כך שיתכן ותחתית היסודות נחפרו בתוך מילוי או שנחפרו חפירת יתר ובוצע מילוי לישור. 22. תקן ישראלי 940 - "ביסוס בניינים", משנת 1978, התקף גם היום, קובע שניתן לבצע ביסוס באמצעות יסודות בודדים מסוג פלטות בקרקעות תופחים רק כאשר מעמיקים את היסודות לעומק של 2.5 עד 4 מטר, עד שרומם יימצא מתחת לאזור, הנתון לשינויים ניכרים בתכולת המים, שינוים עונתיים ושינויים אחרים. 23. כמו כן קבע התקן שעל מנת ולהקטין את השינויים בתכולת המים של קרקעות יש לנקוט בפעולות הבאות: (א) לנקז את מי הגשמים מגגות המבנה ולהרחיקם מהמבנה בעזרת צינורות. (ב) לא להעביר צינורות ביוב מתחת למבנה, לא על הקרקע ולא טמונים בתוך הקרקע. (ג) להרחיק מהמבנה ברזים וחיבורי מים. (ד) לא לשתול קרוב למבנה צמחיה הקולטת כמויות מים גדולים. (ה) להתקין משטחים מרוצפים ו/או אטומים למים מסביב למבנה. 24. בניגוד להוראות תקן ישראלי 940 הנ"ל, בוצע ביסוס המבנה על קרקע חרסיתית תופחת באמצעות יסודות בודדים מסוג פלטות כאשר עומק היסוד הוא רק 2.15 מטר מתחת לפני הקרקע. בבדיקת קידוחי הקרקע נמצא שב-1 מטר העליונים, מעל היסודות, נמצאה שכבת מילוי הכוללת גם שרידי אשפה. כמו כן לא נמצאו במקום זה הגנות על הקרקע להקטנת השינויים בתכולת הרטיבות. זאת ועוד, בתוך הקרקע מתחת לתוספת המבנה נמצא צינור ביוב וזאת בניגוד לדרישת התקן. באופן שכזה ברור שתחתית היסודות של המבנה זה נמצאים בקרקע חרסיתית תופחת הנתונה לשינויים בתכולת הרטיבות, בניגוד לתקן. 25. תקן ישראלי 940 - "ביסוס בניינים" קובע שביסוס כלונסאות מהווה פיתרון משביע רצון בקרקעות תופחים ומצטמקים, משום שהם מעבירים את העומס הפועל על היסודות אל השכבות העמוקות שאינן מושפעות מתכולת הרטיבות. כאמור בניגוד להוראות התקן תוכננו למבנה זה יסודות בודדים מסוג פלטות הנמצאים בתוך שכבות תופחות ומצטמקות הנתונים לשינוים בתכולת הרטיבות באופן ששינויים אלו גורמים לתפיחת הקרקע ו/או הצטמקותה דבר המשפיע באופן ישיר על שקיעת המבנה או על תפיחתו, וזאת במקום לתכנן למבנה ביסוס מסוג כלונסאות. 26. הכשל בתוספת המתבטא בשקיעת המבנה ובתפיחתו, כפי שנמצאו בבדיקות שערך המומחה, נובע מכך שמבנה זה תוכנן ובוצע על יסודות בודדים שתוכננו ובוצעו בניגוד לדרישת התקן ובניגוד לנדרש על קרקע תופחת ומצטמקת. השקיעה הראשונה של התוספת נבעה מכך, שהיסודות נוצקו על מילוי מקרקע בלתי מהודק. מילוי קרקע שכזה יתכן והיה במקום או שנוצר כתוצאה מחפירת יתר של הקבלן, אך דבר זה אינו משפיע כהוא זה על המסקנה החד משמעית שהתוספת תוכנה ובוצעה על קרקע תופחת הנתונה להשפעת רטיבות, והכשל במבנה זה נובע מכך שתכנון היסודות הינו תכנון לקוי שבוצע בניגוד לתקן ישראלי 940 ובניגוד לכל הגיון הנדסי. 27. החמור בתהליך זה הוא, שלא רק שלא קיבלו הנחיות מיועץ קרקע ושלא ביצעו חקירת קרקע בטרם בוצע תכנון היסודות אלא שעומק היסודות נקבע על ידי גל, אשר נכח במקום בזמן ביצוען, באופן שנתבע זה אישר את יציקת היסודות על קרקע תופחת, כאשר באופן ברור ניתן היה לראות גם ממבט ויזואלי שהקרקע היא קרקע חרסתית, שאסור לבסס עליה פלטות יסוד בודדות. 28. בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעים 1-3 , אינג' ישעיהו סוקל, יש טענות רבות כלפי התובעים בנושא מעבר צנרת הביוב מתחת לתוספת. כאשר מתוכננת תוספת למבנה נדרש המתכנן לסמן על גבי המפה המצבית, שהוא נספח לבקשה להיתר, את קווי מערכת הביוב וזאת כנדרש בתקנה 3 סעיף קטן א-1 וכנדרש בתקנה 4 סעיף קטן ד-1 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970. על כן, ברור היה למתכנן, שמתחת לתוספת, קיים קו ביוב ובנסיבות העניין הוא היה צריך לצפות לכך, שרטיבות הקרקע תושפע מדליפה מצינור זה. במאמר מוסגר מציין מר גיל ששינוי קו ביוב זה לא היה מונע את שקיעת הקרקע או את תפיחתה אך יתכן והיה מפחית מעוצמתה. בכל מקרה גם אם היו משנים את תוואי הצנרת כפי שתוכנן בשלב מאוחר יותר היתה נשארת שוחה אחת קרובה ליסודות המבנה באופן שעלול היה לגרום לשינוי רטיבות הקרקע כתוצאה מדליפה משוחה זו, דבר שעלול לקרות בסבירות גבוהה. על כן אין לראות בשינוי או באי שינוי קו ביוב זה, גורם מכריע בכשל שנמצא בתוספת, שכן הכשל העיקרי הוא תכנון יסודות בודדים מפלטות על קרקע חרסיתית תופחת. 29. יועץ הקרקע שמונה על ידי מר גיל בהסכמת הצדדים, מר קלר, הציע לפתור את בעית שקיעת המבנה בדרך הבאה: קידוח בקוטר של "5 דרך היסוד ב 4 נקודות לכל יסוד ויציקת כלונסאות קטנים לעומק של 10 מ' עם זיון מיוחד כאשר 4 הכלונסאות יחוברו באמצעות ראש חדש לעמודים הקיימים. תיקון זה כרוך בעלות של כ-120,000 ₪. לדעתו של מר גיל תיקון זה יקר מידי, באופן לא סביר. הפתרון שעליו ממליץ מר גיל הוא קדיחת כלונסאות רגילים וביצוע קורות קשר מבטון ומפלדה לתמיכת העמודים הקיימים כולל הפרדת היסודות הקיימים בקרקע. פתרון זה יבוצע רק לאחר קבלת תכנון מפורט מקונסטרוקטור. העלות היא סך השווה לכ- 12,000 $. עלות התכנון והפיתוח, סך השווה לכ-15,000 ₪. 30. מר גיל סבור כי לא ניתן לבטל את המדרגה בין המבנה לתוספת שכן הגבהת הריצפה תגרום לכך שגובה החדרים יהיה פחות מ-2.50 מ' שהוא הגובה המינימלי על פי תקנות התכנון והבניה. 31. בחוות הדעת מפורטות עבודות נוספות שיש לבצע וסה"כ אומדן עלות התיקונים, ללא מע"מ, 82,550 ₪. 32. מר גיל התייחס בחוות דעתו גם לאחריות כל אחד מהנתבעים 1-5. אתייחס לעניין זה בהמשך, כאשר אדון בחבותם של הנתבעים. חוות דעתו של המהנדס מר ג'וזף קובטי 33. בעקבות חוות דעתו של מר גיל, הגישו התובעים חוות דעת של המהנדס ג'וזף קובטי, ת/1. מר קובטי ממליץ על הצעת המהנדס ישראל קלר שעלותה כ-120,000 ₪. עם זאת, מר קובטי סבור שעלות התיקונים לפי הצעת המהנדס והתיקונים הנוספים עלותה כ-152,550 ₪ ללא מע"מ ואומדן זה אינו כולל ירידת ערך עקב יווצרות המדרגה. לפיכך עדיף לדעתו של מר קובטי מכל הבחינות לבצע הריסה וביצוע מחדש. להערכתו מדובר בעלות של 170,000 ₪, לא כולל מע"מ. חוות דעתו המשלימה של המהנדס מר רפאל גיל 34. חוות דעתו של המהנדס מר קובטי הועברה להתייחסותו של המומחה מטעם בית המשפט המהנדס מר רפאל גיל. בחוות דעת משלימה מיום 12.1.02 (מ/2) חיווה מר גיל דעתו כדלקמן: בניגוד לדעתו של המהנדס קובטי, המהנדס גיל אינו סבור שהמדרגה שנוצרה בפנים התוספת אינה תקנית. מר גיל עומד על דעתו לפיה הפתרון שהוא לחיזוק היסודות הינו טוב וראוי, ואף זול יותר. מר גיל מציין שעלות בניית התוספת נכון ליום 9.1.04 היא כ-70,000 ₪, ואין זה סביר להשקיע סך של 120,000 ₪ עבור תיקונים. חוות דעת השמאי מר עאטף עאלם 35. ביום 13.4.03 נשמעה עדותו של השמאי מר עאטף עאלם. הוגשו שתי חוות דעת מטעמו. חוות הדעת ת/5 מתייחסת לאופציה עליה המליץ מר רפאל גיל היינו חיזוק הכלונסאות ופיצוי על סעיפים נוספים לרבות ירידת ערך הנובעת מכך שלא ניתן יהיה לבטל את המדרגה. למעשה, השמאי לא התייחס במדוייק לאופציה של המהנדס מר גיל: לפי חוות דעתו של מר גיל לא ניתן להגביה את הרצפה שכן הדבר יוביל להנמכה של גובה התקרה מתחת לתקן; ואילו לפי דעתו של מר עאלם יש להגביה את הרצפה ובנוסף לפצות על ירידת ערך עקב הנמכת גובה התקרה. ירידת ערך מחושבת לפי 15% משווי הבניה, סך השווה ל-37,800 $ (36 מ"ר X סך השווה ל-1,050 $) בסה"כ סך השווה ל-5,670 $. השמאי התייחס לירידת ערך הן בדירה הנדונה והן בדירה שמתחתיה סה"כ ירידת ערך סך השווה ל- 11,340 $. במקרה כזה לדעת השמאי עלות ריצוף מחדש עד למפלס רצפת הדירה המקורית 30 מ' ריצפה לפי 50 $ למ"ר הינה סך השווה ל-1,500 $. בחוות הדעת ת/6 התייחס לשמאי לאופציה של הריסת התוספת ובנייתה מחדש. השמאי העריך את עלות ההריסה והבניה בסך של 23,364 $ סה"כ בשקלים 112,000 ₪ (כולל מע"מ). ניתן לראות שהערכה זו נמוכה מהערכתו של המהנדס מר ג'וזף קובטי, וההסבר לכך הוא שמר עטאף עאלם לקח בחשבון את השתתפות הדיירים הנוספים במבנה בו מתגוררים התובעים, בבניית העמודים. ראה פרו' 13.4.03, עמ' 35. חוות דעת השמאי מר מרדכי זייד 36. מטעם הנתבעים 1 עד 3 הוגשה חוות דעת השמאי מר מרדכי זייד נ/4. חוות הדעת ניתנה ביחס לירידת ערך עקב קיומה של מדרגה שאינה ניתנת לתיקון. השמאי מצא שנוצרת מדרגה לכל אורך התוספת, כ-7 מ'. השמאי קבע כי על פי תקנות התכנון והבניה אין מניעה לבצע מדרגה בודדת בתוך דירה בתנאי שישמר שלח של 25 ס"מ מינימום. אין אזכור לגבי רום המדרגה הואיל ומדובר במדרגה בודדת. השמאי מניח שניתן להסדיר את הבדלי המפלסים על ידי בניית מדרגה דקורטיבית. השמאי מעריך שיש מקום לפצות את התובעים בסך של 10,000 ₪ בשל היווצרות מדרגה שלא חפצו בה מלכתחילה. לחלופין מתייחס השמאי לאפשרות של תיקון הריצוף ופיצוי על ירידת ערך בגין תקרה נמוכה. עלות הריצוף לפי 35 $ למ"ר, סך השווה ל- 1,260 $. ירידת ערך בגין גובה פנימי נמוך מהתקן, סך השווה ל- 2,200 $. סה"כ סך השווה ל- 3,460 $, היינו 14,650 ₪. השמאי התייחס לדירה אחת בלבד. לטענתו אין מקום לפצות בגין הדירה השניה. דרך התיקון המועדפת - דיון 37. מעיון בחוות הדעת המפורטות לעיל, עולה באופן ברור למדי המסקנה שהשיטה המועדפת בה יש לנקוט היא הריסת התוספת ובנייתה מחדש, הדרך עליה המליצו המומחים מטעם התובעים. עלותה של שיטה זו, לפי גרסת השמאי מטעם התובעים, היא 112,000 ₪ כולל מע"מ. אם נשווה עלות זו לעלות הדרך עליה המליץ מר גיל נוכח כי כמעט שלא קיים הפרש בין העלויות. העלות של הדרך עליה המליץ מר גיל היא כ-83,000 ₪, לא כולל מע"מ, היינו סך של 97,000 ₪ כולל מע"מ. לסכום זה יש להוסיף פיצוי בגין ירידת ערך עקב היווצרות המדרגה בתוספת, סך של 10,000 ₪ (לכל הפחות) על פי חוות דעתו של השמאי מר זייד. סה"כ לשיטת הנתבעים עלות תיקון ופיצוי בגין ירידת ערך, כ-107,000 ₪. ברור שעדיף, נוכח ההפרש הקטן, לנקוט בשיטה הרצויה לתובעים, שפותרת מניה וביה גם את בעיית המדרגה הלא-רצויה שבתוספת. אחריות הנתבעים 38. המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס רפאל גיל, התייחס בחוות דעתו לאחריות כל אחד מהנתבעים. הנתבעים 1-3 חלקו בסיכומיהם על סמכותו של מר גיל לחוות דיעה בענין זה. איני מקבלת עמדה זו. נושא האחריות המקצועית מצוי במידה רבה בתחום מומחיותו של מר גיל, ואף נמסר להתייחסותו בהחלטה מיום 12.10.99, אם כי כמובן שיקול הדעת הסופי מסור לבית המשפט. אדון להלן באחריות הנתבעים השונים, תוך התייחסות גם לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט. אחריות גל 39. מר גיל חיווה דעתו בענין אחריותו של גל כדלקמן: (א) כאמור הכשל שנמצא בתוספת הוא תכנון לקוי של יסודות התוספת, נושא שהוא באחריות הקונסטרוקטור של המבנה. (ב) מפגישות שערך מר גיל בתוספת עם גל בהשתתפות רבינוביץ והתובעים, הבהיר גל שהוא זה שביצע פיקוח עליון על ביצוע היסודות והוא נכח במקום בטרם יציקתם. (ג) במסמכים שנמסרו למומחה נמצא גם מסמך, שבו מקבל על עצמו גל, לשמש כאחראי לביקורת על בנית התוספת כלפי הועדה המקומית. (ד) תקנה 16.02 לתוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 קובעת שאחראי לביקורת יבצע את הבדיקות במספר שלבים ובהם גם גמר יסודות הבניין. האחראי לביקורת חייב לדווח על שלב הביקורת וכן להצהיר שהעבודות בוצעו בהתאם לחוק, להיתר, לתקנות ולתכנון. (ה) כאמור גל שהוא אדריכל במקצועו, ביצע את הביקורת על הקמת יסודות המבנה בפועל בשטח. (ו) ביום 25.1.94 כתב גל מכתב שבו הוא מאשר כמתכנן וכמפקח על התוספת כי בוצעו היסודות של המבנה המתוכנן. אין במכתב זה כל הסתייגות, ועל כן ניתן להבין ממנו שהיסודות בוצעו בהתאם לתכנון. (ז) כאמור הכשל במבנה זה נובע מכך שהיסודות מסוג פלטות נוצקו על קרקע חרסיתית תופחת. גל שנכח במועד ביצוע היסודות הוא זה שגם אישר את עומק היסודות וזאת כפי שהוא מסר למומחה בפגישה הראשונה עם הצדדים. על כן האחריות החלה על גל היא בכך שעומק היסודות שבוצע הוא בעומק הנתון להשפעת רטיבות בניגוד לנדרש בתקן. (ח) כמו כן גל שנכח במועד ביצוע היסודות היה חייב לראות שפלטות היסוד נוצקו על פני אדמה חרסיתית תופחת. (ט) אחריותו של גל נובע מכך שאיפשר את המשך העבודה עד גמר בנית התוספת ולא עצר את העבודה כבר בראשיתה במצב שבו הנזק היה עוד מינימלי. מכתבו של גל המאשר שהיסודות של המבנה המתוכנן בוצעו, כאשר הוא אינו כותב שיסודות אלו בוצעו כיסודות בודדים על קרקע חרסיתית תופחת, גרמה לכך שהעבודה תמשך עד לסיומה, כאשר הכשל שנראה כבר בעת יציקת היסודות התגלה לתובעים רק לאחר השלמת התוספת. (י) המומחה אינו יודע מה כישוריו של גל בנושא הנדסת הבנין; אם אינו מבין בהנדסת בנין, אלא רק באדריכלות, אסור היה לו לבצע פיקוח על הקמת שלד הבנין והוא היה חייב למנות מהנדס בנין כאחראי לביקורת לנושא הקמת שלד הבנין. 40. מסקנות אלו של מר גיל מקבלות עלי והן נתמכות בחומר הראיות. 41. טענתו של גל לפיה חזר וביקש מהמדינה עריכת חקר קרקע אך היא סירבה בשל העלות (נ/7, סעיפים 10 ואילך) אינה מקובלת עלי. טענה זו אכן לא נזכרה בכתבי הטענות שהגישו הנתבעים 1-3 והועלתה לראשונה בתצהירו של גל. המדינה התנגדה לשינוי חזית, ואכן מדובר בשינוי חזית אסור. מעבר לכך טענה זו לא נתמכה בכל ראיה כתובה, דבר המעורר ספק רב לגבי אמיתותה. עד המדינה, מר בני תמים, העיד בענין הנוהל לעריכת בדיקות קרקע, והעיד כי אילו היתה מתבצעת פניה - היתה מן הסתם נענית כפי שנעשה במקומות אחרים. ראה נ/8 וכן פרו' 23.6.03, עמ' 54 - 55. עדותו של מר תמים ככלל היתה מהימנה בעיני. מכל מקום, גם אם נניח שאכן פנה גל למדינה בדרישה לבצע בדיקות קרקע ובקשתו לא נענתה - אין בכך כדי לפטור את גל מאחריותו לכשל התכנוני, ואסור היה לו להמשיך בתכנון ובפיקוח ללא הבדיקה החיונית. 42. גם הטענה לפיה בדק גל את הקרקע לאחר החפירה שביצע חוסין, ומצא קרקע יציבה ולא מילוי (נ/7, סעיפים 19 ואילך) אין בה כדי לפטור את גל מאחריותו לכשל התכנוני, לפחות ככל שהדברים מתייחסים לאי עריכת סקר קרקע ולקביעת שיטת יצוב שאינה מתאימה לקרקע שבמקום. 43. הואיל ור.ג. אדריכלים היא מעבידתו של גל ובעלת החוזה, היא נושאת באחריות שילוחית למחדליו. אחרית רבינוביץ 44. מר גיל חיווה דעתו בנוגע לאחריות רבינוביץ כלדקמן: (א) כאמור הכשל המרכזי שנמצא במבנה זה הוא תכנון לקוי של יסודות בודדים מפלטות לתוספת זו, על שכבות קרקע חרסיתית תופחת הנתונות לשינויים בתכולת הרטיבות באופן ששינויים אלו גורמים לשקיעה ו/או תפיחת התוספת. (ב) בסעיף 158 תת סעיף כז' (ב') בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965, נכתב שמתכנן שלד הבנין נושא באחריות כוללת לתכנון השלד, לפי הוראות כל דין וכן יקיים פיקוח עליון על ביצוע עבודות השלד. (ג) תקנה 17 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל - 1970, קובעת שמתן היתר בניה לפי תקנות אלה אינו בא להסיר את האחריות ממתכנן שלד הבנין ומהאחראי לביצוע השלד בשל נזקים שיגרמו כתוצאה מאי קיום ההוראות המפורטות בתוספת השניה, ואכן בהתאם לתקנה 5.04 לתוספת השניה לתקנות הנ"ל נדרש, שהקרקע, שעליה יוקם הבנין תבדק בהתאם לתקן ישראלי 940, הדן בביסוס בניינים. (ד) בניגוד לחובה חקוקה זו, לא בדק מתכנן השלד את הקרקע שעליה הוקם הבנין ולא ביקש לקבל יעוץ קרקע מפורט כנדרש, על מנת לדעת איזה ביסוס יש לבצע במקום זה. (ה) כתוצאה מאי קבלת דוח קרקע או יעוץ קרקע מתאים, כנדרש בחוק, טעה מהנדס הקונסטרוקציה רבינוביץ ותכנן יסודות שאינם מתאימים לסוג הקרקע הקיים במקום זה. (ו) כמו כן לא נתן רבינוביץ הנחיות מתאימות לעומק היסודות הנדרש, וכן לא התייחס לנושא הקטנת השינויים בתכולת המים של הקרקע שעליה בוצע ביסוס התוספת. (ז) במקום לתכנן יסודות מסוג כלונסאות, תכנן רבינוביץ יסודות בודדים מסוג פלטות. (ח) בהצהרה שנתן רבינוביץ לועדה המקומית לתכנון ולבניה בעירית מגדל העמק, הצהיר שהוא מתחייב לדאוג לכך ששלד הבנין יבנה לפי הכללים והרמה המקצועית הנהוגים בזמן הבניה בנדון וכי יקויימו הוראות החוק הנוגעות לענין זה. כאמור התכנון הלקוי של היסודות ואי ביצוע חקירת קרקע בניגוד להוראות החוק מצביעות על כך שהצהרה זו לא קויימה על ידי רבינוביץ. 45. מסקנות אלו של מר גיל מקובלות עלי והן נתמכות בחומר הראיות. 46. רבינוביץ טען להגנתו בתצהירו, נ/6, כי בתוכנית היסודות שערך כלל הוראה לפיה "חפירת היסודות יש לבצע עפ"י הנחיות מהנדס הקרקע". טענה זו, אף שהיא נכונה (כפי שניתן להווכח מהתוכנית שצורפה לתצהיר נ/6) אין בה כדי לפטור את רבינוביץ מאחריותו לכשל התכנוני. אדרבא, היא מלמדת שרבינוביץ היה מודע לחשיבות של קבלת יעוץ ממהנדס קרקע, אולם לא נמנע מלפקח על ביצוע העבודות על אף העדר יעוץ כאמור. 47. ר.ג. אדריכלים, בהיותה מעבידתו של רבינוביץ ובעלת החוזה, נושאת באחריות שילוחית למחדליו. אחריות חוסין 48. מר גיל חיווה דעתו בנוגע לאחריות חוסין כדלקמן: (א) ביום 3.1.94 נחתם הסכם בין התובעים ובין חוסן לבניית התוספת ולביצוע שיפוצים בדירה הישנה. (ב) חוסין שהוא קבלן במקצועו התחייב לבצע את הבניה בהתאם לתוכניות של גל. (ג) בבדיקת יסוד מס' 3 התברר שרוחבו כ-1.71 מטר, במקום 2.10 מטר. כמו כן עוביו כ-40 ס"מ בלבד במקום 45 ס"מ, כנדרש בתוספת. בנוסף לא בוצעה הגבהה ביסוד זה. (ד) מכיוון שהכשל העיקרי שנמצא הוא בתכנון היסודות מפלטות על קרקע תופחת, אין לליקוי במידות היסוד כל משמעות שכן הפתרון הוא בשינוי שיטת הביסוס וביטול היסוד שבוצע. על כן לא תהא כל משמעות למידות יסוד זה אשר בוצע כאמור שונה מהנדרש בתוכנית. (ה) יש לזכור שגל שימש כאחראי על הביקורת ונכח במועד ביצוע היסודות, והוא היה אמור להתריע על כך שיסוד זה שונה מהיסוד שתוכנן עוד לפני יציקתו וזאת על פי התבניות שהוכנו ליסוד זה, בטרם נוצק. (ו) במידה וגל לא התריע על ליקוי זה לפני היציקה, הוא היה חייב להתריע על ליקוי זה לאחר גמר יציקת היסוד ובטרם כוסה יסוד זה בקרקע שכן ניתן לראות בבירור שהיסוד שונה מהיסוד שתוכנן. (ז) מכל מקום השינוי בגודל היסוד לא גרם לכשל בתוספת. (ח) כאמור הכשל שנמצא בתוספת נובע מתכנון לקוי של היסודות, על כן אין כל אחריות לחוסין בנושא זה, שכן חוסין ביצע יסודות בהתאם לתכנון לקוי של גל, ולליקויים שנמצאו במידות היסודות אין כל קשר לשקיעת התוספת. 49. מסקנות אלו של מר גיל מקובלות עלי והן נתמכות בחומר הראיות. 50. הנתבעים האחרים טענו שיש מקום להטיל אחריות על חוסין בשך כך שהתברר כי אינו קבלן רשום. גם אם נניח שיש טעם לפגם בכך שחוסין אינו קבלן רשום, לא הוכח כל קשר סיבתי בין עובדה זו לבין הכשל שבתוספת. הוכח שמדובר בכשל תכנוני, ולא בכשל ביצועי. 51. אשר לטענת גל לפיה הוא אישר את היציקה כאשר ראה במקום קרקע יציבה ולא אדמת מילוי - אין באפשרותי להשית בגין טענה זו חבות על חוסין. המומחה מטעם בית המשפט, המהנדס גיל, קבע בחוות דעתו שהמילוי הבלתי מהודק אינו משפיע על מסקנתו שהכשל בתוספת נובע מתכנון לקוי של היסודות. אציין כי הטענה כשלעצמה הינה תמוהה שכן חייבת להיות סמיכות זמנים בין אישור היציקה על ידי המפקח (במקרה זה - גל) לבין היציקה עצמה, ולא ברור מתי וכיצד הספיק חוסין להשליך אדמת מילוי לא מהודקת לתוך החפירה לאחר שניתן אישורו של גל ליציקה. אחריות המדינה 52. מר גיל חיווה דעתו בנוגע לאחריות המדינה כדלקמן: (א) בהתאם לכתב התביעה המדינה הפנתה את התובעים לגל ולרבינוביץ שעבדו אצל ר.ג. אדריכלים על מנת שיתכננו את התוספת. (ב) נטען כלפי המדינה שהיא נושאת באחריות הואיל והיא יצרה את הקשר בין התובעים ובין מתכנני התוספת. לדעת המומחה הפניית התובעים אל גל ורבינוביץ אין בה כל רשלנות שכן לגל יש רשיון לעסוק באדריכלות ולרבינוביץ יש רשיון לעסוק בהנדסת בנין, ואין כל ליקוי בכך שבוצעה הפניה אליהם על מנת שיתכננו את התוספת. על כן לא מצא המומחה כל אחריות, או כל קשר בין הכשל שנמצא במבנה זה לבין המדינה. 53. אכן לא היתה רשלנות בעצם ההפניה לנתבעים 1-3. לא הונחה כל תשתית ראייתית שתצביע על כך שהיה על המדינה להמנע מלהמליץ על שרותי הנתבעים 1-3 (כגון נסיון עבר גרוע וכיו"ב). אף על פי כן, עולה מהראיות כי המדינה, בתיווכה של האגודה לתרבות הדיור, היתה מעורבת בפרוייקט שיקום השכונות לא רק כמלווה ומסייעת במימונו, אלא היתה מעורבת גם בפיקוח על התכנון והביצוע. ראה לענין זה החוזים שצורפו כנספחים לתצהירו של מר בני תמים, נ/8, והדברים האמורים בענין זה בסעיף 23 לסיכומי התובעים מקובלים עלי. מכאן שהמדינה אינה פטורה מאחריות. 54. העובדה שהמדינה סייעה לתובעים במימון עבודת השיפוצים ובניית התוספת, אין בה כשלעצמה כדי לפטור את המדינה מאחריותה הנזיקית. אדרבא, במתן הסיוע הכספי ובפרט במימון שירותי התכנון של הנתבעים 1-3, איפשרה המדינה לתובעים לבצע בניה שיתכן שלא היו מבצעים אלמלא הסיוע, ובכך תרמה לחשיפתם לסיכונים הכרוכים בבניה. 55. המדינה גם כשהיא מסייעת לפרטים עושה כן מתוך אינטרס ציבורי, ותוך שימוש בכספי הציבור. האינטרס הציבורי מחייב איפוא שבכספים אלו יעשה שימוש זהיר ואחראי, ולא שימוש כזה שהפסדו יעלה בסופו של יום על שכרו. 56. עובדות המקרה שלפנינו שונות מעובדות המקרה שנדון בע"א 915/91 עליו סמכה המדינה את טעוניה בדבר העדר אחריות מצידה. שם נדונה אחריות המדינה שפעלה מתוקף חבותה הסטטוטורית (כמפקחת על הביטוח) ובית המשפט נדרש לסטנדרט הזהירות של המדינה בהפעילה שיקול דעת במילוי פעולותיה השלטוניות. בענייננו, המדינה יזמה את פרוייקט שיקום שכונות והיתה מעורבת בביצועו, בבחירת המתכננים, ובפיקוח על תוכניות הביצוע. ראה למשל סעיפים 6,7,8 להסכם נספח ג2 לתצהיר נ/8. בנסיבות אלו, אסור היה למדינה לאשר תוכניות שטמנו בחובן כשל תכנוני כה חמור. השתתפות בין הנתבעים לבין עצמם 57. בהתחשב במכלול הנסיבות נראה לי כי חלוקת האחריות בין הנתבעים לבין עצמם הינה כדלקמן: 80% לנתבעים 1-3 מצד אחד; 20% למדינה מצד שני. 58. המדינה טוענת שקיימת חובת שיפוי חוזית של הנתבעת מס' 3 כלפי המדינה, וזאת מכח סעיפים 5ב', 16, 20 ו-21 לחוזים מיום 15.7.93 ומיום 6.1.94 (נספחים לתצהירו של מר בני תמים, נ/8). סעיפים אלו קובעים כדלקמן: "5.ב. אישר המנהל תוכניות או מסמכים הקשורים בעבודות המתכנן אשר הוכנו על ידי המתכנן בהתאם לחוזה זה, או שהמנהל דרש מהמתכנן להכינו בהתאם לחוזה זה - לא ישחרר אישור המנהל או דרישתו את המתכנן מאחריותו המקצועית לביצוע עבודות המתכנן או כל חלק מהן. ... 16. המתכנן יהיה אחראי לכל נזק או הפסד שייגרם לאגודה לתרבות הדיור, למשרד הבינוי והשיכון או לכל צד ג' עקב ביצוע עבודות המתכנן, כולל עבודת המומחה ומתאם אם אלה יכללו בין התחייבויותיו והוא מתחייב לפצות את האגודה לתרבות הדיור ומשרד הבינוי והשיכון בעד כל נזק או הפסד כאמור. ... 20. הפר המתכנן התחייבות מהתחייבויותיו לפי חוזה זה, יפצה המתכנן את האגודה לתרבות הדיור בעד כל נזק או הפסד שנגרם לאגודה לתרבות הדיור או לכל צד ג' כתוצאה מההפרה האמורה. בנוסף ומבלי לגרוע מהאמור לעיל תהיה האגודה לתרבות הדיור זכאית לקבל נגד המתכנן כל סעד משפטי לפי כל דין. 21. המתכנן יהיה אחראי כלפי צד ג' לנזקים שייגרמו על ידו או על ידי מבצע העבודות מטעמו בקשר עם ביצוע העבודות לרבות כלל הפסדים והוצאות שייגרמו לאגודה לתרבות הדיור בגין הנזק האמור". נראה לי כי סעיפים אלו על פי לשונם אינם קובעים חובת שיפוי גם בשל אחריותה הנזיקית של המדינה. ניסוח הסעיפים שונה מאלו שנדונו בע"א 971/90 חרושת ברזל פ"ת בע"מ נ' סמרי ואח', פ"ד מו(4), 421 ובע"א 3192/93 משה"ב נ' כחלון, פ"ד נ(1), 210. בפסקי הדין הללו, שקבעו חובת שיפוי רחבה, התייחסו סעיפי השיפוי "לכל נזק" ואילו הסעיפים דנן מתייחסים לנזקים "עקב ביצוע עבודות המתכנן" וגו'. נזקי התובעים 59. במהלך חקירתה הנגדית של התובעת היא אישרה שקיבלה כ-30,000 ₪ מחברת אבן וסיד בגין בעיה בבטונים של העמודים. ראה פרו' 9.12.01 עמ' 21. הנתבעים טוענים שיש לנכות סכום זה מסכום הפיצוי המגיע לתובעים. איני מקבלת טענה זו. עולה מהראיות כי מדובר בכסף שהתובעים שילמו לנתבעים 1-3 בגין תוספת תכנון, וככל הנראה גם בגין ביצוע חיזוקים ליסודות. ראה חקירתו הנגדית של גל, פרו' 23.6.03, עמ' 52: "ש. תיקון הבטון אתה עשית ת. לא. עשינו תוספות תכנון. ש. שילמו על כך בנפרד ת. נכון, וקיבלו את הכסף בחזרה. ש. יש לך אישור שקיבלו את הכסף בחזרה ת. קיבלו את זה מחברת הבטונים. ש. בכל זאת ידעת לפנות אליהם כשהיה צריך תוספת תכנון ת. הייתי משוכנע שיקבלו את הכסף בחזרה. היה נציג של חברת הבטונים שדיברתי איתו בטלפון והוא התחייב לכך" וכן ראה עדותו של רבינוביץ, נ/6, סעפים 9-8: "8.בשלב מסוים החברה קיבלה הודעה מטעם הטכניון לפיה הבטון אשר נוצק הינו סוג ב-10 במקום סוג ב-20. המשמעות הינה שהבטון שנוצק חלש ב-50% מהבטון שתוכנן ליציקה בפרוייקט. 9. בשל כך, ערכתי תכנית חיזוק לעמודים, העברתי לקבלן ופיקחתי על ביצועה". 60. התובעים תובעים פיצוי בסך 130,000 ₪ בגין עוגמת נפש והוצאות שונות. נראה לי לנכון, בהתחשב במכלול הנסיבות, לפסוק פיצוי גלובלי בסך 15,000 ₪ בגין עגמת נפש. הוצאות משפט יפסקו בנפרד. 61. לסיכום אני מורה כדלקמן: (א) הנתבעים 1-3 והנתבעת 5 ביחד ולחוד ישלמו לתובעים סך של 112,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה בלבד מיום 13.3.03 (מועד עריכת חוות דעת ת/6) ועד היום ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל, וכן סך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל. לסכומים האמורים יתווספו הוצאות משפט בסך 17,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשעור 10% בתוספת מע"מ כחוק. בסכום ההוצאות לא כללתי סכום של 7,000 ₪ ששולם עבור בדיקות קרקע, סכום בו אמורים היו התובעים לשאת אילו בוצעה העבודה כראוי מלכתחילה. (ב) שעור ההשתתפות בין הנתבעים הנ"ל לבין עצמם, הוא כפי שקבעתי בסעיף 57 לעיל , והם זכאים לשיפוי האחד ממשנהו בגין כל סכום שישלמו לתובעים שהוא מעבר לשעור השתתפותם האמור. (ג) התביעה נגד הנתבע מס' 4 נדחית. בנסיבות הענין איני עושה צו להוצאות. (ד) הודעת צד ג' נגד חוסין נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות. המזכירות תשלח פסק דין זה לצדדים. ניתן היום כ"ב באדר, תשס"ד (15 במרץ 2004) בהעדר הצדדים. דינה מויאל , שופטתסגנית נשיא ירידת ערךרצפה