הקצאת מגרשים במסגרת תוכנית הרחבה במושב א. מבוא זוהי תביעה וכן המרצת פתיחה שהדיון בהם אוחד. בשתי התובענות מדובר בסעדים הצהרתיים שעניינם הוא הקצאת קרקעות במסגרת תוכנית הרחבה במושב יד-רמב"ם. בת.א. 1833/00 - בקשתן העיקרית של התובעות היא ליתן פס"ד הצהרתי לפיו על מושב יד-רמב"ם (להלן: "המושב") להקצות להן מגרש במסגרת תוכנית ההרחבה של המושב, וכי הן זכאיות להיכלל ברשימת הזכאים לקבלת מגרש במסגרת תכנית זו. בה.פ. 1207/00-מבקשת המבקשת ליתן פס"ד הצהרתי לפיו המבקשת זכאית להקצאת מגרש מס' 15 בתוכנית ההרחבה של המושב. ב. רקע עובדתי ותמצית טענות הצדדים ב.1 בתאריך 8.9.90 החליט מושב יד-רמב"ם לפעול להרחבת המושב ולהוסיף 100 יחידות דיור חדשות (להלן - "תכנית ההרחבה") . המושב כלל באותו זמן 78 נחלות, 30 משקי עזר ו-11 בנים ממשיכים. בהתאם להחלטת הועדה המחוזית לתכנון ובניה ובהסכמת מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל"), אושרה למושב הקמת 83 יחידות על מגרשים בני כ - 500 מ' כ"א. לצורך הקמת פרוייקט הרחבת הישוב, תרם כל בעל נחלה 1.5 דונם משטחו לשם הקמת הפרוייקט. ב.2 בחודש ינואר 1992 פרסם המושב חוברת בעניין הרחבת הישוב (להלן-"החוברת"). בחוברת פורסמו פרטים בדבר תוכנית ההרחבה, הנחיות בדבר ההרשמה, תנאי ההרשמה, סדרי עדיפויות וקדימויות, תשלומים, וכו'. (החוברת מצורפת כנספח א' לתצהיר ת/1, נספח ב' לתצהיר נ/7). ב.3 בחודש ינואר 92 החלה ההרשמה למגרשים במסגרת תוכנית ההרחבה במושב. ב.4 הגב' יקוט ממן - התובעת מס' 1 בת.א. 1833/00 - (להלן: "התובעת 1"), הינה בעלת הזכויות בנחלה הידועה כמשק מס' 11. היא מתגוררת במשק זה מאז שנת 1955. הגב' פאני טבצ'ניק - התובעת מס' 2 בת.א. 1833/00 - (להלן: "התובעת 2"), הינה בתה של התובעת 1. ב.5 התובעת 2 טוענת כי היא נרשמה בשנת 1992 כמועמדת לקבלת מגרש בתוכנית ההרחבה מכח זכותה של אמה, התובעת 1. לטענתה, המושב החזיר לה בשנת 1995 את דמי ההרשמה לאחר שלא היתה התפתחות בתכנית ההרחבה. כשהחלה תכנית ההרחבה להתקדם, הודיע לה המושב כי המגרש הוקצה לבן אחר של התובעת 1, דוד ממן. מאוחר יותר הודיע לה המושב כי הואיל והיא ביטלה את הרשמתה אין לה זכות יותר להקצאה. ב.6 המבקשת בה.פ. 1027/00 - קטי ממן (להלן: "המבקשת") הינה נכדתה של התובעת 1. אביה, דוד ממן, הוא בנה של התובעת 1, והוא מתגורר בבית הנמצא במשק 11 של התובעת. לטענת המבקשת, היא נרשמה כמועמדת לקבלת מגרש בתכנית ההרחבה והמושב היקצה לה את מגרש מס. 15. המושב גם הודיע על הקצאה זו למינהל. היא גם חתמה על הסכם עם המושב בקשר למגרש זה. המבקשת טוענת, על כן, כי היא זכאית לקבל את מגרש 15, לחתום על הסכם פיתוח לגביו עם המינהל, ולהרשם כבעלת מלוא הזכויות במגרש זה. ב.7 המשיב מס' 3 בה.פ. 1027/00 - נוי סעדון (להלן: "המשיב 3"), טוען כי מגרש מס' 15 הוקצה לו על ידי המושב עוד לפני שהוקצה למבקשת. על כן, הוא המועמד הנכון להיות בעל הזכויות במגרש זה ולא המבקשת. המשיב 3 טוען כי הוא היה רשום כמועמד לקבלת מגרש מס' 15 לפני המבקשת. לדבריו אביו ביקש להחליף את המגרש 15 שהוקצה לו, במגרש מס' 13, מן הסיבה שמגרש 13 היה סמוך יותר לקרובי משפחתו. בפועל התברר כי זכות המשיב 3 במגרש 13 לא נרשמה ובשל כך מסר המושב את מגרש מס' 13 לאדם אחר בשם משה אלוז. כשביקש המשיב 3 לקבל בחזרה את מגרש 15 שהוקצה לו מלכתחילה, התברר כי מגרש 15 הוקצה בינתיים למבקשת. ב.8 המושב נתבע בשתי התובענות. בתגובה לטענות התובעת, טוען המושב, כי 3 שנים לאחר הרשמתה של התובעת 2 כמועמדת, היא ביטלה את ההרשמה וקיבלה את דמי ההרשמה בחזרה. על כן היא אינה זכאית לקבלת מגרש בתוכנית ההרחבה. ב.9 המושב טוען כי הוא היקצה את המגרש מס' 15 למבקשת מכח היותה נכדתה של התובעת 1 שהיא בעלת הנחלה במשק 11 , בתור המגרש שמשק 11 זכאי לו. המושב טוען כי הוא היקצה למבקשת את המגרש מס' 15 לאחר שהתובעת 2 ביטלה את מועמדותה למגרש מכח הזכות של משק 11 לקבל מגרש בתוכנית ההרחבה. המושב גם טוען כי משק 11 אינו זכאי לקבל שני מגרשים בתכנית ההרחבה. ב.10 המושב תומך בגרסתו של המשיב 3, ואף הוא טוען כי מגרש 15 הוקצה למשיב 3 לפני שהוקצה למבקשת , אלא שאביו של המשיב 3 ביקש להחליף את המגרש 15 במגרש 13 בהיותו סמוך יותר לקרובי משפחתו. הואל וכך ראה המושב את מגרש 15 כפנוי והיקצה אותו למבקשת. בפועל, התברר כי המשיב 3 לא נרשם כמועמד למגרש מס' 13, ומגרש 13 הוקצה בהמשך לאדם אחר בשם משה אילוז. המושב סבור כי למשיב 3 זכות עדיפה על מגרש 15 על פני המבקשת משום שהוא נרשם לפניה כמועמד במגרש זה וכך גם נרשם הדבר אצל המינהל. ב.11 הן המושב והן המינהל הודיעו לבית המשפט כי הם יקבלו כל החלטה של בית המשפט בדבר מי שזכאי לקבל מגרש בתוכנית ההרחבה, בכפוף לכך שההקצאה תעשה בהתאם לקריטריונים של המינהל. ב.12 יש לדון איפוא בנפרד לגבי כל אחד מהטוענים כי הוא זכאי להקצאת מגרש בתוכנית ההרחבה במושב - התובעת 2, המבקשת והמשיב 3, כל אחד ביחס לזכאותו הוא. דיון ג. התובעת 2 בת.א. 1833/00- פאני טבצ'ניק ג.1 בפרק ז' סעיף א' בחוברת הרחבת הישוב של המושב, שכותרתו היא "סדרי עדיפות וקדימויות", נאמר: "כל מועמד שהינו בן לבעל נחלה ("משק מלא") במושב, פרט למשקים שקיבלו בעבר מגרש מחוץ לנחלה, יקבל זכות מגרש ללא הגרלה. בין המועמדים לפי ס"ק זה תערך הגרלה לקביעת סדר בחירת המגרשים על ידי כל מועמד ומועמד". ג.2 אמה של התובעת 2 הינה בעלת הזכויות הבלעדית במשק 11 על כך אין מחלוקת (פרוט' מיום 6.12.01, עמ' 3 שו' 27 - 31). אין גם חולק שבעל משק זכאי ראשון להפנות מועמד מטעמו לקבל מגרש ( עדות אפרתי, יו"ר הועד דאז, פרוט' מיום 6.12.01, עמ' 4 שו' 23 - 25). מכח זכותה זו הפנתה בתחילה התובעת 1 את בתה קמי בן עלי (להלן: "קמי") לשם קבלת מגרש בתכנית ההרחבה. קמי נרשמה כמועמדת לקבל מגרש בשנת 1992 ושילמה דמי רישום. היא השתתפה בהגרלה של המגרשים, וזכתה במגרש מס' 81. במהלך שנת 1992 החליטו קמי ובעלה ז"ל להסיר את מועמדותם מהמגרש (פרוט' עמ' 5 שו' 20). התובעת טוענת כי זה היה בסביבות אפריל - מאי 1992. העד מר חיים אפרתי, שהיה יו"ר ועד המושב באותה עת, העיד בבית המשפט כי בתאריך 25.3.92 נמסר מגרש 81 לגברת חנה אלקיים (פרוט' מיום 6.12.01, עמ' 8 שו' 9). במקומה של הבת, קמי בן עלי, הפנתה התובעת 1 את בתה האחרת, התובעת 2, לקבל מגרש בתוכנית ההרחבה. (תצהיר ת/1, סע' 1 עד 7, תצהיר ת/2, סע' 9 עד 11). ג.3 בתאריך 17.5.92 נרשמה התובעת 2 במושב כמועמדת לקבלת מגרש, מכח המגיע למשק 11 (פרוט', עמ' 4 שו' 32). לתובעת לא היה באותו זמן הפניה בכתב מאמה, אולם לדבריה לא ביקשו ממנה הפניה כזו ורשמו אותה כמועמדת. בד בבד עם הרשמתה, שילמה התובעת 2 דמי רישום בסך 1060 ₪. (עדות אפרתי, פרוט' מיום 6.12.01, עמ' 5 שו' 12-13). מכתב ויתור מאת קמי על זכותה לקבל מגרש נמסר למושב ב - 8/92, לאחר שהתובעת 2 נרשמה כמועמדת (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 5, שו' 23). בענין מכתב הויתור של קמי היו סתירות בין עדותו של מר יהושע ממן, אחיה של התובעת 2 ועד מטעמה, שאמר שכאשר התובעת 2 הלכה להרשם הודיעו לה במזכירות שהיא צריכה להביא ויתור מאחותה וזה כנראה מה שעשתה (פרוט' שם, עמ' 18, שו' 30). לעומתו טענה התובעת 2, שרשמו אותה ללא ויתור מאחותה כי כנראה רשמו אותה כלאחר יד, כדבר שיבוטל או שלא ירשם בספרים, ואמרו לה שתביא אחר כך את הויתור. (שם, בעמ' 16, שו' 6,11). כך או כך, אין חולק על כך שהתובעת 2 אכן נרשמה כמועמדת למגרש בשנת 92, ושילמה באותה עת דמי הרשמה. ג.4 לטענת התובעת 2, היו לאחר מכן עיכובים בתכנית ההרחבה שנמשכו זמן רב. בשלב כלשהו בשנת 1995 פנה אליה מזכיר המושב דאז, מר מאיר אשש, והודיע לה כי הוא מחזיר לה את דמי ההרשמה משום שאין התקדמות בפרוייקט. מר אשש הבטיח לה כי אם תהיה התקדמות הוא ידאג ליידע אותה ולחדש את מועמדותה ואת הפנייתה למינהל. מאותו מועד ואילך לא פנה אליה יותר מר אשש (ת/2, סע' 21,20). ג.5 בתאריך 15.10.1996 פנתה התובעת 1 אל המושב במכתב, אשר בשל חשיבותו לענין יצוטט במלואו כדלהלן, (המכתב, נספח ד' לתצהיר ת/2): לכבוד 15.10.96 ועד האגודה ממן יקוט יד-רמב"ם מס' 11 מושב יד-רמב"ם הנדון: הרשמה לחלקת בניה נודע לי לאחרונה שועד המושב נערך לחלק חלקת בניה לכל בעל נחלה. כבעלת נחלה מס' 11 אבקש לרשום את בתי פאני כמועמדת לקבלת חלקה לבניה. אבקשכם לדעת אלו תשלומים צריך להכין למטרה זו. בברכה, ממן יקוט ג.6 בתגובה, קיבלה התובעת מכתב מהמושב ביום 31.10.96, כי הוא מאשר את קבלת המכתב מיום 15.10.96 וכי נושא ההרחבה נמצא בהליך משפטי שטרם הגיע לפתרונו. המכתב מסיים: "בקשתך תידון בעת חידוש פרויקט ההרחבה" (נספח ה' לת/2). ג.7 מכאן ואילך החל דין ודברים בין התובעת 2 ובין המושב, אשר במסגרתו טען המושב כי הוא היקצה מגרש אחד מכח הזכות של משק 11 לבתו של מר דוד ממן, שאף הוא בנה של התובעת 1, וכי על התובעות לפתור בתוך המשפחה את הסכסוך המשפחתי ביחס למגרש המגיע למשק 11 (נספח ח' לת/2). מנגד, הודיעה התובעת 2 למושב כי התובעת 1 מעולם לא הפנתה את מר דוד ממן לקבל מגרש מכח זכות הנחלה שלה - משק 11, אלא אך ורק את התובעת 2 . לטענת התובעות, לדוד ממן הגיע מגרש בתכנית ההרחבה בזכות עצמו, בתור "בן ממשיך". ג.8 לאחר שמיעת העדויות והראיות, מקבל בית המשפט את טענת המושב כי התובעת 2 ויתרה בשנת 1995 על מועמדותה לקבלת מגרש בתכנית ההרחבה. התובעת מס' 2 מודה כי היא קיבלה מהמושב בחזרה את דמי ההרשמה ששילמה למושב בעת שנרשמה כמועמדת. (1,000 ₪ מתוך 1,060 ₪. 60 ₪ עבור החוברת - פרוט' מ- 4.12.01. עמ' 27 שו' 18. עמ' 47 שו' 28-29. פרוט' מ- 6.12.01 עמ' 18 שו' 21 ). התובעת מס' 2 סתרה את עצמה לגבי המועד שבו קיבלה בחזרה את דמי ההרשמה מהמושב. בתצהירה אמרה התובעת כי היא קיבלה את הכסף חזרה בשנת 1995 (סעיף 20 בת/2). בעדותה בבית המשפט אמרה כי היא קיבלה את השיק באוקטובר 1992 (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 6 שו' 22 - 23, עמ' 7 שו' 26 - 28). בהמשך אמרה התובעת מס' 2 כי קיבלה את השיק בשנת 1995 ולא בשנת 1992 ואינה זוכרת את התאריך (עמ' 8 שו' 4-5, שו' 9). ואולם התברר מחקירתו של מאיר אשש, שהיה מזכיר הועד במושב באותה עת, כי בפנקס הקבלות של המושב, פנקס שהוצג לו בעת עדותו בבית המשפט, רשום שהכסף הוחזר לתובעת 2 ביום 10.9.92 (פרוט' מיום 4.12.00, עמ' 45 שו' 30). נמצא כי התובעת לא דייקה בעדותה (בלשון נקיה). אין מדובר בהבדל של חודשים אלא בהבדל של שנים בין מה שרשום בפנקס לבין מה שטענה התובעת 2. פירוש הדבר הוא ביטול הרישום נעשה עוד באותה שנה שבה נרשמה התובעת 2 כמועמדת. ג.9 התובעת מס' 2 עשתה על בית המשפט רושם של אישה דעתנית, היודעת את אשר בפניה. אישה משכילה אשר דיבורה ומחשבתה רהוטים. היא הבינה מה עומד מאחורי השאלות שנשאלה ותשובותיה היו עניניות. אינני מקבל שהתובעת מס' 2 לא ידעה או לא הבינה כי החזרת דמי ההרשמה לידיה פירושה הוא ביטול הרישום שלה כמועמדת. התובעת הצהירה בתצהירה כי מר אשש הודיע שהוא מחזיר את דמי ההרשמה ששילמו המתיישבים לאור זאת שלא היתה כל התקדמות בפרויקט (סע' 20 לת/2). התובעת מס' 2 טענה, שהיו תושבים נוספים שקיבלו חזרה את דמי הרישום. ואולם התובעת 2 לא יכלה לתת אף שם של אדם כלשהו במושב שקיבל חזרה את כספו מבלי שגם פרש מן הפרוייקט (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 8 שו' 15 - 20). מכאן,כנראה, שלא היו כאלה שקיבלו כספם בחזרה מבלי פרשו במקביל מתכנית ההרחבה. מר מאיר אשש, מזכיר הועד דאז, אמר בעדותו כי היו אנשים שביטלו את מועמדותם והם קיבלו כספם בחזרה (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 28 שו' 24, שו' 30 - 31). יחד עם זאת, הרוב המכריע של התושבים הזכאים נשאר רשום כמועמד לקבלת מגרש ולא החזירו להם את דמי הרישום. נראה מוזר, על כן, שהתובעת מס' 2 היא היחידה שכספה הוחזר לה, למרות שלטענתה היא לא ביקשה לפרוש ממועמדותה לקבלת מגרש בתכנית ההרחבה. מר אשש העיד בבית המשפט, כי לא יכול להיות מצב שהתובעת 2 תקבל חזרה את כספה ועדיין תמשיך להיות מועמדת למגרש (שם, עמ' 47 שו' 4 - 6). נראה גם מוזר שהתובעת 2 קיבלה את דמי ההרשמה בחזרה והשלימה עם מצב זה, לפיו היא אינה רשומה עוד כמועמדת לקבלת מגרש, וזאת במשך שנה שלמה נוספת - לפי גרסתה (אם הביטול היה בשנת 95) ובמשך מספר שנים - לגרסת המושב (אם הביטול נעשה עוד בשנת 92) , עד לפנייתה למושב באוקטובר 1996 במכתב נספח ד לתצהירה. התובעת העידה, כי אף שלא נמסרה לה אינפורמציה ע"י נציגי המושב, הרי שהיא שמעה דברים בעניין ההרחבה מהתושבים ומפירסומים. היא ניזונה לדבריה מ: "אינפורמציה שבורה של שמועות מפה לאוזן, רסיסים של מידע שבא מהשכנים". (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 10 שו' 19, 25). בפנייתה של התובעת למושב באוקטובר 1996 (נספח ד' לת/2) נכתב: "נודע לי לאחרונה שועד המושב נערך לחלק חלקת בניה לכל בעל נחלה". מהמכתב עולה שהתובעת מס' 2 עקבה אחרי מה שקורה בענין תוכנית ההרחבה וידעה על המתרחש באופן כללי, ולו גם משכנים, מידיעות מפה לאוזן ומפירסומים כפי שהעידה. (יצויין כי איני רואה חילוק בדבר שהמכתב נוסח על ידי אחיה של התובעת מר יהושוע ממן וחתום בשם התובעת 1. התובעת 2 מתייחסת למכתב זה כאל מכתב שלה גם כן. (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 11 שו' 13-21. סע' 28 בתצהיר ת/2). ג.11 העובדה שהתובעת מס' 2 לא ביקשה להחזיר למושב את דמי הרישום שלה ולהירשם שוב כמועמדת במשך זמן כה רב, למרות שידעה שהיא לא רשומה יותר כמועמדת, מראה כי התובעת מס' 2 הסכימה לביטול רישומה, בין אם הביטול בא מיוזמתה שלה, כפי שטוען מזכיר הועד דאז מר מאיר אשש, ובין אם הביטול נעשה ביוזמתו של מר אשש, כפי שטוענת התובעת 2. מר אשש הכחיש את גרסת התובעת 2 בעדותו בבית המשפט. מר אשש העיד כי "היא באה פנתה ואולי אמרה מוותרת והחזרתי לה את הכסף". (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 27 שו' 15). וכן: "היא באה וביקשה את הכסף בחזרה" (שם, עמ' 48, שו' 10). לדבריו, היו אנשים במושב שראו שהתכנית מתעכבת והם התייאשו וקיבלו את כספם בחזרה. "מי שרצה נרשם ומי שלא קיבל כספו בחזרה". (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 29 שו' 1, 16). הסכמתה של התובעת לקבל בחזרה את דמי הרישום, כשהיא יודעת, וחייבת היתה לדעת, שבכך מתבטלת בקשתה להרשם, מהווה הסכמה מצדה לביטול הרישום, בידיעה, בהשלמה, ובהתנהגות שהראתה על הסכמה, וזאת גם אם נקבל את טענת התובעת 2 כי מר אשש הוא זה שפנה אליה בהצעה להחזיר לה את הכסף. ג.12 זאת ועוד, התובעת 2 לא השלימה כלל את הדרוש לצורך רישומה כמועמדת למגרש. מר אשש העיד כי הפרוצדורה המחייבת לקבלת מועמד למגרש היתה כדלקמן: רישום, תשלום סכום של 1,060 ₪ ומתן 8 שיקים של 5,000 ₪ כל אחד (בסה"כ 40,000 ₪), ללא תאריך, עבור תשתית. כשמועמד עשה כל זאת, היה מר אשש פותח מפה ומראה לו את המגרשים והמועמד היה בוחר לו מגרש מתוך אלו שהיו פנויים. (פרוט' מ- 4.12.01, עמ' 25 שו' 9 - 12). מר אשש העיד, כי התובעת 2 לא נתנה את ה- 8 שיקים, אלא רק את השיק של 1,060 ₪ (שם, עמ' 27 שו' 17, עמ' 28 שו' 10). לדברי מר אשש, מאחר והתובעת 2 לא גמרה את הפרוצדורה שלה, דהיינו לא נתנה 8 שיקים על סך 5,000 ₪ כל אחד, "לא היה לה ולא קבעו לה מס' מגרש" (שם, עמ' 27 שו' 1 - 2). ג.13 התובעת 2 ידעה כי היא לא נתנה למושב 8 שיקים ע"ס 5,000 ₪ כ"א, בעת הרישום. המועמדים האחרים שנרשמו נתנו שיקים כאלה. היא אישרה שדיברה עם שכנים בענין תכנית ההרחבה. היא גם ידעה שלא קיבלה כל אישור או מסמך בכתב שיאשר את רישומה כמועמדת או יציין מס' מגרש המגיע לה. צרוף כל אלה מראה כי התובעת 2 ידעה והבינה כי הרישום שלה איננו רישום מלא, כל עוד לא נתנה את כל השיקים שהיתה צריכה לתת ולא קיבלה אישור על מספר המגרש המגיע לה. אפשר שבשל כך היא גם ביטלה את השתתפותה לאחר זמן. בכל מקרה, לא מחתה על ביטול זה והסכימה לו. ג.14 גם הסכום שהוחזר לתובעת על ידי המושב שיקף את העובדה שהתובעת ידעה שרישומה לא היה מלא. מעדותו של מר אשש עולה כי כל מועמד שביטל את השתתפותו קיבל בחזרה 750 ₪ מתוך 1,000 ₪ שהופקדו כמקדמה בעת ההרשמה. 250 ₪ נשארו אצל המושב. (ראה גם סע' ו (ד) בחוברת). 60 ₪ שנגבו אף הם , בעת ההרשמה, היוו דמי הרשמה ועל פי תנאי הרישום הם לא מוחזרים (סע' ד (2) בחוברת). התובעת היא היחידה שקיבלה בחזרה את כל ה- 1,000 ₪ שהפקידה כמקדמה ולא 750 ₪ בלבד כפי שקיבלו כל המועמדים האחרים שביטלו את מועמדותם. (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 47 שו' 28 - 29, עמ' 48 שו' 3 - 8). מר אשש העיד כי הסיבה לכך היתה: "לפאני לא היה שום טיפול ושום מגרש". (שם, עמ' 48 שו' 10). גם כאן, העובדה שהתובעת 1 קיבלה את כל כספה חזרה (למעט 60 ₪ שלא היתה אמורה לקבל), פירושה היחיד היה ביטול הרישום. ג.15 יתירה מזו; בתאריך 15.10.96, פנו התובעות למושב במכתב (נספח ד לת/2). במכתב זה ביקשה התובעת 1 מועד האגודה של המושב "לרשום את בתי פאני כמועמדת לקבלת חלקה לבנייה". (המכתב צוטט במלואו בסעיף ג.5 לעיל ). מן המכתב הנ"ל עולה בבירור כי התובעות 1 ו-2 ידעו שהמועמדות הראשונה של התובעת 2 בוטלה. במכתבם הנ"ל התובעות אינן מבקשות "לחדש" את הרישום או להשיבו על כנו כבראשונה, כפי שסביר היה שיכתבו אם חשבו שהמועמדות הראשונה עדיין בתוקף. בוודאי שלא כך היו צריכות לכתוב אילו באמת הניחו שהמועמדות הראשונה לא בוטלה. הפנייה הנ"ל למושב מראה בעליל כי התובעות ידעו שהתובעת 2 אינה מועמדת יותר וכי הרישום הקודם שלה בוטל ולכן צריך לרשום אותה שוב. המכתב הנ"ל נוסח ע"י אחיה של התובעת 2 מר יהושע ממן ועבר את ביקורתה של התובעת 2. עיני שניהם שזפו את המכתב ולא הוסיפו או תיקנו בו דבר. המכתב מעיד מפורשות על כך שהפנייה בשנת 1996 היא לרשום עתה את התובעת 2 כמועמדת. טענתה של התובעת כאילו בא המכתב רק לשאול איזה תשלומים צריך להכין, כשההנחה היא שהרישום נשאר קיים עוד מקודם (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 11 שו' 8 - 10), אין בה ממש. לא כך כתוב במכתב, אלא בדיוק ההיפך - במועמדות חדשה. ג.16 יחד עם זאת, המושב לא טען בתגובה לפניית התובעת מיום 15.10.96 כי התובעת 2 ביטלה את רישומה הראשון. כל אשר טען המושב באותו זמן הוא שבן אחר של התובעת 1 - דוד ממן, קיבל עבור בתו קטי ממן את המגרש שמשק 11 זכאי לו וכי עליהם להסדיר את הסכסוך המשפחתי שביניהם בתוך המשפחה. לתשובה זו של המושב, לא היה כל יסוד. דוד ממן לא הופנה כלל ע"י התובעת 1 בתור מי שזכאי לקבל מגרש בתכנית ההרחבה מכח משק 11. המושב היקצה מגרש לבתו של דוד ממן, קטי ממן - המבקשת, משום שהיא פנתה וביקשה הקצאת מגרש ובאותו זמן המושב שיווע למועמדים ולא הקפיד בקריטריונים, כפי שנראה להלן. המבקשת גם לא ביקשה מהמושב מגרש מכח משק 11. ג.17 על המושב היה לאשר לתובעת 2 הקצאת מגרש בתכנית ההרחבה על פי הפנייה והבקשה של התובעות מיום 15.10.96 (בהנחה שהיו למושב מגרשים פנויים באותה עת). התובעת 2 היתה זכאית לקבלת מגרש על פי הקריטריונים שבחוברת, מכח משק 11. טענת המושב בדבר סכסוך משפחתי בין התובעות מצד אחד, ובין המבקשת ואביה מצד שני, לא היתה נכונה. מה גם שהתובעות חזרו ופנו אל המושב והודיעו כי אין כל סכסוך משפחתי ביניהן וכי רק התובעת 2 היא המועמדת מטעם התובעת 1 לקבל מגרש מכח נחלה 11. סיכום ביניים - לגבי התובעת 2 ג.18 הרישום מיום 17.5.92 של התובעת 2 כמועמדת לקבלת מגרש בתכנית ההרחבה, בוטל בהסכמה. ג.19 אין צורך להיכנס לשאלה אם מזכיר המושב דאז מר מאיר אשש הבטיח לתובעת 2 שהוא יחדש את מועמדותה בעת שהפרוייקט יתקדם, אם לאו, ואם מר אשש הטעה או הוליך שולל את התובעת 2. אין צורך גם להיכנס לשאלה אם התובעת 2 היא זו שיזמה את הביטול או אם מר מאיר אשש יזם את הביטול. לעניננו, די בקביעה שהרישום של התובעת בוטל וכי ביטול זה היה בהסכמה מצד התובעת 2 , בין מלכתחילה,ביוזמתה, ובין בדיעבד, בהתנהגותה שהיוותה הסכמה. ג.20 יחד עם זאת, התובעת 2 היתה זכאית לקבלת מגרש בתכנית ההרחבה מכח הפנייה החדשה שלה במכתב מיום 15.10.96. פנייה זו נתקלה בסירוב מצד המושב ועל כן לא שולמו דמי ההרשמה ולא בוצעה הפרוצדורה שיש לבצעה בעת הרשמה. התובעת 2 לא ביקשה בתביעתה לקבל את מגרש 15 שהוקצה ע"י המושב לגב' קטי ממן, בתו של דוד ממן (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 13 שו' 29 - 31). לדבריה, אין יריבות כלל בינה ובין אחותה (שם, עמ' 12 שו' 25). לטענתה, מגיע לה מגרש מכח משק 11. אני מקבל טענה זו. איני רואה כל סיבה לדחיית מועמדותה של התובעת 2 מלקבל מגרש בתכנית ההרחבה מן הסיבה שהמושב הקצה כביכול מגרש לקטי ממן, שהיא בתו של דוד ממן, בנה של התובעת 1. קטי ממן לא ביקשה ולא פנתה (גם לא הופנתה) לקבל את מגרש מס' 15 מכח משק 11. הזכאית מכח משק 11 היא אך ורק התובעת 2. יצויין כי כל בעל נחלה תרם דונם וחצי מהנחלה שלו לצורך תכנית ההרחבה. גם התובעת 1 עשתה כן, ואין על כך מחלוקת. גם מבחינה זו זכאית התובעת 2 למגרש מכח הנחלה של אמה. ואולם מאחר והפנייה של התובעת 1 נעשתה בפעם השניה רק בשנת 1996, הרי שאם לא נותרו כבר למושב באותה עת קרקעות להקצות, כפי שהוא טוען, נראה כי דינה של התובעת 2 הוא בתביעת פיצויים כספיים מן המושב. עניינה של תובענה זו אינו תביעה כספית כזו ואינני קובע על כן דבר בענין זה. יצויין, כי מר אפרתי - יו"ר ועד המושב דאז, העיד כי המושב הקים קרן איזון מיוחדת לצורך פיצוי התושבים שמגיע להם מגרש בתכנית ההרחבה ולא קיבלו מגרש כזה. (פרוט' מיום 6.12.01, עמ' 27 שו' 30 - 31). ד. המבקשת בה.פ. 1027/00- קטי ממן ד.1 המבקשת קטי ממן היא בתו של דוד ממן. דוד ממן מתגורר במושב בבית הנמצא במשק 11 על הנחלה של אמו - יקוט ממן - התובעת 1. הבית שבו גר דוד ממן הוא הבית שלו, "אבל רק הבית. אין לו שום קרקע ואין לו מגרש" (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 14 שו' 32). הן הבית של התובעת 1 והן הבית של דוד ממן נמצאים על נחלה אחת - משק 11, הזכויות בה הינן רק של הגב' יקוט ממן. שני הבתים נושאים את המספר 11 (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 9 שו' 13). המבקשת מתגוררת בבית אביה (פרוט' מיום 6.12.01, עמ' 41 שו' 9). ד.2 המבקשת נרשמה כמועמדת לקבלת מגרש בתכנית ההרחבה בחודש מרץ 1992. באותו מועד אביה ניגש למושב ורשם אותה בוועדת הקבלה (פרוט' מיום 6.12.01, עמ' 41, שו' 18 - 20). מועמדותה של המבקשת אושרה בישיבת וועדת קבלה של המושב שהתקיימה ביום 25.3.92 (העתק פרוטוקול וועדת הקבלה של המושב מיום 25.3.92, צורף כנספח ג' לתצהיר נ/7). בתאריך 4.2.93 שילמה המבקשת דמי ההרשמה בסך 1,060 ₪ וכן הפקידה 8 שיקים על סך 5,000 ₪ כל אחד, ובסך הכל 40,000 ₪ (הקבלות על התשלומים הנ"ל צורפו כנספחים ד' ו - ה' לתצהיר נ/7). בתאריך 28.3.93 קיבלה המבקשת מהמושב נוסח הסכם בקשר עם הקצאת המגרש למבקשת בתכנית ההרחבה (ההסכם מצורף כנספח ו' לתצהיר נ/7). המבקשת חתמה על ההסכם והמושב טרם חתם. בסעיף 8 (ב) של ההסכם הנ"ל נכתב ע"י המושב כי המגרש שהוקצה למבקשת הינו מגרש 15. המושב גם העביר למינהל רשימה של הקצאות המגרשים בתכנית ההרחבה. ברשימה זו רשם המושב את שמה של המבקשת כשתאריך ההרשמה הוא מיום 4.2.93 והמגרש שהוקצה לה הוא מספר 15 (הרשימה צורפה כנספח ז' לתצהיר נ/7). בתאריך 23.3.93 שלח המושב מכתב למינהל. במכתב זה מופיע שוב שמה של המבקשת בתור מי שהוקצה לה על ידי המושב מגרש מספר 15 במסגרת תכנית ההרחבה (נספח ח' לנ/7). בתאריך 1.1.99 הוציא המושב אישור בכתב לפיו המבקשת רשומה על חלקה מספר 15 והיא שילמה את דמי הרישום בסך 1,060 ₪ בתאריך 4.2.93 וכן שילמה 40,000 ₪ עבור פיתוח (נספח ט' לנ/7). ד.3 בתאריך 20.10.92 שלח המושב מכתב אחר למינהל. במכתב זה נכלל שמו של המשיב 3 כמי שהוקצה לו גם כן מגרש מספר 15. ליד שמו של המשיב 3 נכתבה הערה: "עדיין לא אושרה העסקה" (נספח ב' לתצהיר נ/8). לא ידוע מי כתב את ההערה. ד.4 בכל הנוגע לזכויותיו של המשיב מספר 3, נדון בהמשך. לגבי המבקשת, אין כל פגם במגרש שהוקצה לה. המגרש הוקצה למבקשת על ידי המושב, לאחר שהמבקשת פנתה להרשם כמועמדת ומילאה אחר התנאים המוקדמים לרישום, דהיינו תשלום סך 1,060 ₪ והפקדת 8 שיקים ע"ס 5,000 ₪ כ"א, וקיבלה אישור מהמושב שהוקצה לה מגרש 15. כל התהליך של הקצאת המגרש למבקשת על ידי המושב היה כנדרש ולא היה בו כל דופי. ד.5 המשיב מספר 3 טוען כנגד זכותה של המבקשת משום שהמגרש מספר 15 הוקצה תחילה לו, עוד לפני שהוקצה למבקשת. בתאריך 27.9.92 שילם המשיב מס' 3 למושב דמי רישום בסך 1,060 ₪ והפקיד 8 שיקים על סך 5,000 ₪ כל אחד (נספחים ג' לתצהיר נ/8). בתאריך 20.10.92 הודיע המושב למינהל על כך שהמשיב 3 הינו המועמד לקבלת מגרש מספר 15. המועדים האלה הינם עוד לפני שהמבקשת נרשמה כמועמדת. ד.6 המושב הסביר כי נפלה בידו טעות. לדבריו המשיב 3 אכן נרשם כמועמד לפני המבקשת ומגרש 15 הוקצה ראשונה למשיב 3. לדברי מר מאיר אשש, מזכיר המושב באותה תקופה, פנה אליו אביו של המשיב 3, מר מסעוד סעדון, מספר חודשים לאחר שהמושב הקצה לו את מגרש מספר 15, וביקש ממנו להחליף את מספר 15 במגרש מספר 13 מן הסיבה שמגרש 13 הינו סמוך לבני אחיו. אביו של המשיב 3 ביקש גם להודיע למינהל על כך שהמגרש המוקצה לבנו אינו מגרש 13 במקום מגרש מספר 15. מר אשש אישר למר סעדון כי יפנה אותו למינהל ביחס למגרש 13 במקום מגרש מספר 15. בשל פנייתו של אביו של המשיב 3 להחליף את המגרשים, ראה מר אשש את מגרש מספר 15 כמגרש פנוי ולפיכך הקצה אותו בפברואר 93 למבקשת (סעיפים 1, 2 לתצהיר נ/1). מר אשש הוסיף כי המגרש מספר 13 - שהיה צריך להיות מוקצה למשיב 3 לאחר ההחלפה, הוקצה מאוחר יותר, בתאריך 16.3.97, למשה אילוז. המושב דווח על כך למינהל והמינהל אישר הקצאה זו. לדברי מר אשש, הקצאת מגרש מס' 13 למשה אילוז במקום למשיב מס' 3 נעשתה על ידי המושב בטעות (סעיף 2 ב' בנ/1). ד.7 המינהל מאשר כי בתאריך 22.10.92 התקבל אצלו אישור מן המושב לפיו המועמד למגרש מספר 15 הוא המשיב 3 (סעיף 3 בתצהיר נ/4). המינהל לא שינה את המגרש שהוקצה למשיב 3 ממספר 15 למספר 13, וזאת בשל הקפאת כל נושא הקצאת המגרשים במושב ליד רמב"ם בגין הליכים משפטיים שנוהלו בעניין הקצאת המגרשים עד לחודש יוני 1998 (סעיף 9 לנ/3, סעיף 7 לנ/4). ד.8 המינהל מאשר כי המושב פנה אליו בתאריך 23.3.93 בהודעה שהמבקשת הינה המועמדת למגרש 15. בהתאם לפנייה זו פתח המינהל תיק נוסף על שם המבקשת, אף היא כמועמדת למגרש 15. המינהל החל בהליכי רישום לגבי המשיב 3, אולם עיכב את המשך הטיפול בעקבות הליכים משפטיים שהוגשו בעניין ההקצאות. לגבי המבקשת, המינהל לא החל עדיין בטיפול. (סע' 9 לנ/4). ד.9 כאמור, המשיב מספר 3 טוען כי מאחר ומגרש 15 הוקצה לו קודם, הרי שלמושב לא היתה זכות להקצותו למבקשת ועל כן ההקצאה של מגרש 15 למבקשת בטלה. ד.10 אינני מקבל את טענת המשיב 3. המושב ראה את מגרש 15 כפנוי לאחר שאביו של המשיב 3 ביקש להחליף מגרש זה במגרש 13, (ראה בענין זה פרק ה' להלן). בהתאם לכך הקצה המושב את מגרש 15 שהתפנה, למבקשת. העובדה שהמושב לא רשם במקביל את המשיב 3 כמועמד לקבל את מגרש 13 הינה טעות של המושב מצד אחד וחוסר בדיקה על ידי המשיב מס' 3, מצד שני. המבקשת איננה אחראית לכך. היא פעלה כשורה ואושרה על ידי המושב כמועמדת לקבלת מגרש 15 שהיה פנוי. אין כל סיבה שמגרש זה ילקח ממנה היום. ד.11 המושב טוען כי על התובעת 1 להחליט אם המועמדת מטעמה לקבלת מגרש מכוח משק 11 הינה בתה פאני - התובעת 2, או בנה דוד ממן ודרכו בתו - המבקשת. לטענתו של המושב מדובר בהקצאה של שני מגרשים מכוח אותה נחלה, דבר העומד בניגוד לקריטריונים המופיעים בסעיף ז (ו) בחוברת. אינני מקבל טענתו הנ"ל של המושב, התברר במהלך המשפט בתיק זה כי המושב הקצה גם שני מגרשים או שלושה לאותה נחלה בשנים הראשונות, וזאת משום שהיה חוסר גדול במועמדים. המושב אף פנה באותו זמן וביקש מאנשים להרשם כמועמדים, גם אם לא היו זכאים לכך על פי הקריטריונים. ראה עדותו של מר אשש, מזכיר המושב דאז, שהוא זה שהיה הנציג מטעם המושב בטיפול מול המינהל בענין הקרקעות והוא האיש שהיפנה את רשימות המועמדים למינהל (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 30 שו' 8-9. עמ' 32 שו' 24): "כל מי שבא קיבל מגרש" (שם, עמ' 31 שו' 15 - 46). וכן:"ש. התחננתם שיוועתם ונכון שיש אנשים שיש להם שניים ואף שלושה מגרשים? ת. נכון. שניים כן שלושה לא" (שם, שו' 18 - 19) . ובהמשך: "היו המון מגרשים ורצינו לשווק אותם אז מי שבא קיבל"(שם, עמ' 43 שו' 11). כמו כן ראה עדותו של חיים אפרתי, יו"ר הוועד דאז, אף הוא בענין זה: "ש. נכון שבתחילת הפרוייקט שנת 91, 92 אף אחד כמעט לא רצה מגרש בפרוייקט? ת. נכון מאד. לא היו מועמדים. ש. כל אותם בעלי נחלות אתם התחננתם שיקחו מגרש, עברתם מדלת לדלת. ת. אני אישית עשיתי את הפעולה הזאת לשכנע את האנשים". (פרוט' מיום 6.12.01, עמ' 26, שו' 14 - 20). בהמשך העיד מר אפרתי שהוקצו מגרשים גם לאנשים שלא עמדו בכל הקריטריונים של החוברת (שם, עמ' 29 שו' 11 - 13). מר אפרתי אישר שהם פנו להציע את המגרשים לכל תושב ביד רמב"ם. (שם, עמ' 26, שו' 25 - 29). מר אפרתי אישר עוד בעדותו שאנשים שונים במושב קיבלו שני מגרשים (שם, עמ' 13 שו' 17- 18. שו' 26-30. עמ' 14 שו' 1-5. עמ' 30 שו' 8 - 9). מר אפרתי חזר ואמר כי עד שנת 94, ואפילו עד שנת 96, הכל היה פתוח והיו גם שני מגרשים בכל משק כי לא היו מספיק מועמדים (שם, עמ' 14 שו' 19-30. עמ' 27 שו' 20- 21. עמ' 30 שו' 8-9). הוא חזר והעיד: "אני אומר שלא היתה מניעה שכל אחד שרוצה להרשם יכול היה לזכות גם בשני מגרשים או שלושה כי לא היו מספיק מועמדים"(שם, עמ' 15 שו' 1-2). טענת המושב כלפי התובעות בשנת 96, כי לתובעת 2 לא מגיע מגרש מכח משק 11 מאחר ולא מגיע למשק זה שני מגרשים, לא שיקפה, על כן, סיבה אמיתית. מה עוד שהמבקשת האחרת - קטי ממן, לא באה להירשם כמועמדת מכוח משק 11 אלא כתושבת המקום וכמי שאביה תושב המקום מעל חמש שנים. המושב רשם את המבקשת כמועמדת להקצאת מגרש 15 מכח עצמה, או מכח אביה כתושב, מאחר והמושב שיווע אז למועמדים. רק מאוחר יותר, כשבאה התובעת 2 ודרשה לקבל מגרש מכוח משק 11, העלה המושב לפתע את הטענה כאילו המבקשת כבר קיבלה מגרש מכוח משק זה, דבר שלא היה נכון. ד.12 עובדה היא גם, שהמושב דרש מהתובעת 1 להחליט מי יקבל מגרש מכוח זכאותו של משק 11 - התובעת 2 או המבקשת, והנה למרות שהתובעת 1 חזרה והודיעה למושב שרק התובעת 2 היא זו שמופנית על ידה לקבל מגרש מכוח משק 11, לא התייחס לכך המושב, לא התרשם מהודעתה, ולא הקצה לתובעת 2 את המגרש. עד היום טוען המושב שהתובעת 1 צריכה להחליט מי יקבל את המגרש, ומתעלם מכך שהתובעת 1 כבר החליטה למן ההתחלה וחזרה והודיעה לו על החלטתה זו, והמושב השים ומשים עצמו כלא מבין ולא יודע הדברים. עמדתו זו של המושב היתה בחוסר תום לב. סיכום ביניים לגבי המבקשת ד.13 המבקשת זכאית להישאר רשומה כמועמדת במטעם המושב לקבל את מגרש 15. זכאותה אינה מכוח משק 11 אלא מכוח הרישום שלה וקבלת המועמדות שלה על ידי המושב והכללת שמה במסגרת רשימות התושבים שהועברו למינהל כזכאית להקצאת מגרש. ה. המשיב מס' 3 בה.פ. 1027/00 - נוי סעדון ה.1 המשיב מס' 3 הוא בנו של מר מסעוד סעדון, שהוא בעל נחלה במושב. בתאריך 27.9.92רשם אביו של המשיב 3 את המשיב 3 כמועמד לקבל מגרש בתכנית ההרחבה. המשיב 3 עצמו היה קטין בעת רישומו כמועמד. המשיב אישר בעדותו שהוא היה אז בן 15 (פרוט' מיום 6.12.01, עמ' 47 שו' 18). בעת ההרשמה שילם אביו של המשיב 3 דמי רישום בסך 1,060 ₪ והפקיד 8 שיקים ע"ס 5,000 ₪ כ"א (נספחים ג לנ/8). בתאריך 20.10.92 הודיע המושב למינהל שהמשיב 3 הוא המועמד לקבלת מגרש מס' 15 (נספח ב לנ/2). בתאריך 22.10.92 קיבל המינהל את המכתב מהמושב לפיו המועמד למגרש מס' 15 הוא המשיב 3 (סע' 3 בנ/4). המינהל פתח תיק על שם המשיב 3, והחל בהליכי רישום לגביו (עדות הגב' צביה ספיר מהמינהל, פרוט' מיום 6.12.01, עמ' 38 שו' 12). בתאריך 13.1.93 שלח המינהל למשיב 3 הודעה על המפרט הכספי והתשלום שעליו לשלם בגין הקצאת המגרש, כאשר ביצוע העיסקה היה מותנה באישור הנהלת המינהל. המשיב 3 היה צריך לאשר הסכמתו למפרט בתוך 14 יום. אישור המפרט הכספי הגיע חזרה למינהל רק ביום 24.8.93, דהיינו שבעה חודשים אחרי מישלוח המפרט (סע' 5 לתצהיר נ/4 נספחים ג, ד לנ/4). בעקבות הליכים משפטיים שהתנהלו בקשר עם תכנית ההרחבה במושב עוכבו במינהל כל ההקצאות של המגרשים (סע' 6 לנ/4). משהסתיימו ההליכים המשפטיים, ביקש המינהל להמשיך לטפל בהקצאת המגרשים למומלצים שהופנו אליו בטרם החלו ההליכים המשפטיים, והמשיב 3 בכלל זה (סע' 7 לנ/4). בהתאם לכך כתב מר דוד רייזמן,האחראי מחוזי להחכרות חקלאיות במחוז המרכז של המינהל, מזכר פנימי נושא תאריך 8.12.98, שבו הורה לחדש את העסקות של 11 מגרשים בתכנית ההרחבה במושב (נספח ו לנ/4). הגב' ספיר העידה, כי ניתן להבין שבשנת 98 היה המינהל מוכן לחתום על הסכם עם המשיב 3 לפי השומה המקורית שהוצאה לו כשהיא צמודה לשנת 98 (שם, עמ' 39, שו' 1-7). ואולם בהמשך, בטרם המשיכו בפעולות, ניתן ביום 15.2.99 צו מניעה ארעי ע"י כב' נשיא בית המשפט המחוזי בת"א, השופט גורן, אשר הורה למושב ולמינהל להימנע מכל פעולה שהיא ביחס למגרש מס' 15, וזאת במסגרת הליך משפטי שהמבקשת נקטה בו נגד המושב, המינהל והמשיב 3 (נספח ז בתצהיר נ/4). לאור כך, לא המשיכו בטפול בהקצאה למשיב 3 ולא נחתם הסכם פיתוח עימו. ה.2 כאשר התקבל במינהל צו המניעה הארעי מיום 15.2.99, מבית המשפט המחוזי בת"א, שהוצא לבקשת המבקשת, התברר למינהל כי המושב הפנה אליו בתאריך 23.3.93 גם את המבקשת כמועמדת להקצאת מגרש 15, וכי הוא פתח גם לה תיק נוסף על שמה בקשר עם מגרש זה. הגב' ספיר, שהעידה מטעם המינהל, אישרה בעדותה שאכן היתה המלצה כפולה מאת המושב לגבי מגרש 15. היא הסבירה זאת בכך שהמינהל פתח שני תיקים על אותו מגרש בלי לשים לב, ולאחר מכן הקפיא את הטפול בתיקים הקשורים בתכנית ההרחבה בגלל הליכים משפטיים שהיו בענין זה. לדבריה, בשלב מסוים היה המינהל "עולה" על זה (פרוט' מיום 6.12.0, עמ' 34 שו' 15-28. עמ' 39 שו' 15). העדה המשיכה ואמרה, כי בחודש פברואר 99 ישנה בתיק הערה של דוד רייזמן שכתוב בה כדלקמן: "בטעות נפתח תיק נוסף למגרש 15 על שם ממן קטי בעקבות הפניה של המושב. הדבר נודע לנו עקב צו מניעה שהגיע למינהל ביום 15.2.99 מבית משפט מחוזי. התיקים אוחדו". (שם, עמ' 35 שו' 4-2). הגב' ספיר אמרה כי לגבי המבקשת, המינהל לא החל לטפל עדיין כלל בביצוע ההקצאה (סעיף 9 לנ/4). לדבריה, אין עתה במינהל שני תיקים, אלא תיק אחד שאוחד. בתיק זה "מגרש 15 משוייך לנוי סעדון ולממן קטי. יש מסמכים גם לגבי הגברת וגם לגבי האדון". (שם, עמ' 38 שו' 8-9, שו' 16). לאחר שהטיפול בעניין המשיב 3 נעצר בעקבות ההליכים המשפטיים, לא נעשה יותר שום טיפול מצד המינהל לגבי מי מהמומלצים. (שם, שו' 21-22). המינהל טוען, כי לא ידוע לו כיצד הומלצו ע"י המושב אנשים שונים ביחס לאותו מגרש, והוא משאיר לשיקול דעת ביהמ"ש את ההכרעה למי מן המועמדים יש להתייחס כמועמד מומלץ מטעם המושב לגבי מגרש זה. (סעיף 10 לנ/4). ה.3 המשיב 3 טוען, כי אין לראות בבקשתו של אביו להחליף את מגרש 15 במגרש 13 כוויתור על מגרש 15. לטענתו, אין כל מסמך בכתב לגבי ויתור מצידו של אביו על מגרש 15. הוא גם לא קיבל עד היום הודעה רשמית מהמושב לפיה מגרש 15 אינו מוקצה לו והמושב גם לא היפנה אותו למינהל כמועמד למגרש 13. לטענת המשיב 3, הוא נרשם ראשון כמועמד למגרש 15. המושב דיווח עליו למינהל כמי שזכאי לקבל מגרש זה, והמינהל אישר את מועמדותו ואף החל בהליכים לצורך חתימה עמו על הסכם בקשר עם מגרש זה. זכותו עדיפה, על כן, על פני זכותה של המבקשת שנרשמה אחריו. לדבריו, מדובר בעסקאות נוגדות שאף אחת מהן לא הושלמה ברישום ולכן זכותו של הראשון עדיפה. ה.4 אינני מקבל טענותיו של המשיב 3. אני מקבל את עדותו של מר מאיר אשש, מזכיר הועד דאז, אשר העיד כדלקמן: "מס' חודשים לאחר שהוקצה למשיב 3 מגרש מס' 15...פנה אביו של המשיב 3 מר מסעוד סעדון אלי ומסר לי כי ברצונו - אם ניתן הדבר - להחליף את מגרש מס' 15 במגרש מס' 13. מסעוד ביקש ממני להודיע על מועמדותו של בנו למגרש מס' 13 למינהל במקום מגרש מס' 15...אישרתי לו אז כי אפנה אותו למינהל ביחס למגרש מס' 13 במקום מגרש מס' 15....בשל פניית אביו של המשיב 3 להחלפת מגרשים, סברתי לתומי כי מגרש מס' 15 הינו פנוי. לפיכך, הקציתי את מגרש מס' 15 בפברואר 93 למבקשת. (תצהיר נ/1, סע' 1 ,2 א ). עדותו הנ"ל של מר אשש מסבירה היטב את הדברים שקרו בענין מגרש 15, שהוקצה בתחילה למשיב 3 ולאחריו למבקשת. ה.5 על אותם דברים חזר מר אשש גם בעדותו בבית המשפט: "בהתחלה היה על 15 וביקש להחליף ל- 13 והחלפנו לו". (פרוט' מ- 4.12.01, עמ' 37 שו' 13, וכן עמ' 39 שו' 25-27). ובהמשך אומר מר אשש: "ש. מבחינתך סעדון זה תמיד 13? ת. בהתחלה היה 15 ואחר כך ביקש להחליף ונתתי לו 13 כי המקום היה פנוי ובאה קטי ממן להרשם ואז קיבלה מגרש 15". (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 36, שו' 14-15). ה.6 הדברים שאמר מר אשש, נתמכים גם במסמכים וברישומים שהוצגו בבית המשפט בקשר עם הקצאת המגרשים; בתאריך 23.3.93 מעביר המושב למינהל רשימת המשך של מועמדים ובה מופיע שמה של המבקשת כזכאית למגרש 15 (נספח כא' לתיק המוצגים המשלים). בפרוטוקול ישיבת ועדת הקבלה של המושב מיום 25.3.92 רשומים בכתב יד שמות מועמדים שלהם הוקצו מגרשים בתוכנית ההרחבה. המשיב 3 מופיע בעמ' הראשון של הרשימה , כאשר מס' המגרש שהוקצה לו רשום בתחילה מספר 15 והוא מתוקן עליו למספר 13. בעמ' השני באותה רשימה מופיע שמה של המבקשת ולידה רשום מגרש מס' 15 בתור המגרש שהוקצה לה . (נספח ג' לתצהיר נ/7 ). יצויין כי מר אפרתי בא לבית המשפט עם הפנקס המקורי של ישיבות ועדת הקבלה ורשימות המועמדים. הרישום של המגרשים שהוקצו למשיב 3 ולמבקשת מופיע משני הצדדים של אותו הדף. ב"כ הצדדים הסכימו כולם כי נספח ג' לתצהיר המבקשת הוא העתק נאמן של הרשימה המקורית שנמצאת בפנקס ההרחבה המקורית (פרוט' מיום 6.12.01, עמ' 17, שו' 6-17). ברשימה היה מחוק מגרש 15 ליד שמו של המשיב 3 ונכתב במקומו מגרש 13, ואילו ליד המבקשת, באותה רשימה עצמה, נכתב מגרש מס' 15. מר אשש אישר בעדותו שהוא זה שעשה את התיקון בכתב ידו בפנקס ההרחבה ממגרש 15 למגרש 13 למשיב מס' 3 (פרוט' מ- 4.12.01, עמ' 40 שו' 2-6). נעלה מעל כל ספק כי גם מבחינת הרישומים של מושב, בתאריך 25.3.92 מגרש 15 לא היה מוקצה יותר למשיב 3 והוא הוקצה על ידי המושב למבקשת. ה.7 גם חברת החשמל שלחה בתאריך 23.2.93 חשבון חשמל אל המושב על שמו של המשיב 3 בגין מגרש 13, וחשבון חשמל אחר מתאריך 22.3.93 נשלח על שמה של המבקשת בגין מגרש מס' 15, והמושב שילם חשבונות אלה (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 40 שו' 11 - 14. נספחים יח', יט', בתיק המוצגים המשלים). ה.8 אומנם מר אפרתי ניסה לטעון בחקירתו כי אביו של המשיב 3 לא ויתר על מגרש 15 אלא רק ביקש להחליף אותו, וכן שהוא ביקש להחליף את מגרש 15 בתנאי שיקבל את מגרש 13 (שם, עמ' 37, שו' 4-15), אולם זוהי רק פרשנות שנותן מר אשש לדברים ואין לקבלה. גם נראה מהמשך עדותו של מר אשש כי אביו של המשיב 3 לא אמר לו כלל כאילו מדובר בתנאי כביכול, וכי הדברים הינם מהרהורי לבו של מר אשש בלבד. כשנשאל מר אשש אם אביו של המשיב 3 התנה בתנאי מפורש שהוא לא מוותר על מגרש 15 לפני שיהיה לו מגרש 13, ענה: "הוא לא התנה לי שום דבר. היות ומגרש 13 היה פנוי נתתי לו אותו במקום מגרש 15". (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 43 שו' 18). מר אשש אמר גם כי אביו של המשיב 3 ידע שהוא מקבל את מגרש 13 ולא את מגרש 15: "בתקופה הזאת (עד אמצע 95 - א.מ.) הוא לא בא אלי כי ידע ש- 13 זה לבוש עליו". (פרוט' מ- 4.12.01, עמ' 38 שו' 27). ה.9 ניכר היה מתצהירו ומעדותו של מר אשש בבית המשפט, כי הוא מעוניין שהמשיב 3 יקבל את המגרש מס' 15. אין פלא בדבר. מר אשש הוא זה שעשה את הטעות וגרם לתסבוכת שבגינה עומדים היום המבקשת והמשיב 3 ורבים ביניהם על מגרש זה. הוא לא דיווח למינהל על השינוי אצל המשיב מס' 3 ממגרש 15 למגרש 13. ראה דבריו בחקירתו; "יכול להיות ששכחתי לשלוח..."(שם, עמ' 38, שו' 15). אמנם ניסה גם לטעון שאולי הוא שלח מכתב למינהל והמכתב אבד למינהל, אולם אין לטענה זו כל שחר. הוא גם אמר שאינו זוכר אם שלח מכתב (שם, עמ' 13). מכתב כזה לא נשלח למינהל על ידי מר אשש. מר אשש הוא גם זה שדיווח למינהל כי מגרש 15 הוקצה על ידי המושב למבקשת. ה.10 יצויין כי גם אופן הדיווח של מר אשש למינהל לגבי ההקצאה הראשונה של מגרש מס' 15 למשיב 3, נעשה בדרך חריגה. שלא כמו בכל הרשימות האחרות של המועמדים שאותם שלח מר אשש למינהל, שהיו כולן מודפסות במכונת כתיבה, ההקצאה לאביו של המשיב 3 ולאח נוסף שלו נרשמה על ידי מר אשש במסמך נפרד שנכתב באופן יוצא דופן בכתב יד ולא בהדפסה (נספח א' לתצהיר מר רייזמן מהמינהל נ/4). מר אשש הודה שזה המסמך היחידי מכל הרשימות השונות שנשלח למינהל בכתב יד. מר אשש לא יכול היה להסביר מדוע המכתב הזה הוא היחיד שנכתב בכתב יד ולא בדפוס. הוא ניסה לומר שאולי המכתב לא עבר דרך המזכירות אלא ישר למינהל בלי ידיעה של האגודה (שם, עמ' 39 שו' 6, 9-10). אולם אם כך היה, התמיהה רק מתגברת. גם התאריכים המופיעים על מכתב זה מעוררים שאלה. התאריך אותו נושא המכתב (נספח א' לנ/4) הינו מיום 20.10.92 , והחותמת של המינהל על קבלת מכתב זה הינה מיום 22.10.92. דהיינו, המכתב נמסר והתקבל אצל המינהל בתוך יומיים מיום כתיבתו. ניתן להניח, על כן, כי מכתב זה נמסר כנראה ביד ולא נשלח בדואר. גם זה חריג. יחד עם זאת, לא הובאה לבית המשפט ראיה של ממש כאילו המסמך הנ"ל היה לא כשר מבחינה כלשהי כפי שניסה לטעון או לרמוז ב"כ המבקשת. ה.11 גם הסיבה להחלפת המגרש תמוהה ביותר. מר אשש אמר בתצהירו כי אביו של המשיב 3רצה להחליף למגרש 13, כי מגרש זה היה סמוך לבני אחיו (סע' 1 לתצהיר נ/1). בעדותו בבית המשפט חזר מר אשש על גרסתו זו ואמר שאביו של המשיב 3 רצה את מגרש 13 כדי שהבן שלו יהיה בין מגרש 12 ל- 11, ששם היו בני דודים שלו. (שם, עמ' 43 שו' 32). ואולם מעדותו של המשיב 3 עצמו בבית המשפט התברר כי הדברים אינם כן כלל ועיקר, המצב היה בדיוק הפוך. דווקא בצדדים הסמוכים למגרש 15 היו למשיב 3 קרובי משפחה - במגרשים 14 ו- 16. (פרוט' מ- 6.12.01, עמ' 48 שו' 10-19). לא היה איפוא כל הגיון להחליף את מגרש 15 ב- 13, ככל שהדברים נוגעים בסמיכות לקרובי משפחה. המשיב 3 הודה בכך במפורש בעדותו (שם). מדוע, אם כן, ביקש אביו של המשיב 3 בכל זאת להחליף את מגרש 15 במגרש 13? - לכך אין תשובה. אביו של המשיב 3 לא בא להעיד, והמשיב 3 טען שאינו יודע מה חשב אביו. מר אשש הודה בחקירתו כי החלפת המגרש למשיב 3 היה המקרה היחיד במושב של החלפת מגרשים למועמד. (שם, עמ' 30 שו' 31, עמ' 36 שו' 7-9). עולה לכאורה שבעניין הקצאת המגרש למשיב 3, נעשו הדברים למן ההתחלה באופן יוצא דופן ולא שיגרתי, והשאלות שמתעוררות נשארו תמוהות. כך או כך, נעשתה החלפה במגרשים והעובדות מדברות בעד עצמן. יצויין עוד כי המשיב מס' 3 היה בכלל קטין בעת שנרשם על ידי אביו כמועמד לקבלת מגרש, וככזה לא היה זכאי כלל באותו זמן לקבלת מגרש על פי הקריטריונים של המינהל, סביר גם להניח שמר אשש ידע זאת באותו זמן. אם כי יצויין גם כי קריטריון זה השתנה על ידי המינהל במועד מאוחר יותר, בהחלטה 737 של המועצה מיום 17.12.95, שביטלה את ההחלטה הקודמת של המועצה 612 מיום 13.10.93, וכן הוראות האגף 51, 51 י, ו- 51 י"ג. ה.12 אינני מקבל את טענת המשיב 3 כאילו לשם ויתור על מגרש היה צורך בויתור בכתב. אומנם הוצגו לפני בית המשפט מספר מסמכים של ויתור מצד תושבים (ת/4, ת/7). ואולם מסמכים אלה אינם משקפים את הכלל. מסמך ת/4 מהווה ויתור מצד בעל זכויות במגרש לטובת קרובי משפחה אחרים שלו ומסמך ת/7 הוא מכתב של המושב על רקע של סכסוך משפחתי בין אחים לעניין הזכאות למגרש בהרחבה. מר אשש ומר אפרתי אמרו אומנם בעדויותיהם כי צריך ויתור מפורש (פרוט' מיום 4.12.01, עמ' 27 שו' 21. פרוט' מ - 6.12.01 ,עמ' 7 שו' 13). אולם מר אשש - לבד מכך שבכל הקשור לפעולותיו בנושא החלפת המגרש לאביו של המשיב 3 יש לבדוק דבריו בחשדנות - התייחס בעדותו למי שרצה לבטל בכלל את המועמדות שלו, ולא רק לשנות המגרש, ואף במקרה כזה הוא אמר שרק "בדרך כלל" כך היה. גם מר אפרתי אמר ש"בדרך כלל" היה צריך ויתור מפורש ובאותה נשימה הוסיף ואמר שלא היה דבר כזה שמישהו ויתר על זכויותיו במגרש. אם לא היה מישהו שויתר, כיצד דרשו בדרך כלל, אליבא דגירסתו, ויתור מפורש? מר אפרתי גם טען שהמסמכים ת/4 ות/7 נדרשו משום שהיה סיכסוך בתוך המשפחה. (פרוט' מיום 6.12.01, עמ'7 שו' 15-20). כנגד זה יש לזכור גם את הההקצאה של התובעת 2, שם בוטלה המועמדות של התובעת 2 ללא דרישה למסמך כלשהו . ה.13 אינני מקבל את הטענה שמדובר בהתחייבות לעשות עיסקה במקרקעין הטעונה מסמך בכתב. ראשית, לא תמיד ישנה דרישה אולטימטיבית למסמך בכתב והדברים תלויים בנסיבות הענין. שנית, המושב עצמו אינו יכול להקצות את המגרשים ומי שמקצה את המגרש הלכה למעשה הוא המינהל אשר מייצג את מדינת ישראל שהיא הבעלים של המגרשים. המושב רק עושה את הרישומים של המועמדים מטעמו לקבלת הקצאות, כשהרישום מותנה בהסכמת המינהל ובעמידה בקריטריונים של המינהל. רישום ראשוני זה אינו מהווה התחייבות לעשות עיסקה במקרקעין מצד המושב, וגם אינו יכול להיות כזה מצד המושב. עדות יחיד ה.14 בכל הקשור עם עדותו של המשיב 3, יש להביא בחשבון גם את העובדה שאביו של המשיב 3 לא הובא כלל להעיד מטעמו. אביו של המשיב 3 היה האיש שטיפל בכל הנושא של רישום המועמדות של המשיב 3 ובכל נושא הקצאת המגרש לו. הוא גם האיש שביקש להחליף את המגרש ממגרש 15 למגרש 13. הוא הדמות המרכזית שהיתה צריכה להעיד מטעם המשיב 3 ולספר את גרסתו בקשר לכך. המשיב 3 עצמו טען בעדותו פעמים רבות שהוא איננו יודע להשיב בדבר מה שעשה אביו וכונותיו של אביו . אמנם המשיב 3 ניסה לטעון שהוא היה מעורב בענין מהתחלה והיה ביחד עם אביו, אולם התברר,כזכור, כי הוא היה אז קטין בן 15. כשנשאל מדוע ביקש אביו להחליף את המגרש מס' 15 במגרש מס' 13 אמר: "אני לא יכול לדבר בשמו. אני לא יודע". ובהמשך: "אני לא יכול לענות בשם אבי." (פרוט' מיום 6.12.01, עמ' 48 שו' 19. עמ' 49 שו' 22). המשיב מס' 3 אמר שהוא לא יכול לשלול שאביו אכן ביקש להעביר את המגרש מ - 15 ל- 13, ולדבריו: "אני לא יודע איך אבי התנהג. אני לא יכול לתת תגובה למה שאבי עשה. אני לא יודע מה עומד לו בראש." (שם, עמ' 50 שו' 32. עמ' 51 שו' 2). במצב הדברים הנ"ל שבו אביו של המשיב 3 הוא זה שהיה הדמות העיקרית בכל נושא הקצאת המגרש למשיב 3 והחלפתו לאחר מכן , העובדה שאביו של המשיב 3 לא הובא להעיד בבית המשפט הינה משמעותית ביותר. המשיב 3 טען כי הוא לא זימן את אביו ולכן אביו לא הגיע. כשלחצו אותו יותר, אמר שאביו יצא לאילת לסוף שבוע במסגרת התעשיה הצבאית יום לפני הדיון (שם, עמ' 48 שו' 22-25). זוהי סיבה מוזרה לאי הופעה כשמדובר בנושא כה חשוב למשיב 3 ובעד כה חיוני עבורו. עדות המשיב 3 הינה עדות יחיד בעניינים מהותיים ביותר. הצדדים האחרים היו נוגעים בדבר והעידו על דברים שבידיעתם האישית, ואילו המשיב 3 לא היה מעורב באופן מלא ולא ידע לענות על שאלות שונות, ובכל זאת לא הביא את אביו שהוא היחיד שיכול היה להשיב לגבי עיקר הנושאים שהוא טען להם. (אמנם גם המבקשת לא הביאה את אביה כעד, למרות שהוא זה שרשם אותה כמועמדת. אולם לגביה לא היו חילוקי דעות לגבי העובדות השונות הקשורות ברישומה, בתשלומים ששולמו בעת הרישום, ובאישורים השונים שניתנו לה על ידי המושב לאחר מכן. היא גם לא היתה קטינה כשנרשמה). במקרה דנן חל לגבי המשיב 3 הכלל של הימנעות מלהביא לעדות עד רלוונטי. לגבי הימנעות כזו קבעה הפסיקה כי "אי הבאתו של עד רלוונטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה הנגדית". וכן נקבע: "אי הזמנה להעיד, יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה". ועוד נקבע כי הכלל הוא: "שאי הבאתו של עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו". ע"א 27/91 קבלו נ' ק. שמעון, עבודות מתכת בע"מ ואח', פ"ד מ"ט (1) 450, 457. ע"א 2275/90 לימה חב' ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נ' רוזנברג, פ"ד מ"ז (2) 605. ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתיתיהו ואח', פ"ד מ"ה (4) 651, 658. ע"א 548/78 שרון ואח' נ' לוי, פ"ד ל"ה (1) 736, 760. ע"א 240/77 כרמל נ' פרפורי, פ"ד ל"ד (1) 301, 305. סיכום ביניים לגבי המשיב 3 ה.15 אביו של המשיב מס' 3 פנה למושב וביקש מיוזמתו להחליף את מגרש 15 שהוקצה לו מלכתחילה, במגרש אחר - מגרש מס' 13. בבקשתו זו ויתר המשיב מרצונו על מגרש 15. מר אשש הבטיח לאביו של המשיב 3 כי מגרש 13 יוקצה לבנו וכי הוא ידווח על כך למינהל. אביו של המשיב 3 ידע איפוא שהמגרש 15 השתחרר והפך לפנוי. אביו של המשיב ידע גם כי מגרש 15 יוכל להמסר לכל מועמד אחר שירשם, אחרי שהוא ויתר עליו. המשיב מס' 3 אינו יכול לבוא על כן היום ולדרוש בחזרה את מגרש 15, עליו ויתר אביו בזמנו. אפשר שלמשיב מס' 3 יש זכות תביעה כספית כנגד המושב על כך שהמושב לא רשם אותו כמועמד לקבל את מגרש מס' 13, כפי שהבטיח מר אשש לאביו. בענין זה תצטרך אולי להישקל גם העובדה שהמשיב 3 היה קטין בעת שאביו רשם אותו כמועמד ומה ההשלכה שיש לכך לגבי רישומו במועד שבו נרשם. זו גם הסיבה שאיני מוצא מקום להיכנס לשאלה מהו המועד הקובע - מועד הרישום, מועד התשלום, או מועד האישור ע"י המינהל. אין צורך בהכרעה בעניין זה בתובענות דנן. בכל הנוגע לתובענה שבפנינו - בהמרצת פתיחה 1027/00, אין יותר למשיב 3 זכות במגרש מס' 15, ומשהוחזר מגרש זה על ידי המושב אל "פול" המגרשים הפנויים, נרשמה אליו המבקשת כדין והיא המועמדת אשר זכאית לו. ה.16 לא ראיתי צורך להיכנס לתוכן החלטות המינהל השונות, שכן מצאתי כי הן התובעת והן המשיב 3 נחסמו כבר בשלב הראשון מלהגיע לכלל אישור אצל ועל ידי המינהל, והדיון העיקרי הצריך לענייננו בשתי התובענות שבפנינו הוא פעולותיו של המושב ומערכת היחסים וההתקשרות שהיתה בין הצדדים ובין המושב בכל הנושא הקשור לרישום (או אי רישום) הצדדים על ידי המושב כמועמדים לקבלת מגרש בתכנית ההרחבה והפנייתם ככאלה למינהל. ה.17 בהערת שוליים ייאמר, כי אלמלא ביטול רישום המועמדות של התובעת 2 בשנת 1992 וקבלתה בחזרה את דמי הרישום, היא היתה נשארת מועמדת וזכאית לקבל מגרש בתוכנית ההרחבה במושב. מן הנסיבות כפי שהובאו בפני בית המשפט עולה כי גם המבקשת, שנרשמה אף היא באותה שנה כמועמדת ורישומה אושר והתקבל במושב, היתה נשארת אף היא מועמדת וזכאית לקבל מגרש. כך היה אז מצב הדברים. ואולם כיום, בעקבות פעולות ומהלכים שהתבצעו בין התובעת והמושב כפי שתוארו בפסק הדין, נוצר מצב שדווקא התובעת 2, העומדת בקרטריונים, אינה יכולה לקבל מגרש , ואילו המבקשת נשארת זכאית לקבל מגרש. היה ראוי יותר, כך נראה, שלתובעת 2 יוקצה מגרש בתוכנית ההרחבה מאשר למבקשת, אולם מועמדותה של התובעת 2 התבטלה, וכך נשארת המבקשת לבדה כמועמדת להקצאת מגרש מן הסיבות שפורטו בפסק הדין. ו. סיכום ו.1 תביעת התובעות 1 ו-2 נדחית. ו.2 התביעה של המבקשת מתקבלת. ו.3 טענות המשיב 3 בדבר זכותו לקבלת מגרש 15, נדחות. ו.4 ניתן בזה סעד הצהרתי לפיו זכאית המבקשת להיות המועמדת להקצאת מגרש מס' 15 על ידי המינהל, בכפוף לקיום כללי המינהל בקשר עם הקצאת המגרשים במושב. ו.5 בהסכמת כל הצדדים, ניתנת בזה רשות לפיצול סעדים לכל מי מהצדדים המעורבים בשתי התובענות המאוחדות. ו.6 התובעות ישלמו לכ"א מהנתבעים בת.א. 1833/00 הוצאות ושכ"ט עו"ד (כולל) בסך של 3,000 ₪ לכל אחד. לסכום זה יש להוסיף מע"מ וכן ריבית והפרשי הצמד למדד מהיום ועד התשלום בפועל. ו.7 כל אחד מהמשיבים 1 - 3 בה.פ. 1027/00 ישלם למבקשת 4,500 ₪ שכ"ט עו"ד, (סה"כ 13,500 ₪), בתוספת מע"מ וכן ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל. כמו-כן ישלם כל אחד מהמשיבים 1 - 3, שליש מהוצאות משפט בה.פ. 1027/00, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מיום ההוצאה ועד התשלום בפועל. נכתב היום, ד' טבת, תשס"ב, (19 בדצמבר 2001) (לא לפרסום) א. מקובר, שופט. מושבים נחלות ומשקיםקרקעותהקצאת מגרשיםהקצאת קרקעות