פסק דין 1. המערער יליד 1954 שירת כאיש סיור של המשטרה, בין היתר בג'נין. המערער הוכר כנכה בגין הפרעות חרדה ודיכאון (סעיף 33 (ג)) כאשר רק שליש מוכר בגין השירות, ובסך הכל דרגת נכות של 6.66% על חשבון השירות. 2. ועדה מחוזית מיום 15.10.06 קיבלה חוות דעת של ד"ר בן אפרים מיום 18.1.06, בדקה את המערער וקבעה אחוזי נכות כאמור לעיל. על כך ערער המערער לוועדה רפואית עליונה. 3. ועדה רפואית עליונה התכנסה לדיון בעניינו של המערער ביום 26.7.07 וביום 22.11.07. הוועדה שמעה את טיעוני ב"כ המערער, את תלונות המערער עצמו וציינה בפרוטוקול את ממצאי בדיקתה. כמו כן, עיינה הוועדה בחוות הדעת של ד"ר בן אפרים מיום 6.10.05 ומיום 18.1.06, במכתב ד"ר נאסר מיום 20.7.07 ותעודת רופא מטעמו מיום 15.8.07. עוד ציינה הוועדה, כי עיינה בבדיקה הקוגניטיבית מיום 9.7.07. 4. ב"כ המערער טוען, כי אין התייחסות של הוועדה לחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה, וכן לבדיקה הנוירוקוגניטיבית שהוגשה. ב"כ המערער מבהיר, כי חוות הדעת הפסיכיאטרית אליה הוא מתכוון הינו מסמך ד"ר נאסר מיום 15.8.07 הנושא את הכותרת "תעודה רפואית" והבדיקה הקוגניטיבית אליה הוא מתכוון, היא הבדיקה מיום 9.7.07. עוד טוען ב"כ המערער, כי אין נימוק ראוי בהחלטת הוועדה. 5. הוועדה הרפואית העליונה לא מצאה החמרה במצב נכותו הנפשית. הוועדה ציינה, כי חוות הדעת של ד"ר בן אפרים מיום 18.1.06, מתארת מצב של חרדה. עוד ציינה, כי תעודות ד"ר נאסר מיום 20.7.07 ומיום 15.8.07 מתארות מצב עם הפרעה אפקטיבית לפי אבחנה של PTSD. ההערכה המובאת במסמכיו של ד"ר נאסר אינה מקובלת על הוועדה וממצאי בדיקתו אינם תואמים את בדיקת הוועדה, כך נכתב. הוועדה מציינת כי ד"ר נאסר מתייחס לבדיקה הקוגניטיבית המראה ירידה ברמה קלה עקב איטיות והפרעות בקשב, ואינה מקבלת את המלצתו לבצע בדיקת MRI. עוד מציינת הוועדה, כי היא עצמה עיינה בבדיקה הקוגניטיבית מיום 9.7.07. לסיכום, דחתה הוועדה הרפואית העליונה את הערעור לגבי הנכות הנפשית ושינתה את קביעת הנכות לצמיתות. 6. מן הכתוב בפרוטוקול הוועדה הרפואית העליונה עולה כי קיימת התייחסות ספציפית של הוועדה לחוות הדעת שהוגשו וכן לבדיקה הקוגניטיבית. הוועדה ביצעה בדיקה מטעמה ולא קיבלה את ממצאי הבדיקה של ד"ר נאסר. הנושא של בדיקה רפואית הינו במסגרת שיקול דעתה של הוועדה הרפואית. שיקול דעת זה הינו רפואי מקצועי ואיננו נתון, ככזה, לערעור בפני בית המשפט. כמו כן, אין חובה לוועדה רפואית עליונה לאמץ חוות דעת מומחים שהוגשו בפניה. וראו לענין זה רע"א 4652/04 אואקנין נ. משרד הבטחון - "הועדה הרפואית העליונה עיינה בחוות דעתו של המומחה מטעם המבקש, אך בחרה שלא לאמץ אותה. שיקוליה הם שיקולים רפואיים מקצועיים, ובית המשפט אינו אמור לשים עצמו בנעלי הועדה לנקוט עמדה בעניינים שבמקצוע הרפואה. החוק קבע מנגנון מקצועי מבוקר לצורך מתן ההחלטות המקצועיות בנושא זה ומעורבותו של בית המשפט מקובלת לבחינת תקינותם של ההליכים בפני הועדה הרפואית ולשאלות בעלות גוון משפטי העשויות לעלות אגב הליכים אלה". וכן רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". 7. בנסיבות אלו, נמצא כי לא נפל פגם משפטי כלשהו בעבודת הוועדה, והערעור נדחה. 8. תיקו הרפואי של המערער מוחזר במעמד הדיון לידי ב"כ המשיב. 9. אין צו להוצאות. חרדההתחום הנפשידיכאוןרפואהועדה רפואית