תקנות הביטוח הלאומי ביטוח מפני פגיעה בעבודה

תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה של עובדים עצמאיים), תשי"ז-1957 בתוקף סמכותי לפי הסעיפים 15, 16, 17, 24, 38, 71, 93, ו-115 לחוק הביטוח הלאומי, תשי"ד-1953, וסעיף 8 לתוספת הרביעית של החוק, אני מתקין תקנות אלה: 1. שיעורי דמי הביטוח שיעור דמי הביטוח מפני פגיעה בעבודה המשתלמים על-ידי עובד עצמאי הוא 1.3% מהכנסתו כאמור בסעיף 164 לחוק 2. גימלה לעובד עצמאי כשהפגיעה אירעה בחו"ל (א) עובד עצמאי, שאירעה לו פגיעה בעבודה בהיותו בחוץ-לארץ, יהיה זכאי לגמלה לפי פרק ג' לחוק אם נתקיימו בו כל אלה: (1) הוא הוכיח שהפגיעה אירעה תוך כדי עיסוקו במשלח-יד שבו עסק בתכוף לפני צאתו לחוץ-לארץ ועקב עיסוקו באותו משלח-יד וכי בהיותו בישראל עשה את ההכנות והסידורים לקראת העיסוק במשלח-היד שבו נפגע בחוץ-לארץ; (2) הפגיעה אירעה תוך ששה חדשים מיום צאתו את ישראל, או תוך תקופה יותר ארוכה שבאה עליה הסכמת מנהל ענף נפגעי עבודה. (ב) פגיעה שאירעה לעובד עצמאי תוך נסיעה מישראל לחוץ-לארץ ועקב נסיעה כאמור תיחשב כפגיעה בעבודה אם מוכח שהוא צריך היה לעסוק במשלח-ידו תוך שלושת הימים הראשונים מהגיעו לחוץ-לארץ; פגיעה שאירעה לו תוך נסיעה מחוץ-לארץ לישראל ועקב נסיעה כאמור תיחשב כפגיעה בעבודה אם עסק למעשה במשלח-ידו בחוץ-לארץ תוך שלושת הימים הראשונים לפני צאתו מחוץ-לארץ בדרכו לישראל. (ג) עובד עצמאי שאירעה לו פגיעה בעבודה בשטחים המוחזקים על-ידי צבא-הגנה לישראל יהיה זכאי לגימלה לפי חלק ג' לחוק. (ד) לענין תקנה זו "עובד עצמאי" - עובד עצמאי שהינו תושב ישראל. 3. חישוב הכנסות עובד עצמאי לענין סעיף 9 לתוספת-הרביעית (א) לא היו לעובד עצמאי הכנסות החייבות בדמי-ביטוח בתקופה הקובעת לתשלום דמי-ביטוח לפי סעיף 36 לחוק (להלן - התקופה הקובעת), או אם הכנסותיו החייבות בדמי-ביטוח לפי קביעה על פי סעיף 43 (ב) לחוק עקב מעבר מסוג אחד של ביטוח למשנהו אינן משקפות נאמנה, לדעת המוסד, את הכנסותיו השנתיות של המבוטח - יראו לענין סעיף 9 לתוספת הרביעית לחוק כהכנסתו את הכנסותיו ברבע השנה שקדם ליום שבעדו מגיעים לראשונה דמי הפגיעה (להלן - רבע השנה). לא היתה לעובד עצמאי הכנסה גם ברבע השנה כאמור, יראו כהכנסתו את שליש המכסימום כאמור בסעיף 36 לחוק, כפי ששונה בתקנות פי סעיף 45 (א) לחוק. לא הגיעו הכנסותיו של העובד עצמאי ברבע השנה מסיבת מחלה, לידה, היעדרות מהארץ, שירות בצבא-הגנה לישראל (להלן - ימי-היעדרות) להכנסותיו הרגילות אילו עבודתו היתה מלאה, יראו כהכנסתו את הכנסותיו הממשיות ברבע השנה בצירוף הכנסותיו המשוערות. (ב) לא הגיעו הכנסותיו של העובד העצמאי בתקופה הקובעת בגלל ימי-היעדרות העולים על 25 ימי-עבודה להכנסותיו הרגילות אילו עבודתו היתה מלאה - יראו לענין סעיף 9 לתוספת הרביעית לחוק כהכנסתו את הכנסותיו הממשיות בתקופה הקובעת בצירוף הכנסותיו המשוערות. (ג) "הכנסות משוערות" - (1) לענין תקנת-משנה (א) - הכנסה יומית ממוצעת ברבע השנה המתקבלת מחלוקת ההכנסה הממשית ב-300, כפול ימי-היעדרות; (2) לענין תקנת-משנה (ב) - הכנסה יומית ממוצעת בתקופה הקובעת המתקבלת מחלוקת ההכנסה הממשית ב-300, כפול ימי-היעדרות. 4. תחולה התקנות 8, 9, 21-11, 23, 24, 46-44 של תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954, יחולו, לגבי עובד עצמאי, בשינויים המחוייבים לפי הענין. 4א. תחילה תחילתה של תקנת-משנה 2 (ב) היא ביום ב' בסיון תשכ"ז (10 ביוני 1967). תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח בפני פגיעה בעבודה), תשי"ד-1954 בתוקף סמכותי לפי הסעיפים 15, 16, 17, 24, 38, 71, 93 ו-115 לחוק הביטוח הלאומי, תשי"ד-1953, אני מתקינה תקנות אלה: פרק ראשון: שיעור דמי הביטוח 1. סיווג לענין קביעת שיעור דמי הביטוח מפני פגיעה בעבודה (להלן - דמי הביטוח), מסווגים את כל המפעלים, הפעולות והשירותים (להלן - מפעלים) לענפים, קבוצות וסעיפי סיכון כמפורט בתוספת הראשונה. 2. שיעור דמי הביטוח (א) שיעור דמי הביטוח, שהמעביד חייב לשלם בעד ביטוח עובדיו במפעל פלוני הוא כנקוב בתוספת הראשונה לצד סעיף הסיכון המתייחס לאותו מפעל. (ב) מעביד שאושר לכך על-ידי שר העבודה ונתמלאו בו התנאים המפורטים בסעיף 38(ב) לחוק, ישלם דמי ביטוח מפני פגיעה בעבודה בשיעור של 85% מהאמור בתקנת משנה (א). 3. מפעל נפרד (א) לענין תקנה 2 יראו כמפעל נפרד חלק ממפעל אם התקיימו בו שני אלה: (1) הוא מתנהל בנפרד מבחינת המקום; (2) (א) הוא מוסד ציבורי המתנהל כיחידת תקציב נפרדת; או (ב) (1) הוא מיועד להשגת רווחים ומתנהלים לגביו חשבונות נפרדים של ריווח והפסד. (2) הוא אינו מיועד להשגת רווחים ומתנהלים לגביו חשבונות נפרדים של הכנסות והוצאות. (ב) בקיבוץ או במושב שיתופי יראו כמפעל נפרד לענין קביעת דמי הביטוח לפי תקנה 2, של מי שאינו חבר בקיבוץ או במושב השיתופי, ענף או שירות לא-חקלאיים שאינם מיועדים בעיקרם לצריכה או לשימוש העצמיים של הקיבוץ או המושב השיתופי או חבריהם. (ג) רשאי מנהל ענף ביטוח נפגעי עבודה בשים לב למידת הסיכון של חלק המפעל לראותו כמפעל נפרד אף אם נתקיים בו רק אחד משני התנאים שבתקנת משנה (א). 3א. שיעור מורכב למפעל מורכב (א) היה מפעל מורכב ממפעלים נפרדים כאמור בתקנה 3, רשאי המעביד לבקש מהמוסד ששיעור דמי הביטוח המשתלמים על ידיו, יהיה הממוצע המתקבל משיעורי דמי הביטוח שבכל מפעל נפרד. (ב) המוסד רשאי לאשר תשלום דמי הביטוח לפי השיעור הממוצע המשוקלל החל מ-1 באפריל לשנת הכספים שלאחר הגשת הבקשה (להלן - התאריך הקובע). (ג) בחישוב השיעור הממוצע המשוקלל יובאו בחשבון - (1) שכר העבודה ששולם בכל אחד מהמפעלים הנפרדים בשנים-עשר החדשים שקדמו לתאריך הקובע; ובלבד שלא יובאו בחשבון שכר עבודה מעל למקסימום שלפיו משתלמים דמי ביטוח; (2) שיעור דמי הביטוח של כל מפעל נפרד כפי שקיים היה השיעור בחודש אפריל לשנת הכספים שלגביה נערך החישוב. (ד) נקבע שיעור ממוצע משוקלל למפעל מורכב, יישאר השיעור ללא שינוי תוך השנה שלאחר התאריך הקובע. 4. מפעל בסעיפי סיכון שונים (א) ניתן מפעל לסיווג ביותר מסעיף סיכון אחד - ישולמו דמי הביטוח לפי סעיף הסיכון שבו מועבד המספר הגדול ביותר של העובדים בתהליך ייצור או בפעולה שלה נועד המפעל. (ב) מפעל שבו משתמשים במכונות המונעות בכוח מיכני או במיתקני-ריתוך ושבו נעשות עבודות שאינן מחייבות שימוש במכונות או במיתקנים כאמור, יסווג לפי סעיף הסיכון המתייחס להליכי העבודה בהם משתמשים במכונות המונעות בכוח מיכני או במיתקני-ריתוך; מנהל ענף ביטוח נפגעי-עבודה רשאי, בשים לב להיקף המוגבל של השימוש במכונות או במיתקנים כאמור בהשוואה להיקף כל העבודה במפעל, לסווג את המפעל לפי סעיף הסיכון המתייחס להליכי העבודה בה לא משתמשים במכונות המונעות בכוח מיכני או במכשירי ריתוך. 5. שיעור דמי הביטוח במקרים מיוחדים לא ניתן מפעל לסיווג באחד מענפי הסיכון שבתוספת הראשונה ישולמו דמי ביטוח כאילו סווג המפעל בסעיף סיכון ששיעור דמי הביטוח הוא 1.9%. 6. הפחתת דמי הביטוח או הגדלתם (א) בתקנה זו - "תקופת האיזון" - תקופה של שנתיים רצופות; הראשונה בתקופות ראשיתה ביום כ"ב באדר ב' תשי"ט (1 באפריל 1959); לגבי התקופה שראשיתה ביום ד' בניסן תשל"ט (1 באפריל 1979) וסיומה ביום כ"ה באדר ב' התשמ"א (31 במרס 1981) תהא התקופה של שנה אחת בלבד, ולאחריה תקופות של שנתיים רצופות; "שיעור הפגיעה" - היחס שבין דמי הפגיעה ששולמו לעובדי מפעל גדול תוך תקופת האיזון לבין דמי הביטוח ששולמו תוך אותה התקופה ובעדה על ידי המעביד של אותו המפעל; "שיעור הפגיעה הממוצע" - היחס בין סך הכל של דמי הפגיעה ששולמו לעובדים בעשרה מפעלים גדולים לפחות המשלמים אותו שיעור דמי ביטוח תוך תקופת האיזון לבין סך הכל של דמי הביטוח ששולמו מאת מעבידיהם של המפעלים כאמור תוך אותה תקופה ובעדה; לענין קביעת היחס כאמור יובאו בחשבון רק מפעלים גדולים שבתקופת האיזון המשיכו בפעילותם הרגילה לפחות 15 חודש; ואם תקופת האיזון היתה בת שנה אחת - המשיכו בפעולתם הרגילה לפחות 8 חדשים; לא היו-4 עשרה מפעלים גדולים המשלמים אותו שיעור דמי ביטוח תוך תקופת האיזון, יובאו בחשבון גם כל המפעלים הגדולים המשלמים דמי ביטוח בשיעורים הקרובים ביותר, כלפי מעלה וכלפי מטה, לשיעורים המשתלמים על ידי המפעלים הגדולים שהובאו בחשבון. "מפעל גדול" מפעל המעסיק תוך שנת כספים שלמה בתכוף לתקופת האיזון עובדים שבעדם משתלם שכר עבודה, שמספרם לפחות 100 בממוצע לחודש או לפחות 50 מכל אחד מחדשי השנה; "מפעל" - לענין תקנה זו - מפעל המסווג בתוספת הראשונה בקבוצות וסעיפי סיכון בענפים: 7,5,4,3,2,1,0. (ב) סוטה שיעור הפגיעה במפעל גדול, בסכום של תקופת האיזון, ב-30% לפחות משיעור הפגיעה הממוצע ובמשך תקופת האיזון לא חל שינוי בסעיף הסיכון לפיו סווג המפעל, יופחתו או יוגדלו דמי הביטוח ששולמו תוך תקופת האיזון ובעדה, לפי הענין ב-20% לגבי התקופה בה חלה הסטיה. (ג) בחישוב שיעור הפגיעה ושיעור הפגיעה הממוצע לא יובאו בחשבון דמי פגיעה ששולמו בהתאם לסעיף 36 לחוק. (ד) (1) המוסד יחליט על הפחתה או הגדלה של דמי הביטוח כאמור בתקנת משנה (ב) תוך עשרים חדשים מתום תקופת האיזון; החליט המוסד על הפחתה בדמי-הביטוח, תבוצע ההפחתה תוך שלושה חדשים מתאריך ההחלטה, תוך מתן עדיפות בטיפול למפעל שמעבידו הגיש למוסד בקשה להפחתה; חייב המעביד דמי ביטוח, רשאי המוסד לקזז את סכום ההפחתה כאמור מחוב דמי הביטוח של המעביד. (5)2 על אף האמור בפסקה (1) החלטה של המוסד על הפחתה או הגדלה של דמי ביטוח כאמור בתקנת משנה (ב) לגבי תקופת האיזון המסתיימת ביום י"ד בניסן תש"ם (1 באפריל 1980) ולגבי תקופת האיזון המסתיימת ביום כ"ה באדר ב' התשמ"א (1 באפריל 1981) תינתן תוך עשרים וארבעה חדשים מתוך תקופת האיזון האמורה וההפחתה תבוצע תוך ארבעה חדשים מתאריך ההחלטה. (ה) (בוטלה) (ו) המוסד יפרסם בירחון העבודה והביטוח הלאומי תוך חודש ימים לאחר 18 החדשים מתום תקופת האיזון את שיעור הפגיעה הממוצע. (ז) הוראות תקנה זו אינן חלות - (1) אם המעביד משלם דמי ביטוח לפי שיעור שנקבע בתקנה 5 או לפי שיעור ממוצע למפעל מורכב כאמור בתקנה 3א; (2) אם נתמלאו לגבי מעביד התנאים המפורטים בסעיף 162 לחוק והוא אושר לכך על ידי שר העבודה. 7. קביעת סעיף הסיכון מעביד חייב למסור את הפרטים שיידרשו על ידיו לשם סיווג המפעל על ידי המוסד. פרק שני: הודעה על פגיעה בעבודה 8. מסירת הודעה על פגיעה בעבודה על פגיעה בעבודה, שכתוצאה ממנה מת אדם שהיה מבוטח לפי חלק ב' לחוק, או מצבו מחייב טיפול רפואי או שאיבד את כשרו לעבודה שלושה ימים לפחות (להלן - מבוטח שנפגע) תימסר למוסד בהקדם האפשרי הודעה לפי טופס שאפשר להשיגו בכל אחד מסניפי המוסד (להלן - ההודעה) 9. מי חייב למסור הודעה (א) החובה למסור הודעה חלה על המבוטח שנפגע, אולם מסירתה על-ידי אדם אחר כשרה ופוטרת את המבוטח מחובת ההודעה. (ב) מת מבוטח כתוצאה מפגיעה בעבודה, חלה החובה למסור הודעה על התלויים בו הזכאים לגימלה לפי סעיף 22 לחוק. מסירת ההודעה על-ידי אחד התלויים או על-ידי כל אדם אחר כשרה ופוטרת את התלויים האחרים מחובת ההודעה. 10. אישור ההודעה על-ידי המעביד מעבידו של המבוטח שנפגע יאשר בגוף ההודעה, לפני מסירתה, את העובדות הנוגעות למעביד, למסיבות הפגיעה, לשכר עבודתו של הנפגע ולהעדרו מהעבודה כתוצאה מהפגיעה. חולק המעביד על אחת העובדות האמורות, יציין זאת בהודעה. 11. אישור רפואי (א) הפסיק מבוטח שנפגע לעבוד כתוצאה מהפגיעה, יצורף להודעה אישור רפואי על תוצאות הפגיעה ועל תקופת אי כושרו של המבוטח לעבודתו או לעבודה מתאימה אחרת. (ב) אישור כאמור בתקנת משנה (א) יינתן מאת שירות רפואי מוסמך כמשמעותו בסעיף 89(א)(3) לחוק (להלן - שירות רפואי מוסמך) או מאת מוסד רפואי שאושר ונרשם כאמור בסעיפים 24א ו-25 לפקודת בריאות העם, 1940, אם המבוטח הופנה אליו על ידי המוסד, חדר מיון של בית חולים, המעביד או רופא מטעמו של המעביד, ובלבד שנתקיימו כל אלה: (1) המבוטח לא נדרש לשלם כל תשלום שהוא בקשר עם מתן האישור, בין במישרין ובין בעקיפין, לרבות תשלום בעד בדיקות וטיפול - אם נערכו; (2) באישור צויינו פרטי הפגיעה, ממצאי הבדיקה הרפואית, והאבחנה הרפואית; (3) השירות הרפואי המוסמך והמוסד הרפואי, יעמידו לרשות המוסד, לפי דרישתו, את המסמכים הרפואיים הנוגעים לאישור. 11א. צירוף אישור רפואי של תושב אזור מוחזק הפסיק מבוטח, שהוא תושב אזור מוחזק בידי צבא-הגנה לישראל, לעבוד כתוצאה מהפגיעה בעבודה, ימציא למוסד אישור מטעם רופא או גוף רפואי שאושר לכך במיוחד בידי מפקדת האזור שבו הוא גר, או בידי שירות רפואי מוסמך כמשמעותו בסעיף 45 לחוק, על תוצאות הפגיעה ועל תקופת אי-כושרו לעבודתו או לעבודה מתאימה אחרת. 12. תוצאות אי-מסירת ההודעה לא נמסרה הודעה בהתאם לתקנות אלה, רשאי המוסד לשלול את הזכות לגימלה על פי המלצת ועדת התביעות. 13. פרטים להשלמת ההודעה המוסד רשאי לדרוש מהמבוטח שנפגע או ממעבידו פרטים נוספים ומשלימים בקשר לפגיעה בעבודה ותוצאותיה וכן בקשר לכל ענין אחר הקשור במבוטח שנפגע, העשויים לסייע למוסד בקביעת הגימלה לפי חלק ב' לחוק. הנדרש חייב למסור את הפרטים בכתב בחתימת ידו או בעל-פה בפני פקיד המוסד ולאשרם בחתימת ידו. 13א. דו"ח של מעביד מעביד שאושר לכך על-ידי שר העבודה ונתמלאו בו התנאים המפורטים בסעיף 38(ב) לחוק, ידווח למוסד ב-15 לכל חודש על אותן פגיעות בעבודה במפעלו שבעדן הסתיים תשלום תמורת דמי פגיעה. בדו"ח יפורטו ימי ההיעדרות מהעבודה כתוצאה מהפגיעות בעבודה והשכר ששימש יסוד לחישוב תמורת דמי הפגיעה. 14. תוצאות אי-מסירת פרטים נוספים לא נמסרו פרטים לפי דרישה בהתאם לתקנה 13, רשאי המוסד לעכב מתן גימלה עד שיימסרו הפרטים, אך לא יזדקק המוסד לתקנה זו כשמעביד הוא החייב במסירת הפרטים ולא מסר אותם. פרק שלישי: בדיקות רפואיות 15. (בוטל) 16. שלילת זכות לגימלה על אי-בדיקה לא נבדק אדם כדרוש בתקנות הביטוח הלאומי (בדיקות רפואיות), תשכ"ה-1965, רשאי המוסד לשלול את הזכות לגימלה בעד הזמן שבין התאריך בו חוייב להיבדק ובין התאריך בו נבדק למעשה. פרק רביעי: (בוטל) 17. - 20. (בוטלו) פרק חמישי: תשלום גימלאות לפי חלק ב' לחוק 21. (בוטלה) 22. תשלום דמי פגיעה באמצעות מעביד (א) המוסד רשאי להרשות למעביד פלוני, בתנאים שייקבעו על ידי המוסד, לשלם בשם המוסד דמי-פגיעה לעובדיו. (ב) השתמש המוסד בסמכותו לפי תקנת-משנה (א), ישולמו דמי-הפגיעה על ידי המעביד, במועדים בהם הוא נוהג לשלם שכר לעובדיו והמוסד יחזיר למעביד את הסכומים שהוא שילם, לאחר שהמציא הוכחות על התשלום. (ג) מעביד כאמור בתקנת-משנה (א) יהיה זכאי לעמלה בשיעור של 2.5% מדמי-הפגיעה ששולמו על ידיו בשם המוסד. 23. 24א. (בוטלו) פרק שישי: הוראות מיוחדות לגבי סוגי מבוטחים 25. אישור מקומות שיקום מקצועי והכשרה מקצועית המקומות המפורטים להלן מאושרים בזה לענין סעיף 16(א) (2) (1) מקום שניתן בו שיקום מקצועי; (2) מקום שניתנת בו הכשרה מקצועית ונתקיים בו אחד מאלה: (א) מועסק בו אדם בהכשרה מעשית במקצוע הנלמד לפחות 8 שעות בשבוע (להלן - הכשרה מעשית); (ב) ניתנים בו הכשרה מעשית או שיעורי מקצוע לפי חוק החניכות, תשי"ג-1953, או לפי חוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953. (3) קיבוץ - לגבי עולה העובד ללא תמורה בקיבוץ, בשעות העבודה בלבד, בתקופה שעד 12 חודשים מיום עלייתו, ובתנאי שבתקופה זו הוא לומד באולפן; (4) מוסד להשכלה גבוהה - לגבי עולה, העוסק ללא תמורה במחקר או בלימוד, בתחום מקצועו או מומחיותו, לתקופה שלא תעלה על 12 חודשים, ובלבד שהתקופה האמורה חלה תוך עשרים וארבעה חדשים מיום עלייתו; (5) מוסד רפואי - לגבי עולה בעל השכלה רפואית העובד ללא תמורה, לתקופה שלא תעלה על 12 חודשים, ובלבד שהתקופה האמורה חלה תוך עשרים וארבעה חודשים מיום עלייתו. לענין תקנה זו - "עולה" - תושב ישראל שעלה לפי חוק השבות, התש"י-1950; "מוסד להשכלה גבוהה" - מוסד מוכר כמשמעותו בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי"ח-1958; "מוסד רפואי" - בית חולים ציבורי כמשמעותו בתקנות בריאות העם (אישפוז בבית חולים), התשמ"א-1980, וקופת חולים כמשמעותה בחוק מס מקביל, התשל"ג-1973. 25א. תנאים לביטוחם של אנשים בהכשרה מקצועית אדם המצוי בהכשרה מקצועית יהיה מבוטח לפי חלק ב' לחוק תוך כדי עיסוקו בהכשרה מעשית ועקב עיסוקו בהכשרה מעשית, להוציא לימוד עיוני; ואולם אם עסק המבוטח במשך שנת לימודים פלונית בהכשרה מעשית לפחות 75% מכל זמן ההכשרה המקצועית באותה שנת לימודים, יהיה מבוטח לפי חלק ב' לחוק אף בלימודיו העיוניים ובכל זמן שהותו במקום שבו ניתנת ההכשרה המקצועית בקשר לאותה הכשרה, ויחולו עליו גם הוראות סעיף 14(א)(1) לחוק, בשינויים המחוייבים לפי הענין. לענין תקנה זו, רואים כהכשרה מעשית גם שיעורי מקצוע הניתנים לפי חוק החניכות, תשי"ג - 1953, או לפי חוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953. 26. קביעת מעבידים של סוגי מבוטחים לגבי מבוטח לפי סעיף 16(א)(2) עד (6) לחוק יראו כמעביד - (1) לגבי מבוטח המצוי בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי: (א) לענין תקנה 25(1) ו-(2)(א) - החייב בתשלום שכר העבודה למדריכים, ולעובדים בהכשרה מקצועית או בשיקום המקצועי, ואם אין באותו מקום מדריכים או עובדים אחרים המקבלים שכר במזומנים בעד הדרכתם או עבודתם בהכשרה או בשיקום - מי שנושא בהוצאות כלכלתם ודיורם של אלה; (ב) לענין תקנה 25(2)(ב) - מעבידו של החניך לענין חוק החניכות, תשי"ג-1953 או לפי חוק עבודת הנוער, תשי"ג-1953; (ג) לענין תקנה 25(3) - הקיבוץ; (ד) לענין תקנה 25(4) - המוסד להשכלה גבוהה; (ה) לענין תקנה 25(5) - המוסד הרפואי. (1א) לגבי מבוטח בשעת בחינה לפי סעיף 22 לחוק החניכות, תשי"ג-1953, מעבידו לענין החוק האמור. (1ב) לגבי מבוטח בשעת בחינה לפי הפרק השלישי לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959 - מעבידו בשעת הבחינה; (2) באין מעביד כאמור - משרד העבודה. (2) לגבי המבוטח שהנו חבר מגן-דוד-אדום בישראל או חבר בארגון אחר כאמור בסעיף 16(א)(3) לחוק - את החייב בתשלום שכר-עבודה לעובד שכיר באותו ארגון, ואם אין עובד שכיר כאמור - את הסניף הנוגע בדבר של מגן-דוד-אדום בישראל או של הארגון האחר, הכל לפי הענין; אולם אם המבוטח הוא חברה בארגון מתנדבות שחברותיו פועלות בבית חולים כמשמעותו בסעיף 24 לפקודת בריאות העם, 1940, יראו כמעבידו את בעל בית החולים. (3) (בוטלה) (4) לגבי מבוטח שהנו אסיר או עציר כאמור בסעיף 31(א)(7) או (8) לחוק - את המדינה. ואם הוא מצוי בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי - את מי שנחשב כמעביד לגבי מבוטח המצוי בהכשרה מקצועית או בשיקום מקצועי. 27. דמי ביטוח בעד מבוטחים לפי סעיף 31(א)(3) עד (8) (א) דמי הביטוח בעד מבוטח לפי סעיף 31(א)(3) עד (8) לחוק - להוציא מבוטח שהוא כבאי מתנדב כמשמעותו בסעיף 1 לחוק שירותי הכבאות, תשי"ט-1959 (להלן - כבאי מתנדב), מבוטח המצוי במקום הכשרה מקצועית או במקום שיקום מקצועי כאמור בתקנה 25(2)(ב) וכן מבוטח כאמור בתקנה 26(1א) ו- (1ב) - הם 0.4% מסכום הכנסת מינימום לפי פרט 1 בלוח י"א לחוק, כפול שניים. (ב) מבוטח שהוא כבאי מתנדב - יראו כשכרו לענין תשלום דמי ביטוח ובאופן יחסי לימי-עיסוקו ככבאי מתנדב - (1) השכר של כבאי שכיר מאותה דרגה באותה יחידת כבאים; (2) באין כבאי שכיר באותה דרגה באותה יחידה - לפי השכר של כבאי שכיר באותה דרגה ביחידת כבאים הדומה לה ככל האפשר. (ג) (בוטלה). (ד) מבוטח המצוי במקום הכשרה מקצועית או במקום שיקום מקצועי כאמור בתקנה 25(2)(ב) וכן מבוטח כאמור בתקנה 26(1א) ו- (1ב) יראו את השכר, ששימש יסוד לחישוב דמי הביטוח על ידי המעביד, בעד אותו מבוטח, כשכר עבודתו גם לענין תקנה זו מבלי שתוטל על המעביד חובת תשלום דמי ביטוח נוספים. (ה) דמי הביטוח בעד מבוטח כאמור בתקנה (26)(1ב)(2) ייקבעו בהסכם בין המוסד לבין משרד העבודה. 28. הודעה מאת המעביד מי שרואים כמעבידו של מבוטח לפי סעיף 16(א)(2) עד (6) לחוק, למעט מבוטח כאמור בתקנה 27(ב) ו- (ד), פטור מהגשת דין וחשבון לפי תקנה 8 לתקנות הביטוח הלאומי (גביית דמי ביטוח), תשי"ד-1954, אולם חייב הוא למסור בכתב למוסד במועדי התשלום הודעה על מספר המבוטחים כאמור וכן פרטים נוספים כשיתבקש על ידי המוסד למסרם. 28א. התשלום למבוטח לפי סעיף 16(א) (2) עד (6) (א) תקופת תשלום דמי ביטוח למבוטח שלגביו חייב מעביד במסירת הודעה כאמור בתקנה 28, היא שלושה חדשים. (ב) מועדי תשלום דמי ביטוח בעד מבוטח כאמור בתקנת-משנה (א) הם - 15 באפריל - בעד החדשים ינואר-מרס; 15 ביולי - בעד החדשים אפריל-יוני; 15 באוקטובר - בעד החדשים יולי-ספטמבר; 15 בינואר - בעד החדשים אוקטובר-דצמבר. 29. דמי פגיעה למבוטחים לפי סעיף 16(א)(2) עד (4) מבוטח לפי סעיף 16(א)(2) עד (4) לחוק, להוציא כבאי מתנדב, אינו זכאי לדמי פגיעה, אלא אם כתוצאה מהפגיעה בעבודה נגרע מהכנסתו במשלח-ידו. 30. שירותים רגילים של בית הסוהר, מקום מעצר ומוסד לעבריינים צעירים שירותים רגילים של בית סוהר, מקום מעצר או מוסד לעבריינים צעירים לענין סעיף 16(א)(5) ו-(6) לחוק - הם כל השירותים המיועדים לאספקת הצרכים של האסיר או העציר או של בית הסוהר, מקום המעצר, או המוסד, הכל לפי הענין, לרבות שמירה על נקיון במקומות אלה ועבודה בגינות נוי וירקות, אולם אם העבודה כאמור בוצעה תוך שימוש במכונות המונעות בכוח מיכני או תמורת תשלום שכר בהתאם לתקנה 16 לתקנות בתי הסוהר, תשכ"ז-1966, לא יראוה כשירות רגיל. 31. הודעת אסיר או עציר על פגיעה בעבודה הודעה על פגיעה בעבודה לאסיר או לעציר כאמור בסעיף 16(א)(5) ו-(6) לחוק, תימסר באמצעות נציב בתי הסוהר או מנהל המוסד לעבריינים צעירים, הכל לפי הענין. 32. בדיקה רפואית של אסיר או עציר אסיר או עציר כאמור בתקנה 31 ייבדק על ידי רופא שהורשה לכך על ידי נציב בתי הסוהר או על ידי מנהל המוסד לעבריינים צעירים, הכל לפי הענין, או בהסכמת נציב בתי הסוהר או מנהל המוסד לעבריינים צעירים, על ידי רופא שהורשה לכך על ידי המוסד. 33. גימלאות בעין לאסיר או לעציר אסיר או עציר כאמור בתקנה 31 אינו זכאי לגימלאות בעין לפי סעיף 18 לחוק כל עוד הוא במאסר או במעצר, אולם בהסכמת נציב בתי הסוהר או מנהל המוסד לעבריינים צעירים, הכל לפי הענין, רשאי המוסד לתת גימלאות אלה בתנאים שיוסכם עליהם בין המוסד ובין נציב בתי הסוהר או מנהל המוסד לעבריינים צעירים. 34. (בוטלה) 35. מבוטח המועבד בחוץ לארץ לגבי עובד שהוא תושב ישראל ומועבד בחוץ-לארץ על ידי מעביד שהוא תושב ישראל, בתוקף חוזה שנקשר בישראל (להלן - עובד בחוץ-לארץ) ומעבידו חייב על פי חוקי הארץ שבה הוא מועבד לבטחו מפני תאונת-עבודה או לשלם לו פיצויים אם ייפגע בתאונת עבודה, חייב המוסד בתשלום ההפרש שבין הגימלאות במזומנים לפי חלק ב' לחוק ולבין התשלום המגיע לו לפי חוק הארץ שבה נפגע. 36. קביעת הפרש הגימלאות קביעת הפרש הגימלאות לענין תקנה 35 תיעשה תוך היוון (קפיטליזציה) של קיצבאות בהתאם לתקנות שהותקנו לפי סעיף 70 לחוק ולפי שער החליפין הרשמי להעברת כספים על ידי מי שאינו תושב ישראל לתושב ישראל. 37. דמי ביטוח בעד עובד בחוץ לארץ מנהל המוסד רשאי, על פי בקשת המעביד ולפי המלצת האקטואר, להפחית את דמי הביטוח בעד עובד בחוץ-לארץ שמעבידו חייב על פי חוקי הארץ שבה הוא מועבד לבטחו מפני תאונת עבודה או לשלם לו פיצויים. 38. גימלאות בעין לעובד בחוץ לארץ (א) עובד בחוץ-לארץ אינו זכאי לגימלאות בעין לפי סעיף 18 לחוק, כל עוד הוא בחוץ-לארץ. (ב) המוסד רשאי להשתתף בהוצאות ריפוי של עובד בחוץ-לארץ בסכום, שלדעת רופא מוסמך, היה עולה למוסד אילו היה ניתן הריפוי בארץ. (ג) בתקנה זו - "רופא מוסמך" - כמשמעותו בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956. 39. אופן תשלום גימלאות במזומנים לעובד בחוץ-לארץ הגימלה במזומנים המגיעה לעובד בחוץ-לארץ תשולם בישראל לפקודת בר-הגימלה. 40. ביקורת בחוץ-לארץ (א) עובד בחוץ-לארץ שנפגע בעבודה חייב כתנאי לקבלת הגימלה להשיב על שאלותיו של קונסול ישראל או של פקיד קונסוליה ישראלית בחוץ-לארץ בכל הנוגע לפגיעה בעבודה ולהמציא לו את הידיעות שנתבקש להמציאן ולהיבדק על ידי רופא שנקבע לכך על ידי הקונסול. (ב) הוראות תקנה 15 בדבר החובה להיבדק על ידי רופא של שירות רפואי מוסמך אינן חלות לגבי עובד כאמור כל עוד הוא שוהה בחוץ-לארץ ואינו מסוגל לחזור לישראל מפאת מצב בריאותו. 41. מבוטחים כעובדים בכלי טיס או בכלי שיט (א) עובד בכלי טיס או בכלי שיט שהוא תושב ישראל מבוטח, אם כלי הטיס או כלי השיט - (1) הם רשומים בישראל או חייבים להירשם בישראל, או (2) אינם רשומים בישראל או אינם חייבים להירשם בישראל והעבודה היא בשטח המדינה והמעביד הוא תושב ישראל. (ב) המוסד רשאי, אם נתבקש לכך בכתב על ידי מעביד שהוא תושב ישראל, לבטח עובד בכלי טיס או בכלי שיט אף אם לא נתמלאו התנאים האמורים בתקנת-משנה (א)(1). 42. תאונה בדרך חזרה לארץ התעכב עובד בכלי טיס או בכלי שיט בחוץ-לארץ בגלל מחלה, תאונה, אבדו כלי הטיס או כלי השיט או נזק בהם והוא חוזר לישראל על חשבון מעבידו, יראו תאונה בדרכו לישראל כתאונת עבודה, אף אם בעת קרות התאונה אינו עוד עובדו של המעביד, ולגבי עובד בכלי שיט - גם אם הסיכון שהיה נתון בו הנו גדול מהסיכון שבו היה נתון בעבודתו אצל המעביד. 43. אישור טייס, מפקד ורב-חובל נפגע עובד בכלי טיס או בכלי שיט בהיותו בחוץ-לארץ, תאושר ההודעה בדבר פגיעה בעבודה על ידי המעביד או על ידי הטייס, המפקד או על ידי רב החובל, הכל לפי הענין, וההודעה תישלח למוסד במישרין או באמצעות קונסול ישראל בחוץ-לארץ. אירעה הפגיעה בנסיבות בהן אין אפשרות למלא אחר הוראות תקנה 40, תאושר גם תקופת אי-כשרו של הנפגע לעבודתו או לעבודה מתאימה אחרת על ידי המעביד, הטייס, המפקד או רב החובל, לפי הענין. 43א. תנאים לפיהם תיחשב תאונה כתאונת עבודה (א) אלה הם התנאים לפיהם תיחשב תאונה כתאונת עבודה - (1) לענין סעיף 36(4) לחוק: אם מקום תשלום השכר והזמן לגבייתו נקבעו על ידי המעביד בדרך כלל או במיוחד לפני קרות התאונה; (2) לענין סעיף 36(5) לחוק: אם התאונה אירעה בשעות העבודה של המבוטח, או אף לאחר מכן - אם מילוי התפקיד נמשך ברציפות לאחר שעות העבודה הרגילות; אולם אם התאונה אירעה תוך כדי ועקב השתתפות בישיבת ועד העובדים או האיגוד המקצועי וכן תוך כדי ועקב השתתפות בימי עיון מטעם האיגוד המקצועי הקשורים במילוי תפקידו של המבוטח כחבר ועד עובדים - גם אם היא אירעה בזמן אחר או במקום אחר. 43ב. מקום אחר שבו נמצא ילד לענין סעיף 37 לחוק יראו גנון או מקום שבו נמצא הילד 4 שעות או יותר ביממה או לפחות עשרה ימים בחודש, כמקום אחר שבו נמצא הילד לפי הסדר קבע. לענין תקנה זו, "ילד" - עד גיל עשר, או בכל גיל שמחמת ליקוי גופני או נפשי זקוק הוא לליווי. פרק שביעי: מחלות מקצוע 44. קביעת מחלות מקצוע לגבי כל המבוטחים מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לחלק א' לתוספת השניה היא מתאריך שצויין בטור 3 מחלת מקצוע לגבי כל המבוטחים. 45. קביעת מחלות מקצוע לגבי מבוטחים מסויימים מחלה ממחלות המפורטות בטור 1 לחלק א' לתוספת השניה היא מתאריך שצויין בטור 3 מחלת מקצוע לגבי מבוטחים המועבדים בעבודה, במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט לצד אותה מחלה בטור 2. 46. מחלה בחזקת מחלת מקצוע מחלה מהמחלות המפורטות בטור 1 לתוספת השניה שחלה בה מבוטח שלגביו נקבעה אותה מחלה כמחלת-מקצוע, בהיותו מועבד בעבודה, במקצוע או בתהליך ייצור כמפורט לצדה בטור 2 בתוך שנה לאחר שחדל להיות מועבד כאמור, היא בחזקת מחלה שבה חלה המבוטח עקב עבודתו, כל עוד לא הוכח ההיפך. תאונת עבודהביטוח לאומיתקנות