פגיעה בגב במילואים

פסק דין 1. המערער יליד 1960 ובשנת 1999 במהלך שירותו במילואים כנשק החליק מגג רכב (בט"שית) ונפגע בגבו. 2. ועדת ערר הכירה בנכות בגבו, עמוד שדרה תחתון כדי 50% על חשבון השירות. המערער לא ערער על קביעה זו ופסק הדין מיום 17.5.01 הפך לחלוט. 3. ועדה רפואית עליונה מיום 4.5.06 התייחסה לטענת המערער לנכות מוסבת ברגלו. הוועדה לא מצאה בבדיקה הרפואית את המוצג על ידו ולפיכך לא קיבלה את הטענה לנכות מוסבת ברגלו והשאירה את אחוזי הנכות שקבעה הוועדה המחוזית על כנם, דהיינו 20% נכות באופן כולל בגין הגבלה בינונית בתנועות עמוד שדרה מותני מהם 10% על חשבון השירות. 4. המערער ערער לבית המשפט המחוזי כאשר טענתו המרכזית היתה שם לענין קביעת קשר סיבתי בשיעור של 50% בלבד, בהתייחס לקביעת ועדת הערר. השופט שם בפסק דין מיום 6.11.06 הסביר למערער כי הדרך הנכונה היא לפנות בערעור על החלטת ועדת ערר שניתנה בענינו בשעתו בכפוף לקבלת בקשתו להארכת מועד. 5. המערער לא פנה לערער על החלטת ועדת הערר אלא הגיש בקשה לבדיקה חוזרת לפי תקנה 9 בטענה שנכותו הנוירולוגית ברגליו הינה נכות הנובעת מהפגימה המוכרת. 6. ועדה מחוזית מיום 10.5.07 קבעה, כי אין קורלציה קלינית בין ממצאי EMG לבין הבדיקה הקלינית וקבעה שאין נכות נוירולוגית הנובעת מהפגימה המוכרת לפי תקנה 9. 7. המערער ערער לוועדה הרפואית העליונה אשר התכנסה לדיון בענינו לפי תקנה 9 ביום 12.7.07. הוועדה לא מצאה כל מגבלה בגפיים תחתונות, ציינה מידת שיתוף פעולה לקויה מצד הנבדק, ציינה כי שיתוף הפעולה החלקי לא עולה בקנה אחד עם הליכתו התקינה. חזרה וציינה כי תוצאות בדיקת EMG לא באות לביטוי קליני בבדיקה. הוועדה עיינה באישורים רפואיים של ד"ר ברוסקין מיום 10.2.05 ו-15.10.06 ונספח לאישור רפואי מיום 25.6.07. צויין כי במכתבים אלה SLR הוא בגובה 45 מעלות שזה הרבה מעבר למה שהנבדק הציג ביום הבדיקה, מה שהדגיש לדעת הוועדה את שיתוף הפעולה החלקי של המערער. הוועדה לא קיבלה את חוות דעתו של ד"ר ברוסקין ומצאה לנכון לדחות את הערעור. 8. המערער ערער לבית המשפט המחוזי. הערעור הוא לענין אי קבלת תקנה 9 בעניינו של המערער, דהיינו לגבי העובדה שהנכות הנוירולוגית הנטענת ברגל לא הוכרה כנובעת מהפגימה המוכרת. 9. היום טען המערער בפני בעיקר כנגד הקביעה של ועדת הערר שרק 50% מפגיעתו הינם כתוצאה מהשירות וכן ציין את מצוקתו בשל חוסר היכולת להיעזר בעו"ד. 10. הובהר למערער, כי יש אפשרות פניה לסיוע המשפטי במקרים מסויימים בהם נבצר מנפגע לשלם עבור שירותי עו"ד. במקרים כאלה, הסיוע המשפטי מעמיד עו"ד לרשות הנפגע ללא תשלום. המערער מופנה על מנת לנסות ולהיעזר בשירותים אלו. עוד הובהר למערער, כי הליך הערעור על החלטת ועדת ערר שונה מהליך הערעור על ועדות רפואיות והוא נשמע בפני הרכב של שלושה שופטים בבית המשפט המחוזי. אם עדיין סבור המערער שיש ברצונו לערער על החלטת ועדת הערר, הגם שניתנה בשנת 2001, עליו לפעול בנסיון לבקש הארכת מועד להגשת הערעור, וזאת בהתייעצות עם עו"ד על מנת שיכוונו. 11. לגופו של ענין - הוועדה הרפואית העליונה דנה בתלונותיו של המערער, התייחסה למסמכים הרפואיים, לחוות הדעת שהוגשה ולבדיקות רפואיות שנערכו למערער. הוועדה נמקה את החלטתה בצורה מפורטת. הוועדה ציינה כי המערער איננו משתף פעולה (וראו גם ממצאי הוועדה המחוזית שאין קורלציה בין הבדיקה הקלינית לבין ממצאי EMG). 12. המערער למעשה איננו מעלה טענה משפטית כלשהי. טענתו היא טענה לענין הקשר הסיבתי הרפואי בין מצב הרגל לפגימה המוכרת. ענין זה הינו קביעה רפואית טהורה המצוי בשיקול דעתה של הוועדה הרפואית העליונה. וראו לענין זה רע"א 9737/03 זיגלמן נ. משרד הבטחון אתר נבו - "השאלה כיצד תקבע הועדה הרפואית את ממצאיה, אם תסמוך את קביעתה על בדיקת M.R.I, על בדיקות עזר אחרות, או על ממצאי הבדיקה הקלינית, כיצד תשקלל את כלל הממצאים שבידה ואיזה משקל תייחס לכל אחת מהבדיקות, הוא ענין רפואי מובהק הנתון לשיקול דעתה של הועדה הרפואית. בענין זה בית המשפט לא ישים שיקול דעתו במקום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה הרפואית. יתרה מזו, בהיותו של ענין זה נושא רפואי מובהק, קביעה רפואית מסוג זה גם אינה מקנה, על פי ס' 12 א לחוק הנכים, זכות ערעור על ממצאי הועדה הרפואית לבית המשפט". קביעת קיומו של קשר סיבתי לפי תקנה 9 הינה קביעה רפואית טהורה (ראו פסק דין קצין התגמולים נ' חריטן). 13. בנסיבות אלו, ונוכח העובדה שהחוק מאפשר פניה לבית משפט זה כערעור על הוועדה הרפואית העליונה אך ורק בנקודה משפטית - הערעור נדחה. 14. המערער מופנה לסיוע המשפטי על מנת שיבחן אם עומד בקריטריונים. בפני המערער פתוחה הדרך לטעון על בסיס הממצאים החדשים טענות כפי שימצא לנכון, והכל בכפוף לדין הקיים. 15. תיקו הרפואי של המערער מוחזר במעמד הדיון לידי ב"כ המשיב. כאבי גב / בעיות גבמילואיםצבאעמוד השדרה