נזק לכבל טלפון עקב עבודות חפירה 1. תביעת נזיקין זו עניינה נזק שנגרם לכבלי תקשורת תת-קרקעיים השייכים לתובעת ומשרתים את לקוחותיה באזור צפת, ואשר לטענתה נגרם עקב רשלנותם ובאחריותם של הנתבעים, כל נתבע לפי חלקו כפי שיפורט בהמשך. התביעה היא לתשלום סכום של 296,221 ₪ נכון ליום הגשת התביעה 18.5.99. 2. תביעה זהה הוגשה בעבר לבית המשפט על ידי אותה תובעת, נפתחה כ- ת.א. 10874/94 והתבררה בפני כב' השופט רקם. ביום 6.7.97, מחק כב' השופט רקם את התביעה מחמת חוסר מעש של התובעת, והיתנה את הגשתה מחדש בפתיחת תיק תביעה חדש - וכך היה. התביעה שלפנינו הוגשה כתביעה חדשה, למרות זהותה לתביעה בסיבוב הראשון. 3. הארועים נשוא התביעה ארעו לפני עשר שנים - ביוני 1994. 4. לעניין התשתית העובדתית, כפי שתובא בתמצית בהמשך, אין מחלוקת בין הצדדים לעצם קרות האירוע וכן לעצם מרבית הנסיבות הקשורות אליו, כך גם לגבי העובדה כי לתובעת נגרמו הוצאות לתיקון הנזק שנגרם עקב האירוע. המחלוקת בתיק זה נוגעת לעניין האחריות או החבות שיש להטיל על כל אחד מהנתבעים, אם בכלל, והן לעניין גובה הנזק, גם לגביו חלוקים בעלי הדין. 5. הצדדים הגישו את כל החומר התצהירים וכן סיכומים, ופסק הדין ניתן על יסוד כל החומר שבפני. שקלתי את כל טענותיהם גם אם לא הזכרתי את כולן - זאת למען הקיצור ולמען לא לעכב את פסק הדין מעבר לעיכוב שגרמה התובעת. 6. עובדות המקרה וטענות התובעת: נתבעת 7, המועצה האזורית מרום הגליל, ביחד עם נתבע 8, יורם לבל (ששימש לנתבעת 7 כמתכנן מתאם ומפקח בפרוייקט הנדון) התקשרו בחוזה עם נתבעת 1 - חברת צנרת הגליל ח.ר. בע"מ שהיא חברה יזמית-קבלנית בתחום התשתיות והפיתוח. מר אורי פליישר, הוא הנתבע 2, הינו מנהל החברה הנ"ל. מטרת החוזה בין הצדדים היתה ביצוע הנחת קו ביוב תת-קרקעי באחריות ובתחום שיפוט המועצה. לצורך כך צריכות היו להתבצע עבודות חפירה, והנתבעת 1 נקשרה עם קבלני משנה, לביצוע החפירות הנדרשות. בתחילת חודש יוני 1994 או בסמוך לכך, החלו עבודות החפירה להנחת קו הביוב כמוסכם. בפועל בוצעו העבודות על ידי קבלני משנה שהנתבעת 1 התקשרה אתם כאמור - הנתבע 4 כקבלן משנה לביצוע העבודה, והנתבעת 5 כ"קבלן משנה" של נתבע 4 לביצוע החפירה בפועל - כך לפחות לפי גרסת התובעת. כאמור, טוענת התובעת כי כתוצאה מעבודות חפירה אלו נפגעו כבלי תקשורת תת-קרקעיים שלה, ואף נותקה התקשורת למספר ישובים במשך כמה שעות. לאחר שהמקרה חזר על עצמו 3 פעמים במועדים שונים במהלך עבודות החפירה, אף פנתה התובעת למשטרה לחקור את העניין. משהתעלמו הנתבעים מפניות התובעת להפסיק את עבודת החפירה - הוצא ביום 14.6..94 צו מניעה זמני לפי בקשת התובעת במסגרת המ' 8186/94 בבית משפט השלום חיפה, האוסר על הנתבעים לבצע כל עבודה ללא היתר מהתובעת או בניגוד להיתר, אם נ יתן. ביום 13.6.94 נתנה הנתבעת 7 בחתימת ראש המועצה מר אהרון מעתוק, התחייבות בכתב כי המועצה מתחייבת לפצות את התובעת בגין כל נזק שנגרם על ידי הנתבעת 1, אם זו לא תישא בו. באותו היום, שלחה הנתבעת 1 התחייבות לתובעת כי היא מתחייבת לפצות את התובעת בגין כל נזק שייגרם לצנרת בזק בעקבות העבודות. עוד נטען כי בהמשך, נפגשו נציגי הצדדים במשרדי התובעת (ביום 19.6.94) לצורך פתרון הבעיה, ישיבה שבעקבותיה נתנה התובעת לנתבעים אישור להמשך העבודות, כולל הארכת מועד ההיתר שפג תוקפו בשלושה חודשים נוספים. באותה ישיבה, על פי הפרוטוקול שנערך והוצג על ידי הנתבעת, סוכם, בין היתר, כי הנתבעת 1 תשלם לתובעת פיצוי עבור תיקון נזקיה בסך 162,000 ₪, ואם לא תעשה זאת תוך 45 יום - תישא הנתבעת 7 בפיצוי המוסכם. פרוטוקול זה לא נחתם בידי נציגי הצדדים. הסכום שהוסכם לא שולם, ועקב כך הוגשה התביעה. 7. התובעת מיחסת חבות לכל אחד מן הנתבעים כלהלן: א. העבודות בוצעו ללא היתר כדין - שכן לטענת התובעת במועד קרות הנזק נשוא התביעה, דהיינו אמצע חודש יוני שנת 1994, פג תוקפו של ההיתר שניתן ביום 17.3.94 לשלושה חודשים בלבד (על פי הוראה מפורשת בגוף ההיתר). לחילופין, אם יטען על ידי מי מהנתבעים כי ההיתר הוארך לשלושה חודשים נוספים, הרי שממילא עבודות החפירה בוצעו בניגוד להוראות ההיתר. בטלות ההיתר נובעת לטענת התובעת עקב כך שהנתבעים לא דאגו מראש לזימון מפקח מטעם התובעת שיהיה נוכח בזמן החפירה ויזהיר את הנתבעים ועובדיהם מפני חפירה בסמוך לכבלים תת-קרקעיים או שיסמנם. בנוסף, על פי תנאי ההיתר, היה על הנתבעים לחפור ידנית בסמוך לכבלים תת-קרקרעיים ולא על ידי ציוד מכני, דבר שהיה מונע או מקטין את הנזק. לטענת התובעת הנתבעים לא פעלו כך ומשכך פעלו בניגוד לתנאי ההיתר, דבר המביא לבטלותו ולחבותם על פי דין. ב. על פי פרוטוקול הישיבה מיום 19.6.94 ניתן להסיק כי הנתבעת 1 מודה באחריותה לנזק וכן עולה כי הנתבעת 7 מתחייבת לכסות את כל ההוצאות שנגרמו לתובעת בעקבות הארוע. כך גם יש להסיק לטענתה מההתחייבויות מיום 13.2.94. ג. טענה נוספת של התובעת, היא כי הנתבעים הפרו חובה חקוקה קרי חוק הבזק. את טענתה זו סומכת התובעת על הוראות בחוק על פיהן על הנתבעות לפצות את התובעת הן בגין הוצאות תיקון והן בגין הפסד ההכנסות (סעיף 38 לחוק). לפי סעיף 36 לחוק, טוענת התובעת כי הנתבעים הפרו חובה חקוקה בכך שחפרו בקרבת תשתית בזק תת-קרקעית ללא שהיה בידם היתר כחוק או בניגוד להיתר. לפי ההסדר בחוק הבזק, חלה גם על הנתבע 2 ועל הנתבעים 4 ו- 5 אחריות לגרימת הנזק, משום שפעלו כשליחיה של נתבעת 1 ושל המועצה או היו עובדיה או נציגיה בזמן הרלבנטי. ד. את הנתבעות 3 ו- 6, חברות ביטוח, יש לחייב לטענת התובעת במסגרת פוליסות ביטוח שהוציאו: הנתבעת 3 - בגין פוליסת ביטוח שהוציאה לכיסוי כל נזק שייגרם על ידי עבודות הנתבעת 1 בפרוייקט נשוא תביעה זו. הנתבעת 6 - בגין פוליסת ביטוח שהוציאה לכיסוי כל נזק שייגרם על ידי מחפרון שבבעלות הנתבע 5, שלטענת התובעת, היה כאמור קבלן משנה בפרוייקט וביצע בפועל את החפירה בשטח. ה. לעניין הערכת גובה הנזק וחישוב עלויות התיקון - במכתב דרישת תשלום הוצאות התיקון מיום 20.6.94 שמוען לנתבעת 7, התובעת העמידה את נזקיה בסך של 162,462.96 ₪. חישוב העלויות נעשה על פי דו"ח שנערך (או לפחות נחתם) על ידי עובד התובעת מר חיים קריספין שהיה במועד הרלבנטי סגן מנהל תחום מערכתי במחוז חיפה והצפון. הסבר למרכיבי הדו"ח ניתן בחוות דעת ערוכה על ידי מר חגי ברוכיאן (שהיה במועד הרלבנטי עובד בלשכת סמנכ"ל כספים בהנהלת התובעת) מיום 20.2.95 (חוות דעת זו הוכנה במסגרת התביעה ב"סיבוב הראשון"). 8. הנתבעים כולם דוחים את חבותם ואחריותם כל אחד ונימוקיו עימו. א. כאן המקום לציין כי על פי הודעת ב"כ הנתבעים 1 ו- 2, מיום 27.2.02, הנתבעת 1 נמצאת בהליכי פירוק ונתבקשה הפסקת והקפאת כל ההליכים כנגדה. ביום 27.2.02 נעתרתי לבקשה, והוריתי כי יעוכבו כל ההליכים כנגד הנתבעת 1. מכיוון שכך, לא הוגשו מטעמה תצהירי עדות ראשית או סיכומים והחלטת העיכוב בעינה עומדת. ב. נתבעת 2 שימש בזמן הרלוונטי לתביעה כמנהל בנתבעת 1, ולטענתו אינו יכול להיתבע במקום החברה שהיא אישיות משפטית נפרדת ולא ניתן לחייבו במעשיה ומחדליה באופן אישי. לטענתו הוא פעל כמנהל ואך ורק כמנהל, ובאופן סביר, בכל הפעמים בהם ייצג את החברה - לפני קרות האירוע ואחריו - שימש כנציג הנתבעת 1 וכל פעולותיו היו פעולות הנתבעת 1. כך גם יש להבין מתצהירי עדי התובעת אליהם הוא מפנה בסכומיו, לפיהם בכל הפעמים בהם מוזכר הנתבע 2 - הוא מוזכר כמנהל או נציג הנתבעת 1 ולא כנתבע 2 באופן אישי. ג. הנתבעים 1 ו- 2 הנ"ל שלחו הודעות לצד ג' נגד נתבע 4 (עזבון עלי רחמן) נגד נתבעת 3 (מגדל) וסוכן הביטוח קלמן רוזן וכן נגד הנתבעים 5 ו- 6. לעניין ההיתר, מציין הנתבע 2 כי ההיתר שניתן היה בתוקף ביום בו אירע הנזק ולכן אין להחיל כלל את חוק הבזק. מעבר לכך, מזכיר הנתבע 2 כי התובעת ניהלה את תביעתה הראשונה והנוכחית ברשלנות דבר שהביא להימשכות ההליכים מעבר לצורך עד כדי 10 שנים (!), כך שנוצר מצב בו הנתבעת 1 נמצאת כיום בהליכי פירוק וההליכים בעניינה מעוכבים, והתובעת בחוסר תום לב מנסה להיפרע מהנתבע 2, שלא יוכל בעצמו להיפרע מהנתבעת 1. עם מצב זה, לדידו של נתבע 2, אין להשלים. לעניין גובה הנזק נטען שיש לדחות את דרישת התובעת שכן היא עצמה שלחה דרישת תשלום מאוחרת יותר לנתבע 5 (על כך יבוא פירוט בהמשך) בגובה נמוך בהרבה, ולא ייתכן כי הנזק "התנפח" בעקבות הגשת התביעה עד כדי פי עשרה ויותר מהסכום המקורי. זאת ועוד, יש לדחות את גובה הנזק הנטען על פי המסמך שהגישה התובעת, שכן אינו ערוך כחוות דעת מומחה כנדרש, אינו מפורט דיו ואינו מביא את האסמכתאות עליהן התבסס. הנתבע 2 מפנה לשתי חוות הדעת (שמאי ומהנדס) מטעם המבטחת הנתבעת 3 על פיהן עלויות תיקון הנזק מוערכות בסכומים נמוכים בהרבה מאלה שתובעת התובעת. ד. נתבעת 3 (מגדל) מבטחת הנתבעת 1 בביטוח לעבודות קבלניות, טוענת כי משהוקפאו ההליכים נגד נתבעת 1, המבוטחת, אין מקום להמשך ההליכים נגדה וממילא אין להטיל עליה חבות. כך לטענתה יש לנהוג גם בעניין ההודעה לצד ג' ששלחה הנתבעת 1 לנתבעת 3 ולמר קלמן רוזן (סוכן הביטוח של הנתבעת 3). לחילופין, פוליסות הביטוח שהוציאה הנתבעת 3, באמצעות מר קלמן רוזן, לנתבעת 1, כוללות תנאים כלליים לחלותה של הפוליסה. לטענתה הוחרגה הפוליסה במפורש מנזק שייגרם בין היתר לכבלים תת-קרקעיים, אלא אם יוכיח המבוטח (הנתבעת 1 בענייננו), כי עבודות החפירה בוצעו אך ורק לאחר שנבדק אצל הרשויות המתאימות מהו מיקומם המדויק באתר של אותם כבלים תת-קרקעיים. ומאחר והעניין לא נבדק כנדרש בטרם החלו עבודות החפירה, חל החריג בפוליסה ואין להטיל חבות על הנתבעת 3. עוד טוענת הנתבעת 3, כי לשאר הנתבעים שהיו מעורבים בתכנון וביצוע החפירות ביחד עם הנתבעת 1, יש אחריות משותפת לקרות הנזק, מי כמתכנן, מי כמזמין ומי כמבצע בפועל, ואם תוטל על הנתבעת1 אחריות לנזק והנתבעת 3 תימצא כאחראית במסגרת הפוליסה שהוציאה לנתבעת 1 - יש לחייב את הנתבעים האחרים לשפות הנתבעת 3 לפי חלקם באחריות. עוד מפנה הנתבעת 3 לסעיף בתנאים הכלליים בפוליסה על פיו תכסה הנתבעת 3 רק נזק ישיר ובכל מקרה אינה מכסה נזק תוצאתי. וכן מבקשת הנתבעת 3 שיקוזז מכל סכום שייפסק, אם ייפסק, דמי השתתפות עצמית כמפורט בפוליסה, בגובה 3,000 ₪. לעניין גובה הנזק, נטען שהתובעת תומכת חישוביה, המוגזמים, במסמכים פנימיים שלה שמשקלם הראייתי אפסי, לאור העובדה כי לתובעת אינטרס ברור להעצמת גובה הנזק. לטענת הנתבעת 3 המסמך שהוגש על ידי התובעת והוכתר בכותרת "חוות דעת" אינו ערוך כחוות דעת מומחה ולכן יש להעדיף את חוות דעת המומחים שהוגשו מטעמה כראייה - חוות דעת שמאי מומחה מיום 10.3.03, על פיו קבע השמאי מר יגאל טלמן את עלויות תיקון נזקי התובעת בסך של 58,152 ₪ (העלויות מבוססות על חוות דעת מהנדס מומחה מר אשר סלוצקי, מיום 2.3.03). ה. מטעם נתבע 4, שבסמוך לאחר קרות האירוע נשוא התביעה הלך לעולמו ועזבונו הוא הנתבע כאן, לא הוגש תצהיר עדות ולא הוגשו סיכומים. המנוח היה קבלן משנה של הנתבעת 1 לביצוע חפירה על פי חוזה שנעשה בינם ביום 24.4.93. ו. נתבע 5, טוען כי יש לדחות את התביעה כנגדו בשל העובדה כי הוא כלל לא עבד על המחפרון שגרם את הנזק, אלא היה זה אדם אחר בשם זובידאת מהיוב (זאת גם על פי ממצאי חקירת המשטרה, שנסגרה זה מכבר מפאת חוסר עניין לציבור). כל חלקו הסתכם בכך שהשכיר לנתבע 4 את המחפרון שלפי הטענה גרם את הנזק. לטענת הנתבע 5, מר מהיוב שהפעיל את המחפרון היה שכיר של הנתבע 4 ואין לנתבע 5 כל אחריות על מעשיו או מחדליו, או מעשי או מחדלי הנתבעים האחרים בתביעה זו. מכיוון שהנתבע 5 כלל לא היה בשטח כאשר אירעה התקלה, ולא היה מעורב בחפירה בפועל, ואין לטענתו מקום להטיל עליו אחריות כלשהי. לעניין גובה הנזק, טוען הנתבע 5 כי בעבר נשלחה לו מהתובעת דרישת תשלום פיצויים לתובעת בגין תיקון הנזקים, אך הסכום שדרשו נע בין 14,635 ₪ בדרישה הראשונה לבין 16,207 ₪ בדרישה השלישית, ולעולם לא דרשו סכום מופרז כפי שתבעו בתביעה דנן, וגם לא נתנו הסבר מניח את הדעת כיצד "התנפח" סכום זה. ז. נתבעת 6, ביטחה בזמן הרלבנטי לתביעה לבקשת נתבע 5, את המחפרון מסוג היטאצ'י מס' 905-41 בביטוח אחריות צד ג'. מלבד הצטרפותה לטענת הנתבע 5 כי אין להטיל אחריות עליו ועליה שכן הנתבע 5 לא היה מעורב בחפירה ובמחדל, אם היה, לטענתה יש לדחות נגדה את התביעה גם משום שאין כיסוי ביטוחי לאור סעיפי ההחרגה המפורטים באופן מפורש בכתב הפוליסה, ביניהם כי חברת הביטוח לא תהא אחראית לכל נזק או פגיעה במתקנים או כבלים תת-קרקעיים, אם בטרם החלו העבודות לא בדק המבוטח אצל הרשויות המתאימות קיומם ומיקומם המדויק של אלו. וכן אין כיסוי ביטוחי לנזק תוצאתי. עוד נטען כי הפוליסה לא מכסה התחייבות או אחריות שלקח על עצמו המבוטח על פי הסכם, וכן כי האירוע נגרם עקב רשלנות של הנתבעים האחרים, ולא נתבע 5, מכאן שיש לפנות אליהם ואל המבטחת של נתבעת 1 - מגדל. על פי חקירת המשטרה, הנתבע 5 לא היה באתר החפירה בו אירע אירוע הקריעה ביום המדובר. לעניין גובה הנזק - חוזרת הנתבעת 6 על טענות נתבע 5 והנתבעים האחרים. ח. נתבעת 7 ונתבע 8 - המועצה האזורית והמתכנן מטעמה. נתבעת 7 טוענת כי בהסכם פרוייקט הנחת קו הביוב, בינה לבין הקבלן המבצע (הנתבעת 1), נקבע כי כל נזק אשר ייגרם לתשתית תת-קרקעית על ידי ובעקבות עבודות החפירה של הקבלן, יכוסה על ידי הנתבעת 1. כמו כן טוענת הנתבעת 7 כי הוסכם במפורש כי האחריות לתיאום וזימון מפקח מטעם התובעת, כנדרש על פי תנאי ההיתר תחול על קבלן הנתבעת 1. עוד נטען כי מהנדס המועצה הודיע לנתבע 2, ודרכו לנתבעת 1, את אחריותו לתיאום וזימון המפקח. טענות אלו טוענים הנתבעת 7 והנתבע 8 בנוסף לכל הטענות האחרות שהוצגו על ידי הנתבעים לעניין תוקפו של ההיתר ועמידה בתנאיו. הנתבע 8 טוען גם לרשלנות תורמת מצד התובעת, שכן הוא דאג מבעוד מועד לזמן מפקח. מפקח לא הגיע חרף דרישות חוזרות והעבודות החלו משום שלא ניתן היה לעכבן עוד. עובר לחתימה על ההסכם התקיים סיור קבלנים ע"י הנתבעת 7 ובו נכחו גם נציגי הנתבעת 1, ונציגי הנתבעת 8 שסימנו לנתבעת 1 ולקבלניה את תוואי התשתית התת-קרקעית לסוגיה. הנתבעת 7 והנתבע 8 חוזרים על טענות הנתבעים האחרים לעניין הסכומים המוגזמים והמופרכים שתובעת התובעת. באשר להתחייבות מיום 13.6.94, שניתנה על ידי ראש המועצה, ולזו שניתנה בישיבה מיום 19.6.94, טוענת נתבעת 7 כי ההתחייבויות ניתנו במטרה לאפשר את המשך עבודות החפירה, תחת לחץ ומתוך הבנה כי עובדי התובעת לא יאפשרו המשך הפרוייקט ללא ההתחייבות. בזמנו, לא היתה מניעה כלכלית לתת התחייבות כזו, טוענת נתבעת 7, שכן בידיה הוחזקו הכספים המגיעים לנתבעת 1 בתמורה לביצוע העבודה. הנתבעת 7 התכוונה לקזז כל תשלום אותו תדרוש התובעת כפיצויים, אך משנסתיימו העבודות וכן משנמחקה התביעה הראשונה, לא היתה לנתבעת 7 כל סיבה לעכב את התשלום המגיע לנתבעת 1 בתמורה לגמר ביצוע העבודה. דרישתה לתשלום כיום, ועיכוב התביעה במשך זמן רב (בצירוף העובדה כי הנתבעת 1 חדלה מלהתקיים), הם שגרמו לכך שההתחייבות הזו אינה ברת תוקף ואינה ניתנת לביצוע כיום. לעניין הנזק, חוזרים הנתבעים 7 ו- 8 על טיעוני הנתבעים האחרים. 9. א. הנתבעת 1: לאור הקפאת ההליכים בענייניה של הנתבעת 1 לא ניתן להכריע לגבי אחריותה וחלקה בנזק הנתבע. התובענה נגדה הופסקה אפוא ומותר להניח שהתובעת תפנה בתביעת חוב במסגרת הליכי פירוק ו/או כינוס הנכסים. ב. באשר לנתבע 2 - התרשמתי מטיעוניו של הנתבע 2 כי אכן פעל לכל אורך הדרך כשלוח של הנתבעת 1, וכנציג מטעמה לעניין ביצוע פרוייקט הנחת קו ביוב. בכל אופן לא הרימה התובעת את נטל ההוכחה כי התקיימו במקרה דן התנאים הבסיסיים שנדרשים כדי לחייב נציג של חברה באחריות אישית למעשיה של הנתבעת 1 או מי מהנתבעים האחרים, גם לא לפי חוק הבזק. תפקידו היה מוגדר, הוא לא עסק בחפירה בפועל, כך גם עולה מתצהירי עובדי התובעת עצמם (אלו שבאו עמו במגע) ולא ניתן לייחס למעשיו תרמית, מצג שווא או הונאה או כיוצא באלה מעשים - שייתכן וקיומם יכולים היו בנסיבות העניין להטיל עליו אחריות. החומר שהוצג ע"י התובעת בנדון אין בו כדי להרים נטל ההוכחה בנדון וגלל כן יש לדחות את התביעה נגדו. ג. הנתבעת 3, כמבטחת הקבלן, חבה בפיצוי צד ג' - הניזוק חרף הליכי הפירוק הננקטים נגד המבוטח - אין באלה, בנסיבות העניין, כדי לאיין את החבות הביטוחית העומדת בעינה. בחינת חבותה ואחריותה תיבדק לגופה. ד. אשר לנתבע 4 - באמצעות עזבונו לא הוגשו כתבי טענות. התביעה מופנית ל"עיזבון המנוח עלי עבדל רחמן ז"ל" שאינו בגדר נתבע שניתן לצטטו כבעל דין, וזאת מכוח הוראות תקנות סדר הדין האזרחי ביחד עם הוראות חוק הירושה . ממילא כל פסק דין שינתן נגד "העזבון"... אינו אכיף או בר ביצוע. אשר לעצם החבות, המנוח היה קבלן משנה של הנתבעת 1 ולפי הסכם התחייב לבצע העבודה בחפירה כקבלן משנה עצמאי לכל דבר. לכאורה מוטלת עליו אחריות לביצוע העבודה ולנזק שנגרם במהלכה; עמדתו לא נשמעה, ולמעשה גם כתב התביעה לא הומצא כראוי ליורשיו (מיהם?) או לעיזבונו באמצעות נציק חוקי, מנהל עיזבון או יורש. אין מקום לחיובו בתיק זה של "העיזבון" כפי שהוא מצוטט בתביעה. ה. אשר לנתבע 5, זובידאת מוחמד, זה היה מבוטח אצל הנתבעת 6. התברר כי הנתבע 5 השכיר את הטרקטור שבבעלותו, הא ותו לא. אין בין הנתבע 5 לשוכר כל תניה הקושרת את הנתבע 5 לביצוע העבודות בכל דרך, ובודאי שלא לאחריות בגין נזק שעשוי להיגרם ע"י הטרקטור, בנסיבות כפי שארע. הוראת פק' הנזיקין והדין הספציפי - סעיף 38 לחוק התקשורת (בזק ושירותים) תשמ"ב 1982 אינם מובילים למסקנה כי יש מקום לאחריות הנתבע 5. הנתבע 5 לא היה אדם שסעיף 38 נועד להגן מפניו. הנתבע 5 לא זקוק לרשיון או היתר על פי החוק, ובפועל לא גרם ולא פגע במתקן הנדון. העבודה גם לא בוצעה עבורו או מטעמו וסעיף 36 לחוק הבזק אינו יכול "להציל" את התביעה נגדו. בנסיבות אלה, לא קמה חבות המבטח, נתבעת 6, ודין התביעה גם נגדה להדחות. אין לי צורך להיכנס ולברר שאר טענותיו של ב"כ המלומד של נתבעת 6. הנתבע 5 הגיש תצהיר בו הודה כי המחפרון שבנדון היה בבעלותו וכי היה מבוטח אצל הנתבעת 6 (איתן). בחודש יוני פנה אליו המנוח עלי עבדל רחמן - קבלן לעבודות עפר, ושכר ממנו את הכלי בשכירות יומית של 1,800 ₪ ליום. אין הוא יודע מי הפעיל את הכלי, ולו עצמו לא היה כל קשר לעבודות. תצהירו לא נסתר וברור על פניו שאין לו יד ורגל בעבודות הנדונות וגלל כן ובהעדר כל מעורבות או חבות מצידו אין התביעה נגדו ונגד מבטחו יכולה לעמוד. התביעה נגדם נדחית. ו. הנתבעת 1 היתה הקבלן הראשי והתקשרה עם המועצה המקומית מרום הגליל לצורך ביצוע העבודות, קרי ביצוע קווי ביוב מכפר שמאי, שפר ואמירים לפרוד - שבגליל העליון. ההסכם ביניהם מיום 13.2.94, חייב את השלמת העבודות תוך 4 חודשים. הנתבעת 7 תכננה את העבודה טיפלה בהיתרים השונים לצורך הבניה, כולל בהיתרים לפי חוק הבזק, בפני הרשות המוסמכת. הנתבעת 7 העסיקה את המהנדס היועץ הנתבע 8 בפרוייקט זה. מר לבל פנה לבזק עוד ביום 26.9.93 בהציגו בפניה את התוכנית למעבר הקו וביקש את האישור לתוואי הנדרש. הנתבעים 7 ו- 8 שללו כל חובה לפצות את התובעת בגין הנזק שנגרם עקב פגיעה בכבלים תת-קרקעיים, אולם באתי למסקנה, שחבותם לפחות החלקית הוכחה גם הוכחה. לפניותיה של הנתבעת 7, נתקבל הרשיון לביצוע העבודה. ההיתר מיום 24.2.94 היה היתר או אישור עקרוני, ההיתר ניתן מאוחר יותר. העבודה כללה חפירת קווים נרחבים וארוכים. החפירה התבצעה בסמוך לכבלי טלפון ומתקני הבזק, חצית כבישים ושטחים גבוהים. הפגיעה היתה בתשתית כבלים תת-קרקעיים, בהם נפגע ביום 7.6.94 קו טלפון ליד צומת חנניה-צפת, אשר מספק שירותי טלפון לאזור שלם. הניתוק היה משעה 14:30 עד לשעות הערב בסביבות 20:00. אירוע נוסף של קריעת כבל ארע ביום 8.6.94 באותו אזור גם כן נותקו קוים לשעות ארוכות. העבודה נמשכה על אף האירועים הללו, ושוב, ביום 12.6.94 פגעו בכבל של סיבים אופטיים הפעם נותקו ישובים רבים מטלפון ליום שלם. תלונה הוגשה גם למשטרה. ז. היתר החפירה כלל תנאים. ההיתר חייב את הנתבעת 7 כמו גם את הנתבעת 1 כמי שמבצע את העבודה, לנקיטת אמצעי זהירות מיוחדים שפורטו. הנתבעים 1,7,8 התעלמו מקיום ההוראות, ואי קיומם הוא שגרם לתאונות ולנזקים. בהיתרים נקבעו במפורש תנאים מהותיים כגון, מתן הודעה 72 שעות לפני תחילת העבודה על תחילתן ותאום פיקוח ע"י בזק; התחייבות לפיצוי התובעת בגין נזקים; הוראה שבעת חציית קווי בזק יש לגלות את הצנרת בעבודת ידיים, ולא לבצע חפירות אלא מרחק 2.5 מ' לפחות מתשתית בזק; לבצע כל עבודה רק בתאום ובפיקוח מטעם בזק צפת. ועוד תנאים. ההיתר פג תוקפו ב- 25.5.94 והוארך לשלושה חודשים. ההיתר ניתן למועצה, והופנה למר לבל, המהנדס, כמי שתכנן וטיפל בנושא זה עבור המועצה. התברר כי נעשתה פנייה לבזק לצורך תיאום להגעת מפקח למקום מטעם בזק, אולם פעולה זו נעשתה תוך רשלנות ובחוסר רצינות. הנתבעת 7 כמו גם הנתבעת 1 סברו, מן הסתם, שיצאו ידי חובתם בפניה גם אם לא נענתה, ועל כן החלו בביצוע העבודה בלא שנשלח מפקח. אצה להם הדרך והם עשו כן על שום רצונם לעמוד בלוחות זמנים של הפרוייקט כולו. ח. חבות הנתבעת 7 עולה מן הנסיבות ומכוח האמור גם בסעיף 36 לחוק הבזק. המועצה אף הגדילה לעשות ומסרה כתב התחייבות שנחתם ע"י ראש המועצה מר מעתוק ביום 13.6.94 כלומר בסמוך לנזק שארע. ברור כי בזק התנתה את המשך העבודה בקבלת התחייבות, וזו ניתנה. אין כל רמז לכפיה או לחץ שנלחץ יו"ר המועצה עובר לחתימה. הטענה הסתמית של צורך בהמשך העבודות אינה יכולה לשמש אכסניה נאותה לטענה של עושק, או כפיה - מה גם שלא הובאה כל ראיה רצינית משכנעת לאותה כפיה - מטעם מי ש"נכפה" על פי הטענה. ההתחייבות כשלעצמה אינה עילת התביעה. וגלל כן גם לא מצאתי צורך לעסוק בטיעון כי ההתחייבות אינה ברת תוקף על שום שנדרשת גם חתימת הגזבר. המועצה אחראית לנזקים שנגרמו בגין מעשיה ומחדליה ללא קשר עם אותה התחייבות של ראש המועצה. ט. הנתבע 8 טען שלא היה המפקח על העבודה. כל תפקידו בתכנון העבודה וקבלת הרשיונות. נראה לי שהתובעת מייחסת לנתבע 8 תפקידים שלא עסק בהם מלכתחילה, כאשר הוגשה התביעה לפני 10 שנים. לא יוחס אז לנתבע 8 פיקוח על העבודות אלא רק תכנון וטיפול בהיתרים. מסקנתי היא שאין להטיל את האחריות על נתבע 8 אישית וכל אשר עשה לא בשמו ולא עבור עצמו אלא עבור המועצה. העובדה שהרשיון הופנה אליו - אינה מעידה כלל ועיקר שהוא "בעל הרשיון". י. מסקנתי היא שהנתבעת 7 אחראית לנזקים, אולם יש לדחות התביעה נגד נתבע 8. י"א. נותרו אפוא שני חייבים, חב' "מגדל" הנתבעת 3, בכפוף לשאלת הכיסוי הביטוחי, והנתבעת 7, כאשר ההליכים נגד נתבעת 1 הוקפאו. בנסיבות אלה הרי שבאופן פורמלי אין לדון בהודעת צד ג' שנשלחה ע"י הנתבעים 1 ו- 2: האחד, מפני שהנתבעת 1 אינה יכולה לברר כיום את ההודעה, השני מכיוון שהתביעה נגד נתבע 2 נדחית. י"ב. נותר לברר את חבות נתבעת 3 מן הבחינה הביטוחית. הנתבעת 1 (המבוטח) היתה מבוטחת בשנת האירוע, 1994, בפוליסת ביטוח ששונה מזו שהיתה בשנה שקדמה לה. הוצאו לה שתי פוליסות נפרדות במקום פוליסה אחת והן - "מגדל לעסק" ו"עבודות קבלניות", כך שהיה כיסוי הן לחבות מעבידים ורכוש והן ביטוח צד ג' - הפוליסות כללו הרחבה לעבודה נשוא התביעה אולם היה בהן תנאי כי לא תחול חבות על המבטח על נזק לצנרת תת-קרקעית או כבלים תת-קרקעיים. החרגה זו תחול: "אך ורק אם בטרם החלו העבודות...... בדק המבוטח אצל הרשויות המתאימות את המיקום המדוייק בו מצויים באזור התת קרקעי ..... צנרות וכבלים.... על המבוטח נטל הראיה כי ביצע בדיקה זו". המפקח שהוזמן מטעם בזק לא הגיע למקום. מטרת ביקורו של המפקח היה לסמן את קווי הבזק שנמצאים בקו הביוב המוצע, דבר זה לא נעשה, ולכן, כך נטען, לא חלה החובה לפצות. לא מצאתי לקבל טענותיה הנ"ל של הנתבעת 3. התברר כי התיאום וזימון המפקח מטעם בזק אמנם לא נעשה, אולם בשום מקום לא נאמר למשל כי המפקח חייב היה לבוא ולסמן את קווי הבזק. לא לכך נועד ביקור המפקח. טענותיה אלה של ב"כ המלומד של הנתבעת 3 אין להן אחיזה בחומר הראיות. נוסף לכך, ראוי לציין כי התכלית הקבועה פוליסה ובסעיף ההתניה הנוגע לכבלים תת-קרקעיים, התקיימה הלכה למעשה. המבוטח, בעצמו וע"י מנהלו וקבלן המשנה, בדקו וידעו היכן עוברים קווי הבזק ומתקנים תת-קרקעיים - ללא קשר עם בואו או אי בואו של נציג בזק. היה סיור קבלנים במקום לפני הביצוע ונמסרו הסברים ופרטים על מקום המצאם של כבלים תת-קרקעיים. מר פליישר, מנהל המבוטח, השתתף בסיור ואישר את הדבר בתצהירו. בנוסף לכך - פניית הנתבעת 3 בסיכומיה, לסעיף 8 לתצהירו של המפקח, אינה מדוייקת: המפקח לא אמר כי מטרת המפקח היא לסמן את קווי הבזק המצויים בקווי הביוב המוצעים. ההיתר ותנאיו מדברים בעד עצמם ואין בו את שמבקשים לייחס לו - בצורה הספציפית הנ"ל. מסקנתי היא אפוא שקמה והוכחה גם חבותה של נתבעת 3. 10. חבות הנתבעת 3, והנתבעת 7 יחדיו עומדות לפנינו. מצאתי לנכון שלא לחייבן בכל הנזק יחד ולחוד, אלא לחלקו ביניהן - ממילא היתה זו גם כוונת הצדדים. על פי ההסדר הדיוני עלי להכריע על פי כל החומר שהוגש בכל מערכת היחסים בין הצדדים. ראוי אפוא לקבוע חלקם היחסי באחריות ובפיצוי. לאור הנסיבות שתוארו לעיל חלוקת האחריות והאשם ביניהם היא בחלקים שווים, הן למועצה שיזמה את העבודה והן למבטחים של הקבלן שעמו התקשרה לביצוע. לפיכך, תישא כל אחת מהן במחצית הנזק. מחלקה של המבטחת אין לנכות השתתפות עצמית - והפיצוי לצד ג' הניזוק הוא מלא. 11. על פי חוו"ד שהוגשה מטעם נתבעת 3 (השמאי יגאל טלמן ומהנדס חשמל אשר סלוצקי) עלות תיקון הנזקים קטנה מזו שנדרשה על ידי התובעת. המומחים אכן מדגישים כי תביעת בזק אינה נסמכת על חוו"ד של מומחה, אלא על אומדנים פנימיים של בזק בדבר עלויות תיקון של בזק. השמאי טלמן נעזר במהנדס סלוצקי אשר לו ניסיון בתחום תיקון נזקים בשיתוף חברות פרטיות העוסקות בתיקון כבלים מסוג זה. התמחיר נעשה למועד חווה"ד, קרי, מרץ 2003. המחירים כוללים עבודה וחומרים סה"כ 58,152 ₪. תביעת בזק מבוססת על חישובים פנימיים וכללת שכר עבודה של 78,217 ₪ חומרים 47,503 ₪, לעבודת קבלן 13,136 ₪ ובתוספת מע"מ סה"כ 162,463 ₪. סכום זה שוערך ליום הגשת התביעה בסך 296,221 ₪. השמאי מבקר את תחשיב עלות בזק ואומר בין היתר: "1. עלות עבודת עובדי בזק הנתבעת מבוססת על עלות שכר עבודה המוכפל בכמות שעות העבודה. כמות שעות העבודה נקבע ע"ב תקן פנימי של חברת בזק הקובע את משך הזמן לעבודה לפי סוג עבודה ולא ע"ב שעות העבודה שבוצעו בפועל. אופן חישב התקן אינו מצורף למסמכי התביעה, לא ברור כיצד הוא חושב ובבדיקה השוואתית לזמן העבודה המבוצע בחברות פרטיות העוסקות באופן שוטף בהתקנת ובתיקונים של ציוד וכבלים זהים (אופטיים ורגילים) עולה כי כמות שעות העבודה אשר נקבעה כתקן, הינה מופרזת ביותר. תעריף שעת העבודה שהינו 119.7 ₪ לשעה (נכון ל- 6/94) נתמך בחוות דעת המומחה ברוכיאן. בחוות הדעת אין תחשיב או הצגה של נתונים עליהם מתבסס התחשיב ונראה כי על שעת העבודה המשולמת לעובד, הועמסו תקורות רבות, אשר גרמו לייקור שעת העבודה באופן ניכר. להערכתנו, עלות שעות העבודה הנתבעת בסך 119.70 ₪ לשעה, נכון למועד האירוע 06/94, הינה מופרזת ביותר. 2. הדרישה לתשלום בגין עבודות קבלן בסך 13,136אינה ברורה, אינה מלווה באסמכתאות או בתיאור של העובדים, אין חשבוניות המעידות כי בוצע תשלום לקבלן ולא ברור איזו עבודה נדרש הקבלן לבצע. 3. חומרים - הדרישה לחומרים אינה מבוססת על פרוט ותיאור של החומרים ושוויים". לתחשיב בזק, צורפה חוו"ד של מומחה מר ברוכיאן (כלכלן), אלא שמדובר בעובד חברת בזק. הנ"ל מבהיר שתחשיב בזק להוצאות השיקום מבוסס על אותם העקרונות שבזק מבצעת עבודות בתשלום עבור מע' ביטחון. באתי למסקנה שאין לסמוך על פרטי חשבונה של בזק שהינם מופרזים מאוד, תחשיב בזק נעדר פירוט משביע רצון, שניתן וצריך היה למוסרו. יש בו הגזמה של חיובים עבור שעות עבודה, מבלי שקיימת ראשית ראיה לכמות העבודה שבוצעה בפועל - אלא על פי "תקן". כך גם תחשיב עלות שעות עבודה מוגזם, ואם עלות עובדי בזק כה גבוהה אין בה כדי לחייב את המזיק, ועוד יש לציין כי את העבודה הנדונה ניתן לבצע על ידי גורמים פרטיים בעלות קטנה יותר, ונרמז אף כי ייתכן ובזק עצמה מוציאה חלק מהעבודות מסוג זה לגורמים פרטיים בעלות נמוכה בהרבה. כך או כך, הערכת עלות התיקון על ידי הנתבעת 3 והמומחים מטעמה מצביעה על פער ניכר מאוד. היא גם מצביעה על כך שניתן להשיג בשוק החופשי חברות העוסקות בעבודות אלה ובמחירים יותר נמוכים. עובדה מדהימה ותמוהה נוספת היא שבזק עצמה דרשה מן הנתבעים תשלום פיצוי עבור עלות התיקון בשיעורים נמוכים בהרבה מאלה שחישבה לצורך התביעה. כך למשל נדרש הנתבע 4 לשלם עבור תיקון נזק מיום 13.6.94 סך 14,635 ₪. על דרישה זו חזרה בזק מספר פעמים במכתבי התראה. נראה כי דרישה זו אינה מתייחסת לכלל הנזק שנגרם שכן היו מספר אירועים. בסיכום פגישה מיום 19.6.94 בין בזק לנציגי הנתבעים, הקבלן, המועצה המקומית ועוד, סוכם להעביר אומדן הנזקים ביום 20.6.94 לשלוח מכתב האומדן לנתבעת 7 ובו פירוט הסך של 162,462 ₪ - צוין שמדובר בפגיעות פרט לאלה מיום 7.6.94 ומיום 8.6.94. בגינם ישלח חיוב נפרד. מספר שעות העבודה שנדרש הוא מופרז (סה"כ 608 שעות לפי 119.70 ₪ לשעה). הסכום האבסולוטי מופרז על פניו ואין בו התייחסות ספציפית לסוגי העובדים ועלותם - כגון פועל פשוט, נהג, מנהל עבודה, תכנון וכו'. 12. בנסיבות אלה אין בידי לקבוע את הנזקים אלא על פי אומדנה, שכן לא תחשיב התובעת ולא תחשיב מומחה הנתבעת מניחים את דעתי, ויש בשניהם מגמתיות מופלגת. הנתונים פרוסים לפני ועל כן יש להעמיד את עלות התיקון בשיעור של 60,000 ₪ נכון למועד הנזק, קרי, לסוף יוני 1994. האם בנסיבות ראוי לחייב את הנתבעים בסכום הנ"ל בשערוך מלא? נראה כי אין הצדקה לכך, לאור מחדלי התובעת. ב"כ הנתבעים היטיבו לטעון בעניין זה ואכן מדובר במקרה חריג ויוצא דופן, שאין להטיל תוצאותיו על הנתבעים - מה גם שמלכתחילה היתה הדרישה מופרזת. לפיכך הסכום משוערך כדלהלן: א. מיום 20.6.94 עד 28.6.00 (מועד בו בוטל פסק הדין בו נדחתה התביעה עקב אי התייצבות והחלטת כב' השופט צמח) - על פי 80% מעלית מדד יוקר המחיה ללא ריבית. ב. מיום 29.6.00 עד יום פסק הדין לפי 90% מעליית המדד בלא ריבית. ג. מיום פסק הדין עד לתשלום לפי ריבית והפרשי הצמדה כחוק עד התשלום המלא. 13. מחצית הפיצוי בסך 30,000 ₪ ישולם על ידי נתבעת 3 ומחציתו על ידי הנתבעת 7. ולאור כל האמור לעיל נקבע בזה: א. התביעה נגד נתבעת 1 מוקפאת. ב. התביעה נגד נתבע 2 נדחית. התובעת תשלם לו הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ + מע"מ. ג. אני מחייב הנתבעת 3 (מגדל) לשלם לתובעת 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ובשערוך כמפורט בסעיף 12 לעיל וכן הוצאות המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ + מע"מ. ד. התביעה נגד "עזבון המנוח עבדל רחמן ז"ל" נמחקת. ה. התביעה נגד נתבעים 5, 6, 8 נדחית. התובעת תשלם לכל אחד מהם הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪ + מע"מ. ו. אני מחייב הנתבעת 7 (המועצה המקומית) לשלם לתובעת 30,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ושיערוך כמפורט בסעיף 12 לעיל, וכן הוצאות המשפט וכן שכ"ט עו"ד בסך 6,000 ₪ + מע"מ. ז. הודעות לצד ג' - ההודעה ששלח נתבע 2 נדחית, ההודעה ששלחה נתבעת 1 נמחקת. אין צו להוצאות נוספות לעניין זה. נזקי רכושטלפוןכבל טלפוןחפירה