1. מדובר בתביעה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, פדיון דמי הבראה, ופיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל, לרבות פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. העובדות 2. התובע הועסק כמאבטח בנתבעת על פי חוזה עבודה אישי (נ/1) מ-1998 עד לסוף חודש ספטמבר 2001 עת פוטר מעבודתו (ס' 6 לסיכומי הנתבעת). 3. הנתבעת הינה חברה העוסקת במתן שרותי שמירה ואבטחה, בין היתר במתקניים בטחוניים. במקרה הנדון מדובר במתן שרותי שמירה בתחנת הכוח רוטנברג באשקלון המספקת 24 שעות חשמל לתושבי המדינה. התחנה ממוקמת במרחק לא רב מעזה, ומדובר בימים של תחילת האינתיפאדה. 4. העבודה בוצעה במשמרות. 5. ביום כפור (ספטמבר 01) התבצעה שמירה ואבטחה בתחנת הכח על ידי שתי משמרות בנות 12 שומרים כל אחת, שהתחלפנו ביניהם. כל משמרת בת 8 שעות, כאשר העובדים עבדו 8 שעות ונחו 8 שעות. 6. הנתבעת נהגה לשלם למאבטחים ולשומרים ביום כפור שכר בשעור 175% מהשכר הרגיל בגין כל שעות המשמרת ו-150% בגין השעות בהן שהו בתחנת הכח, בין משמרת למשמרת. 7. תפקיד התובע ביום כפור היה לסייר בין עמדות השמירה בתחנה על פי הוראות שנקבעו על ידי הנתבעת בתאום עם חברת חשמל. מדובר בסייר יחיד באותה משמרת שלחזקתו נמסר רכב סיור. 8. בערב יום כפור 2001 בעת שהתובע היה בתפקיד פשטה שמועה שאחד העובדים החדשים, שלראשונה עבד ביום כפור (שמו ויקטור ארסניוק (להלן: "ויקטור")) שוחח עם סמנכ"ל הנתבעת ונאמר לו, כי בגין המשמרות שיעבדו התובע וחבריו ביום כפור יקבלו 150% מהשכר ואילו עבור שעות הכוננות באתר לא יקבלו דבר, והם יכולים לשוב הביתה בין משמרת למשמרת (עמ' 7 לפרוטוקול). 9. העובדים פנו לקצין הביטחון של תחנת רוטנברג ששמו אהרון ונאמר להם, כי אין בכוונת הנתבעת לשלם להם שכר ביום כיפור כבשנים קודמות. 10. למחרת, יום כפור החל התובע את משמרתו בשעה 07:00, נסע עם רכב הסיור בין העמדות כדי לברר את פשר השמועה. פגש את "ויקטור" בעמדה שאישר לו עובדה זו. בעקבות כך נסע עם רכבו לרמי גודייה (המפקח מטעם הנתבעת) שלא ידע על ההסדר הנ"ל, בתגובה התבקש רמי להתקשר למנכ"ל החברה ישראל בנימין (להלן: "המנכ"ל"). בדרישה, כי ישלח הודעת פקס, כי אכן יקבלו את השכר שהיו מקבלים במשך כל השנים עבור שמירה ואבטחה ביום כפור. 11. המנכ"ל אישר עובדה זו טלפונית לרמי, אולם סירב לשלוח פקס בשל קדושת החג והעובדה, כי לא נמצא פקס בביתו. רמי חזר והודיע לתובע ולחבריו את תשובת המנכ"ל, אולם התנו שובם לעבודה רק בכפוף לקבלת הפקס. 12. חלק מהשומרים ירדו מעמדות השמירה לרבות כל הציוד והנשק, התרכזו בשטח של חברת החשמל שהיה מיועד למנוחה והמתינו לקבלת הפקס. 13. כאשר רמי שב למקום הריכוז של העובדים, שוחח המנכ"ל באמצעות מכשיר המירס (שיחת ועידה) עם העובדים כך שכל הנוכחים יכול לשמוע את תוכן השיחה. המנכ"ל הבטיח בשיחה זו, כי יקבלו השכר כפי שהיה נהוג בשנים הקודמות וכי אין ביכולתו לשלוח פקס שכן אין בביתו פקס ובשל קדושת החג. 14. העובדים לא הסתפקו בהבטחה טלפונית של המנכ"ל וסרבו לאייש בחזרה את העמדות בתחנה אלא לאחר שיקבלו את הפקס. 15. המנכ"ל נאלץ ללכת מביתו מרחק של 25 דקות לצורך משלוח הפקס. תוכן הפקס הראשון ששלח לא ספק את העובדים ורק לאחר משלוח הפקס השני שהתקבל בשעה 12:00 בו נכתב מפורשות, כי יקבלו שכר בשיעור 175% משכרם הרגיל חזרו כל העובדים לעמדות השמירה. 16. התובע ועובדים נוספים ביניהם עדי התובע שהעידו בפנינו, פוטרו מעבודתם לאלתר בשבוע שלאחר מכן תוך שלילת פיצויי הפיטורים לרבות תמורת הודעה מוקדמת (מכתב הפיטורים מיום 20.9.01 - ת/2). 17. בעקבות פיטורי התובע הוגשה התביעה הנוכחית, כן הוכח, כי תובע נוסף בשם ורלמוב לב הגיש תביעה נגד הנתבעת בגין אותו אירוע. 18. טענות התובע: א. הנתבעת היא זו שגרמה לתסיסה בקרב העובדים כאשר החליטה באופן חד צדדי לשנות את שיעור השכר, שרק בשל שעורו העובדים, לרבות התובע, היו מוכנים לעבוד ביום כפור. ב. בנסיבות אלה פנייתם של התובע וחבריו לברור שיעור השכר היתה לגיטימית (סעיף 6.21 - 6.22 לכתב התביעה המתוקן מיום 2.7.02). ג. משפוטר התובע זכאי לפיצויי פיטורים לרבות תמורת הודעה מוקדמת כמפורט בתביעה. אין בהתנהגותו משום הפרת משמעת חמור המצדיקה שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת. ד. על יחסי העבודה בין הצדדים חלות הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף השמירה והאבטחה (להלן: "ההסכם הקיבוצי") או לחילופין הוראות צו ההרחבה. ה. על פי הוראות "ההסכם הקיבוצי" ו/או צו ההרחבה זכאי היה התובע לביטוח בקרן פנסיה "מבטחים" או בכל קרן מוכרת אחרת. הנתבעת לא ביטחה את התובע ולפיכך תובע ביצוע הפרשות לקופת הגמל או לקופת גמל אחרת ולחילופין פיצוי בגין אי הפרשות בשיעור חלק המעביד. ו. התובע זכאי לפדיון דמי חופשה ודמי הבראה אשר לא שולמו לו במהלך תקופת עבודתו. 19. טענות הנתבעת: א. התובע הפר את חוזה העבודה שבין הצדדים על ידי כך שנטש ביום כיפור במהלך המשמרת את עמדתו, עבר מעמדה לעמדה על מנת לעודד ולשכנע את חבריו למשמרת לנטוש את עמדתם. ב. התובע הנהיג ויזם "מרד" נגד הנתבעת במהלך יום כפור. ג. בהתנהגותו יש משום הפרת משמעת חמורה, מעילה בתפקיד, מעילה באימון הנתבעת, חבלה במזיד והפרה חמורה של הסכם העסקתו לפיכך פוטר ואינו זכאי לפיצויי פיטורים לרבות תמורת הודעה מוקדמת. ד. הנתבעת חולקת על תחולת הוראות "ההסכם הקיבוצי" על יחסי העבודה שבין הצדדים. ה. על פי הוראות "ההסכם קיבוצי" היתה זכאית הנתבעת לפטרו ללא פיצויי פיטורים וללא תמורת הודעה מוקדמת בעקבות הנסיבות החמורות בגינן פוטר (סעיף 23 ו-35 לכתב ההגנה). ו. התובע אינו זכאי להפרשות ו/או פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל בסכומים שתבע (סעיף 37 לכתב ההגנה). ז. הנתבעת מודה ביתרת פדיון חופשה של התובע בשיעור 2,363 ₪ אולם טוענת, כי רשאית לקזז סכום זה מכל סכום שיפסק לתובע, אם יפסק על חשבון שיעור הפצוי המוסכם על פי האמור בסעיף 30 לחוזה העבודה, ובסך 3,000 ₪. ח. הנתבעת שילמה לתובע מלוא דמי הבראה במהלך תקופת עבודתו. ט. אין התובע זכאי לפיצויי הלנה, אם יזוכה בפיצויי פיטורים ולחילופין נטען, כי יש לשלול פצויי הלנה בשל מחלוקת כנה לגבי עצם החוב. 20. טרם תחילת שמיעת הראיות לאור המחלוקות וריבוי העדויות ניתנה החלטה, כי התיק ידון במסגרת סכסוך היחיד (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 30.6.03). העדויות נשמעו בעל פה. התובע העיד ונחקר בחקירה נגדית. כן העידו העובדים מר לב לבמרוב ודוד זנקוביץ העידו מטעמו של התובע. מטעם הנתבעת העיד המפקח רמי גודיה ומנכ"ל הנתבעת ישראל בנימין. הצדדים הגישו סיכום טענותיהם בכתב. נסיבות סיום עבודתו של התובע: 21. באשר להשתלשלות העניינים העיד התובע, כי בערב יום כיפור (יום רביעי) היה אמור לעבוד משמרת צהריים וביום כיפור - משמרת ערב. לאחר שסיים את המשמרת של ערב יום כיפור בשעה 23:00 אנשים התחילו לשאול אחד את השני אם יודעים מה השכר שישולם להם, כי היו הרבה שומרים חדשים. התובע השיב, כי כמו בשנים הקודמות, היינו, 175% עבור המשמרות ו-150% לשעות כוננות. אולם, נאמר לו, כי שומר בשם "ויקטור" שהיה חדש, התקשר לסמנכ"ל הנתבעת ונאמר לו, כי יקבלו עבור המשמרת רק 150% ועבור שעות כוננות לא יקבלו שכר וניתן ללכת הביתה. וכך העיד: "אז התחלתי לשאול אנשים, כי אני הייתי בסיור... והייתי נוסע עם הבן זוג. אנשים ותיקים שעובדים שם אמרו לי כן, כן זה נכון. אני נסעתי לויקטור אסניוק, הוא עבד בתור שומר בעמדה 11, הגעתי ושאלתי אותו אם כן, הוא אמר לי שכן, הוא התקשר ודיבר ומשלמים 150% למשמרת שאנו עובדים, ומשמרת שאנו לא עובדים לא משלמים בכלל. המשכתי בסיור שלי, הגעתי לעמדה ששם ישב השומר ועוד חבר'ה מהמשמרת שירדו, ושאלתי אותם גם והם אמרו שכן, יש דבר כזה. אמרתי שלא יכול להיות דבר כזה כי בשנים קודמות שילמו נורמלי, אני נסעתי לרמי, לחפש אותו, מצאתי אותו במקלחת, שאלתי אותו אם הוא יודע מה הסכומים שאנו מקבלים, והוא אמר שהוא לא יודע גם הוא נדפק. אני חזרתי בסיור שלי שוב לעמדה שישבו שם החבר'ה מהמשמרת הקודמת, והם אמרו בוא נקרא לרמי שהוא יתקשר לישראל לוודא כמה אנו מקבלים, כי אנשים שפוט היו בהלם על הסכומים האלה. אם היו מודיעים לנו לפני כן שני שליש לא היו מגיעים לעבודה. זה היה משהו כמו 09:30 בבוקר, אמרנו לו שיתקשר שישראל ישלח לנו פקס שאנו מקבלים הסכומים שהיינו מקבלים לפני כן. אחרי כמה זמן רמי הגיע והביא לנו מכתב ששם היה רשום שאם אנו יורדים מהמגדל זה על אחריותינ ו, והוא דרש שאנו נחתום במכתב הזה. אמרנו שאנו לא חותמים ורוצים תשובה. אחרי כמה זמן הוא שוב הגיע ואמר שדיבר עם ישראל וישראל אמר שזה יום כיפור והוא לא ישלח שום דבר ואנו כן נקבל. החבר'ה לא האמינו ואמרו שישלח מכתב הוכחה שנקבל. והעניין הזה התגלבל, פקס קיבלנו בערך בשעה 12:00 אחרי שירדנו מהעמדות. ירדנו מהעמדות משהו כמו 11:00 אחרי 10 דקות שירדנו מהמעדות חלק מהאנשים עלו שוב פעם כדי לא להשאיר את העמדות נטושות, בזמן הירידה מהעמדות כל האנשים לקחו את הציוד שלהם, כולל נשקים ומכשרי קשר, והתכרזנו בשטח של חברת חשמל במבנה שהיתה לנו מנוחה, ואני הייתי בסיור והמשכתי את הסיור, ואחרי שקיבלנו את הפקס רמי אמר בקשר שהפקס הגיע, וכל השאר נכנסו לעמדות" (עמ' 8 לפר'). בחקירתו הנגדית העיד: "...ראיתי אנשים בכל עמדות השמירה. ראיתי אנשים שירדו וחוץ מזה אספתי כמה אנשים שחיכו למטה ליד המגדלים. שומרים, מאבטחים... אני בסיור שלי הייתי עובר שם כחלק מן הסיור, הייתי יוצא. הם עלו והייתי נוסע... את כולם לא יכולתי לקחת כי הם לא נכנסו ברכב. לקחתי רק שלושה... החדר היה חדר המתנה. חיכינו לפקס (עמ' 12 לפר'). 22. עד התובע לב ורלמוב הוסיף: "אחרי הסיפור הזה התחילו צעקות למה אנו עובדים. אני הייתי עצבני ומה שאני חשבתי שאני נשוי ויש לי משפחה וילדים ואני בא לעבוד בשביל הכסף כי המצב שלנו לא כל כך, והתקשרנו לרמי המפקח הוא בא אלינו ואמרנו לו שיתקשר לבעל הבית שלנו וישאל למה אנו לא מקבלים כסף, הוא התקשר ואמר שבעל הבית לא רוצה לדבר כי זה יום כיפור, אמרנו שאנו רוצים תשובה... ושישלח פקס אם משלמים לנו או לא. אם לא משלמים אנו לא עובדים... אחרי שעה ישבנו עוד רבע שעה בעמדות ללא קבלת תשובות... התחלנו לדבר עם המאבטחים שזה לא בסדר ושמנו ארבעה אנשים בכל הצדדים, עוד 10 דקות... אחרי רבע שעה, עשרים דקות הגיע הפקס... תוך 2 דקות חזרנו לעמדות (עמ' 13 לפר'). 23. עד התובע דוד זנגוביץ הוסיף: "... עד שהגענו למסקנה שאנו מציבים תנאי שאם לא נקבל תשובה תוך שעה, שעה וחצי אנו מפסיקים את העבודה. לא היתה תשובה אחרי שעה, שעה וחצי אז ירדו, לא מכל העמדות. אבל ירדו מהעמדות, התאספנו במקום שהיינו בו, עד שקיבלנו פקס במפורש מהמנהלים שלנו וחזרו לעבודה כרגיל. סה"כ בעמדות לא היו אנשים כחצי שעה" (עמ' 16 לפר'). בהמשך נשאל האם חזרו לעמדות השמירה לאחר שהמנכ"ל אישר טלפונית, כי ישלם השכר והשיב: "זה היה חלקי. בקשנו תשובה בפקס . ברגע שמדובר בכסף אנחנו לא מסתפקים בדיבורים" (עמ' 17 לפר'). 24. המפקח רמי גודיה העיד: "אני זוכר שהעירו אותי משינה, הייתי ער כל הלילה, בצורה מתמשכת במשך כל יום כיפור, העירו אותי ואמרו לי שיש בעיה ומבקשים לדבר איתי המאבטחים, לא הבנתי על מה מדובר. אז אמרו לי מחכים לך בעמדת רכבת, ממנה נכנסת הרכבת לתחנת כח, נכנסתי לשם וראיתי התקבצות של הרבה מאבטחים, צריך להיות שם מאבטח אחד שזה לב, שנתן פה עדות, היו שם כולם ואמרו שיש בעיה בשכר. שאלתי על מה מתבססים ואמרו שיש מישהו שדיבר והעביר לנו את זה, אמרו שיש בעיה בשכר והם רוצים שאני אקרא למנכ"ל ויש לנו אולטימטום, במידה והמנכ"ל לא בא בעצמו או שולח פקס חתום או הוכחה כזו או אחרת שמשלמים לנו את מלוא הכסף כמו ששולם בשנים הקודמות, אם דבר כזה לא ייעשה אנו נעשה פה משהו, נרד מהעמדות, ננטוש את העמדות, נאייש אותם חלקית, ייעשה פה משהו חריג ביותר. זה מה שהבנתי. באותו מעמד, גם שם וגם בסיטואציה אחרת לא זכור לי בדיוק איפה זה היה פיזית, לב אמר לי את הדברים האלה כנציג, גם התובע אמר לי את זה בסיטואציה כזו או אחרת. הוא היה בסיור רכוב כי אני זוכר שהוא נכנס לרכב (עמ' 18 לפר'). "... ש: מי דיבר בשם השומרים על הכוונה לנטוש את העמדות. ת. המסר הזה הועבר לי מכולם. כל אחד זרק משהו... זכור לי מי שנתן את הנאום זה לב. התובע באיזשהו מקום דיבר איתי פנים אל פנים, זה זכור לי (עמ' 19 לפר'). בהמשך העיד: "בזמן שהלכתי לעשות טלפונים כבר קבלו החלטה לרדת מהעמדות, ישר עזבתי את ההתקשרויות , הלכתי לעוזר קב"ט והוא המשיך בטלפונים... אני חזרתי עם הרכב לכיוון המאבטחים ובקשתי שכולם יתאספו במקום מסוים... בזמן שאני בצעתי את ההתקשרויות, הלכתי לחדר פיקוד לתפוס את המנכ"ל... ובזמן הזה הם נטשו את העמדות, התברר לי שחזרתי (עמ' 19 לפר'). העד ביקש מהעובדים לאייש את העמדות באופן מינימלי, לפחות את הקצבות שיהיו מיואשים, הם השתכנעו. התובע היה ברכב, ארבע עמדות היקפיות היו מאויישות. התובע בא עם הרכב ופיזר אותם ולאחר מכן העד נרגע ורץ להביא את הפקס (עמ' 20 לפר'). העד לא ידע להעיד בבירור שהתובע היה בחדר באותה עת ולא זכר במדויק זמנים או תאריכים אך הפנה לדיווח שלו על האירוע שכתב למפקח הראשי ביום 27.9.01 מיד לאחר האירוע (נ/2). 25. מנכ"ל הנתבעת העיד, כי מתחקירים שנעשו לאחר מכן בשיחה שלי אישית עם לב בתחנה הבין שמי שארגן את הסיפור הזה זה לב והתובע ודוד ומבחינתו אם הוא ירד העמדה הוא לא בסדר ולא משנה אם ארגן או לא ארגן, אי אפשר להמשיך ביחד (עמ' 24 לפרוטוקול). לאחר מכן נשאל : "למה הסקת שהתובע היה בין המארגנים של המרד"? והשיב: "זאת האינפורמציה שקיבלתי, אבל מה יותר מזה שבחור ותיק שעובד את יום כיפור הרביעי שלו ומכיר אותי אישית, אני גייסתי אותו לעבודה, הולך וסומך על בחור בשם ויקטור שמכיר אותו חודש, ובחור שמכיר את הנתבעת, מכיר מה היא משלמת ומה לא משלמת, אם היא לא משלמת לא יכול לתת בי אמון ל-5 שעות. כאב לי שהוא צריך לעבור עם האוטו ובמקום להגיד לאנשים להשאר בעמדות הוא אמר להם תרדו מהעמדות. זה מה שהוא עשה. הוא עבר שם כסייר ובמקום לסייר הוא ארגן את המרד והביא את האנשים מהעמדות והביא אותם לחדר הבקרה לחדר המרד ביחד עם לב" עמ' 25 לפר'). כן העיד, כי "רמי כתב דוח ארוע (נ/2 מיום 27.9.01) אני חקרתי את לב, אני לא זוכר, אם חקרתי את התובע, אבל חקרתי חלק מהעובדים ודבר שלישי הייתי אתם בטלפון בשידור חי" (עמ' 28 לפרוטוקול). ובאשר לפיטורי העובדים העיד: "באתי לתחנה יום אחרי זה ודברתי עם העובדים לא זוכר איזה עובדים, נערך תחקור ואלה הן התוצאות ... כמה פוטרו מיידית. נכון להיום אנשים שירדו מהעמדות לא עובדים בנתבעת (עמ' 29 לפר'). 26. נשאלת השאלה האם השכילה הנתבעת להוכיח כי אכן שללה כדין את פיצויי הפיטורים לרבות תמורת הודעה מוקדמת מאת התובע. העילות לפיטורי התובע פורטו במכתב הפיטורים ת/2. 27. בסעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים התשכ"ג - 1963 נאמר: "לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי העניין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעביד - העובד ובאין הסכם כזה , על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף - מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד". בסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים נאמר: "בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים". 28. הכלל הוא, כי בפיטורים משלמים פצויי פיטורים אלא אם נקבע בהסכם הקיבוצי אחרת ובמידה ונקבע כך (דב"ע לא/16-3 התעשיה האוירית לישראל בע"מ נ. גיורא שמיר פד"ע ג' 210). 29. על הנתבעת הנטל להוכיח טענה לשלילת פיצויי פיטורים לרבות תמורת הודעה מוקדמת (דב"ע תשן/119-3 עתיקות מקומיות נ' אשר בן עמיד פד"ע כב' 303). תחולת "ההסכם הקיבוצי": 30. בסעיף כח "להסכם הקיבוצי" נקבע, כי: "1. עובד שיואשם בגניבה, מעילה במלוי תפקיד, מעילה באמון צד ב', בחבלה במזיד, בהפרה חמורה של הוראות צד ב', רשאי צד ב' להפסיק את עבודתו בו ביום ולהביאו לידיעתו המידית של צד א' לשם קיום ברור. אם לא יגיעו הצדדים להחלטה משותפת, ימסר הענין לבוררות תוך שבוע ימים. אם יזוכה העובד , ישלם לו צד ב' את שכרו המלא עבור ימי בטלה, אם לא עבד בעבודה אחרת ויחזירו אותו לעבודה. אם תוכח אשמתו תשלל ממנו זכות דרישת הפצויים". 2. במקרה של רשלנות מצד העובד במלוי תפקידו והוזהר שלוש פעמים בכתב, תוך שנה אשר העתקו נשלח להסתדרות, יהיה רשאי צד ב' להפסיק את עבודתו לאחר קיום בירור בין הצדדים. אם תוכח רשלנותו - יפוטר מהעבודה. 3 … 4. הואשם העובד כאמור בסעיף 1 דלעיל שלא לפי תלונתו של צד ב' ונפתח נגדו תיק חקירה פלילת ע"י משטרת ישראל יהיה צד ב' רשאי להפסיק בו ביום את עבודתו עד לבירור משפטו הפלילי, ויודיע על כך בו ביום למועצת הפועלים. נמצא העובד אשם במשפט הפלילי תישלל ממנו זכות דרישת הפצויים. זוכה בדינו יהיה חייב צד ב' להחזירו לעבודה ללא תשלום ימי הבטלה". ב"תקנון העבודה" שהינו חלק בלתי נפרד מ"ההסכם הקיבוצי" נקבע בפרק ב' - "משמעת": כי על העובדים לציית להוראות המתייחסות לסדרי עבודה שתינתן על ידי אנשים המוסמכים מטעם חברי ארגון העובדים שהינו צד להסכם הקיבוצי. 31. טענת התובע, כי הוראות "ההסכם הקיבוצי" חלות על יחסי העבודה שבין הצדדים וטוען בסיכום טענותיו, כי הנתבעת פיטרה את התובע בניגוד לאמור בסעיף כ"ב (1) להסכם הקיבוצי שכן לאור הוראות ההסכם ניתן לשלול לפיצויי פיטורים מאת העובד רק לאחר בירור ובהחלטה משותפת של הצדדים שאם לא כן ימסר העניין לבוררות תוך שבוע ימים. אין מחלוקת, כי הנתבעת לא פעלה כך. מכתב הפיטורים לא הופנה להסתדרות. הנתבעת לא זימנה את המערער לשימוע. לפיכך יש לחייבה לשלם לתובע פיצויי פיטורים לרבות תמורת הודעה מוקדמת אשר נשללו ממנו שלא כדין ואף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים. בתגובה טוענת הנתבעת בסיכום טענותיה, כי לא הודתה בתחולתן של הוראת "ההסכם הקיבוצי" אלא הודתה בסעיף 23 לכתב הגנתה באמור בסעיף 5 לכתב התביעה המתוקן אשר צויין, בו, כי על יחסי העבודה שבין הצדדים חלים הוראת ה"ההסכם הקיבוצי" או צו ההרחבה וכי התובע לא השכיל להוכיח, כי אכן הוראת ה"ההסכם הקיבוצי" חלות והנטל מוטל עליו. בעקבות מחלוקת זו, ביום 20.6.04, לאחר הגשת הסיכומים ועובר לכתיבת פסק הדין הגישה הנתבעת בקשה להמציא ראיות נוספות להוכחת טענתה, כי לא היתה חברה בארגון העובדים בשנים 2000-2003 וצרפה רשימה של חברי הארגון הארצי של מפעל השמירה והאבטחה ממנו עולה, כי אינה נמצאת ברשימה. התובע התנגד לבקשה וטען, כי מדובר בניסיון לשינוי חזית לאחר שהנתבעת הודתה בכתב ההגנה בתחולת ה"ההסכם הקיבוצי". מדובר בניסיון לתקן את כתב ההגנה. כן נטען, כי המסמכים אינם מהווים ראיה לאור הוראות סעיף 16 ו-17 לחוק ההסכמים הקיבוציים וממילא נטען, כי מדובר בבקשה שהוגשה מבלי להסביר מדוע הוגשה באיחור רב לאחר תום שמיעת הראיות. 32. לאחר עיון בטענות הצדדים לרבות בתגובת המבקשת (הנתבעת) מיום 4.7.04 אין מקום להציג ראיות נוספות לאחר שתמה הבאת מסכת הראיות וסיכום טענות הצדדים. אם אכן היתה הנתבעת בדעה, כי קיימת מחלוקת בדבר חלות הוראות "ההסכם הקיבוצי" יכולה היתה להמציא הראיה הנ"ל במהלך הדיון. לא הוכחה כל סיבה ראויה להעתר לבקשה בשלב זה. אין להעתר להגשת ראיה לאחר שבעלי הדין סיכמו טענותיהם כדבר שבשגרה אלא ההחלטה נתונה לשיקול דעת בית הדין (י.זוסמן/סדרי הדין האזרחי/מהדורה 7 עמ' 509). יחד עם זאת, סעיף 5 לכתב התביעה המתוקן נוסח באופן חילופי אולם הנתבעת הודתה באופן פוזטיבי באמור בסעיף 5 לכתב התביעה המתוקן ומעולם לא סתרה מפורשות את הטענה, כי הוראת "ההסכם הקיבוצי" חלות על יחסי העבודה שבין הצדדים ונותר להסיק מכתב ההגנה, כי מודה בשתי החלופות שפורטו בסעיף 5 לכתב התביעה המתוקן. נימוקיה בסיכום טענותיה הינם משום "התחכמות" בלבד (סעיף 38 לסיכום הטענות). עוד יצויין, כי מנכ"ל הנתבעת הודה בעדותו, כי אכן ההוראות חלות. כמו כן בחוזה העבודה של התובע צויין במספר סעיפים, כי הוראות "ההסכם הקיבוצי" חלות על תנאי העבודה (למשל סעיף 15 ו-32 להסכם). 33. יחד עם זאת, טענת התובע בסיכום טענותיו, כי הנתבעת לא היתה זכאית לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים שכן לא מילאה אחר הוראות "ההסכם הקיבוצי" ולא קיימה הליכי פיטורים על פי הוראות ההסכם, הינה בבחינת שינוי חזית. מדובר בטענה שיש לטעון אותה בכתבי הטענות ואין מחלוקת, כי מדובר בעילה שלא נטענה אלא הועלתה בסיכום הטענות כעילה לתשלום פיצויי פיטורים לתובע. כל שצויין בכתב התביעה המתוקן, כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים וכי אין לראות בהתנהגותו משום הפרת משמעת חמורה. 34. סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים מסדיר את שלילת הפיצויים או חלק מהם, כאשר העובד פוטר בנסיבות שבהן - על פי ההסכם הקיבוצי, החל על הצדדים - אין הוא זכאי לפיצוי פיטורים, או שזכאי הוא לפיצויי פיטורים חלקיים. שעה שאין חל על הצדדים הסכם קיבוצי יחלו על הצדדים בהקשר זה תניותיו של ההסכם הקיבוצי, החל על המספר הגדול ביותר של עובדים באותו ענף - בהתאם לסיווג הענפים שנעשה על ידי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (דב"ע ל/6-3 שמואלי נ' שריר , פד"ע א' 69, 77). ואם באותו ענף עבודה אין בנמצא הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין לקבוע בהתאם לסעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, כי פיטורי העובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או פיצויים חלקיים, ולעניין זה יונחה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי, החל על המספר הגדול ביותר של עובדים במשק (תקנון העבודה בתעשייה). לעניין סעיף 16 לחוק פיצויי הפיטורים, יש לשים לב למצב אפשרי, שבו קיים הסכם קיבוצי, החל בין הצדדים או הנפוץ או הנהוג באותו ענף, אך ההסכם אינו מטפל בנושא שלילת פיצוי פיטורים או הפחתתן. במקרה זה רשאי בית הדין להסתמך על סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים ולהפחית את פיצויי הפיטורים - או לשוללם על פי שיקול דעתו תוך שהוא מונחה על פי התקנון בתעשייה (דב"ע מא/73-3 המועצה המקומית גזר נ' מרים מורג, פד"ע יג' 9, 15). 35. מקריאת הוראת סעיף כב' להסכם הקיבוצי עולה, כי ניתן לשלול מאת העובד את הזכות לדרוש פיצויים כל אימת שהוכחה אשמתו בעבירות שפורטו בסעיף ואין ספק, כי מדובר בעבירות שחלקן פליליות או עברות משמעת חמורות. מדובר בהוראה עונשית. מדובר בהסדר בהסכם קיבוצי החל על העבירות שבגינן פוטר התובע ולפיכך עלינו להיות מונחים על פי ההסכם קיבוצי, במידה ויקבע, כי אכן התובע עבר עבירת משמעת חמורה או כל עבירה אחרת שפורטה במכתב הפיטורים וצויינה בסעיף כח'. אין כל התייחסות בהסכם הקיבוצי בדבר שלילת הודעה מוקדמת. יש ליתן את הדעת גם לקטלוג האנשים שבהסכם ולאתר את הקרוב ביותר ולהביא בחשבון את המיוחד בענף, במפעל ובתפקיד. כאשר ... "ללא פיצויים" היינו התווית גבול עליון לסמכות הענישה (דב"ע מב/73-3 רחל גרבי נ' מרגילת טוכשניצר פד"ע יד' 16). 36. לאור השתלשלות העניינים שפורטה לעיל וככל שהוכח בפנינו התובע היה שותף, יחד עם עובדים אחרים בהשבתת העבודה הרגילה עד לקבלת הפקס מאת מנהל הנתבעת. ספק אם הוכח, כי נטש עבודתו אולם אין ספק, כי עסק בהסעת עובדים ובניהול משא ומתן בדבר שיעור השכר שישולם בגין משמרת יום כיפור, עת היה עליו להיות בסיור במקום. הנתבעת פרטה במכתב הפיטורים את מורת רוחה ואת הסיבות שהביאו לפיטוריו של התובע לאלתר ואין ספק, כי צודקת הנתבעת שראתה בחומרה רבה התנהגות התובע וחבריו שהוגדרה כ"סחטנית". אין ספק, כי מדובר במקרה חריג וייחודי. ובאשר לתובע יש לתת משנה תוקף להתנהגותו הנ"ל בשים לב למעמדו כמאבטח שנתן יד לשיבוש העבודה כאשר עבד בנתבעת מספר שנים ללא כל תלונה בדבר תשלום שכרו לרבות תשלום שכר מלא בגין משמרת יום כיפור. ניתן היה לצפות מן התובע, כי לא יפעל על פי עדות שמועה על ידי עובד חדש בנתבעת אלא יתן אימון בנתבעת, כפי שהעיד המנכ"ל בפנינו ולכל היותר ידאג לבירור העניין בידי הממונים על כך מטעם הנתבעת וימשיך בעבודתו ובמילוי תפקידו, ולא יתן יד לכל מחאה ונטישת עמדות שמירה, במהלך הבירור. הוכח, כי התובע ביצע הסעות של עובדים/שומרים למקום הכינוס במהלך המשמרת שלו. אומנם לא הוכח, כי התובע אירגן "מרד" אך אין ספק, כי היה שותף לסיוע ואירגון "המחאה" והשבתת העבודה. המפקח מטעם הנתבעת בדיווח מיד לאחר האירוע (נ/2) אינו מציין את שמו של התובע באופן חריג אלא כאחד מקבוצה של עובדים. גם לגירסת מנכ"ל הנתבעת לא רק התובע נתן ידו למחאה הנ"ל אלא שני עובדים נוספים שהעידו מטעמו. המפקח, רמי גודייה העיד, כי העובד לב הוא זה שטען בשם העובדים. אין ספק, כי הצבת אולטימטום כתנאי להמשך עבודה כפי שהעידו עדיו של התובע הינה עבירה חמורה, הפרת אימון במיוחד כאשר אולטימטום זה נעשה במהלך יום הכיפור באמצע המשמרת כאשר הוכח, כי קודם לכניסת יום הכיפורים כבר התפשטה השמועה. אין להתעלם מהעובדה, כי מנכ"ל הנתבעת נדרש להפר את קדושת החג ולצאת מביתו על מנת לשלוח הודעת פקס לאחר שהתובע ועובדים הנוספים לא הסתפקו בהתחייבותו שניתנה באמצעות "שיחת ועידה". במהלך יום החג. לא הובאה בפנינו כל ראיה, כי לשמועה "היו רגליים". לא הוכח, כי "השמועה" ניתנה מפי גורם מוסמך בנתבעת, אף אם נטען כך. מנכ"ל הנתבעת לא נחקר כלל בנקודה זו. יחסי עובד מעביד מחייבים את העובד לנהוג בדרך המתיישת עם האימון המתחייב מתפקידו ואת המעביד - בדרך העולה מחובת הדאגה לרווחת העובד וחובת ההגינות. שני אלה הם מעבר לחובת "קיום תום הלב" שבסעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. עוד נפסק בנושא זה, כי "יחסי עובד ומעביד הם ביסודם יחסים של אימון ומהימנות" (דב"ע לג/4-2 אברהם רון נ' המועצה המקומית מצפה רמון, פד"ע ד' 386). אין ספק, כי פיטורים הם עונש חמור דיו ועונש הולם במקרה הנדון. הוכח, כי התובע מעל באימון הנתבעת. הפר את הוראות הנתבעת, חרג מהנוהלים ואין ספק, כי יש לראות בכך הפרת משמעת הגובלת בהפרת משמעת חמורה אף אם אין מדובר בהתנהגות החוזרת על עצמה. יש לתת משקל לעובדה, כי מדובר בשמירה ואבטחה של אזור של מקום בעל סיכון ביטחוני. בנסיבות המקרה הנדון ולאור העובדה, כי התובע הפר את חוזה העבודה עמו, לא מצאנו כל מקום לשלול או להפחית את פיצויי הפיטורים וכן לקזז מכל סכום שיפסק לזכותו את הפיצוי המוסכם בשיעור 3,000 ש"ח. הנתבעת טענה טענת קיזוז, תוך הפנייה לסעיף 30 לחוזה העסקה. התובע לא התייחס לטענת הקיזוז בסיכום טענותיו ומטעם זה יש להעתר לתביעת הנתבעת. במכלול הנסיבות שפורטו לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע את פיצויי הפיטורים לרבות תמורת הודעה מוקדמת, שלא מצאנו כל מקום לשוללה ואין כל התייחסות בהסכם הקיבוצי לסוגיה זו. אולם יש לקזז מהסך הנ"ל את הסך 3,000 ש"ח שצויין כפיצוי מוסכם על פי הוראות החוזה. 37. השכר הקובע לצורך חישוב זכויות התובע: א. נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח מהו שיעור שכרו. ראה: דיון נד/23-3 פרינץ נ' גפן פד"ע כו 552. ב. התובע עבד בשכר שעתי. בסעיף 13 להסכם העבודה. נקבע, כי שכרו הבסיסי של התובע יהיה 18 ₪ לשעה. בסעיף 14 להסכם העבודה נקבע: "השכר הבסיסי לשעה כולל בתוכו 8% עבור עבודה במשמרות, עבודת לילה, חגים ושבתות" כן נקבע בסעיף 15 להסכם העבודה: "העובד יחתום על מסמך הסכמה לתוספת גלובאלית של 8% הכלול בשכר בסעיף 13 לעיל בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה". ובסעיף 16 להסכם העבודה נקבע: "השכר הבסיסי ותוספות יעודכנו מעת לעת על פי תוספת היוקר בלבד". ג. התובע טוען, כי למרות שבתלושי השכר השכר השעתי האחרון הרשום הינו 17.56 ₪ הרי כל ה"תוספות" שפורטו בתלוש השכר הינם למעשה חלק מהשכר הרגיל, מדובר בפיצול השכר באופן פיקטיבי לרבות הכללת 8% כחלק מהשכר ולפיכך יש להוסיף על שכרו השעתי את הסך 8% ולפיכך שכרו השעתי הינו 18.96 ₪ (17.56 ₪ כפול 8%). ד. הנתבעת טוענת, כי השכר השעתי הוא זה המפורט בתלוש השכר, כל התוספת בתלוש השכר שולמו לתובע בין היתר בגין עבודה בשעות נוספות (8% לכל שעת עבודה על פי נספח ג' לצו ההרחבה בענף השמירה) אין חשיבות אם עבד או לא עבד שעות נוספות מדובר בתוספת גלובאלית בגין שעות נוספות ואין להכליל תוספת זו בחישוב פיצויי הפיטורים. הנתבעת מפנה לתקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ"ז - 1964 לעניין הרכיבים שיובאו בחשבון שכר העבודה לעניין חישוב פיצויי פיטורים. ה. על פי הפסיקה כאשר הוכח, כי תשלום בגין שעות נוספות גלובאליות הינה בבחינת תשלום "פקטיבי" ולא הוכח, כי העובד ביצע בפועל שעות נוספות הרי מדובר בתוספת שהינה חלק מהשכר הרגיל לצורך חישוב זכויותיו. מנכ"ל הנתבעת הודה בעדותו, כי התובע לא עבד שעות נוספות והתוספת הגלובאלית ניתנה לו אם יעבוד שעות נוספות (עמ' 27 ו-32 לפרוטוקול). כן נטען, כי מדובר בתובע שעבד משרה חלקית. ו. לפיכך הפיצול בתלוש השכר ל"שכר שעות" ו"שעות נוספות" הינו פיצול פקטיבי שכן התובע לא עבד שעות נוספות. מאידך עבד שעות לילה ומשמרות. עולה מתלושי השכר ומחקירתו של מנהל הנתבעת, כי בגין עבודה בשבתות קיבל התובע שעות נוספות בשיעור 150% בנפרד ממשכורתו הבסיסית. ז. זאת ועוד מסעיף 14 להסכם העסקת התובע נלמד, כי התוספת הגלובאלית בשיעור 8% הינה גם בגין עבודה במשמרות, עבודת לילה, חגים ושבתות. אין ספק, כי סעיף זה עומד בניגוד להוראות סעיף 5 לחוק הגנת השכר התשי"ח - 1958 השוללת שכר כולל. הנתבעת לא הוכיחה , כי אכן התמלא התנאי שבסיפא לסעיף 5 הנ"ל. ח. מעיון בתלושי השכר עולה, כי התובע קיבל גם תוספות שונות לשכרו בגין "שעות חופש" ששולמו לתובע מידי חודש לא ניתנו בגין יציאה לחופש לפיכך השכיל התובע להוכיח, כי "תוספות" אלו הינן חלק משכרו הרגיל. ט. על פי הוראות "ההסכם הקיבוצי" וצו ההרחבה ה"שכר השעתי היומי" לעניין חישוב פיצויי פיטורים הינו "שכר עבודה המשתלם לעבוד בעד 8 שעות ביום עבודה רגיל לרבות תוספת יוקר, משפחה ותק ולמעט תוספת שכר המשתלמת בעד עבודה בשבתות ובחגים ו"שעות נוספות". י. נטל הראיה מוטל על הנתבעת להוכיח, כי הסך 8% שנכלל בשכר הבסיסי של התובע הינו בבחינת "תוספת" וכי אין להכלילו בשכר הרגיל. הנתבעת לא עמדה בנטל הנ"ל. יא. לאור האמור לעיל, שכרו השעתי הרגיל של התובע הינו בשיעור שפורט על ידי התובע, היינו, 18.96 ש"ח. 38. שיעור פיצויי פיטורים: לאור האמור לעיל, הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 11,167.44 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מ-1.10.2001 עד לפרעון המלא בפועל. לא מצאנו כל מקום לחייב הנתבעת בפיצויי הלנה בשל מחלוקת כנה ואמיתית באשר לעצם זכאותו של התובע לקבלת הפיצוי. 39. שיעור התמורה המוקדמת הנתבעת תשלם לתובע תמורת הודעה מוקדמת בשיעור 3,526.56 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.10.2001 ועד לפרעון המלא בפועל. 40. התביעה לפיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל: א. על הנתבעת חלה החובה להפריש כספים לקופת גמל בגין התובע, בין על פי הוראת "ההסכם הקיבוצי" או צו ההרחבה. מנהל הנתבעת לא שלל בעדותו, כי התובע היה זכאי להפרשות לקופת גמל אך טען, כי התובע סרב ליתן הסכמה לנכות משכרו חלקו בהפרשות (5%) ומודה, כי נעשתה טעות (עמ' 30 לפרוטוקול). ב. גירסת הנתבעת לשלילת זכאות התובע להפרשות לקופת גמל כפי שנטענו בסיכום טענותיה - לא הוכחה. גירסה זו אף לא פורטה בכתב ההגנה המתוקן. ג. מדובר בעובד אבטחה. על פי הוראות "ההסכם הקיבוצי" ו"צו ההרחבה" (סעיף יב' לצו) התובע זכאי להפרשות בגין תנאים סוציאליים עבור 8 שעות X 26 ימים בחודש ("הסכמים קיבוציים" מאת מ.פסטנק כרך 1, פרק 12.3.2). ד. התובע עבד מעבר לתקופת הנסיון ולפיכך זכאי להפרשות מיום תחילת עבודתו, הן על פי "ההסכם הקיבוצי" והן על פי "צו ההרחבה" ("הסכמים קיבוציים"/קבלת עובדים סעיף ד (3) -פרק 12.3.2 עמ' 3). ה. התובע פוטר מעבודתו, לפיכך ועל פי הפסיקה לא ניתן ללכת בדרך המלך ולהפריש הפרשות לקופת הגמל. לא הוכח אחרת על ידי התובע. בנסיבות אלה זכאי לפיצוי בגין אי הפרשות - חלק המעביד בלבד. בסיכום טענותיו טען התובע, כי יש לפצותו על הנזק שנגרם לו עקב אי הפרשה לקופת גמל. לטענתו הועסק מעל 3 שנים בנתבעת תקופה שהיתה מזכה אותו בוותק פנסיוני אם אכן היה מבוטח בקרן פנסיה כמתחייב ולפיכך תובע סעד לפיו יורה בית הדין לנתבע להפריש לקרן פנסיה מבטחים ולכל קרן אחרת להפריש סכום שיספיק להקנות לתובע זכויות מלאות בפנסית יסוד להן היה זכאי לו הפרשות לקופה נעשו במהלך עבודתו. התובע לא השכיל להוכיח, כי זכאי לסעד הנ"ל ולא הוכיח כל נזק נגרם לו מעבר לפיצוי בשיעור חלק המעביד. ו. שיעור הפרשות המעביד שפורט ב"הסכם הקיבוצי" ו"בצו ההרחבה" הינו בסך 5% עבור פנסיה ותגמולים, כפי שנטען על ידי הנתבעת. התובע לא היפנה להוראה המחייבת את הנתבעת להפריש 6% בעילה זו. אומנם התובע זכאי לפיצוי משיעור השכר החודשי המפורט בהסכם הקיבוצי אולם אין לזכותו מעבר למה שתבע. ז. לפיכך על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי בשיעור 6,700 ₪ (לפי שכר שפורט בכתב התביעה המתוקן במכפלת 5%) בצרוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.10.2001 ועד לפרעון המלא בפועל. 41. התביעה לפדיון חופשה: א. נטל הראיה חל על הנתבעת כמעבידה להוכיח, כי לתובע שולמו מלוא דמי החופשה במהלך עבודתו, או פדיון חופשה בסיום העבודה. הוכח, כי הנתבעת לא ניהלה פנקס חופשה ואף בתלושי השכר לא צויינו ימי ניצול החופשה, כל זאת בניגוד לאמור בתקנות חופשה שנתית (פנקס חופשה) התשכ"ז - 1957. ב. התובעת תובע פדיון 38 ימי חופשה בלתי מנוצלים בגין כל תקופת עבודתו. ג. הנתבעת מודה בכתב ההגנה, כי נותרה חייבת לתובע פדיון בשיעור 2,363 ₪, לאחר קיזוז כל הסכומים ששולמו לתובע בגין ימי חופשה ופדיון חופשה (סעיף 39 לכתב ההגנה המתוקן). ד. הנתבעת ויתרה על טענת ההתיישנות לרבות טענותיה בדבר אופן חישוב הפדיון ותקופת הצבירה שפורטו על ידי בא כוחה (עמ' 5 לפרוטוקול). ה. מנכ"ל הנתבעת העיד: "הוא (התובע) עבד משרה חלקית. הוא קיבל איזה יישור קו בתום איזו תקופה, אפשר לראות את זה בתשלומים, נכנס איזה תשלום קבוע שסוגר בעצם איזו שהיא תקופת עבודה ..." (פרוטוקול מיום 30.6.03 עמ' 25). ו. כאמור אין לכלול את "שעות החופש" שצויינו בתלוש השכר במהלך עבודתו של התובע, כחלק מדמי החופשה, כפי שנטען על ידי הנתבעת. מדובר בתשלום "פיקטיבי" ששולם לתובע כאשר כלל לא מימש זכאותו לחופשה. לא ניתן לערוך "קופת חסכון" של דמי חופשה. המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי חופשה , דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל. דמי החופשה שמשתלמים אך ורק שעה שהעובד יוצא לחופשה, ואין בתשלום המכונה "דמי חופשה" או חופשה, מבלי שהעובד יצא לחופשה, בכדי להוות תשלום מכוח החוק, ותשלום מעין זה, אם שולם יהווה חלק משכר העבודה הרגיל (מ.גולדברג, "דיני עבודה" (מהדורת אוקטובר 2003 פרק 16 עמ' 14). ז. כל שניתן לקזז הינו הסך 641 ₪ ששולם לתובע במרץ 2001. ח. לפיכך הנתבעת תשלם לתובע יתרת פדיון חופשה בסך 5,763.8 - 641 = 5,122.8 ₪. 42. התביעה לפדיון דמי הבראה: א. התובע תובע פדיון דמי הבראה בגין שתי שנות עבודתו האחרונות (עמ' 4 לכתב התביעה המתוקן). ב. לגירסת הנתבעת אין התובע זכאי לדמי הבראה, כי אלה שולמו במהלך עבודתו וכך טענה: "במשך כל חודש וחודש הפרישה הנתבעת סכומים מסויימים בגין הבראה ודמי חופשה, כדי להקל עליה בתשלום" (עמ' 1 לפרוטוקול מיום 30.6.03). הנתבעת פרטה התשלומים עבור דמי הבראה ששולמו לתובע בעדותו של המנכ"ל (עמ' 26 לפרוטוקול מיום 30.6.03 וסעיף 38 לכתב ההגנה המתוקן). ג. כבר נפסק כי: "אף כי מרבית המשק נוהגים לשלם דמי הבראה אחת לשנה, אין כל מניעה, כי התשלום בפריט זה יפוצל וישולם מיד חודש בחודשו" (דב"ע נב/3-12 יוסף ואסתר נ' רשת חנויות חגית בע"מ, (לא פורסם)). ד. נטל הראיה חל על הנתבעת להוכיח, כי אכן שילמה לתובע דמי הבראה. כמו כן נפסק, כי ניתן לפדות דמי הבראה גם בענף השמירה, למרות הוראות "ההסכם הקיבוצי". ה. התובע קיבל את השכר ותלושי השכר ולא מחה על הרשום בתלושים בהם צויין מידי חודש "שעות הבראה". כן הוכח, כי התובע קיבל תשלומים חד פעמיים במשכורתיו עבור דמי הבראה ושפורטו במדוייק על ידי מנכ"ל הנתבעת בעדותו בפנינו. התובע לא הביא כל ראיה לסתור את גירסת הנתבעת באשר לשיעור התשלומים ולהוכחת טענתו, כי זכאי למלוא פדיון דמי ההבראה. ו. לפיכך הנתבעת עמדה בנטל המוטל עליה. והתובע לא הוכיח, כי זכאי לפדיון מעבר לתשלומים שקיבל במהלך עבודתו. לפיכך דין תביעתו בעילה זו להידחות. 43. טענת הקיזוז: א. הנתבעת טוענת טענת קיזוז בסך 3,000 ₪ שכן התובע הפר את הוראת סעיף 24 ו-27 להסכם העבודה. ב. טענת הקיזוז נסמכת על האמור בסעיף 30 לחוזה העבודה. מדובר בפיצוי מוסכם בגין אי מילוי התחייבותו של התובע כלפי הנתבעת. ג. הנתבעת טענה טענת קיזוז בכתב ההגנה המתוקן (סעיף 40). ד. התובע לא התייחס כלל לטענה זו בסיכום טענותיו. ה. בנסיבות אלה, תביעת הנתבעת לקיזוז הסכום הנ"ל מהסכומים שנפסקו לזכות התובע בפסק הדין - מתקבלת. כן נקבע בפסק הדין, כי אין להפחית את שיעור פיצויי הפיטורים וכן לקזז את הפיצוי המוסכם שכן מדובר בעילות זהות ובכפילות. 44. לסיכום: א. הננו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים (סעיף 38), תמורת הודעה מוקדמת (סעיף 39), פיצוי בגין אי הפרשות לגמל (סעיף 40) ויתרת פדיון דמי הבראה (סעיף 41). הסכומים הנ"ל ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.10.2001 עד לפרעון המלא בפועל. ב. התביעה לפדיון דמי הבראה - נדחית. ג. הנתבעת תקזז מהסכום שנפסק לזכות התובע סך של 3,000 ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית חוקית מיום 1.10.2001 עד למועד פסק הדין. ד. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ + מע"מ. 45. זכות ערעור תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים. 46. המזכירות תשלח העתק מפסק דין זה לצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. ניתן היום ג' באב, תשס"ד (21 ביולי 2004) בהעדר הצדדים. י. גלטנר-הופמן - שופטת נציג עובדים - אברהם זבונט נציג מעבידים יואב מינצברג ס. שופט ראשי פיצוייםפיטוריםפיצויי פיטורים