אדם המגיש תלונה לרשות חוקרת - אפילו היא המשטרה - מחוייב בנקיטת זהירות באשר לאופן הצגת הדברים בתלונה ולשמירה על התאמה בין המידע המצוי ברשותו לבין המידע המוצג בתלונה. כך הדבר, הגם שהמתלונן אינו מחוייב לערוך בכוחות עצמו חקירה ממצה באשר לנכונות התלונה קודם להגשתה. לא מכבר קיבל בית המשפט העליון ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, בו בוטל פסק דין של בית משפט השלום שחייב את רשות הדואר לפצות עובד שלה על שהגישה נגדו תלונה למשטרה בגין גניבה, שלבסוף התבררה כלא נכונה. בית המשפט המחוזי פסק כי "מסירת המידע, לרשות המוסמכת, מנתקת את הקשר הסיבתי בין מעשהו של המתלונן לבין הצעדים שננקטו על ידי הרשות, עליה מוטלת החובה להעריך מידע זה" (ע"א (ת"א) 1337/01 רשות הדואר נ' אגשם, פ"מ תשס"ב (2) 257, 268). השקפה זו לא הייתה מקובלת על בית המשפט העליון, שביטל את פסק הדין של בית המשפט המחוזי והשיב על כנו את פסק הדין של בית משפט השלום, באומרו בין היתר: "הגשת תלונת שווא למשטרה, במתכוון או מתוך רשלנות, אינה מסירה מן המתלונן את האחריות ומטילה אותה על כתפי המשטרה... אך פשיטא שהמוסר תלונה למשטרה, על יסוד חשד בלבד, ללא בדיקה כלשהי של העובדות, אחראי בנזיקין לנזק שגרם" (רע"א 1808/03 אגשם נ' רשות הדואר, פסק דין מיום 25.12.03, טרם פורסם). פיצוייםעוולת הנגישה / תלונות שוואגניבה (בעבודה)תלונת שווא