התביעה ורקעה 1. המשיבה, אגד - האגודה השיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (להלן- "אגד" או "האגודה"), עוסקת במתן שירותי תחבורה לציבור. התובע הוא חבר באגודה מזה כ-31 שנים. עבודתו האחרונה באגד הייתה כנהג אוטובוס, ובמסגרתה, היה עליו למכור לנוסעים באוטובוס אותו נהג, כרטיסים שאגד הנפיקה, ואת התמורה להעביר לאגודה. מאז שנת 1997, מנהלת אגד כנגד התובע משפט חברים, עפ"י תקנון משפט החברים, שהותקן בהתאם לתקנות האגודה. האגודה טוענת נגד התובע במשפט החברים, כי ב-23 מקרים, לא החזיר לנוסעים עודף בסכום הנכון אלא בסכום מוקטן, כאשר את ההפרש שלשל לכיסו, וכן שמכר לנוסעים את אותם כרטיסים פעמיים, דהיינו מכר להם כרטיסים משומשים ואת התמורה נטל עבורו. הנתבע הואשם בעבירות לפי סעיף 113 לתקנון משפט החברים, המורה כדלקמן: "א) גרם החבר רעה לעסקי האגודה או למטרותיה יהא משפט החברים רשאי להטיל עליו קנס בגובה של עד 5 חודשי משכורת. ב) עשה חבר מעשה בלתי הוגן שיש בו יסוד של אי יושר כלפי האגודה או מי מחבריה, יהיה משפט החברים רשאי להטיל עליו קנס בגובה של עד 7 חודשי משכורת. ג) נוסף על הקנס שהטיל משפט חברים על החבר בהתאם לאמור בסעיף 113 ס.ק. א' או ס.ק. ב' ומבלי לפגוע בסמכויות ההנהלה בהתאם לאמור בתקנות האגודה, יהיה משפט החברים רשאי להמליץ בפני ההנהלה להוציא את החבר מהאגודה". התובע הכחיש את העבירות המיוחסות לו. בעקבות החשדות שהועלו כנגדו, ולאחר בדיקה פנימית שערכה אגד, הושעה התובע מעבודתו בחודש יוני 1997. תחילה קיבל משכורת, ואח"כ, על פי בקשתו, הופסקו תשלומי השכר. 2. משפטו של התובע התנהל לפני מותב של שלושה שופטים, והוחל בשמיעתו ב-11/11/97. לאחר 3 שנים מאז תחילת משפטו, לאחר שהגיע לשלביה האחרונים של פרשת ההגנה, הגיש התובע ביום 18.3.01 בקשה לצו מניעה זמני שיאסור על אגד את המשך ניהול ההליכים נגדו. הנתבעת הסכימה למתן הסעד הזמני, והצו ניתן. העילה לבקשתו של התובע למתן הצו היתה שנפלו, לטענתו, פגמים חמורים בניהול משפטו, שהיה בהם כדי לשלול ממנו הליך תקין והוגן. ניתן לחלק את טענותיו של התובע בכתב תביעתו כנגד משפט החברים נגדו לשתי קבוצות. הראשונה - מאגדת בתוכה פגמים הנעוצים בעצם מהותו של משפט החברים ומנוהליו. השניה - כוללת פגמים ייחודיים לדרך ניהול משפטו שלו, ובהם העדר אובייקטיביות, בעיקר מצדו של יו"ר המותב (להלן – "עמר"), וחשש שעקב מחלוקות בין עמר לבין המסנגר על התובע (להלן - "הטוען"), יטה עמר את הדין לרעתו של התובע. ביתר פירוט, הטענות נגד העמדתו לדין בהליך של משפט חברים היו, שעל פי תקנון משפט החברים, הצדדים במשפט אינם רשאים להיות מיוצגים על ידי עורכי-דין, אלא רק על ידי טוענים החייבים להיות חברים באגודה או גמלאים שלה (סעיף 78(א) לתקנון משפט החברים) ובהיות כל חברי המותב הדיוטות גם כן, בלתי אפשרי לקיים הליך משפטי ראוי, שכן אין כל הקפדה, בין היתר, על כללים של ראיות, של משוא פנים אסור ושל דעה קדומה. עקב כך התקבלו ראיות פסולות. כמו כן, אין לבית-הדין של משפט חברים סמכות לכפות הופעתם של עדים או לשופטם בהליכים של בזיון בסרבם להעיד. לטענת התובע, בשל חולשות מובנות אלה, משפט החברים מתאים לעבירות משמעתיות, אך אינו הולם ואף פוגע בזכותו של נאשם למשפט הוג כאשר האישומים הם בעבירות בעלות אופי פלילי, קל וחומר כאשר העונשים עלולים להיות חמורים ובעלי תוצאה דרסטית של הטלת אות קלון, קנסות בסכומים גבוהים והפסקת מטה לחמו של אדם בפיטורין. כך הוא באישום על פי סעיף 113 לתקנון החברים: עבירות שהן פליליות במהותן, וענישה חמורה שתוצאותיה הטלת אות קלון ופגיעה בקניין, שכן מסמכותו של משפט החברים לקנוס את הנאשם בסכום של עד 7 משכורות וכן להמליץ על פיטוריו, כאשר ההמלצה לפיטורים מתקבלת על ידי הגוף המוסמך לפטר כמעט בדרך של קבע. אין זה ראוי לכן, כי גורלו יופקד בידיהם של 3 הדיוטות בתחום המשפט, אשר אינם יודעים כיצד לנהל הליך משפטי ראוי לשמו, ואף אינם כבולים במסגרת מוגדרת כלשהי של סדרי דין וראיות. כדוגמאות לפגמים הקשים שנפלו בהליך בעניינו מביא התובע, בין היתר, את קביעת מותב השופטים שלא להתיר לו להביא עד שכבר העיד פעם אחת למתן עדות נוספת, את סרוב המותב לקבל ראיות רלוונטיות לעמדתו, את התרת הגשתו של פרוטוקול חקירה של התובע מבלי להתנות הגשתו בהעדתו של האדם שרשם אותו, את סירוב המותב להתיר שאלות בדבר סתירות בין עדויותיהם של עדים שונים ועוד. מכיוון שאין למותב במשפט החברים סמכות לכפות על עדים להתייצב, אלא אם הם חברי אגד, ולכן לא יכול היה התובע לזמן עדים שסירבו להגיע למתן עדות. אין אפשרות לסנקציה בשל מתן עדות שקר. יו"ר ההרכב, עמר, הוא גם האחראי על מנגנון משפט חברים במחוז הצפון מהבחינה הארגונית, והוא לא הבחין בין כובעו כשופט וכובעו כמנהלן. זאת ועוד, ואולי העילה החשובה של התובע לביטול משפטו: התפתחה עויינות בין ראש המותב עמר לבין הטוען הררי, ששימש כסניגורו של התובע. הררי הוא גימלאי האגודה ומשמש כטוען בשכר. הררי הטיח בראש ההרכב, כי הוא זייף החלטה של מותב אחר בו ישב ולפיכך הוא פסול מלשבת כשופט בהרכבים של משפט החברים. המותב סרב להתפטר. הררי ערער על החלטה זו לדרג ב' של אגד, שהיא ערכאת הערעור במשפט החברים. התנהל למעשה משפט נוסף, שבו נשמעו עדים והוגשו סיכומים בראשותם של שופטים אחרים נגד ראש המותב, אשר בסופו זוכה ראש המותב, לעמדת התובע שלא כדין, מהאישום של זיוף הפרוטוקול של משפט בו ישב. בנסיבות אלה, לא ראוי ראש המותב, אליבא דהתובע, להמשיך ולשבת במשפטו ולהכריע את דינו מחשש לגיבושה של דיעה מוקדמת, עויינת. 3. התובע ביקש בכתב תביעתו, כי אקבע שמשפט החברים הוא הליך פסול לבירור ההאשמות נגדו, בהיותן כרוכות בשליחת יד ובמעילה באמון הארגון המעסיק. עוד נתבקשתי להורות כי העדר היצוג פגע בתובע ולכן יש להפסיק את משפט החברים, כי הליקויים באופן ניהולו של המותב את המשפט מזכים את התובע בהפסקת ההליכים נגדו, וכי גם האיבה בין השופט עמר לבין הטוען מטעמו של התובע מחייבים את הפסקת ההליך במשפט החברים. התובע מבקש למעשה, כי אורה על ביטול כל ההליכים שקויימו עד הנה, ואם תחפוץ האגודה להמשיך בהליכים נגדו, המקום הראוי לבירורם הוא, לעמדתו, בבית-המשפט. לחילופין מבקש התובע, כי המשפט בניהולו של ההרכב הדן בו יופסק, ובמקומו ימונה הרכב אחר, הכולל משפטן, אשר יתחיל לשמוע את משפטו מבראשית. בכל מקרה, עומד התובע על כך כי משפטו יחזור לקו ההתחלה, וכל מה שנעשה עד הנה, יהיה כלא היה. 4. תמצית טענותיה של הנתבעת היא כדלקמן: טענותיו של התובע אינן אלא ניסיון, אחד מני רבים לאורך כל המשפט, לחמוק מבירור ענייני של ההאשמות המיוחסות לו באמצעות המוסד המשמעתי המסורתי של האגודה, וזאת ע"י ניסיון לקעקעו מן היסוד. כיוון שהתובע אינו אופטימי מהתוצאה הצפויה לו, לדעתו, בסיום משפט החברים, הקדים תרופה למכה על-ידי פנייה לבית-המשפט בבקשה להורות על ביטול ההליכים המתנהלים כנגדו, כאשר העילות המשפטיות בהן הצטייד כדי לתמוך את יתדותיה של בקשה זו הן עילות שכבר נדונו לא אחת בפסיקות בתי-המשפט ונדחו בזו אחר זו. באת-כח הנתבעת, בסיכומיה הכוללים בהרחבה ובבהירות את כל הנושאים העובד תיים והמשפטיים הרלוונטיים, התייחסה אחת לאחת גם לטענות הנוגעות למשפט הספציפי, וטענה כי אין בהן ממש על פניהן, כעולה מפרוטוקול הדיון. המדובר הוא במשפט שכולו עובדתי, אם נתן התובע כרטיסים משומשים לנוסעים ואם מסר להם עודף בחסר, והתובע והטוען עשו הכל מצידם על מנת למנוע בירור עניני לגופן של הטענות. עוד טענה באת-כח הנתבעת, כי התובע הקדים את המאוחר בכך שרוב טענותיו דינן להתברר במסגרת ערעור עם סיום משפטו, אם יורשע התובע בדין. לעמדתה של הנתבעת, התנהגו, הן התובע והן הטוען מטעמו, באופן מכוון, גס ובוטה תוך פגיעה חוזרת ביו"ר המותב ובמותב עצמו, הכל, כאמור, מתוך מטרה למנוע את קיומו של המשפט ולהביא לסיכולו של ההליך, וכי דרך זאת של ניהול משפטים ננקטה בעבר על ידי הטוען במשפטים אחרים. 5. התובע הגיש תצהירי עדות ראשית מטעמו. בנוסף לתצהיר שלו, הגיש התובע גם תצהירים של הטוען הררי ושל אחד השופטים, החבר רוג, שישב במותב עם עמר במשפט, לגביו נטען כי עמר זייף את פסק-הדין שניתן בו. חלקתי את הדיון לשני שלבים. קבעתי, כי בשלב ראשון אבדוק, אם בהנחה שטענותיו של התובע נכונים, יש להעתר לתביעותיו ולהפסיק את הדיון במשפט החברים, או להורות על ניהולו מחדש בהרכב אחר. השלב השני נועד לשמיעת עדים, אם אקבע שאין לדחות את טענותיו של התובע על הסף. פן משפטי "משפט החברים" – ההכרה בסמכותו ובתועלת שבצידו 6. המשיבה היא כאמור אגודה שיתופית, וחלות עליה הוראות פקודת האגודות השיתופיות (חא"י א, כד, 336). בסעיף 22 לפקודה זו, נקבע כי יש לאגודה סמכות לקנוס את חבריה "באותו האופן שתקנות האגודה תקבענה". בסעיף 52 לפקודה נקבע, כי האגודה זכאית לקבוע בתקנותיה "הוראות בנוגע ליישוב סכסוכים הנוגעים לעסקי האגודה, בין ע"י הרשם או באופן אחר". בהתאם לסמכות שבשני סעיפים אלה, התקינה המשיבה את תקנות האגודה. סעיף 30 בתקנות האגודה מורה על הקמת המוסד בעל סמכויות השיפוט של "משפט החברים". 7. טענות כנגד המוסד של משפט חברים בהקשר לאגודות אחרות ואף לגבי אגד עצמה (או תאומתה "דן"), חזרו ונידונו בפסיקה. בתי-המשפט לא ראו פסול בקיומם של טריבונאליים משמעתיים של אגודות או מוסדות שונים או כאלה שהוקמו לצרכים מיוחדים על אף שהם מנוהלים על ידי הדיוטות, לעיתים מבלי שיותר ייצוג של משפטן, וזאת למרות שמוסדות אלה, אינם מנהלים את המשפטים לפי כל דיני הראיות הנוהגים במשפטים פליליים. בתי-המשפט אף מצאו לנכון לצמצם את התערבותם בהחלטותיהם של גופים מעין שיפוטיים אלה. ההצדקה לקיומם של מוסדות אלה מעוגנת בזכות להתקשר בחוזים ובצורך לכבד הסכמים, דהיינו בחופש ההתקשרות של חברי האגודה, אשר קיבלו על עצמם מרצונם, בהסכמה חוזית, את תקנון האגודה והציות למוסודותיה (וראו, בין היתר, בע"א 189/76 מפלגת העבודה הישראלית נ' לוין ואח', פ"ד לא(2) 265; ע"א 524/88, 525 פרי העמק אגודה שיתופית בע"מ ואח' נ' שדה יעקב מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ, פ"ד מה(4) 529, בעמ' 546 - 547; ע"א 825/88 ארגון שחקני הכדורגל בישראל - עמותה נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל ואח' פ"ד מה(5) 89. ראו גם ש' לנדרס, "היקש או מוקש - על מילוי החסר בתחום האגודות השיתופיות" הפרקליט מ(ג) (תשנ"ג) 484 וע"א 835/93 מאיר איגנט נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ"ד מט(2) 793 (להלן – "פס"ד איגנט"). עוד מוצדק קיומם של ההליכים המשמעתיים במשפט החברים בכך שלמוסד זה או דומיו, המנוהלים בדרך כלל על ידי חברי האגודה, יש את הידע לגבי אופן התנהלותה של האגודה. לפיכך הוא נמצא מתאים לדון את חבריו במטרה להשליט סדר ומשמעת באגודה (וראו ריכוז פסיקה לעניין זה בפס"ד איגנט, עמ' 823 - 824). בספרו של השופט (בדימוס) דב לוין טריבונלים שיפוטיים במדינת ישראל - בתי דין מיוחדים ופנימיים (תל-אביב הוצאת אבוקה, תשכ"ט), נכתב לעניין ההצדקה לקיומם של בתי דין אלה, וכן על מידת התערבותו של בית המשפט בהחלטותיהם כדלקמן: "כללית ייאמר, שאין זה מדרכה של מדינה דמוקרטית, תקינה ומסודרת, להתערב בניהול הפנימי של איגודים כנ"ל, ולאיגודים כאלה ניתנת יד חופשית לנהל ענייניהם כרצונם וכדרכם. מאז ומתמיד הופקדו בידי איגודים מקצועיים הסמכות לקבוע ולפקח על כללי ההתנהגות של חבריהם שכן ההגיון הפשוט אומר, שאין כמותם להבין את הבעיות ולקבוע מי וכיצד יכריע בהן" (שם, בעמ' 58). כאמור, גם הפסיקה הכירה בהצדקה לקיומם של בתי הדין המשמעתיים. נביא מספר ציטוטים לענין זה. כב' השופט לנדוי כתב בבר"ע 127/69 "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ו-2 אח' נ' דוד אסא, פ"ד כד(1) 323 כדלקמן: "אינני רואה כל טעם שלא להרשות לאגודות שיתופיות לקיים מידה סבירה של שיפוט משמעתי פנימי. אדרבא, רצוי מאד שאגודה תקיים בביתה פנימה סדר ומשמעת ורמת התנהגות ראויה של חבריה בכל הנוגע לעניני האגודה, על בסיס וולונטרי, ושלא תהיה תלויה בכל בערכאות או בגופים אחרים שמחוץ לכתליה לשם השגת המטרות הללו. שיפוט על-ידי משפט חברים הוא מכשיר יעיל לשם כך." בע"א 579,575/70 עומר תג'ר נ' התאחדות לכדורגל בישראל, פ"ד כד(2) 499, כתב השופט לנדוי לעניננו: "נטיית בתי המשפט חזקה לקיים מה שפסק הטריבונל הפנימי, מתוך מגמה כללית שלא להתערב בשלטון העצמי של גוף היודע יותר מאחרים מה טוב לו, וחבריו הכפיפו עצמם מרצונם לשלטונו" (שם , בעמ' 501). בפס"ד איגנט בע"מ 811 , כתב השופט מצא: "הגישה המסורתית אכן דוגלת בצמצום מידת ההתערבות של בתי המשפט בהחלטותיהם של בתי-דין פנימיים. הטעם העיקרי להצדקת גישה זו נובע מבסיסה הוולונטארי של הסמכות, שמכוחה פועל בית הדין הפנימי. הלכה היא מלפנינו, שהתקנון של אגודה שיתופית מהווה חוזה בין חברי האגודה לבין עצמם, ובין כל אחד מהם לבין האגודה (ראה ע"א 524/88, 525 "פרי העמק" - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ ואח' נ' שדה יעקב - מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ ואח', פ"ד מה(4) 529, דברי השופט ברק בעמ' 547). הסכמת החברים להתאגד במסגרתה של האגודה ולקבל על עצמם את כלליה היא הבסיס המשפטי להכפפת חברי האגודה למסגרת הדין המשמעתי שנקבע בתקנונה. הפסיקה אכן הכירה בצורך לאפשר לאגודות שיתופיות לקיים מידה סבירה של שיפוט משמעתי. לאגודה אין אמנם סמכות שיפוט בגין מעשים המהווים עבירות פליליות מובהקות, שטובת הציבור מחייבת להעמיד את המואשם בהן לדין פלילי (ראה ע"א 11/56, 44/57 "אגד" (א.ש.ד.) בע"מ ואח' נ' ספיר ואח', פ"ד י"ב 739, אך סמכות השיפוט הפנימית של האגודה עשויה לחול על הפרות משמעת שיש בהן גם משום ביצוע עבירה פלילית (ראה סעיף 268 לחוק העונשין, תשל"ז-1977; והשווה בר"ע 127/69 "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ואח' נ' אסא, פ"ד כד(1) 32). טעם נוסף התומך במגמה זו כרוך בהנחה, שהשפיטה בבית הדין הפנימי של האגודה מבוססת על היכרות קרובה של כללי ההתנהגות במסגרת האגודה. טעמים אלה תומכים בכיבוד עצמאותם של טריבונאלים משמעתיים הפועלים במסגרתן של התאגדויות וולונטאריות, ובעטיים נתפסת פעולתם של אלה כחלק מניהולם הפנימי של הגופים שבמסגרתם הם פועלים". 8. גם לאחר חקיקת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו, אשר נתן מעמד חוקתי לזכויות היסוד והפרט המנויות בו, לא פסלו בתי המשפט קיומם של בתי-דין משמעתיים על אף אותם חוסרים לכאורה; של שופטים בלתי מקצועיים, של אי כפיפות לדיני ראיות, של היותם של השופטים חברי האגודה שמוראה עליהם, ושל העדר ייצוג משפטי (וראו, בין היתר בע"א 1795/93 קרן הגימלאות של חברי אגד בע"מ נ' יוסף יעקב ואח', פ"ד נא(5) 433, 453). 9. טוען התובע, כי ההסכמה להישפט לפני משפט חברים, אינה הסכמה אמיתית. תקנון האגודה ותקנון משפט החברים הם חוזים אחידים ולא הייתה לתובע , כמו לאחרים, היכולת להתנגד להם. אינני מקבלת טענה זאת כמספקת על מנת לאיין את ההליכים לפי משפט החברים. אמנם התקנון של אגד, הוא חוזה אחיד מבחינה זו שהוא נוסח על ידי האגודה עבור כל החברים המבקשים להצטרף אליה או החברים בה (וראו סעיף 2 לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1983), אולם, מאחר ומשפט החברים הוא מוסד ראוי, כפי שנקבע בפסיקה, אין מקום לראות בקיומו משום תניה פסולה. טענתו זאת של התובע נדונה בפסיקה. בפס"ד איגנט, התייחס אליה השופט ד' לוין וקבע: "מידת ההתערבות של בתי המשפט הרגילים בנעשה בבתי הדין הפנימיים מוגבלת היא אף משום ההנחה שטריבונאלים אלה פועלים במסגרת וולנטארית פרטית ושחברי הארגון קיבלו על עצמם מרצונם את מרותם של בתי הדין הפנימיים. חבר אגודה שיתופית מוחזק כמי שקיבל עליו מרותו של התקנון וכמי שהסכים כי סכסוכים הנוגעים ליחסיו עם האגודה או עם חבריה יידונו במוסדות השיפוט הפנימי של האגודה. חבר שלא נחה דעתו מהוראות התקנון, פתוחה לפניו הדרך להשפיע על האגודה ועל חבריה לשנות ואף לבטל את התקנות, מפאת אי-יעילותן או נוקשותן. היה ודעתו אינה מתקבלת על דעת רוב חבריו, אין איש כופה אותו להישאר כחבר באגודה בניגוד לרצונו, ואך מובן הוא שאין לאפשר לו לכפות דעתו שלו על הרוב" (שם, בעמ' 828). בע"א 674/89 דן טורטן ואח' נ' ההתאחדות לספורט בישראל, פ"ד מה(2) 715, 728 (להלן - "פס"ד טורטן"), עמד ביהמ"ש על כך שההסכמה אינה הסכמה מלאה ואמיתית, בעיקר כאשר האגודה היא המעסיקה והיא בעלת מונופול, אולם הדיון שם לא נעשה אלא כדי להרחיב את עילות ההתערבות מטעם בית-המשפט בפסקי דינם ובהחלטותיהם של גופים אלה ולא כדי להורות על שלילת סמכותם לשפוט את חבריהם. דיון בבתי הדין המשמעתיים בעבירות שהן גם עבירות פליליות או שיש בהן מאפיינים של עבירות כאלה, או כאשר הענישה בגינן עלולה להיות בעלת תוצאות חמורות על הפרט 10. טוען התובע, כי גם אם יש הצדקה לקיומו של מוסד כמו משפט החברים, הרי יש לצמצמו אך ורק לעבירות משמעת, כמו איחורים לעבודה, אי ציות למנהל עבודה וכיו"ב מעשים או מחדלים שהם בניגוד להתנהגות נדרשת, ספציפית לאגודה בה דנים. אינני מקבלת טענה זאת. אותו הרציו המצדיק קיומם של בתי הדין המשמעתיים טוב גם להתדיינות בעבירות שיש בהן פן פלילי, כמו העבירות שלפנינו, בהן הפן הפלילי הוא בהפרת האמון שבשליחת היד בכספים המגיעים לאגודה. אמנם יש לעבירות אלה יסודות פליליים, אולם מנגד, יש בהן גם את הפן המיוחד לאגודה, להוראות ספציפיות שלה ולנוהלי עבודה בה: מכירת כרטיסים לנוסעים, כאשר את התמורה יש להעביר לאגודה, הקפדה על טוהר המידות של הנהגים כלפי הציבור (והכוונה להעברת עודף מדוייק), במטרה לשמור על אמון הציבור ועל הזדקקותו לשירותיה של האגודה. הסמכות לשפוט אדם במערכת בתי המשפט, אינה מייתרת את סמכות השיפוט המשמעתית, אם זו נקבעה בתקנון האגודה, שכן מטרותיה של הענישה הפלילית שונות מאלה של הענישה המשמעתית (עש"מ 10129/01 מדינת ישראל נ' גניש (טרם פורסם). בתי המשפט הכירו בסמכותם של הטריבונאליים המשמעתיים לדון בעבירות שיש בהן גוון פלילי ואפילו לפי סעיף 113 לתקנון האגודה (וראו פס"ד איגנט, בעמ' 811, ע"א 546/91, "אגד אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בישראל בע"מ נ' שאול צוף פ"ד מט(2) 92. וכן ראו ת"א 1090/96 (י-ם) יהודה אטיאס נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (לא פורסם) וה"פ 339/98 טוביה חיים נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (פ"מ תשנ"ט(2) 913) שבהם היו האישומים דומים לאלו שכנגד התובע שלפני). 11. מוסיף התובע וטוען, כפי שכתבתי לעיל, כי לא רק שאין משפט החברים ראוי לדון בעניינים פליליים, אלא שקל וחומר כאשר המדובר בעבירות, שהעונשים עליהן הם כבדים, כמו באישומים לפי סעיף 113 לתקנון משפט החברים, שם העונשים הם קנס בגובה של עד 7 חודשי עבודה ואף המלצה לבטל חברותו באגודה של החייב בדין, המלצה שבדרך כלל מתקבלת. ליש, לכן, לעמדת התובע, להעביר את עניינו לדיון בבתי-המשפט (ככל הנראה כוונתו להגיש נגדו כתב-אישום) ולא במשפט החברים. לא ניתן לקבל טענה זאת. הפסיקה לא ראתה פסול בכך שלטריבונאלים מעין אלה, יש סמכות להפסיק חברותם של חברים באגודה. גישה זאת מחוייבת מהעקרון שהוכר, לפיו האגודה היא שמכירה היטב את צרכיה ודרכיה, ולכן היא גם המוסמכת ל"עשות סדר בביתה פנימה" לרבות על ידי הפסקת חברותו של חבר בה. אינני סבורה, שעניינו של התובע מצדיק חריגה מקו הפסיקה הארוך שקבע, כי גם כאשר אדם צפוי לענישה חמורה, עד כדי שלילת פרנסתו, אין לפסול מעיקרו את ההליך המשמעתי בשל כך. כתב על כך השופט ד' לוין בפס"ד איגנט, בעמ' 833 - 834: "ככל שהזכות לחופש העיסוק חשובה ויסודית, אין לראות בה 'מילת קסם' המבטלת את סמכותו ופוגעת בעצמאותו של בית-הדין הפנימי לפסוק בענינים הנוגעים אך ורק לאיגוד". השופט מצא סבר בפס"ד הנ"ל, כי ניתן להתערב ולשנות פסק דין של טריבונל משמעתי, אם העונש שנגזר הוא חמור באופן משמעותי, אולם הוא לא קבע שההליך במשפט החברים יהיה פסול מתחילתו, כיוון שהנאשם צפוי לעונש קשה. בענייננו, כמודגש, עדיין לא ניתנה החלטה כלשהי לגבי חפותו וקל וחומר עונשו של התובע. אוסיף מעל הנדרש, כי החלטתו של המותב לעניין הפסקת חברותו של התובע באגודה, אם פסק-הדין יכלול החלטה כזאת, תהיה בגדר המלצה, וגם קביעתו של הגוף המוסמך, אסיפת המורשים, להפסיק חברותו של התובע באגד, נתונה לביקורת בית המשפט. כתב על כך השופט בך בפס"ד איגנט בעמ' 841: "לזאת יש להוסיף כי הסנקציה החמורה שנגזרה איננה סנקציה סופית והדבר תלוי בהצבעת 80% מהמשתתפים באסיפת המורשים. זוהי ערובה נוספת לכך, שיימנע עיוות דין. אין אנו יוכלים לצאת מההנחה כי נחושה החלטתם של חברי האסיפה להתאכזר דווקא עם המערער בצורה קיצונית. להיפך יש להניח שרוב החברים יאשרו את החלטת ההוצאה מהאגודה רק אם באמת ישוכנעו כי בנסיבות העניין כולן הדבר צודק וחיוני". מידת ההתערבות של בתי-המשפט בהחלטות של בתי דין משמעתיים. 12. מתוך הכרה בנחיצותם ובתפקידם המיוחד של בתי-הדין המשמעתיים ובהסכמה החוזית של החברים באגודה ומנגד בזכויות נאשם להליך משפטי ראוי והוגן, הגיעו בתי המשפט למסקנה, שהאיזון בין אינטרסים אלה יהיה בכך שבית-המשפט אמנם יתערב בהחלטות בתי-הדין המשמעתיים, אולם בעילות ספורות, כמו העדר סמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי. וכך נאמר בע"א 575/70 עומר תג'ר ו- 12 אח' נ' התאחדות הכדורגל לישראל, פ"ד כד(2) 499, 501: "ועדת החקירה ובית-הדין העליון שדנו בענינן של המערערות הוקמו ופעלו על יסוד הוראות בתקנותיה ותקנוניה של המשיבה. אלה טריבונלים פנימיים היונקים את סמכותם מהסכמת האגודות המסונפות להתאחדות המשיבה. תחומי ההתערבות של בתי-המשפט בהחלטותיהם של טריבונלים פנימיים של גופים וולונטריים כאלה הם, כידוע, צרים, בהיותם מוגבלים לעילות של חריגה מסמכות ופגיעה בעיקרי הצדק. נטיית בתי-המשפט חזקה לקיים מה שפסק הטריבונל הפנימי, מתוך מגמה כללית שלא להתערב בשלטון העצמי של הגוף היודע יותר מאחרים מה טוב לו, וחבריו הכפיפו עצמם מרצונם לשלטונו. עם זאת אינה ניתנת גישתם של בתי-המשפט בכגון אלה להגדרות נוקשות, מעבר להגדרה הכללית של עילות ההתערבות. הגישה עשויה להשתנות לפי מהותו של הגוף הוולונטרי הנדון. למשל, מעיקרי הצדק הוא שתינתן לאדם הזכות להישמע בפני הטריבונל ולהשיב על האשמה בה הואשם..." כתב על כך גם השופט ד' לוין בפס"ד איגנט, בעמ' 829: "חרף עצמאותם של איגודים אלה, יש שבידם הכוח והסמכות להשפיע במידה רבה על זכויות אדם ואזרח מהותיות כזכות הקניין וחופש העיסוק. לפיכך, פקוחה עינו של בית המשפט על פעילותם של טריבונאלים פנימיים אלה, וזאת על-מנת למנוע פגיעה בזכויותיו של חבר מחמת מעשה או החלטה פסולים של בית הדין. כאשר בית הדין הפנימי מורכב כהלכה, פועל בגדר סמכותו, דן בעניין ביושר ואינו פוגע ב"עיקרי הצדק הטבעי" - לא יתערב בית המשפט במסקנותיו. אולם לבית המשפט הסמכות ואולי אף החובה לבטל החלטה של בית-דין כזה שניתנה תוך חריגה מסמכות או בהתעלם מעקרונות הצדק הטבעי... בגישה זו יש משום האיזון הנכון שבין מתן מרחב פעולה ואורך נשימה לארגון לטפל בענייניו, לבין שמירה על זכותו של הפרט מקום בו עלול להיגרם לו עוול". עילות ההתערבות הן כאמור, חריגה מסמכות ופגיעה בכללי הצדק הטבעי, כאשר העילה השניה כוללת בדיקה כמו, אם היה לנאשם יומו בבית המשפט, דהיינו אם ניתן לו להשמיע את דבריו, אם הודע לו במה הוא מאושם, אם משפטו נוהל בתום לב ובהעדר משוא פנים מטעם ההרכב (וראו בפס"ד איגנט בעמ' 830 - 831). בפס"ד איגנט, סבר השופט מצא שגם כאשר העונש חורג בחומרתו, יתערב בית-המשפט לשנותו. ככתוב לעיל, היקף הביקורת השיפוטית על ארגונים וולונטריים נדון גם בפס"ד טורטן, שם ביקש השופט מ' בן יאיר להבחין בין ארגונים שיש להם יתרון "בידיעה הפנימית או המומחיות הספציפית של הארגון" לבין ארגונים שפעילותם איננה דווקא בעלת אותם יתרונות. לעניין הרחבת עילות ההתערבות לגבי האחרים, כתב השופט בן יאיר, כי: "...מכאן, שכאשר החלטתו הפנימית של הארגון הוולונטרי מבוססת על יתרון הידיעה הפנימית במובנו האמור, כלומר - כאשר ההחלטה מגלמת בתוכה מומחיות ספציפית של הארגון, או כאשר היא נוגעת לתחום התמחותו הספציפית, ימנע בית המשפט מהתערבות בהחלטה. אם הוא יתערב, תהא ההתערבות על-פי הגישה המסורתית שנזכרה למעלה מכאן. כך, למשל, אם מדובר במבנה מקצועי של ליגות ספורט, או בתנאים להעברת ספורטאים מאגודה לאגודה, או בשאלות מקצועיות של ארגון, אימון והדרכה, בית המשפט לא יבוא תחת המומחים לדבר. ההחלטה בענינים אלה תבחן במבחן החריגה מסמכות ובמבחן הפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, אך לא ישקלו שיקולים אחרים בבחינתה. ואכן, כבר נאמר (ע"א 193/64 עצמון נ' הפועל ירושלים, פ"ד יח(3) 323), ש"... לא יטול בית המשפט על עצמו את המשימה להדריך על-ידי צווים ופסקי-דין את האגודות הנ"ל, או את ההתאחדות, איך לפקח ואיך לארגן את משחקי הספורט היזומים על-ידיהם". וככל שמדובר בשיפוט פנימי, נאמר לאחרונה (ע"א 463/90, איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.כ.ן. לקידום כדורסל נשים, פ"ד מ"ד (2), 806, 810) "... שכשיש לאלה (לארגונים הוולונטריים - מ'ב') מנגנון שיפוט פנימי, מן הראוי למצות את אותם הליכי שיפוט פנימיים. הדבר ראוי הן משום שכך קבעו אותם גופים וולונטריים ... והן משום שלמוסדות השיפוט של גופים אלה הידע והמומחיות, הקשורים בפעילות אותם גופים". (ההדגשה הוספה). לעומת זאת, כאשר ההחלטה אינה מגלמת בתוכה מומחיות ספציפית של הארגון הוולונטרי, או כאשר היא אינה נוגעת לתחום התמחותו הספציפית, מקבלי ההחלטה אינם נהנים מיתרון הידיעה הפנימית. כמובן, שאין משמעות הדבר, שהחלטה כזאת בטלה אך משום שאינה מגלמת בתוכה את המומחיות הספציפית של הארגון. המשמעות הנכונה היא, שבבחינת תקפותה של ההחלטה לא תהיה מניעה לשקול שיקולים נוספים על שני השיקולים "המסורתיים" - החריגה מסמכות והפגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. ובמילים אחרות: כאשר ההחלטה היא מן הסוג הנזכר, אין הצדקה ענינית להגבלת היקף פיקוחו של בית המשפט לעילות ההתערבות המסורתיות" (שם, בעמ' 727). השופט בן יאיר היה בדיעה, כי במקרים בהם הארגון חסר את אותו ידע פנימי, ראוי להרחיב את פיקוחו של בית המשפט ולכלול גם את עילת הסבירות בין העילות המשמשות לבחינת החלטותיהם של גופים אלה (שם, בעמ' 730 - 731). מיצוי ההליכים בבתי-הדין המשמעתיים לפני הפניה לבית המשפט 13. בהתאמה לעיקרון שיש לתת לבתי-הדין המשמעתיים לדון בעניינים המסורים לשיקולם, קבעה הפסיקה שאין להתערב בהליכים מעין אלה, כל עוד לא מוצו ההליכים בערכאה השיפוטית. בהליכים על-פי משפט החברים של אגד, הוקמה גם ערכאת ערעור (וראו סעיף 30(ז) לתקנות משפט החברים, שם כונתה ערכאת הערעור כ"דרג ב'" של משפט החברים), ולפיכך, על הנאשם למצות תחילה זכויותיו גם בערכאת הערעור. לעניין המנעות מהתערבות של בתי המשפט כל עוד לא מוצו ההליכים על ידי הטריבונאל המשמעתי, כתב השופט ד' לוין בפס"ד איגנט, בעמ' 837, כי: "... ראיתי לנכון להוסיף ולהדגיש: במקרים שבהם הטריבונאל הפנימי כולל שתי ערכאות - דרגה ראשונה ודרגת ערעור פנימית - לא יתערב בית המשפט הרגיל בטרם מוצו האפשרויות במסגרת כל דרגות הטריבונאל הפנימי (עמדתי על כך בספרי הנ"ל, טריבונלים שיפוטיים במדינת ישראל, בעמ' 64; וראה גם: ע"א 72/73 ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י ואח' נ' גח"ל בהסתדרות ואח', פ"ד כז(2) 635; ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן. לקידום כדורסל נשים ואח', פ"ד מד(2) 806. בע"א 463/90 הנ"ל, בעמ' 810, קובע חברי, השופט אור, לאמור: "כבר נקבע לא אחת לגבי גופים וולנטריים, שכשיש לאלה מנגנון של שיפוט פנימי, מן הראוי למצות את אותם הליכי שיפוט פנימיים. הדבר ראוי, הן משום שכך קבעו אותם גופים וולנטריים, שכל המצטרף אליהם יודע ומקבל על עצמו את ההוראות בדבר השיפוט הפנימי, והן משום שלמוסדות השיפוט של גופים אלה הידע והמומחיות, הקשורים בפעילות אותם גופים... פנייה למוסדות השיפוט הפנימיים לצורך הכרעה בסכסוכים, קודם פנייה לבית המשפט, יהיה בה גם למנוע ריבוי מיותר של פניות חברי איגודים וולנטריים למיניהם לבית המשפט". בע"א 72/73 הנ"ל הביע דעתו השופט לנדוי כי ההחלטה בדבר אי-הקמת אגודות מקצועיות לפועלי טקסטיל, הלבשה ועור בבית-שאן ובנצרת ראויה להתברר בוועד הפועל של ההסתדרות, לפני פנייה לבית המשפט: "הדבר רצוי לא רק מפני שכרגיל בעל-דין חייב למצות תחילה את התרופות הדיוניות האחרות שניתנו לו, לפני הפניה לבית-המשפט, אלא גם מפני שלגופו של עניין מוטב שהעניין יתלבן תחילה בהתאם לחוקת ההסתדרות, ואם יהיה לאחר-מכן צורך להביאו בפני בית-המשפט, כי אז הוא יהיה יותר בשל לדיון מלא. אם לא ננהג כך, חוששני שבתי-המשפט יוצפו בהליכי בוסר...". כזכור, משפטו של התובע נמצא קרוב לסיום פרשת ההגנה, ועדיין לא ניתן פסק-הדין. התובע לא העמיד את החלטותיו של המותב בעניינו לבדיקתה של ערכאת הערעור הפנימית באגד, למעט את סירובו של המותב לפסול עצמו. את רוב טענותיו של התובע, המתייחסות לניהול משפטו, יש לדחות בהנמקה כי עדיין לא ניתן פסק-הדין, ומי יבטיחנו כי לא יהיה זה זיכוי או זיכוי חלקי. כשאתייחס לטענות הספציפיות אחזור ואקבע אילו מהן נדחות על פי נימוק זה או גם על פי נימוק זה. אמנם, יש הליכים שמשטבעם ניתן ואף רצוי יהיה לבודקם עוד בטרם ניתן פסק הדין על ידי הטריבונל המשמעתי, אולם יהיו אלא בדרך כלל טענות לפסילת שופט בשל חוסר אובייקטיביות, העדר סמכות וכיו"ב טענות, שיש להעלותן בפתח המשפט. לעניין זה כתב השופט גל בה"פ 339/98 טוביה חיים נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ (טרם פורסם) בהתייחסו לדרישתו של התובע שם שתינתן לו הזכות להיות מיוצג במשפט החברים של אגד על ידי סניגור משפטן, כי: "כזכור כללי הצדק הטבעי מהווים חלק אינטגרלי, בלתי נפרד, מהדיון בהליך מעין שיפוטי זה. לפיכך, בית המשפט מוסמך לקבוע מראש כי פעולה מסויימת תחטא לכללים אלה, ומכאן שניתן למנוע את המעשה, בעודו באיבו, ואין צורך להמתין לתוצאות ההליך, כדי לתקוף אותו לאחר מכן. דווקא המתנה לתוצאות היא העומדת לעיתים לרועץ, שכן המשפט אינו רואה בעין יפה את העותר לפסול את ההליך בדיעבד, רק כאשר התוצאות אינן נושאות חן בעיניו. דווקא הגישה אשר ננקטה בידי המבקש נראית לנו יותר" (שם, בסעיף 39). סקרתי עד הנה את ההלכות הנוגעות, וזה המועד ליישמן על טענותיו של התובע במשפט זה. טענתו של התובע, כי תקנון משפט החברים, אינו כדין כיוון שלא אושר על ידי רשם האגודות השיתופיות 14. בדקתי בפקודת האגודות השיתופיות ובתקנון האגודה, ומקבלת אני את עמדתה של הנתבעת, כי אין חובה שרשם האגודות השיתופיות יאשר את תקנון משפט החברים. לפיכך טענתו זאת של התובע נדחית. "משפט של הדיוטות" 15. התובע חזר והדגיש כי במותב במשפטו, כמו במותבים אחרים הפועלים כמשפט חברים באגד, יושבים הדיוטות, שהליכי משפט זרים להם, וכי שומה היה על האגודה לשבץ במשפטו לפחות משפטן אחד, כפי שנהוג בטריבונאלים מסויימים אחרים. באת-כח הנתבעת כותבת בסיכומיה, כי הצגת דברים זו הינה מגמתית באופיה, ומבטאת זלזול כלפי השכלתם, כישוריהם, ידיעותיהם ויכולותיהם של חברי אגד להכריע בסוגיות המובאות לפניהם, ולא כך הוא, שכן שופטי משפט החברים הם אכן הדיוטות בתחום המשפט, אולם הם עוברים הכשרות והדרכות הן בטרם מתחילים הם במלאכת השיפוט לשפוט והן במהלך כהונתם כשופטים. לדעתה, משאישרו ביהמ"ש את תוקפם ונחיצותם של הטריבונלים השיפוטיים הפנימיים, הם הקדימו לשקול במנין שיקוליהם גם את העובדה כי השיפוט בטריבונלים אלה אינו נעשה ע"י משפטנים אלא ע"י אנשים מהשטח הרלוונטי, שהוכשרו בידי הארגון לשפוט את חבריו. היותו של אדם בור בתחום המשפט אינו שולל בהכרח את יכולתו לעשות משפט צדק של חברי הארגון, כאשר ההנחה היא שהוא מכיר את המאטריה. תימוכין לכך ניתן למצוא בשיטת המושבעים האנגלו-אמריקאית, המפקידה בידיהם של אנשים מהשורה הכרעות גורליות וחשובות הרבה יותר, ונחשבת כאחת מאבני המסד של המשטר הדמוקרטי. 16. אינני מקבלת את טענתו של התובע לעניין זה. לא רק שבתי-המשפט הכירו בסמכותו של מוסד משפט החברים באגד ובסמכותם של מוסדות שיפוטיים אחרים הפועלים במסגרת ארגונים וולונטריים לדון חברים בארגונים שלהם השתייכו, אלא שגם אינני מוצאת את עניינו של התובע חורג מכל בחינה שהיא, אשר תחייב קבלת עמדתו. מקבלת אני את עמדת הנתבעת, שבאישומים של התובע, הפן העובד תי הוא המכריע: האם מסר כרטיסים משומשים ועודף בחסר. אין לנו עניין בבעיות משפטיות סבוכות, הדורשות ידע משפטי. חברי המותב הם חברי האגודה, ודרכיה וצרכיה הלגיטימיים, כך ניתן להניח, מוכרות להם היטב. באת-כח הנתבעת אף מסרה בסיכומיה, שחברי המותב עברו, כמו כל השופטים באגודה, השתלמויות והדרכות הן לפני תחילת כהונתם והן במהלכה, על מנת להכשירם לתפקידם, ומניחה אני כי הדרכות אלה כללו כללים של צדק אלמנטרי וכללים בסיסיים ביותר של ראיות. זאת ועוד: אם יטעה המותב בפרשו את הדין, הן לעניין דיני הראיות והן במסקנותיו, החלטתו תהיה נתונה לביקורת דרג ב' ואחר כך גם לביקורת שיפוטית. מכאן שהתובע גם הקדים הולדתה של טענה זאת. היותם של השופטים במשפט החברים חברי האגודה ונתונים לשליטתה 17. טוען התובע, כי חברי המותב, כמו כל חברי מותב דומה, הם עובדי האגודה, שנבחרו בבחירות פוליטיות, ולכן נתונים להשפעתה ולמוראה של האגודה או של הסיעה שבחרה אותם. גם טענה זאת נבדקה כבר בפסיקה. השופטים היו מודעים לעובדה זאת, אולם בשקילה של כל האינטרסים, הועדף האינטרס שעניני המשמעת יישארו בידי האגודה ויעמדו לבקורת בתי-המשפט בעילות ועל-פי כללים שנמצאו ראויים כדי להתערב בפסיקת הטריבונאלים המשמעתיים. כתב על כך השופט ד' לוין בפס"ד איגנט, בעמ' 836 - 837: "עוד ראה השופט מצא להדגיש בפיסקה 17 לפסק-דינו את חשיבותו של הפיקוח השיפוטי על פעילות בתי הדין הפנימיים עקב החשש שחבריהם אינם נהנים מאי-תלות מוחלטת. חשש זה לא קיים בדרך כלל ועל אחת כמה וכמה בענייננו. יש שארגונים וולנטאריים או אגודות, ו"אגד" ביניהם, ראו להסדיר בתקנותיהם רשות פנייה לערכאת ערעור עצמאית, בלתי תלויה ומנותקת מהוויית הגוף הבא לפניה. כזה הוא מוסד "משפט החברים של מרכז הקואופרציה", שעליו אמר בית-משפט זה כי הינו מוסד שיפוטי בלתי תלוי באגודה (ראו 127/69 "דן" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ ואח' נ' אסא, פ"ד כד(1) 323), ולכן ניתן להניח שהמערער יזכה שם לבירור משפטי אובייקטיבי. אולם מעבר לנדרש וכדי למנוע כל חשש וספק, מוכן אני להניח כי אם יהיו בידי המערער ראיות המצביעות כי תלותם של חברי הטריבונאל השיפוטי במוסדות האגודה מגעת כדי משוא פנים, הפליה או חוסר תום-לב וכיוצא באלה טענות מטענות שונות - במקרים כאלה לא יהסס בית המשפט להכריז על בטלות ההחלטה או להוציא צווי-מניעה, הכול לפי העניין, באשר נמנעה זכותו של המערער למשפט הוגן או באשר יש בהליך השיפוטי משום פגיעה בעיקרי ה"צדק הטבעי". כך או כך, אין בשיקול זה כדי להצדיק הרחבת תחום התערבותם של בתי המשפט הרגילים בהחלטות פנימיות ומתיחתו באופן הבוחן את ההחלטה לגופה על-פי סבירותה. בשולי דברים אלה הייתי מסכם ואומר כי לא יהיה זה נכון להתערב בהחלטה פנימית של מערכת הבירור והשיפוט באגודות הספורט, בקרב המפלגות, ובין כותלי האוניברסיטה, כשם שלא יהיה זה נבון להתערב בהחלטת האגודה בענייננו, רק משום שהחלטה זו גוזרת את גורלו של הנאשם בהתאם למידת הדין ולא לפי מידת הרחמים". 18. לסיכום הדיון בפרק זה, אין מקום לפסול את משפט החברים בעניינו של הנאשם ואת ההליכים שנוהלו רק בשל כך שבמותב ישבור חברי האגודה ואינננו גוף לבר לאגודה. דיני ראיות 19. לתובע טענות, שאין משפט החברים נוהג לפי דיני הראיות, ולפיכך נפגעות זכויותיו למשפט הוגן. אכן, אין בתקנון משפט החברים של אגד הוראות בדבר דיני ראיות. על כך כתב השופט דב לוין בספרו טריבונליים שיפוטיים במדינת ישראל בע"מ 28: "בדומה לסידרי הדין, כן גם באשר לראיות נוטה המחוקק לשחרר את הטריבונלים המיוחדים מחומרות דיני-הראיות המקובלים בבתי-המשפט הרגילים. סוגיה זו נידונה בהרחבה בבית-המשפט העליון, וניפסק כי: רק הוראה מפורשת בחוק, המחילה על טריבונל מינהלי את דיני הראיות, כולם או מקצתם, עשוייה לחייבו לנהוג על פיהם. כשהחוק עובר בשתיקה על כך, חופשי הטריבונל לנהוג לפי מיטב שיפוטו ולסטות מדיני הראיות, ובלבד שישמור על עקרונות הצדק הטבעי..." (עש"מ 1/66 קרול פסקל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד כ(3) 71, 76). בפס"ד איגנט, בעמ' 831, כתב השופט לוין לעניין זה: "אכן גישתם של בתי המשפט בכגון אלה אינה ניתנת להגדרות נוקשות, שהרי בכל הנוגע לסדרי הדין ודיני הראיות, ניתנה לאיגוד ולבית-הדין הפנימי, יד חופשית לנהוג בנידון כהבנתם, ובלבד שלא יפגעו עיקרי הצדק הטבעי, אולם גם אלה, על פי רוב, לרבות בעניננו, מקיימים הליכים על פי סדרי דין ראויים". עם זאת, חופש הפעולה האמור מותנה בכך שטריבונלים אלה יקבעו כללי דיון וראיות המגשימים את כללי הצדק הטבעי. חריגה מכללים אלה היא בהכרח חריגה מסמכות של הטריבונל השיפוטי (ראו לוין בספרו הנ"ל בע"מ 29-30 וע"א 104/62 לנגלייב נ' מלמד, פ"ד טז(3) 1875). בתי-המשפט יתערבו בהליכים של טריבונלים פנימיים מיוחדים ובהכרעותיהם, אם נפגעו כללי הצדק הטבעי. לכן, חשוב להבחין מהם הפגמים העולים כדי פגיעה בעקרון זה. כפי שכותב השופט לוין בספרו (שם, בע"מ 66), עקרונות הצדק הטבעי הם התקנות וסדרי הדין שגוף שיפוטי או מעין שיפוטי חייב לנהוג על פיהם כדי למנוע קיפוח של בע"ד: שמיעה הוגנת של בע"ד, וכן שמיעה ופסיקה ללא משוא פנים. 20 טוען עוד התובע כי משפט החברים אינו פוסק לפי נטלי הראיה, והוא חושש מעיוות דינו עקב כך. סבורה אני, שכאשר העבירות הן בעלות אופי פלילי, יהיה גם על הטריבונאלים המשמעתיים לפסוק לפי נטל השכנוע בהליכים פליליים, אולם בנדוננו הקדים התובע את המאוחר, שכן אין אנו יודעים עדיין מה תהיה פסיקתו של המותב, ואם תהיה הרשעה וערעור, מה תהיה פסיקתו של דרג ב', ערכאת הערעור. לפיכך, גם טענה זאת דינה להדחות. מנגנון חקירה פגום של אגד 21 טוען התובע, כי מנגנון החקירות של אגד מורכב ממחלקת ביקורת בדרכים ומוועדת פיקוח. שני גופים אלה, לעמדתו של התובע, הם גופים בעלי אוריינטציה פוליטית מובהקת המשמשים ככלי מרכזי במאבקי הכוח הפוליטיים באגודה. עובדי מחלקת הביקורת בדרכים הם עובדים שכירים שאינם חברים באגודה, אשר המשך עבודתם תלוי באופן כמעט מוחלט ברצונו של מנהל המחלקה. לא נדרש כי תהיה להם השכלה בניהול חקירות, ואין הם עובדים עפ"י נהלים מסודרים באשר לאופן ניהול החקירות. כך למשל, לתובע מיוחסים מספר רב של עבירות כנגד אזרחים (כ-10 במספר). התובע הכחיש מכל וכל את הטענות המיוחסות לו, וביקש לחקור את אותם אזרחים, אולם אגד טענה, ששמותיהם של תשעה מהם אינם ידועים לה, ואילו העשירי הוא חתנו של אחד המבקרים, שחזר בתשובה ולכן מסרב להתייצב למתן עדות. התובע נאלץ, אפוא, להתמודד עם האשמות המיוחסות לו מבלי שיוכל להתעמת עם האנשים כלפיהם ביצע כביכל את מעשיו. כמו כן, מנהל המבקרים השמיד את כל התרשומות שערך ולביה"ד הוצג נוסח תרשומת שנערך ע"י אשתו, כך שאין כל דרך לברר מה היה כתוב בתרשומת המקורית, אם בכלל היתה כזו. נוסף לכך, המנגנון מסרב למסור לרשותו מסמכים מקוריים הנוגעים לפעילות המבקרים ולגבי חלק אחר מהמסמכים טוען כי אבדו. 22. עצם היותו של המנגנון החקירתי באגד פחות מקצועי מאשר גוף חוקר דוגמת המשטרה, אינו מצדיק ביטול ההליך המשמעתי. אם יתברר, בסופו של משפט, כי הראיות שהתביעה הביאה אינן מספיקות או אינן בעלות אותה איכות ראייתית המספיקה כדי להוכיח אשמתו של הנשפט מעבר לכל ספק סביר, מכל סיבה שהיא, יזוכה התובע. העדר סמכות לכוף עדים להופיע והעדר סנקציות בגין עדות שקר 23. התובע טוען כי אין למותב סמכות לכוף עדים להופיע. כן טוען הוא, כי עדים שהעידו במשפטו או שיעידו, אינם צפויים לסנקציה בגין עדות שקר. אינני סבורה כי יש בטענות אלה כדי לפסול את משפט החברים. יתכן שיתעורר צורך לזכות בחלק מהאישומים כיוון שחסרו עדים מהותיים, מה שיעורר ספק סביר, שמא היה בעדותם כדי להביא מידע מזכה לגבי התובע. יתכן גם שהשופטים ישתכנעו כי עד זה או אחר העידו עדות שקר בשל העדר מורא הדין או מכל סיבה אחרת. יש באלה כדי להוות שיקולים בעת שיבוא בית הדין ליתן את הכרעת דינו, לשבט או לחסד, אולם אין בהם לפסול את ההליך כולו מעצם היותו משפט חברים, הכפוך לחוסרים אלה. אוסיף כי ניתן לפי סעיף 237 לחוק העונשין התשל"ז-1977 להאשים גם מי שהעיד עדות שקר בגין כל הליך שיפוטי, וההליכים בבית הדין המשמעתי הם הליכים שיפוטיים. העדר יצוג על ידי עו"ד 24. התובע טוען, כי זכויותיו נפגעו מכך שלא הותר לו להיות מיוצג על ידי עורך-דין. לפיכך, יש לטענתו לבטל את כל ההליך. לחילופין יש להתחיל בהליך מחדש לפני מותב אחר הכולל לפחות משפטן אחד, וכשהתובע מיוצג על-ידי עורך-דין. הנתבעת הצהירה, כי היא מוכנה שהתובע יהיה מיוצג מכאן ואילך על ידי עורך-דין. בעבר, לא התירה האגודה לחבריה להיות מיוצגים על ידי עורך-דין בהליכים משמעתיים. הפסיקה אף אישרה עמדתה זאת. גישה שונה הובאה בע"פ (י-ם) 339/98 חיים טוביה נ' אגד, (פ"מ תשנ"ט 2 913). שם קבע כב' השופט גל, כי יש להתיר ייצוג משפטי במשפטים משמעתיים (ושם התנהל המשפט לפני משפט החברים של אגד) בענינים בהם מדובר "בנושאים בעלי דפוסים פליליים עם השלכות משמעותיות – הן מבחינת שמו וקלונו של האדם והן מבחינת החשש לגדיעת מקום הפרנסה - יד זכות העמדת המייצג על העליונה. לא כן לגבי כל יתר עבירות המשמעת" (שם, בעמ' 944). השופט גל פסק, כי עבירות לפי סעיף 113 לתקנון משפט החברים של אגד, נמצאים "בבירור מעבר אליו, במתחם המעין פלילי ממש" (שם, בעמ' 945). אגד בחרה מרצונה שלא לערער על פסק הדין בעניין זה והיא קבעה, על אף פסיקה נוגדת, לפיה אין חובה להתיר ייצוג על-ידי משפטן, כי בכל המשפטים שיוגשו החל ממתן פסק הדין של השופט גל, דהיינו מאמצע שנת 1999, יותר לנאשם להיות מיוצג על ידי משפטן, אפילו אינו עובד האגודה. למרות שמשפטו של התובע התנהל תקופה ארוכה לפני שניתן פסק הדין בעניין חיים טוביה, הסכימה הנתבעת, לטענתה לפנים משורת הדין, שהתובע יהיה מיוצג בהמשך ההליכים נגדו, אולם אין היא מסכימה כי ההליך יבוטל ויחל מתחילתו. עם הצהרתה זאת, נותר לי לדון אם בשל כך שהתובע לא היה מיוצג על ידי עו"ד עד הנה במשפטו, יש לבטל גם את כל ההליכים שנעשו בעבר. אקדים מסקנתי לדיון בטענתו זאת ואקבע, כי דעתי היא שאין לקבל את עמדתו של התובע. 25. בסעיף 78(א) לתקנון משפט החברים, נקבע כדלקמן: "כל חבר שהוא צד במשפט רשאי למנות לעצמו טוען, ובלבד שהטוען הוא חבר באגודה או גימלאי שלה, ובמקרה זה חייב להגיש לבית הדין הודעה בכתב, לפיה הוא מיפה את כוחו של הטוען לטעון בשמו, והטוען יחתום על הסכמה לשמש כטוען בתיק". בהליכים פליליים, עולה נטיה ברורה של ביהמ"ש לאפשר לנאשם יצוג משפטי, עד כדי כך שיש הרואים בזכות לייצוג זכות יסוד (וראו עמנואל גרוס "הזכויות הדיוניות של החשוד או הנאשם על פי חוק יסוד כבוד האדם וחירותו" מחקרי משפט י"ג (תשנ"ו) 155, 167). לגבי ההליכים בטריבונאלים משפטיים וליתר ספציפקציה בעניינו של משפט החברים של האגודות אגד ודן העוסקות במתן שירותי תחבורה, עלו מהפסיקה שתי דיעות, כאשר רוב פסקי-הדין קבעו שאין חובה כזאת, ואילו פסק-הדין שהזכרתי לעיל, בעניין חיים טוביה, קבע שכאשר האישומים הם בעלי גוון פלילי, יש להתיר ייצוג משפטי. עמדתה של באת-כח הנתבעת היתה, כי הסכמתו של חבר באגודה ליטול על עצמו את הזכויות והחובות שבתקנון שלה, היא גם שמחייבת אותו לקבל את התקנה, לפיה במשפט החברים לא יופיעו, לא מטעם התביעה ולא מטעם ההגנה, משפטנים אלא חברי האגודה עצמם או גימלאיה. הופניתי על-ידי באת-כח הנתבעת למספר פסקי-הדין, שלא חייבו במתן ייצוג על ידי משפט וביניהם ע"א 468/89 קדרון (קינדרמן) נ' בורסת היהלומים הישראלית בע"מ, פ"ד מה(5) 177, שם דן ביהמ"ש בתקנון הבורסה ליהלומים, אשר קבע, כי צד לבוררות על פי התקנון יהיה מיוצג על-ידי חבר בורסה ובתנאי שהמייצג לא יהיה עו"ד העוסק בעריכת דין באופן פעיל. ביהמ"ש קבע כי: "מדובר בהגבלה סבירה, שכן היא מעניקה משקל ראוי לצרכים של המשיבה ושל מרבית חבריה, המעוניינים בשמירת השוויון והיעילות במסגרת ההליכים המתנהלים לפני מוסד הבוררויות" (שם, בעמ' 189). בה"פ (ת"א) 274/01 חזון נ' דן אגודה שיתופית (לא פורסם למיטב ידיעתי), קבעה השופטת א' חיות, שעל אף שהזכות לייצוג על-ידי עו"ד הוכרה כנובעת מכללי הצדק הטבעי ומחרויות היסוד של כל אדם למנות לעצמו שליח, הרי אין פגיעה בכללי הצדק הטבעי כאשר חבר בארגון וולנטרי קבל על עצמו מעצם הצטרפותו לארגון וקבלתו את כלליו, שלא להיות מיוצג על ידי עו"ד אלא אך ורק על ידי טוען, שנקבע כי יהיה חבר האגודה או גימלאי שלה: "... אדרבא, עיון במכלול הוראות התקנון הנוגעות למשפט החברים מלמד כי מדובר בהליך, אשר שמו – "משפט החברים" – מלמד עליו כי נועד להיות הליך משמעתי פנימי, המתנהל בין החברים ועל ידי חברים. לנוכח מהותו ואופיו של ההליך האמור, נקבעו בתקנון נוהלים הומוגניים ושוויוניים באשר למבנה הדיון בפני בית הדין המשמעתי ובאשר לנוטלים בו חלק, ובהתאם למבנה זה השופטים בבית הדין, התובע וכן הטוען, שאותו יכול כל חבר נילון למנות לעצמו, הינם כולם, חברים באגודה המשיבה ואיש מהם אינו משפטן". מכאן הגיעה השופטת חיות למסקנה, כי יש באיסור על ייצוג על ידי עו"ד "הגבלה סבירה המיועדת לשמור על אופיו וציביונו של ההליך כ"משפט חברים" (וראו גם ת"א 1624/91 סודק נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ, פס"מ תשנ"ב(3) 207, ת"א (י-ם) 86/78 דר' בן בסת נ' האוניברסיטה העברית בירושלים ואח' פס"מ תשל"ט(2) 364 וה"פ 200610/98 רוני תובל נ' דן אגודה שיתופית לתחבורה ציבורית בע"מ (לא פורסם). 26. על אף שנוטה אני לדעתו של השופט גל, אינני סבורה כי בעניינו של התובע, יש לבטל את כל מה שנעשה עד עתה, וזאת משני טעמים המשתלבים זה בזה: הראשון עניינו בהתנהגות שבשיהוי מצדו של התובע. טוענת הנתבעת כי על אף שהתובע נעזר במשרדו של עו"ד חן, המייצג אותו גם במשפט זה, מאז שנת 1997, הוא לא בחר לפנות במועד, עם תחילת ההליכים לביהמ"ש, על מנת לדרוש ייצוגו על ידי עורך-דין. בתחילת ההליכים המשמעתיים נגדו, בספטמבר 1997, קיבל התובע דחיה של חודש, על פי בקשתו, כדי לפנות לערכאות המשפטיות, על מנת שייבדקו טענותיו, שהוא זכאי לייצוג משפטי. ביום 9.11.97 הודיע התובע לאגד, באמצעות ב"כ, כי החליט להימנע מלתקוף נושא זה ולהסתפק ביצוג על-ידי טוען מטעמו (וזהו נוסח ההודעה: "מרשי התלבט רבות אם לתקוף סרובכם לאפשר לו להיות מיוצג ע"י עורך דין במשפט החברים, וממניעים כספיים נמנע מלעשות כן"- נספח ז לכתב ההגנה מטעם הנתבעת). התובע שכר את שירותיו של הררי, שהיה בעל נסיון בייצוג לפני מותב של משפט חברים. לפיכך לעמדת הנתבעת "בכך בעצם ויתר התובע על הטענות כאמור, קיבל את הכללים וצריך היה לנהל את ההליכים על פי הכללים והתקנות הנוהגים והמקובלים במשפט החברים" (עמ' 87, סעיף 8 לסיכומיה של הנתבעת). הטעם השני: באיזון בין ביטול ההליכים שהתקיימו עד עתה, והמדובר בהליכים ארוכים, שמצאו ביטויים על פני מאות רבות, העוברות את האלף, של עמודי פרוטוקול, לבין זכאותו של התובע לייצוג, אין מקום לבטל את כל מה שנעשה עד הנה ולהתחיל את ההליך מחדש משום שהתובע לא יוצג על ידי עורך דין. חזקה על הסניגור שימשיך עתה, משהודיעה הנתבעת שאין היא מתנגדת לייצוג משפטי, כי ילמד היטב את החומר, ואם יהיה צורך בהחזרת מי מהעדים לדוכן העדים, בקשתו תשקל לגופה. כמו כן, חזקה על הסניגור שידע בסכמו את המשפט לעמוד על הליכים שגויים, אם היו כאלה, וטענותיו אלה ייבדקו על ידי המותב וערכאת הערעור. לפיכך נותנת אני תוקף של צו שיפוטי להודעת הנתבעת כי היא תתיר ייצוגו של התובע על ידי עורך דין, אולם ייצוג זה יהיה מכאן ואילך. טענותיו של התובע על ניהול משפטו טענות על אופן ניהול המשפט 27 התובעת הגישה את פרוטקול הישיבות במשפט החברים. הם משתרעים על פני כ-1200 עמודים. לתובע טענות רבות על אופן ניהול משפטו: לא ניתן לו לשאול שאלות, לא הותר לו לקבל לידיו ראיות, ואף לא לחקור עדים במידה שביקש לחקור, פסילת שאלות מהותיות מנימוקי סרק, כגון שאין להעליב בכירים בעמותה, מחיקת שאלות מהפרוטוקול ואי רישום של כל טענותיו, וכיו"ב טענות על החלטות בינים של המותב. מקבלת אני את עמדת הנתבעת, כי עיון בתיק מראה, לכאורה, שלתובע ניתן יומו במשפט החברים, וכי עניינו הנראה עניין פשוט לכאורה להוכחה או לסתירה, נמשך על פני שעות וימים ארוכים, והדיון נרשם על פני מאות עמודי פרוטוקול, במטרה לאפשר לו למצות את כל זכויותיו, לבדוק את כל טענותיו ואף להעתר לרובן. נביא מספר דוגמאות מטענותיו של התובע, כאשר פירוט והתייחסות לכל אחת מטענותיו, נמצא בסיכומיה של בא-כח הנתבעת: התובע קובל (סעיף 9.5א לסיכומיו), כי לא ניתן לו לבדוק מסמך על ידי גרפולוגית מטעמו. תחילה הופעל שיקול דעת ונקבע שאין לתת לו את מבוקשו, אולם מאוחר יותר ניתן לו להביא חוות דעת מטעמה או להביאה לעדות. לפיכך נראה, כי עניין זה בא על תיקונו. עוד קובל התובע על כך שלא ניתן לו להביא עד פעם שניה. זהו עניין הנתון לשיקול דעת המותב, ואף במשפטים פליליים בבית המשפט אין זכות זאת קנויה לנאשם. אם יתברר כי יש בכך טעות בשיקול דעת, טעות זאת תשקל על ידי ערכאת הערעור לעניין האישום שאותו עד היה צריך להעיד לגביו. בסעיף 9.5ג לסיכומיו, טוען התובע, כי לא הותר לו לשאול שאלות ביחס לטיוטת דוחות חקירה שהושמדה, וזאת מהטעם שביהמ"ש לא דן במסמכים שאינם מונחים לפניו. טוענת באת-כח הנתבעת, כי מדובר בפתקים שנרשמו ואחר כך הועברו למסמך מסודר. קובעת אני, כי גם עניין זה הוא נושא להערכת עדויות בסופו של המשפט ולבדיקתה של ערכאת הערעור, אם יהיה בכך צורך. בסעיף 9.5 לסיכומיו מתלונן התובע על כך שלא התאפשר לו להגיש פרוטוקול חקירה שלו מבלי שאדם כלשהו יעיד כי רשם אותו. גם עניין זה, מכיוון שהמותב אינו כבול לדיני הראיות, הוא נושא שיבחן בבוא העת לבדוק את פסק-דינו של המותב, מה גם שנטען כי כל שיש בפרוטוקול הוא כפירה של התובע באישומים שיוחסו לו. בסעיף 9.5ו לסיכומיו, מלין התובע על כך שלא ניתן לו די זמן לשאילת כל השאלות שביקש. מקבלת אני את עמדת התביעה, שמהפרוטוקול עולה כי החקירה היתה ארוכה, וכי היתה זכות לבית המשפט לעצרה. על כל פנים טענה זאת מקומה בסופו של הדיון, לכשינתן פסק הדין. בסעיף 9.5ז לסיכומיו טוען התובע, שהיו עיכובים במסירת המסמכים לידיו, ולכן לא יכול היה לחקור עדים. גם עניין זה אינו עילה לפסילת ההליך או ההרכב, אלא לשקילת פסק הדין, כאשר יינתן. עוד טען התובע, כי לא ניתנו לו שמות האזרחים שהתלוננו עליו. פגם זה נראה כפוגע בכללי הצדק הטבעי, אולם אין לדעת אם הנאשם יורשע בעניין זה, והוא יהיה נתון לבקורת הערכאה הערעורית או בתי-המשפט, לאחר מתן פסק הדין. 28. כלולה בטענתו של התובע, שאין משפט החברים נוהג לפי כללי הראיות, גם הטרוניה שלו, שהמותב לא נעתר לדרישתו, שיוגשו מסמכים במקור או שיוגשו מסמכים נוספים, אותם דרש. התובע חושש שהמסמכים זוייפו. לעומתו טענה הנתבעת, כי חלק ממסמכי המקור הוגשו או שאינם רלוונטיים. מאחר שאין כללי הראיות לפרטיהם נוהגים במשפט החברים, הרי גם סירובו של המותב לדרישה זאת אינו עילה להתערבותו של ביהמ"ש על מנת להפסיק את ההליך. השאלה, אם סירוב זה גרם לעיוות דין, נתונה לבדיקתה של ערכאת הערעור, ואם יש בכך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, גם על ידי בית המשפט, אולם בחינה ובדיקה אלו מקומן בסופם של ההליכים במסלול של משפט החברים. 29. הוא הדין לטעויות אחרות בדיני ראיות, כמו התרת עדויות שמיעה וסברה ומחיקת קטעים בפרוטוקול כיוון שהיו מיותרים לדעת ההרכב. כך, לא שוכנעתי מעיון בפרוטקול, כי נפלו טעויות המצדיקות הפסקת ההליך וביטולו. אפילו ארעו טעויות, עליהן לבוא על תיקונן בבחינה של ערכאת הערעור או בפניה לביהמ"ש, אם תקום לתובע אחת העילות על פיהן בוחן ביהמ"ש פסקי דין של טריבונאלים משמעתיים. 30. לסיכום פרק זה של פסק-דיני, סבורה אני, שאם נפלה טעות או טעויות בניהול המשפט, הרי אין ליתן לתובע יותר משניתן לנאשם במשפט פלילי. דהיינו במשפט פלילי אין ערעור על החלטות ביניים במהלך המשפט. כך גם התובע יוכל לפנות בערעור, אם יורשע בדין, ולטעון כי הטעויות שעשה המותב במשפט החברים, עיוותו את דינו. מקומן של טענות אלה הוא בערכאות הערעור, ולא בבית המשפט, ועל כל פנים לא בשלב זה. חשש למשוא פנים 31. בתצהירו טוען התובע כי הוא חבר סיעת "יעד" באגד, ואילו במהלך משפטו שלטה סיעת "מפנה" באגודה. כל שלושת השופטים במשפטו הם מסיעת מפנה. עמר הוא ראש מינהל משפט החברים באזור הצפון ומזוהה עם מפנה. מוסיף התובע ואומר בתצהירו, כי מישהו החליט לתפור לו תיק ולכן נשלחו המבקרים, כדי להפילו בפח. מכל האזרחים, שנטען כי התלוננו עליו, נמסר לו שמו של עד אחד, והתברר לו כי הוא חתנו של אחד המבקרים. גם עד זה סרב להופיע למתן עדות בטענה שחזר בתשובה. קובעת אני, שאם סבר התובע כי המותב מגלה נטיה שלא כדין, היה עליו לפנות בהליך של פסילת שופט. עניין זה מוסדר על ידי סעיפים 48-50 לתקנון משפט החברים. סעיף 48 קובע כי "לא ישב שופט בדין אם יש לו נגיעה לנשוא הדיון או לאחד הצדדים". לפי סעיף 49 ניתן להעלות טענת פסלות בתחילת הדיון ואף לאחריה, מיד כשנודע לנאשם על עילת הפסלות. לפי סעיף 50 ניתן לערער על החלטתו של מותב בעניין טענת פסלות לפני ערכאת הערעור, שהיא דרג ב'. משלא פעל התובע כך לעניין טענות שיש לו כנגד ניהול משפטו, בטענה שנעשה שלא בתום לב ובאוביקטיביות, אין מקום בשלב זה לטעון אותם בבית המשפט, אשר כאמור לא יתערב מקום בו לא מוצו ההליכים. אוסיף כי מבדיקת טענותיו של התובע לפני לא עולה משוא פנים, אלא החלטות הקשורות בניהול המשפט על פי שיקול דעתו של המותב. החלטות אלה, כאמור, ייבדקו על ידי ערכאת הערעור. 32. התובע ממשיך וטוען, כי עמר יהיה נגוע עתה בנטיה נגדו, כיוון שלאחר שהוא והטוען הררי התנצחו לאורך המשפט ובבוטות, העלה הטוען נגד עמר טענה שהוא זייף פסק-דין של הרכב אחר, בו ישב כראש ההרכב (בכך שתיקן עונש של קנס בשיעור של 60 שעות עבודה לקנס של 85 שעות עבודה). מדגיש התובע, כי עמר והטוען היו מיודדים שנים רבות לפני המשפט, ולמרות זאת נוצרה עויינות במהלך המשפט. בעקבות הטענה, כי עמר זייף פסק-דין במשפט אחר, נוהל משפט נוסף, נפרד מזה של התובע, כאשר משפטו של התובע מעוכב בינתיים. משפט זה נשמע לפני דרג ב', שבו נבדקו טענותיו של הטוען, ונדחו בפסק-הדין של דרג ב'. תוך כדי ההתנצחות במשפט הנלווה, אמר עמר, כי הוא יגיש תביעה נגד הטוען בשל הוצאת לשון הרע נגדו. ונא דוק: אין התובע טוען כי המותב בדרג ב' טעה כאשר סרב לפסול את עמר. סבור הוא כי לא היה מקום כלל לטעון טענה זאת. הטרוניה שלו היא על כך שהתאפשר לטוען לנהל משפט ארוך, משפט בתוך משפט, במהלכו הושמעו עדים והוגשו סיכומים, נגד עמר. 33. אינני סבורה, שעל בימ"ש זה להתערב בשלב זה בהחלטתו של דרג ב', שאין לפסול את עמר וכי עמר לא זייף את הפרוטוקול. אכן היתה התנצחות בין הטוען לבין עמר, אולם לא ניתן להניח בשלב זה, כי עקב אותה ההתנצחות, שהתובע לא היה צד לה, לא יוכל עמר לשפוט באוביקטיביות במשפטו של התובע. בדקתי את טענותיו של התובע ואינני סבורה, כי החלטתו של דרג ב' מצדיקה התערבות על-פי העילות שביהמ"ש נוהג להתערב בניהול ההליכים בבתי הדין המשמעתיים ולו גם לפי מבחנים מורחבים של העדר סבירות. דרג ב' קבע ממצאים עובדתיים, שאין מקום להתערב בהם. מסקנתו על פי ממצאים אלה לא היתה בלתי סבירה. אוסיף, כי פסק-דינה של ערכאת הערעור, כולל מספר אמרות חריפות ביותר נגד הטוען, ובין היתר על העלאת טענות סרק ללא ביסוס. דרג ב' סיים את פסק-דינו בכותבו כי "מכל האמור לעיל מאחר ולא הוכחה שום טענה על של הטוען ושולחו דוחה בית הדין את הערעור וקובע כי אין לפסול את השופט עמר שלמה...". אין גם עילה לפסול את עמר על סמך ההנחה כי עתה לא יוכל לפסוק באובייקטיבית עקב טענת הזיוף שהוטחה בו על ידי הטוען, מה גם שטענה זאת לא נבחנה במסלול הקבוע לפסילת שופט במשפט החברים. מה שנבדק הוא, אם זייף עמר את פסק-הדין באותו עניין ואם עקב כך הוא ראוי לשבת בדין במשפטו של התובע. 34. אוסיף מעל הנדרש, כי במסגרת המו"מ בין התובע לנתבעת במטרה לסיים את המחלוקות ביניהם לעניין ניהולו של המשפט, הוצע לתובע, שעמר יוחלף על ידי שופט אחר, אולם משפטו יימשך מהשלב שאליו הגיע. התובע סירב ועמד על טענתו, שיש לבטל את משפטו ולא להעמידו לדין לפני משפט חברים אלא לפני ערכאה שיפוטית אחרת. יצויין עוד כי על פי סעיף 53 לתקנון משפט החברים, אם נבצר מחבר המותב לשבת בדין, ניתן להחליפו באחר, והמשפט יימשך מהשלב אליו הגיע. על פי סעיף זה, ניתן להגיע להסכמה לפיה עמר יוחלף אולם המשפט ימשיך מהשלב אליו הגיע. אין בדברי אלה משום קביעה שיש להחליף את עמר, אלא הצבעה על אפשרות להגיע להסכמה לעניין המשך משפטו של התובע. תחלופת השופטים שישבו בדינו של התובע 35. טוען התובע, כי בתחילת משפטו ישבו השופטים שלמה עמר, דב דוידזון ודני כהן. בסיום פרשת התביעה, יצא השופט דני כהן לגימלאות ובמקומו נכנס השופט יורם לוי, שעמד לצאת לגימלה לפני הגשת התובענה. לפיכך סבור התובע, כי במילא יש להורות על ביטול משפטו. נושא החלפת המותבים מוסדר בתקנון משפט החברים, כאשר אם נבצר משופט לשבת במשפט, ניתן יהיה להחליפו ולהמשיך את המשפט ממקום בו הופסק (וראו סעיף 53 לתקנון משפט החברים). אם הוחלף המותב עקב בחירת שופטים חדשים על פי התקנון, "... ישמע המשפט מתחילתו מחדש, אלא אם כן סבור בית הדין שלא יגרם עיוות דין אם ימשך בבירור המשפט מהנקודה אליה הגיע בית הדין בהרכב הקודם" (וראו סעיף 54 לתקנון משפט החברים). יש אם כן להביא טענותיו לעניין זה לפני ההרכב שימונה להשלים את הליכי משפטו. טענות לעניין השעיה 36. בסיכומיו טען התובע מספר טענות לעניין השהייתו והמשכות הזמן מאז הושעה. בכתב- התביעה לא נדרשתי להזקק לעניין זה, ואף לא נדרש כל סעד לגביו. גם בסיכומיו לא דרש התובע סעד לגבי השעייתו. בנסיבות אלה, לא אזדקק לטענותיו אלה. סיכום וסיום 37. לסיכום וסיום פסק דיני: אין מנוס מלהתרשם, כי מטרתו של התובע בתביעתו זאת, כפי שאף באה לידי ביטוי במהלך ניהול הליכי משפט במשפט החברים, היתה למשוך את משפטו ולהקשות חזור והקשות, לרבות הטחת דברים שאינם רלוונטיים למשפטו, מתוך הגישה, שחלוף הזמן יפעל לטובתו. לכאן מקבלת אני גם את דבריה של באת-כח הנתבעת, לפיה התובע טען שיש לפסוק כגירסתו בטענות שהוכרעו, שלא כגירסתו, מזה זמן בפסיקתו של ביהמ"ש העליון, ולא היתה כל עילה לפסוק בניגוד להלכות אלה: כך למשל הטענות, שגם עבירות שהן בעלות גוון פלילי ולא רק עבירות משמעתיות ידונו בבתי דין משמעתיים כמו "משפט חברים" ושאין להתערב במשפט חברים במהלכו כדי לתקן טעויות שבניהול המשפט או טענות בדין. לא מצאתי בטיעוניו משום הצדקה להורות על ביטול משפטו, כך שהוא לא ינוהל במשפט חברים, ואף לא להפסיק את המשפט ולהעבירו למותב חדש, אשר ישמע את המשפט מתחילתו. כמו כן, לא מצאתי לנכון, מה שגם לא התבקשתי לעשות, להורות על המשך משפטו, מהשלב אליו הגיע, לפני מותב אחר. התביעה נדחית על הסף. 38. אני מחייבת את התובע בהוצאותיה של המשיבה ובשכר-טרחתה של באת-כוחה בסכום של 15,000 ש"ח + מע"מ. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה החל מהיום. אגדנהג אוטובוסמשפט חבריםאוטובוס