החלטה זוהי עתירה מינהלית בה מבקשים העותרים לקבוע כי החלטתה של המשיבה 1 מיום 4/4/01 שלא להפקיד את תכנית ג/11739 (להלן: "התכנית") בטלה ו/או פסולה או ראויה לביטול וכי יש להפקיד את התכנית ללא דיחוי; עמדתה של משיבה 3 כלפי התכנית ו/או הכרזת "אתר עתיקות" אשר הכריזה (אם הכריזה) על המקרקעין אשר התכנית מציעה שינוי יעודם - בטלות או ראויות וצריכות להתבטל; החלטתה השלילית של ועדת הערר אצל משיבה 3 - בטלה או ראויה לביטול וצריכה להתבטל. עיקרי העתירה הם כדלקמן: העותרים הם תושבי כפר כנא ובעלי המקרקעין בגוש 47 חלקה 17389. הם בעלי משפחות הכוללות קטינים. אלו הם המקרקעין היחידים שבבעלותם. המקרקעין נשוא הליכים אלה הינם חלק מחלקה 47 שבגוש 17389, בשטח השיפוט של מועצה מקומית כפר כנא במרחב תכנון מחוזי של משיבה 1 ובמרחב תכנון מקומי של משיבה 2. החלקה הנ"ל הוכרזה כאתר עתיקות ב- 22/8/91. וב- 13/1/99 הוציאה רשות העתיקות מרחב הצפון מכתב אל העותרים ואל המשיבים בו כתבה כי חלקה 47 בגוש 17389 "נמצאת בשטח אתר העתיקות המוכרז כרם אל-ראס. השטח נמצא בלב האתר ויש בו שרידים ארכיולואגיים חשובים מהתקופה הרומית והביזנטית. רשות העתיקות מתנגדת לבניה בשטח הנ"ל". יש להוסיף בעניין זה כי על פי החומר שנמסר בתיק על ידי משיבה 3, בוצעו במקרקעין נשוא התכנית ב- 25/2/2002 במגרשים 6,7, ו-8 שבחלקה 47 חתכי בדיקה שהעלו לטענת רשות העתיקות - קיום עתיקות באתר בסמיכות לפני השטח ועל פניו.לדעת ארכיאולוג מדובר במרחב הצפון בעתיקות המחייבות את שימורן באתר ולדעתו בחפירה ארכיאולוגית מסודרת יחשפו שרידים גם של תקופות קדומות יותר, פרט לרומית והביזנטינית. המקרקעין מצויים באזור מערבי של היישוב. בחלקה 9 מגרשים הגובלים זה בזה. 8 מגרשים שייכים לשמונה אחים שלכל אח מגרש ואילו המגרש התשיעי משמש כדרך. ב- 1990 - 92 ניתנו היתרי בניה לארבעה אחים שמגרשיהם מרוכזים בצד המזרחי של החלקה, בתנאי שהבניה תיעשה תחת פיתוח ארכיאולוגי של רשות העתיקות. העותרים טוענים כי הם היו אלה שהפנו את תשומת לב הרשויות לקיומן של עתיקות. החלק המערבי של חלקה 47 מוכן מבחינת תשתיות לבניה במגרשים המוצעים 5 - 8. המצב התכנוני הקיים הוא תולדה של תכנית 8588. תכנית 8588 חילקה את חלקה 47 לחלק שיועד לבניה ולחלק שיעודו החקלאי נשמר. העותר טוען כי הדבר נעשה אז בהסכמתו המלאה ולא פילל כי כאשר הוא ירצה לבנות כשם שבנו אחיו לא יינתן לו הדבר. העותרים מבקשים לבנות בתי מגורים במקרקעין שבבעלותם בחלקה הנ"ל לאחר שארבעת האחים כבר בנו. לצורך זה, יזמו העותרים את התכנית נשוא בקשה זו, המהווה שינוי לתכנית ג/8588. התכנית המוצעת קובעת שינוי יעוד של 2384 מ"ר מחקלאי לבניה למגורים (כ- 1.6 ד) ולדרכים ושטח ירוק. היא מוסיפה על 4 מגרשי הבניה הכלולים בחלקה 47 לפי התכנית 8588 עוד 4 מגרשי בניה וכן מסדירה דרך לכל 8 המגרשים. ב- 18/1/00 דנה המשיבה 2 בבקשה להפקיד את התכנית וכך החליטה ב- 20/1/00: "תאריך:20/01/2000 לכבוד פואד X ואחרים ת.ז. X כפר כנא הנדון: תוכנית מפורטת: 8/מע/0069 שם: שינוי יעוד מחקלאי למגורים א' כפר כנא סמכות: מחוזית סוג: מפורטת שטח: 4,364 מ"ר אזורים גושים/חלקות לתכנית: גוש 17389 חלקות בשלמותן 47 החלטות מליאת הועדה המקומית ישיבה 20000001 בתאריך 18/1/00 להמליץ בפני הועדה המחוזית לדחות מהנימוקים הבאים: דרישות: תכנית ג/8588 אושרה לאחרונה ובמסגרתה קיימים שטחים מגורים רבים, לפיכך אין צורך בהגדלת שטחי מגורים. תכנית אב לישוב כפר כנא הינה בשלבי הכנה ולפיכך אין הועדה רואה לנכון לאשר תכניות כל עוד לא הוחלט על כיווני התפשטות ויעוד שטחים למבני חנוך וציבור, במסגרת תכנית האב עורך דווירי אברהים- אדריכל בעלים משפחת X" התכנית באה שוב לדיון בפני המשיבה מס' 1, המוסד התכנוני המוסמך לאשר תכנית ב- 15/5/00 וכך החליטה ב- 22/5/00: "י"ז אייר, תש"ס 22 מאי, 2000 לכבוד מהנדס ועדה מקומית לתו"ב מבוא העמקים ראש מו"מ כפר כנא אברהים דווירי, ת.ד. 10737, נצרת פואד X.... ....... 2. תכנית ג/11739 - שינוי יעוד מחקלאי למגורים א' והתווית דרכים מטרת הדיון: דיון בהפקדה ועדת המשנה לתכניות מפורטות, תחנת תידלוק, ומתאר 2 מספר 2000/7 מתאריך 15/5/2000, דנה בתכנית והחליטה: הוחלט: לאחר ששמעה הועדה את בעלי הקרקע ונציג ועדה מקומית משוכנעת הועדה שלמרות שקיימת בעיה במתן פתרון מגורים למשפחה יש מקום לגבש תכנון כולל באזור ולצורך הפרשת שטחים שאמורים לשרת את הציבור הרחב של השכונה. לאור האמור לעיל מחליטה הועדה להשהות דיון בתכנית הנ"ל ולאפשר לועדה מקומית להגיש תכנית אב לאזור לאור מצוקת המגורים אנו רואים לנכון להקטין את הזמן להכנת תכנית אב ל- 4 חודשים במקום חצי שנה המבוקשים ע"י ועדה מקומית על יזמי התכנית בתיאום עם ועדה מקומית להתאים את התכנון עם תכנית האב. כשתוגש תכנית מוסכמת תדון הועדה המחוזית. החלטה זו כפופה לסעיף 11 ד' לחוק התכנון והבניה: "שני חברי ועדה מחוזית לפחות רשאים לדרוש בכתב, תוך שבעה ימים מיום מסירת ההחלטה לידם, שיתקיים בועדה המחוזית דיון חוזר בענין, בנימוק שההחלטה פגומה מבחינה משפטית או תכנונית, הדרישה תכלול את פרטי הנימוקים". בכבוד רב מירי הרוש מזכירת ועדת משנה לתכניות מפורטות" תכנית האב לא הוגשה וב- 14/3/01 התקיים דיון נוסף בלחץ העותרים אצל המשיבה 1 אשר קיבלה ב- 4/4/01 את ההחלטה הבאה: "י"א ניסן, תשס"א 4 אפריל, 2001 לכבוד מהנדס ועדה מקומית לתו"ב מבוא העמקים ראש מו"מ כפר כנא דויירי אברהים, ת.ז. 10737, נצרת 19. תכנית ג/11739 - שינוי יעוד מחקלאי למגורים א' והתווית דרכים, כפר כנא מטרת הדיון: דיון להפקדה ועדת המשנה לתכניות מפורטות, תחנות תידלוק, ומתאר 2, מספר 2001/3, מתאריך 14/3/01 דנה בתכנית והחליטה: הוחלט: המקום המבוקש לבניה הוא אתר עתיקות מוכרז ולועדה מוגש מכתב התנגדות של רשות העתיקות. לא ראתה הועדה שום אפשרות של הפקדת התכנית אלא לאפשר ליזמי התכנית לתאם את התכנית עם רשות העתיקות. במידה ותתקבל הסכמת רשות העתיקות תחליט הועדה על הפקדת התכנית. החלטה זו כפופה לסעיף 11 ד' לחוק התכנון והבניה: "שני חברי ועדה מחוזית לפחות רשאים לדרוש בכתב, תוך שבעה ימים מיום מסירת ההחלטה לידם, שיתקיים בועדה המחוזית דיון חוזר בענין, בנימוק שההחלטה פגומה מבחינה משפטית או תכנונית, הדרישה תכלול את פרטי הנימוקים". בכבוד רב מירי הרוש מזכירת ועדת משנה לתכניות מפורטות" ההחלטה של המשיבה 1 כפי שבוטאה במכתבה של מזכירת ועדת המשנה לתכניות מפורטות מיום 4/4/01 היא נשוא עתירה זו. יחד עם זאת, הגישו העותרים ערר על התנגדות רשות העתיקות. הם טענו כי הכרזה על מקום כאתר עתיקות אינה מונעת תכנונו. הערר מס' 5/99 התברר בעצלתיים בפני ועדת הערר לפי חוק העתיקות התשל"ח-1978 וניתנה החלטה בינואר 2002 או סמוך לכך. הועדה החליטה כי לא הגיע זמנה לדון בערר זה שמטרתו לתת אישור בניה על פי סעיף 29 לחוק העתיקות, כל עוד לא שונה ייעוד הקרקע למגורים. יחד עם זאת, אמרה הועדה דברים המקובלים עליי שאליהם אתייחס בהמשך. 1. העותרים טוענים כי יש לראות בעמדה זו של ועדת הערר תמיכה בעמדתם כי אין בעצם ההכרזה על האתר כאתר עתיקות משום סיבה מספקת למנוע את הפקדת התכנית ו/או אישורה שכן נפקות ההכרזה בין על פי הדין בין על פי מדיניות המשיבה 3 בדרך כלל - לשלב הבניה עצמה. 2. העותרים טוענים כי סימנים בשטח (עצי זית גדולים ועתיקים) מצביעים על חוסר סבירות של קיום עתיקות של ממש בתחום המיועד לשינוי יעוד; כי קיום מבנים גבוה יותר, בראש הגבעה, אם אלה נבנו ולא נמצאו שם מבנים עתיקים, ודווקא במקום הגבוה ביותר בשטח יש לצפות לכך לדעתם, אזי קלוש הסיכוי למציאות מבנים העתיקים במגרשים הנמוכים, הם המגרשים נשוא התכנית. אין זה בתחום הסבירות כי המשיבה 1 תשתית את ההחלטה על התנגדות המשיבה 3 בלי בירור לגופו של ענין. הכרזת הקרקע נשוא התכנית כאתר עתיקות, פוגעת בזכויות יסוד ובקנין העותרים ללא יסוד מספיק וללא הצדקה. העותרים יטענו כי, אם לקראת שלב הבניה, תרצה המשיבה 3 עדיין להעמיד דרישות ו/או להתנות תנאים, מכח ההכרזה ככל שזו קיימת ו/או תימצא שנעשתה כדין - יהיה עליה לבצע עבודות בדיקה בקרקע להצדקת דרישות ו/או תנאים אלה. מניעת הפקדתה של התכנית מכל סיבה הקשורה בעמדת משיבה 3 הינה פגיעה שלא כדין ומכל מקום לא מידתית בזכויות העותרים. 2. סעיף 29 לחוק העתיקות קובע: "29.א. באתר עתיקות לא יעשה אדם ולא ירשה לעשות אחד מאלה אלא באישור בכתב מאת המנהל ובהתאם לתנאיו: (1) בניה, סלילה, הקמת מתקן, חציבה, כרייה, קידוח, הצפה במים, סיקול, חרישה, נטיעה או קבורה. 2) ...." מכאן שבאתר עתיקות מוכרז אסור על פי חוק לבצע עבודות פיתוח ובניה כמפורט בסעיף 29 (א) לחוק העתיקות. המבקש לבצע עבודות בניה באתר עתיקות מוכרז, חייב לקבל מראש אישור בכתב ממנהל רשות העתיקות. לא נתן מנהל רשות העתיקות אישור לביצוע עבודות כאמור באתר עתיקות מוכרז, תעמוד בתקופה הוראת חוק העתיקות האוסרת ביצוע עבודות פיתוח ובניה באתר עתיקות מוכרז. החלטות המנהל אם ליתן אישור, לא לתיתו או לתיתו בתנאים חייבות להיות סבירות ושוויוניות. 3. נראה לי כי התנגדות רשות העתיקות, היא בלבד, איננה יכולה להוות שיקול בהחלטה אם להפקיד תכנית לשינוי ייעוד וזו צריכה להתקבל על פי מכלול שיקולים הנוגעים לצרכי הישוב והתפתחותו ולאו דווקא על פי הצורך בשימור עתיקות. סעיף 100 של חוק התכנון והבניה מתיר הגשת התנגדויות לתכניות מתאר לתכניות מפורטות שהופקדו. יש לזכור ששטח התכנית הינו 4.364 דונם. אני מאמצת את דברי ועדת הערר אשר כתבה: "לא נראה לועדה ששיקולים הנוגעים ליעוד הקרקע ייחתכו עפ"י הצורך בשימור העתיקות. שני אלו, לפי טיבם הנם נושאים נפרדים ואין השני מחייב את הראשון. כדי להגן על מוצג ארכיאולוגי לא צריך להשתמש באמצעי כה מרחיק לכת כמו הקפאת היעוד. די במה שקובע החוק - אישור עפ"י סעיף 29, ואם הוראת החוק כשלעצמה איננה אפקטיבית דיה, אפשר לאזכר בגוף רישיון הבניה (או כל רישיון מקביל הנדרש בתחום אחר) ולהתנות את תוקפו של הרישיון באישור עפ"י סעיף 29. המשיבה בסיכומיה, בנקודה זו מסתמכת על סעיפים 61 ו- 100 של חוק התכנון והבניה. קראנו וחזרנו וקראנו סעיפים אלו ולא מצאנו בהם מאומה לסתור את דעתנו. סעיף 61 אומר: "מטרות תכנית מיתאר מקומית הן: .... 3. שמירה על כל בנין ודבר שיש להם חשיבות אדריכלית, היסטורית, ארכיאולוגית וכיוצא באלה; ... הסעיף לא מיחד את החשיבות הארכיאולוגית על פני חשיבויות אחרות, כולל חשיבויות מסוג "כיוצא באלה", וכשם ששמירה על בנין בעל חשיבות אדריכלית אפשרית בכל סיווג של קרקע, כך גם שמירה על מוצג ארכיאולוגי. מטרת הסעיף היא כלשונו, ואין מקום ללמוד ממנו שעצם סיווג הקרקע הוא האמצעי שעל ידו ישמרו אתרים בעל ערך מיוחד" 4. על פי החוק, על המבקש לבצע עבודות בניה ופיתוח באתרי עתיקות מוכרזים לשכנע את המנהל כי העבודות שברצונו לבצע לא יפגעו בעתיקות, או שהפגיעה הצפויה בעתיקות קטנה וניתן להתגבר עליה על ידי חפירות הצלה או בניה בטכניקה שתמנע או תקטין את הפגיעה בעתיקות. ובלשון רשות העתיקות עצמה בפני ועדת הערר: "חובתו של המנהל בבואו להחליט בבקשה המונחת בפניו היא לבדוק מצד אחד אילו עתיקות עשויות להיפגע, ומצד שני האם ניתן למצוא פתרון סביר שימנע או יקטין את הפגיעה הצפויה בעתיקות על המנהל למצוא את האיזון הנכון להסביר בין האינטרס הלאומי המחייב כאמור שמירה קפדנית על כל עתיקות מחד, ובין רצונו של הפרט לבצע במקרים מסוימים עבודות פיתוח ובניה בשטחי אתרי עתיקות מוכרזים" 5. בתחילת עתירתם, וקודם למתן החלטת ועדת הערר, טענו העותרים כי לתליית גורל התכנית המוצעת בתכנית אב אין בסיס משפטי. על אחת כמה וכמה כאשר אינה קיימת, ולדעתם, נזנחה טענה זו לאור ההחלטה מה- 4/4/01 הדורשת הסכמת רשות העתיקות ולא יותר. לפיכך, אין מניעה שהועדה המחוזית תחליט לעצם העניין האם יש מקום להפקיד את התכנית, ואם תופקד, יהיה על המבקש להשיג את הסכמת רשות העתיקות. 6. עתה, לאחר שניתנה החלטת ועדת הערר כי הערר מוקדם וכי לא נראה לועדה ששיקולים הנוגעים ליעוד הקרקע יוכרעו על פי התנגדות רשות העתיקות כבר בשלב זה, טוענים העותרים כי מאחר ואין צורך להתייחס להתנגדות רשות העתיקות כבר עתה, אין שום סיבה שהועדה המחוזית לא תיתן הוראה להפקיד את התכנית. העותרים מפרשים את החלטת ועדת המשנה לתכניות מפורטות מיום 4/4/2001 בה נאמר: "במידה ותתקבל הסכמת רשות העתיקות, תחליט הוועדה על הפקדת התוכנית" - כי כוונת הועדה במשפט זה היתה שאם תתקבל הסכמת רשות העתיקות או אם לא יהיה צורך בהסכמה זו בשלב זה כפי שנתברר, תחליט הועדה על הפקדת התכנית. לדעתם משמעות המשפט הינו, כי הועדה החליטה שבהעדר הצורך בהסכמת רשות העתיקות, תופקד התכנית ללא צורך בדיון נוסף. 7. לעומת זאת טוענים המשיבים כי פירוש זה איננו נכון. אין לקרוא את הדברים כאילו הועדה החליטה מראש להפקיד את התכנית אם לא יהיה צורך בהסכמת רשות העתיקות, בשלב זה. ניתן לקרוא את המשפט באופן שאם תתקבל הסכמת רשות העתיקות, תתכנס הועדה שנית ואז תחליט האם יש מקום להפקיד את התכנית. ההחלטה יכולה להיות חיובית ויכולה להיות שלילית. 8. שנית טוענת הועדה המחוזית כי לא נתקיים דיון ענייני בהפקדת התכנית, למעט התנגדות רשות העתיקות. לטענתה, יש חשיבות בעת הדיון הענייני בהפקדה, לבדיקת כל האספקטים של התכנית המפורטת המוצעת להפקדה. יש מקום לבדוק שאלות הכוללות קיומה של תכנית אב לאזור, קיומם או אי קיומם של שטחי מגורים באזור, נושאי תחבורה, דרכים, שטחים פתוחים ועוד. כל אלה נושאים שלא הועלו לדיון מפני שלא התקיים דיון ענייני בהפקדת התכנית. 9. ב"כ הועדה המחוזית טענה כי אין לראות בהחלטת הועדה מיום 4/4/2001 בו הפנתה את העותרים לצורך בהסכמת רשות העתיקות כאילו זנחה את החלטתה הקודמת לגבי הצורך בבדיקת התכנית המפורטת לאור תכנית האב. רק משום שבאותו שלב טרם הוגשה תכנית האב, התמקד הדיון אך ורק בהתנגדות רשות העתיקות. 10. בינתיים הוגשה תכנית האב והיא עומדת לדיון וניתן לבדוק את התכנית המפורטת בהתאמה לתכנית האב ולקיים דיון לגופו של ענין. 11. המסקנה שהגעתי אליה הינה, כי החלטת הועדה מיום 4/4/2001 איננה חד משמעית, ניתן לפרשה באופן שהועדה החליטה מראש על הפקדת התכנית אם תינתן הסכמת רשות העתיקות ואפשר גם לפרשה באופן שאם תינתן הסכמת רשות העתיקות, ייערך דיון באם להפקיד אותה. 12. משום כך, גם אם לדעתי אין מקום לפסול בשלב זה את הפקדת התכנית בגלל התנגדותה של רשות העתיקות והתנגדות זו יכולה לבוא לידי מיצוי מלא גם לאחר שהתכנית תופקד - אינני סבורה שיש להכריע בעתירה על פי משפט מעורפל של הועדה המחוזית שניתן לפרשו באופן דו משמעי וסותר זה את זה. ההחלטה של הועדה המחוזית היא ענין יותר מידי רציני מכדי שתוכרע על פי משפט שתוכנו הינו דו משמעי. ההחלטה של הועדה צריכה להינתן לאחר דיון ממצה בכל השיקולים הנוגעים לענין, לרבות קיומה של תכנית אב, קיומם של שטחי מגורים אחרים באזור, שטחים ציבוריים וכו'. 13. גם אם הועדה לא עשתה עבודה טובה בניסוח החלטתה ובדרכי עבודתה בכך שמשכה את העותרים שנים רבות, אין מקום להעניש על כך את הציבור בישוב ולאשר באופן חפוז ולא יסודי החלטה להפקיד או לא להפקיד את התכנית המפורטת, קודם שנעשה דיון מהותי בענין. 14. לאור האמור לעיל יש להחזיר את הדיון בתכנית המפורטת לועדה המחוזית ולקיים דיון לגופה של התכנית. דיון זה חייב להתקיים בתוך זמן סביר ביותר. בנסיבות העניין - אין צו להוצאות. עתיקותשינוי ייעוד במקרקעין