##עתירה מינהלית למתן צו על תנאי וצו ביניים כנגד החלטת משרד הפנים לדחות בקשה לאיחוד משפחות:## ## א. הצדדים לעתירה ## 1. העותרת 1: גב' שרה כהן, ת.ז. _________, אזרחית ישראל, המתגוררת ב_________, אשקלון. 2. העותר 2: מר אחמד דאוד, ת.ז. _________, תושב _________, עזה, בן זוגה של העותרת 1. 3. המשיב: משרד הפנים, באמצעות פרקליטות המדינה. ## ב. רקע עובדתי ## 4. העותרת 1 והעותר 2 נישאו זה לזו ביום 24.3.1995, ומנישואיהם נולדה להם בת בחודש ספטמבר באותה שנה. 5. העותר 2 שוהה בישראל ברציפות משנת 1997 ומתגורר עם רעייתו ובתו ב_________, אשקלון. במהלך תקופות מסוימות, קיבל העותר 2 היתרי כניסה לארץ. 6. בסמוך לאחר נישואיהם, הגישה העותרת 1 בקשה לאיחוד משפחות, אשר סורבה מטעמים ביטחוניים עוד בשנת 1995. 7. לאחר סירוב הבקשה הראשונה, הגישה העותרת 1 בקשה חוזרת לאיחוד משפחות. ביום 23.6.2002, נשלחה לעותרת 1 הודעה בדואר רשום כי הבקשה אינה מאושרת עקב החלטת הממשלה מס' 1813 מיום 12.5.2002, וכי על העותר 2 לעזוב את ישראל לאלתר. 8. הודעה דומה נשלחה ביום 3.2.2003 לבא כוח העותרים, עורך דין _________, בעקבות פנייתה מיום 23.1.2003 לבירור גורל הבקשה. 9. ביום 10.2.2003, הגישו העותרים לבית משפט זה עתירה מינהלית בתיק עת"מ _________, בה עתרו להענקת מעמד של תושב קבע לעותר 2. 10. באותו הליך, העלה המשיב טענה מקדמית בדבר העדר סמכות עניינית לבית המשפט לעניינים מינהליים לדון בעתירה, בטענה כי הסמכות נתונה לבית המשפט הגבוה לצדק בלבד. טענה זו נדחתה על ידי כבוד סגנית הנשיא מ' ארד בהחלטתה מיום 11.9.2003. 11. בתגובתו לעתירה הנ"ל, הודיע המשיב לבית המשפט כי בהתאם למדיניות העדכנית ביחס לבקשות לאיחוד משפחות שהוגשו לפני החלטת הממשלה, יימשך הטיפול בבקשת העותרים לאיחוד משפחות. 12. נוכח הודעה זו, ניתן ביום 23.11.2003 פסק דין בעת"מ _________, לפיו נמחקה העתירה ללא צו להוצאות. 13. ביום 2.2.2004, נשלחה לעותרים הודעת המשיב, לפיה הבקשה לאיחוד משפחות נדחית מסיבות ביטחוניות, וכי על העותר 2 לעזוב את הארץ תוך 30 יום. 14. בעקבות דחיית הבקשה, הוגשה העתירה הנדונה. ## ג. הטיעון המשפטי ## ## סמכות עניינית של בית המשפט לעניינים מינהליים ## 15. בית המשפט לעניינים מינהליים מוסמך לדון בעתירה זו, שכן היא עוסקת בבקשה למתן מעמד של תושב קבע מכוח חוק הכניסה לישראל, ולא בבקשה לרכישת אזרחות, כפי שהובהר בפסיקה העקבית של בתי המשפט. 16. הפסיקה קבעה מפורשות כי כאשר תכלית הבקשה היא קבלת מעמד של תושב קבע בלבד, ההסדר המשפטי נשלט כולו על ידי חוק הכניסה לישראל, ובמקרים אלו הסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לעניינים מינהליים. 17. העותר 2 הצהיר באופן חד משמעי כי אינו מעוניין ברכישת אזרחות ישראלית, אלא רק בקבלת מעמד של תושב קבע, ובכך ממוקמת העתירה באופן ברור בתחום סמכותו של בית משפט זה. 18. טענת המשיב בדבר חוסר סמכות עניינית כבר נדחתה בעבר בהליך קודם בין הצדדים, ואין כל עילה לשוב ולטעון אותה, במיוחד לאור ההבהרות הפסיקתיות המאוחרות בנושא. 19. דחיית טענת הסמכות העניינית תואמת את עקרונות היעילות הדיונית ומונעת התדיינויות מיותרות, שכן הסוגיה כבר הוכרעה בעבר באותו עניין ובין אותם צדדים. ## זכות יסוד לחיי משפחה ## 20. הזכות לחיי משפחה היא זכות יסוד חוקתית, המוכרת במשפט הישראלי ובמשפט הבינלאומי, ועל המשיב לכבד זכות זו ולפעול לצמצום הפגיעה בה ככל הניתן. 21. דחיית בקשת איחוד המשפחות פוגעת באופן קשה ובלתי מידתי בזכותם של העותרים לחיות יחד כמשפחה גרעינית, ומונעת מהם לקיים חיים משותפים תקינים בישראל. 22. הפסיקה הכירה בחשיבותה של הזכות לחיי משפחה כזכות בעלת מעמד חוקתי, המחייבת את הרשויות לשקול בכובד ראש את הפגיעה בה בעת קבלת החלטות הנוגעות למעמד אישי. 23. על המשיב מוטלת חובה לאזן בין שיקולי ביטחון לבין זכויות יסוד, ובמקרה זה, האיזון הראוי מחייב מתן משקל משמעותי לזכותם של העותרים לחיי משפחה. 24. הפגיעה בזכות לחיי משפחה מתעצמת נוכח העובדה כי לעותרים בת משותפת, אשר זקוקה לשני הוריה בחייה, ודחיית הבקשה מנתקת אותה מאביה באופן קבוע. ## חובת הנמקה מפורטת ומנומקת ## 25. החלטת המשיב לדחות את הבקשה מטעמים ביטחוניים אינה מנומקת באופן מספק, ואינה מאפשרת לעותרים להתמודד עם הטענות שהועלו נגדם, ובכך נפגעת זכותם להליך הוגן. 26. על המשיב מוטלת חובה להציג הנמקה מפורטת וברורה להחלטותיו, במיוחד כאשר מדובר בהחלטות הפוגעות בזכויות יסוד, וזאת על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית אפקטיבית. 27. ההנמקה הכללית בדבר "טעמים ביטחוניים" אינה עומדת בסטנדרטים הנדרשים מהנמקה של רשות מינהלית, ואינה מאפשרת לעותרים להבין את מהות הסיכון הנטען. 28. היעדר הנמקה מספקת מונע מהעותרים את האפשרות לנסות ולהפריך את הטענות הביטחוניות, או להציג נתונים שיש בהם כדי לשנות את עמדת גורמי הביטחון. 29. חובת ההנמקה נועדה להבטיח שקיפות, הגינות וסבירות בהחלטות הרשות, ובהיעדרה, נפגעת האמון הציבורי במערכת המינהלית. ## סבירות ההחלטה המינהלית ## 30. החלטת המשיב לדחות את הבקשה אינה סבירה באופן קיצוני, שכן היא מתעלמת מהעובדה שהעותר 2 שוהה בישראל שנים רבות, נשוי לאזרחית ישראלית ואב לבת אזרחית ישראל. 31. שיקולי הביטחון, ככל שקיימים, לא נשקלו כראוי אל מול הנסיבות ההומניטריות והמשפחתיות הכבדות, ובכך חרגה ההחלטה ממתחם הסבירות המינהלית. 32. הפסיקה קבעה כי על הרשות לשקול את מכלול השיקולים הרלוונטיים, ובכלל זה שיקולים הומניטריים ומשפחתיים, וכי התעלמות משיקולים אלו עלולה להביא לפסילת ההחלטה בשל חוסר סבירות. 33. העובדה שהעותר 2 חי בישראל תקופה ארוכה, ללא כל אירוע ביטחוני המיוחס לו, מחזקת את הטענה כי הסיכון הביטחוני הנטען אינו ממשי או אינו מצדיק את דחיית הבקשה. 34. החלטה שאינה סבירה פוגעת בעקרונות של מינהל תקין וצדק, ומצדיקה את התערבותו של בית המשפט בשיקול דעתה של הרשות. ## אי-מידתיות הפגיעה בזכויות ## 35. דחיית הבקשה לאיחוד משפחות מהווה פגיעה בלתי מידתית בזכויותיהם של העותרים, שכן קיימות חלופות פחות פוגעניות שיכלו להשיג את מטרת הביטחון הנטענת. 36. המשיב לא בחן חלופות אחרות, כגון מתן מעמד ארעי, או הטלת מגבלות מסוימות על העותר 2, אשר יאפשרו את המשך חיי המשפחה תוך שמירה על ביטחון המדינה. 37. עקרון המידתיות מחייב את הרשות לבחור באמצעי שפגיעתו בזכויות הפרט היא הקטנה ביותר, וזאת כאשר קיימות מספר חלופות להשגת המטרה הלגיטימית. 38. הפגיעה בזכות לחיי משפחה, שהיא זכות יסוד, חייבת להיות מידתית, ועל המשיב להוכיח כי לא הייתה כל דרך אחרת להגן על האינטרס הביטחוני הנטען. 39. אי-מידתיות הפגיעה מתבטאת גם בכך שההחלטה מנתקת משפחה גרעינית, ללא מתן הזדמנות אמיתית לבחון פתרונות ביניים שיאפשרו את המשך הקשר המשפחתי. ## חוסר שקיפות בהליך קבלת ההחלטות ## 40. הליך קבלת ההחלטות של המשיב לקה בחוסר שקיפות, שכן העותרים לא קיבלו מידע מספק אודות המידע הביטחוני שעמד בבסיס ההחלטה, ובכך נפגעה זכותם לדעת ולהתגונן. 41. על הרשות מוטלת חובה לנהל הליך שקוף והוגן, המאפשר לפרט לדעת מהן הטענות המועלות נגדו וכיצד הוא יכול להתמודד עמן, גם כאשר מדובר בשיקולים ביטחוניים. 42. חוסר השקיפות בהצגת המידע הביטחוני מונע מהעותרים את האפשרות להפריך את הטענות, או להציג ראיות נגדיות שיש בהן כדי לשנות את עמדת גורמי הביטחון. 43. הפסיקה הכירה בחשיבות השקיפות בהליכים מינהליים, וקבעה כי חוסר שקיפות עלול להוביל לפסילת החלטות מינהליות, במיוחד כאשר מדובר בפגיעה בזכויות יסוד. 44. העובדה שהמידע הביטחוני הוצג לבית המשפט בדלתיים סגורות, ללא נוכחות העותרים או בא כוחם, מדגישה את חוסר השקיפות ואת הפגיעה בזכותם להליך הוגן. ## פגיעה בזכות לשימוע ## 45. העותרים לא זכו לשימוע הולם לפני קבלת ההחלטה הסופית לדחות את בקשתם, ובכך נפגעה זכותם להציג את עמדתם ולנסות לשכנע את הרשות. 46. זכות השימוע היא זכות יסוד במשפט המינהלי, המחייבת את הרשות לאפשר לפרט להשמיע את טענותיו לפני קבלת החלטה הפוגעת בו, וזאת גם במקרים של שיקולים ביטחוניים. 47. היעדר שימוע הולם מונע מהעותרים את האפשרות להציג את נסיבותיהם האישיות, את הקשר המשפחתי העמוק ואת העובדה שהעותר 2 חי בישראל שנים רבות ללא כל בעיה. 48. הפסיקה קבעה כי פגם בזכות השימוע עלול להוביל לפסילת החלטה מינהלית, גם אם ההחלטה נראית מוצדקת לגופה, שכן מדובר בפגם מהותי בהליך קבלת ההחלטות. 49. מתן הזדמנות לשימוע היה מאפשר לעותרים להציג את מכלול הנתונים בפני הרשות, ובכך אולי לשנות את עמדתה או להביא לבחינת חלופות אחרות. ## התעלמות ממרכז חיי המשפחה בישראל ## 50. המשיב התעלם מהעובדה שמרכז חייהם של העותרים ובתם המשותפת נמצא בישראל, וכי דחיית הבקשה תאלץ את העותר 2 לעזוב את המדינה ולנתק את הקשר המשפחתי. 51. הפסיקה הכירה בחשיבותו של מרכז החיים כשיקול מרכזי בבקשות לאיחוד משפחות, וקבעה כי יש לתת לו משקל משמעותי בעת קבלת החלטות. 52. העובדה שהעותר 2 שוהה בישראל ברציפות משנת 1997, וכי כל חייו המשפחתיים והחברתיים מתנהלים כאן, מחזקת את הטענה כי מרכז חייו בישראל. 53. התעלמות ממרכז החיים בישראל פוגעת בעקרון ההגנה על התא המשפחתי, ועלולה להוביל לפירוק משפחות ששורשיהן נטועים עמוק במדינה. 54. על המשיב היה לשקול את ההשלכות הקשות של דחיית הבקשה על חיי המשפחה של העותרים, ובמיוחד על בתם המשותפת, אשר כל עולמה נמצא בישראל. ## אי-התחשבות בחלוף הזמן ## 55. המשיב לא נתן משקל ראוי לחלוף הזמן הרב מאז הגשת הבקשה הראשונה בשנת 1995, וכי העותרים חיים יחד בישראל תקופה ארוכה ללא כל בעיה. 56. חלוף הזמן, והעובדה שהעותר 2 שוהה בישראל שנים רבות ללא אירועים ביטחוניים, מחלישים את הטענה בדבר סיכון ביטחוני ומחייבים בחינה מחודשת של המצב. 57. הפסיקה הכירה בחשיבותו של חלוף הזמן כשיקול רלוונטי בבקשות למתן מעמד, וקבעה כי יש לתת לו משקל משמעותי, במיוחד כאשר מדובר בתקופות ארוכות. 58. התעלמות מחלוף הזמן עלולה להוביל למצב אבסורדי בו אדם חי במדינה שנים רבות, מקיים בה חיי משפחה תקינים, אך מעמדו אינו מוסדר. 59. על המשיב היה לבחון האם המידע הביטחוני, ככל שהיה קיים בעבר, עדיין רלוונטי ועדכני לאחר חלוף שנים כה רבות, ובמיוחד לאור התנהלותו התקינה של העותר 2. ## פגיעה בעקרון השוויון ## 60. החלטת המשיב עלולה לפגוע בעקרון השוויון, שכן היא מפלה בין אזרחים ישראלים המבקשים לאחד משפחותיהם, לבין אזרחים אחרים שזוכים ליחס שונה. 61. על הרשות מוטלת חובה לפעול בשוויון כלפי כלל האזרחים, וכי הפליה ללא הצדקה עניינית מהווה פגם מהותי בהחלטה מינהלית. 62. הפסיקה קבעה כי עקרון השוויון הוא עקרון יסוד במשפט הציבורי, וכי יש להקפיד על יישומו גם בהליכים הנוגעים למתן מעמד. 63. המשיב לא הציג כל הצדקה עניינית להבחנה בין העותרים לבין מקרים דומים אחרים בהם אושרו בקשות לאיחוד משפחות, ובכך נפגע עקרון השוויון. 64. פגיעה בעקרון השוויון עלולה להוביל לתחושת חוסר צדק ואפליה, ולערער את האמון הציבורי במערכת המינהלית. ## ד. הסעד ## 65. כבוד בית המשפט מתבקש להוציא צו על תנאי המורה למשיב לנמק מדוע לא יבטל את החלטתו מיום 2.2.2004 לדחות את בקשת העותרים לאיחוד משפחות. 66. כבוד בית המשפט מתבקש להוציא צו ביניים המורה למשיב להימנע מכל פעולה שתכליתה הרחקת העותר 2 מישראל, וזאת עד למתן פסק דין סופי בעתירה. 67. כבוד בית המשפט מתבקש להורות למשיב לאשר את בקשת העותרים לאיחוד משפחות, ולשלב את העותר 2 בהליך המדורג לקבלת מעמד של תושב קבע בישראל. 68. לחלופין, כבוד בית המשפט מתבקש להורות למשיב לבחון מחדש את בקשת העותרים, תוך מתן משקל ראוי לזכותם לחיי משפחה, למרכז חייהם בישראל, לחלוף הזמן ולנסיבותיהם ההומניטריות. 69. כבוד בית המשפט מתבקש לחייב את המשיב בהוצאות העתירה ושכר טרחת עורך דין. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, יהא זה מן הדין ומן הצדק לקבל את העתירה על כל חלקיה.משרד הפניםאיחוד משפחות