להלן פסק דין בנושא סירוב מתן היתר כניסה לישראל: פסק דין נסיבות העתירה העותרת - לפי הצהרתה - מעצבת גרפית מניו יורק, העוסקת, בין היתר, בעבודות צילום והסרטת וידאו, הגיעה לישראל בטיסה ביום 23.6.04, אך כניסתה למדינה סורבה בידי המשיב. ביום 25.6.04 הגישה העותרת עתירה זו שתכליתה לגרום לביטול החלטת הסירוב או לגרום לאישור כניסתה של העותרת לישראל תוך הטלת הגבלות שונות. בראשונה התנהלו בעתירה דיונים בהקשר לסעדים זמניים וביום 4.7.04 הועבר הדיון בעתירה גופה לטיפולי. מתצהיר העותרת הנלווה לעתירה עולה כי תכלית ביקורה בישראל היא בחלקה חברתית (פגישה עם חברים והשתתפות בחתונה) ובחלקה האחר קשורה בעיסוקיה של העותרת. בהקשר אחרון זה בכוונתה "לפגוש מעצבים גרפיים ואמנים ויזואלים ישראליים ופלשתינים בתחומים שונים על מנת ליצור קשרים עסקיים ואמנותיים ולפתח פרוייקטים בעתיד". באת כוחה הוסיפה בבית המשפט שבין היתר מתכוונת העותרת לתעד מהלך הפגנתי של גב' הדי אפשטיין, בת 79, ניצולת שואה המתגוררת בחו"ל ואשר הגיעה לארץ כדי להלך לאורך גדר הבטחון; מהלך מצולם שצריך לשמש ככלי הסברתי בידי מי שמתכוונים בארץ ובעולם לפעול כנגד הקמת הגדר. המשיב נימק את סרובו להתיר את כניסת העותרת לישראל באומרו (ללא תצהיר מפני שלא חייבתי את המשיב , לקראת הדיון המקדמי בעתירה, בהגשת תשובה פורמלית נתמכת בתצהיר), כי העותרת, בביקור קודם בישראל, ביולי 2003, נטלה חלק בפעילות ארגון I.S.M. (התנועה לסולידריות בינלאומית) באזור יהודה ושומרון. הארגון הנזכר פועל, בין היתר, בניסיון לשבש את תפקודם של גורמי הביטחון בשטחים המוחזקים ובשטחי הרשות הפלשתינית. אמנם אין מדובר בפעילות אלימה, אך הפעולות בפירוש מפריעות. כלולים בהן עימותHO עם חיילי צה"ל, התבצרות בבתים של מחבלים למניעת הריסתם, הובלת פלשתינים מאיזור לאיזור בעת שמתקיים סגר ואיסור תנועה בין איזורים, פעולות לשיבוש מלאכת הקמת גדר הבטחון ופעולות אחרות. המשיב גרס שהתכלית האמיתית של ביקור העותרת בישראל היא נטילת חלק בפעולות I.S.M. , ממין הפעילות שתכליתן לשבש את מלאכת כוחות הבטחון ומשום כך סרב להתיר את כניסתה לארץ. טיעוני העותרת ב"כ העותרת ציינה שהעותרת חברה למספר ארגונים המכונים בפיה "ארגוני שלום" (ולא לי הצורך להידרש להבחנה הזאת) המקיימים פעילות בכל רחבי העולם ובכלל זה גם פעילות בישראל ובשטחים המוחזקים. לא ברור לי מדברי עוה"ד ברדה המלומדת, אם העותרת חברה גם ב- I.S.M. אך נראה שהיא אינה מכחישה שיש לה זיקה מסויימת לארגון הזה כיוון שהיא נמצאת ברשימת נמעני הדוא"ל של פעיליו. תהא הזיקה של העותרת ל- I.S.M. אשר תהא, היא חולקת על הגדרת הארגון כארגון פח"ע (פעילות חתרנית עויינת) או ארגון טרור. זה ארגון שאמנם מזדהה עם עניינם של תושבי אזורי יש"ע הפלשתינים אך פעילותו אינה אלימה ולהפך זו פעילות מונעת אלימות שביסודה גישתם הפסיבית הידועה של מהאטמה גאנדי ומרטין לוטר קינג. אכן, אנשי הארגון עוסקים בתעוד, בעינים ובמצלמות של פעילות גורמי הבטחון באזורי יש"ע, תעוד שהם פועלים להפיצו ברחבי תבל, אך הדברים משקפים את גישתו הפוליטית של הארגון ואין הם מעשי חבלה או חתרנות עויינת. אדם או ארגון אסור שייחשבו עויינים על שום השקפת עולמם הפוליטית, גם אם היא נוגדת להשקפה הפוליטית של השלטון וחולקת על דרכו. באת כח העותרת מסכימה כי לעותרת אין זכות קנויה להכנס למדינת ישראל וכי לשר הפנים שיקול דעת רחב מאוד לסרב את כניסתה. אולם, שיקול הדעת אינו יכול להיות מונע על ידי מניעים פוליטיים או מושתת על אדני שווא ראייתיים. הרושם של העותרת הוא שכניסתה לישראל סורבה על בסיס השקפות העולם הפוליטיות שלה. אין לה שמץ של קשר לארגון חבלני או חתרני ואם יש "מידע" בידי שרות הבטחון הכללי המייחס לעותרת פעילות עויינת. כי אז מן ההכרח שהמידע הוא שיקרי או שהוא פרשנות כוזבת להשקפות העולם של העותרת. העותרת צרפה לעתירתה תצהיר של ח"כ יוסי שריד שהעיד על עצמו כי איננו מכיר את העותרת (בתצהיר נאמר שחה"כ הנכבד איננו מכיר באופן אישי את "העותרים", לשון רבים, ומכאן אני מניח שזהו תצהיר שצורף לעתירות של כמה וכמה מסורבי כניסה). אך סברתו היא שמדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית צריכה להיות בעלת עניין לעודד צעירים מכל העולם בעלי מצפון ורגישות לעוול לפעול באופן אקטיבי למען מה שנראה להם עולם צודק יותר ובין היתר להטמיע ערכי סולידריות ואכפתיות לזולת גם בקרב צעירי ישראל. עוד הוא אומר כי התרת כניסתם של צעירים כאלה לשטחי "הגדה המערבית" כדי להעניק סיוע הומניטרי ותמיכה לאוכלוסיה הפלשתינית עשויה ליצור שקיפות להתרחשויות באיזורים הללו לנגד עיני העולם כולו וגם לנגד עיני החברה במדינת ישראל. מניעת הכניסה עשויה להזיק ליחסי החוץ של מדינת ישראל עם מדינות המוצא של אותם אלה שכניסתם לארץ סורבה. תצהיר נוסף הוא של פרופ' ענת בילצקי, פרופ' לפילוסופיה באוניברסיטת ת"א, הגורסת שפעילות I.S.M. בשטחים היא פעילות הומניטרית בעלת חשיבות מרובה לא רק לאוכלוסיה הפלשתינית אלא גם עבור מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית. אף היא חוזרת על ההשקפה שפעולות התעוד שפעילי I.S.M. בשטחים עשויה לשמש גורם מונע התלקחות ואובדן שליטה וכן תרומה מסייעת לתושבים המקומיים בתחומיים פיזיים - הומניטריים שונים (קבלת סיוע רפואי, ביצוע פעולות חקלאיות בנסיבות שהדבר נמנע מכח המצב הבטחוני באזור). העותרת דרשה לאפשר לה לעיין במידע שנמסר למשיב מאת גורמי הבטחון ואשר שימש בסיס למניעת כניסתה לארץ. היא גורסת שביכולתה לסתור את המידע הזה ומכל מקום סרבה להניח לבית המשפט לעיין במידע במעמד צד אחד. על יסוד האמור עתרה העותרת לביטול החלטת הסרוב. טיעוני המשיב ב"כ המשיב טוען כי ההחלטה לסרב לכניסת העותרת לארץ מבוססת על המלצת גורמי הבטחון והיא מושתתת, כל כולה על חשש לסיכון בטחוני הנובע מן העותרת. מכלל הן נשמע לאו, היינו שטעמי הסרוב אינם מבוססים על השקפת עולמה של העותרת ואפילו לא על התכליות העקרוניות של ארגון I.S.M. שהעותרת, לדעת המשיב נמנית עם חבריו. הסירוב נסמך על מעשי (או, חלק ממעשי) הארגון ולא על השקפת העולם שהוא מבקש להנחיל לרבים. הסירוב נסמך על חלקה של העותרת במעשים הללו ועל חשד מבוסס לנטילת חלק במעשים כאלה אגב הביקור הנוכחי. בא כח המשיב היה נכון להציג לפני את המידע המהווה תשתית ראייתית לביסוס טיעונו בדבר הפעילות הפיזית של I.S.M. המשבשת אם לא מסכלת את פעילותם של כוחות צה"ל באזורי יש"ע. כיוצא בזה הוא היה נכון להציג לפני את הבסיס הראייתי לקשרים ולזיקה של העותרת אל הארגון ואל פעולות ממין הפעולות המתוארות לעיל. הדבר נמנע ממנו בשל התנגדות העותרת. נוכח זה טענת ב"כ המשיב היא שקמה חזקת כשרות ותקינות החלטת הרשות המנהלית, היינו החלטת הסרוב להרשות את כניסת העותרת לארץ (ראו בג"צ 792/88 מטור נ' מפקד כוחות צה"ל פ"ד מג[3] 542; בג"צ 7093/02 סרי נ' לשכת העתונות הממשלתית; דנג"צ 9614/02 סרי נ' לשכת העתונות הממשלתית). משקמה חזקה שהחלטת הרשות כשרה ותקינה מוסב נטל סתירת החזקה אל העותרת . היא יכולה היתה לסתור את החזקה בדרך של מתן אפשרות לבית המשפט להתבונן בראיות שביסוד החלטת הרשות, כדי לראות אם יש בהן ממש כלשהו. כמובן, היה ביכולתה של העותרת, בעקרון, לסתור את חזקת התקינות גם בראיות "עצמאיות" משלה , אך היא לא עשתה דבר. היא מנעה עיון בראיות שבידי המשיב ומצידה הציגה רק תצהירים כלליים שהמעיין בהם יראה על נקלה שאינם תורמים דבר לסוגיית המחלוקת. גם חוות דעת השונות על אופיה של העותרת, התנהגותה ומעשיה בארצה היא, אין כוחן כדי להסיר את חזקת התקינות. הכרעה בעתירה בפרשה אחרת שעניינה סרוב להתיר כניסה לישראל של פעילת I.S.M. שבאה לפני, הבעתי את דעתי שמניעת כניסת זרים למדינת ישראל המונעת מחשש מבוסס שתכלית הכניסה היא מתן סיוע ישיר או עקיף לגוף המציב מכשול על דרכם של גורמי הבטחון בלחימה בגורמי טרור, היא החלטה המבוססת על טעם סביר. טעם כזה מצוי בגדר שיקול הדעת הרחב שקיים לשר הפנים למנוע כניסת זר לישראל (ראו עת"מ 2083/04 ביאטריס דווינג נ' שר הפנים והשוו עת"מ 2082/04 ברוק אטרטון נ' הממונה על ביקורת גבולות). גם בעניין זה ביסס המשיב את טעמי הסרוב על חשש לפעילות אקטיבית, מצד העותרת, שתכליתה לשבש או להפריע לפעולות גורמי הבטחון. אכן תגובת המשיב אינה נסמכת על תצהיר לאימות טענות העובדה שבה. אולם תגובת המשיב לא היתה אלא "תגובה מקדמית" שאינה מצריכה תימוכין בתצהיר ומותר לבית המשפט לפסוק על פיה (תקנה 7 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000). בסוג הדיון המיוחד הזה שבו ראיות המשיב אינן יכולות להיחשף לעיני העותרת או באי כוחה, לא ראיתי מקום וטעם לחייב את המשיב להגיב בתצהיר (שאינו חושף אף לא טפח ראייתי אחד ממערכת הראיות ואילו ה"פרפראזה" כלולה באורח ברור בסעיפים 4 ו-9 לתגובת המשיב לבקשה למתן צו ביניים). גם אילו הוריתי למשיב להגיב בתצהיר, לא הייתי מרשה את חקירתו על התצהיר שכן גם בחקירה כזאת הכרח שהנסתר לא יגולה. היה עלי אם כן לבחון אם אכן הראיות שבידי המשיב מצביעות על חשש מבוסס לפעילות שכזאת. לשון אחר, תכלית העיון בראיות שהמשיב התכוון לחשוף לפני היתה לוודא שמאחורי סירוב הכניסה לא מסתתר טעם אחר שלא ממין הטעמים שכבר הגדרתי אותם כטעמים סבירים לסירוב. הבדיקה הזו נמנעה ממני כיון שהעותרת לא הסכימה לאפשר לי לקיים את העיון והבדיקה. במצב דברים כזה הלכה פסוקה היא שקמה חזקת תקינות הפעולה וההחלטה של הרשות (ראו שוב את פסקי הדין שצויינו בפי ב"כ המדינה). נגד חזקה זו העותרת לא הציגה ראיות כלשהן השומטות את בסיסה. העיון החד צדדי בראיות שהצנעתן מעין הרבים (לעניין זה הרבים הם גם העותרת ובאי כוחה) מחוייבת המציאות הוא פרקטיקה מקובלת בבתי המשפט, לרבות בית המשפט הגבוה לצדק שנים רבות. אכן, אין לפרקטיקה עיגון בדבר חקיקה, אך היא היתה לנוהג דיוני מושרש ["נוהג זה של עיון בראיות חסויות שלא בנוכחות העותר, בית המשפט מחזיק בו שנים רבות... ודומני שכיום אין עוד לערער עליו" (דנג"צ 9614/02 מפי השופט חשין)(ההדגשה שלי)]. אלא שלעותרת - על אף היותה זר לא תושב - ככל הנראה עוררין על הסדרים והכללים הדיוניים הנוהגים כאן. הפועל היוצא מן הנאמר הוא שחזקה שהרשות נהגה כדין בנעילת שערי הכניסה לישראל בפני העותרת והיא מצידה לא הראתה אף לא ראשית ראיה לסתור את הנחת המוצא שממנה יוצאת חזקת תקינות זו. "תקינות ההחלטה", לצורך העניין דידן, פירושה החלטה הנובעת מחשש ממשי להשתתפות של העותרת בפעילות של I.S.M. המניחה מעקשים בדרו של צה"ל וזרועות הבטחון בפעילותם החוקית בין בתוככי מדינת ישראל, בין בשטחים המוחזקים ובין בשטח הנתון לשליטת הרשות הפלשתינית. על כן אני דוחה את העתירה. העותרת תשלם הוצאות למדינה בסך 4,000 ₪ + מע"מ כדין. הסכום שהופקד כערובה לתשלום ההוצאות יחולט על חשבון תשלום ההוצאות האמורות. משרד הפניםכניסה לישראלהיתר כניסה