1. הסוגיה שלה נדרשנו בערעור זה, היא: - "האם הוכיח המערער תנאי-שירות מיוחדים שיש בהם לבסס, אובייקטיבית, "קשר סיבתי" בין השירות לבין מחלת הנפש ממנה הוא סובל"? 2. הרקע האישי: א. נולד ביום 10/11/65. ב. בתאריך 27/09/83 גוייס לשירות-חובה בצה"ל. ג. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 97. ד. שירת בתור "מוסמך לכשרות", בדרגת: טר"ש. ה. בתאריך 25/09/86, בתום 3 שנות שירות, שוחרר מצה"ל. ו. התנהגותו בעת השירות הנ"ל צויינה כטובה מאוד, דייקן, מסור ואחראי. ז. בתאריך 22/03/87 חתם על שירות בצבא-הקבע, למשך תקופה של 6 חודשים. ח. בתקופת השירות בקבע שימש כטבח, בדרגת: - סמל. ט. בתאריך 21/09/87, שוחרר מהשירות בקבע. י. זכה להערכה כחייל טוב, ביצע את תפקידיו לשביעות רצון מפקדיו. יא. בתאריך 13/07/88 התגייס למטה משמר-הגבול, בירושלים, ושימש כטבח, בדרגת: - סמ"ש. יב. בתאריך 01/02/89 ממליץ פקד אמנון המביא, מ"פ מפקדת מג"ב, ירושלים, בשמו של מפקד מג"ב, ירושלים, לאשר המשך העסקתו. לאור העובדה שהוא מבצע את תפקידו בצורה טובה, ללא כל בעיות משמעתיות, וממלא את תפקידו לשביעות רצונות. יג. בתאריך 25/07/89, עפ"י בקשתו, מתקבל המערער לראיון-תקופתי אצל מ"פ מפקדה, פקד אמנון המביא. בראיון זה מעלה המערער טענות בדבר יחס בין הטבחים. הוא מבקש לשנות כיוון ולעבור ליחידת מבצעים. פקד אמנון המביא מסביר למערער את משמעות צעדו וכן את שיטת-העבודה בפלוגה. לאחר שפקד אמנון המביא מודיע למערער, כי קיימת מגמה, שלפיה יגיע ליחידה רס"ר-מטבח אשר אמור לפתור את הבעיות שנוצרו בתחום-המטבח, מבקש המערער לבטל את בקשתו ולהמשיך בתפקידו הנוכחי. יד. בגליון-הערכה אישי, מיום 07/01/90, מציין פקד אמנון המביא, כי המערער מתפקד כטבח, מבצע את המוטל עליו. אין בעיות בתחום תפקידו, אולם חייב לקחת עצמו בידיים ולשפר את יחסיו עם הסובבים אותו ולקבל הערות בצורה חיובית יותר. עוד מציין פקד אמנון המביא, כי בתחום החברתי עליו להשתפר. טו. בגליון-הערכה אישי, מיום 20/03/91 מציין פקד אמנון המביא, כי המערער מתפקד כטבח, מבצע תפקידו בצורה יפה ואחראית, שקט, רציני ואחראי. טז. בתאריך 30/04/91 נשפט בפני מפקדו ונידון לקנס-כספי ונזיפה חריפה, על כך שבתאריך 28/04/91 יצא לביתו ללא נשקו האישי. להגנתו, טען המערער, כי הוא לא סובל את ה"עוזי" ורוצה לשאת אקדח. יז. בתאריך 20/06/91 נשפט בפני מפקדו ונידון לקנס-כספי וכן ליום ריתוק, על כך שבתאריך 20/06/91 הגיע לעבודה במטבח כשהוא לא מגולח. להגנתו, טען המערער, כי יום קודם לכן היה עסוק בעבודות הבית ולא הספיק לקנות מכשירי-גילוח. יח. בתאריך 25/06/91 נשפט בפני מפקדו ונידון לקנס-כספי, נזיפה וכן ליום ריתוק, על כך שבתאריך 25/06/91, לאחר שנאמר לו להמתין למשפט, התעצבן, בעט בעציץ ושבר אותו ללא הצדק. להגנתו, טען המערער, שהיה עצבני וגלל כן בעט בעציץ והוא מודע לכך שזה לא היה בסדר מצידו. יט. בתאריך 13/08/91 נשפט בפני מפקדו ונידון לקנס-כספי, נזיפה וכן ליום ריתוק, על כך שבתאריך 12/08/91 התרשל במילוי תפקידו וערך את שולחנות-המטבח בכלים מלוכלכים. להגנתו, הבטיח המערער שלא יחזור על הטעות שעשה. כ. בתאריך 30/10/91 נבדק במרכז הרפואי ע"ש "ברזילי", באשקלון, וזאת בשל חשד לתחילת מום פסיכוטי. לדיברי קורבו, בימים האחרונים מתנהג באופן מוזר, והמצב החמיר היום, שעה שהיכה את ראשו בקיר ובכוח. לדבריו, מאז יום ו', קיבל מכה בראש ומאז יש לו כאבים וסחרחורות. בבדיקה: קיימות מוזרויות בהתנהגות ואי-שקט. כא. בתאריך 07/11/91 נבדק המערער ע"י רפ"ק מוטי כהן, המשמש קב"ן מג"ב. מציין רפ"ק מוטי כהן, כדלקמן: - "משתף פעולה חלקי. מתמצא במקום ובזמן. אפקט ירוד. מבולבל ועובר לנושאים שונים. חושד בחברים מתנכלים אליו ומנסים להעליבו. חשד ללקויים פרנאודיים. מעלה האשמות-שווא שמקללים אותו כאשר במציאות הדבר אינו נכון. מגלה קשיים בשינה ובתאבון מזה כשבועיים. מרגיש שיש לו קושי כיצד לתקשר, להבהיר ולהסביר את בעיותיו". כב. הופנה לבית-החולים הפסיכיאטרי בעין-כרם, ירושלים, בגין התנהגות-ביזארית ובחשד לתהליך-פסיכוטי. כג. בתאריך 18/11/91 נבדק ע"י ד"ר איתן גור, בבית-החולים "הדסה", ירושלים, שמציין בתעודת-השיחרור, כדלקמן: - "... באבחנה-מבדלת עומדים: - Brif Reactive Psychosis.ו Schizophernia Form Disorder.נ Mood Disorder.ב החייל סירב אישפוזו במחלקתנו. לאור כך שאין סכנה אובדנית או סכנה שייפגע באחרים, אין מקום, לדעתי, להפעיל הוראת-אישפוז. החייל מוחזר למטה מג"ב. ישאר בהשגחה צמודה הלילה עד מחר בבוקר...". כד. בתאריך 27/11/91 נבדק שנית בבית-החולים "הדסה", ירושלים. בתעודת-השחרור מצויין, כדלקמן: - "... בבדיקה יש שינוי-קל לעומת הבדיקה הקודמת המתבטא בעיקר בשיפור-קל במצב-הרוח ויש חשד של התארגנות-מסויימת ושיפור בחלק החשיבה... ... גם הפעם מסרב אישפוז למרות ניסיונות שיכנוע מצדי ומצד בני-המשפחה. לדעתי, ישנה התארגנות-מסויימת ויש לקחת זאת בחשבון כשמקבלים החלטה בקשר להמשך שירותו. יש לציין, שהוא מספר על סטרסור-קשה שקשור ליחסיו עם חברתו ונובע מקשיים בעניין הנישואין, אך יותר מזה אינו מוכן לפרט. נוכחות הסטרסור והתחלת ההתארגנות מכוונים לכיוון של: Brief Reactin ומנבאים פרוגנוזה טובה יותר. מופנה בחזרה לבסיסו להמשך טיפול אצל הרופא המטפל". כה. בתאריך 10/12/91 מופנה המערער שוב לשירותי-איבחון (ע"י ד"ר משה חכם), עקב: - "הופעה פתאומית (לפני מספר שבועות) של תמונה פסיכוטית אגב כאבי-ראש...". כו. החל מתאריך 24/12/91, נעדר המערער מהשירות, מחמת מחלה (כאבי-ראש מתמשכים). כז. בתאריך 24/12/91, מופנה המערער לבדיקה בתחנה -לבריאות-הנפש, בקרית-גת. כח. בתאריך 30/12/91 וכן בתאריך 13/01/92, כותב ד"ר מלוק מיגל, מהתחנה לבריאות-הנפש, בקרית-גת, כדלקמן: - "בדקתי את הנ"ל בתאריכים 09/12/91, 23/12/91 ו- 30/12/91, לאחר שהגיע למרפאה לבריאות הנפש בקרית-גת, אחרי בדיקה בחדר-המיון, באשקלון. הגיע במצב פסיכוטי עם סימנים פעילים. קיבל טיפול תרופתי. אחרי שבועיים היה שיפור במצב והרדנו את המינון. היום, הוא ללא סימנים פסיכוטיים פעילים, ואני ממליץ להחזירו הדרגתית לתיפקודו הקודם". כט. בתאריך 12/03/92, נבדק המערער במרכז-הרפואי בתל-אביב, במכון לבדיקות רפואיות מיוחדות (מלר"מ), ע"י ד"ר ב. בורנשטיין, מנהל היחידה למחלות כלי-דם של המוח ומעבדת דופלר, והוא מציין בחוות-דעתו הרפואית (מיום 19/05/92) כדלקמן: - "... נראה שעבר אפיזודה של פסיכוזה ראקטיבית עם הפרעות באפקט שטופלו בהצלחה. הבדיקה הנוירולוגית, כולל בדיקות-העזר של C.T. (טומוגרפיה ממוחשבת) של המוח וכן E.E.G. (אלקטרו-אנצפאלוגרף) בדיקה שרושמת את הפעילות החשמלית במוח. משמשת בעיקר לאיתור אפילפסיה או פרכוסים (שעלולים גם הם לגרום לכאבי-ראש) - היו תקינות. בסיכום: אין בעייה נוירולוגית אורגנית וקרוב לוודאי מדובר בהפרעה נפשית שזקוקה להערכה וטיפול בהתאם". ל. בתאריך 16/07/92, נבדק ע"י ד"ר אליעזר פלדינגר, מהמכון לבדיקות רפואיות מיוחדות (מלר"ב) שכותב בחוות-דעתו הפסיכיאטרית, כדלקמן: - "החל מחודש אוקטובר 1990, נצפה שינוי בהתנהגותו: הופיע בכי, התנהגות ביזארית, הפרעות בשינה, ירידה בתאבון. ב- 30/10/91, נבדק בחדר-המיון בבית-החולים ע"ש 'שיבא', בתל-השומר, ואובחן עם: Ac. Psychosis. מאז ועד בדיקתו היום, נבדק עוד מספר פעמים, ובין השאר, בתחנה לבריאות הנפש בקרית-גת, חדר-המיון בבית-החולים ע"ש 'ברזילי', באשקלון, בבית-חולים 'הדסה', בירושלים, ובכל הבדיקות נמצא כשרוי במצב פסיכוטי. בבדיקתו היום: מצבו הקוגנטיבי - תקין. טוען, שרוב הזמן נמצא בבית. לא עושה דבר. בולט אי-שקט פסיכומוטורי. קיימות מחשבות שווא והלוצנציניות-שמיעתיות. מספר שבראשו קיים מגנט שכל הזמן מדבר אליו, ורוצה להחזירו לימי 'הקדמות', רוצה את הגוף והנפש 'צלולים'. האפקט הינו שיטחי. בולט ריפיון אסוציאטיבי, נואולוגיסם ואמביואלנטיוט. לאור מצבו העכשיו הפסיכוטי, ולאור העובדה שמצב זה נמשך כבר כ- 9 חודשים (בחומרה זו או אחרת), יש להניח, שמדובר במחלה סכיזופרנית. במצבו הנוכחי לא מסוגל לחזור לעבודתו". לא. בתאריך 27/08/92, קבעה וועדה-רפואית משטרתית, כי המערער אינו מתאים לשרת במשטרה, מסיבות רפואיות: חוסר התאמה, וכי יש לשחררו לאלתר. לב. בתאריך 30/09/92, שוחרר המערער ופוטר מן השירות במשטרה. 3. בתאריך 13/12/92, פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין הפגימה הקשורה במחלת הנפש. בטופס ה"תביעה להכרת זכות" (מסמך 1 במוצג מש/ 1), מתאר המערער את פירטי מחלתו, כדלקמן: - "במסגרת שירותי הצבאי במשמר-הגבול, בתפקיד טבח, ולאחר שירות של 5 שנים בצבא-הקבע, חליתי בכאב-ראש מתמשך. פניתי לרופא הצבאי, ולאחר בדיקות החליט הרופא שאיני מתאים להמשיך ולשרת בצבא, ולמעשה איבחנו אצלי מחלת נפש. מצבי הלך והתדרדר וכיום אני מובטל. עליי לציין, שבעבר לא סבלתי משום מחלה והעובדה שהתקבלתי לקבע וסיימתי את השירות בסדיר, מעידה על מצבי הטוב. לאור האמור לעיל, אני מבקש להכיר בי כ'נכה' צה"ל. מיותר לציין את הסבל הרב שנגרם לי כתוצאה מהמחלה שלקיתי בה בשירות הצבאי". 4. בתאריך 13/10/93, החליט ק"ת לדחות את תביעת המערער, והודיע לו, כי בהסתמך על תוצאות הבדיקות ועל-סמך חוות-הדעת הרפואית, מיום 25/08/93, הגיע לכלל מסקנה, לפיה, לא קיים "קשר סיבתי" בין מחלתו הנפשית לבין תנאי-שירותו של המערער במג"ב, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים. 5. חוות-הדעת הרפואית מיום 25/08/93, הנזכרת בסעיף 4 של פס"ד זה, היא חוות-דעתו הרפואית של פרופ' משה קוטלר, מומחה בפסיכיאטריה, שמציין בחוות-דעתו, כדלקמן: - "מחלה נוכחית: מספר חודשים לפני שחרורו, החל לפתח תמונה של כאבי-ראש. עבר בירור גופני שבמהלכו התגלתה תמונה פסיכוטית די-פלורידית בעלת אופי פרנואידי משולבת בהתנהגות ביזארית. לא מתאר נסיבות לחץ מיוחדות בשירות, אך כורך את התפרצות המשבר בפרידה מחברה לה עמד להינשא. יש לציין, שטופל במספר מסגרות אך ללא הטבה משמעותית בעיקר על רקע של היענות נמוכה לטיפול תרופתי. בבדיקה: גבר הנראה כפי גילו, לבושו ספורטיבי והולם. מבטו מנותק ו'אבוד'. מאוד חשדן ומתייחס בצורה די מוזרה לבודק. האפקט לבילי ולעיתים אינו טועה בתוכן החשיבה. מהלך החשיבה מאוד עקיפני עם ריפיון אסוציאטיבי די-ניכר. בתוכן החשיבה תכנים דלוזיונאליים בעליי אופי פרנואידי ומגלומני. שולל הזיות שמיעה פעילות. התובנה ירודה והשיפוט לקוי. לא שיתף פעולה בצורה הולמת, בבדיקת התיפקודים הקוגנטיביים. דיון: מדובר בגבר בן 27, ללא עדות לעבר פסיכיאטרי, שפתח במהלך שירות במשמר-הגבול (כטבח) מצב פסיכוטי מתמשך המתאים לקריטריונים האבחנתיים של סכיזופרניה מטיפוס פרנואידי. אין עדות לנסיבות לחץ מהותיות בשירות היכולות להוות גורם טריגיאלי להתפתחות הפסיכוזה. נסיבות הלחץ היחידות אותן הזכיר, קשורות לסיטואציה בין-אישית. כיום, בולט מצב פסיכוטי פעיל, שעל רקע ליקוי תובנתי אינו נמצא בטיפול פעיל לו הוא מאוד זקוק. המלצות: איני רואה קשר גרימתי או החמרתי בין נסיבות הקשורות להתפתחות המחלה הסכיזופרנית". 6. בתאריך 19/01/94, הגיש לנו ב"כ המערער, כתמיכה לערעורו, את חוות-דעתו הרפואית של פרופ' אריה שלו, מנהל היחידה בפסיכאטריה אמבולטורית ולטראומה נפשית של בית-החולים "הדסה", ירושלים. פרופ' א. שלו מציין בחוות-דעתו האמורה לעיל, בין השאר, כדלקמן: - "... מתוך קרות עברו של המערער, נובע, כי תיפקד בצורה משביעה את הדעת... ... שרת בסדיר ובקבע ללא בעיות ושרת ברצף במג"ב בלי קשיים ובמסגרת יכולתו האישית והאינטלקטואלית. בדיקתי מאשרת, כי קיימת גם היום תמונה של פסיכוזה כרונית, הכוללת הפרעה בחשיבה עם סימני השתלת מחשבות, תחושות של שליטה חיצונית במחשבותיו (הקרויים סימנים שניידריאנים ואופייניים לפסיכוזה סכיזופרנית), ירידה קשה בתיפקוד ובאירגון האישיות, ואפקט מושטח. בשעת הבדיקה - שנערכה תחת כיסוי בתרופות נוגדות-פסיכוזה, לא מצאתי הזיות (הלוצינאציות) פעילות, אם כי אלה תועדו בעבר, ולא היו מחשבות-שווא פרנואידיות פעילות, אלא רמז למחשבות כאלה. לסיכום - בדיקתי מעלה מצב של חולה פסיכוטי כרוני אשר גם תחת טיפול תרופתי, תיפקודו ומהלך חשיבותו - לקויים. מדובר עם כך בגבר צעיר הסובל מנכות קשה ביותר הנובעת מהפרעה סכיזופרניפורמית מתמשכת ורצופה אשר פרצה במהלך שירותו במג"ב, ללא אירועים פסיכוטיים קודמים. החולה עצמו מתעד מצב של לחץ ביחידה, ואף ביקש לעבור מיחידתו. נכותו הנפשית הנוכחית ניכרת ביותר וספק אם תשתפר בהרבה. להערכתי, יש להתחשב במרכיב הלחץ הקשור לשירות, בהערכת הסיבות לפריצת מחלתו ובהתאם לכך להכיר בחלק מנכותו כנכות הנובעת בשירות". 7. מן הראוי לציין, כי בתאריך 30/03/94, פנה המערער לראש אכ"א, מטה ארצי של המשטרה, בבקשה לחזור ולהתקבל לשירות המשטרתי. 8. בתאריך 18/04/94, דחה ראש-כוח-אדם, במטרה הארצי של המשטרה, את בקשת , המערער והודיע לו, כי על-פי מכלול הנתונים, אין הוא מתאים, כיום, לגיוס למשטרה. 9. בתאריך 05/06/94, הגיש לנו ב"כ המשיב חוות-דעת רפואית נוספת, דהיינו, את חוות-הדעת הרפואית של ד"ר א. פלדינגר, מיום 18/05/94, שבאה כתגובה לחוות-הדעת הרפואית של פרופ' אריה שלו. 10. בתאריך 16/01/95, נפתח הדיון בערעור זה והעיד בפנינו ד"ר דויד ארליך, הרופא המחוזי של מחוז הדרום, במשטרת-ישראל. באמצעות עד זה, הוגש לנו תיקו-הרפואי של המערער, המצוי בידי משטרת-ישראל, שסומן כמוצג מע/ 2. 11. באותה ישיבה, הגיש לנו ב"כ המשיב, כמוצג, את תיקו-הרפואי של המערער, שנתקבל וסומן כמוצג מש/ 1. 12. על-פי בקשת ב"כ המערער, נדחה הדיון, מידי פעם בפעם, לאור הצהרתו שהוא ממתין לפסיקה של בית-המשפט העליון בעניין תקדימי כלשהו. 13. בתאריך 08/04/97, הגיש לנו ב"כ המערער את תצהירה של לבנה משולם, מיום 20/03/97, חברתו של המערער, שנתקבל וסומן כמוצג מע/ 1. 14. בדיון ביום 20/01/98, הסכימו ב"כ הצדדים לפיצול הדיון , דהיינו, שנדון תחילה בחלק העובדתי ולאחר מכן בשאלה הרפואית. 15. בדיון מיום 01/11/98, הצהיר ב"כ המערער, כי עקב מצבו הנפשי של המערער, אין הוא יכול לקבל ממנו תצהיר, והוא מבקש מאיתנו שנתרשם מיכולתו להעיד. באותה ישיבה, הגיש לנו ב"כ המשיב, מכתב, מאת מפקדו של המערער, פקד אמנון המביא, שבהסכמת ב"כ המערער נתקבל וסומן כמוצג מש/ 2. 16. בדיון ביום 25/04/99, התחלנו בשמיעת הראיות ושמענו את עדותו של פקד אמנון המביא. עד זה נחקר בחקירה-נגדית ע"י ב"כ המערער, ולחברי-הוועדה לא היו כל שאלות לעד. 17. בישיבה הנ"ל, הגיש לנו ב"כ המערער, בהסכמת ב"כ המשיב, שני מסמכים הקשורים למערער. המדובר בתעודת-גמר, קורס הכשרה חיילית, מיום 17/11/83, המעידה שהמערער סיים את לימודיו במרכז להכשרה חיילית, ובה צויינו השגיו של המערער ובה הערכת המפקד, לפיה: - "היית חייל טוב. המשך להשתדל ואני מאמינה שתצליח ותגיע להשגים יפים". תעודה זו סומנה כמוצג מע/ 3. במסמך השני, מדובר בעותק מתעודת-שחרור לאחר שירות חובה בצה"ל, מיום 21/07/86, שבה צויינה הערכה, כדלקמן: - "דייקן, מסור ואחראי". תעודה זו סומנה כמוצג מע/ 4. 18. על-פי בקשת ב"כ המערער, זומנה העדה לבנה משולם, להעיד בפנינו. לאחר דחיות מרובות, שנגרמו לאור המעצורים של העדה לבנה משולם, והופיעה בפנינו, היא פנתה אלינו במכתב, מיום 09/08/99, שבה היא עותרת לבטל את צו-ההבאה שהוצאנו כנגדה, וכמו כן, לבטל את הדרישה להתייצבות לשם מסירת עדות. היא כותבת בבקשתה הנ"ל, כי היא אינה מעוניינת בקשר כלשהו עם המערער וכי יחסיה עימו הסתיימו עוד מלפני כ- 5 שנים. ביקשנו את תגובת ב"כ המערער, וביום 29/09/99, נתקבלה תגובתו ולפיה: - א. העדה הנ"ל נתנה תצהיר במשרדו של ב"כ המערער ברצונה הטוב ללא לחץ או השאה. ב. ב"כ המערער מביע צערו על כך, שהעדה עוברת על הצד המוסרי של "לא תעמוד על דם רעך". ג. העדה נדרשת להעיד על עובדות ולא לחדש את קשריה עם המערער. 19. במצב דברים זה, ניתנה על-ידנו החלטה ביום 04/10/99, שבה החלטנו כי לא נוכל להעתר לבקשת העדה והיא חוייבה לבוא ולהעיד בפנינו, ביום 07/05/2000. 20. בתאריך 07/05/2000 העידה בפנינו העדה, גב' לבנה משולם, שאישרה שכל האמור בתצהירה מיום 20/03/97 הוא אמת. עדה זו נחקרה נגדית ע"י ב"כ המשיב ושוב בחקירה חוזרת ע"י ב"כ המערער. לחברי-הוועדה לא היו שאלות להציג לעדה. בתום עדותה, חזר ב"כ המערער על בקשתו, מיום 01/11/98, שבה ביקש לחקור את המערער. הדיון נדחה ליום 18/09/2000. המערער התייצב בפנינו למסירת עדות, ותחילה נראה היה לנו כי הוא כשיר להעיד בפנינו. ברם, במהלך העדות החלטנו להפסיק את חקירתו של המערער, לאחר שנוכחנו לדעת שאין ערך לדברים עליהם הוא מעיד. 21. על-פי בקשותיו של ב"כ המערער, נדחה הדיון מידי פעם בפעם כאשר הסיבות לדחיות אלה הם המתנה למתן פס"ד סופי בעניינה של אורית אביאן, התלוי ועומד בבית-המשפט העליון. 22. בתאריך 02/10/2003, שמענו את עדותו של פרופ' אריה שלו שאישר שהאמור בחוות-דעתו הרפואית מיום 06/12/93 הוא אמת. העד נחקר-נגדית ע"י ב"כ המשיב. בחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המערער. וכן השיב לשאלות חברי-הוועדה. 23. בתאריך 21/01/2004, שמענו את עדותו של פרופ' משה קוטלר, שאישר שהאמור בחוות-דעתו הרפואית מיום 25/08/93 הוא אמת, בחקירה-חוזרת ע"י ב"כ המשיב. לחברי-הוועדה לא היו שאלות לעד זה. אחרון העדים היה ד"ר אליעזר פלדינגר, שאישר שהאמור בחוות-דעתו הרפואית מיום 18/05/94 הוא אמת. נחקר-נגדית ע"י ב"כ המערער. לא היתה חקירה-חוזרת והוא השיב לשאלותיהם של חברי-הוועדה. 24. בתום עדותו של עד זה, הצהירו ב"כ הצדדים, כי אין להם עדים נוספים והם מבקשים להגיש את סיכומי-טיעוניהם, בכתב. ניתנה החלטה בדבר הגשת סיכומים ונקבע, כי פס"ד יישלח לב"כ הצדדים והם פטורים מהופעה לשמיעתו. סיכומי ב"כ המערער הוגשו לנו ביום 20/04/2004; וסיכומי ב"כ המשיב הוגשו לנו ביום 12/09/2004, לאחר קבלת שתי הארכות להגשתם, בהסכמת ב"כ המערער. 25. אין מחלוקת כי הפגימה, ממנה סובל המערער, אובחנה בעת השירות של המערער. חלוקים ב"כ הצדדים בשאלה: - האם היה זה עקב אותו שירות, דהיינו, האם קיים "קשר סיבתי" בין תנאי-שירותו של המערער לבין המחלה האמורה. 26. בהתייחס למחלתו של המערער, מדובר בסכיזופרניה, שהיא סוג מחלה הגורמת להפרעה קשה ביותר בהליכים פסיכולוגיים בסיסיים של האישיות. ההפרעה מלווה בסימפטומים מגוונים בשטחי החשיבה, האפקט, התפיסה, ההתנהגות והזהות העצמית. גורמת לעיוות בראייה התקינה של המציאות ומביאה להתדרדרות קשה באישיות. קיימות הפרעות קוגנטיביות הקשורות בתוכן החשיבה המתבטאות, בעיקר, במחשבות שווא, הזיות, רגשות אשם וכו' וכאן נובע הקושי להסתמך על דבריו של המערער, כפי שהדברים נמסרים על-ידו, ועל אחת כמה וכמה כאשר הדברים מועברים אלינו מכלי שני. 27. מהו הטריגר, שחווה המערער, המטיל על קצין-התגמולים חבות בגין "פגימה" שאין חולק לגביה שהיא קונסטיטוציונאלית-תורשתית. ביתר פירוט: - האם אירוע כלשהו במהלך השירות של המערער, יכול להחשב כ"לחיצת ההדק", שבגללו נגרמה המחלה? אין אנו מתעלמים מכך, שאירוע חיצוני של דחק ולחץ יכול לגרום לפרוץ המחלה אם כי סיבותיה של המחלה אינן יותר ביולוגיות. 28. ברם, כדי שהמערער יזכה בערעור, חובה היה עליו לשכנע אותנו בהוכחות העונות למבחן "מאזן-ההסתברות", כי נתקיימו התנאים המזכים אותו להכרה הנדרשת (ראה : ע.א. 192/95, ק"ת נ. פרומה רוט, פ"ד מ"ד (3), עמ' 646 בעמ' 654). אין להסתפק ב"יתכן" לקיום "הקשר הסיבתי", ואף לא "יש רגליים לדבר" - אלא, במפורש, הוכחה רבה יותר, דהיינו, מאזן ההסתברות. 29. אילו היינו מגיעים לכלל מסקנה, לפיה נתון היה המערער במתח נפשי כלשהו הקשור בתנאי-שירותו, מתח שהיה בו כדי להביא לפרוץ מחלתו, הרי שלאור ההלכה שנתגבשה הקובעת, כי חרף העובדה שמחלה כזו יכולה להופיע בכל תנאי-העבודה שהם (בכל מקום עבודה שהוא ולאוו דווקא בשירות הצבאי), הרי שאם השירות הצבאי היה אחד מן הגורמים האפשריים, ואפילו אינו הגורם העיקרי, יש להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים, כמי שנכותו "נגרמה" ולא רק "הוחמרה" עקב אותם תנאי-שירות. 30. ככלל, יכולים אנו לקבוע, כי התפרצות מחלה בעת השירות - שגורמיה טבועים במערער ללא קשר לשירות - אינם יכולים להחשב במקיימים "קשר סיבתי משפטי". דרוש שהאירוע יהיה יחודי לשירות (ראה: רע"א 6270/98, פוטשניק ואח' נ. ק"ת, פ"ד נ"ז (3), עמ' 721). 31. בית-משפט העליון כבר קבע, וחזר על קביעתו זו בהזדמנויות שונות, כי שאלת "קשר הסיבתי המשפטי" בין מחלה כלשהי לבין השירות הצבאי - היא שאלה שבמשפט המסורה להכרעתה של וועדת-הערעורים, אשר נעזרת לשם כך בחוות-הדעת המונחות לפיה, חקירתם של המומחים והעדים האחרים, וכן כל חומר-ראייתי אחר שמותר להסתמך עליו. 32. אין להתעלם גם מן העובדה, שבין חברי-וועדת הערעורים מכהן תמיד גם רופא, שבתוקף השכלתו-הרפואית אין הנושא זר לו, וכאשר בוחנת וועדת-הערעורים את הדברים, חזקה עליה שתדע להשתית את מסקנותיה כראוי. 33. במקרה דנן, אכן ברור, שניצני מחלתו של המערער נתגלו, כאמור, בעת שירותו הצבאי ובאו לידי ביטוי בהתנהגותו. אולם, מכל מכלול הראיות שהובאו בפנינו, רשאים אנו להסיק, כי לא הוכחו אירועים מיוחדים במהלך השירות, שאותם ניתן לקשור למחלת המערער. 34. האם נגרמה המחלה כתוצאה מתנאי השירות, או כתוצאה מתנאים סובייקטיביים-אישיים, שבהם היה שרוי המערער ללא קשר לאיפיונם של תנאי-שירותו? אנו סבורים, כי "מאזן-ההסתברות" מביא אותנו למסקנה שמחלתו של המערער אינה קשורה לתנאי-השירות. 35. לאחר ששמענו את דיברי העדים ובחנו את דיבריהם, עיינו בחומר שהובא בפנינו, עברנו על פסקי-הדין שצורפו לסיכומיהם של ב"כ הצדדים, סבורים אנו, כי לא הוכחו כל תנאי-שירות מיוחדים, שיש בהם כדי לבסס, אובייקטיבית, "קשר סיבתי" בין השירות לבין מחלתו של המערער. 36. דין ערעור זה להידחות, והחלטת ק"ת מיום 13/10/93 - נשארת בעינה. 37. בהתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער - אין צו להוצאות. 38. למערער זכות ערעור כקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים. 39. מזכירות בית-המשפט: - א. תשלח לב"כ הצדדים - עותק מפס"ד זה, לאחר שבישיבה מיום 21/01/2004, קיבלו פטור מהופעה לשמיעתו. ב. תמציא לקצין-התגמולים, ישירות, עותק מפסק-דין זה. ג. תחזיר לב"כ המשיב את התיק הרפואי ( מוצג מש/ 1) וכן את תיקו-האישי של המערער במשטרה (מוצג מע/ 2). ניתן היום ז' בתשרי, תשס"ה (22 בספטמבר 2004) בהעדר ב"כ הצדדים ( - ) ( - ) ( - ) יעקב גנן, שופט (דימ.) פרופ' א. להמן מר ל. פלד אב בית-הדין חבר חברהתחום הנפשיסכיזופרניה