המבקשת הגישה בקשה בדרך של המרצת פתיחה כי יינתן צו המצהיר שהמבקשת רשאית לקבל רישיון לעסוק כקבלן כוח אדם כהגדרתו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו - 1996 וכי היא רשאית לעסוק בתחום "הלשכה הפרטית" כהגדרתו בחוק שירות התעסוקה תשי"ט - 1959. הרקע העובדתי 1. המבקשת נוסדה ביום 18.5.03 על ידי מר אהוד שחם על מנת לעסוק בתחום כוח האדם ובהשמות כוח אדם כאשר לשם עיסוק בתחומים אלה זקוקה היא לרישיונות מהמשיבים. 2. ביום 31.7.03 פנתה המבקשת לנתבעים בפעם הראשונה בבקשה לקבלת הרישיונות. בקשתה נדחתה לטענתה, עקב העדר ניסיון של מר אהוד שחם בתחום כוח האדם לתקופה של 3 שנים כנדרש על פי חוק. המבקשת החליטה למנות אדם אחר כמנכ"ל וכמנהל המבקשת וזאת על מנת לקבל את הרישיונות. 3. ביום 30.11.03 הגישה המבקשת בקשה שניה לרישיון באמצעות מר עמי אסרף. בתגובה לבקשה זו נדרשה המבקשת על ידי המשיבים להפקיד ערבות בנקאית וצו ירושה . ביום 28.1.04 שלח ב"כ המבקשת מכתב למשיבים בו ציין כי למנהל המבקשת חוסן כלכלי כנדרש וכי יש להעניק לו רשיון ל"לשכה פרטית" לאלתר. בקשת המבקשת נדחתה על ידי המשיבים אשר הודיעה כי, אין בדעתה ליתן למבקשת רשיון אך איפשרה לה לטעון בפניה לעניין זה בטרם תינתן החלטה סופית בעניין. 4. המבקשת הודיעה על הסתייגותה כנגד התנהלות המשיבים במכתבה מיום 5.2.04 ולאחר כשבועיים הגישה את הבקשה שבפנינו. 5. בהודעתה מיום 4.4.04 הודיעה המבקשת, כי לאור העובדה שהבקשה למתן צו לפיה רשאית המבקשת לעסוק כקבלן כוח אדם על פי הגדרתו בחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו - 1996, נתונה לסמכותו של בית הדין הארצי וזאת על פי דין על פי סעיף 8 לחוק, מוותרת היא על בקשתה למתן צו בעניין עיסוק כקבלן כוח אדם והינה מעמידה את תביעתה לתחום "הלשכה הפרטית" בלבד. טענות הצדדים 6. המבקשת טענה, כי בכל הנוגע בתחום השמת כוח אדם אין צורך בחוסן כלכלי מיוחד שכן מדובר בהשמה חד פעמית ומשכורתו של העובד משולמת על ידי הלקוח כך שאין כל חשש להלנת שכר או לאי תשלום זכויות. המבקשת מוסיפה וטוענת, כי המבקשת היא חברה חדשה שאין ולא היתה לה מעולם כל פעילות ו/או עובדים ו/או לקוחות ו/או ספקים כך שלא יכולה להיות כל טענה כנגדה. לטענתה, לבעל מניות המבקשת, יש חוסן כלכלי. 7. המבקשת טוענת, כי המשיבים נהגו עמה בחוסר תום לב שעה שהציגו לה מצג לפיו, די שתעמיד לשירותיה אדם בעל שיעור קומה כדי לקבל רישיון אך חזרה בה ממצג זה. המבקשת עוד טוענת, כי המשיבים לא עמדו במועדים הכתובים בדין למתן תשובה לבקשה. עוד טוענת המבקשת, כי אין בחומר הראיות דבר או חצי דבר הקושר את המבקשת לאדם אחר ו/או לחברה אחרת. הובהר למשיבים כי המבקשת תפעל באופן עצמאי וללא קבלת הנחיות מצד ג' ועל כן התנהגות המשיבים היא בלתי חוקית ומנוגדת לכל דין, בלתי מבוססת ובלתי סבירה. המבקשת טוענת, כי למשיבים דעה קדומה ועל כן הם מפעילים שיקול דעת לקוי וכי דחיית בקשתה נעשה בחוסר סמכות תוך פגיעה בעקרון השיוויון בשרירות ובניגוד לחוקי היסוד. 8. המשיבים מתנגדים לתביעת המבקשת בטענה, כי השתכנעו שהמבקשת תהא ידו הארוכה של מר מוטי שחם, קשר שדי בו לטענתה, כדי להצדיק סירוב למתן הרישיון המבוקש. לטענת המשיבים, למר מוטי שחם הסטוריה ארוכה ומפוקפקת של ניהול חברות כוח אדם ולשכות פרטיות ולאחר שבאופן אישי נפסל על ידי המשיבים מלהפעיל חברות כוח אדם ניסה לפעול בדרכים עקיפות באמצעות חברות שונות ולא בחל באמצעים שונים לשם כך. 9. לטענתן, מוטי שחם היה בעלים ומנהל של חברת תנופה, שירותי כוח אדם ואחזקות (1991) בע"מ (להלן: "תנופה"). רישיונה של תנופה כקבלן כוח אדם לא חודש בחודש אפריל 2001 וערעורה על כך לבית הדין הארצי נדחה כאשר במקביל לא חודש רישיונה של תנופה כלשכה פרטית. במהלך תוקפו של רישיונה כלשכה פרטית, הוגש נגד תנופה ונגד מוטי שחם כתב אישום בגין תיווך עובדים זרים למעסיק ללא היתר. לטענת המשיבים, בפסק הדין של בית דין הארצי נפרשו חלק מעלילותיו של מר מוטי שחם ובהתייחסו למר מוטי שחם קבע בית הדין באופן ברור כי: "נחה דעתנו שאין זה מן הראוי שהמערערות (שתי החברות שמוטי שחם נמנה על בעליהן - י.א.ש) יבואו בקהלם של קבלני כוח האדם". המשיבים טוענים, כי מר מוטי שחם לא חדל מלהפעיל את החברות נשוא פסק הדין גם לאחר שנדחה ערעורו. בגין כך תלוי ועומד כנגדו באופן אישי כתב אישום. 10. המשיבים טענו, כי בחודש ינואר 2000 הגישה חברה בשם צ'אלנג' אי.דבליו.סי. בע"מ בניהולו של מר ירצקי ובבעלותו של מר אהוד שחם (בנו של מוטי שחם ובעלי המבקשת בענין דנן) בקשה לניהול לשכה פרטית. בקשה זו אושרה אך לאחר מכן בביקורת שנערכה התברר, כי חברה זו שימשה ככסות למר מוטי שחם ובדיעבד נודע למשיבים כי מר ירצקי הינו עובד של מר מוטי שחם. מר אהוד שחם בעלי החברה לא ידע על קיומה דבר. עוד טוענים המשיבים כי על פעילותו של מר מוטי שחם בחברות למתן שירותים (אשר הפעלתן אינה טעונה רישיון) הוטלו קנסות מנהליים על עבירות שונות על חוקי העבודה. קנסות אשר לא שולמו על ידי אותן חברות. המשיבים חוזרים וטוענים, כי גם המבקשת משמשת ככסות לפעילותו של מר מוטי שחם וכי הבקשות שהוגשו מטעם המבקשת אינן משקפות את מי שבאמת עומד מאחורי המבקשת. לטענתם, מר אהוד שחם הוא בנו של מוטי שחם ואילו מר עמי אסרף עובד בשרותו של מר שחם משנת 97 ועדיין עובד אצלו כאשר על פי הצהרתו בכוונתו להתפטר מיד כשיתקבל הרישיון לתובעת. המצע המשפטי 11. הוראות חוק שרות התעסוקה, (להלן - "חוק שירות התעסוקה") תשי"ט - 1959, קובעות: הגדרות בפרק זה - "לשכה פרטית' - כל העוסק בתיווך עבודה, אם תמורת תשלום או תועלת חמרית אחרת או בלי תמורה, להוציא שירות התעסוקה ועתונים או פרסומים אחרים שתיווך עבודה אינו מטרתם העיקרית. 63. רשיון (א) לא ינהל ולא יקיים אדם לשכה פרטית אלא אם קיבל רשיון לכך מאת שר העבודה. (ב) רשיון לפי סעיף זה יהיה לתקופה של שנה. (ג) החליט השר שלא לחדש רשיון, יודיע על כך לבעל הרשיון לא יאוחר מ-30 ימים מיום פקיעת הרשיון; לא הודיע כאמור, יתחדש הרשיון לתקופה נוספת של שנה בכל פעם. 648. תנאי רשיון (א) שר העבודה והרווחה רשאי להתנות מתן רשיון לפי סעיף 63, בקיומם של תנאים פיסיים וסביבתיים נאותים, לשם מתן שירות תקין בידי מבקש הרשיון. (ב) השר רשאי שלא ליתן רשיון לפי סעיף 63, אם בחמש השנים שקדמו לבקשת הרשיון הורשע מבקש הרשיון או ממלא תפקיד בכיר בו בעבירה שיש בה, בנסיבות הענין, משום קלון. (ג) השר רשאי לקבוע בתקנות תנאים כאמור בסעיף קטן (א), דרך כלל או לסוגים של לשכות פרטיות, ובלבד שלא יקבע תנאים הנדרשים לפי כל דין אחר." (הדגשה שלי -י.א.ש.) הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו-1996 ("חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם") קובעות: 2. "רשיון (א) לא יעסוק אדם כקבלן כוח אדם אלא אם כן הוא בעל רשיון לכך מאת השר ועל פי תנאי הרשיון. (ב) רשיון לפי סעיף זה יינתן לתקופה של שנה אחת, וניתן לחדשו לתקופות נוספות של שנה אחת בכל פעם. (ג) סבר השר שאין לחדש רשיון, יודיע לבעל הרשיון את נימוקיו לכך לפחות 30 ימים לפני מועד פקיעת הרשיון, ויתן לו הזדמנות להביא טענותיו לפניו לפני מתן החלטתו; לא הודיע השר על החלטתו שלא לחדש את הרשיון, יתחדש הרשיון לתקופה נוספת של שנה בכל פעם. (ד) הבקשה למתן רשיון תוגש בדרך שיקבע השר והיא תכלול פרטים, ויצורפו אליה מסמכים, הכל כפי שיקבע השר. 3. תנאים למתן רשיון (א) לא יינתן רשיון למבקש לעסוק כקבלן כוח אדם אלא אם כן נתקיימו כל אלה: (1) הוא, או המנהל המועסק על ידיו, לפי הענין, הם בעלי ניסיון של לפחות שלוש שנים במתן שירותי כוח אדם או בניהול כוח אדם; (2) הוא המציא ערבות בנקאית או ערובה מתאימה אחרת למילוי חובותיו כלפי עובדיו, בדרך שיקבע השר, ובסכום שיקבע בהתחשב בהיקף עסקו, והכל על פי תקנות שיתקין באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת; בתקנות כאמור יכול שייקבעו גם דרכי חילוט הערבות או הערובה האמורים; (3) בחמש השנים שקדמו לבקשת הרשיון לא הורשע מבקש הרשיון או ממלא תפקיד בכיר בעסקו בעבירה שיש עמה קלון, או בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק כקבלן כוח אדם. (ב) נוסף על הוראות סעיף קטן (א), רשאי השר להתנות את מתן הרשיון בקיומם של תנאים לשם הסדרת פעילות תקינה של מבקש הרשיון, ובין היתר רשאי הוא להתנות את מתן הרשיון בהוכחת יציבותו הכלכלית של מבקש הרשיון ובקיומם של תנאים פיסיים וסביבתיים נאותים. (ג) השר רשאי לסרב ליתן רשיון למבקש מאותן סיבות שבשלהן הוא רשאי לבטלו או לסייגו, לפי הוראות סעיף 6. (ד) הוראות סעיף זה, בשינויים המחוייבים, יחולו גם לענין ההחלטה שלא לחדש רשיון כאמור בסעיף קטן 2(ג). 4. תנאים ברשיון (א) השר רשאי לקבוע ברשיון תנאים לגבי הנושאים המנויים בסעיף 3(א) ו-(ב) שיש לקיימם; השתנו הנסיבות לאחר מתן הרשיון, רשאי השר להוסיף ברשיון תנאים בנושאים האמורים. (ב) השר רשאי, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לקבוע תנאים שיראו אותם ככלולים ברשיון בנושאים המנויים בסעיף 3(א) או (ב) או בנושאים אחרים, דרך כלל או לסוגים של קבלני כוח אדם. 5. ביטול רשיון או התלייתו (א) השר רשאי, לאחר שנתן לבעל הרשיון הזדמנות להשמיע טענותיו, לסייג את הרשיון או לבטלו אם התקיים בקבלן כוח האדם אחד מאלה: (1) הרשיון ניתן על יסוד מידע כוזב או שגוי; (2) חדל להתקיים תנאי מן התנאים למתן הרשיון; (3) הוא הפר תנאי שברשיון; (4) הוא או ממלא תפקיד בכיר בעסקו הורשעו בעבירה שיש עמה קלון או בעבירה שמפאת חומרתה או נסיבותיה אין הוא ראוי לעסוק כקבלן כוח אדם; (5) הוא הוכרז פושט רגל או פסול דין, ואם הוא תאגיד - ניתן לגביו צו פירוק זמני או מונה לו כונס נכסים או שהתאגיד החליט על פירוק מרצון; (6) הוא הפר חובה מהותית מהחובות המוטלות עליו על פיו הוראה שבחיקוק, בהסכם קיבוצי או בחוזה עבודה המעניק זכויות לעובדים, לאחר שניתנה לו התראה מאת השר. (ב) הוגש נגד בעל רשיון כתב אישום לפיו הוא עלול להיות מורשע בעבירה כאמור בסעיף קטן (א)(4) או הוגשה בקשה להכרזתו כפושט רגל, ואם הוא תאגיד - הוגשה בקשה למתן צו לפירוקו או למינוי כונס נכסים, רשאי השר, לאחר שנתן לבעל הרשיון הזדמנות להביא טענותיו, להתלות את רשיונו עד לסיום ההליכים." 12. השוואת הוראות חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם להוראות חוק שירות התעסוקה מעלה, כי דרישות חוק שרות התעסוקה הנוגעות לעניין הקמת לשכה פרטית העוסקת בתחום של השמת עובדים פחותות במידה ניכרת מהוראות החוק הדנות בהעסקת עובדים וההגיון הוא ברור. בעוד שבהעסקת עובדים יש צורך בהוכחת חוסן כלכלי להבטחת שכרם של העובדים ותשלום תנאים סוציאליים להם הם זכאים מכוח חוקי המגן והסכמים שונים, הרי שכאשר מדובר בהשמת עובדים אין ללשכה הפרטית כל התחייבות כספית כלפי העובד ושכרו של העובד ותנאי עבודתו משולמים בדרך כלל ישירות על ידי המעסיק בפועל אשר הוא זה שגם משלם לאותה לשכה פרטית את התמורה המגיעה לה בגין מעשה התיווך בין העובד לבין המעסיק. מכאן, כי אין צורך להבטיח בערבויות שונות את מילוי חובותיו של בעל הלשכה הפרטית כלפי העובד . ה ה כ ר ע ה הבקשה 13. בבקשתה המקורית ציינה המבקשת, כי היא מבקשת שיינתן לה רישיון כאשר ישמש כמנכ"ל מטעמה מר אהוד שחם. משנדחתה בקשתה על ידי הממונה על רישוי חוק קבלני כוח אדם בשל העדר ניסיון והעדר ידע בסיסי בכל הקשור לחברות שבבעלותו הגישה המבקשת בקשה חדשה והצהירה, כי המנכ"ל מטעמה יהיה מר עמרם אסרף שהוא בעל ניסיון. הדיון בבית הדין התמקד בהיותו של מר אסרף מנכ"ל המשיבים. מר אסרף הוא זה שהגיש תצהיר התומך בתביעה והוא אף נחקר בבית הדין. למרבה הפליאה, בסיכומי המבקשת נרשם כהאי לישנא: "כן יצויין כי המבקשת מסתפקת למתן רישיון כאשר מר אהוד שחם ישמש הן כבעל מניות, דירקטור וכמנכ"ל. ניתן אף לומר שזה עדיף לה שכן הדבר יחסוך בהוצאות". ומוסיפה המבקשת ושואלת, האם ראוי שלא להעניק רישיון לאדם לעסוק ב"לשכה פרטית" רק בגלל שהוא בנו של אדם אחר שלטענת משרד העבודה והרווחה, נפל בו פגם. לאור הצהרתה של המבקשת בסיכומיה, לא יתייחס בית הדין למינויו של מר עמי אסרף כמנכ"ל אלא למינויו של מר אהוד שחם בלבד. 14. המשיבים התנגדו לקיים דיון בשאלה האם יש מקום לדון בבקשת המבקשת למתן רשיון כאשר המנכ"ל הוא אהוד שחם שכן לטענתה, בקשה כזו הוגשה למשיבה, נדחתה ועל כך לא הוגש כל ערעור. לגרסתה, הערעור הוגש על החלטת המשיבים שלא ליתן רשיון לבקשת המבקשת לרשיון כאשר המנכ"ל הוא מר עמי אסרף. צודקים המשיבים בטענתם, כי על ההחלטה שלא ליתן רשיון למבקשת בניהולו של מר אהוד שחם, לא הוגש כל ערעור ומשכך, אין מקום לדון כלל בבקשה זו. יתר על כן, מנהל המבקשת לא הובא להעיד בפני בית הדין וכל שיכול בית הדין לבחון הינו גרסתו כפי שהובאה בפני המשיבים ועדותו של המנכ"ל מר אסרף, אשר מר אהוד שחם החליט בסופו של דבר שלא להעסיקו. עם זאת מפאת חשיבות העניין, לא מצאנו לנכון לדחות הבקשה על רקע זה בלבד מבלי לקיים בה דיון ענייני. התנאים למתן רשיון 15. הבקשה בתיק זה הוגשה מתחילה כנגד החלטת המשיבים שלא ליתן רישיון לפעול כקבלן כוח אדם ולהפעיל לשכה פרטית. מטבע הדברים בקשת המבקשת נידונה על ידי המשיבים ביחס לשני הרישיונות שנתבקשו. עם זאת, המבקשת צמצמה את בקשתה בבית הדין כנגד ההחלטה שלא ליתן לה רישיון להפעיל לשכה פרטית וזנחה את טענתה כנגד אי קבלת רישיון לשמש כקבלן כוח אדם. 16. בנסיבות אלה, עלינו לשקול את שיקול דעתם של המשיבים ביחס לבקשה לקבלת רישיון לקבלת לשכה פרטית בלבד. עיון בסעיף 648 (צריך להיות "64" -י.א.ש.) שפורט לעיל מעלה, כי ניתן להתנות מתן רישיון בקיומם של תנאים פיזיים וסביבתיים נאותים לשם מתן שרות תקין בידי מבקש הרישיון. כמו כן, רשאי השר שלא ליתן רישיון אם ב-5 השנים שקדמו לבקשת הרישיון הורשע מבקש הרישיון או ממלא תפקיד בכיר בו בעבירה שיש בה בנסיבות העניין, משום קלון. 17. באשר לתנאים הפיזיים הסביבתיים - עיון בבקשת המבקשת לקבלת רישיון מיום 31.7.03 (נפסח ב לבקשה) מעלה, כי המבקשת הודיעה כי לגבי התנאים הפיזיים במשרדי החברה הרי שקיימים תנאים סניטרים הוגנים, דרכי גישה חופשית לנכים ולמוגבלים, חדר המתנה וחדר ראיונות המבטיח פרטיות. המבקש מטעם המבקשת, מר אהוד שחם, אף חתם על תצהיר המאשר את התנאים הנדרשים ואולם, מחקירתו של מר עמי אסרף מיום 14.1.04, עולה כי המשרדים טרם נקבעו וכי הם מצויים בבעלות אדם פרטי אשר המבקשת מצויה במשא ומתן עמו לשכירת המבנים. גם בעדותו בבית הדין ציין מר עמי אסרף בהתייחסו למקום העיסוק של המבקשת בחיפה: "הוא (אהוד שחם - י.א.ש) אמר שיש מקום בחלקה והמקום לא סגור. הוא הציע בחיפה והיה לי גם רעיון אחר. יכול להיות שמחר אני אגיד תל אביב כי המקום לא סגור. אמרתי זאת בעדות שלי שרק ברגע שאקבל רישיון עקרונית אני אסגור. יכול להיות מחר אני אגיד שאני לא רוצה חיפה אלא תל אביב או באר-שבע.". מכאן עולה, כי לתובעת אין כל משרדים ולא ברור על סמך מה ניתנה ההצהרה לפיה קיימים תנאים פיזיים וסביבתיים נאותים. 18. די בהצהרה שקרית זו בלבד כדי לדחות את הבקשה. ואולם סברנו, כי יש לבחון את עיקר טענתם של המשיבים לפיה, המבקשת משמשת ככסות למר מוטי שחם וכי אדם זה פסול מלשמש בכל עניין שבו קשורים עובדים. בעניין זה צודקים המשיבים, כי היה ויתברר שידו של מר מוטי שחם נוגעת ואפילו במידה מועטה בתובעת, די בכך שלא ליתן רישיון לתובעת. שכן, מר מוטי שחם הואשם בעניינים הנוגעים לעיסוק כקבלן כוח אדם ללא רישיון במסגרת שלוש חברות שונות כאשר אמנם בפועל במסגרת עסקת טיעון הורשעו החברות שבבעלותו וכתב האישום כנגדו נמחק, אך ברור וידוע שמר מוטי שחם היה הרוח החיה מאחורי החלטות אותן חברות. (עב 800547/97 עבודה (ת"א) פסק הדין מיום 16.2.99) (ראה גם דב"ע 1002/02 קבוצת יו.אס.ג'י.די. בע"מ כיוון ודרך בע"מ נ. מדינת ישראל ואח', פד"ע ל"ח 529) מעורבותו של מר אהוד שחם 19. מר אהוד שחם בראיון שנערך עמו על ידי המשיבים ביום 14.1.04 לאחר הגשת הבקשה השניה של המבקשת ציין: "אם אני אקבל רישיון אני אלך ללמוד וכנראה שאני לא אעבוד. ש. אז מה יהיה תפקידך בחברת נורמה? ת. אני בעל המניות. ברגע שאני אקבל את הרישיון הסמכויות שלי זה למנות ולפטר מנכ"ל. עמי ינהל את החברה לבד. הניסיון שלו מדבר בעד עצמו. ש. איך תדע איך החברה מתנהלת אם היא מתנהלת טוב? ת. אני בצד המקצועי לא אתערב. עמי הוא המקצועי. ש. אתה הולך ללמוד. בשביל מה אתה צריך את זה? ת. אני רוצה להרוויח כסף ועמי יהיה בצד המקצועי. ש. איך אתה מתכוון לפקח, לעקוב, לדעת שהלקוחות מרוצים, שהמשרד מתנהל והוא לא מסדר אותך? ת. בשבילי עמי הוא המקצועי. אותי מעניין מרוויח מפסיד. ... ש. למה הבאת את עמי לנהל את החברה. לפני 3 חודשים אמרת אני ת. כי עכשיו עמי מתאים. אז חשבתי שאני מתאים." (הדגשות שלי - י.א.ש.). מהאמור לעיל עולה, כי אין למנהל המבקשת בעצם כל כוונה לעסוק בניהול המבקשת. מר אהוד שחם לא הובא להעיד בפנינו ובעצם בקשת המבקשת לקבלת רישיון לפעול כלשכה פרטית כאשר מר אהוד שחם משמש כמנהלה כאמור, לא נבחנה לגופה על ידי המשיבים. יתר על כן, אין לשכוח כי מר אהוד שחם קיבל בעבר רישיון להפעיל לשכה פרטית באמצעות חברת צ'אלנג' כאשר בפועל מסתבר שהחברה פעלה ממשרדה של חברת תנופה אשר הינה בבעלותו של מר מוטי שחם וכי למר אהוד שחם לא היתה כל ידיעה או מעורבות באשר למתרחש בחברה שלו עצמו (ראה ראיון עם מר אהוד שחם מיום 28.8.03) 20. המבקשת טוענת, כי המשיבים לא שקלו את השיקולים הסבירים, לא איזנו בין האנטרסים השונים ולא הביאו בחשבון את הזכות לחופש העיסוק של מנכ"ל המבקשת, מר אהוד שחם. אכן, הבקשה שנבחנה על ידי המשיבים היתה כפי שהובאה בפניה, דהיינו בקשה לרשיון קבלן כח אדם וללשכה פרטית. הבקשה נבחנה בעיקר, אם לא בכלל, על פי הקריטריונים הנדרשים לרשיון כקבלן כח אדם וכנראה לא נשקלה כלל הבקשה להפעלת לשכה פרטית לכשלעצמה. 21. המבקשת טוענת, כי החלטת המשיבים פוגעת בזכות היסוד שלה לחופש העיסוק וניתנה ללא שנבחן איזון האינטרסים כראוי, תוך שקילת שיקולים זרים שאינם ממין העניין ובשקילת שיקולים אלה חרג מר פז מסמכותו על פי הדין. מוסיפה המבקשת וטוענת, כי מר פז הפעיל שיקול דעתו ללא בירור אמיתי של העובדות הנוגעות לעניין ועפ"י תחושותיו עלמא, תוך פעולה שרירותית שלא על סמך תשתית עובדתית מבוססת. 22. צודק ב"כ המבקשת בטענותיו, כי עת באים לפגוע בחופש העיסוק של מאן דהוא על הפגיעה להיות לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. (ראה הוראות סעיף 4 לחוק יסוד חופש העיסוק). 23. הוראות החוק הקובעות קריטריונים אותם על נותן הרשיון לשקול בעת הפעלת שיקול דעתו לוקחות בחשבון את אותו איזון נדרש, תוך שהן מאזנות בין זכויות המעביד לנהל עסק לבין האינטרס הציבורי של שמירה על זכויות העובד לבל תפגענה. את ההוראות הפוגעות בחופש העיסוק יש לפרש על דרך הצמצום וזאת על מנת להמעיט בפגיעה בחופש העיסוק (ראה בג"ץ 144/72 ליפבסקי הליפי נ' שר המשפטים (פד"י כז(1) 719), שם נקבע כי - "אין להפקיע או להגביל את חופש העיסוק אלא על פי הוראות חוק ברורה וחד-משמעית". עם זאת המבקשת עצמה הסכימה, כי חשש ממשי ומוצק לפגיעה במטרות הרשיון מצדיקה פגיעה בחופש העיסוק של המבקשת ובעל מניותיה. 24. מר פז הודה בבית הדין, כי אין סיבה לשלול זכאותו של מר אהוד שחם לרשיון לניהול לשכה פרטית וכדבריו: "ש. מר אהוד שחם פונה בבבקשה ללשכה פרטית, כאשר הוא בעל מניות, מנהל ומנכ"ל, האם תיתן לו רשיון או לא? ת. בתנאים מסוימים, הייתי נותן לו רשיון". כאמור, החוק מונה את התנאים הנדרשים למתן רשיון כחוק ולמעט התנאים הסביבתיים, לא הוכח כי מנהל המבקשת מר אהוד שחם עצמו אינו עומד בתנאים הנדרשים למתן רשיון. המבקשת - ידה הארוכה של מר מוטי שחם - האמנם? 25. המשיבים טוענים, כי השאלה היחידה בתיק זה הינה - האם מהווה המבקשת ידו הארוכה של מר שחם? המשיבים טענו, כי מששוכנעו שהמבקשת הינה ידו הארוכה של מר מוטי שחם די בכך כדי לסרב לתת רשיון לבקשת המבקשת והחלטה זו הינה סבירה ובגדר הסמכות הנתונה בידיהם הטומנת בחובה אחריות כבדה כלפי ציבור העובדים העשוי להזקק לשרותי המבקשת ומתן רשיון יהווה מעילה בתפקידה. 26. פרופ' זמיר בספרו "הסמכות המנהלית" מציין לעניין אופן קבלת החלטה על ידי הרשות המנהלית ככלל ולעניין מתן רשיון בפרט - "המשקל הנדרש מן הראיות, כדי לבסס עליהן החלטה, משקף במידה רבה את מהות הזכות או האינטרס הצפויים להיפגע מן ההחלטה המינהלית ואת עוצמת הפגיעה שתיגרם על ידי ההחלטה. וכך אמר הנשיא שמגר: "לגבי שלילת זכויות קיימות, ועל אחת כמה וכמה לגבי שלילתן של זכויות יסוד, לא די בראיות המתפרשות לכאן ולכאן ... הנני סבור, כי הראיות הדרושות כדי לשכנע רשות סטטוטורית בקיום הצדק לשלילתה של זכות יסוד, צריכות להיות ברורות, חד-משמעיות ומשכנעות... כגודל הזכות כך גם גודלה ועוצמתה של הראיה, המשמשת יסוד להחלטה בדבר הפחתתה של הזכות." פירושו של דבר, כי ראיה שדי בה כדי לבסס עובדה לצורך החלטה אחת, אפשר שלא יהיה בה כדי לבסס עובדה, אפילו אותה עובדה עצמה, לצורך ההחלטה אחרת. למשל, פעילות פלילית של אדם, או קשר שלו עם גורמים פליליים, הינם שיקולים ענייניים לצורך מתן רשיון להחזקת כלי ירייה. האם חשד בדבר קיום פעילות כזאת או קשר כזה, אף שאינו יוצא מגדר חשד, די בו כדי לסרב מתן רשיון? והאם די בו כדי לבטל רשיון? במשפט זקס נגד שר המסחר הותעשיה אמר השופט אולשן: "לא הרי ביטול רשיון, שכבר ניתן, כהרי מתן רשיון חדש. רשיון חדש, הרי הלכה פסוקה היא, שגם חשד מבוסס יכול - בדרך כלל - לשמש סיבה מספקת לסירוב רשיון; אולם באשר לביטול רשיון שכבר ניתן, סבורים אנו כי אחרי מתן הרשיון, אין לבטלו על סמך חשד גרידא ללא חקירה, שהנוגע בדבר מוזמן להשתתף בה ולהשמיע את טענותיו." (הדגשה שלי - י.א.ש.) 27. האם אכן מהווה המבקשת ידו הארוכה של מר מוטי שחם ואם כן, האם רשאים היו המשיבים לקחת עניין זה בחשבון שיקוליהם? לעניין זה טוענים המשיבים: א. כי מוטי שחם פעל בעבר באמצעות חברות אחרות בבעלות בנו ובניהול לכאורה של עובדיו. ב. כי המבקשת לא תפעל באופן עצמאי ונפרד ממוטי שחם. לטענת המשיבים, מר מוטי שחם פעל באמצעות חברות שונות וביניהן תנופה שרותי כ"א בע"מ (אשר הופעלה על ידי עובד של מר שחם) וכן חברת צ'לאנג' בבעלות בנו, מר אהוד שחם. כעולה מהעדויות, אין לבית הדין ספק, כי אכן חב' צ'אלנג' הופעלה ע"י מר מוטי שחם. הדברים עולים במפורש מעדות מנהלת סניף תנופה אשר אמרה - "לפי מיטב ידיעתי חב' צ'אלנג' אי דבליו סי בע"מ שוכרת מאיתנו מקום עבודה בחדר בו אני נמצאת והיה שולחן עבור החב' הנ"ל וגם במקום הקודם ברח' ויצמן 32 היתה שם גם חב' צ'אלנג' איי דבליו בע"מ ולאחר שמשרדנו עבר גם חברה זו עברה" ובהמשך ציינה כי - "זוהי החלטה של מוטי שחם ולא שלי" (ראה פרוטוקול מצורף כנספח ב' לתצהיר מר פז). 28. המשיבים בסיכומיהם טוענים, כי מר פז הצהיר שני דברים - האחד כי מר מוטי שחם הוא שעמד מאחורי צ'אלנג' והשני - כי מר אהוד שחם, בעליה של חב' צ'אלנג' לא היה ער כלל לקיומה. המשיבים טוענים, כי אלה הדברים שעמדו בבסיס שיקול דעתו של מר פז בעת החלטתו בעניין המבקשת. בית-הדין התרשם, כי שתי העובדות הנ"ל, אשר ככל הנראה (עפ"י הצהרת המשיבים) עמדו בבסיס ההחלטה, הינן נכונות. השאלה היא - האם העובדות האלה רלוונטיות להחלטת מר פז. 29. המשיבים טוענים, כי לאור נסיון העבר נוקט מר מוטי שחם "בערפול תאגידי" וכבר ניסה בעבר לקבל רשיון לניהול לשכה פרטית ע"י רישום חב' על שם בנו ומינוי מנהל מקרב עובדיו. המשיבים טוענים, כי כל מהלך העניינים מעיד על כך כי מר אהוד שחם אינו מעורב בעניין המבקשת כך לטענתה, בעת שעמדה בקשתו לרשיון כבעלים ומנכ"ל החברה ועוד בטרם ניתנה כל החלטה, פנה מר מוטי שחם אל שר התעשיה המסחר והתעסוקה (במכתב מיום 17.8.03) ומחה על היחס לו זכתה הבקשה, לטענת המשיבים מעיד הדבר, כי אין הבן עצמאי בפעולותיו וכי ניהול ענייני הבן מופקד בידי אביו. 30. המשיבים טענו, כי אין אהוד שחם בעל אמצעים כספיים להקים עסק משלו, לרבות תשלום דמי שכירות והוצאות משכורת לשני אנשים לפחות. לטענתם, לא הוכח כי למר שחם אמצעים כספיים משלו וכי ככל הנראה ימומן ע"י אביו. לא שוכנעתי בעניין זה כי הצדק עם המשיבים. אכן, ניתן להניח הנחות מעין אלה, אך על מנת שיהא בכך משום בסיס למסקנה המביאה לידי שלילת האפשרות לקבלת רשיון, על המשיבים היה להניח תשתית עובדתית מסוימת לאפשרות כזו. תשתית כזו לא הונחה בפני בית הדין ואין החלטת נותן הרשיון יכולה להתבסס על ספקולציות בעניין הכספים העומדים לרשות המבקשת ובמיוחד כאשר אין צורך בהוכחת תשתית כלכלית לצורך קבלת רשיון ללשכה פרטית וזאת בניגוד לרשיון העסקת עובדי כח אדם. 31. עם זאת, שוכנעתי כי המשיבים בהחלטתם התבססו על ראיונות שונים שערכו (עם מר אסרף, עם מר אהוד שחם ועם מנהלת סניף תנופה שרותי כ"א). מנכ"ל המבקשת, מר אהוד שחם כלל לא נתן תצהיר בבית הדין ולא ניתן היה לבחון את כשירותו ומערכת יחסיו עם אביו וכל שהיה בפני בית הדין לעניין עמדתו של מר אהוד שחם היה כפי שצויין בפרוטוקול הראיונות עימו. מפרוטוקול זה עולה במפורש, כי אין מר אהוד שחם מעוניין לנהל את המבקשת וכל כוונותיו הינן לדאוג להכנסה כספית כאשר תוכניותיו כוללות יציאה ללימודים ועסקים. הוא אף לא מילא את טופס הבקשה לקבלת רשיון ללשכה פרטית באופן אישי ויש לזכור כי בשלב זה לא דובר על כך שמר עמרם אסרף ינהל את המבקשת ומשכך, לא ברור מי עסק במילוי טפסי הבקשה לרשיון. 32. מר אודי שחם הצהיר לפרוטוקול המשיבים בחקירתו הראשונה (מיום 28.8.03), כי לא יקח עובדים של מוטי שחם ואולם בפועל, בשלב מאוחר יותר, פנה למר אסרף לשמש כמנהל החברה למרות שמר אסרף עבד אז ועובד כיום אצל מר מוטי שחם. גם עובדה זו אינה מוסיפה לאמינות טענתו, כי לא יסתייע באביו ו/או בעובדי אביו. 33. אהוד שחם לא בא להעיד בפני בית הדין והלכה פסוקה היא, כי: "הימנעות מלהביא ראיה מצויה ורלוונטית מובילה למסקנה שאילו הובאה, היא היתה פועלת לרעת אותו צד שנמנע מהגשתה ועל כן ההימנעות מחזקת את ראיות התביעה [ע"פ 728/84 פד"י מא (3) 617]. מנגד נחקר מר אסרף ארוכות. עדותו לא עשתה רושם מהימן על בית הדין. כך למשל טען, כי הסכים לקבל על עצמו את תפקיד המנהל במבקשת והתנה זאת בכך שמר מוטי שחם לא יתערב וכי הכל נאמר למוטי שחם בפניו (עמ' 4 לפר' ש' 7-6) אך בהמשך טען, כי מוטי שחם "לא יודע שאני מתפטר" (עמ' 4 ש' 9) ובהמשך "... הוא בטח יודע אך לא ממני". גרסתו כאמור לא היתה מהימנה על בית הדין. בית הדין התרשם כי מר מוטי שחם ידע גם ידע על כוונתו של מר עמי אסרף לנהל את המבקשת וזאת לאחר שפנו אל מר אסרף בבקשה כזו. העד לא ציין מי פנה אליו, אך מעדותו בבית הדין עולה, כי העד לא חשש לידע את מר מוטי שחם בתוכניותיו ואף לא חשש כי הדבר יביא לפיטוריו. כן לא חשש העד לעזוב עבודה בה הוא משתכר משכורת יפה בתוספת תנאים סוציאליים לעבודה שתנאיה טרם סוכמו ובית הדין מתרשם מכך, כי לעד ניתנה הבטחה כי לא תגרם לו כל פגיעה מהשינוי במעמדו. בטחון מעין זה יכול להיות רק מקום בו מעורב מר מוטי שחם כגיבוי למר אהוד שחם. 34. צודקים המשיבים במסקנותיהם, כי העובדה שהמבקשת סירבה למצוא מנכ"ל אחר (שאינו עובד של מוטי שחם כמר אסרף) ולאור העובדה, כי מר אסרף סירב להצעה למצוא מממן אחר לעסק אותו ביקש לנהל, מעידות אף הן, כי מטרתה האמיתית של המבקשת היא לשמש את מר מוטי שחם אם כי גם בדרך עקיפה. 35. מכל האמור עולה, כי אין כל ספק שהמבקשת הוקמה על מנת לשמש כידו הארוכה של מר מוטי שחם. האם שקלו המשיבים שיקולים סבירים 36. לטענת המשיבים, הוראות סעיף 64 לחוק שרות התעסוקה המתייחסות לדרישות בעניין תנאים פיסיים סביבתיים בנוסף להעדר עבירה שיש עמה קלון, כתנאים בלעדיים אותם יש לשקול בעת מתן רשיון, מהווה ראייה צרה ולא נכונה של הוראות חוק שירות התעסוקה. המשיבים טוענים כי הוראות 64א לחוק מחילות את הוראות סעיפים 42 + 44 לחוק גם לעניין שליחה לעבודה בידי לשכה פרטית וסעיף 42 קובע איסור הפליה בשליחה לעבודה ואילו בעבר, עבר מר מוטי שחם באמצעות חברות למתן שרותים בבעלותו עבירות שונות על חוקי העבודה אשר בגינן הוטלו עליהן קנסות אשר לא שולמו. לטענת המשיבים, אין להם כל דרך לוודא כי החברה לא תנוהל בפועל ע"י מר מוטי שחם וכי להיפך, כל הסימנים מעידים כי כך יהא. המשיבים מציינים כי התכלית החקיקתית בנוגע ללשכות תעסוקה פרטיות מחייבת כי השיקולים הנלקחים בחשבון יורחבו. בספרו של פרופ' א. ברק פרשנות במשפט כרך שני, ע' 85 שם נאמר: "כלל התכלית קובע, כי את לשון החקיקה יש לפרש באופן שיגשים את תכליתה. מבין המשמעויות (הלשוניות) השונות שהטקסט החקיקתי סובל (כיצירה לשונית) יש לבחור באותה משמעות (משפטית) המגשימה את התכלית המונחת ביסוד הטקסט החקיקתי." 37. אין מקום לקבל טענת המשיבים בעניין זה. כאמור, הוראות החוק יש בהן כדי לצמצם את חופש העיסוק של מבקשי הרשיון. המחוקק מצא לנכון לקבוע שיקולים אשר לדעתו רלוונטים לשקול בעת מתן הרשיון ואולם גם אם תנקט פרשנות תכליתית אין מקום ולא ניתן לפרש את לשון החקיקה בסעיף זה (64) באופן אחר. לסעיף 64 לחוק שירות התעסוקה, אין משמעויות לשוניות שונות. להיפך, הדרישה אינה שמבקש הרשיון עבר עבירה, אלא שהוא עבר עבירה שיש עמה קלון. אכן, תכליתו של חוק שרות התעסוקה בפרק העוסק בלשכות פרטיות היא לפתוח את קיומן והפעלתן ע"י גופים פרטיים שאינם במסגרת לשכה ממשלתית מחד ואכן מאידך, מטרתה להגן על הנזקקים לשירותה. אך כאשר תפקידה של לשכה פרטית מתמצה בהפניית עובדים למקומות עבודה, כאשר הכנסות הלשכה מגיעות ממקומות העבודה ולא ממחפשי העבודה עצמם אין מקום להרחיב את לשון סעיפים 42 ו-44 מעבר לאמור בהן ולכללן במסגרת סעיף 64 לחוק שירות התעסוקה. אחרית דבר 38. מכל האמור לעיל עולה, כי משמסקנתנו היא שהגורם העומד מאחורי המבקשת הינו מר מוטי שחם ולא אהוד שחם כפי שניסתה המבקשת להציג בפני בית-הדין, משהורשעו בעבר חברות שבבעלותו וניהולו של מר שחם בעבירות על חוקי מגן וחוק שירות התעסוקה ומשסורב מר מוטי שחם בעבר מלחדש רשיון חברות שבבעלותו (עב' 1002/02 קבוצת יו.אס.ג'י.די. בע"מ נ. מד"י, פד"ע לח, 529), הרי שבנסיבות העניין, יש לראות את מבקש הרשיון (מר מוטי שחם המסתתר מאחורי אהוד שחם) כמי שהורשע בעבירה אשר בנסיבות העניין (הפעלת לשכה פרטית) מהווה עבירה שיש בה משום קלון והממונה היה רשאי לשקול את הדברים, עת נתבקש ליתן רשיון להקמת לשכה פרטית. עובדה זו בצרוף הפגם הדיוני לפיו, לא הגישה המבקשת ערעור על דחיית הבקשה לפיה יהא מר אהוד שחם מנכ"ל המבקשת ובצרוף העובדה, כי המבקשת לא עמדה בתנאים הפיזיים - סביבתיים הנדרשיפם על פי החוק, מביאות למסקנה, כי המבקשת לא עמדה בתנאים הנדרשים לקבלת רשיון להפעלת לשכה פרטית ודין הבקשה להידחות. 39. אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות הבקשה בסך של 7,000 ₪. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. ניתן היום ב' בכסלו, תשס"ה (15 בנובמבר 2004) בהעדר הצדדים. נציג ציבור נציג ציבור יעל אנגלברג-שהם שופטתמשפט פלילינשקרישיון נשק