החלטה 1. המבקשים הגישו עתירה לביטולו של היתר בניה שניתן על ידי המשיבה 1 (להלן - הועדה המקומית) לבנית "קיר אקוסטי" (להלן - הקיר או החומה ), בגובה של 3 מטר ובאורך של כקילומטר וחצי. הקיר מוקם בין שכונת "פרדס שניר" בלוד לבין המושב "ניר צבי" (להלן - המושב).בגדר עתירה זו הוגשה בקשה למתן צו ביניים להמנע מכל פעולה על פי היתר הבניה. בקשה זו מונחת בפני. אעמוד בתמצית על העובדות הצריכות לעניין. שכונת "פרדס שניר" (להלן - השכונה) הינה שכונה ערבית המצויה בחלק המערבי של העיר לוד. מרבית הבתים בשכונה נבנו בלא שניתן לכך היתר כדין, והיא התפתחה ללא תכנון וללא תשתיות מתאימות. על מנת להסדיר מצב דברים זה הוכנה, בשיתוף עם עיריית לוד, לשכת התכנון המחוזית ורשויות מדינה אחרות, תכנית מתאר לשכונה שמספרה לד/1300 / 1 (להלן - תכנית המתאר). תושבי המושב, הגובל בשכונה, התנגדו לתכנית בטענה שבשכונה מתקיימת פעילות עבריינית. כתוצאה מכך - לפי הטענה - ישנן גניבות רבות של רכוש הן מבתי תושבי המושב והן מחלקות חקלאיות. בשל כך אף הוקמו על ידי התושבים סוללות עפר על מנת למנוע חדירה למושב. בעקבות ההתנגדויות החליטה המשיבה 2 (להלן - הועדה המחוזית), כי אישור תכנית המתאר יותנה בהפקדת "תכנית נפרדת לקיר אשר יחצוץ בין מושב ניר צבי לתכנית המוצעת". נקבע כי מתן היתרי הבניה בתחום התכנית מותנה בהקמתו בפועל של הקיר. בהחלטת ממשלה מיום 21.7.02 שעניינה שיקום העיר לוד הוחלט - בין היתר - כי הקמת הקיר האקוסטי תוטל על משרד התחבורה ומשרד הבינוי והשיכון. בעקבות האמור הוחלט על הפקדת תכנית גז/475/ 24 (להלן - תכנית הקיר), המסדירה את הקמת הקיר שגבהו המירבי הוא 4 מ' וארכו למעלה מקילומטר וחצי. לפי המוצע הקיר יוקם לאורך כביש הגישה לשכונה, הנמצא מערבית לה וחוצץ בינה לבין השטחים החקלאיים של המושב. במסגרת התכנית מתוכננת גם הרחבת הכביש (בתוואי העובר בחלקו בשטחי המושב). המבקשים מתנגדים להקמת הקיר. לטענתם הקיר מוקם על רקע לאומי- אתני, והקמתו משרתת מטרה פסולה. לטעמם, קירבת הקיר לבתי השכונה תפגע בתושבים, תחסום משבי רוח מערבית, תגביר את מפלס הרעש ותהווה מפגע אסתטי החוסם את הנוף הפתוח. בשל כך הוגשה (ביום 10.7.03) עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, התוקפת הן את החלטת הממשלה והן את הכוונה להקים את הקיר. העתירה הוגשה נגד משרדי הממשלה, עירית לוד והמשיב 4. נתבקש צו ביניים שיורה למשיבים להמנע מכל "מימון, סיוע וביצוע " לצורך הקמת הקיר. צו ביניים לא ניתן. העתירה טרם נדונה. ביום 1.8.03 פורסמה הודעה על הפקדת התכנית האמורה. ביום 30.9.03 הגישו המבקשים התנגדות לתכנית. בבואם למסור העתק ההתנגדות לועדה המקומית הסתבר להם כי ניתן למשיבה 3 (להלן - המועצה), עוד ביום 23.7.03, היתר לבנית הקיר. בהמשך הדברים ערכה המועצה מכרז ובחרה קבלן לבניית הגדר. בחודש ספטמבר האחרון ניתן ע"י המועצה צו התחלת עבודה (המועצה לא נקבה במועד המדויק למתן הצו). ביום 8.10.03 פנו העותרים במכתבים למשיבים בבקשה לביטול ההיתר שניתן, ובדרישה להמנע מכל פעולה בשטח בעקבות הוצאת ההיתר. הועדה המקומית השיבה כי ההיתר תואם הן את התכנון התקף והן את תכנית הקיר המופקדת. המשיבים האחרים לא השיבו לפנייה. ביום 26.10.03 הוגשה העתירה והבקשה למתן צו ביניים. בבקשה נטען כי "בימים האחרונים" החלו המשיבים 3- 4 ב"עבודות נמרצות להקמת הקיר במטרה ברורה לקבוע עובדות בשטח בטרם הדיון בהתנגדות ובעתירה." מכאן הבקשה להורות למשיבים אלה להמנע מביצוע עבודות לפי ההיתר עד להכרעה בעתירה. 2. המבקשים טוענים כי התכנון התקף אינו מאפשר מתן היתר בנייה לקיר. הדרך החוקית היחידה להקמת הקיר הינה השלמת הדיון בתכנית הקיר המופקדת. במתן ההיתר עקפה הועדה המקומית את ההליכים הקבועים בחוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן חוק התכנון והבניה או החוק). מתן ההיתר נעשה בחוסר תום לב ומשיקולים זרים כדי לשרת אינטרס צר של תושבי המושב. המבקשים אף עומדים על הטעמים הענייניים בגינם אין להתיר את בניית הקיר. המשיבים טוענים כי דין הבקשה להדחות, הן על הסף והן לעיצומה. לטענתם, המבקשים באים לבית משפט באי נקיון כפיים, בשל כך שבתיהם (כמו מרבית בתי השכונה האחרים) נבנו בלא היתר כדין, עובדה אותה לא הציגו בפני בית המשפט. עוד נטען כי המטרה האמיתית של המבקשים הינה מניעת יישומה של תכנית המתאר, באופן שלא יידרשו לבקש היתרי בנייה ולשלם את המסים האגרות וההיטלים המתחייבים מכך. בנפרד מן האמור נטען כי יש לדחות את העתירה בגין שיהוי, שכן המבקשים היו ערים לביצוע העבודות כבר בשלבים מוקדמים של "סיור הקבלנים" שנערך במסגרת המכרז, ולכל המאוחר במועד תחילת ביצוע העבודות בשטח, בחודש ספטמבר. לגוף הענין נטען כי ההיתר תואם הן את התכנון התקף והן את התכנית המופקדת [כנדרש בסעיף 97(ב)(1) לחוק התכנון והבניה]. בנפרד מן האמור נטען כי מאזן הנוחות מחייב דחיית הבקשה. יש לאפשר המשך בניית הגדר על מנת לאפשר להגן על רכוש תושבי המושב. המועצה התקשרה עם קבלן בחוזה שעלותו חמישה מליון ₪, ועבודת השלב הראשון של הקמת הגדר מצויה בעיצומה. דיון 3. בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למתן צו ביניים עליו לתת את דעתו לשני עניינים. האחד, סיכויי העתירה להתקבל, והאחר, "מאזן הנוחות", שעניינו ביחס בין הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן צו ביניים אל מול הנזק שייגרם למשיב במידה ויינתן צו ביניים כמבוקש. בר"ם 10812/02 חן המקום בע"מ נ' התעשיה האוירית לישראל בע"מ (טרם פורסם). במקרה שבפנינו, הן סיכויי העתירה והן מאזן הנוחות מצביעים על כך כי דין הבקשה להתקבל. 4. אשר לסיכויי העתירה - נראה לכאורה כי למבקשים סיכוי טוב לקבל את הסעד המבוקש על יסוד הטענות אותן הן מעלים כלפי חוקיות ההיתר. כפי שעולה בבירור מהשתלשלות העניינים שלעיל ומהחלטות הועדה המחוזית, זו האחרונה, כמו גם רשויות המדינה האחרות, סברו כי לא ניתן להקים את הקיר בלא אישורה של תכנית הקיר המופקדת. כך גם ציין בדיון בא כחה המלומד של הועדה המחוזית. לאחר שהובאה לידיעתם עמדת הועדה המקומית כי לפי התכנון התקף ניתן לבנות את הקיר, מצאו כי אין מניעה לעשות כן, על אף שברור שהדבר יביא לכך שהדיון בהתנגדות המבקשים לבניית הקיר יתייתר. התכנון התקף אליו מפנות המשיבות בהקשר זה הינה תכנית גז/475/ 5ב', אשר קובעת בס' 10.4 לאמור: "מותר להקים גדר בגבול מגרש/חלקה בתנאי הסכמת השכנים ובאין הסכמת השכנים ההכרעה בידי הועדה המקומית. בחזית לדרך באזור המגורים אסורה גדר תייל". לטענת המשיבות מאפשר הסעיף הקמת הקיר בתחום התכנית, כאשר המגבלה היחידה היא הקמת גדרות תיל באזור המגורים. כידוע, ההכרעה בדבר פרשנותה הנכונה של התכנית החלה מסורה בידי בתי המשפט: ע"א 8797/99 חנן אנדרמן נ' ועדת הערר המחוזית, פ"ד נו(2) 466 , 474-475. פרשנות של מונח בדבר חקיקה או בתכנית מתאר, צריכה להתפרש בהתאם לתכלית דבר החקיקה או התכנית לפי העניין, ובהתאם להקשרם של הדברים. ע"א 482/99 בלפוריה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד נו(1) 895 , 910-911. בעניננו נראה לכאורה כי ההוראה האמורה מכוונת להקמת גדר שתחצוץ בין חלקות שונות שבתחום התכנית, בהסכמת השכן במגרש הגובל. מהוראה זו לא ניתן לגזור הקמת חומה בגובה של עד 4 מ' ובאורך של כקילומטר וחצי שהשלכותיה התכנוניות והסביבתיות האפשריות שונות בתכלית. בדין סברה הועדה המחוזית כי תנאי מוקדם להקמת חומה כאמור, הינו אישור תכנית לפי החוק. השווה גם: עת"מ (תל-אביב-יפו) 85/97 אליהו מינקוביץ נ' ראש המועצה האזורית כוכב יאיר, תק-מח 98(1) 16082. עולה כי למבקשים סיכוי טוב להצליח בטענתם כי ההיתר ניתן שלא כדין. טענת השיהוי של המשיבות אינה יכולה לגרוע ממסקנה זו. טענת השיהוי טעונה בירור עובדתי נוסף. אולם גם אם נניח כי המשיבות יצליחו לבסס טענה זו, יש לזכור כי - כפי שנפסק לא אחת - ניתן להעניק סעד, בנסיבות מתאימות, על אף קיומו של שיהוי, כאשר העילה לעתירה היא פגיעה חמורה בשלטון החוק: ע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות 89 נ' עמותת אדם טבע ודין, פ"ד נו(3) 385, 398-399. בניה של פרוייקט בהיקף עליו עמדנו בלא עיגון בתכנית, באופן המרוקן מתוכן את הדיון בהתנגדות שהגישו המבקשים לתכנית הקיר המופקדת, הינה לכאורה מסוג הפגיעות בשלטון החוק שיש בהן כדי לגבור על טענה של שיהוי אובייקטיבי. גם הטענה בדבר אי נקיון כפיים אינה יכולה להביא לדחייתה של העתירה על הסף, נוכח מהות הפגם, ובהתחשב בכך שלא ניתן לקבוע כי הועלמו עובדות מבית המשפט (בעתירה צויין כי אין תוכנית המסדירה את הבניה בשכונה, וזו התפתחה ללא כל תכנון ותשתיות מתאימות). נראה אפוא כי לעתירה סיכוי טוב להתקבל. 5. אשר למאזן הנוחות - במסגרת שיקולי מאזן הנוחות יבחן בית המשפט, בין יתר שיקוליו, אם אי מתן הצו יסכל את בירור ההליך העיקרי, וכן יבחן את הצורך לשמר מצב קיים לעומת יצירת מצב חדש בטרם התברר ההליך לגופו. בר"מ 301/03 אחים סקאל בע"מ ואח' נ' רשות שדות התעופה ואח', תק-על 2003(1), 279. בר"ם 5756/03 חלף נ' ראש עירית פתח תקוה (טרם פורסם). על פי אמות מידה אלה נוטה מאזן הנוחות לצידם של המבקשים. צו הביניים יביא לשמירת מצב קיים. הוא אף יבטיח כי בירור ההליך העיקרי לא יסוכל, וכי בית המשפט שידון בעתירה יוכל להעניק למבקשים בסופו של יום סעד אפקטיבי. אם לא יינתן צו ביניים ותושלם בניית החומה -שהיקפה רב ממדים - קודם להכרעה בעתירה, יקשה הדבר על מתן סעד אפקטיבי. יודגש בנוסף כי שמירת המצב הקיים לפרק זמן מוגבל אינה פגיעה חריגה גם מבחינת המשיבים, שכן מלכתחילה היה אמור הקיר להבנות רק בכפוף לאישורה של תכנית הקיר המופקדת. זאת ועוד - על פי הנתונים שהוצגו בפני, גם אם לא היה ניתן הצו, ממילא לא ניתן היה להשלים את הקמת הקיר במלואו. כפי שהבהירה המועצה, מימון הקמת הקיר נעשה מתקציבם של משרדי הממשלה, ועד כה התקבלה רק מחציתו (בסך מיליון וחצי ₪) ממשרד התחבורה. משרד הבינוי והשיכון הודיע לעותרים כי חלקו בבניית הקיר יועבר רק לאחר השלמת ההליך הסטטוטורי (נספח ע/13 לעתירה). זה כידוע טרם הושלם. אני מוצא אפוא כי יש להעניק את צו הביניים המבוקש, הן בשל סיכויי העתירה והן משיקולים של מאזן נוחות. 6. שאלה אחרת היא אם יש להעתר לבקשת המבקשים, המבוססת על טעמים כלכליים, לא להתנות את צו הביניים בהפקדת ערבות בנקאית. כפי שנפסק: "יש הבדל לענין זה בין המשפט הפרטי לבין המשפט הציבורי. במשפט הציבורי העותר, לעתים קרובות, אינו מסוגל להפקיד ערובה בסכום שיש בו כדי לפצות על נזק שעלול להיגרם כתוצאה מצו הביניים. במיוחד כך כאשר מדובר בעותר ציבורי, הבא לבית המשפט כדי להגן על שלטון החוק, ולא כדי להגן על אינטרס פרטי. בית המשפט מבקש שלא להרתיע עותרים, ולא להכביד עליהם יתר על המידה, במקרים הראויים. לפיכך הוא מעדיף, לא פעם, להטיל את הנזק, לא על העותר, אלא על הרשות המינהלית, כלומר, על הציבור. השאלה מתי ראוי לחייב עותר בהפקדת ערובה כספית, כתנאי למתן צו ביניים, היא שאלה קשה. התשובה תלויה בנסיבות המקרה...". בג"ץ 3330/97 עיריית אור יהודה נ' ממשלת ישראל, פ"ד נא(3) 472, 475. במקרה הנדון, בהתחשב במאזן הנוחות כאמור ובעוצמת הטענה לפיה הרשות המינהלית פועלת שלא כחוק, החלטתי לא להתנות את צו הביניים בהפקדתו של ערבון. 7. לסיכום - ניתן בזה צו ביניים האוסר על המשיבים 3 - 4 או מי מטעמם להמשיך בעבודות לפי היתר הבנייה נשוא העתירה. הצו לא ימנע התארגנות להפסקת העבודות, בכפוף לכך שזו תסתיים עד ליום 14.11.03. הצו יעמוד בעינו עד למתן פסק דין בעתירה או עד לאישורה של תכנית הקיר המופקדת, לפי המוקדם. שכ"ט עו"ד בהליך זה בסך כולל של 8,000 ₪ בצירוף מע"מ ישולם לפי תוצאות הדיון בהליך העיקרי. בניהאקוסטיקהקירותהיתר בניה