1. זוהי תובענה על סך של 225,000 ש"ח שעניינה טענה לפיצוי בגין נזק לחנות התובע. רקע עובדתי 2. התובע הינו בעליה של חנות שמספרה 4905 בשטח של 26 מ"ר המצויה בקומה הרביעית בתחנה המרכזית החדשה בתל - אביב. (להלן: "החנות"). 3. הנתבעת מס' 1 הינה חברה בע"מ המפעילה את רשת "סבארו" לממכר מזון מהיר. (להלן: "טקדן"). 4. הנתבעת מס' 2 הינה חברה לבנייה ולשיפוצים, אשר שלחה הודעת - צד - שלישי לחברת הבטוח "מגדל" בע"מ. (להלן: "טטה"). 5. טקדן שכרה חנות להפעלה מעל לחנות התובע - וביום 17/8/95 שכרה שירותיה של טטה לביצוע שיפוץ ועבודות אינסטלציה לקראת הפעלת חנותה. (להלן: "השיפוץ"). טענות הצדדים 6. התובע טוען כי במסגרת שיפוץ חנות טקדן, נכנסו נציגי זו ופועליה של טטה לחנותו לשם תיקון מערכת הצנרת הקשורה למערכת האינסטלציה שבתקרת חנותו שלו. 7. לטיעונו, כניסתם של אלה לחנותו נעשתה בלא הרשאה מטעמו. 8. כתוצאה מכניסתם לחנותו נגרמו נזקי נזילת מים בתקרת החנות ובמבנה עצמו המוערכים על ידי מומחה מטעמו בעלות תיקון בסך של 50,000 ש"ח. 9. כן טוען התובע לנזקים עקיפים בגין הפסד רווחים, החזר דמי ארנונה ועוגמת נפש - בסכום כולל נוסף של 175,000 ש"ח. 10. מנגד, טוענות טקדן וטטה כי כניסתן לחנות התובע נעשתה בהרשאה של נציג האחזקה בתחנה המרכזית ובנוכחותו. 11. כן טוענות הן כי עבודתן לא גרמה לנזקים הנטענים, ואשר לנזק נזילת המים הנטען בצנרת - הרי שנערך ביקור בנפרד בו תוקן הנזק דנן לצנרת על ידי בעל מקצוע מטעם טקדן. דיון 12. בתצהירו ת/1 מעיד התובע כי ביום 17/8/95 פרצו לחנותו נציגי הנתבעות טקדן וטטה שלא ברשותו וללא הסכמתו, שברו את דלת הכניסה וחדרו אליה. 13. כתוצאה מכך נגרם, לעדותו, נזק ישיר למבנה החנות וכן נגרם לו נזק כלכלי קשה עקב העדר אפשרות להשכיר את החנות לשוכרים פוטנציאליים. 14. ביום 4/7/96 סוכם, לדבריו, בעל פה, כי טקדן תפעל לתיקון הנזק הנטען על חשבונה. 15. התובע הגיש חוות דעת מומחה אשר נערכה ביום 22/9/97 על ידי מר סגל גיל, כלכלן ושמאי מקרקעין, על פיה מצא בביקוריו בחנות מהתאריכים 1/9/97 ו - 22/9/99 - 21 הנזקים כמפורט להלן: "- במקומות רבים בריצוף התגלו שקיעות, סדקים, שברים וכתמים על פני מרבית שיטחו. - חלקים מחיפוי הקירות מוכתמים. - דלפק העץ הוסר כליל. - בדלפק השיש התגלו כתמים ושריטות. - מרבית התקרה האקוסטית קרסה. - חיבורי החשמל בתקרה נותקו והוסטו ממקומם. - בחלק הצפון מערבי של תקרת הבטון נפער חור שנאטם בצורה מאולתרת. - דלת הכניסה הראשית בסטייה ניכרת מהמשקוף. יתרת הדלתות הוסטו אף הן. - הברזים הוסרו ממקומם. - לוח החשמל הוסר ממקומו." כן פירט העבודות הנדרשות לתיקון הנזקים כדלקמן: " - הסרת הריצוף הנוכחי והחלפתו בחדש. - התקנת דלפק עץ כנ"ל. - החלפת דלפק שיש כנ"ל. - הסרת הנותר מהתקרה הנוכחית והתקנת תקרה אקוסטית חדשה עם תאורה כנ"ל ויריעות כנ"ל. - שיקום עבודות אינסטלציה כולל התקנת ברזים. - שיקום עבודות חשמל כולל התקנת לוח. - איטום החור בתקרת הבטון. - החלפת דלת כניסה ראשית, תיקון וכיוון יתרת הדלתות. - ניקוי יסודי של החנות ופינוי הפסולת." 16. בסיפא לחוות דעתו ציין מומחה התובע כי עלות התיקון הנדרשת להחזיר את החנות ל"מצב ההתחלתי", קרי, מעת קנייתה בשנת 1993, הינה כדלהלן: "עלות תיקון נזקים - 45,000 ₪ 10% דמי פיקוח - 5,000 ₪ סה"כ - 50,000 ₪" 17. מטעם התובע העיד גם בנו, צביקה מצלאוי, בתצהירו ת/2, כי בנוסף לנאמר לעיל על ידי אביו, הרי שהיה עליהם להחליף הדלת של החנות אשר התעקמה וזאת ביום 29/9/00 בסכום של 6,000 ₪ - וכן ניזוק מרטיבות מלאי של נעליים בסכום של 10,000 ₪ לאחר שהחנות שימשה להם מחסן לנעליים שמכרו בחנות אחרת בבעלותם, בתחנה המרכזית, בקומה השלישית. כן ציין כי נכנס לחנות בשנת 2000 - ולמעשה, אין לו ידיעה אישית על האירועים שקדמו לכך. 18. התובע ובנו מציינים כי כתוצאה מהנזק המיוחס למעשי הנתבעות לא ניתן היה להשכיר את החנות, כך שהפסידו דמי שכירות וכספי רווחים בסכום המוערך על ידם ל- 10 שנים בסך של 60,000 ₪ דולר, על פי תחשיב של 500 $ לחודש. 19. כן טוענים הם לזכות להחזר דמי ארנונה ששלמו לעיריית תל - אביב בסך של 47,920 ₪, לפגיעה במוניטין המוערכת בסך של 20,000 ₪, לעוגמת נפש אשר פיצויה מוערך בסך של 10,000 ₪, ובסך הכל תובעים הם הסכום של 396,887 ₪, אשר הועמד על ידם, לגרסתם, על הסך של 225,000 ₪ בלבד, מטעמי חסכון באגרה. 20. מנגד, העיד מטעם טקדן מר יוחאי פלג, מנהלה, בתצהירו נ/2, כי האחרונה שכרה את שרותי טטה על פי הסכם מיום 17/8/95 - לפיו יבוצעו שיפוצים ועבודות אינסטלציה בחנות הנתבעת, כהכנה לפתיחת חנות של רשת המזון "סבארו". 21. לעדותו, נציגי הנתבעות לא פרצו לחנות התובע, אלא ביקשו רשות וקיבלו ליווי האחראי על האחזקה של התחנה המרכזית - אשר פתח את החנות ונכח בעת ביצוע העבודות על ידי טטה. דברים זהים אמר בחקירתו הנגדית על פיהם קיים אצל טקדן נוהל קבוע של כניסה לשטח ציבורי או לקניונים בתוך תיאום מראש עם נציג המקום. (ראה: פרטיכל עמ' 38, שורות 10-4; עמ' 48, שורות 20-14). 22. לאחר ביצוע השיפוץ אשר כלל עבודות אינסטלציה והתחברות לצינור אשר היה מעל תקרת החנות של התובע - נסגרה החנות על ידי מנהלה של התחנה המרכזית ללא שום טענות מצד התובע ומבלי שנגרם כל נזק לחנותו. 23. לאחר כמעט כשנה, פנה אליו התובע וטען לראשונה אודות נזקים אשר נגרמו לו, לכאורה, כתוצאה מנזילת מים מתקרת חנותו בשל חיבור לא נאות של צינור שהתקינה טטה. בהסכמה עם התובע, מסר זה מפתח החנות לטקדן, והנזילה תוקנה על ידי אינסטלטור מטעם האחרונה לשביעות רצונו המלאה של התובע. 24. למעט הטענה לעניין הנזילה, לא בא בעת ההיא התובע אליו בכל טענה אחרת - ורק לאחר כשלוש שנים מעת ביצוע העבודה על ידי טטה טען זה לראשונה אודות נזקים אחרים אשר לעמדתו אין להם כל קשר לביצוע העבודות על ידי טקדן או טטה. 25. כן גורס הוא כי אין לקבל חוות דעת מטעם התובע אשר נערכה למעלה משנתיים לאחר המועדים בהם בוצעו עבודות טטה, בהסתמך על דברי התובע בלבד - וכי אין לנזקים המתוארים כל קשר עם עבודות אלה. 26. כן העיד בפני מטעם טטה מר שי דגני, מנהלה, בתצהירו נ/3, כי העבודות דנן בוצעו בתיאום עם מנהל טקדן בשטח מר צביקה דור ועם אחראי האחזקה של התחנה המרכזית החדש, מר שאול. 27. טטה שכרה את שירותי האינסטלטור מר מתי לובל, אשר ביום 20/8/95 התקשר בהסכם עימה - וכל פעולותיו של זה נעשו בתיאום עם נציג טקדן בלא שנצרכו לפרוץ לחנות או לשבור את דלתה, כנטען על ידי התובע. 28. לצורך ביצוע העבודות, פירק האינסטלטור מספר לוחות בתקרה האקוסטית הפריקה של החנות, ביצע את עבודות האינסטלציה והשיב את הלוחות למקומם. בעקבות ביצוע עבודה זו לא נגרם, לעדותו, כל נזק שהוא לחנות. 29. העבודה בוצעה עד תומה בתיאום מלא עם נציג טקדן ועם איש האחזקה של התחנה המרכזית. על כך אף חזר והעיד בחקירתו הנגדית כי בחור בשם שאול אשר הכיר את המערכות בתחנה המרכזית פתח להם את דלת החנות. (ראה: פרטיכל עמ' 49, שורות 18-9). 30. טטה לא נדרשה לבצע עבודות אחרות מעבר לזאת - וביום 4/7/96 הגיעה טקדן בהסכמה בעל פה עם התובע לסיכום לפיו תתקן הנזקים הנטענים על חשבונה ולצורך כך ימסרו מפתחות החנות לידיה. 31. הנזילה תוקנה - ומעבר לתיקונה לא נגרם כל נזק. כמו כן, משך חמש שנים מאז סיום ביצוע העבודה לא פנתה טקדן לטטה - ולא באה בכל טענה אליה. 32. לעדותו, החנות לא שימשה במועד העבודות כחנות פעילה - ולכל היותר שימשה כמקום איחסון למצרכים - שעה שרוב חנויות הקומה לא הושכרו וזו עמדה בשיממונה. 33. עוד העידה בפני נציגת הצד השלישי, חברת "מגדל" לביטוח, עו"ד תמי לנגר בתצהירה ג' 1 - כי המבוטחת, חברת טטה, לא שלחה הודעה על העבודות דנן - וכן כי פוליסה שערכה טטה נועדה לתקופה 3/9/95 - 3/11/95 - מועדים אשר הינם לאחר עבודות השיפוץ שבענייננו. 34. לאחר עיון ושקילה של ראיות הצדדים ועדויותיהם, הגעתי לכלל דעה ומסקנה כי עדות התובע ובנו אינה מהימנה עלי - וכי כל כולה נועדה לנסות ולקבל פיצוי כספי בסכומים גבוהים מן הנתבעות - שעה שהאירוע שבבסיס התובענה הובא על פתרונו לאחר ששלחה טקדן אינסטלטור מטעמה. 35. במה דברים אמורים? מעדיפה אנוכי כדברי אמת עדויותיהם של עדי הנתבעות, קרי, עדות מר יוחאי פלג ומר שי דגני, על פיהם נכנסו לחנות ברשות ובהרשאה של הממונה על האחזקה בתחנה המרכזית - ולא פרצו לחנות בכח. 36. איני מקבלת כמהימנה גירסת התובע על פיה נכנסו אלה לחנותו באלימות תוך ביצוע פריצה ועיקומה של הדלת - שכן אך סביר הוא להניח כי הללו נכנסו בדרך המלך תוך תיאום כניסתם עם נציג התחנה המרכזית. 37. לו נכון היה טיעון זה, הרי שמן הסתם עולה היתה טענה חמורה כפריצה בכוח בהתכתבות מיידית בין הצדדים, דבר שאין זכר לו במסמכי הצדדים, שכן מכתבו הראשון של ב"כ התובע נשלח לטקדן רק ביום 3/11/97, כשנתיים לאחר ביצוע עבודות האינסטלציה על ידי טטה. 38. כמו כן, התובע לא הגיש כל תלונה למשטרת ישראל בחודש אוגוסט 1995 בגין טענה לפריצה באלימות לחנותו - דבר המדבר בעד עצמו. 39. בנוסף, התובע נחקר על כך בחקירה נגדית - ואלה דבריו לעניין זה: "ש. האם ראית את מי מהנתבעות שוברת את דלת החנות שלך? ת. לא, לא ראיתי." (ראה: פרטיכל עמ' 6, שורות 16-15). וכן העיד על כך שמסר מפתח לנציג "סבארו" כדי שתתוקן הנזילה: "אני נתתי לצביקה לנהל עבודה של "סבארו", הוא נראה לי כאדם נאמן שהתחייב לי שהוא יעשה את העבודה, ואני אמרתי לו אני אדם חולה, אני נותן לך, והאמנתי לדבריו שהוא יבצע את זה". (ראה: פרטיכל עמ' 8, שורות 15-13). משמע, בעת עבודת הנתבעות לא ראה כי פרצו את החנות ללא הרשאה של נציג התחנה המרכזית - ולאחר מכן מסר מפתח לנציג "סבארו" לצורך תיקון הנזילה, בלא שנכח בעת התיקון. 40. תימוכין לאי - מהימנות עדויות התובע ובנו מוצאת אני אף בחוות הדעת של המומחה מטעמו, המפורטת לעיל, אשר הוגשה, להתרשמותי, בלא קשר לאירוע שבבסיס התובענה לאחר בדיקות המומחה מר סגל מימים 1/9/97 ו- 22/9/97 - 21, דהיינו, כשנתיים לאחר אירוע הפריצה הנטען מיום 17/8/95. 41. אך סביר הוא כי חוות דעת זו עניינה אירוע אחר ושונה אשר ארע בחנות התובע והצריך פנייה לחברת ביטוח פלונית או לבתי המשפט אשר אותן ביססו בחוות דעת שמאי - ואשר מצאה דרכה גם לתיק שבפנינו - אף שנאמר בה כי נועדה להחזיר את החנות "למצבה כפי שהיה בחודש ספטמבר 1993 - להלן - המצב ההתחלתי". 42. מעיון קל בנזקים המפורטים בחוות דעת זו, עולה כי אין קשר לנזק לצנרת בתקרת החנות - לבין הנזקים המתוארים, כגון - שקיעות וסדקים בריצוף, הסרת חיפוי הקירות, הסרת דלפק עץ, כתמים ושריטות בדלפק שיש, הסרת ברזים, פגיעה בדלת עד הבאתה לסטייה מן המשקוף והסרת לוח חשמל. 43. אכן, גם נזק לתקרה נמנה עם הנזקים הללו - אך רובם ככולם נזקי הפעלה של בית עסק לממכר מזון הם, כגון, הסרת דלפק עץ, כתמים ושריטות בדלפק שיש, הסרת ברזים והסרת לוח חשמל. 44. התובע לא כיחד בעדותו, כי החנות היתה בבעלותו משנת 1993 - וכי אכן השכירה להפעלת חנות לממכר מזון, כדלקמן: "ש. האם החנות נמצאת בבעלותך משנת 93? ת. כן. ש. האם בתקופה שקדמה לנזקים שאתה טוען, השכרת את החנות? ת. כן. פעם אחת השכרתי אותה למישהו שיש לו מאפייה, שהיתה לו מאפיה, כן. ש. כמה זמן? ת. שלושה, שישה חודשים, כן." (ראה: פרטיכל עמ' 9 שורות 8-2). 45. מכאן, שאכן חות דעת המומחה כוונה לאותו שוכר - וזה הטעם שמצויין בה כי יש להביאה למצבה ההתחלתי למן שנת 1993 - שעה שלאירוע בבסיס התביעה שהתרחש בשנת 1995 אין כל קשר לאלה. כן יצויין כי בחוות הדעת גופא מופיעה תמונה מן התמונות שצולמו על מנת להראות נזקיה - ובין השאר מופיע שלט גדול ובו פירסום מעל לחזית הכניסה לחנות של בית העסק בשם "קיוסק - טוסט", ללמדך שהחנות אכן הושכרה בעבר לעסק ממין זה. 46. עוד, יודגש, כי נותן חוות הדעת, מר סגל, לא התייצב לדיון ולחקירה נגדית - ואף מטעם זה אין לקבל חוות הדעת כראיה קבילה מטעם התובע. 47. אשר לטענת התובע להפסד דמי ארנונה אשר שולמו לעירית תל - אביב בסך של 47,920 ₪ וכן הטענה להפסד דמי שכירות ורווח בסכום כולל ל-10 שנים המוערך בסך של 60,000 $ - הרי שסכום זה אינו ריאלי, שכן יכול היה התובע להקטין נזקו, להשכירו עוד בשנת 1997, תוך הגעה להסדר דומה על פיו השוכר יתקן את הטעון תיקון, כפי שהגיע עם השוכר לו השכיר החנות. 48. תחת זאת, המתין התובע עד סוף שנת 2000 - ורק אז השכיר הנכס לאחרים, קרי, לרשת "בורגראנץ'" בסכום של 500 $ לחודש. לעניין חובת הקטנת הנזק הרובצת על התובע נקבע בע"א 1432/90 לה ז'באנז נ' מאיר רם און , תק-על 94(2), 297 ,עמ' 304, כדלקמן: "בענייננו, איננו עוסקים בתביעה לאכיפת חוזה כי אם בתביעה לפיצויים, ומסיבה זו יש מקום להתייחס לטענת המערערת במישור הנטל המוטל על הניזוק להקטין את ניזקו לאור סעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, אשר קובע כי: "אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 12,10, ו-13 בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין". במקרים כגון אלו, נטל הבאת הראיות הוא על הטוען לאי הקטנת הנזק, ויפים לעניין זה הדברים שנאמרו ב-ע"א 700/89, חברת החשמל לישראל בע"מ נ. מליבו ישראל בע"מ (טרם פורסם), כי: "דומים הדברים לטענה על דבר חובתו של נפגע להמעיט נזק שנגרם לו. בהתאם לסעיף 14(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 (כותרת השוליים: 'הקטנת הנזק'), מי שהפר הסכם, אינו חייב בפיצוי הנפגע 'בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין', וההלכה היא כי המפר הוא הנושא בנטל הראיה לעניין זה;" כן ראה ע"א 320/87 שלמה גנזך נ' אריה חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מה (1), 743 ,עמ' 745-746, כדלקמן: "הלכה היא, שחובתו של הניזוק היא לעשות להקטנת נזקו. כלל זה חל בדיני חיובים בכלל, ובכלל זה גם בתביעות שעילתן בדיני נזיקין (לגבי חובת הקטנת הנזק בדיני חוזים ראה סעיף 14 (א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) תשל"א - 1970 ...). וכפי שאומר השופט ברנזון בע"א 592/66 [1], בעמ' 285-284: "הכל מסכימים כי על התובע מוטלת החובה לנקוט בכל צעד סביר להקטין את ההפסד שנגרם לו כתוצאה ממעשה העוול של הנתבע והוא אינו יכול לזכות בפיצוי על הפסד כזה אשר היה יכול למנעו אלא שמחמת מעשה או מחדל בלתי סביר לא השכיל למנעו". הניזוק אינו חייב לצאת מגדרו בנסותו למלא את חובת הקטנת הנזק ... אך חייב הוא לעשות את שצפוי שאדם סביר יעשה להקטנת נזקו..." (ההדגשות לא במקור - ח.י.). 49. אשר לטענת התובע כי ניזוק מלאי של נעליים אותו הכניס לאיחסון בחנות - הרי שטענה זו לא עוררה אף היא את אמוני, שכן לא הוכח בפני כי אכן אוחסנה סחורה בשווי זה - וכמו כן, באם בשנת 1996 היו ליקויי רטיבות קשים בחנות, כנטען, מה לו לתובע להכניס סחורה מעין זו לחנותו? מן הסתם, נמנע היה מאחסון זה אם נכונה הטענה כי היו ליקויי רטיבות ודליפה מן הצנרת בהיקף הנטען כתוצאה מכניסת טקדן לביצוע עבודות האינסטלציה. 50. על כך ענה התובע בחקירתו הנגדית כדלקמן: "ש. זאת אומרת, ידעת עוד קודם בהפיכת החנות כמחסן נעליים שקיים צינור פגום בחנות שדולף? ת. מה דעתך שקניתי מקום שאני לא אוכל להשכיר אותו. ש. זאת אומרת, שידעת קודם להפיכת החנות למחסן נעלים שיש שם צינור שפגום, ידעת את זה קודם, כן או לא? השאלה שלי פשוטה, כן או לא. ת. כן." (ראה: פרטיכל עמ' 12, שורות 16-11). 51. משמע, יכול היה התובע להימנע מהפעולה הנטענת של איחסון נעליים אם ידע, לגירסתו, כבר בשנת 1996 כי קיימת נזילת מים בחנות. 52. כאמור, טענה זו אף היא נדחית על ידי מחוסר אמינותה ועקב העדר הוכחה משכנעת לאחסון הנעליים בפועל - ולערכן. 53. התובע תבע עוד בגין התקנת דלת לחנות בסך של 6,000 ₪ - אולם על פי החשבונית נספח ה' לתצהירו המדובר בהתקנת "תריסי גלילה - שלבים - דפן" אשר הותקנו כ-4 שנים לאחר כניסת טקדן לחנות. נראה הוא, כי אין כל קשר להתקנת תריסי הגלילה ולאירוע שבבסיס התביעה - שכן האחרונה נכנסה לחנות, כהתרשמותי לעיל, באישור ובהרשאה, מה גם שניתן לה מפתח גם בעת התיקון המשלים וזאת על ידי התובע עצמו. על כן, נדחית הטענה בדבר הצורך בתשלום עבור התקנת דלת לחנות. 54. לסיכום, לא ראיתי יסודות ראייתיים מהימנים, מבוססים ומשכנעים על פיהם ניתן לקבוע כי הנזקים המפורטים והכלולים בחוות דעת מומחה התובע מר סגל גיל מיום 22/9/97 הינם נזקים אשר נגרמו ברשלנות על ידי מי מן הנתבעות. אשר על כן ולאור כל הטעמים לעיל, התביעה נדחית. 55. התובע ישלם לכל אחת מן הנתבעות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בצירוף דמי מע"מ בסך של 5,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. התובענות כנגד הצדדים השלישיים תידחנה בלא צו להוצאות. נזקי מיםנזקי רכושנזילה