זכרון דברים לרכישת רכב - עיקול

1. פסק דין זה ניתן במסגרת בקשת המבקשים למתן פסק דין הצהרתי לפיו "רכב מסוג ב.מ.וו. מס' רישוי 5215816 (להלן "הרכב"), הנו בבעלות המבקשת 2 כשהבעלות נקיה מכל חוב, שעבוד, עיקול ו/או זכות צד ג' כלשהו". 2. מר גבי גלאם, הגיש תצהיר בתמיכה לבקשה, ובו הצהיר כדלקמן: 2.1 ביום 18/8/02 התקשר בהסכם עם ה"ה אליטוביץ ועידית ורזון שמואל (להלן "ה"ה רזון") על פיו רכש מהם את הרכב נקי מכל שיעבוד, עיקול או זכות צד ג' כלשהו ובמועד הרכישה נמסרו לו החזקה ברכב. 2.2 העתקים של הסכם הרכישה הנ"ל וכן יפויי הכוח לצורך העברת הבעלות צורפו כנספחים להסכם וסומנו באותיות א' וב'. 2.3 ביום 19/8/02 שילם לה"ה רזון את התמורה בגין הרכב. העתקים מהמסמכים בקשר עם ביצוע התשלום צורפו כנספח לתצהיר וסומנו באות ג'. 2.4 לא התבצע רישום במשרד הרישוי אשר מציין את העברת הבעלות וביום 19/9/02 התקשר בהסכם עם המבקשת 2 על פיו מכר את הרכב למבקשת 2 כאשר העתק של הסכם הרכישה אשר נחתם בין המבקשים צורף כנספח לתצהיר וסומן באות ד'. 2.5 לאחר פניה לרישום הרכב במשרד הרישוי על שם המבקשת 2 התברר כי כחודש לאחר רכישת הרכב מה"ה רזון, נרשם עיקול לטובת המשיב אשר הוטל ביום 17/9/02 על הרכב וזאת בגין חובותיהם של ה"ה רזון. העתק העיקול הנ"ל אשר נרשם לטובת המבקש צורף כנספח לתצהיר וסומן באות ה'. 2.6 נשלחו מכתבים לב"כ המשיב על מנת שיסיר את העיקול אולם הוא נענה בסירוב (נספחים ו'1 ו- ו'2 לתצהיר). 2.7 היות ורכש את הרכב ביום 18/09/02 כדין, אין בעובדה שהרכב היה רשום במשרד הרישוי על שמם של ה"ה רזון כדי לתת תוקף לעיקול האמור מאחר והרישום אינו קונסטיטוטיבי אלא דקלרטיבי. 3. המשיב הגיש כתב תשובה להמרצת הפתיחה הנתמך בתצהיר ובו נטען כדלקמן: 3.1 העיקול אשר הוטל על הרכב הוטל במסגרת תיק הוצל"פ מס' 26-08206-02-4 אשר נפתח כנגד ה"ה רזון כאשר מדובר ברכב אשר נרכש על ידם ומומן בכספי הונאה ומרמה של עוה"ד רזון בעקבות מרמה והפרת אמונים חמורה מצדם. 3.2 משהתברר לעוה"ד רזון כי מעשיהם החמורים התגלו, לקראת סוף חודש יולי 2002, פתח עוה"ד רזון במסע של הברחת נכסים וכספים לרבות "מכירת הרכב" ועל רקע זה "רכש" המבקש 1 מבעלי הרכב את הרכב ביום 18/8/2. 3.3 המבקש 1 לא ציין בבקשתו כי הגיש בקשה לביטול העיקול במסגרת תיק ההוצאה לפועל ביום 16/2/03 ובעקבות זאת נקבע בהחלטה מיום 5/3/03 כי: "צד ג' (המבקש 1 דנן), העביר את כל התמורה בגין הרכב למי שאינו החייב, דבר המעורר ספק בתום לבו לאור העובדה שגם החייבת הנה בעלים. לפיכך, יואיל צד ג' לפנות לביהמ"ש המוסמך". 3.4 העדר התייחסות להחלטת כב' ראש ההוצאה לפועל הנ"ל מעידה על העדר נקיון כפיים. 3.5 המבקש השתהה בהגשת התובענה וזאת למרות שהתחייב בהסכם (נספח ד') לבטל את העיקול עד ליום 19/10/02. 3.6 המבקש פעל בתור מתווך. הוא לא רכש את הרכב מעוה"ד רזון. הרווח שלו בעסקה מתבטא בהפרש בין ה"תמורה" ששולמה לבעלי הרכב ל"תמורה" שקיבל מהמבקשת 2 אך לדאבון לבו של המבקש 1 העסקה לא הושלמה ולפני השלמתה בהעברת הבעלות למבקשת 2 נרשם העיקול על ידו. 3.7 מערכת האיתוראן של הרכב "הועברה ישירות" משם עוה"ד רזון לשם המבקשת 2 בתאריך 23/9/02. 4. ביום 29/6/03 התקיים דיון במעמד הצדדים ובמהלכו הוסכם בין הצדדים כי כנגד הפקדת סך של 85,000 ₪ על ידי מי מבין המבקשים יוסר העיקול אשר הוטל על הרכב באופן מיידי, וכן הוסכם כי העירבון ופרותיו יועברו לזוכה בתובענה. 5. ב"כ המבקשים הגיש ביום 10/7/03 בקשה לתיקון כתב הטענות לפיה בית המשפט מתבקש ליתן פסק דין הצהרתי ולהורות כדלקמן: 5.1 מיום 18/2/02 הרכב נשוא התובענה הועבר לבעלות המבקש 1 כשהוא נקי מכל חוב, שעבוד, עיקול ו/או זכות צד ג' כלשהו. 5.2 מכוח בעלותו כאמור העביר המבקש 1, את הרכב אל המבקשת 2 שאף בעלותה שלה ברכב הנ"ל נקיה מכל חוב, שעבוד, עיקול ו/או זכות צד ג' כלשהו. 6. בעקבות בקשת התיקון הנ"ל ניתנה החלטה "כמבוקש", וכן נקבע כי במידה ויהיו טענות בקשר לתיקון ניתן יהיה להעלותן בדיון שנקבע. 7. ביום 17/7/03 התקיים דיון מקדמי בתיק ובהמשך לכך נקבע כי המשיב זכאי להגיש כתב תשובה מתוקן וכן ניתנה למשיב "יתרת זכות" במאזן ההוצאות אשר תבוא לידי ביטוי בהמשך ההליך. 8. ביום 16/10/03 הגיש המשיב כתב תשובה מתוקן ובו טען, בין השאר, כי יש לדחות את התביעה על הסף מאחר והוסכם בין המבקשים כי הסכם הרכישה יבוטל בהעדר ביטול העיקול עד ליום 19/10/02 וכי המבקשת 2 ידעה כי הרכב מעוקל בעת שהתקשרה בהסכם. 9. לחילופין נטען כי על בית המשפט להורות, כי מאחר והמבקשת רכשה את הרכב בכפוף לזכויות העיקול, יש להשאיר את הסכום אשר הופקד במסגרת המרת העיקול בקופת בית המשפט עד להכרעה חלוטה בת.א. 3045/03 ו/או בע.ר. 64/03 (שהם תיק התביעה וערעור הרשם שנפתחו בעקבות קבלת התנגדות אחת מבעלי הרכב נשוא תובענה זו), כאשר כספי העיקול יועברו למשיב, אם יזכה בהליכים הנ"ל. 10. ביום 26/11/03 התקיים דיון הוכחות והמבקשים נחקרו על תצהיריהם. ב"כ המבקשים ויתר על חקירה נגדית של המשיב. 11. בראשית הדיון מיום 26/11/03 התבקש ב"כ המבקשים להמציא העתק של פוליסת הביטוח בגין הרכב אולם ב"כ המבקשים התנגד לכך ונקבע כי הצדדים יתייחסו לכך בסיכומיהם. 12. המבקש 1 העיד במהלך חקירתו הנגדית על תצהירו, בין השאר, כדלקמן: 12.1 לפני שרכש את הרכב לא ביצע בדיקה במכון בדיקה. 12.2 "הסכם הדברים" בינו ובין ה"ה רזון נעשה לילה קודם להעברת הכספים. 12.3 נערך בירור בדואר אודות המצב הרישומי של הרכב. 12.4 יפויי הכוח בגין הרכב נמסר לו ביום 18/8/02 בערב. 12.5 "כאשר בא אדם למכור רכב, חותמים על זיכרון דברים והרכב נמסר ובאותו מעמד מועבר הכסף לידי המוכר". 12.6 "הרכב החנה בחניון סמוך במטרה להעביר את המפתחות ויפויי הכוח לאחר העברת הכספים". (עמוד 5 מול 183). 12.7 "המבקש ניהל מו"מ מול שני ה"ה רזון, אשר הגיעו אליו בהמשך לרכישה אחרת שנעשתה על ידי אביה של גב' רזון". 12.8 "הרכב נמסר למבקשת 2 ביום 19/9/02, יום חתימת זיכרון הדברים" (עמ' 8 מול 280-283). 12.9 הבעלות הועברה כעבור שבוע מאחר והמבקשת 2 "רצתה לעשות שימוש במכונית" ואמר לה לראות "אם זה מתאים לך במידה שתחליטי שלא, חבל לעשות עוד יד לאוטו". (עמ' 8 מול 293-294). 12.10 המבקשת 2 קיבלה קבלה ביום 20/9/02. 12.11 "המבקש 1 לא הלך לדואר כדי להעביר בעלות, המבקשת 2 שלחה או הלכה והמבקש 1 לא יודע וכן הודיעה לו כי קיים עיקול על הרכב". (עמ' 10 מול 378). 12.12 בעקבות העיקול הוספה הערה בזיכרון הדברים אודות העיקול. (עמ' 10 מול 386). 12.13 המבקש פנה למר רזון אשר הודיע לו כי אין לו כסף להחזיר בגין העסקה אך הבטיח כי יסיר את העיקול. 12.14 היה הסכם בעל פה בין המבקש ובין ה"ה רזון לפיו בהעדר ביטול העיקול הרכב יוחזר וה"ה רזון ישיבו את הכסף ששולם. 12.15 המבקשת 2 לקחה את הרכב לבדיקה לאחר חתימה על ההסכם (עמ' 13 מול 485). 12.16 המבקשת 2 שילמה עבור הרכב באמצאות 2 שיקים, אחד שלה ואחד של אמה והם הופקדו לחשבון הבנק שלו. 12.17 בבוקר לאחר חתימת ההסכם המבקשת 2 הביאה 2 השקים הנ"ל. (עמ' 13 מול 490). 12.18 המבקשת 2 עבדה בעבר עבור "קמור" והיום אצל "פרסטיז'". 12.19 עו"ד רזון "משך" את המבקש יותר מ-3 חודשים בנוגע לסיפור של ביטול העיקול. 12.20 המבקש שילם כסף עבור הרכב לפני שהוטל העיקול. 12.21 הרכב בבעלות המבקשת 2 מאותו יום שבו היא מסרה את השקים. 12.22 המבקש 1 העיד במסגרת חקירה חוזרת כי מאחר וניהל מוסך והנו מכונאי רכב הוא אינו נוהג לעשות בדיקות במכון בדיקה. 13. המבקשת 2 נחקרה על ידי המשיב במסגרת חקירה ראשית וכן על ידי ב"כ המבקשים במסגרת חקירה נגדית. 14. המבקשת 2 העידה במהלך החקירות הנ"ל, בין השאר, כדלקמן: 14.1 המבקשת לקחה את הרכב לבדיקה במכון לבדיקה, אם כי לא היה בידה במהלך הדיון אישור בכתב על כך. 14.2 הבדיקה נערכה יום לאחר לקיחת ורכישת הרכב ולפני חתימת ההסכם. 14.3 ההסכם לא נחתם ביום 19/9 אלא רטרואקטיבית. (עמ' 20 מול 758). 14.4 המבקשת מכירה את המבקש בעת שמכרה לו את הרכב הקודם שלה מזה שנה וחצי. 14.5 למיטב זיכרונה של המבקשת כל המפורט בתצהירו של המבקש נכון. 14.6 הם הלכו למשרד הרישוי כדי להעביר את הבעלות כשבועיים לאחר יום לקיחת הרכב ביום 19/9. 14.7 ההסכם נחתם כשבועיים אחרי ה- 19/9. (עמ' 20 מול 827). 14.8 כעבור שבועיים בערך מיום קבלת הרכב פנתה למשרד הרישוי ושם התברר כי הוטל עיקול על הרכב. 14.9 כשבועיים לאחר מסירת הרכב לידיה חתמו על ההסכם, וכן נרשמה ההערה כי ההסכם כפוף להסרת העיקול עד ליום 19/10. 14.10 היות והעיקול לא הוסר יכלה לבטל את ההסכם אך לא עשתה כן מאחר והמבקש 1 הודיע לה כי העניין בטיפול משפטי וכי העיקול יוסר מאחר ומדובר במצב שבו תחול תקנת השוק לטובתם. (עמ' 23 מול 902). 14.11 המבקשת דאגה לסידורי איתוראן וביטוח לפני שהיא לקחה את הרכב לבדיקה, ואם הייתה רואה כי הרכב לא שווה הייתה מחזירה אותו.(עמ' 24 מול 922). 14.12 מר שמואל רזון יחד עם אחיה דאגו להעברת הבעלות לאחר הסרת העיקול בעקבות הפקדת ערבות בנקאית בקופת בית המשפט. (עמ' 24 מול 944-954). 14.13 אחיה של המבקשת נפגש עם שמואל רזון ונעשתה העברת בעלות בדואר. 14.14 המבקשת שללה במסגרת חקירה נגדית כי מדובר בקנוניה ואף העידה כי היא בקרה את המבקש לפחות עשר פעמים ולא ישנה בלילות ובנוסף לכך המעביד שלה הרגיע אותה ואמר לה כי העניין יוכרע במהירות בבית המשפט וכן הוסיפה כי בסוף או שהכסף יוחזר לבעליו או העיקול יוסר. 15. ב"כ המבקשים הגיש את סיכומיו ובהם טען, בין השאר, כי המבקש 1 רכש את הרכב מה"ה רזון, קיבל את הרכב לידיו יחד עם יפויי כוח לשם העברת הבעלות וכן קיבל אישור להעברת בעלות באיתוראן. בנוסף לכך נטען כי המבקשת שילמה עבור הרכב באמצעות 2 שיקים אשר נפרעו ולא הוכחה "קנוניה" בין המבקשים כאשר נטל ההוכחה לכך מוטל על המשיב. לגבי יפויי הכוח נטען כי גם אם נפל בו פגם, מדובר בפגם טכני ולא מהותי שכן הועברה הבעלות לידי המבקש ביום 19/8/02. 16. בנוסף לכך נטען כי תום הלב של המבקשת אינו רלוונטי לאור בטלות העיקול נוכח בעלותו של המבקש 1 ברכב מלכתחילה. 17. המשיב הגיש את סיכומיו ובהם טען, בין השאר, כי גרסת המשיב לא נסתרה מאחר וכלל לא נחקר במסגרת חקירה נגדית על תצהירו ולעומת זאת המבקש לא דיבר אמת כאשר גרסתו נסתרה בעקבות חקירות המבקשים. לעניין זה נטען כי המבקש שיקר באשר לנסיבות רכישת הרכב מה"ה רזון וכן שיקר בהתייחס לנסיבות מכירת הרכב למבקשת 2 ועל כן אין ליתן למבקשים סעד מן הצדק אותו הם מבקשים מבית המשפט תוך הפניה לפסיקה בנוגע לדרישה המוקדמת לבוא בידיים נקיות לבית המשפט. 18. המשיב טען בסיכומיו כי בניגוד לגרסת המבקש 1 לפיה רכש את הרכב ביום 18/8/02, העיד כי שילם עבור הרכב ביום 19/8/02 ועל כל פנים לא העביר את הבעלות תוך 45 ימים מיום רכישת הרכב כפי שמופיע בהסכם. 19. המשיב עמד בנוסף על סתירות שונות בהתייחס לנסיבות מכירת הרכב מהמבקש 1 למבקשת 2, ובין היתר לכך שהמבקש העיד כי התקשר בהסכם עם המבקשת מיום 19/9/02 ולעומת זאת המבקשת 2 העידה כי ההסכם נחתם רטרואקטיבית כשבועיים לאחר ה- 19/9/02. 20. עוד נטען כי המבקשת בדקה את הרכב ביום 20/9/02 וכי עובדה זו הוסתרה במכוון על מנת להימנע מחשיפת הכנת הסכם הרכישה רטרואקטיבית. 21. בנוסף נטען על ידי המשיב בסיכומיו כי המבקש 1 ביטל את ההסכם עם ה"ה רזון מאחר ולא דאג להסיר את העיקול ועל כל פנים הכנת ההסכם רטרואקטיבי מראה כוונת המבקשים להטעות. 22. המשיב הצביע בסיכומיו על כך שהמבקשים לא מצאו לנכון לזמן את ה"ה רזון לדיון, כאשר בהחלט יכלו לשפוך אור על נסיבות העסקאות. 23. המשיב הוסיף וטען בסיכומיו כי המבקשת 2 התרשלה בכך שלא בדקה אם נרשם עיקול על הרכב ואף בחרה להחזיק בידה את הרכב עם העיקול במקום להחזיר את הרכב למבקש ולא לנקוט כנגדו הליכים כלשהם כאשר ביניהם ניגוד אינטרסים מובהק. 24. לבסוף נטען על ידי המשיב בסיכומיו כי הוכחה קנוניה שכן המבקשים הסתירו מסמכים מבית המשפט, ערכו הסכם רטרואקטיבית מתוך מטרה להטעות את בית המשפט, נמנעו מלהגיש תביעה נגד ה"ה רזון, ונמנעו לזמנם לדיון וכן נטען כי יש לדחות את התביעה ולחייב את המבקשים בהוצאות תוך לקיחה בחשבון "יתרות הזכות" במאזן ההוצאות אשר נקבעו במהלך הדיונים וההחלטות השונים. 25. ב"כ המבקשים הגיש סיכומי תשובה, ובהם טענו, בקליפת אגוז, כי גרסאות המבקשים לא קרסו, שכן הוכיחו כי שתי העסקאות נעשו בטרם הטלת העיקול על הרכב על ידי המשיב. 26. לעניין ההוצאות נטען כי על בית המשפט לקחת בחשבון שלל הבקשות וההליכים אשר הוגשו וננקטו על ידי המשיב במסגרת תיק זה. 27. המשיב הגיש בקשה דחופה להגשת תגובה לתגובת המבקשים הנ"ל ובה נטען כי יש להתעלם מכל הטענות העובדתיות אשר נטענו בתגובה ללא גיבוי בראיות בתיק וביניהן הטענה לפיה העסקאות הושלמו בין הצדדים בטרם הטלת העיקול על ידי המשיב. דיון 28. בעקבות בקשת המבקשים לתקן את תובענתם, בית המשפט התבקש ליתן פסק דין הצהרתי ולהורות כדלקמן: "מיום 18/8/02 הרכב נשוא התובענה הועבר לבעלות המבקש 1 כשהוא נקי מכל חוב, שעבוד, עיקול ו/או זכות צד ג' כלשהו. מכוח בעלותו כאמור העביר המבקש 1, את הרכב אל המבקשת 2 שאף בעלותה שלה ברכב הנ"ל נקיה מכל חוב, שעבוד, עיקול ו/או זכות צד ג' כלשהו." 29. המשיב הטיל ביום 17/9/02 עיקול על הרכב במסגרת תיק הוצל"פ מס' 26-08206-02-4 אשר נפתח כנגד ה"ה רזון. 30. טענת המבקש הנה כי ביום 18/8/02 התקשר בהסכם עם ה"ה אליטוביץ ועידית ורזון שמואל על פיו רכש מהם את הרכב נקי מכל שיעבוד, עיקול או זכות צד ג' כלשהו ובמועד הרכישה נמסרו לו החזקה ברכב כאשר ביום 19/8/02 שילם לה"ה רזון את התמורה בגין הרכב. 31. עוד נטען על ידי המבקש כי לא התבצע רישום במשרד הרישוי אשר מציין את העברת הבעלות וביום 19/9/02 התקשר בהסכם עם המבקשת 2 על פיו מכר את הרכב למבקשת 2. 32. המבקש צירף לתצהירו כנספח א', הסכם קניית רכב בין המבקש - הקונה, ובין המוכר - ה"ה רזון אשר נושא את התאריך מיום 18/8/02 ובו צוין כי סך של 83,000 ₪ בגין רכישת הרכב יועבר למוכר בהעברה בנקאית לחשבון בנק דיסקונט סניף 045 מס' חשבון 612561 ע"ש רזון שמואל. בנוסף לכך צורף כנספח ב' יפויי כוח החתום והמאושר גם יחד על ידי ה"ה רזון. 33. בקשה להעברת סך של 83,000 ₪ מחשבון בנק מס' 029-409-969036 לחשבון בנק מס' 612561 בסניף 045 ע"ש רזון שמואל מיום 13/6/02 צורף לתצהירו הנ"ל כנספח ג' ובתחתית הבקשה צוין כי "הבקשה מאושרת". 34. השאלה המרכזית במקרה דנן הנה האם הרכב נרכש על ידי המבקש בטרם הטלת העיקול על הרכב ע"י המשיב במסגרת תובענה אחרת. ההוכחה המרכזית לרכישת רכב הנה הוכחת ביצוע התשלום בפועל. 35. גרסת המבקש לפיה העביר סך של 83,000 ₪ לה"ה רזון ביום 19/8/02, יום לאחר חתימת ההסכם לרכישת הרכב לא נסתרה וזאת כאשר על פני הדברים הוצג לבית המשפט העתק של מסמך אשר נחזה להיות מקורי וממנו עולה כי הועברו 83,000 ₪ באמצעות העברה בנקאית לחשבונו של שמואל רזון, כפי שצוין בהסכם הרכישה הנ"ל. 36. במידה ויוחלט כי המבקש אכן רכש את הרכב מאת ה"ה רזון בטרם הטלת העיקול הנ"ל, אין נפקות לדון בשאלה האם המבקשת 2 רכשה או לא רכשה את הרכב מאת המבקש. 37. יחד עם זאת ולנוכח הסתירה המהותית אשר קיימת בגרסאות המבקשים בנוגע למועד חתימת הסכם מכירת הרכב מהמבקש למבקשת 2, אם נחתם ביום 19/9/02 או שבועיים לאחר מכן באופן רטרואקטיבי, אותה סתירה משליכה על המשקל שיש לייחס לשני הסכמי המכר אשר צורפו בתמיכה לתובענה, שכן עיננו רואות כי קיימת סתירה בין גרסאות המבקשים בנוגע למועד חתימת ההסכם אשר נחת על ידם ובית המשפט התרשם כי גרסת המבקשת לעניין התאריך הנה הגרסה הנכונה והאמינה יותר. 38. כפי שנזכר לעיל נשאל המבקש מתי נחתם ההסכם אשר נכרת בינו ובין המבקשת והוא העיד כי "הרכב נמסר למבקשת 2 ביום 19/9/02 יום חתימת זיכרון הדברים" (עמ' 8 מול 280-283). 39. לעומת זאת המבקשת נשאלה אותה שאלה והעידה כי "ההסכם לא נחתם ביום 19/9 אלא רטרואקטיבית". (עמ' 20 מול 758). 40. לאור האמור לעיל, אין לראות בהסכם הרכישה מיום 18/8/02 כראיה עצמאית אשר תומכת בגרסת המבקש. 41. על כן, נשאלת השאלה האם המבקש הרים את נטל ההוכחה הדרוש לצורך הוכחת תשלום 83,000 ₪ עבור הרכב, ביום 19/8/02, זמן מה לפני אותו מועד שהטיל המשיב עיקול על הרכב. 42. המבקש נשאל שאלות מועטות ביותר בנוגע למועד תשלום הכסף. המבקש נשאל האם ב- 19/8 העביר את הכסף והוא השיב בחיוב. (ראה עמ' 3 מול שורה 102). 43. המשיב כלל לא התמקד בשאלה העיקרית בתובענה והיא האם המבקש הוכיח כי אכן שילם את הכספים ביום 19/8/02 לה"ה רזון. 44. המשיב אף לא נכנס לסוגיה האם 83,000 ₪ אשר שולמו על ידי המבקש, מהווים מחיר הוגן וסביר בנסיבות העניין. נושא התמורה והשלכות סכום זה על תום ליבו של המבקש כלל לא עלה בדיון אשר התקיים בפני. 45. השווה לעניין זה דנ"א 2568/97 - זהבה כנען נ' ממשלת ארצות הברית. פ"ד נז(2), 632 , וכן ה"פ (ת'א) 200370/03 דן רכב ותחבורה נ' יורי קורדובן אשר ניתן ע"י בית משפט זה. 46. בפרשת זהבה כנען נדונה השלכות סכום התמורה ששולם על ידי רוכש המיטלטלין על רקע סעיף 34 לחוק המכר, ואילו בפס"ד דן רכב ותחבורה, נקבע כי די בהפרש ניכר בין מחיר הרכישה ובין ערכו של הרכב בשוק בפועל על מנת להצביע על חוסר תום לב השולל עמידה ביסודות תקנת השוק כקבוע בסעיף 34 לחוק המכר. 47. בהעדר דיון והעלאת טענות בנושא זה, אין לקבוע כי 83,000 ₪ הנ"ל מבטאים סכום נמוך ממחירו של הרכב הנ"ל בשוק. 48. בנוסף לכך, עינינו רואות כי מחיר הרכב בהסכם אשר נחתם בין המבקשים עמד על סך של 85,000 ₪, ועל כן אין ללמוד גם מכך כי הרווח אשר היה טמון בעסקה היה כה רב ואטרקטיבי. 49. יש לציין כי אין עסקינן במכירת רכב גנוב, או אז הייתה שאלת תום ליבו של המבקש לצורך עמידה בתקנת השוק נבחנת ביתר דקדקנות, שכן היה בה בכדי להביא להכרעה בשאלת הבעלות. מאחר ומוסכם כי מדובר היה במכירה כשרה לכאורה, שהחיפזון בה נעשתה אינו פוגע בתקפותה, מוקד ההכרעה נעוץ כאמור בשאלת המועד למתן התמורה בעסקה זו. במילים אחרות, לא הוכח כי ה"ה רון גנבו את הרכב ו/או זייפו את מסמכי הבעלות של הרכב, ועל כן, אין מקום לחשוד, מראש וללא ראיות אחרות כי קיים בסיס לקנוניה בין המבקש לבין הה"ה רזון. בנוסף לאמור לעיל, אישור העברת הכספים מחשבון הבנק של המבקש לחשבונם של הה"ה רזון, זמן מה לפני מועד הטלת העיקול, מעיד, ולו לכאורה, כי הרכב נרכש ע"י המבקש בתום לב. 50. לאור האמור לעיל, הנני קובע כי המבקש אכן שילם לה"ה רזון סך של 83,000 ₪ ביום 19/8/02 ועל כן רכש את הרכב בטרם הטלת העיקול על ידי המשיב. 51. נקבע זה מכבר כי הרישום במשרד הרישוי הנו דקלרטיבי בלבד ואינו קונסטיטוטיבי. על כן, אין נפקות לכך שהבעלות ברכב לא הועברה בפועל לשמו של המבקש לפני מכירת הרכב למבקשת. 52. החוליה המשנית בפרשה הנה סוגיית מכירת הרכב על ידי המבקש למבקשת. יחד עם זאת, ומאחר ואין כל מחלוקת בין המבקשים עצמם, כי הרכב אמור לעבור לידי המבקש ועל שמה, אין מקום להיכנס לסוגיה זו ולקבוע האם עיסקת המכר השניה בין המבקשים נכרתה בתום לב והאם המבקשת אכן רכשה את הרכב בפועל. 53. יחד עם זאת אציין כי גרסת המבקשת לפיה חתמה על ההסכם רטרואקטיבי ועל כך שלמעשה "רכשה" את הרכב ביום 19/9/02 אך קיבלה זכות לבדוק את הרכב לאחר מכן במכון בדיקה וזכות לעשות שימוש ברכב למשך שבועיים על מנת לבדוק האם היא אכן מעונינת לרכוש את הרכב, אכן מעלה תמיהות ובהעדר הוכחת העברת התמורה על ידי המבקש לה"ה רזון, ספק רב אם היה מקום להיעתר אף לבקשת המבקשת לקבל פסק דין הצהרתי לפיו הנה הבעלים של הרכב. 54. לבסוף, יש מקום להתייחס לטענת המשיב לפיה המבקש הודיע לה"ה רזון כי הוא ביטל עימם את ההסכם ולעניין זה העיד המבקש כדלקמן: "תוך כדי מהלך שיחה של טלפון שאמרתי לו יש עיקול זה לא עובר בעלות אמרתי לו חביבי במידה ואתה לא מסיר את העיקול יומיים שלוש תן לי את הכסף שלי חזרה בוא נבטל את העסקה. מה אמר לי אדון רזון? אין לי כסף גם אם תרצה, אני לא יודע מה קורה איתי מבחינה כספית אל תצפה שאני אתן לך כסף חזרה אני אעזור אני אוריד את העיקול הזה...". (עמ' 11 מול 414). המבקש הוסיף והעיד לאחר מכן כי הוא חיכה בסבלנות. (עמ' 11 מול 425). 55. לאור האמור לעיל, אין לקבוע כי המבקש ביטל את ההסכם אשר נכרת בינו ובין ה"ה רזון, הלכה למעשה. 56. אשר על כן, הנני קובע כי מיום 18/2/02 הרכב נשוא התובענה הועבר לבעלות המבקש 1 כשהוא נקי מכל חוב, שעבוד, עיקול ו/או זכות צד ג' כלשהו, וכן קובע כי מכוח בעלותו כאמור העביר המבקש 1, את הרכב אל המבקשת 2 שאף בעלותה שלה ברכב הנ"ל נקיה מכל חוב, שעבוד, עיקול ו/או זכות צד ג' כלשהו. 57. בהתחשב ב"יתרות הזכות" השונות במאזני ההוצאות אשר נפסקו כנגד כל אחד מהצדדים וכן בהתחשב בהליכים המרובים אשר ננקטו בתיק זה על ידי המשיב, ומנגד היעדר התייחסות בתצהירו של המבקש, כי מדובר בהסכם אשר נחתם רטרואקטיבית בינו לבין המבקשת, הנני מחייב את המשיב לשלם לכל אחד מהמבקשים סך של 1,750 ₪ + מע"מ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל בגין שכ"ט עו"ד והוצאות. בנוסף לאמור לעיל, הנני מורה לגזברות להשיב לידי ב"כ המבקשים את הערבות הבנקאית אשר הופקדה בתיק, אולם הנני קובע כי יש לעשות כן לא לפני ה- 8/8/04. המזכירות מתבקשת להעביר העתק מפסק הדין לצדדים. ניתן היום, ה-28/7/04 , בהיעדר הצדדים. מיכאל תמיר, שופטקניית רכבעיקולזכרון דבריםרכבחוזה