החלטה 1. לבקשה שלפנינו, המוגשת בגדרו של ערר המשיבות 2-3 על אי-אישור מיזוגן, שני ראשים. עניינו של האחד הוא בקשה לצירוף המבקש כמשיב לערר, והשני הוא - בקשה לפסילת חוות דעת מומחה של פרופ' חיים פרשטמן, חוות דעת שהוגשה מטעם המשיבות 2 ו-3 לתמיכה בערר. המשיבים מתנגדים לבקשה על שני ראשיה. צירוף המבקש 2. ב"כ המבקש נשען על תקנה 27 לתקנות ההגבלים העסקיים (סדרי דין בבית הדין ובערעור), התשמ"ט-1988, לפיה "בית הדין רשאי בכל שלב של הדיון לצרף כבעל דין מי שיימצא לנכון ובתנאים שייראו לו". אין מחלוקת בין הצדדים לגבי השיקולים שנקבעו בפסיקת בית הדין לצירוף בעל דין על פי התקנה האמורה. גם ב"כ המבקש מכיר בכך שפסיקה זו קבעה "תנאים נוקשים להצטרפות, כשהעיקריים שבהם הוא הדרישה להראות 'תרומה מחדשת ובעלת משמעות'" (סעיף 32 לבקשה). ב"כ המבקש עצמו מפנה למסגרת השיקולים, כפי שסוכמה בה"ע (י-ם) 601/05, אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' הממונה על הגבלים עסקיים ואח' (תקדין): "מחד גיסא, יש לבחון ... האם יש ביכולתו של אותו גורם כדי לתרום תרומה מחדשת בעלת משמעות בקשר לסוגיה המתבררת ... מאידך גיסא, יש לשקול את יעילות ההליך, קרי, האם צירוף אותו גורם יש בו כדי לעכב את ההליך, שכן ריבוי צדדים פועל, כעקרון, נגד מגמת היעילות, וקורה לעיתים כי המצטרף מרחיב את יריעת הדיון מעבר לדרוש להכרעה ... בעת בחינת הצטרפות גורם כלשהו, יש לקחת בכלל חשבון את הצורך בהגנה על סודות מסחריים של הצדדים להליך ושל צדדים שלישיים, במיוחד אם אותו גורם הוא גורם מתחרה". עיקרן של הדרישות האמורות הוא בתנאי "התרומה המיוחדת" לצרוף. תנאי התרומה המיוחדת הועמד בעקביות ע"י פסיקת בית הדין להגבלים עסקיים. יסודו בקביעות בית הדין בראשות כב' השופטת מ' נאור בערר 1,2,3/93, דלק, חברת הדלק הישראלית בעמ' ואח' נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, וכן בערר 1/94, כור מזון בע"מ נ' עוף הנגב, בו נקבע: "מי שמבקש להצטרף להליך חייב לשכנע את בית הדין שיש לו מה לתרום להליך. לא די בכך שיש למבקש אינטרס כלכלי להצטרף להליך". הובהר שם גם שהמבקש להצטרף חייב לפרט בבקשתו מהי תרומתו: "כדי לשכנע בקיומה של תרומה אפשרית, אין מנוס אלא להיכבד ולהיכנס לפרטי התרומה בבקשת ההצטרפות". וראו גם החלטת בית הדין בראשות כב' השופטת נאור בתיק מונ' 1/93, הממונה על הגבלים עסקיים נ' חברת דובק. דרישה זו הועמדה גם ע"י בית הדין בראשות כב' השופט עדיאל, ראו ערר 10,11/99, די.בי.אס שירותי לוויין (1998) בע"מ נ' תבל תשדורת בינלאומית לישראל בע"מ, שגם בו נאמר כי האינטרס הכלכלי של מתחרה אינו טעם המצדיק צירוף. עוד ציין בית הדין שם כי המבקש צירוף אינו יכול להסתפק בטענה כללית וסתמית בדבר התרומה, והוסיף כי "אם בידה של המבקשת מידע וראיות העשויות לתרום לדיון, אין מניעה כי תעמידם לרשותו של הממונה על ההגבלים העסקיים, אשר חזקה עליו שידע לעשות בו שימוש מושכל שיתרום לבירור ההליך", וראו גם החלטות בית הדין בראשות כב' השופט עדיאל בה"ע 9/97, קווי זהב שירותי תקשורת בינלאומיים נ' בזק בינלאומי, וכן ה"ע (י-ם) 28/01, איגוד המוסכים בישראל נ' הממונה על הגבלים עסקיים ובני קרסו, מפיצי מכוניות. להחלטות אלו הצטרפה ההחלטה הנזכרת בה"ע (י-ם) 60/05, אל על נתיבי אוויר, של בית הדין בראשות כב' השופטת שידלובסקי-אור, וכן החלטתה בה"ע 4630/01, ישרכאט בע"מ ואח' נ' בנק לאומי לישראל בע"מ וגם החלטתי בבש"א 116/05, בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ ו-די.בי.אס שירותי לוויין (1998) בע"מ נ' מת"ב מערכות תקשורת בכבלים בע"מ ואח'. הממונה, כאמור, מתנגד למיזוג, והערר מוגש כנגד החלטתו בעניין זה. מבחן התרומה המיוחדת על פי הפסיקה האמורה, מניח שהממונה על הגבלים עסקיים (להלן - הממונה) יעשה את תפקידו בדיון שיתקיים בערר ויעלה לדיון את הנושאים הטעונים בירור. מאחר שהמבקש גם הוא מתנגד למיזוג, סבירה ההנחה שפעולת הממונה תשרת גם אותו. ראו, למשל, ערר 1,2,3/93, דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ ואח' נ' הממונה על ההגבלים העסקיים הנ"ל. פסיקה זו גם מניחה שיש ביד המבקש להצטרף להציג בפני הממונה את שיקוליו, ואם צריך גם את ראיותיו, וכי הממונה ישכיל לעשות בהם שימוש. 3. ב"כ המבקש חולק על פסיקת בית הדין, ולשיטתו, העמדת התנאים הנוקשים לצירוף אינה נכונה ואינה מוצדקת. בהקשר זה הוא מטעים כי, אילו אישר הממונה את המיזוג, היה חל סעיף 22(ב) לחוק, המתיר ל"כל אדם העלול להיפגע מן המיזוג" להגיש ערעור. ב"כ המבקש סבור כי הזכות להגיש ערר מקום בו הממונה מתנגד למיזוג צריכה להינתן לכל אדם הנפגע מן המיזוג, זאת במיוחד כאשר על פי פסיקת בית המשפט העליון (ע"א 2247/45), הדיון בבית הדין נערך "דה נובו", על דרך "שמיעה מחדש". ב"כ המבקש מדגיש בהקשר זה את חשיבותה של זכות הטיעון, המעוגנת בכללי הצדק הטבעי. לדבריו, אי-צירוף המבקש יגרום לו נזק כבד, כי לא יהיה לו יומו בבית הדין, וגם תימנע ממנו הזכות לערער אם בית הדין יאשר את המיזוג. דא עקא, שבטענתו האמורה יש לב"כ המבקש גם ויכוח עם המחוקק ולא רק עם פסיקת בית הדין. הדעת נותנת שלא בכדי המחוקק לא פתח דלת רחבה בפני המתנגדים למיזוג להגיש ערר במצב בו הממונה מתנגד למיזוג, כעולה מתיאור המצב החוקי ע"י ב"כ המבקש, שהובא לעיל. כאשר הממונה מתנגד למיזוג, די בו לייצוג האינטרס הציבורי שהמחוקק מכיר בחשיבותו. חזקה שאם האינטרס של המבקש נכנס לגדר אינטרס ציבורי זה - יטיב הממונה על הגבלים עסקיים להציגו. 4. ב"כ המבקש מוסיף וטוען, לחלופין, כי המבקש עומד בדרישת התרומה המיוחדת. לעניין זה הוא מטעים כי, טענותיו אינן מתמצות באינטרס הציבורי של שמירה על התחרות ההוגנת, המיוצג על ידי הממונה. כדבריו: "המבקש יציג בגישה שונה, מן הזווית של בעלי תחנות הדלק הנפגעים באופן ישיר מן המיזוג את ההיבטים העובדתיים המשפטיים והציבוריים בכל הנוגע למיזוג". לכן, על פי הנטען, רק ע"י הצירוף תמומש זכות הטיעון של המבקש, בין בבית הדין ובין בבית המשפט העליון, אם תינתן החלטה המאשרת את המיזוג והמבקש יערער. ברם, בחינת הבקשה מעלה כי זו אינה מבהירה את מהות הזווית המיוחדת של המבקש, השונה מזו של הממונה, ואשר לא תבוא ממילא לדיון בפני בית הדין ע"י הממונה, וגם אינה מבהירה מדוע אין ביד המבקש להביא את עניינו המיוחד כדבריו, בפני הממונה, המטפל בנושא ביסודיות והמתנגד למיזוג. ב"כ הממונה ציין בתגובתו לבקשה כי מאז הוגשה הודעת המיזוג ביצע הממונה בדיקה כללית מקיפה ומעמיקה, בין השאר לאור שמיעת קשת רחבה של טענות, בהן טענות המבקש עצמו, נגד אישור המיזוג. עמדת המבקש בעניין המיזוג חופפת במידה רבה לעמדת הממונה. בנסיבות אלה, טוען ב"כ הממונה, היה על המבקש להראות איזה סוג טענות לא נבחנו על ידי הממונה ומדוע לא יכולות סוגיות אלה לקבל ביטוי במסגרת טיעוני הממונה. אכן, המבקש לא פירט את אופן הפגיעה המיוחד הנטען על ידו, שאינו נכנס לגדר חששות הממונה, להוציא העלאת חשש שמא יועלה ע"י הממונה תנאי למיזוג שעניינו מכירת תחנות תידלוק. בתגובת הממונה הובהר שהוא אינו סבור כי הוראה בדבר מכירת תחנות תידלוק תועיל כדי להסיר את החששות התחרותיים הכבדים האופפים את עסקת המיזוג. בהקשר לאפשרות רחוקה זו - שאוזכרה קצרות בבקשה - נציין כי, אם נושא זה יועלה על הפרק כאפשרות ריאלית, יהא מקום לצרף את המבקש באותה עת והבקשה תישקל מחדש. ואולם, בשלב זה, אין הבקשה מגלה את אותה תרומה הנחוצה לצרוף. יתר על כן, ככל שהמבקש מדגיש כי האינטרס שלו אינו חופף את האינטרס הציבורי של שמירה על התחרות ההוגנת המיוצג על ידי הממונה, הריהו לכאורה מבקש להציג אינטרס בלתי רלוונטי לדיון, אשר מתמקד במבחן הקבוע בסעיף 21(א) לחוק. כדברי המשיבות 2-3 בתגובתן (סעיף 4.2.4): "היות שהשאלות הרלבנטיות היחידות בהליך ערר זה היא השפעת המיזוג על התחרות והציבור, להבדיל מהשפעתם על קניינם של בעלי תחנות התדלוק, אותה הזווית אשר הארגון היה יכול להאיר (אם הוא היה טורח לפרט מהי בכלל אותה זווית - פירוט שלא נעשה) אינה רלבנטית כלל להליך הערר אליו הוא מבקש להצטרף". 5. לסיכום, המבקש לא הראה שאמנם יש לו זווית מיוחדת ושונה שבגדרה תתבטא תרומתו המיוחדת לגופו של הערר. מהבקשה עולה כי המבקש מייחס לעצמו תרומה גם בשאלה הנכנסת לגדר חלקה השני של בקשתו - יכולתו להציג את בעיית ניגוד האינטרסים של המומחה מטעם המשיבות ולהביא לפסילתו. ברם, תרומה נטענת זו אין בה כדי לשנות התמונה בעניין הצרוף, ולו מן הטעם שההכרעה לגביה תעשה כבר בהחלטה זו, לאחר שהמבקש פרש בעניין זה את טענותיו. 6. לדרישות הנוקשות לצירוף שאומצו ע"י בית הדין אמנם טרם ניתן אישור ע"י בית המשפט העליון, ועל כן אנו רואים לנכון להרחיב קמעא בהדגשת חשיבותן. אין ספק שדרישות אלו מונעות סירבול הדיון ע"י צירוף צדדים, ובכך תורמות ליעילות הדיון, והנסיון המצטבר בדיוני בית הדין להגבלים עסקיים מלמד זאת. בהקשר לכך ציין בית הדין, בערר 1,2,3/93, דלק, הנזכר לעיל: "רק נסיון מצטבר יש בו כדי ללמוד עד כמה צירופם של צדדים מכביד באמת על ההליך". נוסיף כי, הנסיון המצטבר מאז נכתבו דברים אלה התרחב, והוא מחזק את חשש ההכבדה. אין ספק שכדי שבית הדין יוכל למלא את תפקידו בחיי הכלכלה השוטפים, יש למנוע ממנו עיסוק בנושאים מיותרים. בה בעת, דרישות אלו מביאות בחשבון במידה הנאותה את נושא הצגת האינטרסים בפני בית הדין. בנוסף, אין בדרישות האמורות כדי לקפח את מבקש הצירוף, מאחר שככל שהאינטרס שלו נכנס לגדר האינטרס הציבורי של ההגנה על התחרות גם הוא מוגן באמצעות הממונה, ואם מדובר באינטרס אחר, ההגנה עליו במסגרת זו לא הוכרה ע"י המחוקק. הממונה על הגבלים עסקיים הוכיח בתיקים רבים את יכולתו להתמודד בהצלחה עם נושאים מורכבים. לכן, מושג בגישה האמורה האיזון הראוי בין השיקולים הרלוונטיים, ובכללם שיקולי היעילות. אילו גישת בית הדין היתה פותחת פתח רחב יותר לצירוף צדדים, קיים חשש שבית הדין היה מוצף ע"י מצטרפים, שהרי מטבע הענין רבים בשוק יכולים לטעון שהם נפגעים ע"י מיזוג. נוסיף כי, למחוקק יש עניין שלא לעכב את מימוש אותם מיזוגים שאינם פוגעים בטובת הציבור, ראו: הצעת חוק ההגבלים העסקיים, שבה נאמר: "המגמה היא שאותם מיזוגים שאין לגביהם חשש של פגיעה בטובת הציבור ואשר על כן ניתן להניח שגלום בהם יתרון כלכלי למשק יוכלו להגיע לכלל מימוש ללא עיכוב מיותר" (ה"ח 1647 התשמ"ד, עמ' 50), וראו גם ע"א 4843/91, אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' עלית תעשיות מזון ישראליות בע"מ ואח' (תקדין), שבו נאמר: "במקרה של מיזוגים יש חשיבות מיוחדת למהירות ויעילות ההליך - הן בצידו המנהלי והן בצידו השיפוטי - וזאת מעבר לשיקולי היעילות הרגילים". נעבור לחלקה השני של הבקשה, שעניינה פסילת חוות הדעת האמורה. פסילת חוות הדעת 7. הבקשה לפסילת חוות הדעת מושתתת על העובדות הבאות: פרופ' פרשטמן משמש בשני תפקידים ציבוריים. האחד - כחבר הוועדה לפטורים ומיזוגים (ועדה סטטוטורית הפועלת מכח סעיף 23 לחוק), והשני - כחבר הוועדה לבחינת חוק ההגבלים העסקיים (ועדה ציבורית שמונתה ע"י שר התמ"ת לבחון את הטעון תיקון בחוק ההגבלים העסקיים). המבקש מוסיף כי נודע לו שקודם שניתנה החלטת הממונה הקודם להתנגד למיזוג, פנה פרופ' פרשטמן לממונה כיועצן הכלכלי של המשיבות 2 ו-3, כדי לשכנעו לאשר את המיזוג. נושא זה הועלה ע"י המבקש גם בעתירה לבג"צ (בג"צ 10821/05), אשר נוסחה צורף לבקשה. שתי העובדות שצוינו פורטו ע"י המומחה פרופ' פרשטמן עצמו בחוות דעתו. נראה כי המומחה סבר כי עובדות אלו יש בהן דווקא כדי לתמוך במשקל חוות דעתו. אכן, בכך לא טעה. העובדות האמורות תורמות למשקל מומחיותו הן במובן זה, שהן מלמדות לכאורה על חשיפתו לידע רחב באמצעות ההשתתפות בדיונים באותן וועדות, והן במובן זה שהן מלמדות שהוא נמצא ראוי ליטול חלק בוועדות כמי שיש לו ידע ויש בידו לתרום בנושאים בהם הן עוסקות. לעניין הועדה המייעצת למיזוג חברות, קובע חוק ההגבלים העסקיים, בסעיף 23, דרישת כשירות גבוהה "תוקם ועדה מייעצת לעניין מיזוג חברות שחבריה הם בעלי ידע ומומחיות בכלכלה". בנוסף, העובדות מניחות יסוד להערכה שלמומחה עניין לבטא בחוות הדעת את דעתו האמיתית, לפי מיטב מקצועיותו, כדי לא לפגוע בשם הטוב שהביא לבחירתו לאותן וועדות. להלן, בסעיף 9, נתייחס לעובדה שמדובר במומחה מטעמו של צד, עובדה שהשלכתה מאזנת את התמונה האמורה. מכל מקום, עלינו להבהיר כי האמור לעיל הוא בבחינת שיקולים אפשריים, שאינם, בשלב זה, בבחינת ממצאים לגבי משקל חוות דעת המומחה, שעדותו טרם נשמעה. טענותיו של ב"כ המבקש בשלב זה אינן מתייחסות לגוף חוות הדעת, אלא הן בבחינת טענות סף לגבי פסלותה, ולכן התשובה הניתנת לגביהן כאן היא במישור העקרוני תיאורטי בלבד. נוסיף ונדגיש כאן כי, חוות דעת של המומחה פרשטמן תיבחן על ידינו בבוא העת - בין השאר לאור עדותו ודבריו בחקירה הנגדית - כפי שנבחנת כל ראיה, ללא דעה מוקדמת לכיוון זה או אחר. 8. ב"כ המבקש טוען כי לא יכול להיות כל צל צילו של ספק כי המשיבות 2 ו-3 שכרו את שירותיו של פרופ' פרשטמן בשל קשריו, תפקידו ומעמדו, ולשיטתו, עובדה זו כשלעצמה מביאה לפסלות חוות הדעת. בהקשר זה הוא מפנה לבג"צ 202/90, י.ב.מ ישראל נ' משרד המשפטים, פ"ד מה(2) 265, 273-274. ברם, אין קביעות בג"צ 202/90, י.ב.מ, מלמדות כי יש לפסול את חוות דעתו של פרופ' פרשטמן כאן, וזאת מהטעם שאין פרופ' פרשטמן, כמומחה מטעמו של צד, מבצע תפקיד ציבורי כלשהו שבגדרו חל עליו האיסור להימצא בניגוד עניינים. בבג"צ 202/90, י.ב.מ, נפסל המשיב מר דקסל, מאחר שהיה בעל השפעה, כיועץ, על פרויקט מיחשוב בתי המשפט בעת שהיה קשור עם אחת החברות המעוניינות. בית המשפט העליון קבע: "אסור היה על דסקל לשמש בעת ובעונה אחת גם כיועץ למשרד האוצר בענייני העבודה נשוא עתירה זו, וגם כעובד שכיר של תדיראן ... הטענה הינה כי נוצר הלכה למעשה ושלא במתכוון מצב של ניגוד עניינים אשר חייב הסתלקותו של דסקל מטיפולו בעניין" (עמ' 272-273). מפסק דין זה לא ניתן ללמוד כי נדרשת גם עזיבת המומחה את העניין הפרטי. מסקנה כזו לא רק שאינה מתבקשת עניינית, והיא גם מנוגדת לכאורה לעקרון חופש העיסוק. בתשובת משיבות 2 ו-3, הודגש כי העובדה שהמומחים הנוטלים חלק בוועדות האמורות פועלים כמומחים בתחומים פרטיים ידועה לממונה ומקובלת עליו. ואולם, לשיטתנו, אם יש פגם בכפל התפקידים - ואין אנו קובעים כך - תחום השפעתו הוא התחום הציבורי. נוסיף כי, אין אנו רואים סיבה לקבוע שבמתן חוות הדעת מנצל פרופ' פרשטמן מידע מיוחד אליו נחשף בעת שבתו באותן ועדות ואשר נשמר בסוד, או, כדברי ב"כ המבקש "חומר חסוי". הובהר בתשובת המשיבות כי פרופ' פרשטמן לא ישב בדיוני ועדת המיזוג שדנה במיזוג, לא נכח בדיון כלשהו הקשור לנושא, וגם לא קיבל כל נתון רלוונטי מכח ישיבתו. ב"כ המבקש מוסיף וטוען כי לא יעלה על הדעת שחבר הוועדה לפטורים ולמיזוגים, אשר המליצה לממונה להתנגד למיזוג - יופיע כמומחה בבית הדין לתמיכה בעמדה הפוכה התומכת באישור המיזוג. עוד טוען ב"כ המערער כי לא יעלה על הדעת כי מי שמחזיק סמכות של ועדה מייעצת ושל סמכות מינהלית יעמוד על הדוכן בבית הדין הנכבד, ועובדי הרשות להגבלים עסקיים יידרשו לחקור אותו ולטעון נגדו, וזאת כאשר במקביל עליהם להתייעץ עמו בוועדה למיזוגים ולפטורים, להציג בפניו חוות דעת מקצועיות ואף להיות כפופים להצבעתו לאישור כללי פטור סוג. אשר לטענות אלו, אומר כי אין אנו סבורים שתפקידו של פרופ' פרשטמן כחבר הוועדה מחייב אותו גם לקבל את הכרעותיה בנושאים בהם לא נטל חלק כחבר וועדה, ובאשר לחשש שמא מעמדו הציבורי כיועץ הועדה לפטורים ולמיזוגים יביא ליתן משקל יתר לעדותו או ימנע מנציגי הממונה לחקור אותו כדבעי או להתנגד לדעתו - חשש זה אינו נראה לנו ממשי. אין ספק כי נציגי הממונה יעשו כל שביכולתם לתקוף את חוות דעתו כדי שבית הדין יאשר את גישתו השונה של הממונה. 9. אכן, יש להגדיר את מעורבותו של פרופ' פרשטמן כנותן חוות הדעת - עיסוק פרטי, ויש מקום גם להעריך כי נתן שירות זה בעבור שכר. ואולם, כל מומחה מטעם בל דין מקבל בדרך כלל שכר מאותו בעל דין, ואין בכך כדי להביא לפסילתו. ברם, כדי להניח דעת ב"כ המבקש, נציין כי כל מומחה מטעם בעל דין מחייב את בית המשפט לזהירות מיוחדת ביחס לבחינת חוות דעתו, אבל פעולת הבחינה הזהירה של חוות הדעת מוכרת לשופטים ואינה מעוררת קושי מיוחד, ואין צורך בתמיכת והדרכת המבקש לצורך זה (ע"י צירופו כמתדיין). יתר על כן, אין ספק כי המומחה ייחקר נגדית ע"י הממונה, במגמה למוטט את חוות דעתו, ולכן מלאכתו של המבקש תעשה ע"י אחרים. 10. ב"כ המבקש מוסיף וטוען כי מתן חוות דעת כלכלית התומכת באישור המיזוג והגנה על עמדה זו בבית הדין להגבלים עסקיים עשויה להשפיע על שיקול דעתו של פרופ' פרשטמן בהתייעצויות הוועדה לגבי מיזוגים אחרים, היות ושיקול דעתו בוועדה לא יכול להיות נקי מעמדתו התומכת במיזוג. אין אנו רואים צורך להתייחס לגופה של טענה זו, מאחר שברי שהיא אינה נוגעת לעניין שלפנינו. אין על בית הדין לבחון את שאלת ההשלכות של עדות פרופ' פרשטמן בתיק זה על פעילותו בתחומים אחרים. אם כטענת המבקשת מתעוררת בהקשר זה בעיה מתחום המשפט המנהלי - כפי זו שנבחנה בבג"צ 202/90, י.ב.מ. ישראל בע"מ - יש בידה לבחנו ע"י ערכאה אחרת בתיק המתאים. 11. מסקנתנו היא, אפוא, שלא ניתן להשתכנע כי ביד המבקש להצביע על תרומה מיוחדת, הן בכל הנוגע להארת הנושא מזווית הראיה המיוחדת של בעלי תחנות תידלוק העלולים להיפגע מן המיזוג, כטענתו, והן בכל הנוגע לטענת ניגוד העניינים. לאור האמור, הבקשה לצרוף המשיב נדחית. כמו כן נדחית הבקשה להורות על פסילת חוות דעתו של פרופ' פרשטמן. אין צו להוצאות. דיני חברותמיזוג חברותאישור מיזוג