1. התובע הגיש כנגד הנתבעות תביעה למתן סעד הצהרתי, כי פרישתו לגימלאות בטלה, וכי הוא זכאי להמשיך לעבוד אצל הנתבעות, וכן לתשלום גמול פיקוח והשלמה ל-90 שעות נוספות גלובליות, פדיון חופשה שנתית וגמול בגין תואר שני, הפרשי שכר עקב שינוי היקף משרתו של התובע, הפרשים בתשלומים לקרן השתלמות, לקופת גדיש, ובמענק הפרישה, ופיצויים בגין הפרת חוזה ועקב ניהול מו"מ שלא בתום לב ובדרך מקובלת.   2. הנתבעת 1 הינה עירייה הפועלת עפ"י פקודת העיריות ( להלן: "העירייה").   3. הנתבעת 2 הינה חברה עירונית, אשר החלה לפעול ב-1993 (להלן: "החברה").   4. בין העירייה לתובע התקיימו יחסי עובד-מעביד ברציפות.   5. עד 1985 שימש התובע כמנחה לחינוך חברתי.   6. החל מחודש מאי 1985 שימש התובע כמנהל מתנ"ס ברובע ה'.   7. החל מ-1993 ועד 11/94 שימש התובע כמנהל מתנ"ס ברובע ד'.   8. החל מ-12/94 עבד התובע במשרד המטה של החברה.   9. בתאריך 6.12.95 אישרה מועצת העירייה את פרישתו של התובע לגמלאות החל מ-1.12.95 (נספח יז' לתצהיר יצחק גבאי).   10. ה כ ר ע ה   האם התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לחברה?   הצדדים מסכימים, כי לאורך כל תקופת עבודתו התקיימו יחסי עובד-מעביד בין התובע לעירייה.   על מנת שנקבע, כי מדובר במעבידים במשותף, יש להראות כי מתקיים קשר חוזי בו זמנית בין עובד לבין שני מעבידים. למשל, אדם המתקשר עם שניים שחצרות בתיהם סמוכים, על מנת לבצע עבודות גינון אצל כל אחד משניהם ומקבל שכרו מכל אחד מהשניים. ראה: דב"ע נו/308-3 אלי אבשלום נ' כור מתכת בע"מ, פד"ע ל 513. דב"ע מג/22-2 יואב גבע נ' מדינת ישראל, פד"ע טז 318.   11. במקרה שלפנינו, לתובע היה חוזה עבודה אחד - עם העירייה. החברה לא הצטרפה לעירייה כצד לחוזה העבודה של התובע. התובע עבד בעבודה אחת אמנם אצל החברה ולא אצל העירייה, אבל אין מחלוקת, כי לא עבד בנפרד גם אצל העירייה וגם בחברה.   בפרשת אריה אולברג, נדון מקרה הדומה לעובדות תיק זה; שם הושאל עובד ע"י עיריית חיפה לבית הגפן. בין השאר נקבע שם, כי אין בהשאלתו של עובד כדי להפוך אותו לעובד המקום בו הוא מבצע את העבודה; אלא אם התקיימו ביחסים שבין השואל והעובד המבחנים הרגילים לקיומם של יחסי עובד-מעביד; מי קיבל את העובד לעבודה, מי רשאי לפטרו, מי ישלם את שכרו, כיצד דיווחו עליו למס הכנסה, ממי ביקש חופשה, למרותו של מי הוא סר ולמי יש פיקוח עליו. אפילו קיבל העובד תשלום שמכונה שכר, אש"ל והחזר הוצאות מהמקום שבו הוא עובד, לא יהיה בכך כדי ללמד על כך כי הוא הפך להיות עובד של השואל.   ראה: דב"ע נא/82-3 אריה אולברג נ' בית הגפן, עיריית חיפה, פד"ע כ"ג 256.   12. התובע התקבל לעבודה אצל העירייה ואצלה גם סיים לעבוד. מחליפת המכתבים שבין מר מזרחי למנהל אגף חינוך ותרבות מ-13.8.95, וממכתביו אל מר גבאי ברור, כי התובע מושאל ובתום ההשאלה הוא מוחזר לעירייה ואשר בפועל, ולבקשתו של התובע התקבלה בעירייה, החלטה על פרישתו של התובע לגמלאות.   13. התובע קיבל את שכרו לאורך כל תקופת עבודתו מהעיריה ויעידו על כך תלושי השכר, ומאזן החופשה השנתית, כך גם דיווח למס הכנסה. השלמת השעות הנוספות הגלובלית אותה שילמה החברה במשך מספר חודשים, אין בה כדי לכרות חוזה עבודה בין החברה לתובע.   14. בהיותו עובד מושאל, אין חולק על כך, שהתובע היה תחת פיקוחו של מנכ"ל החברה - מר מזרחי . אולם, על פי מכתביו של התובע שהוגשו על ידו במסגרת תיק המוצגים שלו פונה הוא בכל עניין של תיקון דרגת שכר, הוא פונה למר גבאי (נספחים כ"ו, ל') , פדיון חופשה (נספח כ"ו) ובאותו אופן מקבל התובע ממר גבאי ב 30.10.94, סיכום דיון על שינוי בתנאי שכרו החל מ 1.1.94 (נספח כ"ה לתצהיר גבאי)   15. התובע גם זכה להגנה המקצועית של יו"ר ועד העובדים בעירייה ( נספחים י"ב - י"ג לתיק המוצגים שלו) ואח"כ להגנת ההסתדרות שגם היא כרוכה בעירייה.   16. מכל האמור עולה כי התובע היה "עובד מושאל" ולא עלה בידו להוכיח , כי נוצרו יחסי עובד מעביד בינו לבין החברה החל בתקופה בה עבד במתנ"ס ד'.   17. האם התובע זכאי לסעד הצהרתי, לפיו פרישתו לגמלאות בטלה וכי הוא זכאי לשוב לעבודה אצל הנתבעות   התובע טוען, כי מאחר ולא התקיימו התנאים שהעמיד להסכמתו לעזוב את ניהול מתנ"ס ד' ומאוחר יותר להסכמתו לפרישתו לגמלאות מרצון, יש לקבוע, כי פרישתו לגמלאות בטלה וכי הוא זכאי לחזור לעבודתו.   18. לצורך בחינת טענת התובע, נביא את מסכת העובדות כפי שעולה מראיות הצדדים, לפי סדרה הכרונולוגי מאז שהתובע סיים לעבוד במתנ"ס ד'.   הנפשות הפועלות במסכת זו, הם בראש ובראשונה התובע, מר אריה ללוש, אשר שימש כנציג מנהלי המתנ"סים בחברה, מר יצחק גבאי, אשר שימש כמנהל אגף כח אדם בעירייה, ומר יגאל מזרחי שהיה מנהל החברה.   19. מר ללוש מסר בתצהירו, כי בנובמבר 1994 השתתף בפגישה, בה נכחו התובע ומר מזרחי, אשר עניינה היו תנאי עזיבתו של התובע את תפקידו כמנהל מתנ"ס ד'.   בפגישה זו התחייב מר מזרחי, כי העירייה תאשר לתובע גמול פיקוח וכן השלמה ל-90 שעות נוספות גלובליות. באם הליכי האישור יימשכו זמן רב, הבטיח מר מזרחי, כי האישור יהיה רטרואקטיבי. עד אשר יאושרו התוספות הנ"ל, התחייב מר מזרחי, כי החברה תשלם לתובע את ההפרש בין שעור השעות הנוספות המשולמות לו בפועל לבין 90 שעות נוספות גלובליות. מר ללוש סיפר, כי בעקבות כך הסכים התובע לעזוב את תפקידו במתנ"ס ד'.   בחקירתו הנגדית סיפר מר ללוש, כי עובד עירייה המושאל לחברה עירונית ומקבל הבטחות מהמנהל הישיר שלו, לא יהיה להן כל תוקף מבלי שאושרו ע"י אגף כוח אדם בעירייה (עמ' 2, שורות 1-2). עוד ציין מר ללוש, כי מי שעובד 25 שנים בעירייה אמור להיות בקיא בפרוצדורה של אישור שכר (עמ' 2, שורה 8).   20. בתאריך 15.11.94 כתבו מר מזרחי ומר אילן גילאון לתובע, כי בהתאם לשיחות ביניהם, הוא עובר מתפקידו כמנהל מתנ"ס ד' לתפקיד מטה בחברה העירונית (נ/1).   21. בתאריך 6.12.94 ובתאריך 7.12.94 כתבה הגב' אטי גל - יו"ר ועד העובדים בעירייה, למר מזרחי, וביקשה להשלים את השעות הנוספות וכן לדאוג לו לגמול פיקוח החל מ-1.11.94 (נספחים יא'-יב' לתיק המוצגים של התובע).   22. בתאריך 28.12.94 כתב מר מזרחי לתובע כהאי לישנא:   "בהמשך לשיחתנו בנושא נקבע כי עליך לעבור תפקיד מניהול מתנ"ס ד' למטה החברה ולעסוק בתחומים הבאים: - פיתוח נושא ההדרכה ברמה של צוותי מתנ"סים. - גיוס משאבים ממקורות שונים. - קשר בין מפעלים למרכזים קהילתיים. החברה תשלים את מכסת השעות הנוספות הגלובליות ל-90 שעות, בדיוני התקן הקרובים אבקש שעיריית אשדוד תתייחס לבקשתך לאשר לך גם תוספת של גמול פיקוח והאישור יחול רטרואקטיבית מינואר 95, כל זאת כמובן מבלי לפגוע בתנאי עבודתך הנוכחיים" (נספח א' לתצהיר מזרחי).   23. בתאריך 22.1.95 כתב מר גבאי למר מזרחי, כי קרא את מכתבו של מר מזרחי לתובע והוא אינו מקובל עליו. אישור שכר כדוגמאת האמור במכתבו של מר מזרחי, תהא מקובלת לדעת מר גבאי, רק אם התובע יעזוב את העירייה ויועסק ישירות ע"י החברה (נספח ד' לתצהיר מזרחי). 24. בתאריך 29.1.95 השיב מר מזרחי למר גבאי, כי התובע הוא עובד עירייה ואגף כח האדם בעירייה רשאי להציע לו כל תפקיד אחר. תוספת 25 שעות נוספות באה מתקציב החברה ולא מתקציב העירייה. לגבי גמול פיקוח, ציין מר מזרחי, כי הוא רק ממליץ והמלצה זו אינה מחייבת את העירייה (נספח ה' לתצהיר מזרחי).   25. בתאריך 5.4.95 כתב מר מזרחי למר אמיר, כי לאחר שיחות רבות בהן הובהר לתובע, כי אינו מבצע את תפקידו כפי שסוכם, הוא אינו מוצא מקום להמשיך ולשלם לו השלמת שעות נוספות. על כן החל מחודש 5/95 יופסק התשלום. כמו כן מר מזרחי מציין, כי מסר למר גבאי שלא ניתן למצוא לתובע תפקיד מתאים בחברה (נ/3).   26. בתאריך 13.8.94 כתב מר מזרחי למר משה מירון, מנהל אגף חינוך ותרבות בעירייה, כי מאחר והתובע אינו ממלא את התפקיד שהוטל עליו בחברה ויתכן שמסיבות אובייקטיביות, ומאחר ואין לחברה תפקיד הולם להציע לתובע, מבוקש למצוא לו תפקיד מתאים (נספח ב' לתצהיר מזרחי).   27. בתאריך 1.11.95 כתב מר גבאי לתובע, כי בעקבות ישיבה עם מר מזרחי, בה נטען, כי התובע לא נראה בעבודתו משך 4 חודשים וחצי, וכי אינו מבצע כל מטלה, משכורתו מעוכבת (ת/4 ונספח ג' לתצהיר גבאי).   28. התובע סר למשרדו של מר גבאי ב-7.11.95, ובעקבות השיחה עימו כתב למר גבאי, כי עד לבירור העניין הוא מסכים, כי המשכורת תשולם ע"ח החופשה המגיעה לו. בסוף המכתב מציין התובע, כי "הסכמה זו היא זמנית ובלחץ הנסיבות" (נספח ד' לתצהיר גבאי).   29. בתאריך 15.11.95 כתב התובע למר גבאי מכתב שבנדון בו נכתב: "תנאי פרישה". מפאת חשיבות תוכנו נביא אותו במלואו: "בלחץ הנסיבות (עיכוב משכורת וכד') ובלי לותר על טענותי בדבר קיפוח וחוסר צדק וחוסר יושר ביחס כלפי, אני מבקש לאשר לי תנאי פרישה כדלקמן: א. 67%-65% פנסיה על בסיס: 10 שנים ראשונות - 2% לשנה. + יתר השנים - 3% לשנה. + תוספת מיוחדת כנכה צה"ל. ב. מענק פרישה מלא - 12 חודשים, בהנחה שאכן כדבריך לא ניתן לקבל יותר. ג. המשך תשלום משכורת מלאה עד 31.8.96 כמתחייב מההסכם הקיבוצי שחל עלי. ד. השלמת מכסת השעות הנוספות הגלובליות שלי ל-90 שנ"ג לחודש. הן תחליף לדרגת פרישה והן כמילוי חלקי של הבטחות בכתב ובע"פ שניתנו לי. ה. ביטול כל הניכויים השרירותיים שנעשו ממכסת ימי החופשה שלי ללא אישורי והסכמתי.   אני מבקש להבהיר, כי עבודתי בתפקידי השונים, נעשתה על בסיס הסכם כתוב בחתימת כל האנשים המוסמכים בעירייה, שהעתקו נמסר לך ואשר אין כל מסמך מאוחר יותר שמבטל או משנה אותו. אדרבא, יש רק חיזוקים מאוחרים יותר.   ככל היודע לי, התנאים הנ"ל אינם מהווים תקדים גם בעיריית אשדוד.   מכתב זה הוא בגדר הצעה תאורטית בלבד ואין לראות בו הסכמה מצידי לפרישה או התפטרות מרצון או לוויתור כלשהו על זכויותיי. אני מוכן גם להבא להמשיך ולמלא בעירייה כל תפקיד הולם ובלבד שלא תהיה פגיעה בשכרי ובתנאי העסקתי". (נספח א' לתצהיר גבאי).   30. בתאריך 22.11.95 כתב התובע למר גבאי, כי לאור התייעצות עם אנשי מקצוע הוא מבקש ליישם את ההסכם, לפיו הוחלט לתת לו השלמה ל-90 שעות נוספות גלובליות וכן גמול פיקוח. התובע ביקש לקחת זאת בחשבון לצורך תנאי הפרישה וזאת בהמשך למכתבו מיום 15.11.95 בנוגע לתנאי פרישתו (נספח יד' לתיק המוצגים מטעם התובע).   31. בתאריך 28.12.95 כתב מר גבאי לתובע, כי מועצת העירייה, בישיבתה מיום 6.12.95, אישרה את פרישתו לגמלאות החל מ-1.12.95 בתנאים של פנסיה בשיעור 60%, מענק פרישה בשיעור של שבועיים לכל שנת עבודה ולא יותר ממשכורת שנתית אחת, וחלף הודעה מוקדמת של 6 חודשים (נספח יז' לתצהיר גבאי).   32. בתאריך 7.1.96 כתבה הגב' יונה הוכמן, מזכירת הסתדרות הפקידים למר גבאי, כי מאחר וההחלטה על פרישתו לגמלאות של התובע נעשתה בהתעלם מדרישותיו, אין הוא פורש ומתכוון לתבוע המגיע לו עפ"י החוק (נספח ו' לתיק המוצגים של התובע).   33. העירייה העבירה לחשבון התובע במהלך חודש ינואר סכומים בסך של כ-165,000 ₪ ע"ח מענק פרישה ו-6 חודשי הודעה מוקדמת.   34. בתאריך 4.2.96 כתבה עו"ד טויזר וינר, היועצת המשפטית במרחב דרום בהסתדרות החדשה, לעירייה, כי העירייה נדרשת לאפשר לתובע להמשיך ולעבוד ובכלל זה לשלם לו את שכרו וזאת עד לסיום המו"מ על תנאי פרישתו (ת/2).   35. התובע הודיע למר גבאי ב-6.2.96, כי הוא מחזיר לעירייה את מלוא הסכום שקיבל בשיק שהליט למכתבו, וכי הוא ממשיך לראות עצמו עובד העירייה (ת/1).   יצויין, כי השיק שנשלח לחברה מעולם לא נפרע ע"י העירייה.   36. בתאריך 17.3.96 נפגש התובע עם מר גבאי, מר מזרחי, מר יוסי סבג והגב' יונה הוכמן. הפגישה עסקה בתנאי פרישתו של התובע. עפ"י הסיכום שמצא את ביטויו בכתב ידו של מר גבאי ובמכתב של התובע, עולים העקרונות הבאים:   36.1 שיעור הגימלה החודשית יעמוד על 65% מהשכר הקובע. 36.2 העירייה תשלם לתובע תוספת בשיעור 5% בגין תואר שני, עפ"י האישור שהתובע המציא מיום זכאותו. 36.3 העירייה תשלם לתובע עפ"י משרה של 120 שעות ולא 126 שעות. 36.4 העירייה תשלם לתובע 2 חודשי משכורת, עד סוף 31.8.96, והתובע יוותר על חודש משכורת אותו יתרום. 36.5 הצדדים יפנו לועדה פריטטית על מנת שתכריע בנושא השלמת השעות הנוספות הגלובליות לשיעור של 90 שעות וכן התשלום עבור גמול פיקוח. (נספחים ז, ח, לתיק המוצגים מטעם התובע).   37. בתאריך 21.3.96 כתב התובע למר גבאי, כי הוא מצרף את סיכום הדברים מהישיבה שהתקיימה ב-17.3.96, וכי הוא מסכים להעברת הדיון לועדה הפריטטית בנושאים השנויים במחלוקת. יחד עם זאת, התובע ציין במכתבו, כי הוא ממשיך לראות בהדחתו מניהול מתנ"ס ד', אי-קיום ההסכמים וההבטחות ובאילוצו לפרוש משום עינוי דין וקיפוח והוא שומר לעצמו את הזכות לנקוט כל אמצעי חוקי שיביא לתיקון המעוות (נספח ט' לתיק המוצגים מטעם התובע).   38. בתאריך 30.4.96 כתבה הגב' הוכמן למר יצחק רוכברגר מזכיר חטיבת עובדי הרשויות המקומיות בהסתדרות החדשה, כי היא מבקשת לזמן ועדה פריטטית לדיון בנושאים שהוסכם עליהם בעקבות פרישת התובע (נ/2).   39. בתאריך 21.5.96 כתב מר שלמה שטרן, מזכיר בחטיבת הרשויות המקומיות בהסתדרות הפקידים, לגב' הוכמן, כי מאחר ומדובר בנושא הדיון בפני הועדה הפריטטית, שהוא הבטחת מנהל מתנ"ס שלא קויימה, יש לדעתו לפתור את הבעיה באמצעות בורר מוסכם. יחד עם זאת, אם הצדדים יבקשו לכנס ועדה פריטטית, תובא בקשתם לדיון עם מרכז השלטון המקומי (נספח יט' לתצהיר גבאי).   על גבי מכתב זה כתבה הגב' הוכמן למר גבאי וביקשה את תגובתו. על גבי אותו מכתב נכתב ע"י מר גבאי, כי הוא מבקש להשיג את מר שטרן טלפונית, או להודיע לו בפקס כי הוא מבקש לקיים ועדה פריטטית.   40. עוד נזכיר את מכתבו של התובע למר גבאי מיום 13.5.96, בו הוא דורש כי ערך השעות הנוספות שלו יהיה לפי 120 שעות החל מתחילת הרישום השגוי ולא מתחילת השנה, כמו כן סוכם, כי שכרו של התובע ישולם עד סוף אוגוסט 96 ועד מועד המכתב לא בוצע הדבר, כמו גם אישור על העברת משכורת אחת כתרומה, וכן נדרש תשלום רטרואקטיבי של 5% בגין תוספת תואר (נספח כה' לתיק המוצגים של התובע).   41. הבאנו באריכות את השתלשלות העניינים על מנת ליצור תמונה מלאה שיש בה בסיס להכרעתנו: ראשית הרינו לקבוע, כי פרישתו של התובע מניהול מתנ"ס ד' והעברתו לעבודה במטה החברה , לא הותנתה בכל תנאי. אין הדבר עולה מחליפת המכתבים שבין התובע ומר מזרחי, ואין הדבר תואם את זכות היתר הניהולית שיש למעביד לנייד עובדים כל עוד אין פגיעה בשכרם ובמעמדם.   הבטחותיו של מר מזרחי, עליהן העיד מר ללוש, לא היוו תנאי לעזיבה, הן היוו לכל היותר שיפור תנאיו של התובע כפי שהיו במתנ"ס ד'. הרי הנתבעות יכלו לנייד את התובע גם ללא שישפרו את שכרו. יתכן ומהלך שכזה היה מחייב הנמקה מפורשת לסיום עבודתו של התובע במתנ"ס ד', אולם נראה שהצדדים העדיפו במתכוון לדלג על כך ולהגיע למצב בו המעבר יהיה בהסכמה. בכל מקרה הסיבה להעברתו של התובע מתפקידו כמנהל מתנ"ס ד' אינה מענייננו ואין צורך לקבוע ממצא בעניין זה.   42. זאת ועוד, התנהגותו של התובע אשר עבר לעבוד במטה החברה, מלמדת על כך, כי הסכים למעבר מבלי שהתנה את המעבר בתנאי כלשהוא. התובע יכול היה לסרב לעבור או לדרוש את חזרתו לניהול מתנ"ס ד' כל עוד לא ימולאו התנאים עליהם עמד. אולם התובע בחר להמשיך לעבוד ועל כן אין מדובר במעבר שהיה מותנה בתנאים.   43. לטעמנו, אין מדובר בהבטחות שניתנו לתובע לפיהן ניתן היה להבין, כי התוספת בשעות הנוספות וגמול הפיקוח אותם ביקש ינתנו כדבר שהוא מובן מאליו.   במכתבו של מר מזרחי לתובע מ- 28.12.94 (נספח א' לתצהיר מזרחי), נאמר מפורשות, כי החברה תשלם לתובע את השלמת המכסה של שעות נוספות ל-90 שעות, וכן כי בדיוני התקן תידון בקשתו של התובע לקבלת גמול פיקוח. החברה אכן שילמה לתובע את ההשלמה, למורת רוחו של מר גבאי, אך כאמור לא מדובר בתקציב העירייה. בשלב מסויים הופסק התשלום, במאי 95, לאחר שמר מזרחי מצא שהתובע אינו ממלא את המשימות שהוטלו עליו. אשר לגמול פיקוח, גם התובע הודה בעצמו בפנינו, כי מר מזרחי הסביר שהתשלום כפוף לאישור ועדת תקנים וזו יכולה לאשר ויכולה גם לא (עמ' 8, שורות 16-22).   כלומר, גם אם מקבלים את עדותו של התובע ומר ללוש, שמר מזרחי הבטיח שהעירייה תאשר את תשלום גמול הפיקוח, עדיין התובע ידע שאישור אינו דבר אוטומטי; כפי שמר ללוש העיד בפנינו, הבטחות שכאלו, אותן נתן מר מזרחי, צריכות אישור עירייה, ואדם ותיק בעבודה כמו התובע, ודאי שידע זאת, כפי שהתובע אף הודה בכך (עמ' 2,שורות 1-2, 8).   44. על כן, עזיבתו של התובע את מתנ"ס ד' לא הותנתה בתנאים, וודאי שלא ניתן לומר שניתנו לו הבטחות אשר לא קויימו. גם אם נקרא לכך הבטחות, לא ניתן לכרוך אותן בפרישתו של התובע אלא רק במעברו מתפקיד לתפקיד.   45. באותו אופן יש לבחון את מעשיו של התובע, עובר להחלטת העירייה על פרישתו.   התובע הודה בפנינו, כי הפסיק להתייצב בעבודה לאחר שקיבל את מענק הפרישה (עמ' 4, שורה 6). הסך של כ-165,000 ₪ אותו קיבל התובע הוחזר לעירייה בשיק שמעולם לא נפרע על ידה (עמ' 7 שורות 21-24). כלומר, התובע עדיין מחזיק אצלו את הכספים.   לתובע היו השגות על תנאי הפרישה שנקבעו לו ע"י העירייה, ועל כן נוהל מו"מ שהבשיל להסדר מיום 17.3.96, בו נקבעו שיעור הגימלה שקיבל, היקף המשרה - 120 שעות, תשלום תוספת תואר שני - 5%, תשלום 2 חודשי משכורת ותרומת משכורת אחת, ובירור בועדה פריטטית של תביעות התובע לתשלום השלמת שעות נוספות גלובליות ל-90 שעות נוספות וגמול פיקוח (יצויין, כי התובע קיבל כבר את מענק הפרישה ו-6 חודשי הודעה מוקדמת לפני הפגישה ב- 17.3.96 זאת כעולה מנספח כ"ד לתיק המוצגים של התובע).   גם אם לתובע יש השגות על תוכן ההסכמה אליה הגיעו הצדדים ב-17.3.96, הרי שבהתנהגותו גילה דעתו, כי אין ברצונו לשוב לעבודה. התובע שטרח לכתוב ולהגיב על כל פגישה או מכתב שקיבל, לא דרש לחזור לעבודה לאחר הסיכום ב-17.3.96. לכל היותר היו לו השגות על ביצוע המוסכם עימו, אך לא מעבר לכך. כך עולה ממכתבו מיום 13.5.96 (נספח כ"ד לתיק המוצגים מטעם התובע).   46. יש לזכור, כי לכל היותר ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, הינה חוזה שניתן לביטול, אך הפרותיו לא הופכות אותו לבטל מעיקרא. במשקל הכספי המכריע בהסכם זה נושא גמול הפיקוח, שיש בו להגדיל את שכר היסוד של התובע בכ-74%. על כך הסכימו הצדדים, כי הדבר יועבר למנגנון בירור בועדה פריטטית.   אי קיום תנאי זה, שנובע מהעדר התכנסותה של ועדה פריטטית, הינו ניתן לריפוי ע"י כינוס הועדה ואין בו כדי לקבוע כי דרישתו של התובע נדחתה.   47. שאר הדברים אין בהם כדי לאיין את פרישת התובע, אלא לכל היותר להפוך אותם לבני מחלוקת המצדיקים בירור בכל דרך שיבחר, גם על ידי הכרעה בתיק שבפנינו.   48. מכל המקובץ עולה, כי שוכנענו בהיותה של פרישת התובע מעבודתו אצל הנתבעות, עניין מוגמר, ועל כן אין מקום להצהיר על בטלותה של פרישה זו והחזרתו לעבודה.   49. גמול פיקוח   התובע טוען, כי הוא זכאי לגמול פיקוח, כמקובל במשרד החינוך והתרבות. התובע מפנה לישיבה מיום 17.3.96. לגירסתו, בישיבה זו סוכם, כי יועבר להכרעת הועדה הפריטטית שאלת תקפות ההבטחות שנתן מר מזרחי לתובע, לפיכך הוא זכאי לגמול פיקוח רטרואקטיבית.   50. מאחר והתובע הביא לפתחו של בית דין זה את שאלת תוקפן של ההבטחות שנתן מר מזרחי, אם בכלל ניתן לקרוא להן הבטחות, ומשקבענו כבר כי לא ניתן לראות בכך הבטחות אלא לכל היותר הבנה, כי מר מזרחי יעשה כל שביכולתו על מנת שהעירייה תאשר את בקשותיו של התובע אך לא מעבר לכך, הרי שההסכמה להעביר את ההכרעה לועדה הפריטטית שרירה וקיימת.   51. על הועדה הפריטטית להכריע אם התובע זכאי לגמול פיקוח עפ"י מעמדו, תפקידו, דרגתו וכיו"ב. אין מחלוקת, כי הועדה הפריטטית לא התכנסה, ואין לתלות זאת לחובת הנתבעות, מאחר וכאמור מעדותו של מר גבאי, הוא הסכים לקיום הועדה ואף כתב כך על גבי מכתבו של מר שטרן (עמ' 43, שורות 13-15, נספח יט' לתצהיר גבאי). לפי מכתבו של מר שטרן, היתה זו נציגות העובדים שהעדיפה שלא ללכת לועדה פריטטית. אין כל מניעה שהועדה הפריטטית תתכנס ותדון בכך, כאמור במנותק מהבטחתו כביכול של מר מזרחי, מאחר והנושא עלה החל ממועד העברתו למטה הנתבעת 2 כעולה ממכתבם של אילן גילאון ומר מזרחי (נ/1), החל מ-15.11.94.   52. על כן, ולמען יעילות הדיון, ניתן בידי התובע צו עשה, לפיו תתכנס הועדה הפריטטית בתוך 45 יום ממועד קבלת פס"ד זה, לדון בשאלת זכאותו של התובע לגמול פיקוח החל מ-1.11.94.   53. השלמה ל-90 שעות נוספות גלובליות   גם כאן מפנה התובע לישיבה מיום 17.3.96, בה סוכם, כי הועדה הפריטטית תדון בשאלת תקפות הבטחתו של מר מזרחי לתובע, לפיה יקבל השלמה ל-90 שעות נוספות גלובליות.   מקורה של הבטחה זו הוא בתנאים שסוכמו עם התובע כאשר עבר מתפקידו כמנהל מתנ"ס ד' לעבודתו במטה החברה.   עפ"י העולה מחליפת המכתבים בין מר מזרחי למר גבאי, ההתחייבות לשלם לתובע השלמה זו, היתה נחלתה הבלעדית של החברה, ומעולם לא קיבלה את הסכמת העירייה; משום כך החברה, באמצעות מר מזרחי, הצהירה, כי את ההשלמה היא תשלם מקופת החברה.   54. החל מחודש מאי 95 הפסיקה הנתבעת 2 לשלם לתובע את ההשלמה וזאת מאחר והתובע לא מילא את תפקידו כנדרש, כעולה ממכתבו של מר מזרחי מ-5.4.95 (נ/3).   גם התובע מודה, כי לא מילא את תפקידו כנדרש, אולם שלא באשמו. לטענתו, לא קיבל חדר בו יכול היה לבצע את עבודתו; כשקיבל חדר, היה ללא ציוד. לא היתה לו מזכירה לצורך הדפסת מכתבים ומענה לטלפונים (סעיפים 6.3 עד 6.7 לתצהירו).   בעניין זה מציין מר מזרחי במכתבו מיום 3.8.95 אל מנהל אגף חינוך ותרבות בעירייה, מר משה מירון, כי יתכן והתובע אינו מבצע את תפקידו מסיבות אובייקטיביות (נספח ב' לתצהיר מזרחי).   היוצא מכך, כי הפסקת תשלום ההשלמה נעשתה מנימוקים סבירים. תוספת שכר בגין שעות נוספות גלובליות, גם אם נראה בה תוספת שכר או גמול בגין עבודה בשעות נוספות, דורשת בראש ובראשונה כי העובד יבצע את עבודתו. משלא בוצעה עבודתו של התובע כנדרש, אין הוא זכאי לתוספות הנלוות שהוסכם עליהן שיקבלן תמורת עבודתו.   55. התובע המשיך לעבוד בחודש מאי ואילך מבלי שקיבל את ההשלמה. בנקודה זו אנו מבקשים להידרש לשאלה אם אכן לטענת הנתבעות התובע לא התייצב לעבודה במשך החודשים יולי עד אוקטובר 95 ובעקבות כך הופסק תשלום שכר בחודש אוקטובר. טענה זו מבוססת, בין השאר, על כך שהתובע לא הגיש דוחות עבודה לגבי תקופה זו וכן על עדותו של מר מזרחי, לפיה התובע לא השתתף בישיבות הנהלה וישיבות מטה (עמ' 73 שורות 12-18).   56. התובע טוען, כי מילא את דוחות הנוכחות והעבירם לממונה עליו. אין חולק, כי לא היה זה התובע שהיה צריך להעביר את הדוחות ישירות למחלקת כח אדם בעירייה. אין חולק כי חלק מעבודתו של התובע היתה גם מחוץ למשרדי החברה. לא הובאו בפנינו כל עדות פוזיטיבית של מי שעבד עם התובע באותו משרד, אשר קבע חד משמעית כי הוא לא נראה במשך 4 חודשים וחצי. עדותו של מר מזרחי מצומצמת לשאלת השתתפות התובע בישיבות, אך המרחק בין העדרות מישיבות להעדרות מוחלטת מעבודה, עדיין רב.   57. זאת ועוד, עיינו במכתבו של מר מזרחי מיום 13.8.95 (נספח ב' לתצהיר מר מזרחי), מועד אשר בו לכאורה התובע כבר נעדר מעבודתו, ומר מזרחי מציין, כי העבודה אינה מבוצעת ע"י התובע ויתכן שמסיבות אובייקטיביות. אין כל איזכור במכתב זה על העדרותו של התובע מהעבודה. חזקה שאם נתון זה היה קיים בפני מר מזרחי, היה מציין אותו מפורשות במכתב זה.   אנו תוהים כיצד יכול היה מר מזרחי להסכים כי התובע לא יעבוד ויקבל משכורת במשך 4 חודשים וחצי, ורק בחודש החמישי לדון בכך עם מר גבאי, ואז לעכב את משכורת חודש אוקטובר.   הגירסה היותר מתקבלת על הדעת מתיישבת עם הנטען ע"י התובע, לפיה עבד באופן חלקי ומוגבל, אבל כפי שנמסר ע"י מר מזרחי, יתכן מסיבות אובייקטיביות נמנע ממנו ביצוע נאות של העבודה.   58. המצב בו מגיע התובע לחודש עבודתו האחרון, הוא שמזה 7 חודשים הופסק תשלום ההשלמה ל-90 שעות נוספות גלובליות. למרות זאת הסכימו הצדדים ב-17.3.96, כי שאלת זכאותו להשלמה תידון בועדה הפריטטית. כעולה מקביעותיו הקודמות, אין ספק שהעירייה, לא נתנה את הסכמתה לתשלום זה והוא שולם בהתחייבותה המלאה של החברה.   מעדויותיהם של הצדדים ברור, כי מר מזרחי לא התכוון להתחייב בשם העירייה, כל פועלו שמצא ביטוי במכתביו למר גבאי והעברת תשלום מהחברה לעירייה, מלמד שהחברה לקחה על עצמה התחייבות זו באופן מפורש, והיא קויימה לזמן מוגבל.   השאלה היא, וזו צריכה לידון בועדה הפריטטית, האם למרות שהופסק תשלום ההשלמה ע"י החברה, בטרם סיים התובע את עבודתו, האם יש לקחת זאת בחשבון במסגרת השכר הקובע לתשלום הפנסיה.   59. בטרם נסיים פרק זה, אנו מבקשים לציין, כי לו קבענו, כי מדובר היה במעבידים במשותף, היה מקום לבחון אם העירייה צריכה לשאת בהתחייבויות החברה, באשר החברה התחייבה להשלמה ויש לראות את העירייה כמעבידה במשותף וכמשתמע גם מי שהתחייבה כלפי התובע. בנקודה זו נציין, כי גם אם החברה היתה נחשבת כמעבידו של התובע, הרי שלא יכולה להיות כנגדה כל תביעה כספית באשר כל העניינים הקשורים לשכרו של התובע נקבעו ע"י העירייה. התחייבותה היחידה של החברה לתשלום ההשלמה הינה מוגבלת בזמן ואין בה כדי ליצור חיוב עתידי בלתי מוגבל בזמן.   משדחינו את התביעה כלפי החברה, בשל העדר יחסי עובד מעביד, הרי למרות שלקחה על עצמה החברה תקופה מסוימת את תשלום ההשלמה של השעות הנוספות הגלובלית, אין בכך כדי ליצור חיוב כלפי העירייה.   יחד עם זאת, משהסכימו הצדדים להעביר את הנושא לדיון בועדה הפריטטית, הרי שעל הועדה לבחון זאת במנותק מהתחייבות החברה. הועדה הפריטטית צריכה לדון בשאלה כאילו באה לפניה בטרם החל התובע לעבוד במטה של החברה והאם היתה מאשרת אז תוספת שכזו. כפי שעשינו בפרק הקודם, למען יעול ההליכים ניתן בידי התובע צו לפיו הועדה הפריטטית תתכנס בתוך 45 יום ממועד קבלת החלטה זו, לדון בשאלת זכאותו של התובע להשלמה ל 90 שעות הנוספות הגלובליות.   60. פיצויי הלנת שכר   התובע טוען, כי במשכורת חודש נובמבר 95' שולמה לתובע משכורת חודש אוקטובר 95'. במשכורת חודש ינואר 96', שולמה לתובע משכורת חודש דצמבר 95'. במשכורת חודש יולי 96' שולמה חלק ממשכורת יוני 96'. למען הסדר הטוב, יש לציין, כי מבחינת העירייה החל מ- 1.12.95 התובע נחשב כמי שפרש לגמלאות , ובעצם קיבל 6 חודשי הודעה מוקדמת, אשר ניתנו שלא בגין עבודה בפועל. לכן, אין מדובר בשכר עבודה אלא בפיצוי שאינו חייב בהלנת שכר. החל מחודש יוני קיבל התובע חודשיים משכורת לפי ההסכם מ- 17.3.96 ועל חודש משכורת ויתר התובע כתרומה. על כן, התשלומים החל מחודש יוני הם שכר.   61. כלומר, לכל היותר הלינה התובעת פעמיים שאת שכרו של התובע - משכורת חודש אוקטובר 95' וחודש יוני 96'. אולם, משהוגשה התביעה ב - 11.3.97, התיישנה תביעה זו בהתאם לסעיף 17 א (א) לחוק הגנת השכר תשי"ח - 1958. על כן, התביעה בראש זה נדחית.   62. פדיון חופשה שנתית   הצדדים מסכימים, כי בתפקיד בו התובע שימש עד 1985, כמנחה לחינוך חברתי, זכאי היה התובע ל- 40 ימי חופשה בשנה, וזאת בהתאם להסכם הקיבוצי הכללי להעסקת מדריכים בחינוך המשלים. החל מ - 1985, עבר התובע לעבוד כמנהל מתנ"ס ה', אח"כ כמנהל מתנ"ס ד' ולבסוף בתפקיד מטה בחברה. בשלושת המקומות האחרונים טוענת הנתבעת, התובע היה זכאי רק ל- 22 ימי חופשה בשנה ובשל טעות המשיכה העירייה לחשב את מכסת ימי החופשה עד 1993 לפי 40 ימים בשנה. רק כשעבר התובע למתנ"ס ד', עודכנה המכסה ל- 22 ימים.   63. העירייה אינה חולקת בסיכומיה בסעיף 54, כי במעבר למתנ"ס ה' ב- 1985 הוסכם, כי התובע יקבל את אותם תנאים ( נספחים כ"ב לתיק המוצגים של התובע) . אולם, הסכמה כזו לא היתה כאשר עבר התובע למתנ"ס ד'. לדעתנו, הסכמה זו שניתנה לתובע מפורשות, כי ימשיך לעבוד באותם תנאים, כאשר עבר לעבוד במתנ"ס ה', נותרה בעינה גם אם לא נאמרה כאשר עבר למתנ"ס ד' ולאחר מכן החל לעבוד במטה החברה. משהסכימה העירייה לשמור על תנאי שכרו של התובע במעבר למתנ"ס ה', הפכה לחלק מחוזה העבודה שלו גם את הזכות ל - 40 ימי חופשה בשנה ללא קשר לכך שההסכם הקיבוצי בחינוך המשלים, אינו חל כבר.   64. יחד עם זאת, משבמאזני החופשה שהתובע קיבל מהעירייה הופיעו החל מ 1993 רישומים בהם כתוב, כי מכסת ימי החופשה השנתית של התובע היא - 22 ימים ולא 40, ונאמר מפורשת, כי ערעור על חשבון החופשה צריך להיות מוגש במכתב תוך חודש ימים מיום קבלתו, והתובע הודה, כי קיבל את מאזני החופשה ( נספחים ל'- ל"א- ל"ב לתצהיר מר גבאי וכן עמ' 12 שורה 1), הרי משציין, כי אם לא יוגש ערעור על מאזן החופשה, יחשב הדבר כמוסכם, אין התובע יכול להלין אלא כלפי עצמו. התובע מושתק מלטעון כלפי השינוי במספר ימי החופשה כאשר לא הגיב למכתבי מאזני החופשה שנשלחו אליו מידי שנה. מה עוד, שעשה כן רק לאחר שפקעו יחסי עובד מעביד בין הצדדים.   65. על כן, התביעה לפדיון ימי חופשה שנתית, נדחית. 66. הפרשי שכר עקב שינוי היקף המשרה ל- 120 שעות חודשיות   התובע טוען כי בסיכום מיום 17.3.96 הוסכם, כי העירייה תשלם לתובע את משרתו לפי 120 שעות ולא לפי 126, כאשר בגרסת התובע לסיכום התיקון יעשה רטרואקטיבית. התובע טוען, כי כשעבר לעבוד כמנהל מתנ"ס ה', סוכם כי החל מתחילת עבודתו ב 28.4.95, הובטח לו היקף משרה שכזה. מה עוד, שכאשר דיווח בדוחות הנוכחות על יותר מ- 120 שעות חודשיות נהגו להחזיר לו את הדיווחים תוך הערה, שאין לדווח על יותר מ 120 שעות חודשיות. התובע טוען, כי כתב לעירייה ודרש, כי משרתו תעמוד על 120 שעות חודשיות כבר ב 15.11.95 ( נספח כ"ג לתיק המוצגים מטעמו).   67. הנתבעות טוענות, כי על פי תפקידיו הניהוליים שמילא התובע בחברה, היה צריך לחשב את משרתו לפי 180 שעות חודשיות. הסיכום אליו מפנה התובע מ 26.4.85, מדבר על תפקידיו של התובע במתנ"ס ה' ובסעיף 4 לו מצויין, כי שעות עבודתו יהיו 30 שעות שבועיות, דהיינו - 126 שעות חודשיות - 4.2 שבועות בחודש. עוד צויין במסמך זה, כי תנוהל בדיקה לגבי מכסת השעות בהן התובע מחוייב, וכל תשובה שתתקבל תום הבדיקה תחייב את כולם. העירייה מודה, כי הסכימה שממועד פרישתו של התובע תחושב משכורתו של התובע לפי 120 שעות חודשיות. על כן, שילמה לתובע סכום של 569.5 ₪ עבור חודשים ינואר - פברואר 96' ( נספח כ"ד לתיק המוצגים של התוב ע).   68. דעתנו היא, כי יש לקבל את עמדת העירייה בנקודה זו. מסיכום הדברים שנערך ב- 17.3.96, לא עולה כלל, כי היקף המשרה בשעור 120 שעות חודשיות, יחושב רטרואקטיבית. רק מגרסת התובע לפגישה בו עולה הסכמה שכזו ולכך לא הובאה כל ראיה לתמוך. יתרה מזו, התובע לא הראה לנו כל דוח נוכחות אשר לטענתו הוחזר לו בציון שעליו לדווח רק על 120 שעות. דווקא המסמך עליו מסתמך התובע מ - 1985 בנוגע להיקף משרתו במתנ"ס ה', מחזק את טענת הנתבעת לפיה מדובר בהיקף משרה של 126 שעות. שכן, 30 שעות שבועיות הם 126 שעות חודשיות. סיכום הפגישה מיום 17.3.96, שנערך ע"י מר גבאי צריך היה לכלול מפורשות אזכור, כי היקף המשרה יחושב רטרואקטיבית בשל משמעותו הכספית, ומשלא צויין יש להניח, כי לא הוסכם. על כן, התביעה בראש זה, נדחית.   69. תוספת גמול תואר שני בשעור 5%   התובע טוען, כי בהתאם להסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים וכן מכוח הסיכום שבין הצדדים בנוגע לפרישתו של התובע , הוא זכאי לתוספת של 5% לשכרו בגין היותו בעל תואר שני. בסיכום בין הצדדים מיום 17.3.96 נקבע בסעיף 2 - "העירייה תשלם 5% תוספת על פי האישור של תואר שני שהמציא מוטי אמיר מיום זכאותו". התובע טוען, כי המציא לעירייה אישור בדבר תואר שני לפיו הינו זכאי לתואר החל מ- 1.11.92. עוד טוען התובע, כי קיבל את שכרו לפי דרגת מ.א בטבלת השכר של עובדי הוראה ובהתאם לכך היה עליו לקבל מ.א.   70. העירייה טוענת, כי בהתאם להסכמי השכר החלים על הצדדים, זכאות לגמול תואר שני מותנית בהמצאת אישור תואר שני והמצאת רשיון הוראה. משלא המציא התובע רשיון הוראה, אינו זכאי לגמול זה.   71. בעניין זה מבקשים אנו להבחין כפי שטוענת העירייה ובצדק, בין זכאות לדרגת שכר מ.א ותוספת מ.א בשעור 5%. אין מחלוקת, כי התובע קיבל את דרגת השכר לפי תואר מ.א אך הדרישות לקבלת גמול מ.א הן שונות. סעיף 17 ( 1) להסכם הקיבוצי החל על עובדי הוראה וחינוך שנוסף בהסכם 96-94 קובע כדלקמן:   "עובדי הוראה בעלי תואר שני ותואר שלישי (ד"ר) שהוסמכו להוראה בכל דרך שהיא, יקבלו גמול בגובה 5% מהשכר המשולב לתואר שני ו- 10% מהשכר המשולב לתואר שלישי".   72. קריאת סעיף זה מעלה, כי מתן הגמול כרוך בהסמכה להוראה. יחד עם זאת, אין כל פסול בהסכמת העירייה לתת לתובע את הזכות לקבל גמול תואר שני, על בסיס התואר בלבד ללא כל תעודת הסמכה להוראה, שכן מעביד יכול לתת לעובד תנאים טובים מאלו שנקבעו בהסכם הקיבוצי. אולם, הנתבעת טוענת לחלותו של סעיף 29 לחוק יסודות התקציב התשמ"ה - 1985. סעיף זה אמנם תוקן לאחר שהצדדים בתיק זה הסכימו על תנאי פרישת התובע. אולם, התיקון לא שינה את התכלית המשפטית של החוק כפי שקבע בית הדין הארצי:   " אין לשכוח שלרשויות מקומיות ישות משפטית והן הוסמכו לפעול פעולות משפטיות בתחום המשפט הציבורי ובתחום המשפט הפרטי. סעיף 29 (א) לחוק יסודות התקציב בא להגביל את הסמכויות המשפטיות של הרשויות המקומיות בנושאים ובנסיבות שפורטו באותו סעיף... יש לתת להגבלה זו פרוש דווקני, אך אין לתת לה פירוש אשר ירוקן אותה מתוכן ויפגע במטרת המחוקק ומתכלית החקיקה".   ראה: דב"ע 98/ 4-4 הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים - הסתדרות העובדים הכללית החדשה - מרכז השלטון המקומי ואח', פד"ע ל"ב 201.   73. סעיף 29 (א) אוסר על גוף מתוקצב להסכים לשינויים בשכר ובתנאי שירות אלא בהתאם למה שהוסכם או הונהג לגבי כללי עובדי המדינה או באישורו של האוצר. על כן, משחרגה ההסכמה להעניק לתובע גמול תואר שני על בסיס אישור תואר שני בלבד, מהנקוב בהסכם הקיבוצי החל על כלל עובדי ההוראה, הרי שאין להסכמה זו תוקף. יצויין, כי גם התובע חוזר וטוען בכל כתבי טענותיו, כי זכות זו נובעת גם מכוח ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי ההוראה, כך שודאי מודע הוא למשמעות טענה זו. מכאן, התביעה בראש זה נדחית.   74. הפרשים בגין מענק פרישה, הפרשות לקרן השתלמות ולקרן גדיש   לאחר שדחינו בפסק דין זה את כל תביעותיו של התובע, ומאחר וקבענו לגבי חלק מהתביעות שהן צריכות לדון בפני הועדה הפריטטית, הרי שאין מקום לפסוק לתובע הפרשי שכר בגין מענק פרישה, קרן השתלמות וקרן גדיש, הנובעים משינוי בחישוב השכר הקובע.   75. פיצוי בגין הפרת חוזה או הבטחה או אי קיומו בתום לב ובדרך מקובלת   התובע טוען, כי אם ביה"ד יקבע, כי התחייבותו של מר מזרחי היתה בת תוקף ולא קויימה, הרי שהתובע זכאי לפיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין הפרת החוזה, בגין קיום הנובע מהחוזה, או שימוש בזכויות הנובעות מהחוזה שלא בתום לב. בנקודה זו נציין, כי קבענו מה היתה התחייבותו של מר מזרחי ושלא כטענת התובע, לא מצאנו, כי לא קיים אותה ועל כן אין הוא זכאי לפיצוי בגין כך.   76. התובע טוען, כי הוא זכאי לפיצוי כללי בגין ניהול משא ומתן שלא בתום לב ולא בדרך מקובלת, ובמיוחד עקב ההבטחה שניתנה לו בגין גמול הפיקוח. כאמור, לא מצאנו כי הובטח לתובע, כי ישולם לו גמול פיקוח. אלא עניין זה, היה צריך לעבור להכרעת העירייה, ולאחר פרישת התובע להכרעת הועדה הפריטטית. לא מצאנו וגם לא הוכח בפנינו, כי הנתבעות נהגו בחוסר תום לב או שלא בדרך מקובלת כלפי התובע בכל הקשור לניהול המשא ומתן עימו ובמיוחד במשא ומתן לגבי תנאי פרישתו. התרשמנו דווקא, כי כמו בכל משא ומתן, כמו במקרה שלפנינו, לכל צד היתה נכונות ורצון להסכים על דרישות מסויימות. העובדה, כי לא נתקבלו כל דרישותיו של התובע, אין משמעה, כי נוהל עימו משא ומתן שלא בתום לב.   77. עוד עותר התובע, כי במידה וביה"ד יקבע, כי הנתבעות או מי מהן השתחררו מהתחייבותן, הרי שהפרת ההתחייבות מזכה אותו בפיצויים עקב הסתמכותו על ההבטחה והנזקים שהוסבו לו. בית דין זה, מצא רק מקרה אחד בו יש מקום לקבוע כי אין לתת תוקף להתחייבות העירייה והיה זה בעניין הגמול תואר שני וזאת מכוח סעיף 29 (א) לחוק יסודות התקציב. איננו סבורים, כי במקום בו פועלת רשות ומתחייבת בניגוד לחוק, צריך להנות מכך עובד. גם אם היינו מוצאים, כי יש מקום לפצות התובע מתוך הסתמכות ושינוי מצב לרעה , לא ראינו כפי שלא הוכח בפנינו, כיצד ניזוק. התובע לא שינה מצבו לרעה כתוצאה מההתחייבות של העירייה לשלם לו את תוספת התואר השני, הוא לא קיבל את ההטבה בפועל, ועל כן אם קיימת הסתמכות , היא היתה מועטה ביותר ועל כן הנזק הוא מזערי. על כן התביעה בראש זה, נדחית.   ראה: דב"ע נ"ו/278-3 אברהם קיזמן ואח' - עיריית גבעתיים, פד"ע ל"א , 116, 133.   78. סוף דבר   התביעה כלפי כל אחת מהנתבעות נדחית.   יחד עם זאת נציין, כי נתנו בידי התובע צו לפיו, על הועדה הפריטטית להתכנס בתוך 45 יום ממועד קבלת החלטה זו, על מנת לדון בשאלת זכאותו של התובע לגמול פיקוח החל מ- 1.11.94 ובשאלת זכאותו של התובע להשלמה ל- 90 שעות נוספות גלובליות החל מ- 1.11.94.   בהתחשב בסכום התביעה , התובע ישלם לנתבעות הוצאות ושכר טרחת עורך-דין בסך - 20,000 ₪ בתוספת מע"מ , אשר ישאו ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.    גמול פיקוחתוספות שכר