חוק חוזה ביטוח אינו מגדיר מהו "ביטוח ימי". המגמה שעומדת מאחורי אי תחולתו של חוק חוזה ביטוח על ביטוח ימי ואווירי היא, כדי שלא להתערב עקרונית בביטוח כזה שיש לו השלכות בין-לאומיות, ולאפשר לצדדים להתבסס על הסדרים הנהוגים במרכזי הביטוח העולמיים ועל דפוסי הכיסוי המקובלים לאותם מקומות. המונח "ביטוח ימי", צריך שיתפרש על פי עקרונות הפרשנות הכלליים של פרשנות תכליתית. גם בפרשנות של דבר חקיקה, במקום שקיימת הגדרת המונח, נקודת המוצא היא לשון הטקסט, ואולם, מקור זה אינו בלעדי ואף לא בהכרח מקור מכריע. תכלית ההוראה נלמדת מכל מקור אמין, בכלל, ובהעדר הגדרה של המונח, בפרט. יתר על כן, עצם השימוש במונח "ביטוח ימי", אינו יכול לבוא במקום עיון בתוכנו של ההסדר, ופירושו יכול שיקבל משמעות שונה,בהקשרים שונים. ##להלן פסק דין בנושא ביטוח ימי:## השופטת ש' וסרקרוג: 1. הערעור בפנינו, לאחר שניתנה רשות ערעור, הוא על החלטת בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופט יצחק כהן) מיום 19/5/02 בתיק בש"א 1924/00 במסגרת תיק אזרחי 9249/00 (להלן: פסה"ד), לפיה נתקבלה בקשת המשיבה מס' 2 למחוק את כתב התביעה נגדה על הסף, וזאת בשל העדר יריבות ישירה בינה לבין המבקשים, בהיות הפוליסה הרלוונטית פוליסה של "ביטוח ימי", וכי על מערכת היחסים שבין הצדדים לא חל חוק חוזה ביטוח, ומכאן שלא ניתן לבסס יריבות ישירה עם המשיבה מס' 2. 2. חברת הביטוח "המגן", באמצעות בא כוחה, חזרה והצהירה בפנינו כי היא עומדת מאחורי המבוטח וכי כל סכום שיחויב בו, ישולם על ידה, מבלי שתצורף כצד לתביעה. לכן לטענתה לא היה מקום להגשת הערעור לגופו. המערערים עמדו על הערעור. לאור עמדת המערערים ומאחר שהיות חברת הביטוח בעל דין ישיר, יכולות להיות גם השלכות מעשיות, וכן לאור מהות המחלוקות, יש ליתן פסק דין לגופו. הרקע: 3. המערערים הגישו תביעה לפיצויים בגין הפסדי תמיכת אביהם שנפטר בתאונה שארעה ביום 11/4/97. המנוח (להלן: המנוח), היה מצוי על כלי שיט שהיה בבעלות אחיו (המשיב מס' 1, להלן: המשיב). במועד האירוע הפליג כלי השיט מנמל עכו, בעת שהיו בו המנוח, המשיב ואדם נוסף בשם מוחמד חמיס זקור. המנוח והמשיב נפלו למים. המשיב הצליח להינצל, ואילו המנוח טבע. כלי השיט היה מבוטח בפוליסת ביטוח שהוציאה המשיבה מס' 2 (להלן: חב' המגן). מן הטעם האמור צורפה חב' המגן כמשיבה בתיק. טענות בעלי הדין: 4. במסגרת תיק בש"א 1192/00 הגישה חב' המגן בקשה לדחייה על הסף. לעמדתה, בהיות הפוליסה שהוצאה פוליסת "ביטוח ימי", אין יריבות בין המערערים לבינה, וזאת מן הטעם שחוזה הביטוח לא נכרת עמה, וכן מן הטעם שסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה ביטוח או החוק) אינו חל, וזאת לאור האמור בסעיף 72(א)(2) לחוק חוזה ביטוח, הממעט את תחולתו של החוק לעניין "ביטוח ימי". התובעים טוענים, שככל שמדובר בביטוח לנזקי גוף שנגרמו למנוח - ותביעתם היא בנושא זה - הרי שאין לראות את הפוליסה, כפוליסה "לביטוח ימי", אלא כחוזה ביטוח אחר שחוק חוזה ביטוח חל עליו. יתר על כן, לעמדתם, הפוליסה הוצאה כ"ביטוח חובה",שהיא בגדר החובה הכללית המוטלת על כל כלי שיט, להסדיר ביטוח כזה, לפי תקנה 77 לתקנות הנמלים (בטיחות השיט), תשמ"ג-1982. לעניין זה מפנים המערערים להחלטה שניתנה על-ידי כבוד השופט ע' גרשון בבש"א 5054/00 במסגרת ת"א 305/00 (המגן חברה לביטוח בע"מ נ' ירמיה תמר ואח', ניתן ביום 10/10/01, להלן: פרשת ירמיה). גם מטעם זה אין לראות בפוליסה כמוחרגת מתחולת החוק. דיון ומסקנות: 5. סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח שכותרתו: "מעמד הצד השלישי" קובע: "בביטוח אחריות רשאי המבטח - ולפי דרישת הצד השלישי חייב הוא - לשלם לצד השלישי את תגמולי הביטוח, שהמבטח חייב למבוטח ..." (ההדגשות אינן במקור - ש' ו'). סעיף 68 יוצר קשר ישיר בין צד ג' למבטח. הזכות שקמה לניזוק כנגד חברת הביטוח, על אף היותו צד שלישי, היא זכות כנגד חובה ישירה. על דרך ההשוואה, חובה זו מקבילה לסעיף 19 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970, היוצרת גם שם חבות תשלום ישירה של המבטח לצד השלישי. הוראת סעיף 72(א)(2) של חוק חוזה הביטוח, שכותרתו "סייגים לתחולה" היא: "הוראת חוק זה למעט סעיפים 62 ו- 69 לא יחולו על ביטוח ימי וביטוח אווירי". לקיומה של יריבות ישירה בין חברת הביטוח נתבעת מס' 4 לבין התובעים כניזוקים, יש איפוא חשיבות אם הפוליסה שהוצאה למשיב היא בגדר "ביטוח ימי" כהגדרתו בסעיף 72 של חוק חוזה ביטוח. תינתן תשובה חיובית, כי אז לא ניתן יהיה להחיל את הוראת סעיף 68 לחוק חוזה ביטוח הקובעת, כאמור, יריבות ישירה, בין מבטח לניזוק, גם כאשר חוזה הביטוח לא נכרת עמו. 6. חוק חוזה ביטוח אינו מגדיר מהו "ביטוח ימי". אין גם חולק, שלא קיימת יריבות ישירה בין המערערים לבין חב' המגן, אלא מכוחו של חוק חוזה הביטוח ועל פי סעיף 68 לחוק. השאלה היא, איפוא, מה מהות הפוליסה הנדונה ואם היא נכללת בגדר פוליסה "ביטוח ימי". על פי קביעתו של בית משפט השלום המעוגנת בנוסח הפוליסה, המשיב, שהוא בעל הפוליסה, ביטח את עצמו מפני סיכונים שונים העלולים לקרות במהלך הפעלת כלי השיט, לרבות סיכון מפני נזק שיגרם לגופו של אדם בכלי השיט או בקרבתו. הפוליסה באה, איפוא, לשפות את המבוטח שהוא בענייננו המשיב, עבור סכומים שיחויב בהם במקרה של נזק לצד שלישי, כאשר בענייננו מדובר בנזקי גוף. סכום הביטוח הוגבל ל-100,000 דולר. הפוליסה שנוסחה על ידי "מכון הביטוח האנגלי", מפנה לדין האנגלי (סעיף 11 של הפוליסה). 7. המונח "ביטוח ימי", צריך שיתפרש על פי עקרונות הפרשנות הכלליים של פרשנות תכליתית. גם בפרשנות של דבר חקיקה, במקום שקיימת הגדרת המונח, נקודת המוצא היא לשון הטקסט, ואולם, מקור זה אינו בלעדי ואף לא בהכרח מקור מכריע. תכלית ההוראה נלמדת מכל מקור אמין, בכלל, ובהעדר הגדרה של המונח, בפרט. יתר על כן, עצם השימוש במונח "ביטוח ימי", אינו יכול לבוא במקום עיון בתוכנו של ההסדר, ופירושו יכול שיקבל משמעות שונה,בהקשרים שונים. לצד המקור הלשוני, יש לאתר מקורות נוספים אשר יהיה בהם להוביל לקביעת מטרת החקיקה ותכליתה, כגון: ההיסטוריה החקיקתית, הרקע והערכים המקובלים של השיטה המשפטית, וכל מקור אמין אחר לרבות השאלה מה הייתה "התקלה" - הליקוי שביקש המחוקק לרפא, תוך השוואה למצב הקודם (ע"א 165/82 קיבוץ חצור נ' פקיד שומה רחובות, פ"ד לט(2) 70). בסופו של דבר תתגבש המסקנה על פי שיקול דעתו של בית המשפט, תוך שיידרש לתת משקל יחסי של התכליות העולות מהמקורות השונים. הדגשה רק של המינוח הלשוני בו עשה המחוקק שימוש עלולה להביא לתוצאה שיש בה התעלמות מהמשקל היחסי שיש לתת לאותו מקור, לצד המקורות האחרים (ראה ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265, 299 ג-ד, 301 ה-ו; כן ראה א' ברק פרשנות תכליתית במשפט (תשס"ג-2003), במיוחד הפרק הראשון "מהותה של הפרשנות במשפט" החל מעמ' 39, ופרק שלישי "פרשנות החוק", החל מעמ' 397, להלן: א' ברק/פרשנות תכליתית במשפט). כאשר בית המשפט בא לפרש הוראת חוק, עליו לבחון מה התכלית המונחת בבסיסה. הפירוש הראוי הוא זה המבטיח שתכלית החקיקה תוגשם, ככל האפשר בצורה מרבית (ראה רע"א 292/93 סרבוז ואח' נ' ע' אופק בע"מ, פ"ד מח(3) 177, 188). הפרשנות הראויה צריכה לקחת בחשבון את אופי השיטה והמבנה השיטתי ואין על הפרשן להגביל עצמו רק לטקסט המתפרש, אלא עליו להשקיף על השיטה כולה (שם, עמ' 199 ה-ו). 8. עקרון נוסף מנחה בהפעלת כללי פרשנות הוא, שמשטר דמוקרטי מבוסס על הפרדת רשויות. הרשות המחוקקת קובעת את מדיניותה של החברה באמצעות החוקים, והפרשנות הנטענת על ידי הרשות השופטת צריכה להיעשות במגבלות המפורטות לעיל. יחד עם זאת, אין להתעלם מן העובדה כי פעילות החקיקה היא פעילות נמשכת, ומגמתה של הרשות המחוקקת בסופו של דבר להביא להשתלבותה של הוראת חוק במערך החקיקה, ומערך החקיקה כמשתלב בתוך שיטת המשפט כולה המורכבת מערכים, מעקרונות ומזכויות (ראה א' ברק/פרשנות תכליתית במשפט, שם עמ' 397). המסקנות הנובעות מן האמור הן שדבר חקיקה נעשה לצורך הגשמת תכלית מסוימת, שהמחוקק ביקש להגשימה באמצעות אותו דבר חקיקה (תכלית סובייקטיבית). המסקנה הנוספת היא, שבהיות החוק חלק ממערך מתמשך של חקיקה הרי שהוא מהווה חלק מכלל החקיקה ומשיטת המשפט (תכלית אובייקטיבית). במקום שעלול להיווצר ניגוד בין התכלית הסובייקטיבית לתכלית האובייקטיבית ואלה נלמדות ממקורות מאוזנים ואופקיים, וכאשר מדובר בפרשנות של דבר חקיקה, לעומת מסמך משפטי כמו צוואה או חוזה, התשובה לשאלה לאיזה תכלית יש לתת משקל מכריע תהא נתונה לשיקול הדעת הפרשני, כאשר זו צריכה להיות פרגמטית, ותוך הגשמת הערך של דבר הצדק (ראה שם, עמ' 434, המפנה גם לעמ' 264). בעניין אחרון זה יש להוסיף ולהעיר: בחינת התכלית הסובייקטיבית לצד התכלית האובייקטיבית, אינה צריכה להביא בהכרח לתוצאה לפיה יידרש בית המשפט להכריע בין התכליות האמורות, ונראה כי המקורות האמינים השונים יכולים גם להוביל - תוך הרמוניה חקיקתית - לאותה תוצאה. לדעתי, התוצאה בענייננו היא, שהפוליסה הנדונה, ככל שהיא מתייחסת לביטוח מפני נזקי גוף, אינה בגדר "ביטוח ימי" לצורך סעיף 72 לחוק חוזה ביטוח. לצורך הנמקת התוצאה האמורה, ראוי לבחון את המקורות השונים. 9. חוק חוזה ביטוח הוא בודאי מקור אמין לצורך איתור התשובה לשאלה שהוצגה, לרבות התכלית של המחוקק. המקורות הרלוונטיים הנוספים הם, בין היתר גם חוק הסחר הימי העותמאני ועל דרך ההשוואה הדין האנגלי, הנזכר בפוליסה. השאלות שיש לנסות ולהשיב עליהן הן, בין היתר, מה תכלית החוק, מה היה המצב שחוק זה בא לתקן, ומדוע כאשר נעשה הסדר כולל בתחום חוזי בטוח הושארו מחוץ להסדר סוגים מסוימים של חוזי ביטוח. 10. חוק חוזה ביטוח, שנכנס לתוקף ב-1982 בא לכלול את מרבית ענפי הביטוח בארץ, תוך התנתקות מההסדר התחיקתי שקדם לו (סעיף 74(1) לחוק ביטל את חוק הביטוח העותומאני, שקדם לו, לצד הסדרי הביטוח לפי הדין האנגלי והמנהגי). יחד עם זאת, ישנם ענפי ביטוח מסוימים שאינם מוסדרים באמצעות החוק. סעיף 72(א)(2), מוציא מכלל ההגדרה של החוק, כאמור, ביטוח ימי. ענף הביטוח הימי לא מצא, איפוא, הסדר בחוק החדש (למעט סעיף התחלוף והסעיף המקנה יריבות ישירה נגד המבטח במקרה של פשיטת רגל של המבוטח). מאחר שהחוק מוציא גם ענפי ביטוח אחרים, כגון ביטוח אווירי וכן מאפשר חקיקה מיוחדת כמו בענפי ביטוח לנפגעי תאונות דרכים, הרי שהתחקות אחר השינויים המחייבים, יכולה ללמד על הסיבות והמטרות שהיו מאחורי תחיקה אחרת באותם ענפי ביטוח. השאלה הנוספת היא, אם מהותו והיקפו של "הביטוח הימי", כפי שהוא בא לידי ביטוי בפוליסה הנדונה, אכן מצדיק תחיקה אחרת שאיננה במסגרת חוק חוזה ביטוח. תשובתי לשאלה האמורה היא, שלילית. חוק חוזה הביטוח ניתק למעשה את תעשיית הביטוח בישראל מן הדפוסים, בעיקר האנגליים, שהיו מקובלים (מאיר יפרח ורפאלה חרל"פ, ששון-דיני ביטוח (מהדורה שניה), להלן: ששון-דיני ביטוח) שם, עמ' 32). החוק ביקש ליצור מערכת כללים המייחדת תחום משפטי זה באופן כולל. החוק, אשר היה אחד מחוליות התחיקה החדשה בתחום המשפט הפרטי, מקומו בין החוקים הדנים בסוגי חוזים מיוחדים. החוק שונה מהחוקים האחרים באופן בסיסי, בשל מעמדם השונה של הצדדים לאותו חוזה ומתן מענה לאי שוויון זה. 11. לעניין מציאת הסדר כולל, ראוי גם להפנות להצעת חוק חוזה הביטוח, תשל"ו-1975 (הצ"ח 1209 תשל"ו 19 בעמ' 20) שם נאמר: "החוק יחול מבחינה מהותית, גם על ביטוח ימי וגם על ביטוח כלי רכב, אלא שבביטוח ימי יוסיפו לחול, לפי שעה, ההוראות המיוחדות של החוק העותמאני על הסחר הימי..." לעניין הייחודיות ככל שזו מתייחסת ל"סחר ימי", במובחן מביטוח צד ג' לנזקי גוף, נחזור עוד ונפנה בהמשך. לעניין תכלית החקיקה של חוק חוזה ביטוח, ראוי להפנות לדברים של א' ידין ז"ל, בחוברת חוק חוזה ביטוח, התשמ"א-1981 (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש הרי סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית ירושלים), שקבע: "חוק חוזה הביטוח נמנה עם החוקים שבהם מדינת סעד מודרנית באה לעזרת האיש הקטן. מעין חוק להגנת הצרכן...מגמתו הכללית של החוק היא לשמור על המבוטח מפני הכוח העדיף של המבטח ובפני הפעלה וניצול של עמדתו העדיפה. בלשון אחר: החוק בא לתקן, ולו במעט, את חוסר שוויון בין הצדדים לחוזה ביטוח" (שם, עמ' 18). אין חולק כי מאפיינים אלה חלים גם על הפוליסה שהוצאה למשיב על כלי השיט שהיה מעורב בתאונה. בנסיבות אלה, על-פי הגיון הדברים וככל שמדובר בחוזה ביטוח חבות כלפי צד שלישי - נזקי גוף ואפילו כותרתו "ביטוח ימי" או "ביטוח אווירי" ואשר אין בו ייחודיות שאינה מאפשרת תחולת מותאמת של חוק חוזה ביטוח, אין למעשה הצדקה להוצאת סוג זה של ביטוח מתחולת החוק, אלא אם כן קיימים טעמים המורים אחרת. 12. שאלה נוספת היא, מדוע הוחרג הביטוח הימי מתחולתו של החוק, כמו גם מסוגי ביטוח אחרים. התשובה יכול שתהא במישור העקרוני של שונות וייחודיות בלתי ניתנות לגישור, באופן שלא ניתן להחיל את חוק חוזה ביטוח על סוג ביטוח ימי, ויכול גם שהתשובה תהא פרוזאית יותר, כמו הימשכות הליך החקיקה. התשובה מצויה יותר לקראת האפשרות האחרונה. הייחודיות, ככל שקיימת, מצויה בתחום הסחר הימי ולא בביטוח חבות כלפי צד ג' בשל נזקי גוף. המגמה שעומדת מאחורי אי תחולתו של חוק חוזה ביטוח על ביטוח ימי ואווירי היא, כדי שלא להתערב עקרונית בביטוח כזה שיש לו השלכות בין-לאומיות, ולאפשר לצדדים להתבסס על הסדרים הנהוגים במרכזי הביטוח העולמיים ועל דפוסי הכיסוי המקובלים לאותם מקומות (ראה ששון-דיני ביטוח, שם עמ' 25-26, וכן ה"ש 9 באותו עמוד). בנושא זה, לונדון עדיין נחשבת למרכז הביטוח הימי, למרות זאת יש להדגיש, כאמור, שבארץ קיים חוק הסחר הימי העותומאני מ-1863. יחד עם זאת חלק גדול מהפוליסות מפנות לחוק האנגלי. ואולם, מהותו וייחודו של תחום זה, ככל שהוא קיים וככל שהוא קשור להסדרים הנהוגים בכלל מרחבי העולם, לרבות ההשלכות הבינלאומיות של ביטוחים כאלה, מתייחס בסופו של דבר למטענים ולגוף כלי השייט, שהם בעלי מאפיינים ייחודיים ככל שהדבר קשור לתחום הסחר הימי. נושא התאונות לפגיעה בגוף האדם, הוא תחום ביטוחי נלווה, שבמהותו הוא ביטוח נזקי גוף - צד ג'. מכאן, העובדה שחוק חוזה ביטוח איננו חל על ענפי ביטוח מסוימים הכפופים להוראות מיוחדות, אינה צריכה להשפיע על תחום ביטוח צד ג' נזקי גוף. כאשר יש הסדר בחוק אחר ויש ייחוד לאותו ענף, הרי שיש עדיפות לאותן הוראות ספציפיות וחוק חוזה ביטוח אינו חל. לא זו המסקנה המתבקשת בענייננו. ביטוח צד שלישי מפני נזקי גוף, אינו מצוי בהסדר ייחודי כזה, החוסה תחת כנפי "הביטוח הימי" פרופ' ידין בספרו הנ"ל בהתייחסו לסעיף 72(א)(2) מציין את הדברים הבאים: "בנוגע לאי-תחולת החוק על ביטוח ימי....סוגי ביטוח אלה, מן הדין היה שיהיו נידונים בחוק זה אשר פרקו הראשון מתיימר לחול "על כל סוגי ביטוח", כלשון סעיף 40. אך עבודות ההכנה של החוק היו מסובכות בלאו הכי, נמשכו, לפי דברי המבוא להצעת החוק, מאז 1966 ולמעשה התחילו עוד מוקדם יותר. למתכננים ולמנסחים של החוק לא עמד הכוח להאריך ולהרחיב אותן עוד יותר; לכן הוחלט לוותר בשלב זה על הטיפול בשני סוגי ביטוח אלה." (שם, עמ' 168, ההדגשות אינן במקור - ש' ו'). עוד מוסיף פרופ' ידין וקובע, כי זה המצב התחיקתי הפורמלי, ואין בו כדי לעמוד על אופן יישומו של החוק בתחום המשפט של הביטוח הימי. שאלה אחרת היא, אם בתי משפט כשידונו בביטוח ימי ואווירי ייטו בנוסף על מקורות הדין הקודם, לעיין גם בחוק החדש ולהיות מודרכים ממגמותיו ורעיונותיו (שם, עמ' 168 סעיף 156). דברים אלה ישימים בהתייחס לעקרונות הכלליים. על אחת כמה וכמה שאין מקום להחריג את תחולת חוק חוזה ביטוח על סוג ביטוחים, שאין הייחוד נדרש להם. לעניין אחרון זה יש, כאמור, לחזור ולהפנות להצעת החוק ולמגמה הכוללת להחיל את ההסדר של חוק חוזה הביטוח גם על הביטוח הימי, ככל שזה אינו מאופיין בייחודיות של סחר ימי. 13. חוק חוזה ביטוח החליף, כאמור, את ההסדר הקודם שהיה מורכב מהחוק העותמאני, המשפט האנגלי והמנהגי. עיון בהסדר הדין הקודם, מוביל לאותה תוצאה. חוק חוזה ביטוח שהחליף את חוק הביטוח העותמאני 1904, שבוטל בסעיף 74(1) של החוק, השאיר את חוק הסחר הימי העותומאני 1863, כאשר הסעיפים 175-273 עניינם בחוק המקומי בענף הביטוח הימי (שם, ששון-דיני ביטוח, עמ' 49-50). חוק הסחר הימי העותמאני, כמו גם חוק הביטוח הימי האנגלי, דן בשני נושאים בלבד: ביטוח מטענים המובלים בים וביטוח גוף האניות. במהותו ענייננו בחפצים וברכוש ולא בנזקי גוף. סעיף 175 לחוק הסחר הימי , על-פי תרגום המובא בספר ששון-דיני ביטוח (שם, עמ' 469) קובע: "ביטוח ימי הוא הסכם, אשר לפיו מתחייב המבטח כלפי המבוטח, תמורת תשלום פרמיה מוסכמת, לשלם לו באופן מלא, עד סכום מסוים, עבור כל ההפסדים והנזקים שיכולים להיגרם על ידי סיכונים ימיים לחפצים שלו הנתונים לסיכונים ימיים". (ההדגשות אינן במקור - ש' ו'). חוק הביטוח הימי האנגלי 1906 מגדיר בסעיף 1 את חוזה "ביטוח ימי", באופן דומה: "MARINE INSURANCE DEFINED. A contract of marine insurance is a contract whereby the Insurer undertakes to indemnify the assured, in manner and to the extent thereby agreed, against marine losses, that is to say, the losses incident to marine adventure." (ההדגשה איננה במקור - ש' ו'). הביטוח הימי בהגדרתו בא כנגד סיכונים ימיים. בסעיף 3 של החוק האנגלי בהתייחס לסיכונים אלה, נראה כי נושא הביטוח הימי במהותו נועד לבטח כל סוג של סחורה או טובין, לרבות כלי השייט עצמו. לכן החוק האנגלי דורש מתן פרטים מלאים לגבי נושאים אלה (ראה למשל סעיף 29(3) של החוק האנגלי המחייב את המבוטח להצהיר על כל המשלוחים הנשלחים אליו). מן הטעם האמור, אחד המאפיינים של פוליסה לביטוח ימי הוא "הפוליסה השוטפת". ביטוח יאכטות וסירות, שאף הוא מעין נספח לביטוח הימי המאופיין בסחר ימי, גם הוא במהותו מיועד לביטוח כלי השייט עצמו ולסיכוני ים, והוא מוסדר בהסדרים פרטניים יותר. כך למשל לא יהיה כלי השייט מבוטח, אם היאכטה משמשת למגורים או עובר תיקונים ושיפוצים משמעותיים (כדורי חכם-אהרון ביטוח ימי ותביעות (מהדורה ששית - 1998) להלן: כדורי, ביטוח ימי, שם, עמ' 227). כלומר, יש מקום להבחין בין מאפיינים מהותיים של הסחר הימי, לבין פעולות הנלוות להשטת כלי השייט. בעל כלי השייט שבמהותו הוא לשימוש פרטי, המבקש לקחת נוסעים עמו, חייב לתת דעתו לנושאים נוספים, לרבות ביטוח חבות כלפי צד שלישי, הכולל גם נזקי גוף. ההפניה להוראות הדין הנ"ל נעשית על דרך הייחוד ו/או על דרך ההרחבה (ראה כדורי, ביטוח ימי, עמ' 225). מכאן שאין כל הצדקה להחריג את נושא נזקי גוף מחוק חוזה ביטוח, ו/או להפנות להסדר של הדין האנגלי ככל שמדובר בנזקי גוף צד ג'. זאת ועוד, אין גם כל הצדקה לעשות כן, מבחינה פרוצדוראלית. ההפניה למשפט האנגלי, שהוא לעניין זה דין זר, מצריכה, לכאורה, הוכחה כמו כל עובדה אחרת (ששון-דיני ביטוח, עמ' 50). בהעדר הוכחה על תוכנו של הדין האנגלי, יחול הכלל בדבר חזקת "שוויון הדינים" ויהיה צורך להחיל על הפוליסה את הוראת חוק הסחר הימי העותומאני, ובמידת הצורך אף הפניה לחוק הצרפתי (ששון-דיני ביטוח, עמ' 50-51, לרבות ה"ש 73). 14. המסקנה מן האמור, שהשארת הביטוח הימי, ככל שמדובר בנזקי גוף, מחוץ למסגרת חוק חוזה הביטוח, אינה מוצדקת כאשר מדובר בתחום מענף הביטוח, שאין בו ייחודיות הנובעת מעצם היותו של הביטוח הימי חלק אינטגראלי מסחר חובק עולם, הקשור לעקרונות ולמנהגים בין-לאומיים המאפיינים את ההסדרים בתחום זה (כדורי, ביטוח ימי, שם עמ' 7). השארת הביטוח הימי מחוץ למסגרת חוק חוזה ביטוח, גורמת למצב לא רצוי, מאחר שבנוגע לעקרונות הבסיסיים של ההתקשרות החוזית, מפעיל בית המשפט כאשר הוא דן בביטוח הימי, מערכת שיקולים ונקודת מוצא שונות מאלה שאותם הוא מחיל לגבי חוק חוזה ביטוח. במצב אנומאלי זה, הציע כדורי בספרו, להביא להאחדת העקרונות שבבסיס חוזה הביטוח וכל הענפים לגבי ההתקשרות עצמה, תוך התייחסות שונה למאפיינים המיוחדים, ככל שהם נוגעים לתנאי הביטוח וכדומה (שם, עמ' 7). לאור הביקורת האמורה, וודאי שאין מקום לפרש את המונח "ביטוח ימי" על דרך ההרחבה. 15. מסקנה זו מתחזקת לאור האמור בתקנה 77 לתקנות הנמלים (בטיחות השייט), התשמ"ג-1982 (להלן: תקנות הנמלים) הקובעת חובת ביטוח בשל נזקי צד שלישי - פוליסת ביטוח נזקי צד ג', שהותקנה מכוח הוראת סעיף 60(2)(ט) לפקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א-1971, אשר חייבה התקנת תקנות לצורך הסדרת חובת ביטוח כלי שיט מנועי מפני סיכוני צד שלישי. תקנה 77 לענייננו, קובעת: "חובת ביטוח נזקי צד שלישי (א) לא ישיט אדם כלי שיט במימי החופין ובמים פנימיים של ישראל, אלא אם הוצאה פוליסת ביטוח בת תקוף המבטחת אותו אדם בשל חבות כלשהי אשר הוא עשוי לחוב בשל מותו של או חבלה בגופו של כל אדם אחר שנגרמו תוך או עקב השטת כלי השיט בידי אותו אדם; ואולם אין חובה שהפוליסה תכסה - ". יש לקבל לעניין זה את עמדת המערערים כי הוראה זו היא הוראה קוגנטית, ולדחות את טענת המשיבה, כי אין בהוראה זו ללמד על מהות הביטוח. עצם הצורך להיזקק להוראה כזו מלמד כי יש צורך בביטוח שאיננו מאפיין דווקא את השטת כלי שיט. לא היה צורך להרחיב לעניין מהות הביטוח, מאחר שהדבר מוסדר בעצם הגדרת סוג הביטוח, כביטוח צד שלישי. ועוד, העובדה שבפקודת ביטוח רכב מנועי קיימת הוראה ספציפית (סעיף 19) לעניין יריבות ישירה בין המבטח לבין הניזוק, אין בה ללמד לענייננו, שהרי שם ההוראה היא לגבי נזקי רכוש. 16. טענה נוספת הועלתה על ידי המשיבה והיא שיש ללמוד מקיומו של סעיף 69 החל גם לעניין ביטוח ימי, הסדר שלילי בענייננו. גם טענה זו דינה להידחות. העובדה שהמחוקק מצא לנכון להחיל את הוראות חוק חוזה הביטוח גם לגבי ביטוח ימי ככל שמדובר בתביעה לזכות התחלוף או כאשר המבוטח הוא נמצא בהליכי פשיטת רגל או כינוס נכסים, אינה יכולה ללמד על מהות "הביטוח הימי". השאלה מהו הביטוח הימי ומה היקפו של ביטוח כזה, אינה יכולה להילמד מן ההוראות הנ"ל. משיוחלט שאכן מדובר בביטוח ימי, אזי, יחולו בהתאמה גם סעיפים 62 ו- 69. ביטוח ימי, מהותו והיקפו, יכולים וחייבים להילמד על דרך הפרשנות התכליתית כפי שפורטה לעיל. 17. לא מצאתי לנכון להתייחס לטענות הנוספות שהועלו, כגון הגבלת סכום הביטוח. שאלות אלה טרם נדונו על-ידי הערכאה הדיונית, לא נתבקשה ולא ניתן לגביה רשות ערעור, ולכן אינה יכולה לעמוד לדיון במסגרת ערעור זה. 18. משיב מס' 3 - המוסד לביטוח לאומי, אשר הצטרף לדיון, עשה כן מבלי שנטל חלק בו, הגם שתמך בעמדת המערערים. בנסיבות אלה אין מקום להטיל הוצאות לטובתו. כמו כן, משיב מס' 1, שהוא אחיו של המנוח, טען את שטען על ידי ב"כ המשיבה. גם לטובתו אין לפסוק הוצאות. התוצאה המוצעת: 19. אשר על כן הייתי מציעה לחברי לקבל את הערעור ולקבוע, כי הפוליסה הנדונה אינה בגדר "ביטוח ימי", כהגדרתו בסעיף 72(א)(2) לחוק חוזה הביטוח וממילא חלה הוראת סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח על היחסים שבין המשיבה למערערים. לפיכך, קיימת יריבות ישירה בין המערערים לבין המשיבה מס' 2, והמערערים רשאים להמשיך בתביעתם שהוגשה לבית משפט השלום. התיק מוחזר איפוא לצורך המשך הדיון בתביעה לגופה. כמו כן הייתי מציעה לחייב את המשיבה מס' 2 לשלם למערערים ביחד הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין בשתי הערכאות בסך של 15,000 ₪, בצירוף מע"מ כחוק, נכון למועד מתן פסק הדין בערעור. אין צו להוצאות בין הצדדים האחרים. ש' וסרקרוג, שופטת[אב"ד] השופט א' רזי: אני מסכים. א' רזי, שופט השופט ר' שפירא: אני מסכים. ר' שפירא, שופט הוחלט, כאמור, בפסק דינה של כב' השופטת ש' וסרקרוג. הגדרות משפטיותמשפט ימי - דיני ימאותביטוח ימי / הובלה ימית