ה ח ל ט ה כפי שיפורט להלן, לטענת המבקשת, המשיבה 1 מפרה את הוראות הצו המוסכם שניתן על-ידי בית-הדין ביום 22.12.02, בעניין יבואני הרכב ומוסכי השירות מטעמם, והיא מבקשת צו בעניין זה מבית-הדין. המשיבה 1, המשיבים וכן הממונה סוברים, כי אין למבקשת מעמד, שכן לא היתה צד לצו המוסכם, וכן כי המבקשת לא מיצתה את ההליכים בפני הממונה. החלטה זו מתייחסת להמשך ההליכים בתיק. העובדות הצריכות לעניין והרקע לבקשה 1. חברת אוטו-ליין בע"מ (להלן: "אוטו-ליין) הנה חברה פרטית העוסקת ביבוא, שיווק ומכירה של מוצרי תעבורה מתוצרת חברת General Motors. המשיבה 1, חברת יוניברסל מוטורס ישראל בע"מ (להלן: " UMI") הנה היבואנית הבלעדית של כלי-רכב מתוצרת חברת General Motors ומספר חברות נוספות. UMI עוסקת בנוסף ביבוא, שיווק ומכירה של מוצרי תעבורה עבור כלי-הרכב המיובאים על-ידה. 2. ביום 1.7.04 הגישה אוטו-ליין לבית-הדין בקשה שכותרתה "בקשה לקבוע (מכוח סע' 35 לחוק ההגבלים ו/או כל סמכות אחרת בחוק זה) כי UMI מפרה 'צו מוסכם' מיום 22.12.02 בעניין: יבואני-הרכב ומוסכי השירות מטעמם" (בש"א 25/04). אוטו-ליין טוענת בבקשה זו להפרת צו, אשר ניתן ביום 22.12.02 על-ידי בית הדין מכוח סעיף 50ב' לחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח - 1988 (להלן: "החוק") בתיק ה"ע 28/01 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' בני משה קרסו ואח'. במסגרת אותו הליך, בית-הדין נתן תוקף של צו להסכמה בין הממונה על ההגבלים העסקיים (להלן: "הממונה") ובין יבואני הרכב, המשיבים 1-21, וכן UMI (להלן: "הצו המוסכם"). אוטו-ליין לא היתה צד להליך מתן הצו, אך טענותיה הובאו בפני בית-הדין על-ידי הממונה. הצו המוסכם נכנס לתוקף ביום 20.4.03. 3. ההסכמה בין הממונה ובין יבואני הרכב נולדה לאחר בדיקה שערך הממונה בעקבות תלונות שהתקבלו אצלו, בין השאר על-ידי אוטו-ליין, כאשר נמצאו פגימות בתחרות בענפי השרות לרכב ומוצרי התעבורה. מקורן של הפגימות הללו היה נעוץ בפרקטיקות בהן נקטו יבואני הרכב. כך, בין השאר, יבואני הרכב חייבו את מוסכי השירות, מוסכים הקשורים עמם בהסכמי הרשאה, לרכוש ולעשות שימוש במוצרי תעבורה שמקורם ביבואני הרכב בלבד, או מי מטעמם. הממונה היה סבור, כי פרקטיקה זו מהווה הסדר כובל מסוג של בלעדיות אנכית, הפוגעת בתחרות בין הספקים השונים של מוצרי התעבורה, בהבטיחה עדיפות ליבואני הרכב. לכן, בצו המוסכם נקבע איסור על יבואני הרכב להגביל את מוסכי השירות בכל הנוגע לרכישת מוצרי תעבורה או שימוש בהם, כאשר לאיסור זה נקבעו שני חריגים: החריג הראשון מתיר ליבואן רכב לחייב מוסך שירות בהסכם ההרשאה, לרכוש או לעשות שימוש במוצר תעבורה העומד בדרישות איכות והתאמה. החריג השני מאפשר ליבואני הרכב לחייב את מוסכי השירות לעשות שימוש במוצרי תעבורה מסוימים במספר מקרים: כאשר היבואן נושא לפחות או ב-90% מהתשלום בגין שרות הניתן במסגרת אחריות היבואן (או במחצית התשלום בנוגע לעשרה מכלולי רכב מסוימים); כאשר היבואן נושא במלוא התשלום בגין מוצרי התעבורה המצויים באחריות היבואן; כאשר מדובר בשרות תיקון פגמים, והיבואן נושא במלוא עלותו של השירות (ראו פרק ב' להוראות הצו המוסכם). 4. אוטו-ליין טוענת בבקשה, כי במהלך טיפול או תיקון רכב המצוי תחת הסכם תחזוקה של חברת UMI, האחרונה מחייבת את מוסכי השירות הפועלים מטעמה, במישרין ובעקיפין, בין באמצעות הסכמי הרשאה ובין באמצעות שימוש במחשב המוסך, לרכוש חלפים אשר יסופקו על-ידי UMI בלבד. אוטו-ליין סבורה, כי בהתנהגות זו UMI מפרה את הוראות הצו המוסכם. אוטו-ליין עותרת בבקשתה לקביעה של בית-הדין, כי UMI מפרה את הוראות הצו המוסכם, וכן לצו המחייב את UMIלחדול מהפרתו, ו/או לקביעה כי הפרקטיקה בה נוהגת UMI מהווה הסדר כובל כהגדרתו בחוק. כן עותרת אוטו-ליין לקביעת בית-הדין, כי על UMI לנתק את הקשר המקוון עם מחשבי מוסכי השירות, בכל הנוגע למידע אודות מוצרי התעבורה בהם נעשה שימוש. 5. UMI ושאר יבואני הרכב (משיבים 1-21 בבקשה), הגישו שתי בקשות נפרדות לסילוק בקשתה של אוטו-ליין על הסף (בש"א 28/04 ובש"א 27/04 בהתאמה). הטענה המרכזית המועלית בבקשות אלו, היא כי אוטו-ליין נעדרת מעמד לפנות בבקשה האמורה לבית-הדין. לשיטת UMI ומשיבים 1-21, מן הראוי כי תלונתה של אוטו-ליין תתברר תחילה על-ידי הממונה, אשר בניגוד לאוטו-ליין היה צד לצו המוסכם, ואשר הוא הגורם האמון על אכיפת הצו. 6. לטענת אוטו-ליין, דיון בבקשתה הנו הכרחי לשמירת התחרות ומניעת הפרתו של הצו המוסכם. לדידה, אכיפה יעילה של הוראות הצו המוסכם מחייבת מעקב מתמשך אחר הנעשה בפועל ומתן זכות עמידה לצדדים שלישיים בבית-הדין. לדברי אוטו-ליין, הפניה לבית-הדין נעשתה לאחר שנוכחה לראות, כי הלכה למעשה הפגיעה בתחרות בשוק חלקי החילוף לרכבים נמשכת, וכי הממונה "...חרף היותו הגוף האמון על אכיפת הצו המוסכם - לא עושה דבר [למצער לא עושה די] לשם אכיפת הצו." לטענת אוטו-ליין, "מן הדין ומן הצדק" לאפשר לה, כמי שיזמה את החקירה שהובילה לצו המוסכם וכמי שנפגעת קשות מאי-אכיפתו, להגיש לבית-הדין בקשה לאכיפת הצו. אוטו-ליין מדגישה בתגובתה, כי צד שלישי אשר נפגע ישירות מאי-אכיפתו של צו מוסכם, זכאי ליטול חלק בהליך משפטי לאכיפתו, זאת מקום שהרשות המופקדת על האכיפה לא ממלאת את תפקידה. 7. בתגובתה לבקשות לסילוק על הסף, מעלה אוטו-ליין בקשה חלופית בה היא עותרת לצירופה כצד להליך מכוח תקנה 27 לתקנות ההגבלים העסקיים (סדרי דין בבית הדין ובערעור), התשמ"ט- 1988 (להלן: "התקנות"). נראה כי כוונת אוטו-ליין היא לצרופה להליך המקורי במסגרתו הוצא הצו המוסכם. בקשה זו נדחית מהטעם הבא: תקנה 27 קובעת לאמור: "בית הדין רשאי, בכל שלב של הדיון, לצרף כבעל דין מי שימצא לנכון ובתנאים שייראו לו." על-פי פשט לשונה של התקנה, בית-הדין רשאי לצרף צד להליך, אשר תלוי ועומד בפניו, לאחר שנפתח באחת הדרכים המנויות בחוק (ראו ערר 3/93, 2, 1 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ ואח' נ' הממונה על ההגבלים העסקיים קובץ ההגבלים העסקיים בהוצאת ועד מחוז ת"א של לשכת עוה"ד בישראל, תשנ"ה - 1994, עמ' 283). במקרה דנן, אין בפני בית-הדין הליך תלוי ועומד. ההליך המקורי (ה"ע 28/01) ענייננו אישור ההסכמה בין הממונה ובין יבואני הרכב לפי סעיף 50ב' לחוק. הדיון בהליך זה הסתיים עם מתן הצו המוסכם על-ידי בית-הדין ביום 22.12.02, אשר תוקפו כתוקפו של פסק דין שניתן בידי בית משפט מחוזי לכל דבר ועניין (ראו סעיף 50ב(ג) לחוק). אין בפני בית-הדין כל הליך, מלבד הבקשה שהגישה אוטו-ליין, בקשר לאכיפת הצו המוסכם או בקשה לשינוי הוראותיו לפי סעיף 50ב(ה) לחוק. לאור זאת, ומבלי לנקוט עמדה ביחס לבקשת הצטרפות להליכים עתידיים, בקשת ההצטרפות של אוטו-ליין מכוחה של תקנה 27 נדחית. בשולי הדברים יצוין, כי אוטו-ליין, כמי שפועלת בענף מוצרי התעבורה ועלולה להיפגע מהשלכות הצו המוסכם, הביאה את טענותיה בפני הממונה, וזה צירפן לבקשתו לאישור הצו המוסכם, לרבות התייחסותו לטענות אלו (ראו עמ' 25-27 לבקשת הממונה לאישור הצו המוסכם). כמובן, אוטו-ליין פונה עתה לבית-הדין בעילה חדשה, והיא הפרת הוראות הצו המוסכם שאושר על-ידי בית-הדין, אך כאמור אין הליך קיים המתנהל בעניין זה. יוער בנוסף, כי בקשות הצטרפות להליך המקורי, אשר הוגשו על-ידי איגוד המוסכים בישראל ואיגוד חברות הביטוח בישראל, נדחו על-ידי בית-הדין (ראו החלטתו של כב' השופט עדיאל מיום 30.7.02 בבש"א 40/01, 36 (ה"ע 28/01) איגוד המוסכים בישראל ואח' נ' הממונה על ההגבלים העסקיים ואח'). 8. הממונה תומך בבקשת המשיבות לסילוק בקשתה של אוטו-ליין על הסף. הממונה מנמק את עמדתו בעובדה, כי אוטו-ליין לא מיצתה את פנייתה אליו, ופנתה לבית-הדין קודם סיום הטיפול בתלונתה. לדידו של הממונה, בנסיבות אלו אין צריך להידרש לשאלה העקרונית בדבר מעמדם של צדדים שלישיים באכיפת צווים מוסכמים. 9. אוטו-ליין הגישה "בקשה לקבלת רשות להגשת תגובה" ביחס לתגובת הממונה לבקשות לסילוק על הסף. אוטו-ליין מבקשת להשיב לטענת הממונה לפיה היא לא מיצתה תחילה את ההליכים אצל הממונה, בהסבירה כי לסברתה בנסיבות העניין, בהן הממונה לא פועל, כך לטענתה, לאכיפת הצו המוסכם, כלל לא היתה מוטלת עליה חובה לפנות לממונה מלכתחילה, ומכל מקום היא פנתה בנידון לממונה. כאמור בהחלטתי מיום 19.9.04, לא ראיתי מקום להגשת תגובה נוספת. עמדתה של אוטו-ליין, כפי שהובאה בתגובתה המפורטת לבקשות לסילוק על הסף, היא, כי היא זכאית לפנות לבית-הדין, זאת לאחר שהממונה לא מילא את תפקידו באכיפת הצו המוסכם. אוטו-ליין אף ציינה בתגובתה ובבקשתה, כי היא פנתה לממונה קודם הגשת הפניה לבית-הדין, אך זה מסר, כך לטענת אוטו-ליין, כי אין לו עניין לטפל בסוגיה (ראו פירוט בהמשך החלטה זו). נראה אם כן, כי לשיטתה אוטו-ליין עצמה, שאלת מיצוי ההליכים אצל הממונה הנה נדבך חשוב בביסוס זכות עמידתה בבית-הדין, והיא אכן הקדישה לכך התייחסות בכתבי טענותיה, אשר ממילא מפורטים דיים. מטעם זה לא ראיתי מקום להתיר לאוטו-ליין להגיש תגובה נוספת לתגובת הממונה. 10. בהחלטה מיום 21.7.04 קבעתי, כי בשלב זה לא תוגשנה תגובות לבקשתה של אוטו-ליין, וכי אחליט בדבר אופן המשך ההליכים לאור הבקשות לסילוק בקשה זו על הסף. להלן החלטתי. דיון 11. לאחר בחינת עמדות הצדדים וטיעוניהם, אני סבורה כי בשלב זה אין צורך להידרש לסוגיה כבדת המשקל של זכות הפניה של צדדים שלישיים לבית-הדין בבקשה לאכיפת צו מוסכם. לעת עתה די בדיון בשאלת מיצוי ההליכים בפני הממונה, אשר לית מאן דפליג, כי הוא תנאי מוקדם לפניה לבית-הדין. אך ראשית לכל, טרם אדון בעניין זה, לא יהיה זה מיותר להציג בקצרה את הסדר הצו המוסכם (Consent Decree). 12. על-פי הוראות סעיף 50ב', רשאי הממונה להתקשר בהסכם עם אדם, אשר לדעת הממונה הפר לכאורה את הוראות החוק. זאת, חלף נקיטת הליכים כגון הכרזה על בעל מונופולין לפי סעיף 26 לחוק, קביעות מכוח סעיף 43 לחוק, ונקיטת הליכים פליליים לפי החוק. ההסכמה יכול שתכלול, בין השאר, חיוב בתשלום כסף מצד אותו אדם או חיוב מצדו לעשות דבר או להימנע מעשייתו. הסכמה כאמור יכול שתתגבש מבלי שאותו אדם מקבל על עצמו חבות או אחריות כלשהן, ומבלי שהוא מודה כי עבר על הוראות החוק. לאחר גיבוש ההסכמה, על הממונה לפנות לבית-הדין או לבית-המשפט המוסמך בבקשה ליתן להסכמה תוקף של צו. במסגרת הדיון בבקשת הממונה, על בית-הדין או בית-המשפט להעביר תחת שבט ביקורתו את ההסכמה, ובין השאר לבחון אם מטרות ההסכמה הנן מטרות ראויות העולות בקנה אחד עם מטרותיו של החוק, וכן אם יש בהסכמה כדי לקדם את התחרות בשוק הרלוונטי. כן יש לבחון האם ההגנה על האינטרס הציבורי תמומש בצורה הטובה ביותר בדרך של צו מוסכם, חלף נקיטת הליכים אחרים מכוח החוק. תוקפו של צו מוסכם אשר אושר על-ידי בית-הדין או בית-המשפט הוא כתוקפו של פסק-דין שניתן בידי בית-משפט מחוזי. למותר לציין, כי הליך של צו מוסכם הנו פתרון מהיר לטיפול בפגמים תחרותיים, בחוסכו התדיינות משפטית ארוכה (ראו דברי ההסבר להצעת חוק ההגבלים העסקיים (תיקון מס' 5), הצעות חוק 2805, התשנ"ט - 1999, בעמ' 394). ויודגש. בסיסו של הצו המוסכם הוא בהסכמה אליה הגיעו הצדדים. אין לבית-הדין או לבית-המשפט סמכות לכפות צו, אשר הוראותיו שונות מהסכמת הצדדים (ראו ה"ע 28/01 הממונה על ההגבלים העסקיים נ' בני משה קרסו ואח'). הסמכות לנקוט בהליך של צו מוסכם נתונה כאמור בידי הממונה, אשר אמון על ייצוג האינטרס הציבורי והגשמת תכליותיו של חוק ההגבלים העסקיים. הצו המוסכם משמש כלי בידו לאכיפת הוראות החוק וקידום התחרות. התייחס לכך בית-המשפט העליון, עוד קודם חקיקתו של סעיף 50ב' במסגרת תיקון מספר 6 לחוק משנת 2000: "הממונה מופקד על הגשמת תכליתו של חוק ההגבלים. לצורך ביצוע תפקידו הקנה לו החוק סמכות שבשיקול-דעת. ומקום בו סבור הממונה, כי בנסיבותיו של עניין פלוני גיבוש הסדר מוסכם יקדם בדרך הטובה ביותר את האינטרס הציבורי שעליו הוא מופקד, רשאי הוא להעדיף הוצאת קביעה המבוססת על הסדר מוסכם על-פני קביעה העתידה לעורר (או שכבר עוררה) מחלוקת משפטית; וממילא רשאי הוא גם לשאת ולתת עם הגורמים הנוגעים בדבר בעניין תנאיו של ההסדר המוסכם. ... הסמכות להתפשר מהווה חלק מסמכותו הכללית של הממונה לפי חוק ההגבלים, אלא שגם בכוחו להתפשר מוטל עליו להשתמש במסגרת כללי המשפט המינהלי. בהסכמתו של הממונה על ההגבלים לפשרה רשאי הממונה לשקול שיקולים פרגמטיים. לאמור, אם בנסיבות המקרה, לפי מיטב הבנתו והכרתו, הסדר מוסכם הינו הדרך המועילה ביותר להגשמת תכליותיו של חוק ההגבלים, רשאי הממונה להתפשר. אך לפשרה שיש בה משום ויתור נורמאטיבי, או משום פגיעה בכללי המשפט המינהלי, אין הממונה מוסמך להסכים" (בג"צ 326/96 כספי ואח' נ' הממונה על ההגבלים העסקיים ואח', פ"ד נ(5) 133, 155). 13. ומכאן לשאלת מיהות הצדדים להליך אישורו של צו מוסכם. על-פי סעיפים 50ב(ד)(1) ו-50ב(ד)(2), כל צד העלול להיפגע מן הצו המוסכם, וכן ארגון צרכנים או איגוד עסקי, מוזמן להעלות את טענותיו בפני הממונה. על הממונה לצרף לבקשה לאישור הצו המוסכם את פירוט הטענות שהובאו בפניו, ואת תגובתו לטענות אלו. פרוצדורה זו מאפשרת לאלה אשר עשויים להיפגע בעקבות מתן הצו המוסכם, לשטוח את טענותיהם בפני בית-הדין באמצעות הממונה. דרך זו אינה מחייבת לצרפם כצדדים להליך עצמו. בית-הדין כבר ציין בהחלטה קודמת, כי פרוצדורה זו בצירוף אופיו המיוחד של הליך לפי סעיף 50ב' והעדרה של הוראת חוק המקנה לנפגע מהצו המוסכם זכות עמידה בפני בית הדין בדומה להוראות חוק אחרות (למשל סעיפים 8(ב), 15(א), 22(ב) ו-30(ו) לחוק), מוליכים למסקנה "שבהליך לפי סעיף 50ב' לחוק, לא ביקש המחוקק להקנות זכות עמידה בפני בית-הדין למי שרואה עצמו נפגע מהצו המוסכם". צירוף בעל דין נוסף להליך יעשה בנסיבות מיוחדות ובהינתן טעם מיוחד מכוחה של תקנה 27 לתקנות (ראו החלטתו של כב' השופט עדיאל מיום 30.7.02 בבש"א 40/01, 36 (ה"ע 28/01) איגוד המוסכים בישראל ואח' נ' הממונה על ההגבלים העסקיים ואח'). כאמור, אוטו-ליין הביאה את טענותיה בפני בית-הדין באמצעות הממונה. 14. החוק לא קובע פרוצדורה לאכיפת הצו המוסכם. כאמור, לצו המוסכם תוקף של פסק-דין של בית-משפט מחוזי לכל דבר ועניין, ומכאן שניתן לפתוח בהליכי בזיון בית-משפט. נראה גם, כי בית-הדין רשאי להפעיל את סמכותו הקבועה בסעיף 35 לחוק, וליתן צו להבטחת קיומו של הצו המוסכם. כמו-כן לממונה יש שיקול דעת, אם לבקש את הארכת תוקפו של צו מוסכם אשר ניתן לתקופה קצובה. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הממונה הוא אשר מופקד על אכיפת הוראות הצו המוסכם. אוטו-ליין מלינה על כך שהממונה לא פעל למילוי תפקידו. אוטו-ליין מסרה, כי ביום 11.12.03 פנתה בנידון אל הממונה על ההגבלים העסקיים, באמצעות מר יגאל עזרא, מבעלי אוטו-ליין ומנהל בה (מכתב הפניה מצורף ומסומן כנספח יז' לבקשה). מר עזרא מסר בתצהירו, כי: "למרבה-הצער, עד למועד זה [מועד הגשת הבקשה מטעם אוטו-ליין - מ.ש.א.], בחלוף למעלה מחצי-שנה (!), טרם קבלה המבקשת התייחסות לגוף הפנייה, למעט שיחה שקיימתי מיוזמתי, עם עו"ד אורנה גלבשטיין מרשות ההגבלים העסקיים, שבה נמסר לי, כי אין לרשות עניין לטפל בסוגיה." גב' אורנה גלבשטיין, חוקרת במחלקת חקירות ברשות להגבלים עסקיים ואחראית על קבלת תלונות, מסרה בתגובה (ראו תצהירה המצורף לתגובת הממונה), כי הטיפול בתלונתה של אוטו-ליין הופסק לאחר שזו העבירה מסמכים, אשר אינם עדכניים ואינם רלבנטיים, לשם תמיכה בטענותיה. הממונה מסר בתגובתו, כי לאחר הגשת הבקשה, הציע לאוטו-ליין "להגיש אליו תלונה סדורה הנתמכת בכל הראיות הרלוונטיות שיש בידיה ולהתלות את בקשתה בפני בית-הדין במשך בדיקתו." עיון במכתב פנייתה של אוטו-ליין אל הממונה (נספח יז' לבקשה), מראה כי יש ממש בדברי הממונה, לפיהם אוטו-ליין לא הניחה בפניו תלונה סדורה: מכתב הפניה מנוסח בצורת שאילתא לממונה או למצער כמכתב התייעצות עמו, ואינו בהיר דיו. יתר על כן, מכתב זה מגובה באזכור מספר מסמכים, הנושאים תאריכים מוקדמים למועד כניסתו לתוקף של הצו המוסכם. לאור זאת, אין לומר כי נעשתה פניה אמיתית מצדה של אוטו-ליין לממונה, בקשר להפרות הוראות הצו המוסכם להן היא טוענת. על-פני הדברים, ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין, קשה לומר נחרצות כי מכתבה של אוטו-ליין לממונה מגלה "ממצאים המעידים על הפרת הצו המוסכם", כפי שטוענת אוטו-ליין (ראו סעיף 19 לתגובתה לבקשה לסילוק על הסף). דברים דומים ניתן לומר ביחס לחלק החמישי לבקשתה, בו מתארת אוטו-ליין את עובדות הפרקטיקה בה נוהגת UMI, לטענתה (אוטו-ליין תומכת חלק זה במכתב מיום 20.8.97 מאת מנהל ציי הרכב ב- UMI אל מוסכי הרשת; בדף מידע מאתר האינטרנט של UMI; ובמה שנחזה להיות טיוטת מכתב, ללא תאריך, מאת UMI, שעניינה שינויים בהסכם ההרשאה למוסך). בית-הדין מייחס חשיבות רבה לפנייתם של מי שאינם צדדים לצו המוסכם, אך עלולים להיפגע מאי-קיומו, אל הממונה. בפניות כאמור יש כדי להגביר את אכיפת הצו המוסכם, אשר לאחר הוצאתו אינו בגדר אות מתה. יש להקפיד על קיום הצו, וכך להגשים את מטרתו ולמנוע פגימות תחרותיות בשוק הרלוונטי. יחד עם זאת, מכתב תלונה לממונה צריך שיהיה מנוסח בבהירות, ויהיה נתמך בראיות של ממש. כאמור, מכתבה של אוטו-ליין אינו ממלא אחר דרישה זו, ואל לה להלין על שהממונה הפסיק את טיפולו עד להגשת תלונה סדורה. ודוק. אין בכך כדי להביע עמדה על נכונות טענותיה של אוטו-ליין. כל שניתן לומר בשלב זה, הוא כי טענותיה של אוטו-ליין לא הובררו די צורכן, והן מצריכות בדיקה עובדתית ומשפטית, אשר מן הראוי כי תעשה על-ידי הממונה, כמי שמופקד על אכיפת הצו המוסכם. זאת, קודם פניה לבית-הדין. אין זה מתפקידו של בית-הדין לעסוק בחקירת תלונות המופנות לממונה, ובגיבוש התשתית הראייתית והמצע המשפטי, העומדים ביסוד בקשות המוגשות לפתחו. הדיון בבית-הדין צריך שיהא יעיל וממוקד, במיוחד כאשר עסקינן בצו מוסכם, אשר בא חלף התדיינות משפטית. נראה אם-כן, כי התנאי של מיצוי ההליכים אצל הממונה, שהנו תנאי לפניה לבית-הדין גם לשיטתה של אוטו-ליין, לא מתקיים במקרה זה, ועל-כן יש להתלות את בקשתה של אוטו-ליין עד לסיום בדיקת תלונתה על-ידי הממונה ומסקנותיו. שאלת זכותה של אוטו-ליין לפנות לבית-הדין לאחר סיום בדיקת הממונה וגיבוש מסקנותיו נשארת לעת עתה בצריך עיון. 16. אוסיף, כי מן הראוי כי הממונה יפעל לבירור מקיף של טענותיה של אוטו-ליין, ולא יסתפק בראיות המובאות על-ידה. על הממונה, כמי שמופקד על האינטרס הציבורי באכיפת דיני ההגבלים העסקיים, לפעול למיצוי סמכויותיו לאכיפת הצו, שהרי הצו בא חלף נקיטת הליכים מכוח החוק ומטרתו שמירה על התחרות בשוק הרלוונטי. כך בין השאר, סעיף 16ב' לצו המוסכם, המצוי בפרק ז' שכותרתו "הבטחת קיום הוראות צו זה", קובע כי: "מידי שנה יעביר מנהלו הכללי של יבואן רכב אל הממונה הודעה מפורטת המאשרת קיום הוראות צו זה, והמתארת את האמצעים אשר ננקטו על-ידי יבואן הרכב על-מנת לוודא קיומן של הוראות אלה. כן יעביר יבואן רכב לידי הממונה את נוסחי הסכמי ההרשאה וכתבי האחריות לרכב שהוא צד להם." יתר-על-כן, בבקשה לאישור הצו המוסכם ציין הממונה, כי בכוונתו "לקיים פיקוח ומעקב אחר קיום הוראות הצו, על-מנת להבטיח כי הוראות הצו לא תיעקפנה באמצעות נהגים מסחריים בעלי השפעה זהה", וכי לא יהסס לפעול במקרה של עקיפת הוראות הצו המוסכם, בהתאם לאפיקים השונים הקבועים בחוק (ראו סעיף 66 לבקשה). סיכומו של דבר, כעולה מן האמור לעיל, אני מתלה את בקשתה של אוטו-ליין, עד לסיום בדיקת טענותיה על-ידי הממונה על ההגבלים העסקיים. הממונה יודיע לבית-הדין תוך 45 יום, מהו מועד סיום הבדיקה המשוער. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. צוויםיבואן