החלטה 1. זוהי בקשה לעיכוב הליכים בתובענה שהגיש המשיב כנגד המבקשת. 2. המשיב הוא רופא גניקולוג אשר התקשר בהסכם עם המבקשת, קופת החולים מכבי (להלן: "הקופה"), למתן שירותים רפואיים למבוטחיה. הסכמים נחתמו בין הצדדים בשנת 1977 ובשנת 1988. על פי ההסכמים שירותים אלה ניתנים במרפאתו הפרטית בבת- ים. בהסכם משנת 1988 נקבע: "כל סכסוך שיתהווה בקשר עם הסכם זה, ביצועו ו/או ביטולו יוכרע אך ורק ע"י בית הדין של הקופה הפועל בתוקף הוראת תקנון הקופה. הרופא מסכים לסמכות בית הדין מבלי לראות בכך איזה שהוא תנאי מגביל, והוא עושה זאת מרצונו החופשי. חתימה על חוזה זה כמוה כחתימה על הסכם בוררות שתנאיו זהים לתנאים הכלולים בתקנון הקופה. בכתב התביעה ציין המשיב כי למרות סעיף זה התביעה מוגשת בכל זאת לבית המשפט. הוא מסתמך על לשיטתו, סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד- 1994 (להלן: "חוק ביטוח בריאות ממלכתי"), אשר לשיטתו אוסר על הקופה לאלץ את המשיב להתדיין בבוררות. 3. ביום 10.07.2001 הודיעה הקופה על סיום ההתקשרות עם המשיב, אותה נימקה בהפרות רציניות ויסודיות של ההסכם. ביום 01.08.2001 הגיש המשיב תביעה כנגד הקופה. בכתב התביעה הוא עותר, בין היתר, לקבל סעד הצהרתי לפיו ביטול ההסכם נעשה שלא כדין ובנוסף צו מניעה קבוע המורה לקופה להמנע מלהגביל את המשיב במתן שירותים רפואיים למבוטחיה. 4. הקופה הגישה ביום 13.08.2001 את הבקשה דנן לעיכוב הליכים וטענותיה בתמצית הן כדלקמן: א. בין הצדדים קיים הסכם בוררות תקף, המחייב העברת הסכסוך לבית הדין של הקופה. ב. סעיף 54(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו גובר על חתימה וולנטרית על הסכמי בוררות. ג. הדין ומדיניות המשפטית מתייחסים באהדה לקיומם של הליכי בוררות. ד. הסכם בוררות אינו חוסם גישה לבית משפט. הליך בוררות נתון לפיקוחו של בית המשפט, ולבית המשפט שיקול הדעת לאפשר התדיינות בפניו, על אף קיומו של הסכם. ה. בדומה לדיני החוזים האחידים, תנייה בחוזה אחיד המגבילה את זכות הלקוח לפנות לערכאות, אינה מקפחת, אם נקבע הסדר מקובל לפתרון סכסוכים בדרך של בוררות. ו. סעיף 54 לחוק ביטוח בריאות ממלכתי עוסק רק בפנייה לערכאות בעילה המובססת על הוראות החוק. החוק לא נועד להסדיר את מערכת היחסים שבין קופת החולים לספק השירותים שלה. ז. הסכם הבוררות נחתם לפני כניסתו לתוקף של חוק ביטוח בריאות ממלכתי. אין להחיל את הוראותיו על הסכם הבוררות באופן רטרואקטיבי. 5. המשיב טוען בתמצית כדלקמן: א. סעיף 54(א) לחוק בריאות ממלכתי הוא קוגנטי וגובר על התניות החוזיות בהסכם הבוררות. ב. המשיבה נוהגת שלא לעכב הליכים בתביעות המוגשות נגדה. ג. בית הדין הינו גוף הממונה וממומן על ידי הקופה. ספק אם חבריו יכולים לברר את התביעה ללא פניות. ד. תקנון המשיבה עבר שינויים. בתקנון עליו חתם המבקש נקבעה בוררות דו-שלבית: בשלב הראשון דיון בפני בית הדין של הקופה. בשלב השני, ניתן להוסיף ולערער על החלטת בית הדין של הקופה, לבית הדין של תנועת מכבי ישראל. לאחרונה "הושמטה" האפשרות לערער ובתקנון התקף כיום אין זכות ערעור לבית הדין של מכבי ישראל. בכך בוטל למעשה מוסד הבוררות כפי שהסכים לו המשיב. 6. הקופה השיבה לטענות המשיב. היא סוברת כי אין למשיב זכות קנויה כנגד שינויים בתקנון הקופה. לשיטתה, אפילו הייתה למשיב זכות ערעור שבוטלה, אין הדבר פוגע בהסכמה המקורית למסור הסכסוך לבוררות. הקופה מוסיפה כי זכות הערעור אינה זכות יסוד, קל וחומר שכשמדובר בפסק בוררות שממילא אין עליו ערעור, וביטולו אפשרי רק בעילות מוגבלות, בהתאם לחוק הבוררות, התשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק הבוררות"). דיון ומסקנות 7. אין חולק כי הצדדים חתמו על הסכם בוררות. המשיב הסכים בשעתו לכך כי מחלוקות ידונו במסגרת הליכי בוררות. סעיף 5 לחוק הבוררות קובע: (א) הוגשה תובענה לבית משפט בסכסוך שהוסכם למסרו לבוררות וביקש בעל-דין שהוא צד להסכם הבוררות לעכב את ההליכים בתובענה, יעכב בית המשפט את ההליכים בין הצדדים להסכם. ... (ג) בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות. הלכה היא כי הסכמה למסור סכסוך לבוררות אינה שוללת את סמכותו של בית המשפט לדון בעניין. עיכוב הליכים על פי סעיף 5 לחוק הבוררות נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. בדרך כלל נוטה בית המשפט לעכב ההליכים מתוך רצון לכבד את הסכמת הצדדים. רק אם יש טעם מיוחד שלא לעכב את הדיון, יסרב בית המשפט לבקשה. הנטל להוכיח "טעם מיוחד" הוא על המתנגד לבקשה. עליו לשכנע את בית המשפט מדוע אין לעכב את ההליכים (ראה: ס' אוטולנגי, בוררות - דין ונוהל (מהדורה שלישית מורחבת, תשנ"א) בעמ' 126-127). 8. המשיב משליך יהבו על סעיף 54(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, כטעם מיוחד שלא לעכב ההליכים. סעיף 54(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע: "קופת חולים לא תגביל ולא תשלול זכותו של חבר או של כל אדם אחר לפנות לערכאות". לשיטת המשיב, מדובר בהוראה קוגנטית אשר גוברת על הסכמתו המוקדמת להתדיין בבוררות בפני בית הדין של הקופה. על מנת לבחון את טענות הצדדים, מן הראוי לעמוד תחילה על אופיו ותכליתו של חוק ביטוח בריאות ממלכתי. קודם לחקיקת החוק היה ביטוח בריאות בישראל וולונטרי. חלק בציבור שידו אינה משגת, לא רכש ביטוח רפואי, ונותר ללא כיסוי. חוק ביטוח בריאות ממלכתי קובע כי כל תושב בישראל זכאי לקבל את שירותי בריאות לפי החוק ומפרט את סל שירותי הבריאות שזכאים מבוטחי הקופות לקבל. בנוסף עוסק החוק בקופות החולים, במימונן, בתנאים להכרה בהן ובמנגנונים לפיקוח על פעילותן. אחד מעקרונות היסוד של חוק הבריאות הוא הכוונה להחילו על כלל תושבי המדינה הזקוקים לשירותי רפואה. כל תושב ישראלי מבוטח על-פיו, בהיותו חבר באחת מקופות החולים, בלי שקופת החולים תוכל לסרב לקבלו או להתנות תנאים בקבלתו (ראה: ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724, בעמ' 739). 9. בהקשר זה נחקק סעיף 54 לחוק אשר אוסר על הקופות לחסום את חבריהן, או אנשים אחרים, מלפנות לערכאות. את היקף תחולתו של הסעיף יש לפרש בהתאם לתכלית ולמטרות שביסוד חוק ביטוח בריאות ממלכתי. פרשנות תכליתית של סעיף זה תשקף את המטרות, הערכים והעקרונות שהחוק צריך להגשים בחברה בת זמננו (ראה: א' ברק, פרשנות במשפט (הוצאת נבו, תשנ"ג, כרך שני) בעמ' 85, 144 ; ע"א 7980/98 פרוינדליך נ' חליבה, תקדין-עליון 2000(2) 2180). פרשנות תכליתית של החוק, לרבות של סעיף 54 לחוק, מניחה כי על מנת לממש את זכאותם לביטוח רפואי ולקבלת שירותים רפואיים, לעיתים נאלצים חברי הקופות, או מי שאינם מוכרים כחברים רשומים באחת הקופות, לפנות לבית המשפט. שם נדונה דרישתם לקבל מימון או החזר בגין טיפולים רפואיים ותרופות בהתאם לכלול בסל שירותי הבריאות. הסעיף נוקט אמנם בלשון "חבר או כל אדם אחר", אך לאור תכלית החוק אין מדובר בכל מאן דהוא, אלא רק באדם שנזקק לשירותים הרפואיים של הקופה, או טוען כי זכאי לקבל שירותיה, אפילו אינו "חבר" בה. חובת הביטוח חלה על כל מי שהוא תושב, בוגר או קטין, גם אם אינו רשום פורמלית כחבר בקופה. כך למשל תושב המבקש לעבור מקופת חולים אחת לאחרת, רישומו כחבר בקופה החדשה לא אושר, אך הוא עשוי להמצא זכאי לקבל ממנה שירות רפואי. גם מבוטח חוץ השוהה בישראל אינו "חבר" באף אחת מן הקופות בישראל, אך הוא זכאי (או זקוק) לטיפול רפואי. על כל פנים, ברי כי החוק אינו עוסק במערכות היחסים שבין הקופה, כמעבידה, ובין עובדיה. הוא גם אינו עוסק ביחסים שבין הקופה, כמזמין שירותים, ובין הקבלן העצמאי המספק שירות. על הסכם שחותמת הקופה עם ספקים או נותני שירותים חלים דיני החוזים הרגילים ולא חוק ביטוח בריאות ממלכתי. כך אין להעלות על הדעת כי ספקים שונים אשר מספקים לקופות החולים מוצרים למיניהם כפופים לחוק ביטוח בריאות ממלכתי ולא למערכת הדינים האזרחיים הרלבנטיים לעניין. ואכן, אין בחוק ביטוח בריאות ממלכתי סעיף השולל תחולת דינים אחרים. אדרבה, סעיף 61 לחוק קובע כי החוק בא להוסיף על הדינים הקיימים ולא לגרוע מהם. לפיכך בשעה שהצדדים הסכימו על בוררות בפני בית דין של הקופה, אין בכוחו של סעיף 54(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי להוות טעם מיוחד, המונע העברת הסכסוך לבוררות. 10. המשיב אמנם צירף לתגובתו את ההחלטה שניתנה בבש"א (ירושלים) 8540/01 מלימובקה נ' מכבי שירותי בריאות (טרם פורסם), בה נאמר כי סעיף 54(א) לחוק ביטוח בריאות ממלכתי שולל את כוחה של הקופה לאלץ רופא התובע אותה להתדיין בהליך של בוררות, חרף קיומו של הסכם בוררות. ואולם, הדברים נאמרו אגב אורחא במסגרת בקשה לפסיקת הוצאות. 11. טענה נוספת של המשיב מכוונת כנגד בית הדין של הקופה. בית הדין ממונה וממומן על ידי הקופה. לשיטתו, הדבר מעמיד בספק את כושרם של הבוררים לברר את התביעה. המשיב לא העמיד כל תשתית עובדתית לקיומו של חשש לניגוד עניינים או משוא פנים מצד חברי בית הדין. מאידך מתצהירו של המנהל הרפואי של הקופה, עולה כי חברי בית הדין אינם מתמנים לדון בסכסוך מסוים והרכב הבוררים נקבע על ידי אב בית הדין או סגנו, ולא על ידי גופיה המינהליים של הקופה. חברי בית הדין מתמנים על ידי ועידת מכבי, אשר ציריה נבחרים באסיפות כלליות על ידי חברי הקופה. בית הדין מורכב מרופאים וממשפטנים מכובדים אשר אינם עובדי הקופה. רק על מנת לסבר את האוזן אציין כי עד לאחרונה עמד בראשו כבוד שופט בית המשפט העליון (בדימוס) דב לוין ז"ל. לפיכך הטענות כנגד בית הדין של הקופה אינן בגדר טעם מיוחד אשר בגינו אין לעכב את ההליכים. 12. עוד טען המשיב כי זכות הערעור על החלטת בית הדין "הושמטה" ואינה מופיעה בנוסח העדכני והתקף של תקנון הקופה. אם יועבר הסכסוך לבית הדין, תמנע ממנו האפשרות לערער על פסק הבוררות. על פי נוסח ההסכם, במועד שחתם המשיב לראשונה על הסכם עם הקופה, היה בהסכם סעיף שאפשר לו לערער בשלב השני של הליך הבוררות. מאידך, על פי נוסח סעיפי אותו הסכם, נאמר כי המשיב הצהיר שיפעל במסגרת התקנון "כפי שהוא קיים וכפי שישתנה מעת לעת". אני סבורה כי סעיף זה, אין בו די על מנת לאפשר לקופה להתנער מהבטחתה למנגנון בוררות דו-שלבי. למסקנה זו ניתן להגיע ממספר שיקולים: א. הסכמת המשיב היא כוללנית, גורפת וניתנה זמן רב מראש לפני שנעשה השינוי והתעוררה מחלוקת. המשיב לא יכול היה לצפות שינוי כזה. ב. הכלל של פרשנות נגד המנסח. הקופה, מנסחת ההסכמים והתקנון, היא הצד החזק להתקשרות וכמו כן למסמכים אלה אופי של חוזה אחיד (ראה: ת"א (ירושלים) 776/94 עזבון המנוח ארטו נ' ד"ר יריב, תקדין-מחוזי 1997(2) 3001). במקרה של ספק, יש להעדיף פרשנות אשר נוחה יותר למשיב, אשר אינו זה שניסח את המסמכים והכתיב את תנאי ההתקשרות (השווה: ג' שלו, דיני חוזים (הוצאת דין, מהדורה שניה, תשנ"ה) בעמ' 312, 315 ; ע"א 650/98 בנק המזרחי המאוחד בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נג(4) 433, בעמ' 441 ; ע"א 4651/95 בני סעיד חמודה נ' המועצה המקומית עראבה, פ"ד נ(5) 81, בעמ' 86). ג. שינוי התקנון בסוגיות הערעור אינו שינוי של מה בכך. הוא פוגע בזכות הערעור של המשיב, שהיא זכות קונסטיטוציונית. יש להעדיף איפא פרשנות המכירה בקיומה של זכות הערעור. יפים לענין זה דבריו של כבוד רשם בית המשפט העליון ע' שחם בע"א 1050/01 גבעת כח נ' רוזנבלום, תקדין-עליון 2002(1) 757, בפסקה 9 להחלטתו: "...תמיכה במסקנה אליה הגעתי אני מוצא בכלל הפרשני בדבר העדפת האפשרות הפרשנית המכירה בקיומה של זכות ערעור, על פני אפשרות פרשנית אחרת אשר אינה מכירה בקיומה של זכות כזו... עיקרון זה נקבע על רקע ההכרה בחשיבותה של זכות הערעור 'לשם הבטחת מערכת שיפוט תקינה והוגנת' ... ניתן למצוא לו עיגון אף בהכרה החוקתית בזכות הערעור בסעיף 17 לחוק יסוד: השפיטה, ובקביעה כי זכות הערעור היא זכות יסוד... על פי גישה זו, גם אם ניתן לומר כי המקרה שבפניי הוא מקרה גבולי לעניין קיומה של זכות ערעור, נראה לי כי יש להעדיף את ההכרה בזכות זו על פני שלילתה בנסיבות העניין". (כמו כן ראה: ע"א 1946/01 הקרן לטיפול בחסויים נ' האפוטרופוס הכללי, תקדין-עליון 2002(1) 838 ; בג"צ 5580/98 סופר נ' שר העבודה והרווחה, פ"ד נד(4) 319 ; בש"פ 2708/95 שפיגל נ' מדינת ישראל, פ"ד מט (3) 221). 13. כדי לאזן בין האינטרסים של שני הצדדים, מחד האינטרס של כיבוד חוזים, ומאידך האינטרס החוקתי שלא לפגוע בזכות הערעור, אני מוצאת כי יש מקום לפתרון משולב. מחד לעכב ההליכים. מאידך, להתנות את העיכוב בכך שיתאפשר למשיב לערער על החלטת בית הדין של הקופה לבית הדין של תנועת מכבי ישראל, אם יחפוץ בכך בשלב השני. זאת בהתאם למה שהיה מוסכם בין הקופה למשיב עת התקשרו ביניהם. קביעתי זו, לפיה יעוכבו ההליכים כנגד מתן אפשרות לערער על החלטת בית הדין, גם עולה בקנה אחד עם סמכות בית המשפט להתנות את עיכוב ההליכים בשל בוררות בתנאים שונים (ראה: אוטולנגי, שם, בעמ' 144-145 ; ע"א 550/75 מורלי נ' בגון, פ"ד ל(2) 309, בעמ' 330). סיכום 14. אשר על כן הוחלט כדלקמן: א. ההליכים בתיק העיקרי יעוכבו ויועברו לבוררות בפני בית הדין של המבקשת. עיכוב ההליכים מותנה במתן אפשרות למשיב לערער על תוצאות הבוררות לבית הדין של תנועת מכבי ישראל. ב. לאור התוצאה אין צו להוצאות. יישוב סכסוכיםרפואהקופת חוליםבוררות