קצין התגמולים - טחורים 1. נשוא ערעור זה הינן פגימות הקשורות עם מחלת יתר-לחץ-דם (Hypertension) וטחורים (Hemorrhoids). 2. בתאריך 15/05/96 פנה המערער לקצין-התגמולים בתביעה להכיר בו כ"נכה", לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), ה'תשי"ט - 1959 [נוסח משולב], וזאת בגין שתי הפגימות הנ"ל. 3. בתאריך 07/04/97 הודיע קצין-התגמולים למערער כי בהסתמך על תוצאות הבדיקות ועל-סמך חוות-הדעת הרפואיות מיום 25/12/96 ומיום 10/02/97, הגיע לכלל מסקנה, כי לא קיים "קשר סיבתי", בין שתי הפגימות הנזכרות, שמהן סובל המערער, לבין תנאי שירותו במשטרה, כמשמעות ביטוי זה בסעיף 1 לחוק הנכים. 4. בתאריך 04/05/97 הגיש ב"כ המערער ערעור על החלטתו האמורה לעיל של קצין-התגמולים, מיום 07/04/97. 5. הרקע האישי: א. נולד ביום 16/07/45. ב. בתאריך 17/02/64 גוייס, לשירות חובה, בצה"ל. ג. בעת גיוסו נקבע לו פרופיל-רפואי: - 89 (סעיפי ליקוי 62032 ו- 51011). ד. בשירות-חובה שימש כאלחוטן, בחיל-מודיעין, בדרגת: רב"ט. ה. בתאריך 10/05/66 השתחרר משירות חובה. ו. בתאריך 27/07/67 גוייס למשטרת-ישראל. ז. תחילה שירת ביחידת אג"מ נגב, בבאר-שבע. ח. לאחר מכן, שירת בתפקידי-קצונה מגוונים. ט. בתאריך 01/07/95 פרש ממשטרת-ישראל בדרגת: סגן-ניצב. י. עד לשנת 1986 היה מעשן. 6. חוות-הדעת הרפואיות הראשוניות, מיום 25/12/96 ומיום 10/02/97, הנזכרות בסעיף 3 של פסק-דין זה, ושעל סמך האמור בהן השתית קצין-התגמולים את דחיית תביעת המערער, הן של: - א. מיום 25/12/96, פרופ' אסתר פרן, מומחית למחלות פנימיות וליתר-לחץ-דם (מוצג מש/ 4), שמגיעה לכלל מסקנה, שלא קיים קשר בין יתר-לחץ-דם לבין האירועים רווי-המתח להם היה חשוף המערער. ב. מיום 10/02/97, פרופ' מרדכי גוטמן, מומחה בכירורגיה כללית (מוצג מש/ 3) שמגיע לכלל מסקנה, כי טחורים שכיחים ביותר באוכלוסייה. גורמי-הסיכון אינם ידועים; מאמץ או ישיבה ממושכת אינם מקובלים כגורמי פתולוגיה ואין קשר בין השירות-המשטרתי של המערער לבין מחלת הטחורים ממנה הוא סובל. 7. מטעמו של המערער הוגשו לנו 3 חוות-הדעת הרפואיות הבאות: - א. מיום 04/12/95, פרופ' ז'לינוס חודה (מוצג מע/ 3), שמגיע לכלל מסקנה, כי תנאי עבודה קשים הכוללים מתחים ולחצים ואכילה בלתי-סדירה, גורמים להפרעות במערכת העיכול, לעצירויות ושלשולים, לחץ אינטראבדומינאלי והופעתם של טחורים. ב. מיום 24/03/98, פרופ' מרדכי רביד, מומחה ברפואה פנימית (מוצג מע/ 1), שמגיע לכלל מסקנה, כי קיים קשר בין "דחק נפשי" לשכיחות גבוהה של יתר-לחץ-דם. 8. במהלך הדיונים הוגשו לנו, בנוסף לאמור לעיל, גם המסמכים הבאים: - מטעמו של המשיב: - א. תיקו-הרפואי של המערער - מוצג מש/ 1. ב. חוות-דעת רפואית נוספת, מיום 10/08/97 של פרופ' מרדכי גוטמן - מוצג מש/ 1 ג. חוות-דעת רפואית, שלישית, מיום 21/12/98, של פרופ' מרדכי גוטמן - מוצג מש/ 7. ד. חוות-דעת רפואית של פרופ' אדריאן יינה, מומחה לנפרולוגיה, מיום 25/01/98 - מוצג מש/ 5. ה. חוות-דעת רפואית, נוספת, של פרופ' אדריאן יינה, מיום 01/09/98, כתגובה לחוות-הדעת הרפואית של פרופ' מרדכי רביד (מיום 24/03/98 - מע/ 1) - מוצג מש/ 6. ו. חוות-דעת רפואית, עקרונית, של ד"ר ישראל תמרי, מומחה למחלות לב, מיום 20/12/96 - מוצג מש/ 8. ז. עותק-צילומי של המהדורה העדכנית של ספרו של Norman M. Kaplan בנושא: "Clinical Hypertension" - מוצג מש/ 9. ח. מאמרו של: Pickering T.G. בנושא: - The effect of occupational stress on blood pressure men and women. ACTA Physiol Scand Suppl 1997; 640: 125-128 - מוצג מש/ 10. ט. מאמר נוסף של: - Pickering T.G. בנושא: - The effect of environmental and lifestyle factors on blood pressure and the intermediary role of the sympathetic nervous system. J. Hum Hypertens 1997: 11 (suppl 1): S9-S18. מטעמו של המערער: א. חוות-דעת רפואית, נוספת, של פרופ' ז'לינוס חודה, מיום 03/09/97 - מוצג מע/ 2. ב. חוות-דעת רפואית של ד"ר נימרוד גריסריו, מומחה בפסיכיאטריה, מיום 15/09/96 - מוצג מע/ 7. ג. שני תצהירים של המערער, שנעשו ביום 26/04/96 - מוצג מע/ 4. ד. תצהירו של ניצב שמעון לוי, מיום 10/06/96 - מ וצג מע/ 5. ה. תצהיר של גבי חזיזה, מיום 26/04/96 - מוצג מע/ 6. המצהיר לא הוזמן לחקירה-נגדית ואנו נתעלם מן האמור בתצהיר זה. ו. מכתבה מיום 03/05/88 של פרופ' אסתר פרן, בעניינו של ה' מרדכי איבגי - מוצג מע/ 9. ז. עותקי המאמרים, במלואם, הנזכרים ברשימת האסמכתאות (Refernces) בחות-הדעת הרפואית של פרופ' מרדכי רביד: - 1) אסמכתא מס' 1, משנת 1999, של Kaplan. 2) אסמכתא מס' 3, של Pickering. 3) אסמכתא מס' 4, גם היא של Pickering. 4) אסמכתא מס' 5, של Dresslen. 5) אסמכתא מס' 6, של Curtis. 6) אסמכתא מס' 7, של Cesana. 7) אסמכתא מס' 8 של Shimomitsu. 8) אסמכתא מס' 9, של Siegrist. 9. בדיונים בפנינו העידו: - פרופ' ז'לינוס חודה. פרופ' מרדכי גוטמן. פרופ' מרדכי רביד. פרופ' אדריאן יינה. פרופ' אסתר פרן. כל העדים הנזכרים לעיל נחקרו-נגדית על האמור בחוות-הדעת הרפואיות שהוגשו מטעמם. וכמו-כן שמענו את עדותם של המערער ושל ניצב משעון לוי שנחקרו-נגדית על האמור בתצהיריהם. 10. הרקע העובדתי: כאמור, בתאריך 27/07/67, גוייס המערער לשרת במשטרת-ישראל ומאז גיוסו ועד ליום שחרורו מהמשטרה, בתאריך 01/07/95, עסק במגוון תפקידים, שכרוכים היו במסכת לחצים מתמשכים הקשורים במילוי תפקידיו השונים במשטרה. עבודתו במשך תקופה ממושכת זו היתה גם כרוכה בעבודה מאומצת והוא ידע בה "ימים קשים". שניים הם ה"אירועים המיוחדים", "אירועי דחק", שאותם מייחס המערער לפגימותיו הנדונות: - אירוע א': בשנת 1981 הוגש כנגדו כתב-אישום בבית-המשפט המחוזי, בבאר-שבע, בגין חבלה חמורה שגרם למחבל. בירור המשפט הנ"ל נמשך על פני כ- 5 שנים ורק ביום 17/12/85 הוא זוכה מכל אשמה. במהלך כל אותה עת של הבירור המשפטי הזה, עברה עליו תקופה קשה מלווה בהרגשה של ניכור, דחוי, מושפל ומבוזה. היתה לו הרגשה של בודד במערכה, מופקר וחסר-אונים כאשר הפרקליטות עומדת כנגדו ומנסה להביא להרשעתו. אותה הפרקליטות שעמה עמד עד כה בקשר הדוק והוא הוא שהיה אחראי להביא בפניה חומר להרשעתם של עבריינים אחרים. לא פלא, שהוא הרגיש כאילו "חרב עליו עולמו". "מדובר באישום חמור שהעונש שהוא צפוי לו - 20 שנות מאסר וכל זה מתמשך, כאמור, על פני תקופה של כ- 5 שנים של סבל ועינוי-דין ניכר" (בלשונו של בית-המשפט המחוזי בהכרעת הדין המזכה). אין ספק, שבמשך כל אותה תקופה היה נתון תחת מעמסה נפשית, שכרוכה היתה בלחצי הליכי-החקירה כנגדו, ההעמדה לדין וניהול המשפט, ומה עוד שבמשך כל אותה תקופה לא רק שהיה צריך לטפל בעניינו האישי, הוא חייב היה להמשיך לתפקד, כקצין-משטרה, ולעמוד בראש צוותי-חקירה מיוחדים המנהלים חקירות נגד עבריינים שונים. בחודש ספטמבר 1985, לאחר סיום העדויות בבית-המשפט המחוזי, ולפני מתן פסק-הדין המזכה (שניתן, כאמור, ביום 17/12/85), אושפז בבית-החולים ע"ש "סורוקה" בבאר-שבע, לאחר שהתמוטט במהלך עבודתו, והוא אובחן לראשונה, כסובל ממחלת יתר-לחץ-דם. אירוע ב': בשנת 1991-1992 פיקד על תחנת המשטרה בחברון. תנאי-העבודה במסגרת זו היו תנאים-קשים וכרוכים היו בנסיעות ממושכות, לשם איתור ולכידת חשודים (מבוקשים), ובשטח גיאוגרפי קשה לנסיעה; אכילת מנות-קרב ובזמנים בלתי סדירים; ומי-שתייה מצנרת-פגומה ותנאים-סניטריים גרועים. היו לו עצירויות ושלשולים תכופים ולרגל הנסיעות הממושכות, בקרב אוכלוסייה עויינת, לא יכול היה לעשות את צרכיו בכל עת והוא נאלץ היה להתאפק במשך זמן רב. 11. מחלת יתר-לחץ-דם: לא יכולה להיות כל מחלוקת שהמערער אכן סובל ממחלת יתר-לחץ-דם ואנו נדרשים להכריע בסוגיה: "האם קיים 'קשר סיבתי' בין המחלה הנ"ל לבין תנאי-שירותו, יש לומר: הקשים, של המערער"? 12. לחיזוק הטיעון של מתח נפשי כגורם למחלה בעת ניהול חקירה והעמדה לדין, צירף ב"כ המערער לסיכומיו עותק מפסק-הדין שניתן ביום 15/07/99 בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע, בעניינו של אריה אביגל נ. קצין-התגמולים בע.א. מס' 1209/98. במקרהו של אריה אביגל נפתחה חקירה והוגש נגדו כתב-אישום בגין עבירה של "גרימת מוות ברשלנות", בשל כך שבהיותו מפקד בדרגת סרן גרם למותו של חייל בפיקודו בעת תאונת-אימונים בצאלים. נפתחו חקירות והתנהל דיון ובמשך כל אותה תקופה, של קרוב ל- 3 שנים, חש המערער עצמו כ"שעיר לעזאזל" כאשר אחרים מתנערים מאחריות. בסופו של דבר, הורשע אריה אביגל בעבירה שיוחסה לו, אולם עוד קודם לכך הוא אובחן כסובל מיתר-לחץ-דם. בית-המשפט המחוזי הכיר באריה אביגל כ"נכה", לפי חוק הנכים, כמי שנכותו "נגרמה" ולא רק "הוחמרה" (כפי שקבעה וועדת-הערעורים בפסק-דינה ביום 10/06/98, בע.נ. 36/91, שפורסם ב"דינים שלום", כרך י"ג, עמ' 565), אולם זאת, בעיקר, נוכח חקירתו-הנגדית של המומחה-הרפואי מטעמו של המערער ועקב אי-חקירתם-הנגדית של המומחים-הרפואיים מטעם המשיב, לאחר שעפ"י בקשת ב"כ הצדדים, ובהסכמתם, הוחלט על הצגת שאלות-הבהרה לכל אחד מהרופאים-המומחים שהשיבו לשאלון בתצהיר-תשובה וב"כ הצדדים ויתרו על חקירות נוספות שלהם. 13. בע.א. 1209/98 הנ"ל, הסתמך בית-המשפט המחוזי על פסק-דין שלו בע.א. 1126/98 מיום 04/03/99 (קצין-התגמולים נ. אדוארד כהן וערעור שכנגד - שפורסם ב"פסקי-דין מחוזיים", כרך ראשון, משנת 1998, בעמ' 390), שם ביקר את התופעה בה אין המומחים-הרפואיים נחקרים בפני וועדת-הערעורים כאשר מדובר במומחים-רפואיים המכחישים זה את זה. דא-עקא, מקרהו של המערער דנן נחקרו בפנינו הרופאים-המומחים וספק אם פסק-הדין בע.א. 1209/98 בעניינו של אריה אביגל יש בו כדי לתמוך בעמדתו של המערער כאן. 14. כפי שכבר ציינו אכן קיימת אי-הסכמה בין המומחים-הרפואיים שהעידו בפנינו, כמו בין המחקרים-הרפואיים השונים, בשאלה: - "האם Stress מתמשך, בתנאי שירות, מהווה גורם להתהוות יל"ד"? המומחה הרפואי מטעם המערער, פרופ' מרדכי רביד, מסתמך על סדרת מאמרים שהתפרסמה בשנות התשעים ע"י קבוצת החוקרים בראשותו של: Pickering, מארצות-הברית. Pickering עומד על הקושי הטמון במחקר מעין זה משום: "שאיננו יכולים לענות על השאלה הקריטית, האם קני-המידה שאנו קובעים ל- Stress משקפים מצב אובייקטיבי או סובייקטיבי, וזאת משום שאין בנמצא מצב אובייקטיבי ל- Stress". קבוצה אחרת של חוקרים רואה את הסיבה להתהוות יל"ד בקבוצות אתניות מסויימות - כתופעה גנטית, הקשורה בחשיפתן של אותן קבוצות לתרבויות שונות, המביא לידי שינויים בסגנון החיים, כגון: שינויים בהרגלי צריכת המזון, עישון, אלכוהול וכד'. השינויים הללו הם אלה שגורמים לשינויים פיזיולוגיים בגוף האדם ומביאים לידי: הימצאותו של יתר-נתרן בגוף, עליה-במשקל, סוכרת, יתר-שומנים-בדם וכו' וכל זה גם יחד עלול להשפיע על לחץ-הדם ולגרום ליל"ד הווה אומר: לא הודגם שה - Stress, כשלעצמו, הוא שמהווה גורם-סיכון להתהוות יל"ד אלא שמדובר בכלל נסיבות כמתואר לעיל. 15. פרופ' אסתר פרן ופרופ' אדריאן יינה, המסתמכים, בין היתר, על חוות-דעתו העקרונית של ד"ר ישראל תמרי, מיום 20/12/96 (מוצג מש/ 8), חלוקים, בשאלות המהותיות לנושא הערעור, על פרופ' מ. רביד. 16. "דחק" אובייקטיבי ו"דחק" בוסייקטיבי: בשולי הדברים, נוסיף, שנראה לנו, כי ההכרעה בסוגייה של "דחק" אובייקטיבי ו"דחק" סובייקטיבי טרם הגיעה לקיצה וטרם נאמרה בה המילה האחרונה עם מתן פסק-הדין בעניין אורית אביאן נ. קצין-התגמולים (בתיק רע"א 4073/99, מיום 10/07/2000 - פ"ד נ"ו, חחלק 5, עמ' 732), ומן הראוי שנסב את תשומת-הלב לפסקי-דין חדשים יותר בעניין צבי פוטשניק ז"ל ואח' נ. קצין-התגמולים (תיק רע"א 6270/98, מיום 27/04/2004 - פ"ד נ"ז, חלק 3, עמ' 721), ובעניין קצין-התגמולים נגד עומרי בירתי (תיק רע"א 4748/02, אף הוא מיום 27/04/2003 - פ"ד נ"ז, חלק 4, עמ' 346), שבו מאבחן כב' הנשיא א. ברק את ההלכה בפרשת אורית אביאן ושם דגש מיוחד על "הרכיב האובייקטיבי" על ה"ייחוד שבאירוע" ועל ה"ממשות" הנדרשים, לשם בחינת הסיבתיות המשפטית. "לב יודע מרת נפשו" (משלי י"ד י') ופשיטא שמבחינת מבטו של המערער האירוע, נשוא ערעור זה, הוא הוא שהוביל לפריצתה של המחלה. ברם, הדרא קושיא לדוכתיה: האם במקרה שבו אנו דנים קיימים כל האלמנטים שהוזכרו לעיל שהביא - אובייקטיבית - לפריצת המחלה? והאם לא מדובר באירוע, שאכן הוא קשה, אבל שהקשר בינו לבין השירות הינו רופף? 17. שלוש הן השאלות השנויות במחלוקת בערעור זה: - א. והשאלה הרפואית: האם מחלת יל"ד, שממנה סובל המערער "נגרמה" או "הוחמרה", כתוצאה מהמתח הנפשי בו היה שרוי מחמת האירוע החריג בתקופת שירתו במשטרה? ב. ה"קשר הסיבתי" הרפואי: האם קיימת "אסכולה רפואית" הרואה קשר בין מתח נפשי לבין מחלת יל"ד? ג. ה"קשר הסיבתי" המשפטי: בהנחה שקיימת "אסכולה רפואית" הרואה קשר כאמור לעיל, האם המתח הנפשי שבו היה נתון, הוא שגרם למחלתו? השאלה הרפואית: בחינתה של השאלה הרפואית, דהיינו, האם "דחק נפשי" (Stress) ממושך, ולא פתאומי, יכול לגרום להופעת יל"ד ממושך, וזאת לצמיתות, הובאו בפנינו מספר ניכר של ציטוטים ממחקרים רפואיים שונים, המאזכרים את גורמי-הסיכון של יל"ד. בחלק מאותם מאמרים אכן מופיעה האפשרות שה- Stress יכול להיות אחד הגורמים. לעומת זאת, מחקרים-רפואיים אחרים מציינים, בפירוש, שאין הם יודעים, או שהם אינם יכולים להוכיח, את השפעת ה- Stress הממושך על הופעת יל"ד שלא ניתן לתיקון, וכי כל קשר בין Stress ומחלת יל"ד - הוא בגדר השערה בלבד. הרופאים-המומחים מטעם המשיב, קובעים, כי לא קיים "קשר סיבתי" בין "דחק נפשי" לבין מחלת יל"ד או "החמרת" מצב יל"ד. הרופאים-המומחים מטעם המערער, חולקים על הקביעה דלעיל, וקובעים, כי קיים קשר בין שתי התופעות, וכי המערער חלה על רקע שירותו במשטרה והתנאים שבהם היה המערער נתון תוך כדי ניהול החקירה והמשפט כנגדו הם הם שיצרו אצלו לחץ-נפשי וחריג, כלומר, "למעלה ומעבר לאלה הצפויים לאדם בחיים האזרחיים". הקשר הסיבתי הרפואי: בפסק-הדין בעניינו של שלמה ועקנין (מס' ע.נ. 124/95, מיום 18/07/2001), שעוד יוזכר להלן. בסעיף 17 של פסק-דין הנ"ל (מסעיף 27 בפסק-דין ועד לסעיף 41 בו), הבאנו את דברינו בשאלה: - האם קיימת "אסכולה רפואית" הרואה קשר בין מתח-נפשי לבין מחלת יל"ד, אימצנו שם את הקביעה שלפיה, ספרי-הלימוד המובילים - אינם מכירים בקשר כזה. כאמור, פסק-הדין הנ"ל צורף לסיכומי ב"כ המערער וגם ב"כ המשיב, בסיכומיו, מאזכר אותו, ולא נחזור על הדברים המובאים שם. "קשר הסיבתי" המשפטי: השאלה הרפואית בשאלת ה- Stress והקשר ליל"ד, עדיין לא הוכרעה. ברם, שלא כמו הרופאים היכולים להורות לחוליהם החוששים מפני מחלת יל"ד להימנע מפני הסיכונים הכרוכים במחלה זו, כגון: עישון, השמנת-יתר וכו', עלינו, ועלינו בלבד, לקבוע, ולקבוע בפסק-דין, האם "מתח נפשי" הוא הגורם למחלה זו. 18. ברם, אפילו טועים אנו במסקנתו האמורה לעיל, ואפילו ישנם רופאים מומחים הסבורים, שאכן קיימת "אסכולה רפואית" הרואה קשר בין התופעות, עדיין ניצבת השאלה: האם המתח-הנפשי שבו היה המערער נתון הוא שגרם למחלתו זו, או שמא היו סיבות אחרות שגרמו למערער לחלות ביל"ד? 19. ההלכה המשפטית (ע.א. 6274/92 - רזי נ. קצין-התגמולים, פ"ד מ"ח (חלק 3), עמ' 326, בעמ' 339), דנה במצב בו אין בידי מי מהצדדים כל דרך להצביע על אסכולה התומכת בקיומו של "קשר סיבתי" בין השירות הצבאי למחלה. נאמר שם: - "נראה לי, כי ביחס למחלה שאין לגביה מידע רפואי מבורר וחד-משמעי, יש להבחין - הבחן היטב - בין מקרה שבו אסכולות רפואיות שונות חלוקות ביניהן בדבר סיבותיה ודרך עלילותיה של המחלה, לבין מקרה שבו שום גורם רפואי בר-סמכא אינו טוען לדרך עלילות מסויימת. במקרה מן הסוג השני, כאשר אין שום גורם רפואי בר-סמכא המאשר את קיומו של קשר סיבתי, בין מחלה מסויימת לבין חבלה מסויימת (או לבין נסיבות אחרות הכרוכות בשירות הצבאי), כי אז אין לחייל התובע במה להיאחז ודין תביעתו להידחות. חשוב להטעים, כי העדר היכולת לשלול את קיומו של קשר סיבתי אפשרי (שהוא עצמו פועל-יוצא מחוסר ידיעת סיבותיה ודרך עלילותיה של המחלה) אין כדי להקים הנחה בדבר קיומו של קשר סיבתי. יפים לכאן דברי הנשיא שמגר בד.נ. 38/84 לוי נ. קצין-התגמולים (לא פורסם): 'אוסיף כי גם אינה מקובלת עלינו סברה לפיה, כל מקום בו מדע הרפואה לא גילה קשר סיבתי בין גורם פלוני לבין מחלה אלמונית, יש עדיין יסוד להנחה כי קיים קשר סיבתי כאמור. מסקנה כאמור עלולה היתה להביא לכך כי כל הבלתי ידוע בעולם הרפואה - והוא לצערנו אינו מועט - הופך לעולם לגורם שאינו ניתן לסתירה או להפרכה'". 20. אנו לא מצאנו שהמערער עמד בנטל המוטל עליו והראה כי קיימת "אסכולה רפואית" התומכת בעמדתו, וניתן לומר, כי המידע הקיים בידינו כיום ביחס למחלת יתר-לחץ-דם, אין בו תשובה נחרצת לסוגיה שהועמדה להכרעה בערעור זה. אין בידי הרפואה תשובות מספקות לעניין הגורמים למחלת יל"ד. מדע הרפואה הוא מדע דינמי, ויש לקוות שאת שלא הצליח מדע-הרפואה לפענח היום, יעלה בידו, כבמקרים אחרים, לפענח בהקדם, ואת קביעתנו עלינו לבסס אך ורק עלל-פי מצב הידע לעת הזאת. בתיק ד.נ. 38/84, לוי נ. קצין-התגמולים (לא פורסם) אומר כב' הנשיא מאיר שמגר: - "אוסיף כי גם אינה מקובלת עלינו סברה לפיה, כל מקום בו מדע-הרפואה לא גילה 'קשר סיבתי' בין גורם פלוני לבין מחלה אלמונית, יש עדיין יסוד להנחה, כי קיים 'קשר סיבתי' כאמור. מסקנה כאמור עלולה היתה להביא לכך כי כל הבלתי-ידוע בעולם הרפואה - והוא לצערנו אינו מועט - הופך לעולם לגורם שאינו ניתן לסתירה או להפרכה". 21. מכתבה של פרופ' אסתר פרן בעניינו של מרדכי איבגי - מוצג מע/ 9. ב"כ המערער מנסה להיבנות על-סמך האמור במכתבה מיום 03/05/88, שבו נאמר, בין היתר: - "... סובל מיתר-לחץ-דם בלתי יציב שהופיע לאחר שהיה מעורב בתאונת-דרכים. יש לציין, שמאז נמצא במתח-נפשי, שיש לו השפעה שלילית מאוד על איזון לחץ-הדם". בעדותה בפנינו ביום 20/01/2002 הסבירה לנו פרופ' א. פרן באילו נסיבות היא כתבה מכתב זה: - "כדי לעזור לאיש שפנה אלי בקשר לאיזו שהיא בקשה, מקום עבודתו, או דבר אחר. זהו מכתב עזרה יותר מאשר עדות-משפטית וזו לא חוות-דעת. ... אני לא מאמינה שלחץ-דם מתפתח לאחר תאונת-דרכים וזה מה שמסר לי החולה. אבל זו לא חוות-דעתי המקצועית וזו לא דעתי המקצועית, לא בעת כתיבת כמכתב, בשנת 1998 ואף לא כיום. ... היום, אני הרבה יותר זהירה. בשנת 1988 הייתי פחות זהירה ופחות מנוסה ויכול להיות שנענתי יותר לבקשותיהם של החולים...". 22. הדברים מדברים בעד עצמם - ואין טעם שנוסיף על דבריה, בעדותה בפנינו, של פרופ' אסתר פרן. 23. חוות-דעתו הרפואית של ד"ר נימרוד גריסרו, מיום 15/09/96 ועדותו בפנינו ביום 13/10/2002 - אין בהן כדי לתמוך בעמדת המערער. 24. כאמור, באי-כוחם של שני הצדדים מאזכרים, בין היתר, את פסק-הדין שניתן על-ידנו בעניינו של שלמה ועקנין (ע.נ. 124/95, מיום 18/07/2001), וכאמור, הלכה למעשה פסק-הדין צורף לסיכומי ב"כ המערער. את אותו חלק בפסק-הדין האמור בעניינו של שלמה ועקנין הדן בפגימה הקשורה עם מחלת יתר-לחץ-דם - אנו מאמצים גם במקרהו של המערער דנן ומאחר, וכאמור, פסק-הדין הנ"ל צורף לערעור דנא אין טעם שנבוא ונחזור על הדברים האמורים בו. 25. מסקנתו במקרה הנוכחי, כמו בעניינו של שלמה ועקנין, כי על המערער לשכנע "במידה המתקבלת מאוד על הדעת" בדבר קיומו של "קשר סיבתי" בין המחלה לבין השירות, ובנסיבות המקרה, נראה לנו, שמדובר בקשר רופף וזאת לאור אישיותו-החזקה של המערער ויכולתו לעמוד בלחצים ובדחק של הבירור הפלילו נגדו. ומשאלה הם פני הדברים, הרי שלא הוכח ה"קשר הסיבתי" בין מחלה זו לבין תנאי השירות במשטרה. 26. טחורים (Hemorrhoids): - כללי: ורידים נפוחים (דלייתיים) בחלחולת ובפי-הטבעת, העשויים להתרחב ולהשתרבב החוצה. בדרך כלל, מדממים ומכאיבים. טחורים נגרמים בעטיה של עלייה בלחץ ההידרוסטטי של הוורידים ההמורואידיים (לדוגמא: התאמצות בזמן יציאות, הריון ויתר-לחץדם שערי). טחורים יכולים להיות חיצוניים, פנימיים, עם קריש-דם בתוכם, חדים (ואז הם צנוחים או חנוקים) או מדממים. בכאב - יש לטפל על-ידי משלשלים ומרככי-צואה, אמבטיות-ישיבה 4-1 פעמים ביום, רטיות-מקומיות ונוגדי-כאב. אם מופיע דמם, נדרשת, לעיתים, קשירה על-ידי חוט-גומי או טיפול מטרש (סקלרותרפיה). במקרים קשים או עמידים לטיפול - יש לכרות את הטחורים. 27. המערער מייחס פגימה זו, בין היתר, למתח נפשי לאכילת מנות-קרב ובזמנים בלתי-סדירים, כמו גם שתיית מי-שתייה מצנרת פגומה ותנאים סניטריים ירודים. 28. המומחה-הרפואי מטעם המשיב, פרופ' מרדכי גוטמן, קובע, כי גורמי-הסיכון למחלה זו - אינם ידועים, ואילו המומחה-הרפואי מטעם המערער פרופ' ז'לינוס חודה, קובע, כי אכילה בלתי-סדירה גורמים להפרעות במערכת העיכול לעצירויות ושלשולים ולהופעתם של טחורים. 29. אנו סבורים, כי מחלות פי-הטבעת אינן נחשבות כמחלות מערת העיכול, וזאת למרות הקשר הבלתי-אמצעי בין פי-הטבעת למערכת העיכול. אומנם, הפסיקה הכירה בכמה פגימות במערכת זו כמקנות זכות לנכות, ברם, היו אלה מקרים של פיסטורה (שהינה בקע של השריר הטבעתי) או במקרה של טחורים המהווים מחלה של כלי-דם וורידיים המצויים באיזור פי-הטבעת ואשר בשל לחץ על האזור במהלך פעולת ההפרשה מביאה להתפרצות. במקרה כנ"ל - הפתרון לבעיות אלה הינה מכני, בדרך כלל, בהתערבות כירורגית. יתכנו מקרים, ומזונו של החייל, אליו היה חשוף במהלך שירותו, יש בו כדי להביא ל"קשר סיבתי". דא-עקא, כפי העולה במקרה דנן, לא מדובר בטיב או באיכות המזון, אלאל באכילת מזון במועדים בלתי-סבירים. 30. אין לנו ספק, שהמערער סובל מסדק בדופן האחורי (פיסורה), וכמו בכל המקרים בהם אנו נדרשים להכריע מהו הגרום לפגימה והאם היא קשורה לתנאי שירותו, שמענו את עדותם של המומחים-הרפואיים לדבר. פרופ' מרדכי גוטמן העיד בפנינו וחזר על קביעתו, לפיה הגורם למחלת הטחורים ולפיסורה - אינו ידוע. פרופ' מ. גוטמן מבסס את קביעתו על העובדה שמחלה זו שכיחותה בקרב האוכלוסייה מגיע עד לכדי 50%, כלומר, כל אדם שני מתוך כלל האוכלוסייה סובל, בתקופה זו או אחרת בחייו, ממחלת הטחורים. במצב כזה, קשה מאוד למקם או לאתר את גורמי-המחלה. מערכת העיכול היא מערכת מורכבת. ניקח, לדוגמא, עשרה אנשים שחיים ביחד, אוכלים את אותם המאכלים, הולכים לישון באותה שעה, ועוסקים בדיוק באותן פעולות גופניות, יסתבר לנו, כי מספר אנשים, מבין אותם עשרה - אין הם שום תלונות הקשורות במערכת העיכול ולמספר אנשים, מבין אותם עשרה - יהיו תלונות בקשר לכך שיסבלו מטחורים. 31. פרופ' מרדכי גוטמן מתייחס גם לגורם הדחק. לדעתו, כאשר אדם מצוי במצב של דחק נפשי, או שעומד הוא בפני מבחנים כלשהם - יכול והוא יהא במצב של עצירות, או שלשולים. ברם, אין הוא מסכים, כי מצב כזה הינו הגורם לטחורים, והוא גורס, כי מחלת טחורים מתפתחת אצל אדם שיש לו נטייה טבעית, בעייה קונסטיטוציונאלית. גם לאור תנאי-השירות הקשים של המערער, שנתמשכו על-פני תקופה של שנים לא מבוטלות וגרו להצטברותם של מתחים לא קלים, סבור פרופ' מרדכי גוטמן, שאין בכל הנ"ל כדי לגרום למחלת טחורים. באחת - לא כל האנשים העובדים בתנאי-מתח קשים-מנשוא, לוקים בטחורים. 32. ובאשר לחוות-הדעת הרפואיות של פרופ' ז'לינוס חודה מיום 04/12/95 ו- 03/09/97 ולעדותו בפנינו: - על-פי פרט 15 (1) א' לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), ה'תש"ח - 1969 במצב של Fissura-ani (סדק בפי הטבעת) ללא הפרעות - דרגת הנכות היא: 0%. רק במקרה שישנן "הפרעות ניכרות" - דרגת הנכות היא: 10%. האם מצבו של המערער הוא "ללא הפרעות" או ממצב שישנן "הפרעות ניכרות"? היא יותר שאלה-רפואית, הגם שנטועים בה אף היבטים משפטיים, וזאת הואיל ועצם יישומה של תקנה משפטית, מדרך הטבע, יש בה משום קביעה משפטית. סבלו של המערער בגין פגימה זו היא מאוד לא נוחה, בלשון המעטה, וההתלבטות של פרופ' ז. חודה ניכרת בעליל. ברם, גם פרופ' ז. חודה מעיד שמחלה זו שכיחה בקרב ציבור גדול של האוכלוסייה העוסקת במיגוון של תפקידים, ומכל מקום לא התרשמנו כי על-פי גירסתו קיימת קביעה ברורה בין תנאי-שירותו של המערער לבין המחלה נשוא הערעור, ובנקודה זו גירסתו הנ"ל עדיפה בעניינו על-פני הגירסה שהוצגה ע"י המומחה-הרפואי מטעם המערער (פרופ' ז. חודה). 33. עיינו בעותק-הרפואי של המאמר בנושא: - Surgery of The Anus, Rectum and Colon בספרו של: Michael Kelgheey בהוצאת: W.B. Saunders, משנת 1993, הדן בעניין מחלות של הרקטום ופי-הטבעת, ובפרק 14 בנושא: "Fissure in Ano" שעליהם מבסס פרופ' מ. גוטמן את עמדתו ואכן שוכנענו, כי לא קיים קשר בין הפגימה נשוא ערעור זה, לבין מאמץ, תנוחה כלשהי, ישיבה ממושכת, מתח-נפשי, או מקצועות מסויימים, מצרכי מזון מיוחדים או הרגלי אכילה. 34. דין ערעור זה להידחות והחלטת קצין-התגמולים, מיום 07/04/97 - נשארת בעינה. 35. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. 36. המערער רשאי לערער על פסק-הדין במועד הקבוע בסעיף 34 לחוק הנכים. צבאקצין התגמולים