בפני בקשת ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים (כבוד השופט פ' מרכוס) בבש"א 70362/98 מיום 14/12/99, בה נקבע שכרו של המשיב בגין פעולותיו כאפוטרופוס בשנת 1998. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. מסקנתי היא, לאור כל המפורט להלן, כי דין הערעור להידחות. עובדות המקרה המשיב, עו"ד במקצועו, מונה לאפוטרופוס על החסוי (להלן: "החסוי"), ביום 17.2.94. מאז הוא מטפל בענייני החסוי ומגיש מעת לעת בקשות לשכר אפוטרופוס. עבור התקופה מעת המינוי ועד ל- 17.2.95 נפסק למשיב שכר שנתי של 6,900 ש"ח. עבור התקופה 17.2.95 עד 17.11.97 נפסק למשיב שכר חודשי בסך של 1,400 ש"ח, אשר כלל שכר חודשי חריג, ע"פ סעיף 6(ב) לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (כללים בדבר קביעת שכר לאפוטרופוסים) התשמ"ט1988- (להלן: "תקנות השכר"), זאת כאשר השיעור הרגיל לשכר אפוטרופוס עמד אותה עת על 720 ש"ח לחודש. ביום 3.12.98, הגיש המשיב לבית המשפט קמא "בקשה לקביעת שכ"ט לאפוטרופוס לתקופה מ- 17.11.97 עד 17.12.98" (להלן: "בקשת השכר"). בבקשה זו ביקש המשיב שכר חודשי בגובה של 1,700 ש"ח לחודש, או 22,100 ש"ח לתקופה נשוא בקשת השכר, זאת בהתחשב בפעולותיו החורגות, לטענתו, מטיפול רגיל של אפוטרופוס בחסוי, ולאור הטיפול בתיק ההשקעות של החסוי, הכולל סך של 3,000,000 ש"ח. ביום 7.3.99 התקיים דיון בבקשת השכר ובו אישר בית המשפט קמא למשיב עבור התקופה שמיום 18.11.97 עד 31.12.98 תשלום חודשי של 1,400 ש"ח בצירוף מע"מ, וזאת עד לבירור העניין. בהחלטה זו הבהיר כב' השופט מרכוס כי הוא " ... מביא בחשבון ככלל, שיש לעודד מחד, אנשים לקבל [על] עצמם אפוטרופסות על ידי שכר מתאים, ומאידך, שיש גופים ציבוריים שמנהלים עניינים של חסויים כאפוטרופוסים". המשיב התבקש להגיש בקשה מפורטת ובה פירוט הפעולות השגרתיות והפעולות המצדיקות חריגה ממסגרת התשלום הסטנדרטי של 784 ש"ח לחודש, וכן פירוט הפעולות אשר מצדיקות לטענתו תשלום חריג מעבר לתשלום חודשי שוטף. ביום 10.3.99 הגיש המשיב רשימה של "הפעולות בתקופת הדו"ח" (להלן: "רשימת הפעולות"). ברשימה זו מפרט המשיב מספר ראשי שכר, שסך כולם מגיע ל- 40,084 ש"ח:ו שכר חודשי בסך 1,568 ש"ח (כפל השכר המכסימלי במועד הגשת הבקשה). 1,200 ש"ח עבור הכנת הסכם שכירות לחסוי. 1,500 ש"ח בגין התנגדותו לגובה שכה"ט שקיבל עורך דינו הקודם של החסוי בעבור ניהול תביעה אזרחית של החסוי. 2,000 ש"ח בגין הכנת דו"ח כספי. 15,000 ש"ח בגין השקעת כספי החסוי במשך שנה (0.5% מסך ההשקעות). החלטת בית המשפט קמא ביום 14.12.99 קבע בית המשפט קמא כי פעולותיו של המשיב במהלך טיפולו בחסוי, אכן חורגות מהפעולות השגרתיות של אפוטרופוס, זאת נוכח מצבו הפסיכולוגי והפיסי של החסוי המקשה על הטיפול בו. החריגה מתבטאת, לדעת השופט קמא, בהתקשרות המרובה של המשיב עם הרופאים, המטפלים, העובדים הסוציאליים והחונכים של החסוי, בתשלומי המשכורת ליותר מאדם אחד ובמגע עם הבנק של החסוי בשל סירובו של החסוי לאפשר למשיב לקבל מידע על חשבונו. לפיכך, פסק בית המשפט קמא סכום של 784 ש"ח כשכר חודשי (שהוא השכר המכסימלי שהשתלם ע"פ תקנה 5(א) לתקנות השכר, אותה עת) ותוספת של 116 ש"ח לחודש בגין הפעולות החורגות, ע"פ תקנה 6(ב) לתקנות השכר. בית המשפט קמא לא פסק למשיב שכר בגין הכנת דו"ח כספי, משום שסבר שהכנת דו"ח מהווה חלק מתפקידו של כל אפוטרופוס, אך פסק סכום של 1,200 ש"ח עבור טיפול משפטי בחוזה שכירות שהמשיב ערך עבור החסוי. לעניין ניהול תיק ההשקעות של החסוי, המגיע ל- 3,000,000 ש"ח קבע בית המשט קמא כי פעולות אלו אינן במסגרת התפקידים הרגילים של אפוטרופוס ולפיכך, זכאי המשיב לתשלום של מחצית האחוז מסכום זה לשנה - קרי: 15,000 ש"ח. טענות המבקש 1. טעה בית המשפט קמא בכך שקבע למשיב שכר מיוחד עבור ניהול תיק ההשקעות למרות שאין זה מקצועו של המשיב. לטענתו, אם לא תינתן רשות לערער על החלטתו של בית המשפט קמא, יווצר תקדים לפיו נוצר תמריץ כספי לאנשים להתמנות כאפוטרופוסים, בכך שהאפוטרופוס מוזמן להפוך את עצמו למעין "שותף" במפעל השקעת הכספים של החסוי או לשלם לעצמו "רטיינר" כמשקיע, וזאת אפילו כשהאפוטרופוס אינו משמש כמקצוען בהשקעת כספים. 2. בית המשפט קמא התעלם מסעיף 56 לחוק אשר משקף את כוונת המחוקק שיש לראות באישור שכר לאפוטרופוס בכלל דבר חריג. 3. טעה בית המשפט קמא בכך שקבע שכר בגין ניהול כספים בניגוד לתקנה 5 לתקנות השכר, המגבילה את האפשרות לאשר שכר באחוזים בגין ניהול נכס אך ורק לניהול, או מכירת נכס מקרקעין. בית המשפט פרץ בכך את מסגרת השכר הקבועה בתקנות ויצר בסיס חדש לחישוב שכר אפוטרופוס באחוזים מתוך כספי החסוי, זאת ללא כל בסיס משפטי בחוק. 4. טעה בית המשפט קמא בכך שקבע ש"אין בתקנות התייחסות לניהול תיק ההשקעות", כשהתקנות מהוות מסגרת כוללת וסגורה לעניין שכר האפוטרופוס. המסקנה הבלעדית מכך שמחוקק המשנה לא כלל בתקנות "ניהול תיק השקעות" כבסיס לקביעת שכר אפוטרופוס באחוזים מכספי החסוי, היא שמחוקק המשנה לא אפשר לבית המשפט לאשר שכר לאפוטרופוס על בסיס זה. 5. טעה בית המשפט בכך שביסס את קביעתו לשכר עבור ניהול תיק ההשקעות על תקנות האפוטרופוס הכללי (שכר), תשל"ח1987-. כן טעה בכך שייחס חשיבות לסכום הכספים השייך לחסוי כאל בסיס לקביעה אוטומטית ל"חריגות" הכרוכה בניהולם, זאת בניגוד לתקנות השכר המדגישות כי החריגות בפעולה שמבצע האפוטרופוס צריכה להשתקף בפעולה עצמה, ולא בכל נסיבה אחרת. המסגרת המשפטית מקור הסמכות בדבר פסיקת שכר אפוטרופוס נמצא בסעיף 56 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב1962- ובתקנות השכר שהותקנו מכוחו. עד להתקנת התקנות פעלו בתי המשפט ללא כל הנחיות בדבר אופן קביעת השכר ובהסתמך על הוראת סעיף 56 לחוק, אשר הסמיכה את בתי המשפט לפסוק שכר לאפוטרופוס, גיבשו לעצמם, על דרך הפסיקה, כללים מנחים לסוגיה זו. בתי המשפט עשו כן, תוך ציון והדגשה כי פסיקת השכר תיעשה רק באם ראה בית המשפט טעם לכך בנסיבות העניין (ע"א 628/81 יעקב הררי, עו"ד נ' האפוטרופוס הכללי ואח', פ"ד לו(4) 184). כיום, מסדירות תקנות השכר את הכללים המנחים בדבר פסיקת שכר האפוטרופוסים, ובעקבות התקנתן המצב המשפטי הוא שבהתאם לסעיף 56(ב) לחוק רשאי בית המשפט לפסוק שכר לאפוטרופוס אך ורק במסגרת הכללים המסמיכים והמגבילים שנקבעו בתקנות. אשר על כן, על כל אפוטרופוס המבקש שכר, לשכנע את בית המשפט המוסמך כי השכר שהוא מבקש נופל בגדר הכללים הקבועים בתקנות ואינו חורג או סוטה מהם. על בית המשפט הדן בבקשת שכר לבחון כל פעולה ופעולה אשר בגינה מתבקש השכר ולקבוע האם הפעולה הנדונה הינה בגדר פעולה רגילה במסגרת תפקיד האפוטרופוס או שהינה פעולה חריגה, והאם הפעולה היא בגדר השירותים המקצועיים הניתנים על ידי האפוטרופוס או שמא פעולה שאינה בגדר שירותים אלו. לסיווגה של הפעולה חשיבות רבה לעניין מסגרת השכר שתיקבע לאפוטרופוס בגינה. תקנה 5 לתקנות השכר קובעת: "(א) בית המשפט רשאי לקבוע לאפוטרופוס שכר חודשי בשיעור שלא יעלה על 120 שקלים חדשים כשהחסוי מאושפז ועל 240 שקלים חדשים כשהחסוי אינו מאושפז; סכומים אלה יועלו ב- 1 בינואר וב- 1 ביולי של כל שנה (להלן - יום ההעלאה), לפי שיעור עליית המדד החדש לעומת המדד היסודי ... (ב) ניהל האפוטרופוס נכס דלא ניידי של החסוי שיש עמו הכנסה תקופתית קבועה, רשאי בית המשפט לקבוע לו שכר ניהול עבורו בשיעור שלא יעלה על 5% מההכנסה האמורה ברוטו בתקופת הניהול, ובלבד שהאפוטרופוס לא העסיק אדם אחר זולתו בניהול האמור בתמורת תשלום מכספי החסוי. (ג) ביצע האפוטרופוס עסקה במקרקעין עבור החסוי, רשאי בית המשפט לקבוע לו שכר בשיעור שלא יעלה ל- 2% מן התמורה שנתקבלה בעסקה האמורה; בבקשה לקביעת שכר על פי תקנת משנה זו, יפרט המבקש על הוצאה שהוציא מכספי החסוי לשם ביצוע העסקה, לרבות הוצאה לתיווך, לשומה וליעוץ משפטי, ורשאי בית המשפט לנכותה, כולה או חלקה, מן השכר שיפסוק". תקנה 6 לתקנות השכר קובעת: "(א) לא ייקבע לאפוטרופוס שכר מיוחד בעבור שירותיו המקצועיים, ויראוהו ככלול בשכר שנקבע לו לפי תקנה 5(א). (ב) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם שוכנע בית המשפט על פי המלצת האפוטרופוס הכללי, כי האפוטרופוס ביצע פעולות החורגות מתפקידיו הרגילים, רשאי בית המשפט לקבוע לו שכר מיוחד עבורן, ורשאי הוא לנכות ממנו כל הוצאה שהוציא האפוטרופוס לשם ביצוע אותן פעולות. (ג) שכר שיקבע לפי תקנה זו בעד מתן שירותים מקצועיים יהיה לפי התעריף המינימלי הקיים במקצועו של האפוטרופוס, ואילו בעד פעולות חורגות אחרות לא יעלה השכר שייקבע על כפל שיעור השכר על פי תקנה 5(א), ובנסיבות יוצאות מן הכלל שיירשמו - על כפולת עשרה של שיעור השכר על פי התקנה האמורה". בענייננו, המחלוקת העיקרית בין הצדדים נסבה סביב השאלה, האם רשימת הפעולות, כפי שהיא מופיעה בתקנות השכר אותן מבצע האפוטרופוס ואשר בגינן זכאי הוא לשכר, הינה רשימה סגורה. לטענת המבקש, רשימת הפעולות שהתקנות חלות עליהן הינה רשימה סגורה ולא ניתן להוסיף עליה. מתקין התקנות לא בחר לכלול בגדר התקנות הסדרים בדבר ניהול כספים, להבדיל מניהול נכסי דלא ניידי ועסקאות מקרקעין, ולפיכך אין לפסוק למשיב שכר כמבוקש על ידו. לטענת המשיב, רשימת הפעולות הכלולות בתקנות השכר אינה רשימה סגורה, ועל אף העובדה שתקנה 5 מסדירה בסעיף קטן (ב) פעולות של ניהול נכסי דלא ניידי בלבד, אין הדבר מונע הכללתן של פעולות ניהול כספים בגדר התקנות. לאור כך, הרי שפעולותיו בניהול תיק ההשקעות של החסוי, כלולות הן בגדר הפעולות שהתקנות חלות עליהן, ומזכות אותו בשכ"ט המגיע לכדי 0.5% מהיקף הכספים המנוהלים. טענת ב"כ המבקש דינה להידחות. אין ספק כי מחוקק המשנה לא התכוון להגביל את רשימת הפעולות בגינן זכאי האפוטרופוס לשכר, ובענייננו אין ספק כי התחשבות בקביעת השכר בניהול תיק ההשקעות אינה בניגוד לתקנות השכר, והיא נעשית בהתאם לתקנה 5 ובהתאם לתקנה 6 לתקנות השכר. בתקנה 5 קבע מחוקק המשנה את מסגרת השכר עבור הפעולות שביצע האפוטרופוס ואשר ניתן לראותן כחלק מפעולותיו השגרתיות. המחוקק אינו מפרט מה נכלל בגדר פעולות אלו ונקודת המוצא היא שרשימה זו אינה בבחינת רשימה סגורה ומוגדרת. תקנה 6 אף היא תומכת באופן חד משמעי בפירוש שהרשימה של הפעולות בתקנה 5 אינה רשימה סגורה, זאת לאור הקביעה כי אף הפעולות החורגות מתפקידיו הרגילים של האפוטרופוס יתוגמלו בשכר. גם כאן מחוקק המשנה אינו מגדיר מה נכלל בגדר "פעולותיו השגרתיות" של האפוטרופוס ומה נכלל בגדר "פעולותיו החורגות". מונחים אלו נותרו לפרשנותם של בתי המשפט לקבוע מפעם לפעם, ובהתאם למקרה הנדון בפניהם מה נכלל בגדרן, אך ללא ספק המחוקק לא התכוון להגביל את רשימת הפעולות המזכות בשכר. יש לומר כי מעובדת היות רשימת פעולות האפוטרופוס בגדר רשימה פתוחה אין להסיק את אשר טוען לו המשיב. המשיב מסיק, שכפי שרשימת הפעולות אינה רשימה סגורה, כך גם קביעת השכר בגין פעולות אלו אינה מתוחמת מוגדרת ונתונה היא לבית המשפט לקבוע מהו השכר הראוי בגין כל פעולה ופעולה. בכך, לדעתי, נתפס המשיב לכלל טעות. אכן, רשימת הפעולות בגינן זכאי האפוטרופוס לשכר הינה רשימה פתוחה ואף פעולה חורגת נכללת היא בגדר הפעולות המתוגמלות. אולם, שונים הם פני הדברים בכל הנוגע לקביעת גובה השכר בגין פעולות אלו. הכללים בדבר אופן קביעת השכר הם ברורים ומוגדרים, והינם בגדר רשימה סגורה. בית המשפט בקובעו את שכר האפוטרופוס אינו רשאי לפרוץ את מסגרות השכר הקבועות בתקנות, ושיקול דעתו מתמצה בקביעות הבאות: ראשית, לבית המשפט נתון שיקול הדעת האם לפסוק שכר חודשי לאפוטרופוס, ובית המשפט רשאי אף להימנע מעשות כן, זאת לאור לשון הרשות בה נוקטת תקנה 5(א) לפיה "בית המשפט רשאי לקבוע לאפוטרופוס שכר חודשי ...". בעניין הררי נ' האפוטרופוס הכללי נקבע כי פסיקת השכר הינה בבחינת החריג ולא בבחינת הכלל, אולם, אף כי בתקנה 5 יש כדי לתמוך בגישה זו, אין לסברתי, כיום, לצאת מנקודת הנחה זו, לפחות ככל שהמדובר הוא באפוטרופוסים שאינם מבני משפחתו של החסוי. במקרים אלו יש לצאת מנקודת ההנחה לפיה רק במקרים חריגים לא יפסק שכר לאפוטרופוס וככלל יש לתגמל אפוטרופוסים על תפקידם. שנית, לבית המשפט מסור שיקול הדעת לקבוע את גובה השכר שינתן לאפוטרופוס, כאשר שיקול דעתו מוגבל בתקרת השכר, כפי שהיא קבועה במסגרת תקנה 5(א), או בתקרת כפל השכר לפי תקנה 6(ג), ובמקרים מסויימים בגובה השכר הקבוע בתקנה5(ב) ו- (ג). בית המשפט אינו רשאי לתגמל אפוטרופוס על פעולותיו בשכר העולה על מסגרות השכר הללו. כפי שציינתי כבר, לסיווג הפעולה, כפעולה רגילה, חריגה, או מקצועית ישנה השפעה רבה על גובה השכר שניתן בגינה. תקנות השכר קובעות מדרג של שכר על פי סיווג הפעולה הנדונה. תקנה 5(א) בצירוף תקנה 6(א) קובעות מסגרת שכר לפעולות האפוטרופוס שהן במסגרת פעולותיו השגרתיות - הן פעולותיו הנכללות בגדר מתן השירותים המקצועיים של האפוטרופוס והן פעולותיו שאינן בגדר שירותים מקצועיים אלו. כל עוד פעולות אלו אינן חורגות מתפקיד האפוטרופוס, השכר שינתן בגינן הוא זה קבוע בתקנה 5(א). תקנה 6(ב) ו- (ג) קובעת את מסגרת השכר עבור פעולותיו החורגות של האפוטרופוס - הן במסגרת מתן השירותים המקצועיים והן במסגרת פעולות חורגות אחרות, כאשר גובה השכר הניתן בגין השירותים המקצועיים החורגים שונה מהשכר הניתן בגין שאר הפעולות החורגות. בגין השירותים המקצועיים החורגים יקבע השכר לפי התעריף המינימלי הקיים במקצועו של האפוטרופוס ואילו בעד פעולות חורגות אחרות לא יעלה השכר שייקבע על כפל שיעור השכר על פי תקנה 5(א), ובנסיבות יוצאות מן הכלל, שיירשמו - על כפולת עשרה של שיעור השכר על פי התקנה האמורה (סעיף 6ג לתקנות השכר). מלבד מסגרות שכר אלו קבע מתקין התקנות שתי מסגרות שכר נוספות העוסקות בפעולות ספציפיות של האפוטרופוס: תקנה 5(ג) קובעת מסגרת שכר עבור פעולות של ניהול נכסי דלא ניידי, שיש עמם הכנסה תקופתית קבועה, ותקנה 5(ד) קובעת מסגרת שכר עבור עסקאות מקרקעין שביצע האפוטרופוס עבור החסוי. מתקין התקנות בחר שלא להכליל את סוג הפעולות הנדון בתקנות 5(ג) ו- (ד) במסגרת תקנה 5(א) ותקנה 6 ובשל טיבן קבע להן מסגרת שכר נפרדת. מסגרת שכר זו הינה בבחינת החריג ולא הכלל, ופעולות שאינן נופלות לגדר ס"ק (ג) ו- (ד) נכללות באופן אוטומטי כ"פעולות חורגות אחרות", שמסגרת השכר הקבועה להן מצויה בתקנה 6(ג). מהעובדה כי תקנות השכר אינן כוללות הסדר ספציפי לקביעת שכר אפוטרופוס בעבור ניהול תיק השקעות, אין להסיק כי אין לתגמל אפוטרופוס בעבור פעולותיו אלו. כמו כן אין להסיק מכך כי לא ניתן לקבוע את גובה השכר בדרך של קביעת אחוז מסויים מגובה ההשקעה, כפי שטוען המבקש. תקנה 6(ג) הינה בבחינת "סעיף סל" לכל אותן פעולות חורגות (מקצועיות ושאינן מקצועיות) שאין לגביהן הסדר שכר ספציפי בתקנות, כפי שקיים לגבי ניהול נכסי דלא ניידי ועסקאות מקרקעין, וכל עוד גובה השכר שניתן בגין הפעולה הנדונה עומד במגבלות תקרת השכר הקבועה בתקנה זו, איני רואה מדוע שלא ניתן יהא לקבוע את השכר בדרך של אחוזים מההשקעה. לאור האמור לעיל, יש לבחון האם השכר בסך 15,000 ש"ח שניתן עבור ניהול תיק ההשקעות של החסוי עומד במסגרת השכר הקבועה בתקנה 6(ג). אין ספק, כפי שקבע בית המשפט קמא, כי ניהול תיק השקעות של כ- 3,000,000 ש"ח אינו במסגרת התפקידים הרגילים של האפוטרופוס, ולפיכך יש לשלם עבורן מעבר לגובה שכר הקבוע בתקנה 5(א). אולם, מאחר וניהול כספים אינו נמנה על הפעולות המנויות בתקנה 5(ג) או (ד), אין לפסוק בגינן סכום העולה על הקבוע בתקנה 6(ג). פעולת ניהול הכספים, באין הסדר שכר ספציפי לגביה, נכללת היא בגדר "הפעולות החורגות האחרות" שבתקנה 6(ג), ומאחר ואין מקצועו של המשיב בניהול כספים, הרי שלא יינתן לו שכר לפי התעריף המינימלי הקיים במקצועו, אלא עד כפל השכר הקבוע בתקנה 5(א). במועד הגשת בקשת השכר, עמד הסכום המכסימלי לפי תקנה 5(א) על 784 ש"ח וכפולתו על 1,568 ש"ח - מכאן שהסכום שנפסק למשיב אינו חורג ממסגרת השכר הקבועה בתקנה 6(ג), שהרי סכום של 15,000 ש"ח לשנה הניתן כשכר חודשי עומד על 1,250 ש"ח - דהיינו פחות מכפל השכר המכסימלי האפשרי. יש לציין, כי מתן שכר לאפוטרופוס בגין פעולותיו בניהול תיק ההשקעות של החסוי אינו עומד בניגוד לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (דרכים להשקעת כספי חסוי), התש"ם1979-, כפי שטוען המבקש. תקנות אלו קובעות את אופן ניהול הכספים בלבד, ואינן שוללות את האפשרות שמלבד האפוטרופוס הכללי, יוכלו גם אפוטרופוסים אחרים לנהל תיקי השקעות של חסויים. בדין קבע בית המשפט קמא כי: "תקנות ההשקעות נועדו לדאוג שיושקעו כספי חסויים ע"י האפוטרופוסים באפיקים מתאימים לענין החסוי ולא למנוע מאפוטרופוס להשקיע בכלל, ואין נפקא מינא אם האפוטרופוס הכללי מקבל שכר עבור ניהול ההשקעות, או אם השכר ניתן לאפוטרופוס אחר, בתנאי שההשקעות הן סולידיות ומתאימות. לכן אין מניעה לקבוע גובה השכר בהסתמך על תקנות תשל"ח" (עמ' 10). בנוסף, ניהול תיק ההשקעות אינו הופך את האפוטרופוס ל"מעין שותף במפעל הכספים של החסוי" ואין התשלום, שניתן לאפוטרופוס בגין פעולותיו אלו, בגדר "רטיינר כמשקיע", כפי שטוען המבקש. הסכום הנפסק לאפוטרופוס הינו בעבור עבודתו בניהול הכספים, ואין לצפות מאפוטרופוס שהשקיע ממרצו ומזמנו לעבוד בחינם. העובדה כי לא תמיד האפוטרופוס מקצועו בניהול כספים, אין משמעותה שאין לפסוק לו כלל שכר בעבור עבודתו, אלא עובדה זו תילקח בחשבון בבוא בית המשפט לקבוע את גובה שכר. כבר נאמר לעניין עורכי דין המתמנים בתור אפוטרופוסים כי "ברור ומובן ... שאין הם נוטלים על עצמם משימה חשובה ואחראית זו שלא על מנת לקבל פרס, אלא מקבלים את המינוי על כל העול והטרחה הכרוכים בו מתוך כוונה לבוא על שכרם" (הררי נ' האפוטרופוס הכללי). אין שום סיבה מדוע האפוטרופוס הכללי המנהל את תיק ההשקעות של החסוי יהא זכאי ל- 0.5% מסך הכספים המנוהלים על ידו, ואילו שאר האפוטרופוסים לא יזכו לקבל שכר בעבור אותה פעולה. בית המשפט קמא הסתמך בקביעת גובה השכר עבור ניהול הכספים, על תקנות האפוטרופוס הכללי (שכר), תשל"ח1978-, בהן נקבע בתקנה 1(א)(2) כי: "כלל הרכוש המנוהל כספים שהושקעו ע"י האפוטרופוס הכללי, יוכל האפוטרופוס הכללי לגבות שכר בשיעור חצי אחוז מערך השקעה". אין ספק כי תקנות אלו יכולות לשמש כאינדיקטור לקביעת גובה השכר הראוי המגיע לאפוטרופוס המנהל את כספיו של החסוי - אולם, יש לזכור כי להבדיל משכר האפוטרופוס הכללי, שכרו של אפוטרופוס אחר אינו יכול לעלות על תקרת השכר הקבועה בתקנה 6(ג) לתקנות השכר. המבקש מסיק מהעובדה שהתקנות לא כוללות כל התייחסות ל"ניהול תיק השקעות" כבסיס לקביעת שכר אפוטרופוסים באחוזים, כי לא ניתן לאשר לאפוטרופוס שכר על בסיס זה. דין טענה זו להידחות, שהרי אין כל מניעה לקבוע את שכר האפוטרופוס כאחוזים מתיק ההשקעות אותו הוא מנהל. המגבלה היחידה, כפי שציינתי לעיל, הינה תקרת השכר כפי שהיא בתקנה 6(ג), ואין כל פסול בפניה לתקנות האפוטרופוס כללי (שכר) לצורך השוואה ולמידה לעניין קביעת גובה השכר הראוי בעניינו. ראוי לציין, שלא תמיד נראה בניהול תיק השקעות החסוי כפעולה חריגה של האפוטרופוס, המצדיקה תשלום שכר לפי הקבוע בתקנה 6(ג), לעתים, בתלות נסיבות המקרה, יכללו פעולות אלו בגדר פעולותיו הרגילות של האפוטרופוס, שהשכר הניתן בגינן יהא זה הקבוע בתקנה 5(א) לתקנות השכר. לאור כל האמור לעיל, בדין פסק בית המשפט קמא כאשר קבע למשיב שכר של 15,000 ש"ח בעבור ניהול הכספים. אין גם להתערב בשאר קביעותיו של בית המשפט קמא באשר לראשי השכר האחרים. ייתכן, וראוי היה לראות בעשיית החוזה, כחלק מתפקידיו הרגילים של האפוטרופוס, אשר השכר בגינם נקבע בהתאם לתקנה 5(א) ולא כפי שקבע בית המשפט קמא, אשר כנראה, ראה בפעולה זו כפעולה חריגה שתקנה 6(ג) חלה עליה. בעניין הררי נ' האפוטרופוס הכללי, נקבע כי "כאשר מתמנה עורך-דין למלא תפקיד של מפרק, נאמן, מנהל עזבון, ובדומה לכך אפוטרופוס, יש לתת את הדעת, כי המינוי נעשה לא במעט בהתחשב בכישוריו המיוחדים של נושא התפקיד. מצפים ממנו, שבגדר השכר השוטף או השכר הסופי, אשר הוא ראוי לו עבור טרחתו, יובאו בחשבון גם פעולות שמבצע עורך הדין עבור האדם, שהוא נתמנה, לטפל בענייניו, גם אם הטיפול הוא בתחום שירותיו המקצועיים ... אוסיף ואומר, שגם כאשר מגיעים לכלל מסקנה, כי נושא התפקיד (בענייננו האפוטרופוס) ראוי לתשלום מיוחד עבור טיפול יוצא דופן שבגדר עיסוקו המקצועי, עדיין אין לשכוח את נקודת המוצא ויהא, שהאפוטרופוס נתמנה לתפקידו בהיותו עורך דין, והוא כבר מקבל שכר שוטף, שאמור להעניק לו גמול הולם גם עבור ניצול כישוריו המקצועיים בטיפולו בענייניו של האדם, שהוא פועל למענו". אולם, הלכה היא שבית המשפט לערעורים לא יתערב בשכר הטרחה שנקבע על ידי הערכאה הראשונה לבעלי תפקידים כגון כונס נכסים, מפרק ודומיהם, כגון האפוטרופוס, אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן (ע"א 621/83 בנק לאומי לישראל נ' עו"ד א. פינצ'וק, פ"ד מא(2) 660; ע"א 530/88 זיוה פרידמן נ' יגאל ארנון, עו"ד, פ"ד מג(4) 479) ואין זה לדעתי המקום הראוי להתערב בו. על כן דין הערעור להידחות. המבקש ישלם הוצאות בסך 2,500 ש"ח ומע"מ. חסוי (אפוטרופסות)גובה השכראפוטרופסות