בת.א. (שלום – ת"א) 56756/97 דרב משה נ' "כלל" חב' לביטוח בע"מ ואח', התובע נתבקש על ידי מעבידו לסייע לו בהחלפת צמיג לטרקטור מסוג ג'ונסון, אשר צמיגו נקרע. לצורך כך היה עליו להביא צמיג חלופי תקין אשר נמצא במחסן בתחנה המרוחקת כ-2 ק"מ ממקום הימצאו של הטרקטור בו נקרע הצמיג. משקל הצמיג הינו כחצי טון, גובהו כשני מטרים, ורוחבו כמטר, השניים ביקשו מאת נהג הטרקטור לעזור להם בהעברת הצמיג. בהגיעם לתחנה, הרימה כף השופל את הצמיג והביאה אותו למצב של עמידה. התובע רכן בין הגלגל לבין כף השופל על מנת לתמוך את הצמיג בקרשים לייצבו, כאשר כף השופל הייתה עדיין מונחת על הגלגל. הוא עסק בטיפול הכנסת תמיכות לייצוב הגלגל, ובדרך ליציאה. לאחר שסיים נפל עליו הגלגל. לא ניתן לקבוע באופן וודאי את סיבת נפילת הגלגל, אך ניתן לקבוע כי כף השופל הייתה מונחת על הגלגל על מנת לתמוך בו שלא יפול. בפועל לא הייתה תמיכה כזו, שאחרת הגלגל לא היה נופל. המסקנה ההגיונית ביותר הנובעת מהעדויות היא שהשופל זז אחורה או שכף השופל התרוממה באופן שהגלגל השתחרר מהתמיכה שהייתה ונפל. בעת אירוע התאונה מנוע השופל פעל. נפסק: התאונה ארעה עקב ניצול הכח המיכני של השופל, ההרמה של הגלגל בוצעה באמצעות כף השופל המהווה חלק בלתי נפרד מהשופל וזאת באמצעות הכח המיכני של מנוע השופל אשר היה בפעולה. כתוצאה מהרמה זו ושחרור אחיזת הגלגל מכף השופל , נפל הגלגל על התובע. כף השופל העמידה את הגלגל ותמכה בו מלמעלה כאשר מנוע השופל פעל ובאמצעותו, ע"י ניצול הכח המיכני שלו, התרוממה הכף ונותרה תומכת בגלגל אשר היה בעמידה עד לרגע בו השתחרר הגלגל או עקב העדר תמיכה בגלגל. בנסיבות אלה התאונה אירעה בקשר ישיר לניצול הכח המיכני של השופל אשר גרם לפציעתו של התובע. מדובר בשופל שייעודו המקורי הוא דו תכליתי והוא רשאי לנוע בכביש ולעסוק בהובלות מטענים ייעוד תעבורתי ומיועד גם לביצוע עבודות עפר ותשתית. ביצוע עבודות עפר ותשתית כוללות גם שימוש בכף שופל להרמת מטענים ופריקתם, שימוש טבעי הקשור בייעודו המקורי. לאור האמור, נפסק כי בנסיבות המקרה מתקיימת החזקה המרבה של ניצול הכח המיכני של השופל ובעת השימוש לא שינה השופל את ייעודו המקורי ומדובר בתאונת דרכים במובן חוק הפלת"ד. (פורסם בספרו של עו"ד מיכאל צלטנר "חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים) ##להלן פסק דין בנושא שופל - תאונת דרכים:## 1. התובע הגיש תביעה נגד הנתבעים, שעניינה תאונה שאירעה לו ביום 18.7.96 [להלן: התאונה]. 2. התביעה הוגשה נגד נתבע מס' 1, מעבידו של התובע, נגד נתבעת מס' 2, אשר הוציאה פוליסה אשר ביטחה את נתבע מס' 1 בביטוח אחריות מעבידים, והיתה בתוקף ביום אירוע התאונה, נגד נתבעת מס' 3, קרנית, תאגיד המכסה חבות של תאונת דרכים במידה ולא היה ביטוח בתוקף ביום התאונה במקרה ותוכר התאונה כתאונת דרכים, נגד נתבע מס' 4 שהיה לפי כתב התביעה הנהג ו/או המשתמש ברכב מסוג טרקטור שופל, מ.ר. 59387 [להלן: השופל] ונגד נתבעות 5 ו 6, מבטחות השופל בביטוח חובה אשר הוציאו תעודת ביטוח, שהיתה בתוקף ביום התאונה. 3. בסעיף 4 לכתב התביעה המתוקן, טען התובע כי אירוע התאונה הינו כדלקמן: "ביום 18.7.96 במסגרת עבודתו אצל הנתבע, התבקש התובע ע"י הנתבע לסייע לו בהחלפת גלגל טרקטור ששימש לעבודתו. הנתבע הביא את התובע למקום בו נמצא גלגל חלופי ושם במהלך טעינת הגלגל על גב השופל הונח הגלגל במצב עמידה באמצעות כף השופל והתובע התבקש ע"י הנתבע 1 לתמוך את הגלגל באמצעות לוחות עץ בעוד התובע מניח את לוחות העץ לצידי הגלגל, נפל לפתע הגלגל, שמשקלו מעל 1/2 טון וגובהו כ - 2 מטרים, מחץ את התובע תחתיו (להלן: "התאונה")". 4. ב"כ התובע, בכתב התביעה, מייחס מעשה רשלנות לנתבע מס' 1; לחילופין, טוען כי מדובר בתאונת דרכים לפי החוק, ועל כן נתבעות 5 ו 6 חייבות לפצות את התובע על נזקיו לפי החוק ולחילופי חילופין, טוען כי במידה ובית המשפט יחליט כי אכן מדובר בתאונת דרכים ומאחר ופרטיו המזהים של ה"שופל" וזהות, הנוהג בו, אינם ידועים ו/או לא היה לנוהג ב"שופל" ביטוח חובה תקף המכסה את החבות, לפי סעיף 12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, מוטלת עפ"י הדין על הנתבעת מס' 3 חובת הפיצוי של התובע בגין נזקי התאונה. 5. הנתבעים 1 ו-2 טענו בכתב הגנתם, כי התאונה אירעה בנסיבות המהוות תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 [להלן: החוק] ומכח עקרון ייחוד העילה, שבסעיף 8 לחוק - אין עילה נגד הנתבעים. 6. ב"כ הנתבעת מס' 3, בכתב הגנתו, טוען כי נסיבות התאונה אינן מהוות תאונת דרכים עפ"י החוק, ואין מקום לתביעה נגד "קרנית", ולחילופין, במידה ויוחלט כי אכן מדובר בתאונת דרכים, אין עילת תביעה נגד קרנית, שכן נתבעות 5 ו-6 הוציאו תעודת ביטוח חובה, אשר היתה בתוקף בעת התאונה, המכסה את אירוע התאונה. 7. ב"כ הנתבעות 5 ו-6 טוען כי התאונה אינה מהווה תאונת דרכים לפי החוק. לחילופין, במידה וביהמ"ש יקבע כי אכן מדובר בתאונת דרכים, על הנתבעת מס' 3 לפצות את התובע על נזקיו, שכן התובע לא הוכיח מי נהג ב"שופל" ואת זהות ה"שופל". 8. נתבעת מס' 3, "קרנית", הגישה הודעה לצד שלישי נגד הנתבע מס' 1, בני מרדר, נגד בני עבדול רחמאן גאמל עבודות עפר בע"מ - הבעלים של ה"שופל", המעורב בתאונה, אשר הרים את הגלגל, ונגד נתבע מס' 4, עבדל רחמאן מועאד, נהג ה"שופל". 9. הצד השלישי 2 ו-3, בכתב ההגנה, טוענים כי הצד השלישי מס' 3 [הוא הנתבע מס' 4] נתבקש לעזור לתובע ולנתבע מס' 1 בהנחת הגלגל במצב עמידה, באמצעות ה"שופל", שהינו בבעלות הצד השלישי מס' 2, אך עזב את המקום טרם אירוע התאונה ולפני כן השתמש ב"שופל" דגם 950 מספר רישוי 59387, אשר היה מבוטח כחוק בביטוח צד שלישי אצל נתבעות 5 ו-6 והיה בעל רשיון נהיגה בר-תוקף. 10. לאור בקשת הצדדים, החלטתי לחלק את הדיון באופן שתידון תחילה השאלה באם מדובר בתאונת דרכים לפי החוק, ובמידה ואחליט כן, על מי מוטלת חובת הפיצוי לנזקי התובע, האם על נתבעת מס' 3, "קרנית", או על נתבעות 5 ו-6, מבטחות ה"שופל". נסיבות אירוע התאונה 11. העיד בפני התובע ומסר תצהיר בחקירה ראשית, ת/1, עליו נחקר על ידי ב"כ הנתבעים. 12. לפי עדותו ותצהירו, כף השופל הביאה את הצמיג למצב עמידה ולאחר הרמתו עם הכף הוחזק עם הכף, ורכן בין הגלגל והכף של השופל, על מנת לתמוך את הצמיג בקרשים ולייצבו. בדרך ליציאה, נפל עליו הצמיג. 13. התובע טען שאינו יוע מה קרה עם השופל ברגע נפילת הצמיג, אך אם כף השופל היתה מחזיקה את הצמיג הוא לא היה נופל, והודה כי לא ראה כיצד אירעה התאונה ובאם כף השופל דחפה את הצמיג או שניסתה להרימו. 14. בטופס הודעתו לחוקר [נ/4], טען התובע כי פתאום ה"שופל" זז אחורה, הפסיק לתמוך בגלגל לפני שסיים לשים תמיכות העץ, דבר אשר גרם לנפילת הגלגל. 15. העיד בפני עד התביעה מנשה יוסף ומסר תצהיר בחקירה ראשית [ת/2], עליו נחקר על ידי ב"כ הנתבעים ועדותו ותצהירו תומכים בגירסתו של התובע, לפיה הכף של השופל הרים את הצמיג למצב עמידה, החזיק את הגלגל מלמעלה, על מנת שלא יפול, הוא והתובע נכנסו מתחת לצמיג על מנת לתומכו בקורות. בשלב מסויים, יצא, וראה כיצד הגלגל נופל, אך לא יכול היה לציין את הסיבה לכך. לטענתו, כל אותה עת עבד המנוע בזמן התאונה, והוא ראה את הכף מונחת על הגלגל אך באותה שניה של התאונה לא יכול היה לדעת כיצד אירעה התאונה. 16. העיד בפני נתבע מס' 1, דני מרדר, ומסר תצהיר בחקירה ראשית, נ/5. בתצהירו ציין כי הגלגל נפל על התובע בשל תזוזה של כף השופל, אלמלא תנועת כף השופל, הצמיג לא היה נופל על התובע. 17. בעדותו בפני ציין כי הוא חושב שכף השופל החליקה, אך בבטחון אינו יודע מה היה, אך בהמשך ציין כי הוא בטוח שהצמיג נשמט מכף השופל כאשר השופל התרחק ללא שנאמר לו לעשות כן, אך לפרטי פרטים אינו יודע כיצד אירעה התאונה. 18. העיד בפני נתבע מס' 4, עבדל רחמאן מועד, ומסר שני תצהירים, נ/11 ונ/12, אך בעדותו בפני לא זכר את עצם אירוע התאונה וציין כי בד"כ אחר העמדת הצמיג הוא מורם עם חגורה מיוחדת וקושרים אותה לכף השופל. 19. עד ההגנה ג'מאל טהאב עבדל רחמן, מעבידו של נתבע מס' 4 ומנהל הצד השלישי מס' 2, ראה כיצד השופל מרים את הצמיג כאשר נתבע מס' 4 נוהג בו, הצמיג נקשר בשרשרת כי בד"כ כאשר מרימים את הגלגל מכניסים שרשרת וקושרים אותו לכף השופל, אך לא ראה את עצם אירוע התאונה. 20. אני מקבל את עדותו של התובע ואת עדותו של עד התביעה מנשה יוסף, כעדות נאמנה. 21. אני ער לעובדה, לפיה הנתבע מס' 1, בני מרדר שינה את גירסתו בפני, כאשר טען כי ראה כיצד החליקה כף השופל מהצמיג והשופל התרחק מהגלגל, אך בסוף הודה כי לא יכול לדעת למעשה את סיבת נפילת הצמיג וכל אשר ציין בתצהירו הוא בגדר השערה בלבד, אך עדותו בכללותה, היתה עדות אמת, אותה אני מקבל. 22. בהתאם לעדויות אשר שמעתי אודות נסיבות אירוע התאונה, אני קובע כדלקמן: א. התובע נתבקש על ידי נתבע מס' 1 לסייע לו בהחלפת צמיג לטרקטור מסוג ג'ונסון, אשר צמיגו נקרע ולצורך כך היה עליו להביא צמיג חלופי-תקין אשר נמצא במחסן בתחנה המרוחקת כ-2 ק"מ ממקום המצאו של הטרקטור, בו נקרע הצמיג. ב. משקל הצמיג הינו כחצי טון וגובהו כשני מטרים, ורוחבו כמטר, וביקשו מאת הנתבע מס' 4 לעזור להם בהעברת הצמיג. ג. בהגיעם לתחנה, הרימה כף השופל את הצמיג והביאה אותו למצב של עמידה. ד. התובע רכן בין הגלגל לבין כף השופל, על מנת לתמוך את הצמיג בקרשים ולייצבו, יחד עם העד מנשה יוסף, כאשר כף השופל היתה עדיין מונחת על הגלגל. ה. בשלב מסויים, יצא העד מנשה יוסף והתובע נותר לבדו ועסק בטיפול בהכנסת תמיכות לייצוב הגלגל, ובדרך ליציאה, ולאחר שסיים נפל עליו הגלגל. ו. לא ניתן לקבוע באופן וודאי את סיבת נפילת הגלגל, אך ניתן לקבוע כי כף השופל היתה מונחת על הגלגל על מנת לתמוך בו שלא יפול, אך בפועל לא היתה תמיכה כזו, שאחרת, הגלגל לא היה נופל וסביר להניח, וכך אני קובע, כי השופל זז אחורה או שכף השופל התרוממה באופן שהגלגל השתחרר מהתמיכה שהיתה, ונפל, כמסקנה הגיונית ביותר, מהעדויות ששמעתי. ז. בעת אירוע התאונה מנוע השופל פעל. זהותו של השופל המעורב בתאונה 23. זהותו של נהג ה"שופל" חשובה כדי לקבוע באם "קרנית" אחראית לכיסוי נזקי התובע, או שהנתבעות 5 ו-6, וזאת במידה ואקבע את זהות הנהג וכי אכן מדובר בתאונת דרכים. 24. התובע, בעדותו בפני, אישר כי ה"שופל" לא שייך לנתבע מס' 1 והוא יכול לזכור כיצד נראה, אך מספרו לא רשום והוא אינו יודע את מספרו עד היום. 25. עד תביעה מס' 2, יוסף מנשה, אף הוא יכול היה לאשר כי ה"שופל" לא שייך לנתבע מס' 1 ומדובר בשופל 950, חדש-יחסית,שצבעו צהוב, אך הוא אינו יודע את מספרו. 26. עד הגנה מס' 3, נתבע מס' 4, הכחיש את השתתפותו באירוע התאונה ולטענתו, אף פעם לא עסק בהרמת גלגל של טרקטור ולאחר והוצג בפניו התצהיר עליו חתם [נ/11], הודה כי היה אצל עו"ד נטור וחתם על התצהיר וזכר את מס' ה"שופל" המצויין בתצהיר, בו נהג בעת התאונה ואישר את הודאתו בסעיף 7 לכתב ההגנה [נ/13]. 27. עד הגנה מס' 4, גמאל טהאב עבדל רחמאן, אישר בעדותו כי ה"שופל" המופיע בצילום נ/15 הוא ה"שופל" בו נהג אחיו, הנתבע מס' 4, בעת המקרה, שמספרו 59387. 28. העד ציין כי בא-כוחו, עו"ד קאיד סלמה, ביקש תמונה של ה"שופל", אשר צילם אותו, ואז ידע איזה "שופל" עבד בגבעת שמואל ביום התאונה, שכן שופל אחר עבד בכפר קאסם. 29. לא נתתי אמון בעדותו של נתבע מס' 4, ובפני עומד תצהירו נ/11 שנחתם בפני עו"ד האני נטור, ביום 7.5.01, ואושר ע"י עוה"ד לאחר והעד הוזהר להצהיר אמת. 30. הנתבע מס' 4 הודה בחקירתו, כי היה אצל עוה"ד נטור וחתם על התצהיר בו זכר את מספר ה"שופל". 31. בסעיף 2 לתצהירו, הצהיר נתבע מס' 4, כדלקמן: "בכל התקופה הרלבנטית לתביעה ביום 18.7.96 אני הפעלתי את השופל מ.ר. 59387 אשר היה מבוטח אצל חברת הביטוח "הדר" לביטוח". 32. אני מקבל את האמור בסעיף 2 לתצהירו של נתבע מס' 4, כתצהיר נכון ואמת, ואני דוחה את טענתו כי לא היה אירוע הנטען על ידי התובע, כמצויין בסעיף 4 לתצהירו, שכן בסעיף 7 לכתב ההגנה [נ/13] הודה כי עזר לתובע באמצעות ה"שופל" ובעזרת שרשרת בהנחת גלגל במצב עמידה. 33. עד ההגנה מס' 4, אחיו של נתבע מס' 4, אף אישר בעדותו כי ה"שופל" המופיע בתמונה [נ/15] הוא אשר עבד בגבעת-שמואל ונהג בו אחיו ועזר בהרמת גלגל ומספרו ותמונתו נמסרו לבא-כוחם, עו"ד קעיד סלאמה. 34. ממכלול הראיות הנ"ל, שוכנעתי כי ה"שופל" אשר היה מעורב בתאונה בה נפגע התובע, הינו שופל שמספרו 59387, אשר היה מבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעות 5 ו - 6. זהות נהג ה"שופל" 35. כפי שציינתי לעיל, העדפתי, ללא סייג, את תצהירו של נתבע מס' 4 [נ/11] על פני עדותו בפני תצהיר שניתן עוד ביום 7.5.01 ואושר על ידי עורך דין האני נטור, ובו מודה כי נהג והפעיל את ה"שופל", מ.ר. 59387. 36. בנוסף, הודה הנתבע מס' 4 בכתב ההגנה [ס' 7 לנ/13], כי עזר לתובע באמצעות ה"שופל" להניח גלגל במצב עמידה. 37. בנוסף לכך, עד הגנה מס' 4, אישר בעדותו בפני כי החברה בה היה מנהל ביצעה עבודה בגבעת-שמואל ואחד המנהלים באתר פנה לאחיו [נתבע מס' 4] וביקשו לעזור בהעמסת גלגל בעזרת ה"שופל", והוא הסכים. 38. לאור מכלול הראיות הנ"ל, אני קובע כי נתבע מס' 4, עבדל רחמאן מועד, הוא אשר נהג ב"שופל", כמתואר בעובדות אירוע התאונה, כפי שקבעתי. האם מדובר בתאונת דרכים? 39. הגדרת "תאונת דרכים" שבסעיף 1 לחוק הפיצויים לנפגעי ת.ד., התשל"ה-1975 [להלן: "החוק"], מגדירה המונח "תאונת דרכים", באופן הבא: "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. יראו כתאונת דרכים גם מאורע שאירע עקב התפוצצות או התלקחות של הרכב, שנגרמה בשל רכיב של הרכב או בשל חומר אחר, שהם חיוניים לכושר נסיעתו, אף אם אירעו על ידי גורם שמחוץ לרכב, וכן מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו או מאורע שנגרם עקב ניצול הכח המכאני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי, ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במתכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי". 40. עפ"י הפסיקה ופסק הדין המנחה, רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חב' לבטוח בע"מ ואח', פ"ד נ(3) 532, נקבע כי ההגדרה האמורה כוללת הגדרה בסיסית, שלוש חזקות חלוטות מרבות, וחזקה חלוטה ממעטת אחת, ובהתאם לכך על מנת לבדוק אם אירוע מסויים בא בגדרה של הגדרה זו, צריכה להיות גם דרך הבדיקה; ראשית יש לבדוק אם ההגדרה הבסיסית מתקיימת, ורק אם אפשרות זו נשללת, יש לעבור ולבדוק את החזקות המרבות, ואם אחת מהן מתאימה יש לוודא כי המקרה אינו נופל בגדרה של החזקה הממעטת. האם המקרה נכנס להגדרה הבסיסית של החוק 41. לטענת ב"כ הנתבעים 1 ו-2 [להלן: "הנתבעים"], נכנס אירוע המקרה להגדרה הבסיסית של החוק המהווה מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה. 42. אין לי ספק, כי מדובר במאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף וכי ה"שופל" נכנס להגדרה של רכב מנועי, והשאלה באם נעשה בעת האירוע שימוש למטרות תחבורה כהגדרתם בסעיף 1 לחוק, אשר קובע כדלקמן: " "שימוש ברכב מנועי", נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול דרך או תיקון דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר, שלא במסגרת עבודתו, לרבות הידרדרות או התהפכות של הרכב או הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא כדי טיפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו, ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד". 43. לטענת ב"כ הנתבעים, לפי עובדות המקרה עולה בבירור כי המקרה נופל להגדרה של הינתקות או נפילה של הגלגל מכף ה"שופל" בין אם תאמר כי הינתקות זו אירעה תוך כדי נסיעה כאשר ה"שופל" זז אחורנית ובאופן זה נשמט הגלגל ובין אם תאמר כי זו אירעה כאשר השופל עמד או חנה, שכן שמיטת הגלגל מכף השופל מהווה הינתקות או נפילה של מטען וככזו, היא נכנסת לגדר שימוש ברכב לפי הגדרת החוק. 44. ב"כ הנתבעים מוסיף וטוען, כי לא מדובר בפעולת פריקה וטעינה, כטענת ב"כ התובע בסיכומיו, המוציאה את האירוע מגדר ההגדרה של תאונות דרכים. 45. אני מסכים עם ב"כ הנתבעים, כי המקרה אינו יכול להכנס להגדרה של פעולה של טעינה ופריקה, שכן בהתאם לעובדות אותן קבעתי, לא היתה כל העמסה של הגלגל על כף ה"שופל" וכף ה"שופל" אך ורק תמכה בגלגל בחלקו העליון, כדי שלא יפול, ובכל מקרה, בעת התאונה לא בוצעה כל פעולה של פריקה או טעינה. 46. גם אם אקבל את הטענה שעסק השופל בפריקה וטעינה, תוך ניצול הכח המיכאני של השופל, במקרה זה החזקה המרבה גוברת על פעולתו החריגה של השופל בטעינת הגלגל, כפי שנפסק ברע"א 8061/95 עוזר נ' אררט, פ"ד נ(3)532. 47. לא אוכל לקבל את טענת ב"כ הנתבעים, לפיה המקרה נופל לגדר ההגדרה של הינתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו כאשר הרכב עומד, שכן בהתאם לעובדות אותן קבעתי לא היתה כל טעינת הגלגל על ה"שופל" על כף השופל, כך שאין מדובר בנפילת מטען שנפל מהרכב. 48. השופל נעזר בכף, על מנת לתמוך בגלגל, כאשר הגלגל עמד על הרצפה ולא היתה כל העמסת מטען, ושמיטת הגלגל מכף השופל אינה מהווה הינתקות או נפילה של מטען ואין מדובר בתאונת דרכים אשר נכנסת לגדר ההגדרה הבסיסית של החוק. החזקה המרבה של ניצול הכוח המיכני של הרכב 49. לאחר וקבעתי כי נסיבות האירוע אינן נכנסות לגדר ההגדרה הבסיסית של החוק, עלי אפוא לבדוק באם האירוע נכנס לגדר החזקה המרבה של ניצול הכוח המיכני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי. ניצול הכוח המיכני של הרכב 50. באי כח נתבעים 5 ו-6 וב"כ נתבעת מס' 3, "קרנית", וב"כ התובע, סבורים כי אין מדובר בניצול הכח המיכני של השופל, שכן לא הוכח כי תנועת כף השופל היא אשר גרמה לנפילת הצמיג. לחילופין, גם אם נקבל את הטענה העובדתית כי התאונה אירעה עקב ניצול הכוח המיכני של השופל, גם אז אין האירוע מהווה תאונת דרכים לפי החוק, שכן בעת השימוש בשופל בזמן התאונה, שינה השופל את ייעודו המקורי ובכך נשללת תחולת החזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המיכני של הרכב. 51. ב"כ הנתבעים 1 ו-2 סבור כי הוכח שהתאונה אירעה עקב ניצול הכוח המיכני של השופל, ההרמה של הגלגל בוצעה באמצעות כף השופל, המהווה חלק בלתי נפרד מהשופל, וזאת באמצעות כוח מיכני של מנוע השופל אשר היה בפעולה וכתוצאה מהרמה זו ושחרור אחיזת הגלגל מכף השופל, נפל הגלגל על התובע. 52. אני מקבל את טענת ב"כ הנתבעים 1 ו-2, שכן בהתאם לעובדות שקבעתי כף השופל העמידה את הגלגל ותמכה בו מלמעלה כאשר מנוע השופל פעל ובאמצעותו ע"י ניצול הכח המיכני שלו התרוממה הכף ונותרה תומכת בגלגל אשר היה בעמידה עד לרגע בו השתחרר הגלגל עקב תזוזת השופל או עקב היעדר תמיכה בגלגל. 53. בנסיבות אלה, התאונה אירעה בקשר ישיר לניצול הכוח המיכני של השופל, כטענת ב"כ הנתבעים 1 ו-2, דבר אשר גרם לפציעתו של התובע. 54. על מנת לקבוע כי התאונה נכנסת לגדר החזקה המרבה של ניצול הכוח המיכני של הרכב, יש להוכיח כי בעת המקרה לא שינה השופל את ייעודו המקורי. 55. ייעוד השופל, כפי שמופיע בתעודת עובד ציבור [נ/7], הוא ביצוע עבודות עפר ותשתית והשאלה באם בעת אירוע התאונה, כאשר עסק בהרמת גלגל ותמיכה בו ולאחר מכן הובלתו לאתר, היא בגדר השימוש המותר הקשור בייעודו המקורי. 56. ב"כ נתבעים 3,5,6 וכן ב"כ התובע, טוענים בסיכומיהם, כי ייעודו של השופל הוא ביצוע עבודות עפר ותשתית שאין לה זיקה לפעולות של הרמת הצמיג והובלתו, והתאונה אירעה בחריגה מייעודו המקורי של השופל, והם מסתמכים על פסק דינו של כב' השופט ריבלין, בע"א 7481/00 סועד פטאפטה ואח',נגד אבו עבאד, פ"ד כרך נ"ו(3)707. 57. באותו מקרה, הניף מחפרון צינור בטון שמשקלו כ - 1300 ק"ג על מנת להניחו על קרקעית תעלה. הצינור נקשר באמצעות רצועת פוליאסטר שהיתה קשורה בלולאה כפולה; צדה האחד נתלה על שיני הכף האחורית של מחפרון וצדה האחר נכרך סביב הצינור. יעודו המקורי של המחפרון באותו מקרה נועד "לביצוע עבודות עפר, קרקע ותשתיות..." [עמ' 711 לפסק הדין], נקבע על ידי כבוד השופט ריבלין, כדלקמן: "למחפרון ייעודים אחדים. פעולת חפירה באמצעות כף החפירה המותקנת בו היא אחת מיעודיו. במהלך פעולת החפירה משמשת הכף גם לפינוי העפר ממקומו על מנת שניתן יהי להעמיק חפור. שינוע העפר הנחפר בכף נכלל איפוא בגדר יעודיו של המחפרון. שיני הכף נועדו להינעץ בעפר; הן לא נועדו לשמש מיתלה לרצונות מאולתרות שתשמשנה להנפת חפצים. כף המחפרון לא נועדה לשמש מנוף או מתלה - כך הוכח במשפט". 58. ב"כ הנתבעים 1 ו-2 סבור כי אכן נתקיים התנאי של אי-שינוי ייעודו המקורי של השופל, שכן מדובר בשופל שייעודו המקורי הוא דו תכליתי; הוא רשאי לנוע בדרכים ללא צורך באישור קצין משטרה וזהו ייעוד תעבורתי ברור, ואילו ייעודו האחר הינו ביצוע עבודות עפר ותשתית [נ/7]. 59. לטענת ב"כ הנתבעים 1,2, לא יכולה להיות מחלוקת כי ביצוע עבודות עפר ותשתית כוללות בחובן גם שימוש בכף השופל להרמה של עפר או מטענים הכוללים כל ציוד, לרבות הגלגל. 60. ב"כ הנתבעים 1,2 מוסיף וטוען כי גם אם נניח כי הרמת הגלגל באמצעות כף השופל הינה פעולה הבאה כהגדרה של טעינה, כפי שטענו חלק מן הנתבעים, הרי שמדובר בטעינה של גלגל באמצעות הכוח המיכני של השופל המהווה חלק מייעודו המקורי, בנוסף לייעודו התעבורתי, ונזקו של התובע, גם אם נגרם תוך כדי טעינה בניצול הכוח המיכני, נופל להגדרה של החזקה החלוטה בענין ניצול הכוח המיכני של הרכב, הגוברת על הפריקה וטעינה, כפי שנפסק ב-ר"ע 8061/95 עוזר נ' אררט, פ"ד כרך נ(3)532, אשר אוזכר לעיל. 61. ב"כ נתבעים 1 ו-2 מסתמך על רע"א (עליון) 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' אררט חברה לביטוח בע"מ [צלטנר-חבות לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, בעמ' 5597], שם עסק התובע בעבודת החלפת רצפה בתוך מיכל דלק גדול ולצורך ביצוע עבודה זו היה צורך בהכנסת מלגזה לתוך המיכל, דבר שנעשה על ידי מנוף המורכב על כלי רכב, ותוך כדי הורדת המלגזה נתפסה ידו של התובע בכבל ההרמה של המנוף ונמחצה. השאלה שעמדה לדיון שם היתה החלתה של החזקה המרבה בדבר "ניצול הכח המכאני של הרכב". ההלכה שנקבעה והמחייבת הינה כי הנחת היסוד של החזקה המרבה היא כי היא עומדת על רגליה היא ואין היא כפופה למרכיביה השונים של ההגדרה הבסיסית, ואין כל הכרח כי ניצול הכח המכאני יהיה למטרות תחבורה. חזקה מרבה זו מהווה חריג למטרתו התעבורתי של המחוקק בתיקון מספר 8, והיא סומכת את בסיסה על ההכרה בצורך למתן מענה לכל אותם מקרים בהם כלי הרכב משמש גם כמקור כח לשימושים שאינם תעבורתיים בעיקרם. 62. שקלתי את טענות באי כח הצדדים ועלי לציין כי התלבטתי לא מעט, באם לקבל את טענות נתבעים 3,5 ו-6 או את טענותיו של ב"כ נתבעים 1 ו-2 בדבר שינוי ייעודו של השופל בעת אירוע התאונה, ולאחר שיקול, אני מקבל את טענותיו של ב"כ נתבעים 1 ו-2, מהנימוקים הבאים: א. מדובר בשופל שייעודו המקורי הוא דו תכליתי; הוא רשאי לנוע בכביש ולעסוק בהובלת מטענים, ייעוד תעבורתי, ומיועד גם לביצוע עבודות עפר ותשתית. ב. ביצוע עבודות עפר ותשתית כוללת גם שימוש בכף השופל להרמת מטענים ופריקתם, שימוש טבעי הקשור בייעודו המקורי. ג. לפי עדות הנתבע מס' 1, העברת צמיג ממקום למקום, שמשקלו חצי טון, עם כף השופל, הינו דבר מקובל והשופל הינו הכלי הנוח ביותר לביצוע עבודה כזו. ד. גם אם נניח כי השופל עסק בפעולה של טעינת הגלגל, תוך ניצול הכוח המיכני של השופל, במקרה זה החזקה המרבה גוברת על פעולתו החריגה של השופל בטעינת הגלגל, כפי שנפסק בענין עוזר נ' אררט, אשר צוטט לעיל. ה. ניתן להבין מפסק הדין ברע"א 6779/97 מנופי יהודה בע"מ נ' אררט, אשר צוטט על ידי ב"כ הנתבעים 1 ו-2, כי אין כל הכרח שניצול הכוח המיכני יהא למטרות תחבורה, ויש ליתן מענה לכל אותם מקרים בהם כלי הרכב משמש גם כמקור כוח לשימושים אשר אינם תעבורתיים בעיקרם, כך שיש מקום לראות בפעולת השופל אשר הרים בעזרת הכף את הגלגל - כמטרה להעבירו למקום אחר - ביצוע חלק מייעודו הלא-תעבורתי. ו. ישנו שוני בין המקרה שבפנינו לבין העובדות שצוטטו על ידי ב"כ הנתבעים ב-ת.א. 7481/00, שם מדובר במחפרון המבצע עבודות חפירות ועפר באמצעות כף הפירה המותקנת בו, ואילו במקרה שלפנינו, מדובר בשופל הרשאי לנוע בדרכים ובתור שכזה, מטבעו, הוא מבצע עבודות הובלה, כך שהעברת הגלגל נכללת בייעודו המקורי. סוף דבר 63. לאור האמור לעיל, אני קובע כדלקמן: א. הוכח כי בנסיבות המקרה מתקיימת החזקה המרבה של ניצול הכוח המיכני של השופל ובעת השימוש לא שינה השופל את ייעדו המקורי, ומדובר בתאונת דרכים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. ב. הוכח כי נהג השופל הינו נתבע מס' 4. ג. הוכח כי השופל אשר היה מעורב בתאונה הינו שופל שמספרו 59387, אשר מבוטח כחוק אצל נתבעות 5,6. ד. לאור ייחוד העילה [סעיף 8 לחוק נפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975], אני דוחה את התביעה נגד נתבעים 1 , 2 ו - 3, ודוחה את ההודעה לצד שלישי, ובנסיבות הענין, מאחר והתעוררה שאלה משפטית, אין צו להוצאות. ה. אני קובע לישיבת קדם משפט ליום 1.2.04 בשעה 8:30, להמשך הדיון בין התובע לבין נתבעים 4, 5 ו - 6. שופלטרקטורמחפרון (שופל)תאונת דרכיםציוד מכני הנדסי (צמ"ה)