הוגשה תביעה עם סעד כספי, לאחת תיקון התביעה הוחלף הסעד הכספי המבוקש בסעד הצהרתי, על פי לשון כתב התביעה המתוקן: "פסק דין הצהרתי המאמת את העובדות שבגוף כתב התביעה". לאחר קבלת תגובת הנתבע, וחרף התנגדותו, התיר בית המשפט את תיקונו של כתב התביעה כמבוקש. בעקבות ההחלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה הוגש כתב תביעה מתוקן. מהות התביעה הוגדרה בכותרת כתב התביעה המתוקן: "הצהרתית", הסעד המבוקש על פיו הינו צו הצהרתי, ואין בו טענה כלשהי לעניין סכומו של הנזק הנטען שנגרם לתובעים או עתירה לפסיקתו של פיצוי כלשהו. להלן נחלטה בסוגיית סמכות עניינית סעד הצהרתי: החלטה 1. בפני בקשה לדחיית התביעה על הסף, ולחלופין להעברת הדיון לפורום המוסמך, בשל העדרה של סמכות עניינית של בית משפט זה לדון בתובענה. 2. הנתבע חבר תנועת הליכוד (להלן: "המפלגה") ומכהן כיום כראש עיריית רמלה. התובעים הינם חברי המפלגה אשר בקשו להציג מועמדותם לחברות במועצת העיר רמלה במסגרת רשימת המפלגה בבחירות המוניציפליות שהתקיימו בשנת 2003. על פי הנטען בכתב התביעה: בבחירות שנערכו בסניף המפלגה ברמלה נבחר הנתבע לשמש מועמד המפלגה לראשות עיריית רמלה ולעמוד בראש רשימת המועמדים מטעם המפלגה לחברי מועצת העיר רמלה. התובעים נבחרו למקומות שמונה עד עשר ברשימת המועמדים הנ"ל. להפתעת התובעים התברר כי בסופו של יום נמנע הנתבע מלהגיש למשרד הפנים את רשימת המועמדים כפי שנבחרה על ידי הסניף, והגיש רשימה אלטרנטיבית, מטעם "סיעה יוצאת", להבדיל מרשימה מטעם המפלגה, רשימה הכוללת את שמות הנבחרים שנבחרו בסניף המפלגה, להוציא התובעים. לטענת התובעים בפעולתו כאמור הפר הנתבע את הוראות תקנון וחוקת הליכוד, יצר כלפי התובעים מצג שווא רשלני והפר התחייבות חוזית וחובות נאמנות שהוא חב כלפי התובעים. 3. בכתב התביעה המקורי סיווגו התובעים את תביעתם, תחת הכותרת: "מהות התביעה", כתביעה "כספית (נזיקית - חוזית)", ונקבו, תחת הכותרת: "סכום התביעה", בסך של 300,00 ₪. בכתב התביעה הנ"ל טענו התובעים לנזקים שונים שנגרמו להם כתוצאה ממעשי הנתבע כמתואר לעיל, ועתרו לפיצויו של כל אחד מהם, על ידי הנתבע, בגין אותם נזקים, בסך של 100,000 ₪. בכתב ההגנה, בנוסף על הכחשת הפרתה של חובה כלשהי על ידי הנתבע, נטען, בין השאר, כי פסיקתו של פיצוי כספי בעילת הפרתם של הסכמים פוליטיים נוגדת את תקנת הציבור ואת הדין. בישיבת קדם המשפט מיום 14.12.04 נאמר על ידי ב"כ התובעים "אשקול את הצעת ביהמ"ש להעביר את הסעד המבוקש מסעד כספי לסעד הצהרתי ואגיש בקשה בהתאם". ביום 23.12.04 הוגשה בקשת התובעים לתיקונו של כתב התביעה (בש"א 5237/04, להלן: "הבקשה לתיקון כתב התביעה"), בה עתרו לתיקונו של סעיף 15 בכתב התביעה, בו הוחלף הסעד הכספי המבוקש בסעד הצהרתי, על פי לשון כתב התביעה המתוקן: "פסק דין הצהרתי המאמת את העובדות שבגוף כתב התביעה". לאחר קבלת תגובת הנתבע, וחרף התנגדותו, התיר בית המשפט (כב' השופטת מימון- שעשוע) את תיקונו של כתב התביעה כמבוקש, וזאת בהחלטה מיום 16.1.05, בה נאמר: "אני סבורה כי התובעים הראו בכתבי טענותיהם אינטרס לגיטימי לקבלת פסק דין הצהרתי כמבוקש, ועל כן אני מתירה את התיקון...". בעקבות ההחלטה בבקשה לתיקון כתב התביעה הוגש כתב תביעה מתוקן. מהות התביעה הוגדרה בכותרת כתב התביעה המתוקן: "הצהרתית", הסעד המבוקש על פיו הינו צו הצהרתי, ואין בו טענה כלשהי לעניין סכומו של הנזק הנטען שנגרם לתובעים או עתירה לפסיקתו של פיצוי כלשהו. 4. ביום 4.5.05, לאחר תום הליכי קדם המשפט והגשתם של תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים, הוגשה הבקשה שבפני, בה עותר המבקש (להלן: "הנתבע") כי בית המשפט ידחה את התביעה על הסף, לחלופין כי יעביר את הדיון בה לבית הדין של תנועת הליכוד, ולחלופי חלופין להעברתו של הדיון בתובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, וזאת מאחר ולאחר תיקונו של כתב התביעה בית משפט זה חסר סמכות עניינית לדון בה. 5. אני סבורה כי הדין עם המבקש - הנתבע וכי הסמכות העניינית לדון בתובענה שעל פי כתב התביעה המתוקן אכן מסורה לסמכות השיפוט העניינית של בית המשפט המחוזי. בהתאם להוראת סעיף 51(א)(2) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד- 1984 (להלן: "החוק"): "(א) בית משפט שלום ידון באלה:....תביעות אזרחיות - למעט תביעות הנוגעות למקרקעין - כשסכום התביעה או שווי הנושא אינו עולה על 2,500,000 שקלים חדשים, ביום הגשת התובענה...". בהתאם להוראת סעיף 40 (1) לחוק בית המשפט המחוזי ידון ב"כל ענין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכותו של בית משפט שלום". קביעת סמכותו של בית המשפט על פי שוויו של נושא התובענה היא, פועל יוצא של הסעד המבוקש בכתב התביעה, ובענייננו כתב התביעה המתוקן. בהתאם לסכום התובענה נקבעת סמכות השיפוט של בית משפט השלום מזה ובית המשפט המחוזי מזה, וקיומו של סכום כאמור תוחם גם את התחומים שבמסגרתם מוסמך בית המשפט לפסוק. בית המשפט לא יחקור בעילה הנטענת, בעטיה מבוקש הסעד, שכן המבחן האחד והיחידי הוא הסכום הנקוב כערך כספי, אותו חובה על התובע לפרש בכתב טענותיו, ולו על דרך האומדן. תובענה ששוויה אינו ניתן להערכה כספית תידון בפני בית המשפט המחוזי, מכוח סמכותו השיורית או העודפת (ראה: קשת, הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי - הלכה ומעשה (להלן: "קשת"), שם בעמ' 223-224 והאסמכתאות הנזכרות שם). בכתב התביעה המתוקן עותרים התובעים לסעד הצהרתי בלבד, מהות התובענה פורשה כתביעה לסעד כאמור, ואין בתובענה התייחסות כלשהי לשווי נושא התובענה, באשר הסעד המבוקש נעדר שווי כספי. משכך אין התובענה שעל פי כתב התביעה המתוקן נתונה לסמכות שיפוטו של בית משפט זה. 6. אינני מקבלת את טענת התובעים כי בהחלטה שניתנה בבקשה לתיקון כתב התביעה החליט בית המשפט בדבר קיומה של סמכות שיפוט עניינית. עיון בטיעוני הצדדים שקדמו לאותה החלטה ובהחלטה מעלה כי הטענה היחידה שנדונה והוכרעה באותה בקשה היתה אם מגלה כתב התביעה המתוקן עילת תביעה. אף אחד מהצדדים לא העלה באותה בקשה את סוגיית הסמכות העניינית, וממילא אין באותה החלטה משום התייחסות לשאלת הסמכות. 7. אינני מקבלת את טענת התובעים כי סעיף 75 לחוק בו נקבע, תחת הכותרת: "סמכות כללית לתת סעד", כי: "כל בית משפט הדן בענין אזרחי מוסמך לתת פסק דין הצהרתי, צו עשה, צו לא-תעשה, צו ביצוע בעין וכל סעד אחר, ככל שיראה לנכון בנסיבות שלפניו", מקנה לבית משפט השלום סמכות דיון עניינית שאינה קמה מכוח סעיף 51 לחוק, והנוספת עליה. הדין עם הנתבע כי הוראת החוק הנ"ל הינה הוראה כללית לעניין הסעדים שמוסמך ליתן כל בית משפט הדן בעניין אזרחי, בין בית משפט שלום ובין בית משפט מחוזי, ובלבד שאותם סעדים יוענקו במסגרת הדיון בתביעה המצוייה בגדר סמכותו העניינית, כפי שהיא עולה מהוראות סעיפים 51 ו-40 לחוק, בהתאמה. 8. אינני מקבלת את טענת התובעים כי הנתבע החמיץ את המועד להעלות את הטענה של חוסר סמכות עניינית וכי הוא מנוע מלעשות כן בשלב זה של ההליך. בעבר שררה הלכה מושרשת ברורה וחד משמעית על פיה הכרעה שניתנה בחוסר סמכות לאו הכרעה היא, וכפועל יוצא מכך כי ניתן להעלות טענה של חוסר סמכות עניינית בכל שלב של ההליך, לרבות בשלב הערעור על פסק הדין, ובאופן שהעובדה שניתן היה להעלות את אותה טענה במסגרת הליכי קדם המשפט לא תהווה מניעה מלהעלותה גם לאחר תום קדם המשפט (לסקירת ההלכה כאמור ראה קשת, שם בעמודים 201-202, תחת הכותרת: "נוקשות ההלכה"). על אף שלאחרונה נמתחה בקורת על אותה הלכה, קיימות יוזמות לשינוי החקיקה בעניין זה (תוך השוואת המועד להעלאת הטענה לזה החל בכל הנוגע לסמכות הדיון המקומית - מבחן ההזדמנות הראשונה), והתגלו בה בקיעים גם בהלכה הפסוקה, כפי המצוטט בכתב התשובה שהוגש מטעם התובעים (שם בסעיף 10), הרי שמניעות דיונית מלהעלות טענה של חוסר סמכות עניינית לא קמה בנסיבות העניין שבפני, בו הועלתה הטענה בטרם תחילת שמיעת הראיות בתובענה. 9. אני מקבלת את טענת התובעים כי בית הדין של הליכוד (להלן: "בית הדין") אינו בעל סמכות דיון ייחודית, ספק אם הוא בעל סמכות דיון בתובענה, ובשים לב למהות טענות הנתבע לגוף העניין, והתנגדות התובעים להעברתו של הדיון לבית הדין אין מקום להורות על העברת הדיון בתובענה לבית הדין. העלאתה של הטענה בדבר סמכות דיון של בית הדין על ידי הנתבע דווקא תמוהה בשים לב לאמור בכתב הגנתו בכל הנוגע לגוף העניין, שם נטען על ידי הנתבע כי החליט, והיה רשאי להחליט, על הגשתה של רשימה עצמאית מטעמו, שלא במסגרת הליכוד (שם סעיף 1.3), וכי חוקת הליכוד, מכוחה מוקם ופועל בית הדין, לא נשמרה, לא התקיימה הוראה מהותית שבה לעניין הקמתה של ועדה מוניציפלית, שבסמכותה לשנות ולקבוע את רשימת המועמדים למועצת העיר, ומשכך אין התובעים רשאים להסתמך על הוראותיה (שם סעיף 1.7). 10. סוף דבר, מכל הטעמים שנמנו לעיל אני מורה על העברת התובענה לבית המשפט המוסמך, בית המשפט המחוזי בתל אביב, והמועד שנקבע לשמיעת הראיות בתובענה בטל בזאת. בשים לב לעיתוי הגשתה של הבקשה, לאחר תום הליכי קדם המשפט והגשתם של תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים, לא ראיתי לנכון ליתן צו להוצאות. סמכות ענייניתסעד הצהרתי