החלטה במקביל להגשת תובענה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף, הגיש המשיב בקשה להטלת עיקולים על נכסי המבקשת, כדי הסך של 55 מיליון ש"ח, המורכב מ- 25 מיליון ש"ח, פיצויים בגין נזקים ישירים, והיתרה בגין פיצויים עונשיים. ניתן על ידי צו עיקול במעמד צד אחד, ביום 8/2/05, ובהמשך הוגשה בקשה מטעם המבקשת, לביטולו של צו העיקול. אציין כי מסיבות שאינן ברורות לי, לא הובאה הבקשה לעיוני עם הגשתה, ורק לאחר שהוגשה בקשה לקביעת דיון דחוף, הובאה הבקשה לעיוני לראשונה ואז גם נקבע הדיון להיום. על פי ההלכה הפסוקה, משמתבקש ביטול צו עיקול שניתן במעמד צד אחד, נדונה הבקשה להטלת עיקולים מהתחלה, דהיינו, הנטל על המשיב דכאן (המבקש בבקשה המקורית), להוכיח את בקשתו, בהתאם לאמות המידה שנקבעו בפסיקה, בבקשות להטלת עיקולים. המשיב נפגע בפיגוע הידוע כפיגוע במסעדת סי-פוד מרקט בתל אביב. במסגרת אותו פיגוע, ירה המחבל שביצע אותו בסועדים במסעדה, המשיב נפגע באותו פיגוע כתוצאה מסכין שנעץ המחבל בעינו, לאחר שחדל מהירי באמצעות כלי נשק. אין חולק שהמשיב נפגע קשות, לא שמעתי כל טענה בעניין זה, מכיוונו של עו"ד ארנון (שמיקד את טיעונו בשאלת הנטלים ובשאלת הקשר של הרשות הפלסטינית, היא המבקשת, לפיגוע). השאלה היא כמובן, האם יש בנסיבות להצדיק הטלת עיקולים על נכסי הרשות הפלסטינית, וזאת מכמה טעמים שונים, כפי שעוד יפורטו להלן. טענתה הראשונה של המבקשת היא, שלא הוכח כל קשר בינה לבין הפיגוע (בנבדל מעניינו של הנתבע הנוסף, מרואן ברגותי). אני סבור כי לצורך הליך עיקול, בהחלט הונחה תשתית ראייתית לכאורית. לצורך הליך העיקולים, בהחלט ניתן להפנות להחלטת כב' השופט אזר ז"ל, בעניין יוסף אזוז (בש"א 19853/02 אזוז נ. הרשות הפלסטינית), שם נקבע מפורשות, בהסתמך על דיווח של השר דני נווה, כי הרשות היתה מודעת לקיום הפיגוע, וזאת באמצעות הנתבע הנוסף ברגותי, שהיה אחד מבכיריה עד שנעצר, ובהמשך נאסר. מאז אותה החלטה בעניין אזוז, חל שינוי ראייתי, שפועל לטובת המשיב, וזאת בדמות הרשעתו של ברגותי באחריות לשורה ארוכה של פיגועים, בין היתר, הפיגוע בסי-פוד מרקט, בגינו נדון לעונש מאסר, כשבית המשפט קבע במסגרת אותו הליך, שברגותי היה אחראי לאותו פיגוע, כל זאת, בהתאם להנחיות יושב ראש הרשות הפלסטינית דאז, יאסר ערפאת. אני סבור, כי די לצורך השלב הנוכחי בקביעות האמורות, כשבסופו של דבר, כמובן, יהיה על המשיב להוכיח את טענותיו במישור העובדתי במהלך שמיעת הראיות, אך לצורך הליך של עיקול כאמור, מדובר בטענות המבססות עילה לכאורית. טענה נוספת, שהעלתה המבקשת, היא הטענה כי משבחר המשיב בהליך על פי חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, תש"ל-1970, והוא אכן מקבל תגמולים מהמדינה, באמצעות המוסד לביטוח לאומי, הרי שאין הוא יכול להגיש תביעה נזיקית. דין טענה זו להידחות. בע"א 1162/96 הילה וייס, קטינה, באמצעות הוריה ואח' נ' אביעד יוסף מאק ואח', פ"ד נג(2) 79, קבע בית המשפט העליון, מפורשות, כי אין כל מניעה שהנפגע בפעולת איבה יפנה למוסד לביטוח לאומי ואף יקבל תגמולים ובמקביל או בנוסף, יגיש תביעה נזיקית, ובלבד שלא יפרע פעמיים, ויחזיר למוסד לביטוח לאומי את הכספים שקיבל, ובהמשך יגבה אותם מהמזיק. בסעיף 43 לכתב התביעה, ציין המשיב מפורשות את העובדה, שהוא הוכר כנפגע פעולות איבה, והצהיר שישיב את הכספים למוסד לביטוח לאומי. אינני שותף לדעתו של עו"ד ארנון, כי נדרשת הצהרה שכזו בתצהיר, על מנת להפוך אותה להצהרה העומדת בדרישות פסק דין וייס האמור. די לטעמי בהצהרה שבסעיף 43 לכתב התביעה, כדי לענות על הדרישה האמורה והטענה נדחית. הטענה העיקרית שלדעתי צריכה ליבון בתיק זה, היא הטענה העוסקת בשאלת ההכבדה. המבקשת צירפה לבקשתה לביטול צו העיקול, הודעה שהגישה המדינה במסגרת הליכים אחרים, בה עתרה המדינה לביטול עיקולים שהוגשו על נכסי המבקשת, תוך שהיא מסבירה שלרשות המבקשת עומדים סכומים ניכרים המגיעים כדי 150 מיליון ₪ לחודש, סכומים שנגבים עבורה על ידי מדינת ישראל, כך שאין חשש שהמשיב לא יוכל להיפרע במסגרת עיקולים שיוטלו בהמשך הדרך, אם יזכה בתביעתו. המבקשת גם טענה כי יש לה נכסים רבים ברחבי תבל, שיאפשרו למשיב להיפרע מהם, אם יזכה בתביעתו, וגם בכך יש כדי לעקר את הטענה בדבר הכבדה על ביצוע פסק הדין לכשזה יינתן. לעניין טענה אחרונה זו, ברור שאין לה כל משמעות באשר אותה רשימת נכסים שצורפה לתצהירו של מר נדים אל-בראהמה, היא רשימה בלתי מפורטת, שכוללת ככל הנראה, נכסים בטוניס או אלג'יר, שמות של חברות אני אינני יודע היכן הן ממוקמות, האם נכסיהן נזילים, אין ברשימה הזאת כדי ללמד על יכולת פירעון מאותן חברות ולו במעט. הטענה הרצינית היחידה, היא הטענה הנוגעת ליכולת להיפרע מתוך הכספים שמגיעים למבקשת מעם מדינת ישראל, כספי מיסים הנגבים על ידי המדינה מדי חודש בחודשו, המגיעים לסך של כ- 150 מיליון ₪ לפחות. נכון להיום, בידי המדינה סכומים המגיעים לחצי מיליארד ₪, העולים משמעותית על סכום העיקולים שהוטלו עליהם. אותה טענה נסמכת בין היתר, על אותו נספח שצורף לבקשת המבקשת, שכאמור להגשתו מתנגד עו"ד עמיאל נחרצות, באשר לשיטתו מדובר במסמך ישן, שנערך לצורכי תיק אחר ואין לדעת אם הוא עדיין ישים. ניתן לקבל את טענות עו"ד עמיאל בסיג מסוים, במובן זה, שכולנו חיים באותה מדינה, יודעים מהו המצב הפוליטי והאם חל בו שינוי מאז ההודעה (וחל שינוי מסוים, בשים לב להליך ההתנתקות העומד לבוא, שהשפעתו על הליך הגביה של המדינה עבור הרשות הפלסטינית אינה ברורה), אך מנגד הוגשה הודעה בתיק זה, בהתייחס לתיק הספציפי, ממנו עולה, כי אכן עדיין מוחזקים בידי המדינה סכומי עתק, העולים על סכום התביעה והעולים על סכום העיקולים כפי שהיו בעת שהוגש הדיווח (עו"ד ארנון מוסר, כי מאז הופחת סכום העיקולים, אני אינני יודע זאת, אף שכמובן מקובלים עלי דבריו, ומכל מקום כאמור, סכום הכספים שבידי המדינה עולה לאין שיעור על סכום כל העיקולים לרבות בתיק זה). לדעתי, איזון נאות בין מכלול הטענות כפי שפורטו לעיל (ובמכוון אינני מתייחס לטענות בדבר פורום נאות שלא פורטו במסגרת הטיעונים, ומן הסתם החלטתי זאת, כפופה להכרעת בית המשפט העליון שתינתן בבוא העת בשאלות אלה), מחייב הותרת העיקול, אך זאת בסכום מצומצם, שיעמוד על סכום סביר של נזקים ישירים, כשלעניין הפיצויים העונשיים הנתבעים, אם אלה אכן ייפסקו בסופו של יום, ניתן יהיה לנקוט בהליכי גביה ואם בשלב מסוים יסתבר שחל שינוי במצב מערכת היחסים בין המדינה לבין הרשות הפלסטינית, ואם האיזון שעליו ניתן ללמוד היום יופר, ניתן יהיה לשוב ולהגיש בקשה חדשה, ביחס לסכום הפיצויים העונשיים, ואז אתייחס לאותה טענה ולהלכות בעניינה (שמי כמו עו"ד ארנון מכיר), לגופם של דברים. קראתי את כתב התביעה של המשיב וניסיתי להבין כיצד הגיע לסך של 25 מיליון ₪, שנתבע על ידו בגין נזקים ישירים. הדברים אינם מפורטים (הם אינם אמורים להיות מפורטים, באשר מדובר בתביעת נזקי גוף), אך גם הסכומים שכן אמורים להיות מפורטים בגין נזקים לעבר, אינם מפורטים באופן שאני יכול להשתית עליו קביעה מושכלת. מה שברור הוא, שמדובר בסכום עתק, שאינו נקבע כדבר שבשגרה על ידי בתי המשפט, גם לא במקרים בהם מדובר בתובעים שהם משותקים בארבע גפיים, ולפיכך, ייקבע על ידי סכום שנראה סבור בנסיבות העניין, בשים לב למצבו הרפואי של המשיב, כמו גם טענותיו להיקף הנזקים, כמפורט בבקשתו. בשים לב לכל אלה, אני מעמיד את סכום העיקול על סך של 5 מיליון ₪ להיום. המזכירות תוציא הודעת עיקול מתוקנת למדינת ישראל, באמצעות פרקליטות מחוז תל אביב (עו"ד אורית פודמסקי) וכן באמצעות האוצר, ההנהלה הראשית, רח' בנק ישראל 5, בניין ג'נרי, ירושלים 91002 (לידי גברת פנינה דובינקי). בסיום טיעוניו, טען עו"ד ארנון, כי גם אם הבקשה תתקבל חלקית, יש לחייב את המשיב בהוצאות, אני אינני שותף לדעתו גם בעניין זה. הבקשה להטלת עיקולים התקבלה באופן חלקי ביותר, לפיכך, אני סבור כי אין לחייב איזה מהצדדים בעיתוי הנוכחי בהוצאות משפט. עיקולפלסטינים