רכז שטח עמידר פתח דבר והשאלה שבמחלוקת 1. בפני תביעת התובעת (להלן גם: "עמידר") לפינויו של הנתבע מדירת המגורים בה הוא מתגורר ברח' רמז 6, ראשון לציון (להלן: "המושכר"), וכן לתשלום דמי שימוש ראויים עבור החזקת המושכר, הנגזרים על פי הנטען מהחזקתו שלא כדין במושכר, החל ממועד פטירתה של אמו המנוחה (להלן: "האם"). 2. המושכר בבעלות המדינה ובניהולה של עמידר, ואין חולק כי האם - אשר הלכה לעולמה ביום 17.6.99 - היתה, בלשון הצדדים, "הדייר החוזי" במושכר, בהתאם להסכם השכירות נספח א' לכתב התביעה. 3. לטענת התובעת, הנתבע פלש למושכר לאחר פטירתה של האם, ללא הסכמת התובעת ובנגוד לרצונה (סעיף 3 לכתב התביעה). לטענת הנתבע הוא מתגורר במושכר ברציפות, החל משנת 1984 ועד היום. 4. אין מחלוקת בין הצדדים כי בהתאם להוראות הדין קמה לנתבע הזכות להתגורר במושכר, כשוכר של עמידר, אם התגורר עם האם במושכר, שלוש שנים לפחות בטרם פטירתה. כתוצאה, כפי שעולה מכתבי הטענות וטיעוני הצדדים, כמו גם מהצהרתם המפורשת בדיון מיום 26.2.02 (שם, בעמ' 1, שורות 6 - 7), הפלוגתה היחידה הצריכה הכרעה הינה: האם התגורר הנתבע במושכר שלוש שנים עובר לפטירתה של האם?, ודין התביעה יגזר מההכרעה בשאלה זו. הראיות מטעם הנתבע 5. לגרסת הנתבע - כפי שהובאה בתצהיר עדותו הראשית ובחקירתו: 5.1 הנתבע עלה ארצה לפני הוריו, בשנת 1972, והתגורר במקומות שונים מאותו מועד ועד 1984. בשנת 1984 - משנוכח כי הוריו שאינם נקלטים בארץ נדרשים לעזרתו ובהיותו רווק שנפרד מחברתו - עבר להתגורר במחיצת הוריו. 5.2 האם, בשנות חייה האחרונות, חלתה בארטריס - קלורוזיס, הסתיידות עורקים, אשר הביאה במשך השנים להדרדרות חמורה בתובנתה ובזכרונה וכן בתפקודה. 6. לתמיכה בגרסתו הביא הנתבע את הראיות הבאות: 6.1 אישור מרשם האוכלוסין על פיו כתובת מגוריו המדווחת הינה במושכר, החל מיום 31.8.84 (נספח ב' 6 לתצהיר הנתבע). 6.2 מסמכים שונים שהופקו על ידי רשויות וגופים שונים (קנס, דוחות מע"מ, קופ"ח מכבי וכיוצא באלה) בשנים 1988, 1989, 1990, 1992 ו - 1993, בהם מופיע מען מגוריו של הנתבע במושכר (נספחים ב' 1 - ב' 5 לתצהיר הנתבע). 6.3 עדויות של שניים מהשכנים המתגוררים באותו בנין. הגב' בת שבע פלד המתגוררת במקום משנת 95, ומר שרון יעקובסון המתגורר במקום משנת 96. כל אחד מאלה העיד כי בכל עת, כי החל ממועד רכישת דירתו ותחילת מגוריו בבניין, התגורר הנתבע במושכר, יחד עם האם. 6.4 עדות אחיו הצעיר של הנתבע (שלומי), עדות רעייתו של שלומי, ועדותו של קרוב משפחה נוסף (מר ז'ק כהן), אשר תמכו אף הם בגרסת הנתבע כי התגורר במושכר החל משנת 1984. 6.5 כל העדים דלעיל הזכירו את דבר מחלתה של האם, הסימטומים שנילוו לה, ואת העובדה שהנתבע טיפל בה. דבר מחלתה של האם נתמך גם במסמכים רפואיים שונים שצורפו לתצהיר הנתבע. הראיות מטעם התובעת 7. בתמיכה לגרסתה של התובעת העידה התובעת שלושת מעובדיה, רכזי שטח, המקיימים ביקורי בית בדירות עמידר המושכרות, בתדירות של אחת לשנה, כדלקמן: 7.1 הגב' שושנה בניסבי אשר ערכה ביקור בית במושכר ביום 6.3.96. על פי דו"ח הביקור שמולא על ידי הנ"ל לא התגורר במושכר איש מלבד האם. 7.2 מר שמעון נהרי אשר ערך ביקור בית במושכר בינואר 97. על פי דו"ח הביקור שמולא על ידו, התגוררו בדירה באותה עת האם ואחיו הצעיר של הנתבע (להלן: "שלומי"). 7.3 מר זאב לינדיברגר (להלן:"זאב") אשר ערך בקורי בית במושכר ביום 26.4.88 וביום 24.3.99. על פי דוחו"ת הביקור שנערכו על ידי הנ"ל: בביקור הראשון לא התגוררר במושכר אדם זולת האם, ואילו במועד הביקור השני התגוררה עם "הבן". 8. כפי שיפורט להלן, לטענת עמידר יש ליתן משקל מכריע למסקנות המתחייבות מהאמור בדוחו"ת הביקור ולגרסתה חיזוק בפגמי מהימנות שנפלו בעדויות העדים מטעם הנתבע. הערכת הראיות וההכרעה בין הגרסאות 9. לאחר ששמעתי את העדים וחזרתי ועיינתי בראיות אני מעדיפה את גרסת הנתבע, וזאת בשים לב למשקלם המצטבר של השיקולים הבאים. 10. עדויות השכנים - 10.1 עדותו של כל אחד מהשכנים הותירה עלי רושם אמין ומהימן. 10.2 מדובר בשכן ובשכנה המתגוררים בשתי דירות שונות, אשר על פניו נעדרים ענין אישי בתוצאת ההליך (כל טענה כאמור לא הועלתה, ומהעדויות עולה כי השכנים הנ"ל הינם בעלי דירותיהם, ולא דיירים של התובעת). 10.3 מחקירתו של אחד מהשכנים (מר יעקובסון) עולה כי הנתבע טרח והביא לעדות שניים מתוך שלושה שכנים רלוונטיים המתגוררים במקום לאורך זמן (עמ' 12 שורות 6 - 19). בחקירתו השיב הנתבע כי פנה גם לדייר השלישי (משפחת עובדיה) בבקשה לקבלת תצהיר אך בקשתו סורבה בנימוק כי עורך דינו של השכן הנוסף אסר עליו להעיד (עמ' 9, שורות 15-13). העדרה של עדות של שכן אחר כלשהו, המזימה את משך תקופת המגורים הנטענת על ידי הנתבע, והנתמכת בעדויות השכנים, מלמדת לכאורה על העדרו של שכן שיכול היה לתמוך בגרסת התובעת. 10.4 התובעת אינה טוענת לפגמי מהימנות בעדויות השכנים, אך מבקשת ליטול ממשקלן בהציעה כי נכשלו בזכרונם, הכירו את הנתבע מביקורים אצל האם וייחסו את המגורים בדירה - בסמוך למועד פטירת האם - בטעות, לתקופה ממושכת הרבה יותר מכפי תקופת המגורים בפועל (סעיף 9 לסיכומים הטענות מטעם התובעת, להלן: "סיכומי התובעת"). הסבר זה של התובעת אינו יכול לעלות בקנה אחד עם תוכן עדויותיהם של השכנים. מר יעקובסון העיד מפורשות: כי הנתבע התגורר במושכר בזמן שיעקובסון החל להתגורר במקום (1996), כי הוא מכיר את הנתבע החל מאותו מועד, וכי במשך שנים הוא מתראה עם הנתבע באופן יומיומי (עמ' 12, שורות 21 - 24). הגב' פלד העידה מפורשות: כי הכירה את הנתבע החל ממועד כניסתה לדירתה שבבנין (1995). יתרה מזאת, הגב' פלד העידה כי בנוסף על יחסי שכנות רגילים, היתה פוקדת את המושכר, בתוקף תפקידה כחברת ועד הבית, אחת לחודש, בשנים 96 - 01, וכי תמיד הנתבע היה בבית, ועמו היתה בקשר נוכח קשיי תקשורת עם האם (הן בשל קשיי שפה והן בשל מחלתה של האם). 10.5 אין ממש בתמיהה שהעלתה התובעת בסעיף 9 לסיכומיה על כך שהשכנים אינם זוכרים את העובדה כי האח הצעיר (שלומי) התגורר במושכר בשנים 96-97. הגב' פלד אישרה במפורש את עובדת מגוריו הזמניים של האח הצעיר שלומי במושכר, אלא שציינה שאין ביכולתה לזכור את השנים המדוייקות (עמ' 13, שורות 22 - 23), ובכל הנוגע לשכנה זאת האמור בסיכומי הטענות מטעם התובעת חוטא לפרוטוקול הדיון ואינו משקף את תוכנו. השכן הנוסף, מר יעקובסון אישר את הכרתו עם האח הצעיר, אך ציין כי אין לו עמו קשר, להבדיל מהקשר שהוא מקיים עם הנתבע. בנסיבות אלה, של קשרי שכנות עם הנתבע, לאורך שנים, והעדרו של קשר עם האח הצעיר - שהתגורר במושכר תקופה קצרה, לפני כחמש שנים - אין בעובדה שהעד אינו יכול להשיב אם האח הצעיר התגורר בדירה לגרוע במשקלה או מהימנותה של עדותו בכל הנוגע לנתבע. 10.6 אני סבורה כי משקלן של עדויות השכנים, שהיו מהימנות עלי, עדויות של שכנים המתגוררים באותו בנין במשך שנים, והמעידים על יחסי שכנות עם הנתבע, גדול ממשקל עדויותיהם של רכזי השטח, אשר פקדו את המושכר לביקורות קצרות של דקות ספורות בתדירות של אחת לשנה. 11. מען מגוריו הרשום של הנתבע - בהתאם למסמכים שהוצגו, מען מגוריו של הנתבע, על פי מרשם האוכלוסין והמען בפועל לקבלת דברי דואר על ידו, היו לאורך השנים והחל משנת 1984, מען המושכר (הכל כמפורט בסעיפים 6.1 ו- 6.2 לעיל). אני מייחסת משקל של ממש לעובדה זאת שכן ההסבר הטבעי והראשוני לכך הינו שהמושכר אכן שימש במען מגוריו של הנתבע. התובעת לא הציעה כל הסבר אחר למענו הרשמי של הנתבע לאורך השנים לענין זה יצויין כי בשנים הרלוונטיות, לכאורה, לא היה לנתבע מניע כלשהו לרשום את מען המושכר כמען מגוריו, (אם אכן לא התגורר בו, כטענת עמידר), שכן החקיקה וההחלטות בדבר זכויותיהם של דיירים ממשיכים באו לעולם שנים ארוכות לאחר מכן. זאת ועוד, אם היה לנתבע ענין לתעד מגורים במושכר, חרף העדר מגורים בפועל, ניתן היה לצפות כי האם - ככל שניתן לסמוך על דבריה - תדווח לרכזי השטח על מגורי הבן במושכר. מעדויות רכזי השטח עולה כי האמור בדוחו"ת הבקור בדבר זהותם של המתגוררים במושכר הינו בעיקרו תולדת הצהרתה של האם בעניין זה. 12. עדותו של מר ז'ק כהן (להלן: "כהן") - 12.1 עדות נוספת לתמיכה בגרסת התובע הובאה מפי קרוב משפחה, כהן. לעניין זה נטען בסיכומי התובעת (שם בסעיף 9): "גם עדותו של הדוד ז'ק כהן לא עוזרת לנתבע, שכן ברור מחקירתו הנגדית שהקשר היה רופף, ושאולי ביקר פעם אחת בדירה, גם הוא לא זכר מתי בדיוק". אינני סבורה כי האמור לעיל מהווה תאור נאמן של העדות, ואינני מקבלת הטענה בדבר המשקל שיש לייחס לה, הכל כמפורט להלן. 12.2 ראשית, כענין שבעובדה, כהן העיד: "ביקרתי את הנתבע מספר ביקורים, יכול להיות 8 או 10, לא אוכל לזכור את מספר הביקורים. בשנים האחרונות נמנעתי מלגשת כי להכנס לדירה ולראות את האמא במצבה זה היה קשה, האמא בשנים האחרונות לא הכירה אותי. הדירה היתה מסריחה ולא נקיה בשל מצבה של האמא, זה היה מאמץ גדול לבקר שם. הפעם האחרונה שהייתי בדירה היתה כ - 6 חודשים לפני שהאם נפטרה..." (עמ' 10, שורות 16 - 22). 12.3 אינני שותפה להערכה כי הקשר עם כהן היה קשר רופף באופן שאינו מאפשר הסתמכות על עדותו בדבר מקום מגורי הנתבע. כהן העיד כי הוא קרוב משפחה יחיד של הנתבע מצד אביו הביולוגי (גרושה של אמו), ומי שליווה אותו בקליטתו בישראל בטרם עלו ארצה אמו, בעלה ואחיו. כהן בתצהיריו ובחקירתו הנגדית על קשר עם הנתבע שנמשך לאורך כל השנים החל ממועד עלייתו ארצה. כהן היה בקיא בכל מקומות מגוריו של הנתבע ממועד עלייתו ארצה ועד 1984 (ראה עדות כהן, עמ' 10 שורות 4 - 8 ועדות הנתבע, בסעיפים 4-13 לתצהירו). אם ניתן אמון בעדותו של כהן - ועדותו היתה מהימנה עלי - הרי שעולה ממנה קשר קרוב ורציף בינו לבין הנתבע, ובנסיבות אלה אינני סבורה כי נדרשים בקורים תכופים של כהן במושכר על מנת שיהיה בידו להעיד על מקום מגוריו של הנתבע. 13. פגמי מהמינות נטענים - הנסיון לרכוש המושכר 13.1 אין מחלוקת כי באוגוסט 95 הוגשו בקשות, לרכישת המושכר מעמידר, בשם האם ובשמו של האח הצעיר שלומי. התובעת מבקשת ללמוד מהעובדה ששמו של הנתבע לא נזכר במסמכי הרכישה, ומהסתירות שבדברי העדים ביחד לגורלו של הנתבע לו היתה הרכישה יוצא לפועל כי באותה עת לא התגורר הנתבע במושכר. אינני שותפה למסקנות התובעת כדלעיל. 13.2 עצם העדרו של אזכור של הנתבע, במסמכים השונים שנועדו לברר את אפשרות רכישתו של המושכר ותנאיה, אינה מעלה תמיהה כלשהי. כל העדים הנוגעים בדבר העידו כי מי שביקש לממש את הזכויות ולרכוש את הדירה היה האח הצעיר שלומי (ביחד עם רעייתו), כי הגשת הבקשות גם בשם האם נבעה מכך שסברו שהדבר נדרש בהיותה "הדיירת החוזית", וכי הנתבע נעדר אמצעים לממש את הזכות לרכישת המושכר (עדות הנתבע - עמ' 6 שורות 13 - 14 ועמ' 2 ש' 24 - 25; עדות הגיסה - עמ' 11 שורות 18 - 25; עדות שלומי עמ' 16, שורות 1 - 10). 13.3 עוד אני סבורה כי התובעת מפריזה במשקל שהיא מייחסת לגרסאות השונות שמסרו הנוגעים בדבר בשאלה ההיפותטית מה היה עולה בגורלו של הנתבע לו היתה הדירה נרכשת על ידי שלומי. הנתבע העיד כי לו היתה הרכישה יוצאת לפועל היה נאלץ לעזוב ולהתגורר בשכירות,הגיסה העידה כי היו נותנים הסכמתם להמשך מגוריו במושכר, וכשעומתה עם דברי הנתבע הגיבה: "לא ידוע לי על הסכמה שאם אנו נרכוש את דירת עמידר הנתבע יאלץ לעזוב. אני יודעת שאני לא הייתי אומרת לו לעזוב את הדירה, יכול להיות שזה מה שהוא הרגיש" (עמ' 12 , שורות 1 - 3). אני מקבלת את גרסת התובעת כי תשובתו של שלומי בעניין זה כי היו קונים, לנתבע דירה, כפשוטה, אינה סבירה, אולם איני שותפה להערכה כי ניתן לגזור מכך מסקנה כלשהי לעניין הפלוגתה שבמחלוקת,להבדיל מהמהימנות שניתן לייחס לעדותו של שלומי. סוף דבר, בשים לב לכך שהמושכר מעולם לא נרכש, ולכך שלא התברר, ולו ברמז, מה היה עולה בגורלה של האם לו היה המושכר נרכש על ידי שלומי, אינני סבורה כי ניתן להסיק מסקנה כלשהי מהתבטאויות הצדדים בשאלה ההפותטית מה היה קורה אילו נרכש המושכר על ידי האח הצעיר. משכך ההסבר כי נושא זה לא לובן עד תום בהעדרה של עסקה בפועל, סביר לא פחות ממסקנת התובעת, כי העדרה של תשובה ברורה בעניין זה מעיד על כך שהנתבע כלל לא התגורר במושכר. 14. פגמי מהימנות נטענים- סדרי הלינה בתקופת מגוריו של שלומי ורעייתו במושכר 14.1 אחיו של הנתבע, שלומי, ורעייתו התגוררו במושכר בשנים 96 - 97. שני אלה והנתבע נשאלו בדבר סדרי הלינה באותה עת. הנתבע והגיסה העידו באופן זהה (חדרו של הנתבע, ביחד עם האם שימש את אלה, וחדר נוסף שימש את שלומי ואשתו, הכל כמפורט בסעיף 8 לסכומי התובעת). 14.2 מאידך, שלומי העיד בדברי סדרי לינה שונים. וטען כי הוא ורעייתו ישנו בסלון. לאחר מכן שינה מעדותו, אך ציין (בניגוד לעדויות האחרים) כי לאחר לידת בנם הנתבע עבר לסלון (עמ' 15 לפרוטוקול). 14.3 אני מסכימה עם עמדת התובעת כי ניתן היה לצפות להתאמה בין עדותו של שלומי בענין זה, לבין שתי העדויות האחרות,אולם אינני סבורה כי יש בענין זה להטות את הכף, וכי משקלה של סתירה זאת עולה על שלל הראיות מטעם הנתבע שנסקרו בהרחבה לעיל. עוד יצויין כי מבין כל עדי ההגנה, היה זה דווקא האח הצעיר שלומי שעדותו היתה שקולה ומהימנה פחות מהעדויות האחרות. 15. עדויות רכזי השטח 15.1 הראיה הפוזיטיבית היחידה לגרסת עמידר מצוייה בדוחו"ת הבקור השנתיים שמולאו על ידי רכזי השטח והוגשו באמצעותם (הכל כמפורט בסעיף 7 לעיל). לטענת התובעת יש ליתן לאותם דוחו"ת משקל מכריע משום שמולאו על ידי עובדים אוביקטיביים שאין להם אינטרס בדירה, מאחר ולא פגשו בביקוריהם בנתבע, משום רישום האינפורמציה שבדוחו"ת מפי האם, שאישרה את הדוחו"ת בחתימת ידה. לטענת התובעת על מהימנות הדוחות ניתן ללמוד מהעובדה שיש בהם לשקף את מגוריו של שלומי ורעייתו במושכר בדו"ח משנת 97, והם נותנים ביטוי למגוריו של הנתבע במושכר מספר חודשים לפני הפטירה. 15.2 הגם שאינני מטילה ספק במהימנותם של רכזי השטח אינני שותפה לעמדת עמידר באשר למשקל שיש ליתן לאלה, וזאת מהטעמים שיפורטו להלן. 15.3 אינני סבורה שיש ליתן משקל של ממש לעובדה שרכזי השטח לא פגשו בנתבע. מחקירתם של רכזי השטח עולה כי ביקוריהם מתקיימים בעיקר בשעות היום, בטופס הביקור אין עדות לשעת הבקור, ואילו הנתבע נעדר מביתו במשך מרבית שעות היום, שכן בשנים הרלוונטיות עבד למחייתו. 15.4 בנוסף, מחקירתם של רכזי השטח עולה כי בקור כאמור עורך מספר דקות, כי הם נעדרים "סמכות חיפוש" ומקור האינפורמציה הבאה לידי ביטוי בדו"ח הינו באם המנוחה. מעדות הנתבע ושאר עדויות ההגנה עולה כי האם לא שלטה בשפה העברית וכי תובנתה הידרדרה ולקתה בשנים האחרונות לחייה בשל מחלתה כל העדים העידו על בלבול ובעיות זכרון של ממש, לאורך השנים, שהלכו והחריפו עם הזמן. נסיבות אלה יכולות להוות הסבר לתוכנם של דו"חות הביקור בהם לא משתקפת עובדת מגוריו של הנתבע במושכר. בעניין זה יצוין כי דבר מחלתה של האם, בעיות הזכרון, הבלבול, חוסר ההתמצאות וקשיי תקשורת עימה, נזכרו לא רק בעדויות הנתבע ואחיו, כי אם גם בעדויותיהם, של מר ז'ק כהן והשכנה הגב' פלדי. לא ראיתי טעם להרהר אחרי אלה, ואינני מייחסת משמעות כלשהי לכך שהנתבע העיד על מחלת אלצהיימר, ואילו אחיו על מחלה אחרת, שלה סימפטומים דומים. 16. הימנעותה של התובעת מהבאתן של ראיות נוספות בשים לב לשלל הראיות שהובאו מטעם הנתבע לתמיכה בגרסתו הייתי מצפה לראיות לתמיכה בגרסת התובעת מעבר לעדויות רכזי השטח, שלא יכלו להעיד אלא על מראה עיניים במהלכו של ביקור קצר, בן מספר דקות, אחת לשנה, ועל מידע שמקורו באם, ושמהימנותו מוטלת בנסיבות בספק של ממש. הראיות מטעם התובעת לא כללו עדותו של שכן או אדם אחר כלשהו שבא במגע תדיר עם המשפחה אשר העיד באופן פוזיטיבי כי הנתבע לא התגורר במושכר. לטענת הנתבע הוא התגורר במושכר במשך 15 שנים תמימות שלפני פטירת האם. לגרסת התובעת לא כך היו פני הדברים וממילא במשך תקופה ארוכה זאת התגורר הנתבע במקום אחר כלשהו. יש להניח שחקירה ודרישה בעניין זה יכולים היו להעלות ראיות לסתור לגרסת הנתבע, על דרך הצבעתם של אותם מקומות בהם התגורר בפועל, ולו בחלק מהתקופה הנ"ל. המשקל שיש ליתן לקיומן בכוח של ראיות לסתור את גרסת הנתבע, אשר לא הובאו, מתעצם בשים לב לעדותו של רכז השטח זאב כי התובעת הפעילה חוקר, וכי מצוי בידיה דו"ח חקירה (שתוכנו לא נודע) ( עמ' 5, שורות 11-12), ולקריאתו של מר ז'ק כהן, שפנה לתובעת בטרם ננקטו הליכי המשפט, בשם הנתבע, כי תעשה לאיתורן של מטפלות של האם, שנשלחו על ידי המוסד לביטוח לאומי, על מנת שיאששו את טענות הנתבע בדבר מגוריו במושכר (נספח א' לתצהיר עדותו הראשית של כהן). 17. סוף דבר 17.1 סוף דבר, מהטעמים שנזכרו לעיל, אני סבורה כי עלה בידי הנתבע, להוכיח גרסתו - במידת הודאות הנדרשת במשפט האזרחי - כי התגורר בדירה במשך התקופה הנטענת על ידו, ובכלל זה שלוש שנים עובר לפטירתו של אמו המנוחה. נתתי אמון לעדות הנתבע עצמו, לעדויות השכנים, לעדותו של כהן ולעדותה של גיסתו, ואלה נתמכים במען בו הוא רשום במרשם האוכלוסין, ואשר בו נעשה שימוש לצורך קבלת דברי דואר בפועל במהלך השנים. העדויות מטעם התביעה היו מהימנות עלי אך משקלן נופל ממשקל הראיות שהובאו מטעם הנתבע, וניתן ליישבן עם גרסת הנתבע. אותן ראיות יכולות היו להעלות ספק וחשד שיש בהם להצדיק בדיקה נוספת של גרסת הנתבע, אך אין בהן די, בשים לב לגרסת הנתבע והראיות מטעמו, להוכחתה של גרסה נגדית, ונדמה שהדברים היו צריכים להיות נהירים מראש. 17.2 אשר על כן, ובהמשך להסכמת הצדדים כי התביעה תוכרע בהתאם למחלוקת העובדתית דלעיל, התביעה נדחית בזאת. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט בסך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ כחוק. מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)דירות עמידר / עמיגור / חלמיש