##מהי העברה יזומה ?## העברה יזומה היא העברה של מורה ביוזמת המערכת מבית הספר בו הוא מועסק לבית ספר אחר, ברדיוס שאינו עולה על 30 ק"מ בהתאם לצרכי המערכת כגון: מחסור בתקנים, העברה בשל קרבה משפחתית לעובד הוראה אחר באותו בית ספר ואי התאמה לאקלים בית הספר. ##האם אפשר לבטל החלטה על העברה יזומה של מורה ?## ההחלטה האם התקן מצדיק העברה יזומה אם לאו מסורה לשיקול דעתו של משרד החינוך, עם זאת כללי המנהל התקין מחייבים את משרד החינוך להחליט בעניין העברה יזומה על סמך שיקולים רלוונטיים (ראו דב"ע נב/ 71-3 מרגלית אילת נ' שירות התעסוקה, פד"ע כ"ז 169). כמו-כן, כללי הצדק הטבעי מחייבים את הרשות להימנע משיקולים זרים וממשוא פנים בעת קבלת ההחלטה (ראה דב"ע 98/ 231-3 ישראל גלבוע נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי). בענין שיקול הדעת המינהלי נקבע, לא אחת, על ידי בית המשפט העליון ואף על ידי בית הדין הארצי לעבודה, שבית המשפט לא ישים את שקול דעתו תחת שקול דעתה של הרשות המוסמכת ולא יתערב בהחלטתה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או כי היא נגועה בשיקולים זרים, או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של ענין.בית המשפט לא ישים את שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במתחם הסבירות. (בג"צ 973/08 סימה בן שמעון ואח' נ' משרד החינוך, ניתן ביום 15.9.2009; עע 1123/01 בית הספר תיכון עירוני כל ישראל חברים בתל אביב יפו נ' יצחק צויזנר, פד"ע לו 438; עע 1279/02 מדינת ישראל נ' שלמה כרמי, פד"ע לח 415; עע 451/06 סלימאן ברקאת נ' משרד החינוך ואח', ניתן ביום 16.10.2006) . ##להלן פסק דין בנושא ביטול העברה יזומה של מורה## 1. התובע הגיש בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד החלטת הנתבעת (משרד החינוך) בדבר העברתו היזומה מבית ספר "אל-זייתון" ביישוב בועיינה-נוג'ידאת לבית ספר "אל נג'אח" באותו יישוב. ביחד עם הבקשה לצו מניעה זמני הוגשה תביעה לצו מניעה קבוע, בה התבקש בית הדין להכריז על ביטול ההחלטה על העברת התובע. 2. בדיון הראשון שהתקיים בבקשה, בתאריך 10.9.03, סוכם כי הנתבעת תבדוק את האפשרות לשבץ את התובע בבית ספר אחר - לא בבית ספר "אל-נג'אח", במרחק של עד 30 ק"מ ממקום מגוריו. על כן, נדחה הדיון למחרת - 11.9.03. בדיון ב- 11.9.03 הודיעה ב"כ הנתבעת כי נמצא שיבוץ חילופי לתובע, בבית ספר בכפר ריינה. אולם, התובע לא הסכים לשיבוץ שהוצע לו, בשל המרחק בין שני בתי הספר. בהתאם להסכמת ב"כ הצדדים, הדיון בצו הזמני אוחד עם הדיון בתיק העיקרי. בדיון נשמעו עדויות של התובע, של גב' יעל שטיינברג, מנהלת אגף כוח אדם בהוראה אצל הנתבעת ושל מר עלי חריב, מפקח כולל במחוז הצפון אצל הנתבעת. 3. להלן עיקר טענות ב"כ התובע: א. ההחלטה על העברת התובע נתקבלה מבלי שניתנה לו זכות לשימוע. ב. עד ליום הגשת הבקשה לא קיבל התובע את ההחלטה על שיבוצו בבית ספר אחר, על אף שהוא מקבל טלפונים של מפקחים המורים לו לעבור. ג. התובע הוא היחיד בין מורי בית הספר "אל-זייתון" שיש לו התמחות ב"טבע ומדעים". ד. לא קוימו נוהלי הנתבעת באשר להעברה, לפיהם "נכנס אחרון יוצא ראשון". ה. על אף הטענה כי העברת התובע נעשתה בעקבות צמצום תקן בית הספר, בשנת הלימודים התשס"ד מספר שעות הוראה לא רק שלא צומצמו אלא נוספו שעות. ו. התובע שובץ בבית ספר "אל-נג'אח" בבועיינה, כאשר מזה שנים רבות קיימים יחסים לא תקינים בין שני הכפרים (בועיינה ונוג'ידאת). 4. להלן עיקר טענות ב"כ הנתבעת: א. לתובע נערך יותר משימוע אחד, מה גם שהוא שטח את טענותיו כנגד ההעברה בערעור שהגיש על ההחלטה להעבירו ובפניות נוספות. לכן, זכות השימוע של התובע מוצתה. ב. התובע הועבר לבית ספר "אל נג'אח" במרחק של כ- 200 מטר בלבד ממקום מגוריו. ג. העברתו של התובע נעשתה על פי הוראות חוזר המנכ"ל ולפי הנהלים שסוכמו בין המשיבה לבין הסתדרות המורים. ד. ההחלטה על ההעברה נתקבלה בעקבות צמצום התקן המוסדי והנסיבות האישיות של התובע לא הועלו בישיבות השימוע. 5. עובדות המקרה: א. התובע הנו מורה מוסמך בכיר בהתמחות להוראה כוללת + טבע ומדעים לבית ספר יסודי. ב. התובע החל את עבודתו אצל הנתבעת בבית ספר אל-זייתון בכפר בועיינה-נוג'ידאת (להלן: "היישוב") בשנת הלימודים תשנ"ט כמורה חייל בתחום התמחותו. לאחר מכן, המשיך התובע את עבודתו באותו בית הספר - בארבעת השנים לאחר מכן - כאזרח וקיבל מינוי של קבע. ג. בעקבות הצורך לצמצם התקן המוסדי של בית ספר אל-זייתון הודיע המפקח מר חריב לתובע על כוונתו להעבירו בהעברה יזומה לבי"ס אחר, בתאריך 14.7.03. ההודעה נעשתה טלפונית, ולא צוין בה לאיזה בית הספר יש כוונה להעביר את התובע. ד. לאחר מכן, שלח המפקח למנהל המחוז את המלצתו להעביר את התובע. ה. התובע קיבל הודעה על ההחלטה מטעם מנהל המחוז, מתאריך 16.7.03. במכתב נאמר כי הוא יועבר למוסד חינוכי אחר בטווח נסיעה של עד 30 ק"מ ממקום מגוריו, כאשר ההודעה על שיבוצו תימסר על ידי המפקח. ו. התובע הגיש ערעור על ההחלטה על העברה במכתב מתאריך 17.7.03. בעקבות הערעור התבקש המפקח מר חריב להגיב ועשה זאת במזכר מתאריך 14.8.03, בו הוא ציין כי התובע הועבר לבית ספר "אל נג'אח" - במרחק 200 מטר מביתו, עקב צמצום תקן בבית ספר "אל זייתון", ובהתחשב כי הוא בעל פחות ותק מיתר המורים. ז. בתאריך 17.8.03 התקיימה ישיבת שימוע בפני מפקח המחוז, בה נכח התובע. באותה ישיבה התובע התנגד להעברה, וטען כי הוא בעל ותק של 5 שנים, כאשר ישנם מורים שנכנסו אחריו. לאחר ישיבת השימוע, ביקש מפקח המחוז לבדוק עם המפקח האם התובע הוא המורה היחיד למדעים בבית ספר "אל זייתון" והאם ישנו מורה נוסף למדעים בעל ותק גבוה יותר. התשובה לבקשה לבירור היתה כי ישנם מורים אחרים בבית הספר באותה התמחות של התובע. לאחר מכן, בתאריך 19.8.03, העבירה גב' שטיינברג את הערעור למר ציון שבת, מנהל אגף כוח אדם בהוראה. במקביל, באותו תאריך, הגיש התובע מכתב אל גב' שטיינברג בו הוא מבקש לבטל את ההעברה לבית ספר "אל נג'אח". במכתב צוין הותק של התובע, התמחותו, והעובדה כי מורים אחרים בבית הספר ביקשו העברה מיוזמתם האישית. ח. בתאריך 21.8.03 החליטה סגנית מנהל כוח אדם בהוראה לדחות את הערעור של התובע. נשלחה לתובע הודעה בכתב על דחיית הערעור בתאריך 1.9.03. ט. בתאריך 2.9.03, לאחר תחילת שנת הלימודים תשס"ד, נשלחה הודעה למנהל בית הספר "אל נג'אח", וכן נשלח מברק לתובע בו הוא נדרש להתייצב באופן מיידי בבית ספר "אל נג'אח". 6. העברות יזומות של מורים. המסגרת הנורמטיבית: המסגרת הנורמטיבית באשר להעברות יזומות של מורים נקבעה בחוזר המנהל הכללי של משרד החינוך (תקנון שירות לעובדי ההוראה): ההוראות בעניין הן כדלקמן: "1. העברות יזומות א. העברה בגלל סגירת כתה או צמצום בתקן מורה עודף נסגרה כתה או צומצם התקן של מוסד חינוכי, במהלך שנת הלימודים רשאי מנהל המחוז להעביר עובד הוראה (להלן עובד) עודף או להשלים את משרתו במוסד חינוך רשמי אחר באותה מגמה, במסגרת היקף משרתו הקבועה, אך לא יותר ממשרה מלאה אחת. בסמכותו של מנהל המחוז להציע למורה משרה ברדיוס של 30 ק"מ ממקום מגוריו. הודעה חתומה על ידי מנהל המחוז על ההעברה היזומה תישלח על ידי גף כוח אדם בהוראה במחוז לעובד על גבי הטופס המקובל, בצירוף נימוקים להחלטה ותוך ציון שמו וכתובת המוסד שהמורה מועבר אליו. ב. העברה לקראת שנת לימודים חדשה מנהל המחוז מוסמך ליזום העברת עובד בתוך המחוז וברדיוס של 30 ק"מ ממקום מגוריו לקראת שנת הלימודים החדשה, במקרים האלה: - נסגרה כיתה או מגמה או צומצם התקן של מוסד חינוכי. - ההעברה תביא לחיסכון בנסיעות ובהוצאות דמי נסיעה. - העובד מונה לתפקיד מנהל, סגן מנהל או מרכז. לפני גיבוש ההחלטה על העברה יזומה ממוסד חינוכי אחד למשנהו המפקח הישיר חייב לבדוק היטב את העובדות ולקבל את תגובת עובד ההוראה על השיקולים ביסוד הכוונה להעבירו. תרשומת על השיחה שהתקיימה בין המפקח לעובד ההוראה תועבר לגף כוח אדם בהוראה במחוז, והגף יעביר את התרשומת, בצרוף התיק האישי, לעיונו ולהכרעתו של מנהל המחוז. ההעברה תהיה למוסד חינוך רשמי אחר, באותה מגמה ובאותו היקף משרה של העובד, אך לא יותר ממשרה מלאה אחת. הודעה חתומה על ידי מנהל המחוז על ההעברה, בצירוף הנימוקים, תישלח לעובד בדואר רשום עד 30 ביוני על גבי הטופס המקובל. העתק ההודעה יישלח לסניף המקומי של הארגון היציג". בנוסף, בישיבה בין נציג משרד החינוך לבין נציגי הסתדרות המורים מתאריך 3.6.02 נקבעו הוראות באשר להעברה יזומה עקב צמצומים בסוף שנת הלימודים. תוקף ההסכם הוארך בשנה נוספת ומעמדו המשפטי, לכאורה, הוא של הסדר קיבוצי. באותו סיכום נקבע כי מנהל המחוז מוסמך ליזום העברת עובד הוראה ממוסד חינוכי אחד למשנהו, אם נסגרה כיתה, מגמה או צומצם התקן של מוסד חינוכי. ההעברה תעשה למוסד חינוכי ברדיוס של עד 30 ק"מ ממקום מגוריו של המורה, תשלח הודעה לעובד עם הודעה לארגון היציג כאשר "התאריך האחרון למשלוח ההודעות להעברה יזומה הוא ה- 31 ליולי". בנוסף, נקבעו בישיבה קריטריונים להעברה, כאשר הראשון הוא צרכי בית הספר, קרי, שיהיו מורים מקצועיים אחרים שיכולים למלא את מקומו של המועבר וכי העברה תהיה לפי הותק המשוקלל של העובד באותו מקצוע. הותק המשוקלל הוגדר לפי שני מרכיבים: ותק כולל בהוראה בשירות המדינה וותק מוסדי, באותו מוסד חינוכי ממנו המורה מתבקש לעבור. 7. המסגרת להתערבות בית הדין בהחלטה מנהלית: כאשר החלטה מנהלית עומדת לביקורת שיפוטית, קבעה ההלכה הפסוקה את המסגרת להתערבות, הכלל הוא כי בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת שיקול דעתה של הרשות המוסמכת וכי לא יתערב בהחלטתה, אלא אם כן נמצא כי אותה החלטה ניתנה בחריגה מסמכות, או כי יש בה פגיעה בכללי הצדק הטבעי או כי היא נגועה בשיקולים זרים או באי סבירות קיצונית היורדת לשורשו של העניין. כך נקבע: "בית הדין לא ישים שיקול דעתו תחת זה של הרשות אפילו היה הוא עצמו בוחר באפשרות אחרת מזו שבחרה בה הרשות ללכת, כל עוד מצויה אותה אפשרות במיתחם הסבירות" (ראה, בין היתר" עע 1123/01, בית ספר תיכון עירוני כל ישראל חברים נ' יצחק צויזנר, פד"ע לו (1) 438). 8. חוקיות ההחלטה: השאלה הראשונה הנתונה להכרעה היא האם ההחלטה על העברת התובע מבית הספר "אל זייתון" עונה לדרישות של המסגרת הנורמטיבית של ההחלטה המנהלית שהוזכרו לעיל. כללי המנהל התקין מחייבים את הנתבעת להחליט בעניין העברה יזומה על סמך שיקולים רלוונטיים (ראה דב"ע נב/ 71-3 מרגלית אילת נ' שירות התעסוקה, פד"ע כ"ז 169). כמו-כן, כללי הצדק הטבעי מחייבים את הרשות להימנע משיקולים זרים וממשוא פנים בעת קבלת ההחלטה (ראה דב"ע 98/ 231-3 ישראל גלבוע נ' מדינת ישראל, עבודה ארצי, ל"ב (2) 139). שאלה הראשונה - שאמנם לא נטענה בבקשה אלא בשלב מאוחר יותר, בסיכומים -היא לגבי המועד שבו נתקבלה ההחלטה ונמסרה הודעה על כך לתובע. התובע קיבל הודעה על כוונת הנתבעת להעבירו עת הוא קיבל שיחה טלפונית מטעם המפקח האזורי, בתאריך 14.7.03. בחוזר מנהל הכללי נאמר כי יש לשלוח הודעה לעובד עד ל- 30 ליוני וההודעה לתובע נמסרה בחריגה מהתאריך הנ"ל. ברם, בכללים שנקבעו בישיבה משותפת בין נציגי הנתבעת לבין הסתדרות המורים (ארגון יציג), נקבע כי יש להודיע על ההעברה עד ל- 30 ליולי - תאריך שלגביו אכן עמדה הנתבעת במקרה שבפנינו. הוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך הן הוראות חד צדדיות של המעביד ולכן, ניתן לשנותן בהוראה מאוחרת שגם היא במהותה הסדר קיבוצי, ושהתקבלה בהסכמה עם ארגון העובדים. זאת, מאחר ולא מדובר בפגיעה בזכות מהותית של העובד, אלא בהוראה פרוצדורלית (אילו היה מדובר בהסכם קיבוצי ההוראה היתה חלק מן הפן האובליגטורי). לכן, ההוראה שבישיבה המשותפת בין נציגי המעביד לבין נציגי הארגון יכולה לשנות את ההוראה הקודמת והמועד האחרון אשר ניתן להודיע בו על ההעברה הוא 31 ליולי. הודעה על ההחלטה על העברת התובע נמסרה לפי התאריך הנ"ל ואין בכך פגם. באשר לסיבה להעברה, נטען ע"י הנתבעת, וכך עולה מההצהרות של גב' שטיינברג ושל המפקח מר חריב, כי בבית ספר "אל זייתון" היתה חריגה בתקן של עובדי הוראה, לעומת מספר התלמידים. מר חריב נשאל עך כך בחקירתו הנגדית, והעיד כי הוא הציע את התובע להעברה, מאחר והוא המורה עם הותק המשוקלל הכי נמוך מכל בית הספר, וגם חשב על העברת מורה אחרת, אך לאחר בדיקה התברר כי בעלה מלמד בבית ספר "אל נג'אח", ולכן הוא חזר בו מכוונתו להעביר אותה (עמוד 9 לפרוטוקול הדיון). ב"כ התובע טען בדיון כי המטרה המוצהרת לא היתה אמיתית ולא התקיימה, מאחר ותקן בית הספר לא רק שלא צומצם אלא הוגדל. כדי להוכיח זאת הגיש ב"כ התובע מכתב חתום ע"י מר מוסא סופיאן, יו"ר הנהלת סניף נצרת של הסתדרות המורים, מתאריך 10.9.03 (תאריך הדיון הראשון בתיק), שבו נאמר כי היתה תוספת של 2 שעות לימוד בבית הספר (ת/1). נציג של ארגון המורים אשר חתום על המכתב לא הוזמן להעיד, והמסמך לא הוגש באמצעותו. לכן, לא התאפשר לב"כ הנתבעת לחקור לגבי תוכן המסמך ויש בכך כדי להפחית ממשקלו הראיתי. מעבר לכך, נאמר בת/1 כי המידע התקבל "מבירור קטן שערכתי עם המנהל". קרי, לא מדובר במידע שנבדק ואומת ע"י כותב המכתב, אלא יש בו עדות מפי שמועה, של מנהל בית הספר, שגם הוא לא הוזמן להעיד. בשל כך, אנו סבורים כי אין באמור בת/1 כדי לסתור את הצהרת הנתבעת, כפי שעולה מעדותם של גב' שטיינברג ומר חריב, כי הסיבה להעברת התובע היתה להסדיר את תקן המורים בבית הספר אל זייתון, שחרג מהנדרש. טענה נוספת של התובע היא כי לא נתקיימו הדרישות שבהוראות באשר לוותק, כאשר ישנם מורים בעלי ותק פחות ממנו וכי אין מורה אחר בעל אותה התמחות. יש לציין כי הותק אשר משמש שיקול להעברה הוא "הותק המשוקלל" כפי שעולה מההוראות שהוזכרו לעיל, בין הותק הכולל בהוראה לבין הותק במוסד החינוכי ממנו מתבקשת ההעברה. התמחות של המורה אינה שיקול, למעט בעניין הצורך להתחשב ב"טובת בית הספר", שיהיה מורה אחר, בעל ותק יותר גבוה, אשר יכול ללמד את אותו מקצוע. מהעדויות של גב' שטיינברג ושל מר חריב עולה כי נעשה חישוב השוואתי בין המורים בבית הספר "אל זייתון" והתובע הוא בעל הותק המשוקלל הקטן ביותר. עדות זו, שלא נסתרה על ידי התובע, אף קיבלה חיזוק על ידי האמור בתעודת עובד ציבור שהוגשה בצירוף לסיכומי ב"כ הנתבעת. מאותה תעודת עובד ציבור, שבה מופיעים המורים בעל התמחות לטבע ומדע המלמדים בבית ספר "אל זייתון", עולה כי לתובע ותק משוקלל של 5 שנים ולכל יותר המורים (4 במספר) ותק יותר גבוה. בנוסף, מר חריב ענה לשאלת בית הדין באשר לותק של התובע בין מורי בית הספר (לא רק במקצוע טבע ומדע) וענה: "הוא המורה עם הותק המשוקלל הכי נמוך מכל בית הספר, אני עשיתי את הבדיקה, באותו בית הספר אין מורה שהוא עם ותק נמוך מהתובע" (ע' 9 לפרוטוקול הדיון). לכן, גם בנקודה זו ההחלטה על העברת התובע עונה לדרישות של ההוראות בעניין. 9. זכות השימוע: טענה נוספת של התובע היא כי לא ניתנה זכות שימוע כדין ואם ניתנה לו אפשרות לטעון היא היתה פורמלית בלבד, מאחר וההחלטה נתקבלה בטרם השימוע. יש לציין כי בבקשה ובתצהירו אמר התובע כי לא ניתנה לו כלל אפשרות שימוע אך לאחר מכן התברר שלא כך הדבר. כפי שנאמר לעיל, בתאריך 14.7.03 קיבל התובע שיחת טלפון מהמפקח באשר לכוונתו להעבירו לבית ספר אחר. אז, לא נאמר לתובע לאיזה בית הספר מתכוונים לשבצו. בדו"ח אשר נרשם ע"י המפקח לגבי אותה שיחה נכתב: "מתנגד, מעדיף להישאר בבית הספר". התובע אישר את תוכן תגובתו, כפי שנרשמה ע"י המפקח, בחקירתו הנגדית, הוא רק אמר שהוא "לא מעוניין". לאחר שקיבל ההחלטה והגיש התובע ערעור עליה, הוא זומן לשימוע נוסף, הפעם בפני המפקח האזורי, מר רמי רביב. באותה הזדמנות כבר היה ידוע לתובע לאיזה בית הספר הוא משובץ, בית ספר "אל נג'אח" בכפר בועיינה. הטענות של התובע בישיבת השימוע, כפי שעולות מהפרוטוקול ואושר בחקירתו בדיון, היו לגבי הותק שלו וכי אין מורים אחרים בעלי אותה התמחות. התובע טען כי השימוע שנערך לו אז לא היה אמיתי, מאחר וההחלטה על שיבוצו כבר נתקבלה, ולא ניתן היה לשנותה. אולם, לא כך עולה מפרוטוקול הישיבה: ההחלטה בערעור לא התקבלה מיד, אלא המפקח האזורי הורה לבדוק האם ישנו מורה נוסף למדעים בבית הספר בעל ותק גבוה יותר. רק לאחר שנעשה בירור כנדרש הועברו המסמכים למנהל המחוז, שהחליט לדחות את הערעור. יש לציין כי בישיבת השימוע מתאריך 17.8.03, על אף שהתובע ידע כי שיבוצו הוא בבית ספר אל נג'אח, הוא לא טען כל טענה ספציפית לגבי שיבוצו שם, למעט הסיבות שלטענתו מצדיקות שלא להעבירו מבית הספר אל זייתון. זכות הטיעון מעוגנת במשפט הישראלי ולפיה: "הצדק האלמנטרי דורש שלפני שחורצים את גורלו של האזרח תינתן לו הזדמנות להסביר את המצב כדי להסיר את החשד" (בג"צ 113/52 זקס נ' שר המסחר והתעשייה, פ"ד ו' 696, 703). "לא יורשה גוף אדמיניסטרטיבי... לפגוע באזרח פגיעות גוף, רכוש, מקצוע, מעמד וכיוצא בזה, אלא אם כן נתנה לנפגע הזדמנות הוגנת להשמעת הגנתו בפני הפגיעה העתידה". (בג"ץ 3/58, ברמן נ' שר הפנים, פ"ד יב (2) 1493, 1508). בית דין זה דן בעבר בסוגיית העברה יזומה וכללי צדק טבעי וקבע: "בסוגיה זו חייבת המדינה לפעול כדין, ותוך הקפדה על קיום הכללים והנהלים המחייבים ככתבם וכרוחם. יש לשמור על כללי הצדק הטבעי, לרבות קיום ההליך שבו תידון העברת המנהל מתפקידו, כשהוא נקי מכל פגם שדבר בהליך הקודם... יש ליתן למשיב 'שעת כושר' להישמע ולטעון טענותיו כנגד ההעברה". (דב"ע מו/ 17-3 מדינת ישראל - דוד מצגר, פד"ע יט 237, 243). "... ככל שמדובר בהעברה על בסיס אינדיבידואלי. שיש עימה אפשרות ממשית של פגיעה של ממש בתנאי עבודתו של העובד או במעמדו בעבודה, יש להקפיד על קיום זכות השימוע של העובד. הליך השימוע חייב להיות כן ואמיתי, ולא הליך הנעשה כדי לצאת ידי חובה" (דב"ע נד/ 71-3 מרגלית אילת - שירות התעסוקה, פד"ע כז, 169, 177). בספרו "הסמכות המינהלית", (הוצאת נבו, 1996, כרך ב' ע' 813) מפרט השופט י' זמיר את המרכיבים של חובת השימוע: "... ראשית, השימוע צריך להתקיים בפני הרשות המוסמכת; שנית, הרשות חייבת לתת הודעה על מהות העניין הנדון על ידה; שלישית, היא צריכה להקצות די זמן לצורך הכנת הטעון; רביעית, חובתה לאפשר לטוען, או לבא-כוחו, להציג בפניה הן את טענותיו והן את ראיותיו; וחמישית, במקרים מסוימים עליה להתיר גם חקירת עדים". באשר לצורת השימוע, כל עוד מתקיימים התנאים המהותיים שהוזכרו לעיל, לא נדרשת מתכונת אחידה, היא תלויה בנסיבות העניין, אך בבסיסה של זכות היא ההוגנות, הנובעות מכללי הצדק הטבעי. לכן, אין פסול בכך שהשימוע הראשון לגבי הכוונה להעביר את התובע נעשה בטלפון, השאלה היא האם ניתנה לו הזדמנות להביא את כל טענותיו או מדובר בקיום של הליך פורמלי שבו לא התייחסו לנימוקיו ולא ניתנה לו הזדמנות מספקת להתכונן. מחקירתו של התובע בדיון עלה כי בעת השיחה עם המפקח הוא לא הביע טיעונים נוספים מעבר לכוונתה להישאר באותו בית הספר. אולם, אם זה היה השימוע היחיד, הוא היה לוקה בחסר מאחר ועד אז לא נאמר לתובע לאיזה בית הספר הוא הועבר. לאחר שהוחלט על העברת התובע, הוא הגיש ערעור על ההחלטה ולפחות בישיבת השימוע מתאריך 17.8.03 הוא ידע לאיזה בית הספר הוא יועבר. לכן, אם היה פגם בשימוע הראשון, בכך שלא נאמר לאן מתכוונים להעביר אותו, הוא נרפא בשימוע שנעשה בערעור. בישיבת השימוע נרשמו כל טענות התובע, באשר לותק ולחוסר מורים בעלי אותה התמחות בבית ספר "אל זייתון". טענות אלה נבדקו בטרם נתקבלה החלטה בערעור. לכן, אין לקבל את טענת ב"כ התובע כי לא מדובר בשימוע כן ואמיתי. באשר לטענת התובע כי קיים סכסוך בין תושבי כפר נוג'ידאת לבין תושבי כפר בועיינה על רקע פוליטי או על רקע של שירות הצבאי של הראשונים (טענה זו האחרונה שנטענה לראשונה בסיכומים), יש לציין כי לאחר שנודע לתובע על שיבוצו בבית הספר אל נג'אח הוא לא טען כלל טענה זו, הוא לא עשה זאת שערעור שהוגש או בישיבת השימוע מתאריך 17.8.03. הטענה הועלתה לראשונה בבקשה שהוגשה לבית הדין. לאור זאת, לא היתה הנתבעת חייבת (ואף לא היתה יכולה) לבחון את הטענה. מעבר לנדרש, המפקח מר חריב נשאל בחקירתו בדיון לגבי הנסיבות הנטענות על ידי התובע והאם יש בהן כדי להקשות על עבודת המורים מכפר נוג'ידאת בבתי הספר בועיינה. מעדותו של מר חריב, שהיתה מהימנה עלינו ביותר, אנו מתרשמים כי מבחינה מקצועית וחינוכית אין מניעה בשיבוץ של מורים מנוג'ידאת בכפר בועיינה ולהפך. מר חריב העיד: "אחרי הבחירות היו קצת מהומות, והיתה בעיה אבל היא נרגעה ואנשים של שני הכפרים עבדו ביחד, ויש בשני הכפרים האלה הרבה אנשים טובים"( ע' 10 לפרוטוקול הדיון). לכן, גם לאחר שהוגשה התביעה, אז נטענה לראשונה טענה זו של התובע, ספק רב (בלשון המעטה) האם היה בה כדי לשנות את החלטת הנתבעת באשר להעברת התובע ושיבוצו. במאמר מוסגר ומעבר לנדרש, אנו רואים לנכון לציין כי אנו שואפים לחברה מתוקנת שמקבלת בהבנה ובסובלנות את הדעות והאמונות של האחרים. כאשר אנו עוסקים בעובדי מערכת החינוך, תקוותינו היא שהם יחנכו את העם לערכים אלה ואחת הדרכים לכך היא להכיר את האחר, לעבוד וללמוד על ידו, לנהל עמו שיחה. יתכן כי ה"ערבוב" בין הכפרים רק יעזור למטרות אלה. 10. לסיכום: לאור האמור לעיל, לאחר שבחנו את החלטת הנתבעת על העברת התובע מבית הספר "אל זייתון" ושיבוצו בבית הספר "אל נג'אח", מצאנו כי היא נתקבלה בהליך תקין, לפי שיקולים רלוונטיים, עומדת במתחם הסבירות ולא קיים בה פגם המצדיק את ביטולה. בהתאם לכך, דין התביעה להידחות. אנו מחייבים את התובע לשלם לנתבעת סך של 1,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק, בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. 11. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו. דיני חינוךהעברה יזומה