1. בחודש דצמבר 1998 רכש התובע רכב דגם מזדה מהנתבעים (להלן:"הרכב"). הרכב הנ"ל היה בבעלות נתבע 2 ונמכר לתובע ע"י נתבע 1, בנו, שפעל כמיופה כוחו של נתבע 2. 2. בטרם ירכוש התובע את הרכב נערכה לו בדיקה במכון שבבעלות נתבעת 3.   3. בתום הבדיקה רכש התובע את הרכב ושילם תמורתו 66,400 ₪. לאחר שהצדדים חתמו על זכרון דברים.   4. בתביעה זו מבקש התובע להורות על ביטול הסכם המכר ולהורות לנתבעים יחד ולחוד להשיב לו את סכום התמורה ששילם עבור הרכב בצירוף הצמדה וריבית.   טענות התובע   5. כלפי הנתבעים 1-2 טוען התובע כי הסתירו ממנו את העובדה שהרכב עבר קודם לכן תאונה קשה (להלן:"התאונה") במסגרתה הוכרז עליו אובדן כללי וכי ברכב ליקויים ופגיעות קשות ומהותיות (להלן:"הפגמים"). 6. כלפי הנתבעת 3 טוען התובע כי הבודק מטעמה הבהיר לו לאחר בצוע הבדיקה כי הנזק לא משמעותי וכי הליקויים הם קלי ערך שאין בהם אף להוריד מערך הרכב. לטענתו הטעה אותו הבודק לגבי חומרת הליקויים ברכב ובכך שלא מסר לו שהרכב היה מעורב בתאונה קשה ואלמלא כן, לא היה רוכש את הרכב.   טענות נתבעים 2-1 7. הנתבעים מכחישים את כל טענות התובע. לטענתם לא ידעו כלל שהרכב עבר תאונה. כן טענו כי נתבע 2 קיבל את הרכב מבלי שבדק אותו מצד ג' שהיה חייב לו 70,000 ₪ ובמקום אותו חוב.   טענות נתבעת 3   8. הנתבעת 3 מכחישה את כל טענות התובע.   9. כן טוענת היא שבטופס הבדיקה פורטו ממצאים המצביעים על ליקויים.   10. לטענת הנתבעת 3 לרכב לא נגרם "אובדן כללי" (נזק של 75% ומעלה) בתאונה הנ"ל אלא "אובדן להלכה" (נזק בשיעור 45%-55% משווי הרכב), ואובדן להלכה אינו מחייב הורדה מן הכביש.   11. התובע התרשל ועצם את עיניו מלראות את מצב הרכב שרכש נוכח הממצאים שנרשמו בטופס הבדיקה.   12. כן טוענת נתבעת 3 כי בטופס הבדיקה קיימות תניות הפוטרות אותה מאחריות כלפי התובע בנוגע למכלולי רכב שלא נמצאו תקינים.   מהלך הדיון 13. לאחר הליכי קדם המשפט התקיימו בתיק זה 4 ישיבות הוכחות. 14. במהלך שמיעת העדויות העידו מטעם התובע הוא ואשתו. כן העיד עד שנכח עם התובע במהלך רכישת הרכב ובדיקתו אצל נתבעת 3 (כרסנטי). כן העיד מטעם התובע מר כהן אברהם בודק מוסמך שביצע בדיקה חוזרת לרכב לאחר שזה היה בידי התובע. עוד העידה מטעם התובע הגב' דליה מנשה מי שהיתה בעלת הרכב בטרם התאונה הקשה הנ"ל. כן העיד השמאי נחתומי אבי שערך מטעם חברת הביטוח של דליה מנשה חוות דעת לגבי הרכב בסמוך לאחר התאונה הנ"ל שארעה בהיותו בבעלותה. כן העיד שמאי מטעם התובע מר יוסי גולן.   15. בישיבה שנקבעה לשמיעת עדויות הנתבעים 2-1 ביום 21.10.02 הודיע ב"כ כי הוא מוותר על עדותו של אחד מהם וכי השני לא יכל להגיע עקב מחלה. בישיבה נוספת מיום 5.2.03 הודיע ב"כ הנתבעים 2-1 כי הוא מוותר גם על עדות העד השני והודיע כי לא יהיו עדים מטעמם.   16. מטעם הנתבעת 3 העידו השמאי שאלתיאל רכס, מר רפיק בסס, הבודק הנ"ל של הרכב וכן הגב' ברלב אביבה מנהלת הנתבעת 3.   השאלות הטעונות הכרעה   17. השאלות העיקריות השנויות במחלוקת הן אלה:   באשר לתביעה כנגד נתבעים 2-1   א. האם נתקיימו עובדות בנוגע לרכב שהתובע לא ידע עליהן עת רכש את הרכב. ב. האם אי ידיעת העובדות הווה "טעות" כמשמעותה בחוק החוזים (חלק כללי). ג. האם הוסתרו עובדות אלה ע"י הנתבעים 1-2 מהתובע או שמא גם הם לא ידעו עליהן. ד. במידה שהנתבעים 1-2 לא ידעו גם הם, האם ראוי לבטל את ההסכם.   באשר לתביעה כנגד נתבעת 3   ה. האם הציג הבודק, רפיק הנ"ל, בפני התובע מצג שווא או הטעה אותו בנוגע לחומרת הפגמים ברכב. במידה שכן;   ו. האם עומדות לנתבעת 3 תניות הגבלת אחריותה הקבועות בטופס הבדיקה.   אדון להלן בשאלות הנ"ל על יסוד חומר הראיות.   דיון   18. מעדות הגב' דליה מנשה (ע.ח. 3 להלן:"דליה") עולה כי בשנת 98 היה הרכב הנ"ל בבעלותה. ביום 30.9.98 נהג בנה ברכב ועשה תאונה קשה ומאז הושבת הרכב. היא קיבלה פיצוי מחברת הביטוח שלה והרכב עבר לבעלות חברת הביטוח. היא העידה גם כי זמן מה לאחר מכן התקשר אליה אדם לא מזוהה בעל מבטא ערבי וביקש ממנה כי במידה שיפנה אליה מאן דהוא בשאלה אם עבר הרכב תאונה, שתשיב בשלילה. היא סירבה, אמרה שהיא שוטרת ובמידה שתישאל תגיד את האמת.   19. מעדותו של השמאי נחתומי אבי עולה כי בעקבות התאונה שארעה לבנה של דליה, הוא התבקש ע"י מבטחת הרכב חברת סהר בע"מ לערוך חוות דעת. מעדותו, מחוות דעתו (מוצג ת/5) וכן מצילומים שצילם בשעתו וצורפו לחוות הדעת עולה כי בתאונה הנ"ל התהפך הרכב ונפגע פגיעות קשות. לפי חוות דעתו נגרם לרכב נזק בשיעור 51% משוויו (נזק בסך 32,301 ₪ בעוד שווי הרכב 69,400 ₪). עולה עוד מעדותו כי חברת הביטוח פיצתה את בעלי הרכב, קיבלה את הרכב לבעלותה והעבירה אותו למגרש, שם נמכר לצד ג'. העד העיד כי הואיל שעלות התיקון הגיעה ל - 51% משוויו, המליץ שלא לתקן את הרכב. החלטה זו בוססה גם על שיקול של זמן תיקון וגם על שיקול של ירידת ערך צפויה. העד מסר כי באותה עת לא היתה חובת הורדה מהכביש לרכב שנזקיו לא הגיעו ל - 75% משוויו. לשאלה לו תוקן הרכב כיצד היה מעריך את ירידת הערך שלו לאחר התיקון, השיב העד כי מדובר בירידת ערך שבין 15% ל- 20% לערך. שאלה נוספת שנשאל היא לו תוקן הרכב ושוקם האם, היה משפיע הדבר על מחיר השוק שלו. העד השיב: "זה משפיע לרעה על המחיר. אני לא יכול להעריך כרגע במקרה הספציפי כמה".   20. שמאי מטעם התובע, מר יוסי גולן העיד והגיש חוות דעת. לפי חוות דעתו תוקן הרכב במומחיות מקצועית לאחר התאונה אך על אף התיקון המקצועי נמצאו ברכב סימני חיבור וישורים בלתי מקוריים בכנפים האחוריות, בשני עמודי המרכב הקדמיים וביחידת גג המרכב. שמאי זה העריך את ירידת הערך של הרכב בשיעור 30%.   21. שמאי מטעם הנתבעת 3 מר רכס שאלתיאל העיד גם כן. בעת עדותו הראשית הוגשה חוות דעת שערך (נ/8) נושאת תאריך 1.9.99 ובסעיף 7 שבא העריך את ירידת ערכו של הרכב ב - 9%. במהלך חקירתו הנגדית הוצגה ורסיה שונה של חוות דעתו (ת/21) שבה צויין מחד כי הוא מוכן להעמיד עצמו לצורך בדיקת הרכב מה שמלמד כי לא בדק את רכב, ומאידך חסרה ורסיה מוקדמת זו שני סעיפים המופיעים ב - נ/8, (באחד הוא קובע את ירידת הערך של 9% ובשני הוא מתייחס לחוות דעתו של השמאי גולן מטעם התובע). גם ורסיה זו נושאת את אותו תאריך כמו נ/8, 1.9.99.   22. מבין חוות הדעת של שמאי הצדדים אני מעדיף את חוות דעתו של שמאי התובע אשר בטרם ערך אותה טרח לבדוק את הרכב. כמו כן הותירה עלי עדותו רושם מהימן יותר.   23. בהתבסס על הממצאים הנ"ל ובמענה לשאלה א' בסעיף 7 לעיל בפסק דין זה, אני קובע כי אכן נתקיימו בנוגע לרכב עובדות שהתובע לא ידע עליהם.   24. כמו כן בהתבסס על הממצאים הנ"ל ועל כך כי מדובר בעובדות הנוגעות לתכונותיו של הרכב ולפגיעה קשה בה נפגע בתאונה, אני קובע במענה לשאלה ב' בסעיף 7 לעיל בפסק דין זה כי מדובר בעובדות שאי ידיעתן מהווה "טעות" כמשמעותה בסעיף 14 לחוק החוזים (חלק כללי). שכן, מדובר בפרטים מהותיים שהיה בהם כדי להשפיע על התובע באופן מהותי באשר להחלטה אם לרכוש את הרכב ועל כן מדובר בטעות יסודית.   האם הוסתרו העובדות הנ"ל מהתובע, ע"י נתבעים 1-2   25. אין מחלוקת כי הנתבעים 1-2 לא סיפרו לתובע על התאונה, שכן בכתב הגנתם טענו שהם עצמם לא ידעו עליה שכן נתבע 1 קיבל את הרכב מצד ג' גבארין ג'מאל (להלן:"גבארין") במקום חוב בסך 70,000 ₪.   26. השאלה שנותרה היא האם נכונה טענתם שהם עצמם לא ידעו על התאונה. הנתבעים 1-2 לא מסרו עדות. נטען בפני כי נתבע 1 הינו אדם מבוגר וחולה אך לא הובא כל הסבר משכנע מדוע לא הובא לעדות הנתבע 1 בנו או מדוע לא הוזמן להעיד גבארין הנ"ל. מדובר בעדים חשובים שיכלו לשפוך אור על שאלה מהותית השנויה במחלוקת. אי העדתם יוצרת עפ"י הפסיקה חזקה שלו העידו, היה בעדותם כדי לתמוך בגירסת הצד שכנגד, התובע.   27. בהקשר לאמור לעיל, אני מוצא להזכיר את עדותה של העדה דליה אודות שיחת הטלפון בה נתבקשה שלא למסור לאיש אודות קרות התאונה, אם תישאל. העדה עשתה בעדותה רושם מהימן ביותר.   גם אם מעדותה לא ניתן לייחס את הבקשה הנ"ל לנתבעים, עדות זו יש בה כדי לחזק את החזקה הנ"ל, הנוצרת מהימנעותם להעיד ולפיה היה בעדותם כדי לחזק את טענות התובע.   28. מכל מקום, באמור לעיל די כדי לדחות את טענת הנתבעים 1-2 לפיה לא ידעו אודות התאונה בעת מכירת הרכב לתובע.   29. אני קובע על כן כי הנתבעים 1-2 ידעו בעת מכירת הרכב לתובע כי מדובר ברכב שעבר תאונה קשה ושוקם, ולא גילו זאת לתובע. הסתרת הפרטים הנ"ל ואי גילויים נוגדת הן את חובת הגילוי הנגזרת מסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) והן את חובת הגילוי הקבועה בסעיף 16 לחוק המכר תשכ"ח - 1968.   30. לאור קביעתי הנ"ל, קמה לתובע הזכות לדרוש ביטול ההסכם עם הנתבע 1 מחמת הטעיה (ע"י נתבע 2 מיופה כוחו) בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים חלק כללי.   סבורני, כי נוכח הממצאים העובדתיים שנקבעו לעיל אודות התאונה הקשה שעבר הרכב והעובדה כי מדובר ברכב משוקם, וכן נוכח ירידת הערך הגדולה שנקבעה לו כפי שהעיד השמאי יוסי גולן, היה מקום אף לבטל את ההסכם מחמת טעות בהתאם לסעיף 14 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) גם אילולא נדחתה טענת הנתבעים לפיה הם עצמם לא ידעו שהרכב עבר תאונה קשה ושוקם.   הטענות כלפי נתבעת 3   31. באשר למחלוקת בשאלה אם אמר הבודק (רפיק הנ"ל) לתובע שהרכב לא עבר תאונה (כטענת התובע) או שהוא נמנע כלל מלהתייחס לשאלה זו שכן אין זה מתפקידו כלל אלא מתפקידו אך ורק למסור נתונים בנוגע למצב הרכב בעת הבדיקה (כטענת הנתבעת 3), אני מעדיף את גירסתו של התובע, ואנמק להלן.   32. הבודק העיד ונחקר ובעדותו "התבצר" בטענה כי אין זה מתפקידו כלל והוא לא מציין בפני מזמין הבדיקה אם הרכב עבר תאונה והדבר אף אסור לו (עמ' 49 ש' 18-8). ברם, מעדותו תחת אזהרה שמסר במשטרת ישראל עולה בדיוק ההיפך, שכן בעדותו במשטרה (מוצג ת/24) נשאל אם במקרה הספציפי של בדיקת התובע דיווח לתובע שהרכב עבר תאונה והשיב: "כן. אמרתי להם שהרכב עבר תאונה והממצאים רשומים בדו"ח".   33. כמו כן, בעוד בעדותו חזר וטען שמטרת בדיקתו אינה כדי להשיב על השאלה אם הרכב עבר תאונה, העיד בחקירתו במשטרה "הבדיקה כוללת...היגוי בלמים ובנוסף תאונות בולטות לעין כיוון שיש לי תעודה של בדיקת קניה". כן העיד במשטרה:   "הרכב שמסיים מסלול נכנס למוסך לבדיקת מנוע נסיעת מבחן ותאונות" (ההדגשות שלי - י.א.).   34. יותר מכך, עיון בטופס הבדיקה (ת/8) מלמד כי קיימים בו ממצאים של תיקוני פח וצבע בשילדת הרכב, תיקונים כלליים בגוף כולל מעיכות בקורות תחתית כנף שמאל וכן לחיצות פח מאחור.   35. הממצאים הנ"ל יש בהם כדי ליצור לכאורה חשד מצד מי שמעוניין לרכוש את הרכב ואך טבעי הוא שאדם שכזה יפנה אל מבצע הבדיקה וישאל אם לדעתו הם נובעים מתאונה. הדבר מתבקש ומתיישב עם השכל הישר.   36. כפי שציינתי לעיל, מן העדויות עולה כי הבודק "הרגיע" את התובע והסביר לו כי מדובר בפגיעות משפשופים וחניות.   37. התובע כפי שעולה מעדותו האמין לבודק כמי שנחשב בעיניו "בר-סמכא" הסתמך על דבריו, וקיבל את המלצתו לחטוף את הרכב.   38. לאמור לעיל יש להוסיף הן את עדות התובע (עמ' 22 ש' 6) וכן את עדות כרסנטי (עמ' 11 ש' 30) כי לאחר "ההסבר" שנתן הבודק לתובע, הוא הגיש לו את טופס הבדיקה מקופל.   39. הפחתת חומרת הממצאים שצויינו בטופס ע"י הבודק וחיווי דעתו שאין הם נובעים מתאונה אלא משפשופים וחניות היא לכל הפחות מצג שווא רשלני שמהווה "הטעיה" כמובנה בסעיף 15 לחוק החוזים חלק כללי לא כל שכן כאשר נעשה הדבר באופן מכוון.   40. בפי הנתבעת 3 טענה כי בטופס הבדיקה עליו חתם התובע, מצויות תניות הקובעות כי אחריותה מוגבלת לתקופה של 3 חודשים ממועד בדיקת הרכב וכן כי האחריות ניתנת רק למכלולים שנמצאו תקינים במועד הבדיקה וסומנו בסימן V במשבצת הבדיקה.   41. לטענת הנתבעת 3 פניית התובע אליה נעשתה בחלוף 3 חודשים וכן בטופס הבדיקה לא סומן בנוגע לסעיף "שילדה מרכב וצבע" סימון V בטבלה תקין ועל כן אין היא אחראית כלפי התובע.   42. התובע מצדו טוען כי לא חתם על טופס הבדיקה ותנאים אלה לא הוסברו לו ועל כן אין הם מחייבים אותו.   43. אציין כי לתיק המוצגים הוגשו שני עותקים של טופסי בדיקה. אחד הוגש מטעם התובע (ת/8), ובו במקום המיועד ל"חתימת הלקוח" הן בטופס והן בגב הטופס, אין חתימה. השני (נ/9) הוגש מטעם הנתבעת 3 ובו, בטופס עצמו ליד "חתימת הלקוח" - מופיעה חתימה שהנתבעת 3 טוענת (והתובע מכחיש) שהיא חתימת התובע, ברם לא מופיעה חתימה בגב הטופס.   44. הצדדים טענו רבות לגבי משמעות חתימת התובע והאם חתם כטענת הנתבעת 3, אם לאו, כטענת התובע. בענין זה אין לדעתי צורך להכריע, וניתן לקבוע כי לחתימת התובע אין משמעות מקום בו לפי עדותו נמסר לו הסבר אודות הליקויים בטופס (אך לא לגבי התנאים הנ"ל כפי שטען) שבסיומו ניתן לו הטופס כולו לידיו והיתה לו אפשרות לעיין בו ולהביע הסתייגותו מתנאיו אך הוא לא עשה כן.   45. אשר על כן, יש לקבוע כי התנאים בטופס ככל שהם חלים על המקרה דנן (ובכך אדון להלן) מחייבים את התובע. 46. על אף האמור, אני דוחה את טענת הנתבעת 3 בנוגע להגבלת אחריותה, שכן עיון בתנאים הנ"ל ופרשנותם לאור נסיבות המקרה דנן מחייב לדעתי את המסקנה שהם אינם חלים במקרה דנן ואבהיר להלן.   47. כפי שצויין בטופס ניתנת האחריות רק לאותם חלקים שצויין בטופס שהינם תקינים.   האחריות אינה ניתנת לגבי אותם חלקים שלגביהם צויין בטופס שאינם תקינים. בענין זה יש לקרוא מתוך ההסכם תנאי מכללא כי תנאי ההגבלה יחולו רק מקום בו ביצע המכון את חיוביו בתום לב. הפרשנות הנכונה לגבי תחולת תנאי ההגבלה הנ"ל הינה כי היא תחול מקום בו ביצע מכון הבדיקה את מלאכתו נאמנה, מצא ליקויים וציין אותם. במקרה זה ציון הליקויים בדו"ח פוטר אותו מאחריות בגינם.   פרשנות שכזו תואמת את השכל הישר ואת עקרון תום הלב שכן תפקידו של מכון הבדיקה לאתר ליקויים ומשאיתר אותם, יש לפטור אותו מאחריות בגינם.   48. לא כן מקום בו נמצאו ליקויים ובודק מטעם המכון היטעה את הלקוח מזמין הבדיקה, והביאו לסברה כי על אף שצויינו ליקויים בטופס, למעשה הם חסרי חשיבות. במקרה שכזה סוטה המכון עצמו מן המוסכם ואינו מסתפק בציון הליקויים בדו"ח אלא בוחר לנקוט עמדה בנוגע למשמעותם, למקורם או לחשיבותם ובנקיטת עמדה זו יש כדי להשפיע על שיקול דעתו של מזמין הבדיקה. "יעוץ" זה בפרט שהוא ניתן בחוסר תום לב ויש בו כדי להטעות את מזמין הבדיקה גורר עמו אחריות שצדדים סבירים להסכם מסוג זה לא היו מסכימים לפי אומד דעתם, שיחולו לגביה תנאי הגבלת האחריות עליהם הוסכם.   הסכם יש לפרש לפי אומד הדעת האובייקטיבי של הצדדים .   אין בליבי ספק כי צדדים סבירים לא יסכימו שבמקרה כגון המקרה דנן תחול הגבלת האחריות הנ "ל ויביאו להפטר מכון הבדיקה מאחריותו.   49. אשר על כן אני קובע כי תנאי הגבלת האחריות הנ"ל חלים אמנם במקרה בו ארעה טעות בתום לב של מכון הבדיקה, אך הם אינם חלים מקום בו נעדר אלמנט תום הלב מצד הבודק במהלך ביצוע הבדיקה כמו במקרה דנן.   50. לאור האמור, אני דוחה את טענת הנתבעת 3 כי הינה פטורה מאחריות.   51. נמצא אם כן כי מתקיימת אחריות הן מצד הנתבעים 2-1 מחד והן מצד נתבעת 3 מאידך כלפי התובע. 52. על אף האמור, הסעדים להם זכאי התובע כלפי נתבעים 1-2 שונים מן הסעד לו הוא זכאי מהנתבעת 3.   53. יש לזכור כי כתוצאה ממעשי הנתבעים, רכש התובע רכב ששוויו נמוך ב-30% משווי השוק (להלן:"ירידת הערך").   54. בחודש 10/98 (לאחר התאונה) העריך השמאי נחתומי אבי את שווי הרכב סך 69,400 ₪. מועד העיסקה בין התובע לנתבעים 1-2 היה כחודשיים לאחר מכן.   55. הצדדים לא הציגו מטעמם חוות דעת לגבי שווי הרכב ליום העיסקה ביניהם ועל כן לאור סמיכות המועד בין בדיקת הרכב ע"י השמאי נחתומי לבין מועד העיסקה ישמש השווי שקבע נחתומי כשווי השוק (בטרם ירידת ערך) ליום העיסקה היינו סך 69,400 ₪.   56. כפי שציינתי לעיל, קביעתו של השמאי גולן כי לרכב נגרמה ירידת ערך של 30% נמצאה מהימנה. נגרמה אם כן ירידת ערך בשווי של 23,120 ₪.   57. מן הסך הנ"ל יש להפחית סכום של 3,000 ₪ (שהינו ההפרש בין שווי הרכב לשווי הרכישה 66,400 ₪). נמצא אם כן כי ירידת הערך בגינה ניזוק בפועל התובע עמדה ע"ס 20,120 ₪ נכון למועד הרכישה 26.12.98.   סיכומו של דבר   58. כלפי הנתבעים 1-2 זכאי התובע לסעד של ביטול ההסכם והשבת הסכום ששילם תמורת הרכב, 66,400 ₪ ואני מחייב אותם לשלם לתובע את הסך הנ"ל.   59. כלפי הנתבעת 3 זכאי התובע לפיצוי בגין ירידת הערך בגינה ניזוק בפועל בסך 20,120 ₪, ואני מחייבה לשלם לתובע הסך הנ"ל.   60. חיובי הנתבעת 3 מחד והנתבעים 1-2 (יחדיו) מאידך, כלפי התובע הינם יחד ולחוד, עד לסך של 20,120 ₪.   במידה שהנתבעים 1-2 מחד, או הנתבעת 3 מאידך ישלמו לתובע את הסך הנ"ל יהיו זכאים לשיפוי הדדי כדי מחצית הסך הנ"ל.   61. הסכומים הנ"ל בסעיפים 58-60 ישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.99 ועד לתשלום בפועל.   62. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע את הוצאות המשפט שנשא בהן בהתאם לשומת הוצאות שתוגש ותאושר ע"י כב' הרשמת. מתוך סכום ההוצאות ישאו הנתבעים 1-2 ב-84% והנתבעת 3 תשא ב-16%.   63. כמו כן, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע שכ"ט עו"ד כדלקמן:   הנתבעים 2-1 ישלמו לתובע שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ , וכן מע"מ כדין. הנתבעת 3 תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 1,500 ₪, וכן מע"מ כדין.   64. לאחר תשלום הפיצוי, ישיב התובע את הרכב לנתבעים 1-2.  חוזהרכבביטול חוזהתאונות קודמות (רכב)קניית רכבגילוי נאות במכירת רכבנזק לרכב