בפניי תובענה לביטולה של עיסקה שנעשתה בין הצדדים למכירתו של רכב בסך כולל של 62,000 ₪, להשבת הסכומים שהועברו בגין העסקה ולפיצוי בגין נזקים. א. טענותיהם של הצדדים: 1. טענות התובע: לטענת התובע, הוא רכש מהנתבעת ביום 5.6.01, מכונית מסוג רובר משנת יצור 1998 (להלן:"הרכב"), וזאת באמצעות אחיו , מר יורם אמסלם. סך התשלום בגין עסקת המכר עמד על 62,000 ₪. לדבריו של התובע, לאחר ביצוע עסקת הרכישה, נודע לו מחברת-הביטוח אצלה ביקש לבטח את הרכב, כי הרכב שרכש נמכר בעברו כ"שרידים" למגרש-מכוניות, ולאור זאת, חברת-הביטוח מוכנה לבטח את הרכב על פי ערך של 22,000 ₪ בלבד. התובע טען כי בעקבות גילוי זה הוא פנה לבדיקת הרכב במכון מוסמך, שם אמנם גילה, כי לרכב נגרמו נזקים כבדים בעבר. לדבריו, לו היה יודע פרט מהותי זה אודות מכירתו של הרכב בעברו כ"שרידים" לאחר תאונה למגרש-מכוניות, הוא לא היה מתקשר בעיסקה. לגירסתו של התובע בכתב תביעתו, בכל שלביו השונים של המשא ומתן שנוהל עם הנתבעת, לא אוזכרה על-ידה כלל עובדת התרחשותה של התאונה, לא כל שכן התרחשותה של תאונה קשה, אשר בעקבותיה נמכר הרכב כ"שרידים". יחד עם זאת, יצויין, כי בסעיף 13 לתצהיר עדותו הראשית ציין התובע, כי הנתבעת ציינה בפני אחותו כי: "אין לך מה לדאוג, הרכב במצב מצויין, למעט דפיקה קטנה בדלת ימין". לטענתו, הנתבעת ידעה אודות התאונה ומצבו האמיתי של הרכב, והסתירה ממנו מידע זה בעת ביצוע העיסקה עימו. לדבריו, הוא התקשר בעיסקה עם הנתבעת על יסוד אמון שנתן בה מהיכרות מוקדמת עימה, ומנסיעת-מבחן שבוצעה ברכב, אשר בעקבותיה התרשם כאדם סביר כי הרכב על פניו תקין. לטענתו, כיוון שהנתבעת התחמקה מכל פניותיו אליה בעניין, וכיוון שהוא לא הצליח למכור את הרכב, הוא נאלץ להוציא הוצאות נוספות לצורך תיקונו של הרכב. לאור כל זאת, טען התובע כי התנהגותה של הנתבעת עלתה כדי חוסר תום לב ונעשתה שלא בדרך המקובלת, עד כדי הצגת מצג-שווא, הטעייה ותרמית, ולפיכך ביקש לקבל הסעדים של ביטול והשבת תמורת העיסקה, בתוספת ההוצאות שנאלץ להוציא, לטענתו, לצורך תיקונו של הרכב. 2. טענותיה של הנתבעת: הנתבעת הכחישה מצידה את טענותיו של התובע, וטענה, כי ציינה כל העת בפניו או בפני אחיו, את דבר התאונה. בסעיף 8 לתצהירה, טענה הנתבעת כי ציינה בפני אחיו של התובע את העובדה שהרכב עבר תאונה קשה ותוקן, ועל כן, דרשה מחיר הנמוך ממחיר המחירון. כן גרסה הנתבעת להגנתה, כי אחיו של התובע לקח את הרכב לנסיעת מבחן במשך כשעה וחצי, במהלכה יכול היה לבדוק את הרכב במקום מוסמך, ולגלות את מצבו. אי לכך טענה הנתבעת, שאין לתובע אלא להלין על עצמו בכך שהוא ו/או מי מטעמו לא עשה כן, אלא, הסתמך על הנסיעה שבוצעה, שלאורה התרשם כי הרכב תקין על פניו. באשר לירידתו של ערך הרכב, טענה הנתבעת כי הדבר בא לידי ביטוי במחיר שבו היא מכרה לתובע את הרכב אשר היה נמוך ממחיר המחירון, וכי ממילא לא צורפה על-ידו בעניין חוות דעת מומחה כדין. באשר ליתר ההוצאות שהתובע טען כי נאלץ להוציא לצורך תיקונו של הרכב, טענה הנתבעת, כי התובע ביחד עם אחיו נסעו ברכב במשך כשלוש שנים ונהנו ממנו, וכי התיקונים שהתובע טען כי נדרשו לצורך תיקונו לא היו קשורים לתאונה, אלא, התעוררו עקב השימוש שנעשה בו על-ידם. ג. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, ולאחר שעיינתי במסמכים ובחומר הראיות שהוצגו בפניי, החלטתי כלהלן: חומרת התאונה בעניינו, המדובר בתובע, רוכש-רכב, אשר טוען כי גילה לאחר ביצוע העיסקה, כי הרכב ניזוק בעבר בתאונה קשה ועובדה זו מורידה לטענתו באופן משמעותי מערכו של הרכב. לדבריו, אילו היה ידוע לו על התאונה בעת ביצוע העיסקה, הוא לא היה מתקשר בה. כפי שצוין לעיל, הכחישה הנתבעת את העובדה כי הרכב עבר תאונה קשה. עיון בחומר הראיות מעלה, כי הנתבעת רכשה את הרכב נשוא דיוננו מסוחר מכוניות מר שמעון פרץ בסכום של 70,000 ₪ , בשעה שערכו על פי מחירון "לוי יצחק" באותה עת עמד על 94,000 ₪. מעדותו של מר שמעון פרץ בפני עולה כי מר פרץ הודיע לנתבעת כי הרכב עבר תאונה ולדבריו : "זה התבטא במחיר שנתתי את האוטו. מכרתי ב 70,000 ₪. האוטו עלה 94,000 ₪ במחירון, הנחה של 24,000 ₪... " מר פרץ שלל את האפשרות שההנחה שנעשתה לתובעת, נעשתה בגלל היכרות אישית בינו לבינה וטען כי :"את ההנחה עשיתי רק בגלל התאונה ולא בגלל שאני מכיר אותה". מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת רכשה ממר פרץ רכב שעלותו, על פי המחירון, 94,000 ₪ במחיר של 70,000 ₪, דהיינו בהנחה של כ 25% וזאת לאחר שהודע לה כי ההנחה ניתנת בגין תאונה שעבר הרכב. זאת ועוד, מר פרץ עצמו הודיע לביהמ"ש כי רכש את הרכב במחיר של 55,000 ₪ ממגרש מכוניות ומכר אותה לנתבעת לאחר שיפוץ. בנסיבות אלה, כאשר הוכח לבית המשפט כי הרכב שערכו בשוק עמד על 94,000 ₪, נמכר למר פרץ ע"י בעליו של מגרש מכוניות בסך של 55,000, מחוייב בית המשפט להגיע למסקנה כי התאונה שעבר הרכב אכן הייתה תאונה קשה. ידיעת הנתבעת בתצהירה מיום 15.1.03 (סעיף 6), טענה הנתבעת כי הודיעה לאחיו של התובע כי "הרכב עבר תאונה קשה". מעובדה זו לבדה, ניתן להסיק כי הנתבעת אכן ידעה בעת שרכשה את הרכב, כי הרכב עבר תאונה שאינה מסוג התאונות הקלות. על אף האמור בתצהירה, ציינה התובעת בחקירתה כי ידעה שהייתה תאונה, אך לא ידעה את מהות התאונה. ( עמ' 36 לפרוטוקול שורה 13). איני יכול לקבל את גרסתה זו של הנתבעת. הנתבעת אשר עבדה באותה עת בסוכנות הביטוח ורכשה רכב מסוחר מכוניות בהנחה של 25%, מחוייבת הייתה להביא בחשבון את העובדה שההנחה שניתנה לה , ניתנה בגין כך שהרכב עבר תאונה קשה. אמנם, יש ממש בדבריה של הנתבעת כי היא מבחינתה, כאשר רכשה את הרכב ממר פרץ , עשתה זאת לאחר שסמכה על מר פרץ כי תיקן הרכב ומכר לה רכב במצב תקין וטוב. יחד עם זאת, אין בעובדה שלעיל מלגרוע מהמסקנה שכאשר רכשה הנתבעת את הרכב מסוחר מכוניות המשומשות, מר פרץ בתנאים שצויינו לעיל, מחוייבת הייתה להניח ואף הניחה כי הרכב נמכר לה לאחר שעבר תאונה קשה, שעלולה הייתה להשפיע באופן משמעותי על היכולת למכור הרכב בעתיד. האינפורמציה שנמסרה מהנתבעת לתובע כפי שצויין לעיל, ציינה הנתבעת בתצהירה כי דיווחה לתובע ואחיו כי הרכב עבר תאונה קשה. יחד עם זאת, במהלך חקירתה בבית המשפט תיקנה הנתבעת את גרסתה וטענה כי "לא אמרתי שהרכב עבר תאונה קשה. לא זוכרת מה אמרתי בדיוק" ( עמ' 39 לפרוטוקול). בהמשך חקירתה חזרה הנתבעת על גרסתה וטענה כי : "ת: לא זוכרת מה אמרתי באותה סיטואציה...מכה בצד ימין וכך אמרתי". בניגוד לטענותיה הסותרות של הנתבעת, עומדות טענתיהם החד משמעית של התובע ואחיו, אשר סייע לו בביצוע עסקת הרכישה, כי הנתבעת ציינה כי"אין צורך בבדיקת הרכב במצב מיכני מעולה" וכי "הרכב במצב מצוין למעט דפיקה קטנה בדלת ימין". גרסא זו של התובע ואחיו לא נסתרה בחקירתם וכאשר מעמידים גרסתם זו אל מול גרסתה הסדוקה של הנתבעת, יש להעדיף את גרסת התובע ולפיה, לא ציינה בפניו הנתבעת כי הרכב עבר תאונה קשה וציינה כי הרכב במצב מיכני מצויין וקיבל בעבר "דפיקה קטנה בדלת ימין". זאת ועוד, בתצהירה ציינה הנתבעת כי דרשה מהתובע עבור המכונית סך של - 62,000 ₪, בעוד שמחיר המחירון של הרכב עמד על הסך של - 68,000 ₪. לדברי ב"כ הנתבעת בסיכומיו, עובדה זו מעידה על כך שהנזק שנגרם לרכב היה ידוע לתובע והתובע אף קיבל הנחה מתאימה בגין הנזק. איני יכול לקבל את טענתו זו של ב"כ הנתבעת. ההפחתה של 6,000 ₪ ממחיר המחירון בעת ביצוע מכירת הרכב ע"י הנתבע, בניגוד להפחתה של כ 24,000 ₪ בעת רכישת הרכב, לא היה בה כדי להצביע על פגם ממשי ברכב. כלל גלוי שאינו דורש הוכחה הוא שבעת רכישת רכבים, נוהגים צדדים לבצע הפחתה של מספר אלפי שקלים ממחיר המחירון, בגין פגיעות קלות ברכב, ואין בכך כדי להצביע על פגם ממשי ברכב ולפיכך, אין בעובדה שמחיר הרכב הופחת בכ 6,000 ₪ , כדי להצביע על איזושהי ידיעה מצד התובע אודות התאונה שעבר הרכב ועוצמתה. חובת הגילוי - "יזהר הקונה" הנתבעת מצידה העלתה טענה להגנתה, ולפיה, היה על התובע, בהתאם להצעתה, להיזהר כאמור ולבדוק את הרכב במכון בדיקה, בטרם ביצועה של העיסקה, ולא לבדוק אותו באמצעות הבדיקה שנערכה ע"י אחיו. אמנם, ידוע הוא כי בעיסקאות מעין אלה הקשורות ברכישתם של רכבים, נוהג לרוב הכלל ולפיו "ייזהר הקונה", ולכן, נוהגים רוכשי רכב לבצע בדיקה במקום מוסמך בטרם ביצוע העיסקה. יחד עם זאת, ראוי שכלל זה יעמוד מקום שבו לא ידע המוכר ולא יכול היה לדעת באופן סביר כי קיים במכונית פגם או שקיימת עובדה שיש בה כדי להשפיע באופן ממשי על סיכויי מכירת הרכב לאחר. סבורני כי אין בכלל של "יזהר הקונה" בכדי להפחית מחובת תום-הלב המוטלת על המוכר רכב במשא-ומתן לקראת כריתתה של העיסקה ולפיכך, על המוכר לגלות לקונה פרטים מהותיים לעסקה, אשר כוללים , כאמור לעיל, גם פרטים אודות רכישתו של הרכב מסוחר-מכוניות, וגם פרטים אודות רכישת הרכב בהנחה של 24,000 ₪. זאת ועוד, סעיף 11 לחוק המכר (תשכ"ח) 1968 קובע כדלקמן: "המוכר לא קיים את חיובו אך מסר - ... (4) נכס שמבחינת סוגו או איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמא שהוצגו לקונה זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות והתאמה. (3) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים". סעיף 16 לחוק המכר קובע כדלקמן: "הייתה אי התאמה נובעת מעובדות שהמוכר ידע או היה עליו לדעת עליהן בעת גמירת החוזה ולא גילה אותן לקונה , זכאי הקונה להסתמך עליה על אף האמור בסעיפים 14 ו - 15 או בכל הסכם, ובלבד שנתן למוכר הודעה עליה מיד לאחר שגילה אותה". בענייננו, כפי שקבעתי לעיל, מדובר בפגם ממשי ברכב, אשר עולה כדי אי התאמה ממשית בין טיב הנכס בפועל לבין טיב הנכס עליו הוסכם בין הצדדים. זאת ועוד, בפסק הדין רע"א 7642/97 שטרית נ' נוסבאום נג (ד) 516 526 , קבע בית המשפט העליון כדלקמן: "השאלה העיקרית בנוגע להוראה זו, (הוראת סעיף 16 לחוק המכר א.ח.) היא : האם התקיים יסוד הידיעה הנדרש בו? יצויין כי ההוראה אינה דורשת ידיעה ממשית ואף לא ידיעה קונסטרוקטיבית, שאינה אלא תחליף לידיעה ממשית (השווה בהקשר שונה לדברי השופטת מ' בן-פורת בע"א 628/77 חסיד ואח' נ' קנופף ואח', פ"ד לד (2) 225) כל מה שנדרש הוא שאי ההתאמה נובעת מעובדות שעל המוכר היה לדעת עליהן. לפנינו יסוד של התרשלות, כלומר, הכוונה היא לעובדה שאדם סביר היה יודע אותה באותן הנסיבות (ראה: ז' צלטנר, חוק המכר תשכ"ח -1968 פירוש לחוקי החוזים בעריכת ג.טדסקי, תשל"ב) 92" בענייננו, כפי שצויין לעיל, הנסיבות האובייקטיביות של רכישת הרכב ע"י הנתבעת בידי מר שמעון פרץ כפי שפורטו לעיל, חייבו את הנתבעת להניח שרכישת הרכב בהנחה כה משמעותית מידי סוחר המכוניות מר פרץ, נעשתה בשל תאונה קשה שעבר הרכב. הנתבעת מבחינתה, רשאית הייתה לקחת את "הסיכון" ברכישת הרכב במצבו ולהניח שהרכב נרכש על ידה כאשר הוא תקין לחלוטין, לאחר שתוקן בידי מר פרץ . יחד עם זאת, אסור היה לנתבעת להניח כי גם התובע יסכים לרכוש את הרכב במצבו וחובה הייתה עליה להבהיר לתובע את מצב הרכב, כפי שהוא. המדובר הוא בעובדה משמעותית ביותר המשפיעה באופן ממשי על מחירו של הרכב ובנסיבות העניין, יש לקבוע כי מדובר באי קיום של חובות מהותיות על פי הסכם הרכישה. זה המקום לציין, למען האיזון, כי בענייננו ככל הנראה אין מדובר במקרה בו תוכננה ע"י הנתבעת בחוסר תום לב עסקת מרמה מראש ומקובלים עלי דבריה של ב"כ התובע בסיכומיה, כי ככל הנראה הנתבעת הייתה מעוניינת עד מאד למכור את הרכב ומהטעם הזה, נמנעה מלפרט את גודל הנזק שעבר הרכב על מנת שלא לסכל את מכירתו. יחד עם זאת, אין באמור לעיל כדי להפחית מעוצמת הנזק שנגרמה לתובע עקב העסקה ומחומרת מעשיה של הנתבעת אשר הועמדה על מצב הדברים האמיתי , זמן קצר לאחר ביצוע העסקה והתנגדה לביטול ביצוע העסקה, כפי שהיה ראוי לעשות. לא למותר לציין כי עצם עמידתה של הנתבעת על אי ביטול העיסקה זמן קצר לאחר עריכתה ולאחר שהובהרו לה פני הדברים, יש בה כדי להעיד על מידה של חוסר תום לב מצידה. מכירת הרכב כשרידים כפי שצויין לעיל, טען התובע בתצהירו כי נחשף לראשונה "לעברו" של הרכב עת הודיע לו סוכן הביטוח כי רישומי הרכב בחב' הביטוח מציינים כי הרכב נמכר בעבר "כשרידים" ולפיכך, תבטחו חב' הביטוח על פי ערך של 22,000 ₪ בלבד. בעת הדיונים שבפניי, העיד סוכן הביטוח של התובע , מר עופר אלקבץ, ואישר כי אכן במסמך מאת חב' הביטוח סהר ציון מיום 18.6.01 שהועבר אליו (צורף נספח ב לתצהיר התובע) צויין כי : "רכב זה נמכר כשרידים לאחר תאונה" (להלן:"נספח ב'") כן ציין מר אלקבץ כי חתמת חב' הביטוח הודיעה לו כי הרכב עבר תאונה ו"נמכר כטוטל-לוס למגרש למגרש מכוניות כשרידים" (עמ' 23 לפרוטוקול שורה 14). בסיכומיו טען ב"כ הנתבעת כי האמור בנספח ב' לא אומת כדין בהתאם לכללים שנקבעו בסעיף 36 לפקודת הראיות (נוסח חדש) התשל"א 1971 ולפיכך, לא יוכל המסמך לשמש כראיה קבילה בתיק. עיון באמור בסעיף 36 לפקודת הראיות מעלה , כי אכן לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף לצורך הפיכת נספח ב', שבמהותו הינו רשומה מוסדית, לראיה קבילה בתיק. לאור זאת, לא יעמוד נספח ב' לכשעצמו כראיה בתיק לאמיתות האמור בו , דהיינו לעצם מכירת הרכב בעבר כשרידים ומובן שלו הייתה ראיה זו עומדת לבדה לצורך הוכחת מצבו של הרכב בעת מכירתו, לא ניתן היה להתייחס אליה כלל בהיותה בלתי קבילה. יחד עם זאת, על אף שמדובר בראייה בלתי קבילה, עדיין ראוי לציין כי האמור בנספח ב' שהוצא ע"י חברת ביטוח, תואם לעובדות שהוכחו בפני ולפיהן, הרכב נמכר למגרש המכוניות במחיר העולה עד כדי כמחצית ערכו בשוק והכל כפי שפורט לעיל. נזקי התובע בגין מצבו של הרכב בכתב תביעתו ציין התובע כי בשל מצבו המכני של הרכב בעקבות התאונה, נגרמו לו נזקים בסך של - 7,131 ₪, תוך שנאלץ לבקר במוסך בתדירות גבוהה וכל ניסיונותיו למכור הרכב עלו בתוהו. בתצהיר ציין התובע כי ספג בגין הרכב נזקים נוספים, וצרף אישורים בדבר תשלום בגין תיקוני הרכב בסך 7,131 ₪. התובע לא זימן לעדות מומחה ע"מ להוכיח כי התיקונים שנדרשו, אכן קשורים בתאונה שאירעה למעלה משלוש שנים מיום רכישתו על ידו ולפיכך, לא ניתן יהיה לאשר לו החזר בגין התיקונים. יחד עם זאת, יש לחייב הנתבעת, בתשלום סכום גלובלי בגין הוצאותיו, של התובע. סיכום ומסקנות כפי שפורט לעיל, עולה מהראיות שהונחו בפני, כי הנתבעת אכן מכרה לתובע את הרכב , כאשר היא יודעת או מחוייבת לדעת כי נפגע בעברו בתאונה קשה שיש בה כדי להשפיע משמעותית על מצבו המכני וערכו בשוק. כן עולה מחומר הראיות כי על אף האמור לעיל, לא הודיעה הנתבעת לתובע על מצבו של הרכב והעדיפה להעלים את העובדות האמורות מעיני התובע. בנסיבות אלה יש לקבוע כי התובעת ניהלה המשא ומתן בחוסר תום לב ושלא בדרך מקובלת וכן לא קיימה את חיוביה כלפי התובע בהתאם להסכם המכר. כן יש לקבוע כי אי קיום החיובים מהווה הפרה מהותית של הסכם המכר, ולפיכך, יש לבטל את הסכם המכר ולהורות על השבת הסכומים ששולמו בגין הרכב. איני מוצא לנכון להורות על הפחתת הסכום ההשבה בגין השימוש ברכב. בנוסף, יש לחייב את הנתבעת לפיצוי התובע באופן גלובלי בגין הוצאות ועגמת נפש בסך של 3,000 ₪. סוף דבר בתוך 30 יום ישיב התובע לנתבעת את הרכב נשוא כתב התביעה ויבצע כל הנדרש לצורך העברת הבעלות. בתוך 30 יום תשלם הנתבעת לתובע הסך של - 62,000 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין, מיום 5.6.01. כן תשלם הנתבעת לתובע סך של - 3,000 ₪ בגין הוצאות ועגמת נפש בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט הכוללות שכ"ט עו"ד בסך 3,500 ₪. כללים משפטייםכלל יזהר הקונהרכבקניית רכב