הסכמה מדעת לניתוח

פסק דין השאלה הצריכה הכרעה בתביעה זו היא, האם הסכמת התובע לביצוע הניתוח שבוצע בו ביום 24.7.95, נתקבלה כדין, דהיינו, לאחר שהובהרו לו הסיכונים הכרוכים בניתוח ונמסר לו המידע הנדרש למתן "הסכמה מדעת" לניתוח. עובדות רקע התובע, כבן 38 במועד הניתוח, עבד בעבודת כפיים (ביצוע עבודות אלומיניום). בשנת 1992 (נ/12) הופיעה לפתע (נ/18) חולשה בפלג גופו הימני (רגל ימין ויד ימין בעיקר בכף היד) שגרמה לקשיי הליכה (ת/8) וגרירת רגל ימין והתגברה באופן הדרגתי במשך מספר שנים. החולשה לוותה בכאבים ו"בהתקפות חריפות שריתקו אותו למיטה" (נ/1, ע' 22 ש' 21). עובר לניתוח סבל התובע אף מבעיות בסוגר השתן (ע24). בחודש אפריל 1995, נבדק התובע על ידי ד"ר הורושובסקי שהורה לו לבצע בדיקת MRI. ביום 17.4.95 בוצע לתובע צילום MRI אשר הצביע על גידול בתוך מרקם חוט השדרה. ד"ר הורושובסקי הפנה את התובע בדחיפות (ת/1) למרפאה הנוירוכירורגית במרכז הרפואי ע"ש שיבא (להלן - "בית החולים"). התובע הגיע למרפאת בית החולים והופנה לפרופ' שקד, אשר שימש כמנהל היחידה לנוירוכירורגיה של עמוד השדרה. פרופ' שקד אמר לתובע כי האופציה הטיפולית המומלצת היא ניתוח לכריתת הגידול. אכן, אין חולק כי הטיפול המומלץ למחלת התובע היה ניתוח לכריתת הגידול. ביום 20.7.95, ארבעה ימים לפני הניתוח, הגיע התובע למחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים וחתם בפני ד"ר יורי גסקין על "טופס הסכמה לניתוח" (ת/6). ביום 24.7.95 נותח התובע בבית החולים על ידי פרופ' שקד, כאשר ד"ר קנולר משמש כעוזרו. במהלך הניתוח בוצעה כריתה של הגידול. בבדיקה היסטופתולוגית של רקמת הגידול שהוצאה במהלך הניתוח, נמצא כי מדובר בגידול מסוג "VERY LOW GRADE ASTROCYTOMA" שהינו תהליך מקומי שגדל באיטיות רבה במשך שנים ארוכות (ע’ 416 שורות 3-25). לאחר הניתוח נותר התובע משותק בארבעת גפיו. כן סובל התובע מחוסר שליטה על הסוגרים. מצב זה נותר בלתי הפיך. תוצאה מצערת זו נמנית על הסיבוכים האפשריים הצפויים מהניתוח. הסיכונים של הניתוח כוללים שיתוק ואי שליטה על הסוגרים ברמה של כ- 15% (נ/14, ע’ 414 ש' 25 ע’ 415 שורות 12-1). הסכמה מדעת אין חולק כי פרופ' שקד חייב היה לקבל את הסכמת התובע לביצוע הניתוח. פרופ' שקד חייב היה למסור לתובע, לפני קבלת הסכמתו לניתוח, את כל המידע שאדם נדרש לו, באורח סביר, כדי לגבש החלטה אם להסכים לניתוח. "על-מנת שהסכמתו של חולה לטיפול רפואי שעתיד להיעשות בגופו תהא "הסכמה מדעת", יש לספק לו מידע הולם על מצבו, על מהות הטיפול המומלץ ומטרתו, על הסיכונים והסיכויים הטמונים בו ועל אלטרנטיבות טיפוליות סבירות לטיפול האמור. החתמת המטופל על טופס ההסכמה אינה כשלעצמה תנאי מספיק לקיומה של "הסכמה מדעת". (ע"א 6153/97 יובל שטנדל נ' פרופ' שדה). הניתוח בתובע בוצע עוד בטרם נחקק חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996, הקובע את חובת הגילוי החלה על הרופא. עם זאת, חובת גילוי המידע הרלוונטי לקבלת החלטה על הסכמה לטיפול רפואי, התגבשה בפסיקת בית המשפט העליון עוד לפני חקיקת החוק. על פרופ’ שקד הייתה מוטלת החובה להסביר לתובע, לפני קבלת הסכמתו לניתוח, את מצבו הרפואי, פרטי הניתוח המוצע, הסיכונים והסיכויים הכרוכים בניתוח ובכללם האפשרות כי יישאר משותק בגפיו לאחר ביצוע הניתוח. המחלוקת המחלוקת בין הצדדים נוגעת לטיב ההסברים אשר ניתנו לתובע, עובר לניתוח, לגבי הסיכונים הטמונים בניתוח בכלל ולגבי הסיכוי ללקות בשיתוק ארבעת הגפיים בפרט. לטענת התובע, נמנע פרופ' שקד מלהעמידו על כך שטמון בניתוח סיכון ממשי לפגיעה בחוט השדרה ולשיתוק הגפיים. כן טוען התובע, כי ניסיונו של פרופ' שקד בביצוע ניתוחים מסוג זה, במועד הרלוונטי, היה דל ביותר ופרופ' שקד לא העמידו על כך. לטענת התובע, כתוצאה מאי מסירת המידע המלא, הוא לא שקל את האפשרות לקבל ייעוץ נוסף ולגבש באופן מושכל ומודע את החלטתו היכן ואצל איזה מנתח לבצע את הניתוח. אילו נמסר לו המידע המלא, לא היה התובע, כאדם סביר, מסכים שפרופ' שקד יבצע את הניתוח. התובע היה בוחר לפנות למרכז רפואי בחו"ל בו נצבר ניסיון רב בביצוע ניתוחים מסוג זה ונעשה שימוש במכשור ניתוחי מתקדם שלא היה בידי המנתחים בבית החולים. הנתבעים כופרים בטענות התובע. לטענתם, הסביר פרופ' שקד לתובע את מצבו וכן את הסיכונים והסיבוכים הכרוכים בניתוח ובכללם הסיכון ללקות בשיתוק בגפיו. לטענת הנתבעים, היה לפרופ' שקד ניסיון רב בביצוע ניתוחים בעמוד השדרה. לכן, לא הייתה מוטלת עליו חובה לציין בפני התובע את ניסיונו והוא לא צריך היה להפנות את התובע למומחה אחר ו/או למרכז רפואי בחו"ל. דברי ההסבר לתובע מאת פרופ' שקד ההסברים שניתנו לתובע על ידי פרופ' שקד, ניתנו במהלך שלוש פגישות שנתקיימו בין התובע לפרופ' שקד לפני הניתוח. כדי ללמוד על טיב ההסברים, יש לבחון את הדברים שהוחלפו בין הנוכחים בפגישות אלה. כן מן הראוי לבחון את תוכן פגישתו של התובע עם ד"ר הורושובסקי, הרופא שהפנה את התובע לבית החולים, לאחר שקיבל את תוצאות הבדיקה שהצביעה על הגידול בגופו של התובע. פגישת התובע עם ד"ר הורושובסקי: כאשר קיבל ד"ר הורושובסקי את תוצאות בדיקת ה- MRI והתברר כי קיים חשד לגידול בחוט השדרה הצווארי של התובע, הוא הפנה אותו בדחיפות למחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים. במכתב ההפנייה נאמר בין השאר כך: "... בבירור, חשד לתהליך מצר מקום בחוט השידרה צוארית. מבקש להפנות דחוף לבירור נוסף והמלצה לטיפול לד"ר הדני, מנהל נאורוכירורגיה, בתל השומר" (ת/1). התובע אמר בעדותו כי ד"ר הורושובסקי לא אמר לו, כי תוצאות בדיקת ה- MRI מצביעות על חשד לגידול בחוט השדרה. התובע אף טען, כי לא שאל את ד"ר הורושובסקי מה העלתה הבדיקה. וכך תאר התובע בעדותו את פגישתו עם ד"ר הורושובסקי: "עו"ד כספי: הוא מסר לך מה יש לך? תשובה: הוא כתב את זה, כתוב שם בשפה שלהם באנגלית, אני לא יודע באיזה שפה, לא הבנתי את זה" (ע' 8). ... "עו"ד גלס: ...כשהיית אצל הורושובסקי, הבאת לו את הצילום של ה- MRI? תשובה: כן. עו"ד גלס: ומה הוא אמר לך, שיש לך גידול בצוואר? תשובה: לא, שום דבר הוא לא אמר לי. עו"ד גלס: הוא לא אמר לך שום דבר? תשובה: הוא רשם פתק והוא אמר לי להמשך טיפול בנויורוכירורגיה. עו"ד גלס: פרופ' הורושובסקי לא אמר לך שיש לך גידול בצוואר ושאתה חייב לעבור ניתוח? תשובה: לא. ... עו"ד גלס:..אתה לא שאלת אותו, הרי כל אדם שרואה שחצי גוף אצלו, גורר רגל, יש לו חולשה ביד, ויש לו קשיים במתן שתן, לא שואל, ד"ר מה יש לי? תשובה: לא שאלתי אותו והוא לא אמר לי כלום. עו"ד גלס: לא שאלת אותו, לא היה אכפת לך מה יש לך? תשובה: לא שאלתי. מה זה לא היה איכפת לי?" (ע' 25-26). ... "עו"ד כספי: עשית את הבדיקות ומה הם אמרו לך אחרי זה, מה יש לך? תשובה: שום דבר. שאלה: לא נתנו לך אבחנה, שום דבר ספציפי? תשובה: לא." (ע’ 96-97). הפגישות עם פרופ' שקד: הפגישה הראשונה בין התובע לפרופ' שקד, נערכה במרפאת בית החולים, לשם הגיע התובע על פי הפנייתו של ד"ר הורושובסקי. לאחר הפגישה הראשונה עם פרופ' שקד, החליט התובע לגשת שנית לפרופ' שקד ביחד עם חברו, זאביק אגוזי. התובע קבע תור לביקור במרפאתו הפרטית של פרופ' שקד והגיע לפגישה עם חברו. הפגישה השלישית נערכה במשרדו של פרופ' שקד בבית החולים. התובע הוזמן לפגישה זו לאחר שנקבע מועד לביצוע הניתוח (התובע דחה מועד קודם) (ע' 13 ש' 2) והגיע אליה יחד עם אשתו ואחיו. התובע טען, כי בפגישתו הראשונה עם פרופ' שקד נאמר לו שהוא צריך לעבור ניתוח. פרט לכך לא נאמר לו דבר. לדבריו, פרופ' שקד לא אמר לו שקיים חשד כי הוא סובל מגידול והוא אף לא אמר לו באיזה איבר בגופו יש צורך לנתח. וכך תאר התובע את פגישתו הראשונה עם פרופ' שקד: "(הרופא)...התיישב, הסתכל עלי ככה בצורה כזאת, לקח דף נייר לבן נקי, רשם עליו ניתוח, הדגיש אותו, הוא כתב בשפה שלהם אני לא יודע בדיוק מה. הוא סיים ואמר לי אתה חייב לעבור ניתוח. אני באותו רגע קיבלתי כמו שאומרים פיק ברכיים. אמרתי לו מה זאת אומרת ניתוח וזה, מתי צריך לעשות את הניתוח, הוא אומר לי לך הביתה ישלחו לך הזמנה הביתה. בזה הסתיים העניין ויצאתי החוצה. הלכתי הביתה. שאלה: מה אמר לך באותה הזדמנות, או אם אמר לך ד"ר שקד אז אודות הניתוח? תשובה: שום כלום לא דיבר איתי" (ע’ 8-9). "שאלה: לך הוא לא אמר שיש גידול, כשנפגשת בפעם הראשונה עם פרופ' שקד? תשובה: לא, שום דבר, הוא רשם על דף נייר ריק ניתוח, הוא כתב בשפה שלהם את הדברים. שאלה: ואתה שאלת אותו מה יש לי? תשובה: לא. ... שאלה: לא מתקבל על הדעת שאדם שסובל מבעיה בעמוד השדרה לא שואל לא את הרופא הראשון, לא את הרופאים הקודמים שטיפלו בו, וגם לא את פרופ' שקד כשהוא בא אליו לפגישה הראשונה ומביא לו צילומים. אתה לא שואל אותו מה יש לי, ממה אני סובל? ... תשובה: הייתי בהלם כשהוא כתב ניתוח" (ע’ 29). "אמר ניתוח וזהו זה, לא הסביר לי איפה, הוא לא אמר לי מה צריך לעשות, לא שום דבר". (ע’ 34). "שאלה: הוא אמר לך שבניתוח הוא יצטרך להוציא את הגידול? ... תשובה: הוא לא דיבר איתי על זה. שאלה: לא דיבר אתך על זה? תשובה: לא. בית המשפט: בכלל לא? תשובה: לא" (ע' 50). פגישתו השניה של התובע עם פרופ' שקד התקיימה בנוכחות זאביק, ידיד קרוב של התובע (ע' 119). התובע אמר בעדותו כי לאחר הפגישה הראשונה עם פרופ' שקד, החליט לפנות לחברו, זאב אגוזי, ולבקשו לבוא עמו לפגישה נוספת עם הרופא במרפאתו הפרטית. "אז אולי באופן פרטי אני אקבל מידע יותר נורמלי, יותר טוב, יסביר לי שאני אבין מה מהות הניתוח". לדבריו, הגיעו השניים למרפאתו הפרטית של פרופ' שקד באיחור. פרופ' שקד עיין בצילומים ואמר כי לתובע גידול בעמוד השדרה. חברו שאל את הרופא אם מדובר בגידול ממאיר והרופא השיב שאיננו יודע. החבר שאל מה הסיכונים והרופא השיב שאם התובע לא ינותח תוך חודש ימים, הוא יהיה משותק. "שאלה: לפני כן, בשיחה הזאת עלה נושא של הסברים על אופן ביצוע הניתוח, תוצאות של הניתוח, סיבוכים בניתוח? תשובה: שום דבר, לא אמר לי שום דבר,לא אמר לי שזה מסוכן ולא שום דבר" (ע' 12). בתשובה לשאלה בחקירה נגדית, העיד התובע כי אמר לפרופ' שקד שיש לו התחייבויות בעבודה אך הרופא השיב שתוך שבועיים מהניתוח, יוכל התובע לחזור לעבודה. "אמרתי לו אני השארתי עבודה, אני התחייבתי לאנשים וכל זה, אז הוא אמר לי אחרי הניתוח תוך שבועיים יכול להיות שתלך לעבודה" (ע' 45 וכן ראו ע' 14). חברו של התובע, זאב אגוזי, אמר בעדותו כי הרופא היה חסר סבלנות. העד שאל את פרופ' שקד אם מדובר בגידול והרופא השיב בחיוב. העד שאל אם זה גידול ממאיר או שפיר ופרופ' שקד השיב כי איננו יודע עדיין. החבר אמר לרופא שמדובר בעובד כפיים והרופא השיב שאם התובע לא ינותח תוך חודש ימים, הוא יהיה משותק. החבר אמר כי פרופ' שקד לא אמר מילה לגבי סיכונים אפשריים כתוצאה מהניתוח. לפגישה השלישית עם פרופ' שקד הגיע התובע יחד עם אשתו ואחיו. הפגישה נערכה במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים. התובע אמר בעדותו כי בפגישה זו שאל אחיו את הרופא לפשר מחלת התובע והרופא הסביר כי מדובר בגידול בחוט השדרה. האח שאל אם ניתן לערוך לתובע ביופסיה והרופא השיב בשלילה. אשת התובע שאלה אם פרופ' שקד ביצע ניתוחים מסוג זה בעבר והוא השיב בחיוב. לטענתם, הם ביקשו להיפגש עם אחד המנותחים אך הרופא סרב באומרו כי "הזמן מאוד קצר ואי אפשר להיפגש איתם". "שאלה: הוא דיבר על תוצאות של ניתוחים כאלה שהוא ביצע בעבר? תשובה: לא. שאלה: הבנתי. האם באותה פגישה עלה הנושא של אופי ביצוע הניתוח, של סיכונים שכרוכים בניתוח? תשובה: לא, הוא לא דיבר איתי על זה. שאלה: מה הבנת מהפגישה הזאת עם פרופ' שקד? תשובה: עוד פעם, זה מה שהוא אמר לי, שחייבים לעבור את הניתוח וכמה שיותר מהר, והוא קבע לי תאריך לעניין של שבועיים מאותו יום. שאלה: שאלתם אותו על נושא ההחלמה מהניתוח? תשובה: סליחה? שאלה: עלה נושא ההחלמה מהניתוח? תשובה:אמרתי לו אני בנאדם שיש לי עסק ויש לי לקוחות ועבודות בחוץ וכו', אז הוא אמר לי אין בעיה, תוך שבועיים תוכל לחזור לעבודה" (ע' 13- 14) (וכן ראה ע' 45). גרסתם של האח והאישה הייתה זהה לזו של התובע. מדברי האח עלה שפרופ' שקד ערך תרשים והסביר להם באמצעותו את מהלך הניתוח. כשנתבקש האח לפרט את ההסבר שנתן הרופא על פי התרשים, השיב: "הוא הוציא תרשים, מה שהבנו, מה שהוא הסביר לנו זה שהוא פותח בצוואר, מנתח וסוגר" (ע’ 122) . בחקירה נגדית אמר האח: "הוא הראה לי תרשים כמו מפה אילמת של ילדים, אני יודע מה זה?" (ע' 139). האישה אמרה לגבי התרשים: "הוא צייר לנו איזשהו שרטוט קטן על עמוד השדרה והסבר מאוד קל, לא ממש ברור לגבי מה הוא הולך לעשות. זאת אומרת, לי הרבה זה לא נתן, ההסבר שלו" (ע' 144). האח טען כי פרופ' שקד אמר להם, שאין סכנה בניתוח ושהתובע יחזור לעבודה תוך שבוע שבועיים. האישה אמרה אף היא כי הרופא אמר שהתובע יוכל לחזור לעבודה תוך שבוע שבועיים. לדבריה היא שאלה את פרופ' שקד לגבי הסיכונים בניתוח, אך היא לא זכרה אם פרופ' שקד השיב לה על שאלה זו. וכך אמר האח: "הוא אמר לו שזה עניין של שבוע שבועיים מקסימום" (ע' 122). "אנחנו הבנו שזה ניתוח קל ותוך שבוע שבועיים הוא חוזר לעבודה" (ע’ 123). "שאלה: שאלת אותו ד"ר, האם הניתוח הזה ישפר את מצבו של אחי, אתה שאלת את ד"ר שקד? תשובה: כן, והוא אמר שתוך שבוע שבועיים הוא קם על הרגליים. שאלה: הוא קם על הרגליים, שאלת אותו שזה ישפר את מצבו? תשובה: כן שאלה: שאלת אותו, ד"ר, האם אין סכנה בניתוח הזה? תשובה: הוא אמר שאין סכנה. שאלה: הוא אמר שאין סכנה בניתוח הזה? תשובה: כן" (ע' 131). כאשר נשאל האח בחקירה נגדית מה היה מצבו של אחיו לפני הניתוח, השיב שמצבו היה טוב. "שאלה: אתה ידעת שאחיך מה מצב בריאותו היה לפני הניתוח? תשובה: ששון מצב בריאותו היה תקין, אבל הוא בסך הכל התלונן כשהוא עובר מהכביש למדרכה לפעמים הרגל שלו נתקלת במדרכה. בית המשפט: מה הוא התלונן? תשובה: שהרגל שלו עצלה, לפעמים היא נתקלת במדרכה. שאלה: זה כל מה שהיה לו? תשובה: כן שאלה: כל השאר היה בסדר? תשובה: כן שאלה: הוא גרר רגל? תשובה: לא שאלה: הוא לא גרר רגל? תשובה: מה זאת אומרת גרר, סליחה, הוא הלך רגיל, הכל בסדר. שאלה: הוא לא גרר רגל? תשובה: לא היה לו שום דבר. שאלה: אתה לא יודע. תשובה: לא היה לו. שאלה: ועם היד היתה לו איזושהי בעיה, יד ימין? תשובה: לא שאני יודע. (ע' 125-124). הפגישה עם ד"ר יורי גסקין: ד"ר יורי גסקין החתים את התובע ביום 20.7.95 על טופס ההסכמה לניתוח (ת/6). באותו מועד היה ד"ר יורי גסקין רופא המתמחה מזה כשנתיים וחצי במחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים "שיבא". וכך תאר התובע בחקירה ראשית את פגישתו עם הרופא: "...הוא שאל אותי שאלות רגילות, כמה זמן סבלתי מחולשה ביד וברגל, אם אני עובד, כל מיני שאלות רגילות, אם אני רגיש לתרופות, דברים מהסוג הזה. שאלה: ואז מה? תשובה: זהו, גמרנו והלכתי הביתה. חזרתי בחזרה ביום ראשון בערב. קיבלו אותי למחלקה, ביום שני בבוקר נכנסתי לניתוח (ע' 15-16). ד"ר גסקין אמר בעדותו (ע’ 478) כי פגש את התובע בחדר המשמש במחלקה כחדר קבלה. החדר יועד במקור לשמש כחדר אוכל, אך הואיל והחולים במחלקה זו אוכלים במיטה, משמש המקום כחדר קבלה. העד פירט את ההסבר אותו הוא נוהג לומר לכל חולה לפני החתמתו על טופס ההסכמה לניתוח. הסבר זה כולל את הסיבה לניתוח, תהליך הניתוח, הסיכונים כתוצאה מהניתוח ומההרדמה שעלולים להתבטא, במקרה של התובע, אף בשיתוק. העד אמר כי איננו יכול לזכור את פרטי המעמד בו החתים את התובע על טופס ההסכמה מכיוון שחלפו שנים ומדובר במעמד שיגרתי מבחינתו. פרופ' שקד אמר בעדותו כי הוא נוהג להסביר לכל חולה, איזה סוג ניתוח הוא עומד לעבור ומהם הסיכונים בניתוח. נוהג זה היה מוקפד במיוחד, כשמדובר בניתוחים נדירים ומסובכים. "כשיש ניתוחים מאוד מסובכים, כגון גידולים, כגון ניתוחים שהסיכוי לסיבוך הוא יותר גדול, אז בכל המקרים אני מפרט את זה. ניתוח של גידול בתוך חוט השדרה זה למעשה ניתוח שמבחינתנו הוא הניתוח, אנחנו מתייחסים אל זה בחרדת קודש ממש, כי זה ניתוח מאוד מאוד נדיר, מאוד מסובך, ועם אחוז סיבוכים בעולם וגם אצלנו, למרות שהניסיון שלנו הוא טוב בסוג הזה של הניתוחים, הוא יחסית גבוה והנקודה הקריטית היא שהסיבוך הרבה פעמים יכול להסתיים בשיתוק...לכן אני זוכר שהסברתי ופירטתי את כל האפשרויות שקיימות, אבל לא יעלה על הדעת, אני לא יודע, זה כמו בעל חיים לא כשר בבית המקדש, לא להסביר לחולה שעומד בפני ניתוח כזה, בפני מה הוא עומד. זה דבר אחד. דבר שני, היות והיו שתיים או שלוש או ארבע פגישות, אז בודאי שהייתה יותר מהזדמנות אחת להסביר...זה מעיד על כך שאני הייתה לי מוטיבציה לתאר את הדברים בצורה יותר מפורטת ויותר ציורית, כדי שאולי יבינו במה המדובר, כי יש פה סיטואציה מאוד מיוחדת. הניתוחים התוך שדרתיים יכולים להיות לפעמים יחסית פשוטים, מפני שזה כמו איזשהו לחמנייה שיש בה נקניק שאפשר לשלוף אותו, וגם דורש מיומנות וידע ומחשוב וכו' וכו', ויש את הגידולים שלרוע המזל היה למר קדושי, שהם משתרגים בתוך חוט השדרה, ולמעשה אין שום אפשרות להוציא אותם באופן רדיקלי, אלא מטרת הניתוח היא רק ליצור הקלה, לשחרר לחץ, והם ניתוחים גם יותר מסוכנים, מפני שאין כמעט אפשרות מעשית בהרבה מקרים להבדיל בין הרקמה התקינה לבין הרקמה הנורמאלית. אני רוצה להעיר עוד הערה, מר קדושי הוא אדם מן הישוב, כמו כן גם המשפחה שלו, נפגש איתי מספר פעמים, דחה את הניתוח, היה לו את כל הזמן שבעולם לשאול, לברר, לחזור אלי עוד פעם ועוד פעם (ע' 509-508). ... אז ככה שאני לא רואה שום אפשרות שמר קדושי לא הבין, לא ידע לקראת מה הוא הולך, או שמאיזו סיבה שאני לא יכול אפילו לחשוב עליה, היה לי איזשהו ענין לא להגיד לו ולא להסביר לו ולא לפרט בפניו את כל הדברים האלה. "(510-511). פרופ' שקד אמר כי לא יתכן שהוא לא אמר לתובע שיש סיכון שהתובע יישאר משותק לאחר הניתוח. זאת משום שמדובר בניתוח שבו אחוז הסיכונים הללו גבוה ומגיע, הן בעולם והן בארץ, לכ- 15%. פרופ' שקד הכחיש את הטענה לפיה אמר לתובע כי אם לא ינותח אזי תוך שבועיים הוא יהיה משותק. ראשית, מכיוון שאין זה נכון ושנית, מכיוון שאין לו כל סיבה להלך אימים על התובע ולומר לו זאת. פרופ' שקד גם הכחיש את הטענה לפיה אמר לתובע שכבר לאחר שבוע שבועיים יוכל לחזור לעבודתו. "זה פשוט לא יכול לקרות דבר כזה, זה צסנריו שלא קיים...אם הכל הולך בסדר, אז זה תקופת החלמה, ושיקום, ואחר כך בכל מקרה הולכים לשיקום, כי הוא בא כבר עם נזק נוירולוגי די קשה, וההתאוששות היא איטית, ועובד עבודת כפיים, יש לו חולשה ביד אחת, זה פשוט "does not make sense", זה דבר שהוא לחלוטין לא...גם אם הניתוח היה עובד בצורה האופטימלית, מצבו היה הרבה יותר גרוע, שלא לדבר על זה שהניתוח גם יכול היה לעשות נזק נוסף, חוץ מהנזק שכרוך בחדירה לחוט השדרה. ככה שזה תהליך של חצי שנה, שלושת רבעי שנה עד שבן אדם בכלל חוזר ל"סקוור 1" ויכול להתחיל לחשוב על עבודה ועל דברים מהסוג הזה. אז לומר למישהו שתוך שבועיים יכול לחזור לעבודה, זה לא עולה בקנה אחד לא עם רפואה, לא עם הגיון, לא עם שום דבר" (ע' 531-532). פרופ' שקד אמר, כי הניסיון שנרכש בארץ בביצוע הניתוחים הנדונים הוא מספק, ולכן לא הציע לתובע לעבור את הניתוח בחוץ לארץ. הערכת העדויות וההכרעה בשאלת ההסבר בדבר הסיכונים הטמונים בניתוח ההכרעה בשאלה, אילו דברים הוחלפו בין התובע וקרוביו ובין פרופ' שקד, בשלוש הפגישות שהיו ביניהם לפני הניתוח, איננה קלה. הרופא לא רשם את הדברים, אלא הסתפק בהסברים בעל-פה ובחתימת התובע על טופס ההסכמה (ת/6). טופס זה נוסח על פי תקנות בריאות העם (טופסי הסכמה), תשמ"ד-1984, שהותקנו מכוח פקודת בריאות העם, 1940, והיו באותה עת בתוקף. בטופס נרשם, בין השאר, כי התובע קיבל הסבר מפורט בעל-פה על הצורך בניתוח "לרבות הסיכויים והסיכונים". על אף שזקפתי לחובת הרופא את אי רישום הדברים, הגעתי למסקנה כי גרסת ההגנה משכנעת מגרסת התביעה. להלן אפרט את נימוקי: גרסת עדי התביעה עשתה רושם של גרסה מוכנה ומתואמת. נוצר הרושם שהעדים למדו את הגרסה ודקלמו אותה. לגרסתם, כל אחד מהם שאל את הרופא שאלה אחת או שתיים. תיאורם את תוכן הפגישות היה דל ומצומצם. התובע, למשל, אמר כי אשתו שאלה את הרופא שאלה אחת בלבד (ע' 64). עדותו לא נמסרה באופן שוטף אלא נצמדה לשאלות ונשמעה מאולצת (ראו למשל ע' 19). מדברי העדים עלה, כי האח התמקד בשאלה אם ניתן לבצע ביופסיה והאישה בשאלה, אם ביצע הרופא בעבר ניתוחים מסוג זה ואם ניתן להיפגש עם אחד החולים. תמוה בעיני שאישה הממעיטה בשאלות ואשר לא מבקשת לברר מהם סיכוני הניתוח, תבחר להתמקד דווקא בשאלה, אם ביצע הרופא ניתוחים כאלה בעבר ואם ניתן להיפגש עם אחד המנותחים. בהקשר זה מן הראוי לציין, כי הרופא לא עומת בעדותו עם טענת האישה כי שאלה אותו שאלה זו וכי השיב לה בשלילה. אשר לחבר, הרי שהתרשמתי כי הוא מבקש לעזור לתובע וזאת גם במחיר הפרזה בדבריו. יתרה מזו, החבר השתתף בפגישה אחת מתוך שלוש. לדברי הרופא, עיקר ההסבר ניתן לתובע בפגישה הראשונה. לכן, אפילו נקבל את דברי החבר - ואין אני קובעת זאת - הרי שאין בכך כדי ללמד על מכלול ההסברים שניתנו לתובע לפני הניתוח. עדויות התביעה עשו רושם מגמתי. האח ניסה להפחית ממשקל התרשים שערך הרופא כדי להסביר להם את מהלך הניתוח וטען כי מדובר ב"מפה אילמת". גם האישה לא נתנה משקל לדבר וציינה כי מדובר ב"שרטוט קטן" ו"הסבר מאוד קל". האח טען שהרופא אף לא אמר להם שהניתוח יבוצע בעמוד השדרה אלא רק הזכיר את הצוואר: "הוא לא דיבר לא על עמוד השדרה, לא על חוט השדרה, לא על שום דבר" (ע' 122). האישה, לעומת זאת, אישרה אמנם שהרופא ציין כי מדובר בניתוח בעמוד השדרה, אך טענה שההסבר לא היה ברור. האח טען שהתובע כלל לא גרר רגל עובר לניתוח: "הוא הלך רגיל, הכל בסדר" (ע’ 125). הוא לא הסס להפריז ולטעון זאת, חרף העובדה שלא הייתה מחלוקת כי במשך שנים גרר התובע את רגלו הימנית וחש חולשה בפלג גופו הימני כולל יד ימין. התובע, האח והאישה טענו כי הרופא אמר שכעבור שבוע - שבועיים ממועד הניתוח, יוכל התובע לחזור לעבודה. "הוא אמר לו שזה עניין של שבוע שבועיים מקסימום" (ע' 122). "אנחנו הבנו שזה ניתוח קל ותוך שבוע שבועיים הוא חוזר לעבודה" (ע123). טענה זו איננה סבירה. הכל מסכימים כי הניתוח הנדון מצריך תקופת שיקום והחלמה ארוכה יחסית. לכן, אין זה סביר שהרופא יאמר לתובע כי יחלים תוך תקופה כה קצרה. העובדה שהתובע כינס את כל אחיו לבית ההורים כדי להודיע להם כי עומד הוא לעבור ניתוח, אף היא איננה מתיישבת עם הטענה שנאמר לתובע כי מדובר בניתוח קל שמחלימים ממנו תוך שבוע שבועיים. תאור פגישתו של התובע עם ד"ר הורושובסקי היה, למצער, תמוה. אין זה סביר שד"ר הורושובסקי יקבל מידי התובע את תוצאת בדיקת ה- MRI, שהעלתה כי לתובע גידול בחוט השדרה, ולא יאמר לתובע דבר באשר לתוצאות הבדיקה. אין זה גם סביר שהתובע, אדם מן הישוב שסיים שמונה שנות לימוד, לא ישאל את ד"ר הורושובסקי מה העלתה הבדיקה ומדוע הוא מופנה בדחיפות למנהל המחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים. גרסתו של התובע, לפיה שני הרופאים לא מסרו לו מידע, ד"ר הורושובסקי לא אמר לו מה העלתה הבדיקה ופרופ' שקד לא נתן לו כל הסבר באשר לניתוח וסיכוניו, מעוררת תמיהה. אין להוציא מכלל אפשרות שהתובע, שהיה נסער מהמידע שקיבל באשר למצבו הרפואי, וקיבל כדבריו "פיק ברכיים", לא זכר את פרטי שיחותיו עם הרופאים. כן אין לשלול שגם האישה, שסיימה בית ספר תיכון ועובדת כמזכירה בבית ספר, הייתה נרגשת ומתוחה. לפיכך לא זכרה את פרטי שיחתה עם הרופא. הנחה זו מתיישבת עם עדותה לפיה אין היא זוכרת את הסברי הרופא על מהלך הניתוח. "אני לא זוכרת, הוא הסביר משהו...אני לא זוכרת מה הוא הסביר...הוא הסביר, אני זוכרת את התרשים הזה שהוא עשה, שהיה דבר כזה, אבל אני לא זוכרת מה הוא אמר לגבי הניתוח. מה שהוא הסביר זה היה מה הוא הולך לעשות"(ע' 163). לדברי האישה, היא שאלה את הרופא מהם הסיכונים בניתוח, אך לא זכרה שהוא השיב לה בנושא: "לא זכור לי שהוא ענה על השאלה הזאת" (ע' 160). העובדה שנתקיימו שלוש פגישות עם הרופא, תומכת בגרסה ההגנה לפיה נתן הרופא לתובע את ההסברים הדרושים. אין מדובר בפגישה אחת בלבד, אלא בשלוש פגישות נפרדות, שנועדו לקבלת הסברים מהרופא. בכל הפגישות נכח התובע. בפגישה השנייה, כשהוא מלווה בחברו, ובפגישה השלישית, בבני משפחתו. כמו כן, העובדה שהרופא מצא לנכון לשרטט על דף נייר, בפגישתו עם התובע וקרוביו, את מהלך הניתוח, אף היא תומכת בגרסת ההגנה. תיאור זה איננו אופייני לרופא קצר רוח שאיננו נותן הסברים לחולה, כפי שהציגוהו עדי התביעה. קל וחומר כשמדובר בחולה הסובל מגידול בחוט השדרה העומד לעבור ניתוח נדיר שעלול להותירו משותק בגפיו. מהטעמים המפורטים לעיל, אני מעדיפה את גרסת ההגנה על פני גרסת התביעה. על פי גרסה זו, ניתנו לתובע הסברים בדבר הגידול, מיקומו, הצורך לנתחו וכן הסיכונים הטמונים בניתוח לעומת ההימנעות ממנו. פרופ' שקד אמנם לא זכר את המילים המדויקות אותן אמר לתובע, אך הוא הדגיש, כי הוא נוהג תמיד לפרט לפני החולה את הסיכונים הכרוכים בניתוח, במיוחד כשמדובר בניתוח נדיר שהסיכוי להישאר לאחריו משותק בגפים, הוא גבוה (15%). פרופ' שקד חזר וטען כי לא יתכן שהוא נמנע מלומר זאת לתובע. יש לזכור כי מדובר במצב שאיננו קל. אין מחלוקת כי על הרופא למסור לחולה את כל המידע הרלוונטי, ובכללו הסכנות הכרוכות בניתוח. עם זאת, עליו להימנע מפירוט מוגזם, המחדיר חרדה מיותרת בלב החולה ועלול להביאו לסרב לניתוח שיכול להצילו. למען הבהירות מן הראוי לציין, כי כיום, על פי סעיף 14 לחוק זכויות החולה, התשנ"ו-1996, על ההסכמה מדעת להינתן במסמך בכתב, שיכלול את תמצית ההסבר שניתן למטופל. טופס ההסכמה (ת/6) עליו חתם התובע, הוא כללי מדי ואיננו עונה על דרישת החוק כיום. כאשר קיים סיכון של 15% לשיתוק בגפים כתוצאה מהניתוח, צריכה עובדה זו להיכלל בתמצית ההסבר בכתב. נסיונו הרפואי של פרופ' שקד עובר לניתוח לטענת התביעה, עובר לניתוח בשנת 1995, ניסיונו של פרופ' שקד בביצוע ניתוחים תוך-שדרתיים, היה דל. לכן, היה על פרופ' שקד לומר זאת לתובע ולהציע לו לבצע את הניתוח בחו"ל, אצל מנתח בעל ניסיון רב בביצוע ניתוחים להוצאת גידולים מחוט השדרה. לתמיכה בטענה זו, העידה התביעה את ד"ר אוריאל וולד והגישה חוות דעת מטעמו (ת/13, ת/14). . בחוות דעתו (ת/13) ציין ד"ר וולד, כי עדיף לבצע ניתוח מן הסוג הנדון, במרכז יעודי בחו"ל. במרכז כזה, קיים ניסיון מצטבר של הצוות המנתח וכן ציוד ניטור תוך ניתוחי המאפשר הגנה מיטבית על הרקמה העצבית תוך כדי הניתוח. חוות הדעת מרחיבה בתיאור סוגי הציוד האמור ובכלל זה ניטור פוטנציאלים מעוררים תחושתיים ותנועתיים ובסיומה מציינת כי כל אלה חיוניים להצלחת הניתוח. ד"ר וולד מציין, כי מהחומר שהוגש לעיונו, לא עולה, כי פרופ' שקד השתמש בציוד האמור. "הצרכים הניטוריים והעזרים המכשיריים לביצוע הניתוח, שנסקרו ...(בחוות הדעת), חיוניים כל אחד לחוד וכולם כאחד לאפשר סיכוי טוב יותר להצלחת ניתוחים מורכבים אלה ולמזעור הנזק הנוירולוגי שבעקבותיו. החומר הרפואי שהועמד לרשותי לצורך הכנת חוות הדעת איננו כולל מידע באשר לשימוש בעזרי ניטור ובמכשור במהלך ההתערבות הניתוחית". בחוות דעת משלימה (ת14), מציין ד"ר וולד מחקרים רפואיים של שלושה מומחים בעלי שם בחו"ל שניתחו עשרות ניתוחים תוך שדרתיים. לדעתו, ניסיונו של פרופ' שקד, במועד הרלוונטי, בניתוחים אינטרה מדולרים, לא התקרב כלל ועיקר לניסיונם של מומחים בעלי שם מחו"ל. לכן, לדעת ד"ר וולד, חייב היה פרופ' שקד להציע לתובע לבצע את הניתוח אצל מנתח מנוסה בניתוחים מהסוג הנדון או למצער להציג לפניו את ניסיונו בהשוואה לזה של מנתחים מובילים בעולם שצברו ניסיון רב יותר. בית החולים חולק על דעתו של ד"ר וולד. לטענת ההגנה, היה לפרופ' שקד, בעת ביצוע הניתוח בתובע, ניסיון רב בניתוחים להוצאת גידולים מעמוד השדרה. לכן, לא היה עליו לפרט בפני התובע את ניסיונו המקצועי בביצוע ניתוחים מן הסוג הנדון ולהפנותו למומחה בעל שם עולמי בחו"ל. פרופ' שקד עוסק ברפואה משנת 1966. הוא התמחה בניתוחי מוח ועמוד שדרה ומשנת 1983 התמקד בניתוחי עמוד שדרה. הוא שימש במשך 21 שנים כמנהל היחידה לניתוחי עמוד שדרה בבית החולים "שיבא". כן שימש כסגן מנהל המחלקה הנוירוכירורגית בבית החולים". לתמיכה בעמדת ההגנה, העיד בית החולים והגיש חוות דעת מאת פרופ' צבי רפפורט, מנהל מחלקה נוירוכירורגית במרכז הרפואי ע"ש רבין. לדבריו, הגידול הנדון הוא גידול יחסית נדיר, אשר מנותח במרכזים אקדמיים בעולם, בידי נוירוכירורגים בעלי ניסיון דומה לזה שהיה בעת ביצוע הניתוח לפרופ' שקד. ניסיונם המקצועי של מנתחים אלה, עומד על כחמישה עד חמישה-עשר ניתוחים תוך שדרתיים שהם יחסית נדירים, וכן ניסיון בביצוע ניתוחים אחרים, כגון ניתוחי מוח, אשר מתבצעים בטכניקה דומה לזו הנדרשת בניתוחים אינטרה מדולריים. "מדובר כאן על גידול יחסית נדיר, בכל זאת מנותחים ברוב המדינות בעולם במרכזים אקדמיים נוירוכירורגיים. המנתחים מרגישים נוח לתקוף את המקרה הזה למרות שאין להם סריות של עשרות מקרים אלא רק 5, 10, 15 מקרים. ..הסיבה שהם מרגישים נוח בזה להציע את הניתוחים האלה לחולים שלהם זה שיש להם ניסיון עשיר במקרו נוירוכירורגיה, והטכניקה שדרושה להוציא אסטרוציטומה מחוט השדרה, נתמכת בניסיון להוציא את הגידולים במוח שהמספרים הם הרבה יותר רחבים. לכן, אם יש למישהו עם ניסיון מיקרו כירורגי עשיר, ועניין מיוחד במחלות של עמוד השדרה, אז הוא לדעתי נראה איש מתאים לעשות את הניתוחים האלה" (ע’ 331-332). "לנוירוכירורג שמתמודד עם ניתוחים מורכבים של כלי דם וגידולים ע"י גזע המוח ועצבים קרניאלים אין קושי להשתמש במומחיותו המיקרוכירורגית לכרות גידולים תוך-שדרתיים. המדיניות בארץ היא שניתוחים אלו מבוצעים ברוב המחלקות הנוירוכירורגיות האקדמיות, ע"י או בהשגחה של רופאים עם ניסיון מיקרוכירורגי. פרופ' שקד היה הנוירוכירורג הראשון בארץ ומהראשונים בעולם שהתמחה ספציפית בניתוחים נוירוכירורגיים של עמוד השדרה. יש לו ניסיון רב בכריתת גידולים שידרתיים" (חוות דעת נ/14) וכן ראו, לעניין ניסיונו של פרופ' שקד, ע’ 417, ש' 18-20). לדברי פרופ' רפפורט, גידול מסוג אסטרוציטומה, ממנו סבל התובע, הוא בגדר מחלה נדירה. הספרות המקצועית בנושא מלמדת, כי גם "בסדרות הגדולות ביותר בעולם, אין יותר מכמה עשרות מקרים של "אסטרוציטומה תוך-שדרתית" אצל מנתח אחד. "הגישה הניתוחית כיום נגזרת מהניסיון המצטבר אשר מופיע בספרות...הטכניקה הניתוחית היא יחסית קלה עבור נוירוכירורג עם ניסיון מיקרוכירורגי. לאחר כעשור של ניתוחים אינטרה מדולרים וניסיון עשיר בניתוחים מיקרוכירורגים וניתוחי עמוד השדרה, פרופ' שקד אינו נופל מרוב הנוירוכירורגים בעולם שמטפלים בגידולים תוך-שדרתיים". (נ/15) (וכן ראה ע’ 375-376, 379 ). לדעת פרופ' רפפורט, היה לפרופ' שקד ניסיון מתאים לביצוע הניתוח והוא נהג כראוי כשהציע לתובע לבצע את הניתוח. פרופ' רפפורט עבד במחיצתו של פרופ' שקד במשך שלוש שנים, משנת 1980 עד 1983 (ע’ 340). "היה מדובר אז בשנים האלה שפרופ' שקד הוא האיש שעושה את הניתוחים האלה בתל השומר" (ע’ 343). פרופ' רפפורט ידע שפרופ' שקד מבצע ניתוחים אינטרה מדולריים גם לאחר מכן ואף ראה חולים שנותחו על ידו: "אני ראיתי מקרים שד"ר שקד ניתח בתחום הזה עם תוצאות טובות. אני מכיר את הניסיון שלו במיקרו כירורגיה בכלל. את העניין המיוחד שלו בניתוחים של עמוד השדרה, ולכן כששמתי את השלושה דברים ביחד לא היה לי ספק שאנחנו מדברים באיש ראוי לעשות את הניתוחים האלה בארץ" (ע’ 341-342) (וכן ראו ע’ 355). פרופ' רפפורט סבור, כי לא היה כל מקום שפרופ' שקד יאמר לתובע שיש בעולם מומחים בעלי ניסיון רב יותר, מכיוון שתוצאות הניתוחים הנדונים שבוצעו בידי מומחים בארץ, אינן שונות מאלה של מרכזים אחרים בעולם. "כשהסטטיסטיקה האישית או המחלקתית היא טובה והיא לא שונה בצורה מהותית ממה שמקובל בעולם, זה לא נכון אז להגיד לחולה תסתכל בסין יש מישהו עם סדרה מאוד מאוד גדולה" (ע’ 335) (וכן ראו ע’ 336-338). לדעת פרופ' רפפורט, פרופ' שקד השתמש בציוד הדרוש לביצוע הניתוח. אשר לניטור שפורט בחוות דעתו של ד"ר וולד, הרי שלדעת פרופ' רפפורט, לא הייתה חובה על פרופ' שקד להשתמש בו. שיטת הניטור התחושתי בגידולים תוך-שדרתיים, איננה בטוחה ונטולת בעיות. אשר לניטור המוטורי, הרי שזה לא היה ידוע בשנת 1995 וגם כיום, אין הוא מקובל כ- standard of care מוסכם (נ/14). הערכת העדויות וההכרעה בשאלת ניסיונו המקצועי של פרופ' שקד אני סבורה כי יש להעדיף את חוות דעתו ועדותו של פרופ' רפפורט על פני חוות דעתו ועדותו של ד"ר וולד. התרשמתי כי עדותו של פרופ' רפפורט הייתה מאוזנת ותשובותיו משכנעות ובהירות. לעומת זאת, חוות דעתו של ד"ר וולד, הייתה כללית ובלתי מדויקת. כך לדוגמה, כדי לתמוך בגרסתו, לפיה הניסיון שרכשו המומחים בחו"ל הביא לתוצאות טובות יותר, הזכיר ד"ר וולד בחוות דעתו, מאמרים המתייחסים לשלושה מומחים בעלי שם בחו"ל, שניתחו עשרות גידולים אינטרה מדולרים עם תוצאות טובות. פרופ' רפפורט סקר את המאמרים שפורטו בחוות דעתו של ד"ר וולד ואמר כי הם אינם עולים בקנה אחד עם מסקנתו של ד"ר וולד. המקרים שצוינו על ידי ד"ר וולד, כללו גידולים אצל ילדים וגידולים מסוג שונה מזה שהיה לתובע. לכן, לא ניתן היה לערוך השוואה בין הניתוח שבוצע בתובע ובין תוצאות הניתוחים שנערכו על ידי המומחים האמורים. "ד"ר ולד מבסס את הטיעונים שלו על קריאה סלקטיבית של הספרות. יש להבדיל בין כריתה של גידול אסטרוציטומה תוך-שדרתית וגידול אפנדימומה, שמבוססת על טכניקה אחרת. מדובר על שני סוגי גידול השכיחים ביותר בתוך חוט השדרה. האסטרוציטומה אצל מבוגרים, אינה ניתנת בדרך כלל לכריתה רדיקלית לעומת האפנדימומה שבדרך כלל ניתן להפריד מהרקמה העצבית. בנוסף, יש להבדיל בין ילדים ומבוגרים כאשר מדובר באסטרוציטומה תוך שדרתית. אצל ילדים גם גידול אסטרוציטומה יכול לעבור כריתה יחסית רדיקאלית" ... "עובדות אלה סותרות את הגרסה של ד"ר וולד שמדובר במחלה שפירה אשר ניתן לרפא על ידי ניתוח בידיים מנוסות עם תחלואה מינימלית" (חוות דעת נ/15). בחקירתו הנגדית, אישר למעשה ד"ר וולד את טענת פרופ' רפפורט לפיה יש לאבחן את המקרים הנדונים מזה של התובע והשיב כי ”הפרוגנוזה בילדים טובה יותר" וכי "יש הבדלים בין ילדים ומבוגרים גם במהלך וגם בהתנהגות הגידול" (ע’ 240). עדותו של פרופ' רפפורט מלמדת כי ניתוח תוך שדרתי הוא ניתוח נדיר ולכן, מרבית המומחים במרכזים רפואיים בעולם ובארץ המבצעים ניתוחים אלה, לא ביצעו ניתוחים רבים מסוג זה. שלושת המומחים בעלי השם מחו"ל, שצוינו בחוות דעתו של ד"ר וולד, ביצעו אמנם עשרות ניתוחים כאלה, אך מומחים בעלי ניסיון כזה הם נדירים. ברגיל, מנתחים המבצעים ניתוחים אלה בארץ ובעולם, הם בעלי ניסיון דומה לזה שהיה לפרופ' שקד בעת ביצוע הניתוח. ניסיונם של המומחים אינו נמדד לפי מספר הניתוחים שביצעו בגידולים מסוג אסטרוציטומה דווקא, אלא הוא נרכש מביצוע ניתוחי מוח וניתוחים מיקרו נוירוכירורגיים אחרים בהם הטכניקה הניתוחית דומה. מדובר אמנם בניתוח מסוכן, אך בטכניקה ניתוחית המוכרת לנוירוכירורגים העוסקים במיקרוכירורגיה. אחוז ההצלחות בניתוחים מסוג זה בארץ, דומה לזה של מרכזים רפואיים בעולם. לכן, אין מקום להפנות את החולים לביצוע הניתוח בחו"ל. פרופ' שקד ביצע עד שנת 1995, בין אחד-עשר לעשרים ניתוחים אינטרה מדולריים מהם כארבעה ניתוחים להוצאת גידול אסטרוציטומה (ע’ 582, 604). כמו כן ביצע פרופ' שקד ניתוחי מוח רבים המצריכים טכניקה ניתוחית דומה. ניסיון זה תואם לניסיונם של מומחים במרכזים רפואיים אקדמיים בעולם המבצעים ניתוחים אלה. לכן, היה לפרופ' שקד הניסיון הדרוש לביצוע הניתוח ולא הייתה מוטלת עליו חובה לפרט לתובע את ניסיונו ולהפנותו לביצוע הניתוח במרכזים רפואיים בחו"ל. אינני מקבלת את טענת התביעה לפיה פרופ' שקד לא ביצע ניתוחי מוח במשך שנים עובר לניתוח ולכן אין לו הניסיון הדרוש לביצוע הניתוח. פרופ' שקד העיד כי הוא רופא משנת 1966 כאשר ההתמחות הראשית שלו היא בניתוחי מוח ועמוד שדרה. משנת 1983 התרכז פרופ' שקד בביצוע ניתוחי עמוד שדרה והמשיך גם בביצוע ניתוחי מוח (ע’ 497). פרופ' שקד הקים את היחידה לניתוחי עמוד שדרה בבית חולים ע"ש שיבא, ביצע אלפי ניתוחים ועמד בראשה במשך 21 שנים. במשך תקופה ארוכה, היה זה המקום היחיד בארץ שהתמקד בכירורגיה של עמוד וחוט שדרה. "ב-1995 המקרה של מר קדושי היה מקרה שגרתי, לא בנאלי אבל שגרתי, ניתוח שאנחנו עתירי ניסיון בכמותו ובניתוחים דומים לו, ולא ראיתי שום סיבה בעותם לשלוח אותו לחו"ל, וגם היום בדיעבד עם כל הצער והכאב אני לא הייתי מפנה אותו לחו"ל "(ע’ 523). פרופ' שקד הסביר, כי הרישומים באשר למספר הניתוחים שביצע במהלך השנים אינם מלאים. הדבר נובע, בין היתר, מכך שחלקם בוצעו לפני שנים ובטרם נשמרו מרבית הנתונים במחשבים. (ע’ 502, 506). על יסוד האמור לעיל, אני קובעת כי לפרופ' שקד היה הניסיון הנדרש לביצוע הניתוח. לדעתי, כאשר לרופא יש ניסיון במידה הנדרשת לביצוע ניתוח או פעולה רפואית אחרת, לא מוטלת עליו החובה לפרט בפני החולה את ניסיונו המקצועי, אם לא נשאל על כך, ואין הוא חייב להפנות את החולה למרכז רפואי בחו"ל בעל ניסיון רב יותר. החובה לפרט את ניסיונו של הרופא, קמה כאשר אין לו די ניסיון לביצוע הניתוח ו/או כאשר הוא נשאל על ידי החולה, על ניסיונו המקצועי או ניסיונם של מומחים אחרים בארץ או בחו"ל . במקרים אלה על הרופא לפרט לחולה את ניסיונו המקצועי בתחום הנדון וכן את המידע שבידו באשר לניסיונם של מרכזים רפואיים מובילים בחו"ל המתמחים בנושא. (בעניין זה ראו גם ע’ 311, 336-337 וכן ע’ 586). הואיל ולפרופ' שקד היה הניסיון הנדרש לביצוע הניתוח, לא הייתה מוטלת עליו החובה לפרט מיוזמתו בפני התובע את ניסיונו המקצועי ואף לא להפנותו למרכזים רפואיים בחו"ל. סוף דבר הסכמת התובע לביצוע הניתוח התקבלה כדין. לפיכך אני מורה על דחיית התביעה. בנסיבות המקרה, אין צו להוצאות. תביעות רשלנות רפואיתרשלנות רפואית (הסכמה מדעת)ניתוח