א. עובדות הרקע להתדיינות: 1. התובע רכש בחודש אוקטובר 1996 מן הנתבעת 2 מכונית נוסעים מדגם מרצדס C220D על מנת שתשמש אותו לצורך עבודתו כנהג מונית (להלן: "המכונית" או "הרכב"). במעמד מסירת המכונית נמסרה לתובע "תעודת אחריות והגבלת חבות", אשר על פיה הצהיר יצרן הרכב, חברת דיימלר בנץ (הנתבעת מס' 1), על אחריותו לכך ש"כל חלק המותקן ברכב יהיה חפשי מפגמים הנובעים מעבודה או מחומרים החל מיום מסירת הרכב ולמשך תקופה של 12 חודש או עד תום 100,000 ק"מ, לפי המוקדם יותר" (סעיף 1 לתעודת האחריות). 2. מהות האחריות הוגדרה בסעיף 4 לתעודה, ולפיה התחייב היבואן (נתבעת מס' 2): "במשך תקופת האחריות להחליף או לתקן ע"פ הנחיות היצרן ללא תשלום עבור חלקים ועבודה כל חלק של הרכב עליו חלה האחריות". כיסוי האחריות הותלה בתנאים מסוימים שפורטו בתעודת האחריות. ע"פ סעיף 2 של תעודת האחריות הוחרגה האחריות בהקשרים מסוימים. בין היתר נקבע כי האחריות אינה כוללת : הזדקנות או התבלות רגילה של הרכב או חלקיו, וכן אינה מכסה על אבדן השימוש ברכב, אובדן זמן, אי נוחיות או נזקים והוצאות אחרות לרבות אובדן הכנסות. 3. התובע, וכן שותפו העסקי בתקופה הרלבנטית (מר יחזקאלי), עשו שימוש אינטנסיבי ברכב. אין חולק בפני כי המונית הופעלה בשתי משמרות (משמרת יום ומשמרת לילה) . המכונית נמכרה בסוף שנת 1999 כאשר מד האוץ הראה כי המכונית גמעה למעלה מ-400,000 ק"מ. ב. טענות התובע: 1. בתביעתו טוען התובע כי מיד לאחר הרכישה התגלו ברכב ליקויים ופגמים חמורים אשר אילצו את התובע לבלות זמן רב במוסכים. לטענת התובע, הנתבעת 1 יצרה והנתבעת 2 מכרה לו רכב באיכות ירודה שאינו מתאים לייעודו כמונית, ומדובר במכונית פרי סידרת ייצור פגומה שנבנתה ברשלנות. 2. להמחשת טענותיו אלו פירט התובע שורה של תקלות חוזרות ונשנות במכללים שונים, ובעיקר מערכת הממסרה והזרקת הדלק. בהמשך הדברים הלין התובע על השרות הלקוי לו זכה מצד הנתבעת 2, ועל טיפול רשלני ברכב והפגנת זלזול כלפיו ע"י מוסך השרות (נתבעת מס' 3). 3. בהידרשו לפירוט הנזקים, פירט התובע את סכומי הפיצויים המגיעים לו ועתר לחייב את הנתבעות יחד ולחוד בסכומים כדלקמן: הפסד הכנסה בשל השבתת הרכב 35,600 ₪ שיפוי בגין תיקונים שמימן 18,000 ₪ הוצאות מומחים 5,000 ₪ עגמת נפש 10,000 ₪ הוצאות שונות 11,400 ₪ סה"כ 80,000 ₪ ג. טענות הנתבעות: 1. בכתב ההגנה כפרו הנתבעות 1,2 בטענות התובע במלוא מוטתן. הנתבעות הכחישו קיום פגמים ברכב הספציפי ו/או פגמים שנבעו כביכול בסדרת היצור, ועמדו על טענתן לפיה זכה התובע לטיפול והתייחסות ע"פ תנאי האחריות ואף מעבר לכך, כאשר הנתבעות ממנות את עלויות כל התיקונים גם מעבר לתקופת האחריות. 2. יתירה מזו, נטען על ידן כי חלק ניכר מן התקלות שנתגלו ברכב יש לזקוף לחובת אופן נהיגתו של התובע, כמו גם לשיטת התחזוקה שנקט, וככלל זה ביצוע "טיפולים פרטיים" על ידו, בניגוד לתנאי האחריות. 3. לעצומם של פריטי הנזק, טענו הנתבעות כי יש לדחות את הפירוט שעניינו הפסד הכנסה גם בשל העובדה כי שותפו של התובע (מר יחזקאלי) הוא שנהג ברכב בשעות היום, ובהכרח - ככל שנגרמו הפסדי הכנסה - נשא בהם אותו יחזקאלי ולא התובע. כמו כן הכחישו הנתבעות את יתר פריטי הנזק הנטען. ד. חוות דעת מומחה: 1. בהליכי קדם משפט מונה מר אילן בן ארצי כמומחה מטעם בית המשפט "אשר יחווה את דעתו לעניין השרוי במחלוקת" (להלן: "המומחה"). 2. המומחה הוציא תחת ידו ביום 26.11.00 חוו"ד מקצועית אשר עיקרי ממצאיה ומסקנותיה הינן כדלקמן: 2.1 קיימות תקלות בתיבת ההילוכים ובדפרנציאל (ממסרת) של הרכב. תקלות אלו התגלו לראשונה במהלך תקופת האחריות, ובמשך הזמן חזרו על עצמן מספר פעמים. 2.2 המומחה מציין כי אורך זמן תפעול סביר של תיבת ההילוכים ברכב נשוא התובענה הנו למרחק נסיעה שנע בין 180,000 ק"מ ועד 250,000 ק"מ; על רקע ריבוי התקלות במכללים העיקריים שפירט, קובע המומחה: "מניסיוני וידיעותי בתחום האמור לא נתקלתי אישית ולא נודע לי בשנותי המקצועיות על כמות ליקויים כה רבים במערכות המוזכרות לעיל ובסוג הרכב היוקרתי כאמור"; והוא מוסיף: "ברכב איכותי מן הסוג בו מדובר, ובהיותו מיועד כרכב מונית, כמות התיקונים וההחלפות אינו סביר, לא רגיל ולא שגרתי לרכב האמור". ה. ראיות נוספות: 1. להשלמת עיקר התשתית הראייתית אוסיף כי התובע הביא במערך ראיותיו גם תצהיר של סמי משולם (מיום 29.8.01), בו הלין המצהיר על תקלות דומות ברכב דומה שברשותו אשר הוא תיאר כ"יוצאות דופן בתדירותן". כמו כן, הוגש תצהיר מנהל החשבונות של התובע להוכחת טענתו בדבר מימון הוצאות תיקונים וחלפים בשנת 1998 בסך כולל של 18,290 ₪. 2. הנתבעות הציגו במכלול מערך ראיותיהן גם את תצהירו של רוני יחזקאלי (שותפו לשעבר של התובע), בו נדרש המצהיר להיבטים שונים ובכללם ביצוע טיפולים עצמאיים ע"י התובע, שינוי מכוון של מד האוץ על ידו וכיו"ב. בסעיפים 7-10 לתצהירו התייחס יחזקאלי לסוגיית אבדן ההכנסות, והוא גורס כי התובע הפעיל את המונית במשמרת הלילה בלבד וכי מעולם לא נשארה המונית במוסך לתיקונים מעבר ליום אחד, ולכן נשא הוא (יחזקאלי) בהפסדי ההכנסה (כנהג יום). עם זאת, ציין כי החל מפברואר 1998 הוסכם בינו ובין התובע על חלוקה שוויונית בנטל הפסד ההכנסה הנובע מהשבתת הרכב בשל שהותו במוסך. יחזקאלי אף הוסיף כי בחלק מן המקרים הושבת הרכב ונזקק למוסך בשל תאונות אשר ברובן ככולן היה מעורב התובע. ו. דיון והכרעה: 1. בישיבת יום 4.12.01 הסכימו ב"כ הצדדים כי ינתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד - 1984, לאחר שהמומחה ייחקר על חוו"ד. לנוכח הסכמה זו נחקר המומחה ע"י ב"כ הצדדים, ולהלן עיקר הממצאים העולים מעדותו: הנתבעות ביצעו תיקונים ברכב גם מעבר לתקופת האחריות ונשאו בעלויות התיקונים כדי לשמור על שמן הטוב. (2) מרבית הליקויים ברכב נגרמו באשמתו של התובע, הן בשל אופי נהיגתו והן בכך שביצע תיקונים עצמיים. בהקשר זה של הדברים עמד המומחה בעיקר על תיקון עצמי שכלל החלפת מצנן המים ע"י התובע בחלפים בלתי מקוריים. המומחה ציין כי מדובר במצנן המקרר גם את שמן הממסרת, ולדעתו היה בכך כדי להשפיע על תפקוד תיבת ההילוכים בתבנית של תקלות חוזרות ונשנות,בפרקי זמן קצרים. (3) לדעת המומחה, הרכב לא היה פגום מלכתחילה. תימוכין לכך מצא המומחה בעובדה שהרכב נסע 410 אלף ק"מ במשך 3 שנים אצל התובע ועוד 200 אלף ק"מ מאז מכירתו. (4) אשר לליקויים בסרן האחורי הסביר המומחה כי נזקים במכלול זה מושפעים בד"כ מאופי הנהיגה (ולא מתאונות). (5) המומחה העריך כי הרכב שהה במוסך 35 יום לצורך תיקון תקלות, והוסיף כי מכלל מניין זה יש לזקוף 25 ימי השבתה לגורמים שאינם בשליטת הנתבעות; מכאן שקביעתו הסופית של המומחה נוקבת ב- 9-10 ימי תיקונים, הבאים בגדר ליקויים במסגרת האחריות שאינם קשורים לאופי הנהיגה או לייעוד הרכב. 2. סיכומי התובע: 2.1 בסיכום טענותיו גרס התובע כי אין שחר לטענה לפיה שיבש את ביצוע הטיפולים התקופתיים הדרושים. לשיטתו, ביקר במוסך 46 פעמים לצורך תיקוני ליקויים, מעבר ל-37 בקורים נוספים לצורך טיפולים שוטפים. בהמשך הדברים כפר התובע בטענה כאילו שיבש במכוון את מד האוץ, וכן ניסה לערער על מהימנות גרסתו של יחזקאלי, בשל יחסי התלות שלו כעובד הנתבעת מס' 3. 2.2 התובע לא נמנע מלהטיל ספקות במידת האובייקטיביות של המומחה וגרס כי עדותו וחוו"ד נגועות במגמתיות. 2.3 התובע חזר על טענותיו בעניין היחס "המשפיל", כהגדרתו, מצד הנתבעות וכן עמד על הטענה לפיו נמכר לו רכב פגום. 3. סיכומי הנתבעות 1,2: 3.1 הנתבעות 1-2 בסיכומיהן קבלו על התנהגותו של התובע אשר העלה, לשיטתן, טענות בלתי מבוססות תוך הפגנת כפיות טובה כלפי הנתבעות, אשר עשו ככל יכולתן לבוא לקראתו בביצוע תיקונים מעל ומעבר לתקופת האחריות. 3.2 אשר לפירוט הפסדי ההכנסות - חזרו הנתבעות וטענו כי ככל שנגרם הפסד כזה נשא בו יחזקאלי, כנהג יום. 3.3 הנתבעות כפרו גם בפירוט הנזק שעניינו הוצאות תיקון שמימן התובע, וטענו כי ע"פ החישוב הסטטיסטי שהציגו נשא התובע בהוצאות תיקונים בסך של 2 אג' לק"מ בממוצע - תקן הנמוך לאין שיעור מן הממוצע המקובל של 16 אג' לק"מ. 4. ההכרעה: לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, לחומר הראיות ולטיבה של מסגרת הדיון המתחייבת מהחלתו של סעיף 79א לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984, אני פוסק כדלקמן: 4.1 נחה דעתי כי "יש רגלים" לטענה לפיה מערכות הממסרת, הזרקת הדלק וכן מכללי סרן אחורי ברכב שנרכש ע"י התובע היו פגומות במידה זו או אחרת או למצער לא התאימו למאמצי הנהיגה המתחייבים מהפעלת הרכב כמונית; מכאן שנחשפו לבלאי מואץ, עובדה שחייבה ביצוע תיקונים תכופים ורבים מעל הממוצע. אני מבסס קביעה זו על ממצאי המומחה בחוו"ד, ובכלל זה העובדה כי ליקויים במכללים אלו התגלו כבר בשלב מוקדם (מד אוץ מראה 45,000 ק"מ בלבד), וכן על גרסת סמי משולם בתצהירו. 4.2 הפערים בין טענות הצדדים באשר למספר ימי הטיפול במוסך, מרווחי הטיפולים ונטרול ימי השהיה במוסך בשל טיפולים המתבקשים ע"פ תעודת האחריות היו ניכרים ביותר. לצורך הפקת הממצאים נטרלתי את ימי הטיפולים השגרתיים ואיזנתי את סה"כ ימי ההשבתה שהיו כרוכים בתיקון התקלות החוזרות בממסרת בסרן האחורי, תיקון הקופלונגים ומשאבת הסולר. זאת עשיתי לאחר בחינה והשוואה של הנתונים שהוצגו לעניין מכסת ימי השהייה במוסך עפ"י גרסת התובע בתצהירו מזה (38 ימי השבתה), וגרסת הנתבעות מזה (כ-7 ימים); השוויתי לכך גם את גרסת המומחה לעניין זה (9-10 ימים), ולקחתי בחשבון את האמור בתצהירו של יחזקאלי לעניין המועד בו חולק נטל אובדן ההכנסה בינו ובין התובע. לאחר הערכת משקלם של כל הנתונים דלעיל, אני פוסק כי לתובע נגרמו הפסדי הכנסה בגין 13 ימי השבתה וטיפול במוסך הנובעים מתקלות בתקופת האחריות שיש לזוקפם לחובת הנתבעות 1-3. 4.3 לעניין זה אטעים כי הפטור שנקבע בתעודת האחריות לעניין הפסדי הכנסה אינו בר תחולה לעניין הנזקים הנטענים, באשר הוא מוגבל למשך תקופת האחריות בלבד (שהסתיימה בחודש נובמבר 1997), בעוד שלצורך חישוב ימי אבדן ההכנסה לקחתי בחשבון את התקופה שהחל מפברואר 1998,הוא המועד ההתחלתי בו החל התובע לשאת בנטל אובדן ההכנסה הכרוך בהשבתת הרכב (ע"פ תצהיר יחזקאלי שלא נסתר). 4.4 מן העיון בשומות המס לשנים הרלבנטיות (שנות המס 1998 ו-1999) עולה כי ההכנסה השנתית החייבת של התובע בכל אחת מן השנים הנ"ל הסתכמה לסך של כ-45,000 ₪. מכאן נגזר כי ההכנסה החייבת ליום הינה בסך של 129 ₪ (בנתון של 350 ימי עבודה בשנה). העולה מכאן הוא שהפסד הכנסה שנגרם לתובע מסתכם לסך של 1,677 ₪ (129 ₪ X 13 ימים). 4.5 אשר למימון הוצאות התיקונים: מצאתי כי התצהיר של רמי שלום, חשבונאי מוסמך, והאישור שהמציא (נספח לד' לתצהיר התובע) מתבססים על הוצאות בפועל וכן על נתונים השוואתיים קונקרטיים; אני קובע כי נתונים אלו שהובאו ע"י התובע עדיפים בעיני על הממצאים הסטטיסטיים שפורטו בירחון "חשב" שצורף ע"י הנתבעות, מה גם שהנתונים בחשב רלבנטיים כאמור שם "לרכב דיזל בבעלות פרטית הנוסע קילומטראז נמוך". אין צורך להכביר מילים על כך שהנחת היסוד בתחשיב זה אינה עולה בקנה אחד עם נסיבות הבלאי הכרוכים בהפעלת מונית התובע. עם זאת, מצאתי כי יש לנכות מן הסך שנקבע בנספח ל"ד (סכום הוצאות של 18,290 ₪) את ההוצאה הממוצעת הסבירה (בסך 6,000 ₪), ומכאן שהוכח בפני באופן המניח את הצעת כי הוצאות המימון החריגות של התובע מסתכמות בסכום של 12,290 ₪. 4.6 עם זאת, לא אוכל להתעלם מן ההסתברות הגבוהה לפיה חלק מהוצאות תיקונים וחלפים הינו תולדה של תאונות דרכים בהם היה מעורב התובע; מאידך, אני פוסק כי חלק אחר מתחייב מחוסר התאמת מכללים מסוימים לייעוד הרכב כמונית, ו/או בלאי מואץ שנגרם להם. 4.7 בשקלול כל הממצאים הנ"ל אני פוסק לתובע בגין פירוט זה שעור של 50%מסכום ההוצאה החריגה, דהיינו סך של 6,145 ₪, ומחייב בתשלומו את הנתבעות. 4.8 אשר לפירוט הנזק בגין עגמת נפש: התרשמתי כי טיפולה של הנתבעת מס' 3 בתיקון הלקויים ברכב לקה לא אחת בזלזול ובחוסר הגינות מקצועית, עובדה שהתבטאה בין היתר באירוע יוצא דופן וחמור במיוחד שתואר בסעיפים 37-51 לתצהיר התובע, וכן אירוע נוסף שתואר בסעיפים 53-56 לתצהיר הנ"ל והחושף התנהגות מקוממת מצד הנתבעת מס' 3. לעומת זאת, לא עלה בידי התובע לשכנעני כי יש בתולדות טיפולן של הנתבעות 1-2 ברכבו משום עילה לביסוס תביעה שעניינה עגמת נפש. 4.9 בנתון לאמור לעיל אני מחייב את הנתבעת מס' 3, אשר כעולה מן ההחלטה מיום 4.12.01, לא הגישה תצהירי עדות מטעמה ולא הביאה גרסה המכחישה את טענות התובע, לשלם לתובע פיצויים בסך של 5,000 ₪ בגין עגמת הנפש אשר גרמה לתובע במהלך טפולים במוסך המנוהל ע"י נתבעת זו. 4.10 אני דוחה את טענות התובע לגבי יתר פריטי הנזק. 5. אשר על כן אני מקבל את התביעה בחלקה בלבד, כמפורט להלן: אני מחייב את הנתבעות יחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 7,822 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף אני מחייב את הנתבעת מס' 3 בלבד לשלם לתובע את הסך של 5,000 ₪ בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. כמו כן, אני מחייב את הנתבעת מס' 3 אשר זלזלה בחובותיה כלפי הצדדים האחרים וכלפי ביהמ"ש בהימנעותה מלהגיש תצהירים, בהוצאות שכ"ט עו"ד התובע בסכום של 1,000 ₪. אין צו לתשלום הוצאות לגבי הנתבעות 1,2 והתובע, ואני פוסק כי כל אחד מהם יישא בהוצאותיו. 6. סוף דבר: 6.1 בפסיקתי על דרך הפשרה נתתי ביטוי לכוונת הצדדים להימנע מדיון בקנה מידה מלא, אשר היה מחייב העמדת גרסאות המצהירים במבחן החקירה הנגדית. כאמור, העדיפו בעלי הדין את החלופה של מתן הכרעה על יסוד החומר העולה מן התיק תוך התחשבות בממצאים העולים מחקירתו של העד המומחה. בהסכמה זו גלומה בהכרח ההנחה כי בית המשפט יקבע ממצאיו גם בהתבסס על מסמכים כתובים וכן תצהירים של עדים שלא נחקרו. 6.2 לא אוכל לחתום על פסק הדין מבלי שאבהיר כי גרסתו ומיומנותו המקצועית של המומחה עמדו במבחן האמינות, ולמעט פירכות בלתי משמעותיות אין בידי לקבל את דברי הביקורת הנוקבת שהטיח התובע במומחה. כמו כן, אני פוסק כי לא הוכחה בפני הטענה לפיה שינה התובע במכוון את נתוני מד האוץ. ניתן היום, כ"ט בטבת תשס"ב (13 בינואר 2002), בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה. הודעה לצדדים זכותם לערער בפני בית המשפט המחוזי. בן חיים מרדכי, שופט רכבמסמכיםתעודת אחריות / תקופת אחריותיבואן