1. כללי לפני תביעה לפינוי ותביעה כספית בסך 150,000 ₪ בהתייחס לדירה בת 3 חדרים, מטבח ושירותים הנמצאת בקומה ג' של הבית ברחוב עזה 27 ירושלים. לדירה צמודים מרפסת ו/ או חצר בגג מצד דרום- מזרח, גג מעל הדירה וכן גג מעל צידה הצפוני (להלן: "המושכר"). שלום וגאולה לוק, הינם דיירים מוגנים ומחזיקים במושכר על פי חוזה שכירות מיום 26.6.75. (להלן: "הנתבעים). התובע, אבנר יהושוע זקס, הינו הבעלים של המושכר המתגורר בחו"ל, אשר הגיש תביעתו באמצעות אחיו ומיופה כוחו, מר אברהם זקס. (להלן: "התובע"). 2. בין הצדדים נחתם חוזה שכירות ביום 26.6.75. בטרם יפורטו טענות הצדדים מן הראוי להביא הוראות החוזה הנוגעות לעניינינו: א. בתיאור המושכר, במבוא לחוזה, הוסכם כי "אין הגגות הצמודים לדירה מהווים חלק מהמושכר". ב. בסעיף 3 לחוזה נקבע כי "השוכר מתחייב שלא לבצע במושכר שום שינויים בתוספת או בגריעה, לרבות שיפוצים, שיכלולים ותיקונים, מבלי לקבל תחילה את רשותו בכתב של המשכיר. הפרת סעיף זה תזכה את המשכיר לפינוי השוכר מהמושכר." ג. סעיף 7 לחוזה קובע כי "השוכר מתחייב שלא לאחסן בשאר חלקי הבית, מחוץ למושכר, כלי רכב או מיטלטלין אחרים, במיוחד אמורים הדברים בחצר בגג ובחדר המדרגות שבבניין". ד. סעיף 14 א' לחוזה קובע: "הפר השוכר את החוזה הזה או כל אחד מסעיפיו ותנאיו היסודיים - זכאי המשכיר לפנותו מהמושכר". ה. בסעיף 16 לחוזה נקבע כי "השוכר מתחייב להשתמש במושכר שימוש סביר ותרבותי, והוא הדין בשאר חלקי הבית. הוא מתחייב לקיים יחסים הוגנים ותקינים עם שכניו בבניין ולקיים כל הוראה בתקנון הבית, אם קיים או יהיה קיים תקנון כזה. על השוכר להימנע מכל מעשה או מחדל שיש בהם פגיעה או מטרד לשכניו או לזכויותיהם". עוד נאמר כי "הפרת סעיף זה היא הפרה יסודית של חוזה זה, המזכה את המשכיר לפנות את השוכר מהמושכר". 3. יצויין, כי בשנת 1984 הגיש התובע נגד הנתבעים תביעה בבית משפט זה לפינויים מהמושכר (ת.א. 5064/84) בטענה להפרת החוזה האמור. הצדדים הגיעו לידי הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין, שבמסגרתו שלמו הנתבעים פיצויים לתובע וכן חזרו ונתנו את התחייבותם לפעול על פי החוזה, ובכלל זה, החובה שלא לעשות כל שימוש בגג אליו יוצאים מדירתם וכן בגג הנמצא מעל דירתם ובגג הנוסף לרבות איחסון מיטלטלין תליית כביסה, אירוח הכל כמפורט בהסכם הפשרה. כמו כן. הוסכם כי אין באמור כדי למנוע מהנתבעים לצאת לגג ולהשתמש בו למנוחה לעצמם ולבני ביתם. (להלן: "הסכם הפשרה"). 4. טענות התובע הנתבעים הפרו בעבר את החוזה והם מוסיפים גם היום באופן רציף להפר אותו הפרה יסודית ו/או הפרה אחרת המזכה את התובע בסעד של פינוי הנתבעים מהמושכר ו/או בסעד של פיצויים. ההפרות עומדות אף בניגוד להסכמות אליהן הגיעו הצדדים בהסכם הפשרה, והכל כפי שיפורט להלן: א. השתלטות מוחלטת, שלא כדין, על החצר ו/ או הגגות הצמודים למושכר תוך שהם מציבים מעת לעת על הגג אשר מצידו הדרום מזרחי של הבניין, מבנים ארעיים ו/או קבועים כגון ארונות ו/או ציוד אחר השייך להם, תולים שם כביסה דרך קבע וזורקים ציוד אחר באופן מפוזר. ב. השתלטו גם על הגג שמעל למושכר, והציבו בו, שלא כדין, בסיס אנטנה גבוה ועליו 4 אנטנות אשר כבלי חשמל רבים יוצאים מהן, וכן דוד שמש וקולט. בבסיס האנטנה יש כדי להוות סיכון ומפגע בטיחותי לדיירים והוא גרם בעבר לנזילות מים ממקום חיבורו על ידי הנתבעים לגג. כן התקינו על הגג הצפוני, שלא כדין, אנטנה נוספת לרבות בסיס אנטנה נוסף. ג. הגם שעל פי החוזה מותר לתובע לבנות בשטח שאינו חלק מהמושכר ואף מותר לו לבנות במושכר עצמו, הרי שכשניסה התובע לממש זכותו זו ולבנות בגג הצפוני, הנתבעים הפריעו לקבלן מטעמו וזה נאלץ לקנות בכסף "שקט תעשייתי" על מנת שיוכל לסיים את העבודות. ד. הפריעו בעבר ומוסיפים להפריע גם בהווה לשכנים שבבניין באופן המונע מהם מגורים סבירים. התנהגו כלפיהם באלימות, איימו על דיירות שהתגוררו בשכירות בדירות אחרות בבניין, קיללו אותן, השחיתו את השלט שעל דלתן ועל תיבת הדואר שלהן. התנהגות זו הביאה את הדיירות לעזוב קודם שנסתיים חוזה השכירות שלהן וגרם לתובע נזק כספי בגין אובדן דמי שכירות וקושי במציאת דיירים חלופיים. ה. התחברו שלא כדין למערכת המים של הבניין ו/ או של דיירים אחרים באופן שהללו חויבו עבור צריכת המים של הנתבעים. ו. השתלטו על קומת המרתף בבניין ומאחסנים בה ציוד בניגוד לחוזה. ז. בנם של הנתבעים עושה שימוש קבוע, שלא כדין, בחניה פרטית השייכת לתובע ו/ או שלתובע זכות שימוש בה. ח. ביצעו שינויים בדירה ללא רשות התובע, בכלל זה הרסו ו/או שברו קיר בין המסדרון למטבח והחליפו את הריצוף בכניסה לבית. על יסוד כל אלה מבוקש סעד של פינוי הנתבעים וכן חיובם בסך של 150,000 ₪ בשל נזקים שנגרמו לתובע מהפרות חוזה השכירות. 5. טענות הנתבעים הנתבעים דוחים מכל וכל את הטענות שהועלו נגדם וטוענים: א. התביעה הינה תביעת סרק נטולת כל בסיס שמטרתה להפחיד את הנתבעים ולהתישם בשל תביעה שהגישו נגד התובע, בשל נזקים שארעו להם, לטענתם, בעתיין של עבודות בנייה שבוצעו על ידי התובע על גג המושכר. ב. לנתבעים, שהינם אנשים מבוגרים, נגרמו מטרדי רעש קשים משך חודשים ארוכים בעתיין של עבודות הבניה שבוצעו על ידי התובע. על אף האמור, הנתבעים הגיעו להסדר עם הקבלן מתוך רצון טוב והבנה, לפיו יוגבלו שעות העבודה לשעות 8:00 ולא יאוחר מ- 16:00, פינוי למלון בעת ביצוע עבודות קונגו וקומפרסור, השתתפות בעלויות ניקיון במושכר וכן ביצוע עבודות שיפוץ במושכר שכללו החלפת ריצוף וחרסינה. הקבלן, לטענתם, לא עמד בכל התחיבותיו כאמור. לפיכך, הצגתם כסחטנים אינה אמת. לא זו אף זו, סבלם של הנתבעים לא נסתיים עם סיום עבודות הבניה ובעיות הרטיבות נמשכות עד היום. ג. "הגג" נשוא הדיון אינו גג אלא במובנו המשפטי ועסקינן במרפסת המושכר. יודגש כי הגישה למרפסת הינה אך ורק מהמושכר ולא מכל מקום אחר. ד. ארון האבן, חבלי כביסה והאנטנות הנזכרות המצויים בגג היו שם טרם כניסתם של הנתבעים למושכר. עוד נטען כי הנתבעת העידה וכי עדותה לא נסתרה, כי עובר לרכישתם את זכויות הדיירות המוגנת, הדיירים היוצאים אמרו לה, בנוכחות אבי התובע, מי שהיה בעלי המושכר באותה העת, כי תוכל לעשות שימוש במרפסת למנוחה, לתליית כביסה ועוד. ה. בביקור במקום שערך בית המשפט במושכר, במהלך הדיון ללא כל הודעה מוקדמת, נמצא כי "הגג שליד דירת הנתבעים נקי למופת, ואין עליו מתקן למעט מקלות המונחים בצד הגג". כמו כן נמצא כי על גג הבניין מותקן דוד שמש ואנטנה ישנים מאוד. בכל אלה יש כדי לחזק את הטענה כי כל אלה היו קיימים שם מקדמת דנן. ו. הנתבעים דוחים כל טענה לפיה הם עושים שימוש כלשהו בחצר, בגגות ובקומת המרתף, מוסיפים כי כל שימוש אם נעשה, בדין יסודו. הדבר מוצא את ביטויו אף בדברי בית המשפט כדלקמן: "לא ראיתי כל השגת גבול ו/או השתלטות של הנתבעים על גגות הבית כל שקיים בבית שליד דירתם הוא כאמור שולחן מתקפל ו - 4 כסאות ישנים ומחסן עם דלת עץ". ז. אכן, בהסדר הפשרה נכתב כי חל על הנתבעים איסור לתלות כביסה ואולם מדובר בשני אנשים מבוגרים המתגוררים בגפם כך שתליית כביסה אינה מעשה יום- יומי, אלא אחת לשבוע או שבועיים. ח. משך שנים ארוכות לא היתה כל פניה אל הנתבעים, לא בכתב ולא בעל פה, על אף שעל נקלה ניתן לראות את שמתרחש בגג. בכך טוענים הם יצר התובע ו/או נציגיו מצג של הסכמה ויש לראותו כמי שנתן את הסכמתו בשתיקה למצב. ט. התובע לא הביא כל ראיה באשר לגובה דמי השכירות הראויים או לפיצוי שדרש עקב הפסדים שנגרמו לו בגין השימוש בחצר או בגגות. לפיכך, הסכומים הנתבעים חסרי כל בסיס ומהטעם הזה דין הטענה להידחות. י. התובע לא הביא כל ראיה לטענתו בדבר קיומם של יחסי שכנות רעועים עם הנתבעים. לא זו אף זו, לנתבעים יחסים מצויינים עם כל השכנים והנתבעת אף לקחה על עצמה לקדם את ענייני הבית, כועד, הקדישה מזמנה ומרצה לקידום הבניין ותיפעולו וזאת בהתנדבות. יא. הנתבעים מכחישים מכל וכל כי התחברו לשעון המים מאידך טוענים הם כי התובע ו/או עובדיו הם שהתחברו במהלך הבניה למערכת המים בבניין וכי התובע לא שילם בגין השימוש שנעשה, כאמור, בניגוד להתחייבות שנתן. יב. הנתבעים דוחים כל טענה לשימוש שלא כדין בחניה הפרטית של התובע ומוסיפים כי התובע לא הביא כל ראיה להוכחת זכויותיו בחניה האמורה. יג. השינויים שנעשו במושכר, נעשו שנים רבות קודם לכן, ובהסכמת אבי התובע. יתר על כן, חלקם נעשו בעקבות הסכם אליו הגיעו הנתבעים, כאמור, עם הקבלן מטעמו של התובע, כפיצוי על סבל שנגרם להם תוצאת עבודות הבניה שביצע. לו זו אף זו, אחי התובע, היה בדירת הנתבעים עוד בשנת 97 ואולם לא אמר הוא דבר וחצי דבר לעניין השינויים הנטענים. לפיכך, מלמד הדבר על הסכמה מפורשת של התובע לביצועם ובמקרה האחר להסכמה מכללא להם. לפיכך, מבקשים הנתבעים לדחות את התביעה על כל חלקיה והסעדים המבוקשים בה, ולחילופין, ליתן להם סעד מן הצדק, שכן המושכר משמש להם כקורת גג ואין להם דיור חלופי. 6. דיון מטעם התובע העידו העדים הבאים: הגב' דניאלה שטיינר, דיירת בדירת התובע, מר פריינטה שלמה, קבלן בניין, ובני משפחתו של התובע מר דב זקס, הגב' גרנות רות, מר אברהם זקס וכן הגב' מרים זקס. מטעם הנתבעים העידו, הגב' גאולה לוק, וכן עו"ד תאודור אוריין, אשר משרדו מצוי בבנין. יצויין כי לאחר הגשת סיכומי הצדדים, הגיש התובע בקשה להגשת ראיות נוספות. בהחלטה מיום 16.9.03 איפשרתי לתובע הגשתן, בכפוף לשמיעת עדותו של מר דב זקס, ועדותה של הגב' גאולה לוק. עיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי עדות ראשית, בכל המסמכים והמוצגים שהוגשו על ידי ב"כ הצדדים, וכן שמעתי העדים הנ"ל וערכתי ביקור במקום. לאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם בכתב, ובסיכומים המשלימים, שוכנעתי כי הנתבעים הפרו חלק מתנאי חוזה השכירות, הפרה המקימה עילת פינוי כנגדם. עם זאת, לאור ההפרות ומהותן, החלטתי כי יש להעניק לנתבעים סעד מן הצדק מהטעמים שיפורטו בהמשך. אשר לתביעה הכספית, דינה להדחות. 7. השאלות הטעונות הכרעה במחלוקת שלפנינו הן: האם קמה לתובע הזכות לפינוי הנתבעים מהמושכר שבבעלותו, וזאת על פי עילות הפינוי הקבועות בחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב - 1972 ובמיוחד בסעיפים 131(2) ו- (5) (להלן: "החוק"). האם זכאי התובע לפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו. 8. סעיף 131 לחוק הגנת הדייר קובע כדלהלן: "על אף האמור בכל חוזה או הסכם, אולם בלי לגרוע מהוראות חיקוק אחר, אלה בלבד הן עילות הפינוי: (2) הדייר לא קיים תנאי מתנאי השכירות אשר אי-קיומו מעניק לבעל הבית לפי תנאי השכירות את הזכות לתבוע פינוי...; (5) הדייר, או אדם אחר ברשות הדייר, דרכו להטריד או להרגיז את שכניו, לרבות בעל הבית שהוא שכנו; ..." כידוע, תנאי הכרחי לקיומה של עילת פינוי לפי סעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר הוא שבהסכם בין הצדדים נקבע במפורש כי הפרתו של תנאי מתנאי השכירות מעניקה לבעל הבית את הזכות לתבוע פינוי. עם זאת, בעל בית אשר טוען כי הדייר עשה מעשה שיש בו הפרה של תנאי כאמור,עליו להוכיח מהו התנאי שהופר ולהצביע עליו. אם לא הצביע על תנאי כזה, פירוש הדבר הוא שאין בידיו עילת פינוי לעניין אותו מעשה. (ראה: דוד בר אופיר, סוגיות בדיני הגנת הדייר, עמ' 22). אשר לעילת פינוי של "עשיית שינויים במושכר" מתייחס כב' השופט בר אופיר בספרו כדלקמן: "עילה זו אינה מנוייה בין העילות של סעיף 131 לחוק, אינה עומדת בפני עצמה, ומי שמעוניין לתבוע פינוי על פיה חייב להוכיח שלושה תנאים מצטברים אלה: א. תנאי מפורש בחוזה השכירות אוסר על עשייתם של שינויים במושכר; ב. תנאי זה הופר על ידי הדייר; ג. התנאי שהופר מעניק לבעל הבית, על פי תנאי השכירות, את הזכות לתבוע פינוי. עילה זו מתגבשת אך ורק בתחומיו של סעיף 131(2)... בעל בית אשר טוען כי הדייר ביצע עבודות במושכר, תוך הפרה של תנאי השכירות, עליו להוכיח מהו התנאי שהופר; ואם לא הצביע על תנאי כזה פירוש הדבר שאין בידיו עילת פינוי נגד הדייר." (שם, עמ' 65-66). אשר לעילת הפינוי של הטרדה והרגזה המנויה בסעיף 131(5) לחוק נאמר: "בעל בית המבקש פינויו של דייר מוגן, על פי עילה של הטרדה או הרגזה, חייב להוכיח התנהגות מטרידה ומרגיזה הנושאת אופי מתמיד וקבוע שמכביד באורח ניכר על קיומם של יחסי שכירות תקינים. אין די בכך שבעל הבית יוכיח מעשה הטרדה בודד אלא שעליו להצביע על התנהגות כללית אשר נושאת אופי של קבע. רק התנהגות מעין זו - רואים אותה כמסוכנת לקיום יחסי שכירות נאותים בעתיד, ולכן היא משמשת עילה מוצדקת להסיר את הגנת החוק מעל הדייר. ראוי להדגיש כי הרגזתו או הטרדתו של בעל הבית מהווה עילת פינוי רק כאשר הוא שכנו של הדייר...". ( שם, עמ 82/1). 9. מן הכלל אל הפרט התובע העלה בתביעתו טענות מטענות שונות, שלגרסתו, יש בהן כדי לזכותו בפינוי הנתבעים מהמושכר בו הם מחזיקים מאז שנת 1975 וכן בפיצוי כספי. השתלטות מוחלטת של הנתבעים על הגגות הצמודים למושכר, כנטען, מוצאת את ביטויה בהצבתם של מבנים ארעיים ו/או קבועים כגון ארונות ו/או ציוד אחר השייך להם, תליית כביסה , זריקת ציוד אחר באופן מפוזר, הצבת בסיס אנטנה, דוד שמש וקולט שמש וכן הצבתה של אנטנה נוספת על גג אחר שבבעלותם. אין בידי לקבל את כל טענות התובע, בין היתר, לאור התרשמותי מהביקור במקום שערכתי בנוכחות הצדדים ובאי כוחם ביום 10.7.02. בשל חשיבות העניין יובא דו"ח הביקור להלן: "... בקומה השניה נמצאת דירת הנתבעים. מדובר בדירה בת שלושה חדרים מטבח ושירותים. מחדר השינה קיימת דלת יציאה לגג. מדובר בגג לא מרוצף, עם יריעות ביטומניות. על הגג אין מתקנים. במרכז הגג שולחן מתקפל עם 4 כסאות ובפינה קיים מחסן עם דלת עץ בו מאוחסנות גרוטאות למיניהן. לגג זה אין כל גישה למעט מדירת הנתבעים. בגג קיים חבל לתלית כביסה ומעל שטח הגג אין כל פרגולה. מעל דירת הנתבעים קיים גג נוסף ועליו מותקנים דוד שמש ואנטנה. לגג זה אין גישה מדירת הנתבעים אלא דרך חדר המדרגות. יצויין כי בעת הביקור במקום הגג שליד דירת הנתבעים נקי למופת וכאמור, אין עליו כל מתקן למעט מקלות המונחים בצד הגג. בביקור בגג שמעל דירת הנתבעים נראה כי גג זה, אשר הגישה אליו דרך דלת הנמצאת בקומה העליונה, חלקו מרוצף עם מעקה וחלקו האחר בלתי מרוצף, כשעליו מותקנים דוד שמש ואנטנה ישנים מאוד. בשטח המרוצף מונחים מזרנים ישנים, כסאות וחבל כביסה השייכים לדירה הסמוכה. בקומה העליונה קיימת תוספת בניה שנעשתה על ידי התובע ועל הדירה שנבנתה קיים גג עליון ועליו מותקנת אנטנה לטלויזיה. לגג העליון אין גישה אלא על ידי סולם. בביקור במקום לא ראיתי כל הסגת גבול ו/או השתלטות של הנתבעים על גגות הבית. כל שקיים בגג שליד דירתם הוא כאמור, שולחן מתקפל ו - 4 כסאות ישנים ומחסן עם דלת מעץ..." (עמ' 60 לפרוטוקול מיום 10.7.02). 10. הלכה פסוקה היא כי כי גג בניין, שבו נמצא מושכר, איננו מהווה חלק מאותו מושכר אלא אם כן הדבר נקבע מפורשות בחוזה השכירות. ( ראה: ע"א 4/67 בריטיש אנד קולוניאל איסטייטס בע"מ נ' טרבלוס, פ"ד כ"א (1) 463, 465). בענייננו אכן קבעו הצדדים, בחוזה שבינהם, כי "אין הגגות הצמודים לדירה מהווים חלק מהמושכר". ואולם, לאחר שמיעת העדים והתרשמותי מהביקור במקום, שוכנעתי כי לא ניתן לקבוע בוודאות שהנתבעים אכן השתלטו על הגגות, כנטען. כאמור, בביקור מצאתי כי הגג שליד דירת הנתבעים נקי למופת וכי לא מותקנים עליו מתקנים כלשהם, למעט מקלות המונחים בצידו של הגג וכן שולחן, 4 כסאות וארון. השימוש שנעשה על ידי הנתבעים בגג אמנם מהווה הפרה של תנאי השכירות, אם כי אין מדובר בהפרה כה משמעותית ויסודית עד כדי פינויים מהמושכר. התובע התרכז רבות בטענה להפרת ההסכם תוצאת תלית כביסת הנתבעים בגג. אכן הודתה הנתבעת כי היא עושה שימוש בגג לצורך תליית כביסה. ואולם, מציינת היא כי מוטות החבלים קיימים במקום טרם כניסתם למושכר, וכי בנוכחות אבי התובע, שהיה באותו מועד בעלי המושכר נאמר לה כי תוכל אף היא להוסיף ולהשתמש בגג למנוחה ותלית כביסה. ( ראה: פרוטוקול מיום 1.1.03 עמ' 63). עוד ציינה, כי במושכר מתגוררים רק היא ובעלה, כי היא תולה כביסה פעם בשבוע או פעם בשבועיים וכי אין באפשרותה לתלות כביסה במקום אחר בבית ( שם, עמ' 93, שורות 5 ואילך). אדגיש, כי אמינה ומקובלת עלי עדותה זו של הנתבעת. עם זאת, ניתן לקבוע כי הנתבעים נטלו על עצמם חיובים, הן בחוזה השכירות והן בהסכם הפשרה ועל כן עליהם היה לעמוד בהתחייבויותיהם אלו. אשר לדוד השמש והקולט, התרשמתי כי הם ישנים מאוד ואפשר כי נמצאו שם עובר לכניסתם של הנתבעים למושכר, כדברי הנתבעת (פרוטוקול מיום 10.7.02 עמ' 56 שורות 14-20). מעבר לנדרש אציין, כי בית הדין לשכירות מוסמך להרשות לדייר להתקין על גג ביתו דוד שמש או תורן לאנטנת טלויזיה או רדיו, בכפוף לתנאי שבעל הבית יהיה רשאי להורידם כדי לאפשר עבודות בניה על הגג, אלא שלאחר סיום העבודות יהיה על בעל הבית להשיב את האביזרים למקומם. (ראה סעיפים 37(א)(6) ו- 38 לחוק הגנת הדייר). במקרה שלפנינו אין וודאות באשר למועד התקנתם של מתקנים אלה, אם הוגשה בקשה מתאימה לבית הדין ואם הוגשה התנגדות הבעלים להתקנתם. כך או כך, איני רואה בכך הפרה המקימה עילת פינוי. 11. שינויים במושכר הטענה בדבר עשיית שינויים במושכר על ידי הנתבעים דינה להידחות. אציין תחילה, כי ביקורי במקום לא כלל ביקור בתוך דירת הנתבעים וזאת מפאת השעה המאוחרת בה נערך הביקור ( שעה 19:15). ואולם, מן העדויות שהובאו לפני שוכנעתי כי השינויים שבוצעו, החלפת דלת העץ בדלת פלדלת וכן החלפת חלק מחלונות העץ באלומיניום, בוצעו שנים רבות קודם להגשת התביעה דנן (ראה: פרוטוקול מיום 10.7.02 עמ' 34). לא זו אף זו, אחי התובע אישר כי היה במושכר עם קבלן מטעמו עוד בשנת 97 (פרוטוקול מיום 10.7.02 עמ' 33 ) ואולם הוא לא הציג כל ראיה לכך שהביע התנגדות ולו המינורית ביותר לשינויים האמורים. יש בכך כדי ללמד על הסכמה מפורשת ולפחות מכללא להם. עוד יצויין כי חלק מן השינויים במושכר בוצעו על ידי קבלן מטעם התובע וזאת בהתאם להסכם אליו הגיעו הצדדים עם תחילת ביצוע תוספות הבניה שבוצעו מטעם התובע (ראה נ/7). טען התובע לעניין הסכם זה כי נועד הוא לקנות בכסף "שקט תעשייתי" לצורך סיום עבודות הבניה בהן החל. גם טענה זו יש לדחות מכל וכל. שוכנעתי, כי ההפך הוא הנכון. משך חודשים רבים היו הנתבעים, שהם אנשים מבוגרים, חשופים לעבודות בנייה שהתבצעו מעל לראשם על האבק הרעש והמטרדים הכרוכים בכך. הפיצוי לו זכו בגין האמור היה אך פינויים למספר ימים למלון שעה שנעשו במקום עבודות שחסמו את הכניסה לדירתם וכן השתתפות במימון עוזרת בית לצורך ניקוי הלכלוך שנוצר שהוא תוצאת הבניה של התובע בעצמו. לפיכך, אני דוחה את הטענה בדבר שינויים במושכר. 12. הטרדה והרגזה אין בטענה להטרדה והרגזה כל ממש ודינה להדחות. עילה זו מחייבת קיומה של התנהגות קבועה ועיקבית שיהיה בה כדי להכביד באופן ניכר על קיומם של יחסי שכירות תקינים. אין די במעשה הטרדה בודד ויש צורך להצביע על התנהגות כללית כאמור. התובע נכשל בהוכחת טענה זו באופן שלא השכיל להביא ולו עד אחד שיעיד על יחסי שכנות רעועים בין הנתבעים ליתר דיירי הבית. לא זו אף זו; הוכח היפוכם של דברים. הנתבעת לקחה על עצמה לקדם את ענייני ועד הבית וזאת בהתנדבות. העדה היחידה שהובאה להעיד לעניין זה מטעם התביעה היתה השוכרת הגב' דניאלה שטיינר שלא זכרה כלל את מהות יחסיה עם הנתבעים (פרוטוקול מיום 8.11.01 עמ' 3 שורות 21- 25). היא העידה כי קשריה עם הנתבעת נסבו רק לעניין ועד הבית, כי לא רבה עמה וכי לא שמעה מדירת הנתבעים רעש שמקורו במסיבות שערכו או בצעקותיהם. כן העידה, בניגוד לטענת התובע, כי הסיבה לעזיבתה את הדירה היתה חשבונות מים גבוהים שהיו לה ולא האיומים ומעשי האלימות אשר להם זכו, כביכול, דיירות הבית מן הנתבעים. גם הטענה לפיה התחברו הנתבעים למערכת המים של הדיירים האחרים, דינה להידחות. העדה האמורה העידה אף לעניין זה ובחקירתה לא ידעה דבר וחצי דבר לעניין הטענה לגניבת מים שבוצעה, לכאורה, על ידי בנם של הנתבעים, בציינה כי אינה מכירה אותו וכי אינה יודעת כיצד הוא נראה. אשר למכתב מטעמה ( נספח ב/1 לכתב התביעה) בו ייחסה לו, לכאורה את האמור. כן ציינה כי הוא נכתב לבקשת אחי התובע ובהשראתו. מעבר לנדרש אציין, כי אף אם היתה עולה טענה לפיה התנהגות הנתבעים מגיעה כדי הרגזה או הטרדה של בעל הבית דינה היה להידחות גם כן. הרגזתו או הטרדתו של בעל הבית מהוות עילת פינוי רק כאשר הוא שכנו של הדייר. ניראה שניתן לפרש את המונח "שכנו" פירוש מרחיב, לפיו אין בעל הבית חייב להתגורר דווקא בבית שבו מתגורר הדייר ואפשר שיתגורר בקרבת מקום.( בר אופיר, עמ' 82/א). בענייננו, התובע אינו מתגורר בארץ והתביעה הוגשה כאמור על ידי אחיו ומיופה כוחו, שאף הוא אינו מתגורר בקרבת מקום. על פניו נראה, כי אין בכל הטענות אשר הועלו על ידו כדי לפגוע בזכויותיו ויש בהן אף מידת מה של קנטרנות כלפי הנתבעים. 13. כאמור, לאחר הגשת הסיכומים בכתב הגיש ב"כ התובע בקשה להגשת ראיות נוספות. לטענת ב"כ התובע, לאחר הביקור במקום, בו נמצא כי הגג נקי ומסודר, הוספו עליו חפצים וגרוטאות כמופיע בתצלומים שצרפו לבקשה. בית המשפט נעתר לבקשה להגשת הראיות הנוספות, איפשר שמיעת עדותו של מר דב זקס, ושל הגב' גאולה לוק. לאחר שמיעת עדותם המשלימה של אלה ועיון במוצגים שהוגשו ע"י התובע, שוכנעתי כי הגם שמדובר בפריטים חסרי משמעות שהונחו שם לצורך תיקונים שנעשו במטבח שבדירת הנתבעים (כיור ישן שהונח על הגג) וכן פריטים כגון מטאטא, פח ודלי ששימשו את הנתבעים לצורך נקיון הדירה והגג, הרי שיש בכך משום הפרת חוזה השכירות. 14 התביעה הכספית אשר לטענה בדבר נזק שנגרם לתובע, שבגינו נדרש פיצוי כספי בסך 150,000 ₪ - דין תביעה זו להדחות שכן התובע לא השכיל להביא כל ראיה להוכחת הנזק הנטען לא באמצעות עדים מטעמו ולא ע"י חוו"ד של מומחה מטעמו. על פניו נראה כי הסכום שנתבע מבוסס בעיקרו על הערכות והשערות שאין להן כל בסיס ועל כן דינן להדחות. 15. סעד מן הצדק סעיף 132 (א) לחוק הגנת הדייר קובע: "על אף קיומה של עילת פינוי רשאי בית המשפט לסרב לתת פסק דין של פינוי אם שוכנע שבנסיבות הענין לא יהיה זה צודק לתתו". הלכה פסוקה היא שבית המשפט רשאי לשקול מתן סעד מן הצדק גם אם ראה כי קיימת לתובע הזכות לפנות את הנתבע מהמושכר, כל זאת בהתקיימן של נסיבות מיוחדות המצדיקות לעשות כן. במסגרת השיקולים הנוגעים למתן הסעד, יש לבחון את הנסיבות על כל מרכיביהן. לענין זה, ראוי להביא את דברי כב' השופט דוד בר אופיר בספרו הנ"ל: "בית המשפט בשוקלו את מתן הסעד, חייב להזהר בפני נטיה מופרזת לקולא לצד הדייר, שמא יהפוך את מתן הסעד לענין שבשגרה. עם זאת, מחובתו של בית המשפט לשקול את הענין במאזני צדק כלפי שני הצדדים ולהעמיד זו מול זו את התנהגותו של כל אחד מהם ואת האינטרסים שלהם". (שם, עמ' 168/ב) במקרה שלפנינו, מדובר בתובע המתגורר בחו"ל, ואשר הגיש תביעתו באמצעות אחיו שאינו מתגורר בבית בו נמצא המושכר. כפי שציינתי לעיל, ערכתי ביקור במקום ואף עיינתי בחומר המוצגים ובתצלומים שהוגשו מטעם התובע. משפטית, ניתן לקבוע כי הנתבעים אכן הפרו את חוזה השכירות וכן את התחייבויותיהם כפי שבאו לידי ביטוי בהסכם הפשרה. עם זאת, ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי אין מדובר בהפרות יסודיות ומשמעותיות אלא בזוטי דברים. התביעה לכשעצמה, נגועה במידה לא מעטה של קנטרנות וטורדנות שכן מדובר בהפרות שאין להן כל פגיעה משמעותית בזכויותיו הקנייניות של התובע. מעיון מעמיק בחוזה השכירות ובהסכם הפשרה, נראה כי התובע שמר לעצמו את הזכות לבנות על הגג. לצורך כך, דאג שלא יהיו התקנות מתקנים על הגג, איחסונם או שימוש חורג בגג הבית. כאמור, הנתבעים עושים שימוש סביר בגג הבית בכך שהם תולים כביסה ומניחים שולחן עם כסאות לצורך מנוחתם. נכון הוא כי מעשים אלה מנוגדים לחוזה השכירות והכלל הוא כי חוזים יש לכבד. עם זאת, נראה בעיני כי ראוי היה שהתביעה לא היתה מוגשת מלכתחילה, שכן הינה קנטרנית ומנוגדת לשכל הישר. בנסיבות הענין, לאחר ששקלתי את השיקולים הנוגעים לענין, אני מעניק לנתבעים סעד מן הצדק. אני מחייב את הנתבעים, כתנאי למתן סעד מן הצדק, לשלם לתובע סך של 1,000 ₪ אשר יש בו כדי להביע את מורת רוחו של בית המשפט על עצם הגשת התביעה לפינוי. 16. סיכומו של דבר נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה בחלקה, ככל שהדבר נוגע לתביעת הפינוי ומעניק לנתבעים סעד מן הצדק המותנה בתשלום לתובע בסך של 1,000 ₪. התביעה הכספית נדחית. למען הסר ספק יובהר, כי על הנתבעים להימנע בעתיד מהפרת חוזה השכירות כמפורט לעיל. אשר להוצאות המשפט - לאור התוצאה אליה הגעתי, כל צד ישא בהוצאותיו. בניהמטרדמטרד רעשעבודות בניה