הצדדים חתמו על הסכם שכר הטרחה להלן: - שכר טרחה שישלם הלקוח בגין הטיפול המשפטי יהא ___________% מכל סכום שיגבה. - בנוסף על האמור בסעיף לעיל, שכ"ט עו"ד שהצד השני יחויב בו על ידי ראש ההוצל"פ / רשם / בית משפט - ישולם על ידי הצד השני לעורך הדין. - במידה ואין אפשרות לגבות הנ"ל מאת הצד השני מכל סיבה שהיא, ישלם הלקוח לעו"ד שכ"ט זה. - באשר לשכ"ט ב' - הוא יעמוד במקרה שהלקוח יצטרך לשלם זאת על מחצית בלבד. - במידה ויוגשו הגנות ו/או בקשות שונות שיצריכו ישיבה בבית המשפט או בפני הרשם או בפני ר' ההוצל"פ ישלם הלקוח ביום הישיבה ובגין כל ישיבה סך__________. - אם תוגש התנגדות שתתקבל אזי ישלם הלקוח לעו"ד שכ"ט כאמור בתעריף מינימלי של לשכת עוה"ד". להלן פסק דין בנושא תביעת עורך דין נגד לקוח שעבר על בסיס הסכם שכר טרחה בהתנגדות לביצוע שטר: 1. מבוא זוהי תביעה לתשלום שכר טרחה שהגישה התובעת, עו"ד במקצועה, נגד הנתבע, לקוחה לשעבר. 2. עיקר העובדות וטענות הצדדים 2.א. הנתבע פנה אל התובעת, עו"ד, על מנת שתטפל עבורו בגביית חוב באמצעות ההוצאה לפועל בפ"ת, בגין שיק בסך 105,000 ש"ח שחולל באי פרעון ע"י גרושתו (להלן: "החייבת"). 2.ב. בתאריך 3.5.00 חתם הנתבע על הסכם שכר טרחה (להלן: "הסכם שכה"ט" - נספח א' לתצהיר התובעת ת/1). 2.ג. התובעת טוענת בסיכומיה כי הנתבע נשאר חייב לה סכום של 22,930 ש"ח, נכון ליום 8.1.03 (לאחר שהתובעת הקטינה את סכום התביעה המקורי - פרוט' מיום 9.12.03, עמ' 1). 2.ד. הנתבע טוען כי התובעת קיבלה כבר שכר טרחה בסך 11,335 ₪, וזאת ע"י תשלום מהחייבת בתיק ההוצל"פ, במסגרת פשרה אליה הגיעו הצדדים לסגירת התיק, וכי אינו חייב כל תשלום נוסף לתובעת. דיון 3. התובעת משתיתה טענותיה על הסכם שכר הטרחה, בו נכתב כדלהלן: "2. שכר טרחה שישלם הלקוח בגין הטיפול המשפטי יהא כדלקמן: 15% מכל סכום שיגבה. 3.א) בנוסף על האמור בסעיף 2 לעיל, שכ"ט עו"ד שהצד השני יחויב בו על ידי רק (צ.ל. ראש - א.מ.) ההוצל"פ / רשם / בית משפט - ישולם על ידי הצד השני לעורך הדין. ב) במידה ואין אפשרות לגבות הנ"ל מאת הצד השני מכל סיבה שהיא, ישלם הלקוח לעו"ד שכ"ט זה. באשר לשכ"ט ב' - הוא יעמוד במקרה שהלקוח יצטרך לשלם זאת על מחצית בלבד. 4. במידה ויוגשו הגנות ו/או בקשות שונות שיצריכו ישיבה בבית המשפט או בפני הרשם או בפני ר' ההוצל"פ ישלם הלקוח ביום הישיבה ובגין כל ישיבה סך 0 . אם תוגש התנגדות שתתקבל אזי ישלם הלקוח לעו"ד שכ"ט כאמור בתעריף מינימלי של לשכת עוה"ד". 4. התובעת טוענת כי יתרת שכה"ט המגיעה לה מן הנתבע, מורכבת מהסכומים הבאים: א. סכום של 647 ש"ח - יתרת שכ"ט לאחר קבלת ההתנגדות לביצוע שטר, לפי תעריף מינימלי של לשכת עוה"ד (לאחר קבלת התשלום של 11,335 ש"ח מהחייבת בתיק ההוצל"פ שנסגר). ב. סכום של 13,171 ש"ח - שכ"ט א' שפסק ראש ההוצל"פ (כולל מע"מ). ג. סכום של 9,112 ש"ח - מחצית שכ"ט ב' שפסק ראש ההוצל"פ (כולל מע"מ). 5. הנתבע טוען כי הסכם שכה"ט עליו חתם עם התובעת קבע ששכה"ט יהיה 15% מכל סכום שיגבה. לטענתו, הסיכום העקרוני ורוח הדברים בינו ובין התובעת היו כי שכה"ט ישולם אך ורק מכספים שיגבו בפועל מגרושתו - החייבת בתיק ההוצל"פ שנפתח נגדה. לטענת הנתבע, במצבו הכלכלי באותו זמן, כמו גם היום, אין לו ולא היתה לו כל יכולת כלכלית לעמוד בתשלומי שכה"ט ולכן היה ההסכם ששכה"ט ישולם רק מכספים שיגבו, שאם לא כן לא היה מתקשר עם התובעת. התובעת טוענת כי מדובר בטענה בעל פה כנגד הסכם בכתב, שכן בסעיף 3ב) בהסכם שכה"ט נכתב כי אם אין אפשרות לגבות שכ"ט מהצד השני, ישלם הלקוח שכ"ט זה. 6. מדובר, אפוא, במחלוקת בין הצדדים לגבי מה שהובן על ידי הנתבע בשיחתו עם התובעת בקשר עם שכה"ט שישולם על ידו, עובר לחתימתו על הסכם שכה"ט, והאם אכן טעה או הוטעה הנתבע על ידי התובעת בעת שהוחתם על ידה על הסכם שכה"ט. 7. בטרם אכנס לשאלה אם הנתבע טעה או הוטעה על ידי התובעת בסיכום שהיה ביניהם בעניין שכה"ט, אתייחס קודם לטענת הנתבע לפיה קיבלה התובעת מגרושתו של הנתבע, במסגרת הסדר הפשרה ביניהם לסגירת תיק ההוצל"פ שפתח הנתבע נגד גרושתו, שכ"ט בסך של 11,335 ש"ח, כאשר סכום זה היה אמור להוות סילוק כל חוב שכה"ט של הנתבע לתובעת. הטענה הועלתה על ידי הנתבע בסעיף 9 בתצהיר עדותו הראשית - נ/2, והינה במסגרת המחלוקות שבין הצדדים. ראה גם סעיף 3 סיפא בסיכומי ב"כ הנתבע. התובעת התייחסה אף היא לטענה הנ"ל בתצהיר עדותה הראשית - ת/1, סעיף 10 ד-כ"ד. 8. כאמור, הנתבע פתח תיק הוצל"פ נגד גרושתו בגין שיק על סך 105,000 ש"ח, הוא השיק שהתובעת התבקשה לטפל בגבייתו. החייבת הגישה התנגדות לביצוע השטר. לאחר חקירה שעשתה התובעת לחייבת, התקבלה ההתנגדות. 9. בתאריך 26.10.00, בדרך לבית המשפט לדיון בהתנגדות החייבת, חתם הנתבע לתובעת על מסמך שהוכתב לו על ידי התובעת (סע' 8 ב' בתצהיר הנתבע נ/2; סע' 10 ד' בתצהיר התובעת ת/1). 10. במכתב מיום 26.10.00 נכתב כדלקמן: "לכבוד עוה"ד אורלי גלמן אני מיפה את כוחך ומבקש ממך להגיע להסדר עם עו"ד של רובי לצורך סגירת התיק בהוצאה לפועל שפתחתי נגדה בתנאי שהיא תישא בשכר הטרחה המגיע לך. אם היא לא מוכנה לשלם כלום להמשיך בניהול המשפט ואני יודע שאני מחויב בשכר טרחתך והבהרת לי שאם ההתנגדות תתקבל אצטרך לשלם לך כולל מע"מ 11,335 ש"ח לאחר קבלת ההחלטה. אני מבקש לפרוס בתשלומים את חובי" (נספח ו' לתצהיר ת/1). (הדגש לא במקור). 11. במכתב מיום 8.11.00 הסבירה התובעת לנתבע, לבקשתו, את דרישתה לתשלום הסך של 11,335 ש"ח. במכתב זה כותבת התובעת לנתבע כדלקמן: "1. במענה לבקשתך הנני להסביר את החיוב בסך 11,335 ש"ח כדלקמן בהסכם נרשם במפורש כי אם תוגש התנגדות, שתתקבל, תשלם שכ"ט כאמור בתעריף מינימאלי של לשכת עוה"ד קבלת התנגדות משמעה שבקשת הביצוע הופכת לכתב תביעה, והתצהיר הינו כתב הגנה. שכ"ט על תביעה בסכום הנדון בתיק שבנדון לפי תעריף מינימלי של לשכת עוה"ד הינו 9,688 ש"ח ומע"מ וכן יש שכ"ט בסך 480 ש"ח ומע"מ בגין ישיבה נוספת. לעת עתה יש לשלם רק 9,688 ש"ח ומע"מ = 11,335 ש"ח..." (נספח ז' לת/1). 12. בישיבה שהתקיימה בבית במשפט ביום 20.3.01, בתביעה נגד החייבת (ת.א. 5611/00), הודיעו הנתבע והחייבת (התובע והנתבעת שם) לבית המשפט על הסכם הפשרה שביניהם. בפסק הדין שניתן בתאריך הנ"ל, נדחתה תביעת הנתבע התובע נגד החייבת. בית המשפט נתן גם תוקף של הסכמה להתחייבות החייבת כלפי הנתבע לשאת בסכום של 11,335 ש"ח בגין שכ"ט של התובעת. יחד עם זאת צויין בפסק הדין, כי "האמור הינו במסגרת היחסים שבין הצדדים עצמם ואינו מחייב או מזכה את עו"ד גלמן" (נספח י"ג לתצהיר ת/1). 13. לאחר קבלת התנגדות החייבת, ולפני המשך הדיון בבית המשפט, הגיעו הנתבע והחייבת ביום 29.1.01 להסכם הפשרה ביניהם בדבר סגירת תיק ההוצל"פ ודחיית התביעה נגד החייבת. בהסכם הפשרה, עליו חתמו גם הנתבע וגם החייבת, נכתב, בין השאר, כדלקמן: " . . . . . בהסדר שהגענו מחוץ לכותלי בית המשפט, מסכימים אנו לביטול התביעות ההדדיות בקשר עם תיק אזרחי מספר 5611/00 דגן נגד דגן, שבמסגרתו הוגש לביצוע שיק על סך 105,000 ש"ח. עקב התנגדותה של עו"ד גלמן להגיע להסכם הפשרה לפי סיכום שנקבע עם עו"ד גלמן במכתבה מיום 3.5.00 עבור שכר טרחת עו"ד, הנתבעת רובי דגן מתחייבת לשלם שכר טרחת עו"ד כפי שסוכם לפי מכתבה הנ"ל, ובפריסה לתשלומים על פי יכולתה של רובי דגן הנתבעת. אנו החתומים מטה מבקשים מכבוד השופט לפסוק לנו שכר טרחה לעו"ד גלמן במטרה לסגור תיק התביעה ללא משפט" (נספח י"ב לתצהיר ת/1). (הדגש לא במקור). 14. אני מקבל את טענת הנתבע לפיה היה ברור לו כי תשלום הסכום של 11,335 ש"ח לתובעת על ידי גרושתו יחשב כסילוק כל חוב שכר טרחתו לתובעת. במכתב שהכתיבה התובעת לנתבע ביום 26.10.00, ושעליו חתם הנתבע, יש מצג מפורש מצד התובעת לפיו גרושתו של הנתבע תשא במלוא שכה"ט המגיע לתובעת, במסגרת ההסדר שבין הנתבע וגרושתו לסגירת תיק ההוצל"פ. אין מחלוקת שהתובעת היא זו שהכתיבה את כל המילים שכתב הנתבע במכתבו הנ"ל מיום 26.10.00. התובעת מודה בכך בתצהירה: "הנתבע הסכים לכך, וביקשני שאקל עליו ואומר לו מה לכתוב. כך עשיתי. הנתבע חתם על המכתב בלי לבקש לשנות דבר, ובלי למחות על דבר, שכן הכל היה לפי סיכום בינינו ולשביעות רצונו" (סע' 10 ד' פסקה אחרונה, בתצהיר התובעת ת/1). 15. שכר הטרחה שנדרש הנתבע לשלם לתובעת באותו מועד היה 11,335 ש"ח. על בסיס דרישה זו הגיע הנתבע להסכם הפשרה עם גרושתו, על פיו תשלם גרושתו לתובעת ישירות את השכר הנ"ל. 16. גם בבית המשפט אמר הנתבע: "...רצית לסגור את התיק בתמורה לתשלום של 10,000 ש"ח ואת ידעת שלא יכולתי להסכים לזה כי אין לי כסף, אז הגענו להסכם פשרה שאת תחתימי אותי על מסמך לסגור את התיק בתמורה שגרושתי תשלם את החוב מה שמגיע לך כדי לסגור את התיק. מה שביקשת קיבלת" (פרוט' מיום 19.4.04, עמ' 17, שו' 1-3). בהמשך אמר הנתבע: "לפשרה הגעתי בהסכמתך על סמך המכתב שהחתמת אותי לסגור את התיק" (שם, עמ' 17, שו' 19). וכן: "שהיא משלמת 11,335 ₪. סוכם שאת מקבלת את הכסף הזה לסגירת התיק" (עמ' 17, שו' 26). הנתבע חזר ואמר בעדותו: "לפי מה שסיכמת איתי. היפוי כח שהבאת לי כתוב שאשלם לך 11,000 ש"ח ובתמורה לזה את סוגרת את התיק... אם גרושתי היתה מוכנה לסגור התיק בתמורה לתשלום החוב ושאני אפטר ממך, הייתי מוכן לסגור התיק" (עמ' 18, שו' 20-21, שו' 27). ובהמשך: "נתת לי מסמך להגיע להסדר. כתבת לי לבקש להגיע להסדר, לשלם את החוב. אני מתייחס למכתב מיום 26.10.00 שהוא התחלה והסוף של הסגירת תיק בינינו... יש כאן הסכמה שלך להגיע להסכם. כל זה במכתב הנ"ל. יש כאן הסכמה לסגור התיק" (עמ' 19, שו' 18-19, שו' 22). 17. המכתב מיום 26.10.00 מציג את אשר דובר בין התובעת והנתבע באותו זמן. מן המכתב עולה באופן ברור הכוונה וההסכמה שתיק ההוצל"פ יסגר והחייבת תשא בשכר הטרחה המגיע לתובעת. לא היתה כל כוונה שלאחר תשלום שכרה של התובעת על ידי החייבת וסגירת תיק ההוצל"פ, עדיין יצטרך הנתבע לשלם עוד סכומים נוספים לתובעת. 18. ההסכמה הנ"ל בין התובעת והנתבע שינתה את הסכם שכה"ט הראשון שהיה בין הצדדים, גם אם נלך לשיטתה של התובעת ביחס לפרשנות הסכם שכה"ט, פרשנות שבית המשפט לא דן בה עדיין וממילא לא קבע אם הוא מקבל אותה אם לאו. 19. מכתבו של הנתבע ללשכת עוה"ד מיום 25.1.01, תומך אף הוא באמור לעיל. במכתב הנ"ל, שנכתב בתגובה לתשובת התובעת ללשכת עוה"ד מיום 12.12.00, על רקע תלונה שהגיש נגדה הנתבע ביום 14.11.00, כותב הנתבע ללשכת עוה"ד כדלקמן: "הנדון: בקשתי לדחיה למכתבה של עו"ד אורלי גלמן מיום 12.12.00 . . . . . לידיעתך אני וגרושתי הנתבעת הגענו להסכם פשרה לפיו גרושתי תשלם את שכ"ט עו"ד בתמורה לסגירת התיק. הנני לאשר כי אני מסכים לפשרה זו בתמורה לסיום ההתקשרות עם עו"ד אורלי גלמן. ברצוני להודיע כי כל בקשתי היא לסיים את ההתקשרות ברוח טובה כדי למנוע אי נעימות לכל הצדדים ולבטל את תלונתי...". הדגש לא במקור). (נספח י' לתצהיר ת/1). 20. ממכתבו של הנתבע ללשכת עוה"ד מיום 25.1.01 עולה שוב, ובצורה מפורשת ביותר, כי הסכם הפשרה שלפיו גרושת הנתבע תשלם לתובעת את שכר טרחתה נעשה בתמורה לסיום כל ההתקשרות של הנתבע עם התובעת. גם כאן רואים בבירור כי לתובע היה ברור שעם תשלום הסך של 11,335 ש"ח לתובעת, על ידי גרושתו, מקבלת התובעת את מלוא השכר המגיע לה ובכך מסתיימת ההתקשרות עמה. 21. בתאריך 1.2.01 כתב הנתבע לתובעת מכתב נוסף, כדלקמן: "אבקש להעביר לידיעתך כי שלחתי פקס לגרושתי לפי בקשתה אשר מאשר כי הצד השני גרושתי תשלם את שכה"ט עקב אי יכולתי לשלם לך שכ"ט עו"ד כפי שביקשת..." (נספח י"א לתצהיר ת/1). (הדגש לא במקור). גם מהמכתב הנ"ל עולה בבירור כי כל הזמן היה מדובר שגרושתו של הנתבע תשלם לתובעת את שכר הטרחה המגיע לתובעת מהנתבע, שכן לנתבע אין יכולת לשלם לתובעת את שכרה. 22. תמיכה נוספת לאמור לעיל ישנה גם במכתב שכתב הנתבע לחייבת בתאריך 29.1.01, כדלהלן: "לכבוד רובי (רבקה) דגן שלום! לבקשתך הריני להעביר לידיעתך כי הודעתי לעו"ד אורלי גלמן אשר מייצגת אותי בתביעה שהוגשה להוצל"פ בגין חוב עבור שיק בסך 105,000 ש"ח כי הגענו להסכם פשרה בינינו בעל פה, אשר בתמורה לסגירת התיק ולסיום ההתקשרות בינינו, את, רובי דגן הנתבעת, מתחייבת לשלם שכר טרחת עו"ד כפי שסוכם או שיסוכם וכל זאת ללא תגובה שלילית מצידה של עו"ד אורלי גלמן. הסכמתי להסכם פשרה נובע מסיכום שנערך במשרדה של עו"ד אורלי גלמן בו היא מאשרת לי להגיע להסכם פשרה עקב אי יכולתי לשלם לה שכר טרחה בעבור יצוגה והתנגדות שהגשת לבית המשפט... הסכם פשרה זה מותנה בהסכמת עו"ד אורלי גלמן המייצגת אותי או לפי החלטת בית המשפט בהסכמת כל הצדדים" (נספח י"א, עמ' 2, לתצהיר ת/1). (הדגש לא במקור). ושוב, רואים ממכתבו הנ"ל של הנתבע כי תשלום השכר לתובעת על ידי גרושתו של הנתבע הינה על פי סיכום שנעשה בין התובעת ובין הנתבע לפיו גרושת הנתבע תשלם לתובעת את שכה"ט עקב אי יכולתו של הנתבע לשלם את השכר בעצמו לתובעת. אינני מייחס למילים "או שיסוכם" כוונה לתשלום שכר אחר מזה שדובר בין הצדדים אותו זמן. מכל המכתבים הנ"ל עולה כי היה מובן ומוסכם על ידי התובעת ועל ידי הנתבע, כי התשלום שתשלם גרושתו של הנתבע לתובעת כשכ"ט, יסיים את ההתקשרות ביניהם ולא ידרשו ממנו סכומים נוספים מעבר לכך. בהקשר זה יצויין, כי אינני מקבל את דרכה של התובעת לפרש מילים מסוימות במכתביה כבעלות כוונה כזו או אחרת מצידה. ביחסי הנאמנות שבין עו"ד ולקוחו אין מקום לדרך זו. 23. בדיון שהתקיים בבית המשפט אצל כב' השופט שנלר אומר התובע, וכך נרשם בפרוטוקול: "... סיכמתי עם הנתבעת, כי את סכום שכה"ט שעו"ד גלמן סיכמה איתי וזאת בסך 11,335 ש"ח, תשלם לי הנתבעת ב- 11-12 תשלומים חודשיים" (נספח י"ג לתצהיר ת/1). אמנם בהמשך לאותם דברים נכתב כי בית המשפט הסביר לתובע שבית המשפט אינו מוסמך באותו הליך להזקק לנושא שכה"ט והיחסים שבין עו"ד גלמן לבין הנתבע. כמו כן נרשמו דבריה של ב"כ התובע באותו דיון, לפיהם "מקובל עלי, לצורך התיק הזה כל מה שהתובע רוצה והצהיר", אם כי התובעת המשיכה ואמרה כי היא לא סיכמה עם הנתבע ששכה"ט שלה יעמוד על סך 11,335 ש"ח ושכרה גבוה יותר (שם). אין בדבריה הנ"ל של התובעת בבית המשפט לשנות מאשר דובר, נכתב והובן קודם לכן בינה ובין התובע בכל הקשור עם קבלת הסך של 11,335 ש"ח, דהיינו כי יהיה בקבלתו משום סיום ההתקשרות עם הנתבע. אי אפשר לדרוש מהנתבע, שהוא הדיוט בהליכים משפטיים, להתמודד מול באת-כוחו, בנוסף לצד השני העומד מולו, להבין מה כוונת דבריה ולסייג את ההערות שהיא משמיעה לפרוטוקול. הנתבע בא לבית המשפט לאחר שניהל מו"מ עם גרושתו לסיום כל ההתקשרויות, הן עם גרושתו והן עם התובעת. כך ידע, כך התכוון וכך האמין שיהיה, בידיעת ובהסכמת התובעת. 24. התובעת טענה כי היא אמרה לנתבע לפני שחתם על הסכם הפשרה ששכר הטרחה שלה הוא 30,000 ש"ח. על כך ענה הנתבע: "את לא אמרת לי כמה כסף אני צריך לשלם. לא אמרת לפני החתימה ולא אחרי החתימה..." (עמ' 19, שו' 24-31). 25. התשלום בסך 11,335 ש"ח ששולם לתובעת כשכ"ט, שולם לה זמן רב לאחר שהתקיימה חקירת החייבת. התובעת ידעה כי הנתבע עומד לסכם עם גרושתו שהיא תשלם לתובעת את שכרה במקומו ובכך תסתיים ההתקשרות ביניהם. סיכום זה בין הנתבע לבין גרושתו, היה, כאמור, על דעת התובעת ובהסכמתה. התובעת לא העמידה את התובע על כך שסכום זה לא יהיה סופי וכי היא תדרוש ממנו סכומים נוספים לאחר שתקבל את שכר הטרחה מגרושתו. אם אמנם התכוונה התובעת לדרוש מהנתבע סכומים נוספים כשכ"ט, מעבר לסך של 11,335 ש"ח שתקבל מגרושתו של הנתבע, כי אז היא העלימה מהנתבע את כוונתה זו. התובעת יצרה מצג שווא מטעה בפני הנתבע, שעם קבלת השכר מגרושתו יסתיימו בכך הקשרים ביניהם. אפשר שהתובעת חששה שאם תאמר לנתבע כבר באותו שלב שלפני חתימת הסכם הפשרה בין הנתבע וגרושתו שלא יהיה בכך סוף וסיום לדרישותיה ביחס לשכר המגיע לה, יפוצץ הדבר את הסכם הפשרה ואולי היא לא תקבל את הכסף מגרושתו של הנתבע, משום שהיה ברור לה כי לתובע אין כסף לשלם לה. אפשר שהתובעת התכוונה לקבל מגרושת הנתבע את השכר שדרשה נכון לאותו מועד, ולאחר מכן, כשסכום זה מונח כבר לבטח באמתחתה, לדרוש מהנתבע סכומים נוספים. כך או כך, אני מאמין לנתבע ומקבל את טענתו, כי הובן בינו ובין התובעת שהסכום של 11,335 ש"ח שגרושתו תשלם לתובעת יכסה את כל השכר המגיע לתובעת ובכך יסתיימו הקשרים ביניהם. כך עולה מהמכתב מיום 16.10.00 אותו הכתיבה התובעת לנתבע ועליו חתם (נספח ו' לת/1) ומהמכתבים האחרים שהוזכרו וצוטטו בפסק הדין לעיל. אני מקבל את טענת הנתבע שכך הוצג בפניו על ידי התובעת. 26. לאור קביעת בית המשפט האמורה לעיל, אין יותר צורך להכנס לשאר טענות הצדדים. בית המשפט קובע כי התובעת הסכימה שהיא תקבל מגרושתו של הנתבע את השכר המגיע לה מהנתבע, במסגרת סגירת התיקים נגד הגרושה, ובכך תסתיים ההתקשרות בין התובעת לנתבע. גם אם לא הייתי קובע שהיתה הסכמה מאוחרת בין הצדדים, הרי מצג שווא מטעה היה כאן, מצג והטעייה שהתובעת הציגה בפני הנתבע, והיא קשורה בהם ומנועה מלטעון נגדם. 27. בסיום כתיבת פסק דין זה, ובעקבות בדיקת הנושא באינטרנט, הגיע לידי בית המשפט פסק דין שניתן נגד התובעת, בתביעה שהגישה התובעת נגד לקוח אחר שלה, אף היא לתשלום יתרת שכר טרחה. בפסק הדין הנ"ל, שניתן ביום 18.5.04, בת.א. (נצרת) 4540/00, כותב כב' השופט עיילבוני: "קו החקירה הנגדית בו נקטה עו"ד גלמן כלפי מר קזמוז בהליכים השונים אף הוא מעלה את המסקנה כי לא אמרה לו מפורשות שהיא תעמוד על מלוא שכר הטרחה... אני עוד קובע כי התנהגותה כאמור של עו"ד גלמן נתנה למר קזמוז להבין שאין עוד שכר טרחה שמגיע לה או שהוא צריך לשלם לה" . בהמשך פסק הדין הנ"ל נכתב: "דא עקא, עו"ד גלמן ידעה גם שלקוחה עקשן, ולכן היא תימרנה אותו והניחה לו לחשוב כי עם החתימה על הסכם הפשרה תסתיים הפרשה מבחינתו, והניחה לו לחשוב גם כי סיום הפרשה מבחינתו משמע גם שלא יהיו לו הוצאות נוספות בגין ההליך, מעבר למה ששילם... אני קובע באופן פוזיטיבי כי עו"ד גלמן הציגה בפני מר קזמוז מצג לפיו גרמה לו להבין כי יהא פטור מתשלום יתרת שכר הטרחה לאחר החתימה על הסכם הפשרה, ומר קזמוז חתם על ההסכם אך ורק בשל מצג זה". בפסק הדין הנ"ל נקבע: "די בכך שקיימים יחסים מיוחדים בין הצדדים, ועו"ד גלמן ידעה ציפתה ואף רצתה שמר קזמוז יפעל בהתאם להנחיותיה, כדי לחייבה בעניין יצירת מצג שווא רשלני (ע"א 209/85 עיריית קרית אתא נ' אילנקו בע"מ פ"ד מ"ב (1) 190)". 28. הקביעות שנקבעו בבית המשפט בנצרת בעניינה של התובעת מתאימות להפליא גם למקרה שלנו, אף אם העובדות אינן בהכרח זהות. גם אצלנו נתנה התובעת ללקוחה - הנתבע, להבין שעם תשלום שכר טרחתה בסך 11,335 ש"ח על ידי גרושתו, תסתיים ההתקשרות ביניהם. התובעת לא העמידה את הנתבע בצורה מפורשת על כך שמדובר בתשלום חלקי בלבד וכי בדעתה לדרוש ממנו סכומים נוספים. להפך, המצג שהציגה התובעת בפני הנתבע היה שעם קבלת הסכום הנ"ל יסתיימו הקשרים ביניהם. באשר לדברים שנאמרו על ידי התובעת בבית המשפט, מקום בו שני הצדדים לא נמצאו בעמדות שוות, התייחסתי לעיל. 29. יש מקום לציין ככלל, כי אין דעת בית המשפט נוחה מהסכם שכר טרחה שאיננו ברור די צרכו ללקוח. לקוח רגיל איננו יודע מה הכוונה בשכר טרחה א' או ב'. ככל שעוה"ד מתכוון לחייב את לקוחו גם אם לא ייגבו מהחייב כספים כלשהם, יש צורך להדגיש ולהבליט הדברים בצורה ברורה ומובנת לכל אחד ובנוסף גם להסביר הדברים היטב בעל פה. לא כל לקוח מבין שגם אם לא יראה פרוטה מהחייב, עדיין יכול ויצטרך לשלם לעורך דינו סכומים ניכרים כשכר טרחה, ולצאת במקרה כזה בהפסד כספי. גם לא כל עו"ד טורח תמיד להסביר הדברים בצורה מובנת ללקוח. חובת הנאמנות של עו"ד כלפי לקוחו מחייבת הדגשה והסבר כזה. העובדה שיש מחלוקת ותביעה בין עוה"ד לבין לקוחו בעניין זה, כמו במקרה שבפנינו, יכולה ללמד על כך שהדברים לא היו ברורים ומובנים. בוודאי שלא הוסברו כנדרש. בעניין זה יש ללכת על פי הכלל של פירוש הסכם לרעת מנסחו, דהיינו לרעת עוה"ד שכתב אותו. סיכום 30. התביעה של התובעת נגד הנתבע, נדחית. 31. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (כולל) בסך 2,500 ₪, בתוספת מע"מ, ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל. עורך דיןחוזהשכר טרחת עורך דיןשכר טרחההסכם שכר טרחהשטרביצוע שטרהתנגדות לביצוע שטר