שכן נזילה צו עשה תקרה 1. רקע: התובעים הם בעלי זכויות ומחזיקים בדירה בקומה שניה (תת חלקה 2 בחלקה 76 בגוש 10783) רח' דאונס 13 בחיפה. הנתבע 1 (להלן - אידלמן) הוא בעל הדירה שמעל דירתם (תת חלקה 3) והנתבעים 2 ו- 3 (להלן: גונן) הם בעלי הזכויות בתת חלקה 4 שבאותו בנין. לטענת התובעים, עקב שיפוצים שנערכו בדירות הנתבעים, נגרמו לדירתם נזקים. כמו כן נטען שנעשו עבודות ללא היתר בניה. התובעים תובעים את עלות תיקון הנזקים כתוצאה מהעבודות בדירת אידלמן בסך 8,000 ₪ ועוד עלות תיקון הנזקים כתוצאה מהעבודות בדירת גונן בסך 30,000 ₪, ועוד עוגמת נפש בסך 5,000 ₪. כמו כן, נטען כי עקב מיקום הערוגות בדירת גונן והנזקים הנגרמים מערוגות אלה נגרמים להם נזקים נמשכים ועל כן התבקש צו עשה כנגד הנתבעים גונן המחייב אותם להסיר את הערוגות ואת צנרת ההשקייה וכל ציוד אחר הקשור עימה הגורם נזק לדירת התובעים. הנתבעים טענו להתיישנות התביעה. הנתבעים טוענים שלא בוצעו בדירת גונן שום שיפוצים, אלא רק עבודות אחזקה שוטפות, וכי העובדות האחזקה שבוצעו בדירת גונן ועבודות השיפוצים בדירת אידלמן לא גרמו כל נזקים לדירת התובעים. נטען, כי הנזקם שנגרמו לדירת התובעים הם תוצאה מבלאי רגיל והזנחה של התובעים, ומדובר בליקויי בניה שעל התובעים לתבוע ממי שבנה את דירתם. עוד נטען, כי עבודות שבוצעו בדירת אידלמן לא דרשו היתר והוא פעל כפי שנדרש על ידי העיריה. בכל מקרה, השאלה אם היה היתר אם לאו אינה רלבנטית לנזקי התובעים. לטענתם, אם חדרה רטיבות לדירת התובעים, הרי אלו מי גשמים ולו מים שנוקזו מדירת אידלמן. גונן טענו, שאין כל נזילת מים ממרפסת דירתם והמפגעים בדירת התובעים אינם נובעים מליקויים או נזילות או רטיבות או עבודות בדירת גונן. גם מהערוגות אין שום נזילה והן נאטמו כנדרש והן חלק ממבנה הבית ואין אפשרות להסירן. לאחר זמן שהוקדש לחינם לבדיקה על ידי מומחים בתיאום בין הצדדים, הוגשו ראיות הצדדים , ולאחר שהצדדים קיבלו אפשרות לבקר זה בדירתו של זה, הוגשו ראיות נוספות והצדדים הסכימו על מתן פסק דין מנומק לפי הראיות שהוגשו תוך ויתור על חקירת העדים מבלי להודות בנכונות גירסתם. יצויין, כי לסיכומי התובעים צורפו ראיות נוספות, בניגוד להסדר הדיוני, שהן צילומים והסברים נוספים מטעם התובעים, ו"דו"ח גילוי עבירה בגין בניה בלא היתר בניה". גם הנתבעים, מצידם, צירפו לסיכומים מטעמם מכתבי עו"ד ומכתב של מתווך שלא נתן תצהיר. 2. האם יש קשר סיבתי בין אי קבלת היתר בניה לבין נזקי התובעים? התובע 2 מעיד כי אידלמן ביצעו עבודות בניה בלתי חוקיות, דהיינו ללא היתר בניה, ולא נענו לדרישת מחלקת הרקישוי והפיקוח על הבנייה להשיב את המצב לקדמותו. בדקתי ועיינתי חזור ועיין בעדויות התובעים ובטענותיהם ולא מצאתי שום קשר סיבתי בין השאלה אם היה היתר בניה לעבודות או לא לבין הנזקים שנגרמו לתובעים לטענתם. נזקים נגרמים גם על ידי בנייה שיש לה היתר, וגם עבודות ללא היתר יכולים שלא לגרום נזקים. אלו שתי שאלות נפרדות, והתובעים לא הוכיחו ולא טענו שעצם אי קבלת ההיתר, להבדיל מביצוע העבודות עצמן, גרם להם נזק כלשהוא. על כן, אני רואה את איזכור הטענה שאין היתר בנייה ושאידלמן לא נענה לדרישת העיריה לתקן את המצב ולהשיבו לקדמותו כעיטור גרידא שהתובעים מצאו לנכון לעטר בהם את טעאנותיהם, כדי להעיד על אופיו הרע כביכול של אידלמן, כנראה מתוך מחשבה שאופי רע מצביע על אחריות לנזקים. זו דרך בלתי רואיה, אך כדרכה של שכנות טובה, אוי לרשע ואוי לשכנו, וגם הנתבעים לא חסכו בטענות, בלתי מוכחות ברובן, על אופיו הרע של התובע 2, מבלי שיהיה לכך קשר כלשהוא לענינים הנדונים בתביעה, שכן אין מדובר במעשים דומים או שיטה אחידה וקבועה המותירה חתימת זהות על מעשיו של התובע. 3. האם בוצעו עבודות שיפוצים בדירת גונן בשנת 1996? לפי עדות התובע, ביצעו גונן בשנת 1996 עבודות שכללו בניית גג רעפים מעל מרפסת הדיור, הרמת והחלפת הריצוף במרפסת, סגירת מרפסת במפלס העליון, העברת קו מים מהמפלס העליון לתחתון על המסד הצפוני של הבית, תוספת מבנה בהמשך למטבח, בניית אדניות קבועות בהן הוקמו ערוגות/ גינה. אדניות, הרמת משטח הגרנוליט והחלפתו ברצפות קרמיות במרפסת הכניסה, העמקת האדנית שהיתה קיימת במרפסת הכניסה וממוקמת מעל מחסן הדירה. בשנת 99 נבנתה בנוסף פרגולה על שטח המרפסת בחזית הדירה. לפי עדות גונן, כבר בשנת 85 פנה אליו התובע בטענות לרטיבות וטען שהדבר נובע מחדירת מים מרצפת חצרו לדירת התובעים. הדבר לא היה באחריות גונן, אבל כדי לשמור על יחסי שכנות טובים התחיל להסיר את משטח הגרנוליט כדי להחליף בריצוף אטום אחר ולמנוע חלחול מים. לאחר שהתחיל בעבודות אלה, דרש התובע שיפסיק את העבודות בטענה שהן פוגעות בדירתו, ולכן הן הופסקו ועד היום, כ- 2/3 מהריצוף מונח על גרנוליט ו- 1/3 ריצוף ללא גרנוליט מתחתיו, דבר היוצר מדרגה שהיא מפגע. עוד דרש התובע באותה תקופה שגונן יתקן את האדניות, שהותקנו על ידי הקבלן והיו אטומות. שוב, כדי לשמור על יחסי שכנות טובה רוקן גונן את האדמה, זיפת את קרקעית האדניות, ביצע שיפועים, אטם והתקין פתחי ניקוז תקינים. לפי דרישתו של התובע, בוצעו עבודות אלה 3 פעמים לאורך השנים. גונן הכחיש שביצע בשנת 96 את העבודות שנטענו וטען שכל מה שביצע בשנת 96 היה איטום האדניות מחדש. כל שאר העבודות הנטענות בוצעו לפני שנים רבות. כמו כן נטען שאין קשר בין סגירת המרפסת שתי קומות מעל דירת התובעים לרטיבות בדירת התובעים, ולא הוספו אדניות בתקופה הנטענת. גונן הגיש תצהיר נוסף ובו צילום משנת 1986, כאשר בנו היה בן 3, המראה את התוספת למטבח דירתו, שהתובע טוען שנוספה בשנת 1996. כמו כן צורפו תמונות המראות את האדניות משנת 1986, וצילום ת.ז. של הבן המראה שנולד בשנת 1983. כמו כן הוצגו תמונות של החצר המזרחית משנת 91 בה נראה בנו החייל עומד על הריצוף שהונח על הגרנוליט, ותמונות המראות את המרפסת הסגורה בקומה העליונה במלחמת המפרץ בשנת 1991. על פי ראיות אלו, לרבות התמונות הנוספות שהוצגו, אני מעדיף את גירסת גונן המפורטת על גירסת התובע הכללית וקובע כי עיקר העבודות שבוצעו על ידי גונן בוצעו קודם לשנת 1991, וממילא, גם אם העבודות גרמו לרטיבות בחורף בסוף 1991, הרי הדבר היה יותר מ- 7 שנים לפני הגשת התביעה ועל כן אני מקבל את טענת גונן שהתביעות התיישנו. לאור העדפה זו של עדות גונן על עדות התובע, אני מקבל גם את עדותו לענין מה שביצע בשנת 1996 ולענין תלונותיו של התובע על רטיבויות לפני שנת 1996, בניגוד לעדותו שהתלונות החלו בשנת 1996. גונן ביצע איפה בשנת 96 רק עבודות איטום באדנית כפי שפורט, והשאלה היא האם אלו גרמו לנזקים בדירת התובע. 4. האם העבודות בדירת גונן גרמו לנזקים בדירת התובעים? רטיבות בדירה תחתונה אינה נובעת בהכרח מליקויי איטום בדירה שמעליה. יש סיבות רבות לרטיבות, ויש צורך להוכיח את המקור לרטיבות על מנת להטיל את האחריות לתיקון על הנתבעים, תוך הבחנה בין הנובע בליקויי בניה בעת בניית הבנין לבין רטיבות הנובעת ממעשים של הנתבעים. התובע ראה להעיד על הסיבות לרטיבות בדירתו. התובע אינו מומחה ואינו יודע אלא כעדות סברה את האמור בתצהירו בענין זה. על כן, לא אתחשב כלל בדברי התובע על הסיבות לרטיבות בדירתו. מכל מקום, התובע הצהיר שעד לשנת 1996 היתה דירתו במצב תחזוקתי מעולה, ומאז לא ביצע שום תיקוני טיח וצבע שכן מומחים הסבירו לו שאין טעם בביצוע תיקונים כאלה כל עוד לא תוקנו ליקויי האיטום, שכן הליקויים יחזרו על עצמם. גונן העיד שעוד בשנת 1985 התלונן התובע על רטיבות, וכך לאורך כל השנים. התובע הסתמך להוכחת הקשר הסיבתי בין העבודות בדירת גונן לנזקים בדירתו על חוות דעת המהנדס אליעזר גוכמן מיום 12.8.99, חוות דעת נוספת מיום 23.10.02. בנוסף על כך הגיש התובע תצהיר מיום 7.9.03 ובו תמונות והסברים נוספים. שוב, התובע אינו מומחה, ואין בהסבריו כדי להוכיח את הקשר הסיבתי. לא קבלתי הסכמת הצדדים להכרעה לפי סעיף 79א, שבה הייתי מקבל עדות מומחה גם ממי שאינו מומחה ורק סבור שהוא כזה. ההכרעה ניתנת על פי הדין ועל פי הדין, עדותו של התובע בענין זה היא עדות סברה. עיינתי בתמונות והן מראות נזקי רטיבות בדירתו של התובע. על כך אין מחלוקת. יש מחלוקת על המקור לנזקים אלה. התובע הגיש תצהיר נוסף מיום 4.3.04 ובו שוב צירף תמונות ותשריטים. אותם דברים, לגבי יכולתו של התובע לתת עדות סברה לגבי סיבות לרטיבות חלים גם כאן. אין בתמונות ובתשריטים שהוגשו שום חידוש. חוות הדעת של גוכמן מיום 12.8.99 הסתמכה רק על ביקור בדירת התובעים, בלי ביקור בדירת הנתבעים, ועל בדיקת "ויזואלית בעיקרה", מלבד בדיקה במכשיר פרוטימטר הבודק רטיבות בקיר מערבי במרפסת הדרומית מערבית. המומחה ציין את הליקויים בדירת התובעים, אך לא ציין כיצד עבודות השיפוצים בדירת גונן גרמו את הנזקים האלה, והסתפק במילים "עקב עבודות שיפוצים" כהסבר מלא לקשר סיבתי. זאת, מלבד האמירה שניכר שלא בוצע איטום בצורה מקצועית באדנית והמים מחלחלים וגורמים לנזקים לתקרה ולקירות במרפסת הדיור. לחוות הדעת צורפו צילומים, שאין לדעת מי צילם, שכן אין התייחסות בחוות הדעת לצילומים כלשהם, ובהם מופיעות תמונות של קירות חיצוניים של משפחת גונן ופגמים אסטתיים שאינם חלק מחוות הדעת, לרבות תלונות על בוץ שנופל מעורגת הגינה של משפחת גונן, כבל חשמל שהונח בצורה לא אסטתית וכדומה, שאין להם זכר בחוות דעת גוכמן. מצאתי גם זהות בין תמונות אלה לתמונות שצורפו על ידי התובע לתצהירו בו טען שהוא צילם אותם. אני סבור שצילומים אלה אינם חלק מחוות הדעת של גוכמן, למרות ששודכו לחוות הדעת. על כל פנים, מתוך הצילומים עולה כי התלונה במרפסת הדיור היא על סדקים שנוצרו ועל כתם רטיבות אחד בתקרה. לסדקים שנוצרו יש סיבות רבות, וכדי לתת חוות דעת של ממש היה צריך להסביר כיצד הרטיבות מהערוגה גרמה לסדקים בקירות, ביחוד כאשר עולה שגם מעל האדנית, בקירות משפחת גונן, יש סדקים. ככל שהדברים אמורים בהוכחת קשר סיבתי, זו חוות דעת כללית, מעורפלת, שלא ניתן בה הסבר מספיק לקביעה הסתמית, אשר נעשתה ללא בדיקה של מקור הרטיבות הנטען כלל. ככל שהדברים אמורים בהערכת עלות התיקונים, קבע המהנדס שצריך לאתר את מיקום הנזילות, לאטום אדניות, להסיר טיח רופף, לתקן סדקים, לטייח במקומות שהטיח נפל ו/או הוסר מחדש ולחדש צביעה בכל הבית בעלות של כ- 30,000 ₪ בתוספת מע"מ. המומחה לא פירט תחשיב כלשהוא והסתפק במחיר קומפלט. זו חוות דעת כללית ובלתי רצינית ואי אפשר להסתמך עליה כלל. המהנדס גוכמן נתן חוות דעת נוספת מיום 23.10.02, לפי בדיקה מיום 14.10.02. הנוסח הוא אותו נוסח, והתוספת היא רק בסעיף 8 לממצאים. נוספו ממצאים אלה: הורכב צינור השקאה על הקיר החיצוני הצפוני וכתוצאה מכך נוצרו סדקים ונגרמו כתמי רטיבות. בתמונות שצירף התובע כדי להוכיח זאת, לא רואים כל קשר בין צינור השקייה לרטיבות. רטיבות וטיח נושר בתחתית הערוגה שהיא בגגון מרפסת הדיור של התובעים. גושי אדמה ובוץ נופלים ולכן צריך להתקין מעקה מגן. מעקה המגן הוא הרחבת חזית. כתוצאה מסגירת מרפסת פתוחה והתקנת גג ללא צינור ניקוז במפלס העליון נספגים מי גשם לקירות הפנימיים של של דירת התובעים בעיקר בקיר הצפוני של מרפסת הגג ובקיר הדרומי הפנימי של חדר הדיור. לכן יש לחבר מערכת ניקוז לגג שהותקן. על פי התמונות שנעשו על ידי התובע רואים שהקיר החיצוני רטוב בחודש ינואר, אבל כך קורה בגשם. אין ראיה בתמונות שהדבר נובע מהעדר ניקוז לגג. בוצעה זרבובית בקיר הצפוני של הבית ומים ניגרים על הקיר ונדרש לחבר למערכת הניקוז. חלון צפוני בקומה העליונה בדירת גונן נאטם מצידו הפנימי ונוצרה נישה המשמשת לקינון יונים ולכן יש לאטום בבלוקים ולטייח. זו הרחבת חזית. צנרת המזגן עוברת מעל המרפסת החיצונית הצפונית ומים נוזלים לתוך המרפסת הואיל וכנראה צינור הניקוז מחורר ויש לתקנו ולהחליפו. צינור הניקוז המחובר לגג הרעפים סתום והמים זולגים לתוך המרפסת הצפונית של דירת משפחת X. זו חזרה על האמור בפריט ג'. למרבה הפלא, אף שנוספו עבודות, שחלקן הרחבת חזית, כגון קינון יונים ונפילת גושי אדמה, לא השתנתה עלות התיקונים והיא נותרה 30,000 ₪ בתוספת מע"מ. מכאן, שמדובר בהערכה הקלוטה מהאויר שאין לה שום בסיס בעבודות כלשהן שצריך לבצע. כאמור, עבודות אלו לא בוצעו בשנת 1996 ואני דוחה את התביעה בגינם. אשר לאדניות, אין בפני חוות דעת מפורטת שניתן להסתמך עליה שהעבודות באדנית, שאולי הפעם לא נעשו כראוי, גרמו לרטיבות בתקרת המרפסת. הוגשה חוות דעת המהנדס נחום פרמינגר, אך היא לא התיחסה כלל למרפסת. הוגש גם תצהיר של מר ויניסמן אהרון לפיו בדק את האפשרות לחדירת מים מדירת גונן לדירת התובעים, אך הוא אינו זוכר דבר מעבר לכך, לרבות לא את מסקנות הבדיקה. מכאן, שאין לתצהיר זה ערך ראייתי כלשהוא. עיינתי בתמונות שהוגשו על ידי התובע, כדי למצוא שמא ניתן למצוא ראיה למקור רטיבות שהוא בדירת גונן. מצאתי שבתקרה מתחת לאדנית של גונן יש נפילת טיח כתוצאה מרטיבות. מה המקור לכך? לא ברור, ואני לא מומחה, אבל לאור העובדה שגונן ביצעו איטום האדנית כמה פעמים ובצד החיצוני של האדנית יש סדקים שיכולה להיות דרכם חדירת מים, איני משוכנע במידה הראויה במשפט אזרחי כי הרטיבות הזו נובעת ממעשי גונן. לסיכום פרק זה, אני קובע כי התובעים לאנ עמדו בנטל להוכיח כי העבודות היחידות שבוצעו בשנת 1996, באדנית, גרמו לנזקים שנטענו על ידי התובעים בגינם, ובודאי שלא הוכיחו במידה ראויה את עלות תיקון הנזקים שנטענו על ידם. לכן יש לדחות את התביעה כנגד גונן. 5. האם העבודות בדירת אידלמן גרמו לנזקים בדירת התובעים, וכמה? בנוסף על מה שנאמר לעיל לגבי הנטל להוכיח את מקור הרטיבות, הרי מהתמונות שצורפו על ידי אידלמן עולה שיש ליקויי רטיבות נוספים בדירת התובעים שאינם מתחת לדירת הנתבעים. אמנם, נזילות יכולות להופיע במרחק מהמקור שלהם, אבל זאת משום שהמים חותרים ומחפשים את הכשל והמקום שבו הם יכולים לזרום. במקרה שבפני מדובר בכך שיש כשל נטען בקיר אחר, כגון הקיר הדרומי של המרפסת מתחת לדירת אידלמן, אבל הרטיבות הזהה מופיעה גם בקיר הצפוני שאינו מתחת לדירת אידלמן. המים הולכים רחוק אם אין כשל, לא כשיש כשל. על כן, הנטל שעל התובעים לעמוד בו הוא להוכיח שדווקא עבודות בדירת הנתבעים הם שגרמו צלרטיבות בדירתו, מכל האפשרויות האחרות. לטענת התובעים, ביצע אידלמן שיפוצים בדירתו בשלהי 1996 עד המחצית השניה של 1997. התובע טוען כי בוצעו עבודות שיפוצים גם באוקטובר 2002, אך אלה חורגים מהאמור בכתב התביעה ובודאי לא גרמו את הנזק שנתבע בכתב התביעה שהוגש בשנת 1999. התובע 2 מעיד כי אידלמן ביצעו עבודות שכללו בניית קיר בלוקים במרפסת לשם סגירתה והפיכתה לחדר. לצורך כך הוסר ריצוף המרפסת ונותר חול בלבד. מי הגשמים חילחלו מנקודה זו וגרמו לנזקי רטיבות קשים. כמו כן קדחו חוקים בקירות, וסתמו את צינור הניקוז של המרפסת, פרצו חור נוסף דרכו הועבר צינור ניקוז נוסף במקום הצינור המקורי ולאחר מספר שנים פרצו חור נוסף והעבירו צינור ניקוז נוסף. להוכחת הקשר הסיבתי בין העבודות בדירת אידלמן, הגיש התובע חוות דעת המהנדס אליעזר גוכמן מיום 12.8.99, חוות דעת נוספת מיום 23.10.02. בנוסף על כך הגיש התובע תצהיר מיום 7.9.03 ובו תמונות והסברים נוספים. שוב, התובע אינו מומחה, ואין בהסבריו כדי להוכיח את הקשר הסיבתי. לא קבלתי הסכמת הצדדים להכרעה לפי סעיף 79א, שבה הייתי מקבל עדות מומחה גם ממי שאינו מומחה ורק סבור שהוא כזה. ההכרעה ניתנת על פי הדין ועל פי הדין, עדותו של התובע בענין זה היא עדות סברה. עיינתי בתמונות והן מראות נזקי רטיבות בדירתו של התובע. על כך אין מחלוקת. יש מחלוקת על המקור לנזקים אלה. התובע הגיש תצהיר נוסף מיום 4.3.04 ובו שוב צירף תמונות ותשריטים. אותם דברים, לגבי יכולתו של התובע לתת עדות סברה לגבי סיבות לרטיבות חלים גם כאן. אין בתמונות ובתשריטים שהוגשו שום חידוש. חוות הדעת של גוכמן מיום 12.8.99 הסתמכה רק על ביקור בדירת התובעים, בלי ביקור בדירת הנתבעים, ועל בדיקת "ויזואלית בעיקרה", מלבד בדיקה במכשיר פרוטימטר הבודק רטיבות בקיר מערבי במרפסת הדרומית מערבית. המומחה ציין את הליקויים בדירת התובעים, אך לא ציין כיצד עבודות השיפוצים בדירת אידלמן גרמו את הנזקים האלה, והסתפק במילים "עקב עבודות שיפוצים" כהסבר מלא לקשר סיבתי. ככל שהדברים אמורים בהוכחת קשר סיבתי, זו חוות דעת כללית, מעורפלת, שלא ניתן בה שום הסבר לקביעה הסתמית, אשר נעשתה ללא בדיקה של מקור הרטיבות הנטען במשתמע כלל. ככל שהדברים אמורים בהערכת עלות התיקונים, לא אמר המהנדס כלל מה צריך לתקן ולפי איזה תחשיב, והסתפק באמירה "עלות התיקונים כ- 8,000 ₪." לחוות הדעת צורפו צילומים, שאין לדעת מי צילם, שכן אין התיחסות בחוות הדעת לצילומים כלשהם, ובהם מופיעות תמונות של קירות חיצוניים של משפחת אידלמן ופגמים אסטתיים שאינם חלק מחוות הדעת. אני סבור שצילומים אלה אינם חלק מחוות הדעת של גוכמן. זו חוות דעת כללית ובלתי רצינית ואי אפשר להסתמך עליה כלל. המהנדס גוכמן נתן חוות דעת נוספת מיום 23.10.02, לפי בדיקה מיום 14.10.02. הנוסח הוא אותו נוסח, והתוספת היא רק בסעיף 5 לממצאים, בו נאמר תחילה "נסתם צינור הניקוז של המרפסת העליונה" ועתה נוספו המילים "והותקן ע"י צינוק הניקוז שנסתם צינור ניקוז שבור שממנו חודרים מים לתוך חדר משפחת X, נדרש להסיר את הצינור השבור ולפתוח מחדש את צינור הניקוז המקורי ובמקום זרבובית להתקין צינור ניקוז מסודר קבוע על גבי הקיר למערכת ניקוז כמו כן יש להסיר את הצינורות המכוסים בבטון". זה כל ההבדל בין שתי חוות הדעת. המומחה לא הסביר כיצד הסרת צינורות מכוסים בבטון תשנה את האיטום, מלבד הפגיעה האסטתית שתוסר. אף הנתבע אידלמן הגיש תמונות והתיימר לחוות דעתו. אני מבין שמר אידלמן הוא מהנדס, ולכן הוא סבור שהוא זכאי לתת חוות דעת מומחה. לשיטתי, יש הבחנה בין עדות לבין חוות דעת מומחה. עדות היא עדות מידיעה אישית, המעידה על מה שקרה, והיא אינה יכולה לכלול עדות סברה, שכן בכך היא מפחיתה מאמינות העדות ומכניסה אליה דברים שהעד אינו יכול להעיד עליהם. חוות דעת מומחה היא עדות סברה שהדין מתיר אותה, מתוך הנחה שיותר מהשהיא משקפת את רצונו של מזמין חוות הדעת, היא משקפת היבט מסויים של המקצוע שמתוכו מובאת חוות דעת זו. מומחה אינו יכול להעיד על מה שיש לו קשר אישי אליו. זאת, משום שיש חשש שיטה את חוות דעתו לפי הענין האישי שלו. עקרון זה מופיע בחיקוקים שונים, ויש ללמוד עליו מדרך של היקש (ראה למשל: סעיף 1 (2) לתקנות שמאי מקרקעין (אתיקה מקצועית) תשכ"ו - 1966, סעיף 2 לתקנות רואי חשבון (ניגוד ענינים ןפגיעה באי תלות כתוצאה מעיסוק אחר) (הוראת שעה) תשס"ג - 2003, ועוד). על כן, איני מקבל כל עדות של אידלמן שהיא עדות סברה ומומחה. הנתבעים הגישו את חוות דעת המהנדס נחום פרמינגר. פרמינגר מצא שהבנין מוזנח ומחופה בטיח המתפורר למגע יד. בכל הבנין יש סימנים לחדירת רטיבות קשה. לפי חוות דעתו, כאשר בדק את הרטיבויות (ונמנע ממנו לבדוק את חדר ההסקה בטענה שהוא בסדר, למרות שלאחר מכן הגיש התובע תצהיר ובו טען לרטיבות בחדר ההסקה), הרטיבות בחדר במפלס 5.66 היא מתחת לחלון ומפלס הכרכוב הבנוי באופן שאין טיח מצידו התחתון. נקבע, כי הרטיבות חודרת דרך החלון והקיר החיצוני, ולא מדירת הנתבעים. בחוות דעת זו יש הסבר מלא וממצה לסיבת הרטיבות ואני מעדיף אותה על המילים הכלליות של חוות דעת גוכמן. לכן, אני קובע שהרטיבות בחדר זה נובעת מפגמים בבנייה ואיטום של החלון והכרכוב ולא מדירת הנתבעים. לגבי הרטיבות בחדר המגורים, נמצא בבדיקה שהרטיבות מתחת לתקרה בפינה הדרומית היא 20% בעוד הרטיבות למטה היא 42%. לכן, קבע המומחה שאין מדובר בחדירת רטיבות מלמעלה. איני מקבל מסקנה זו כהכרחית, שכן הבדיקה נעשתה בראשית אפריל, ובהחלט יתכן שבמשך התקופה שלאחר החורף מתייבש הקיר לאט לאט, והתייבשותו מתחילה מלמעלה, דבר המסביר את הנתונים הנמוכים יותר למעלה. כך גם לגבי הפינה הצפונית. אף המהנדס פרמינגר מצא שבתקרה יש נשירת טיח הטעונה תיקון. מכאן, שמצא את אחריות הנתבע אידלמן לנזק זה. אשר למחסן, הקיר האחורי פונה לצלע ההר והתייבשות אינה יכולה להסביר את התוצאות של רטיבות קשה בקיר, ב- 50% יותר מהתקרה שגם בה יש רטיבות. ההסבר הסביר הוא כפי שהסביר פרמינגר, שהרטיבות נובעת מירידת מים בצלע ההר ולא מעבודות בדירה מעל התובעים, וכך אני קובע. לסיכום חוות דעת פרמינגר, אני מקבל את חוות דעתו שהרטיבות בחדר במפלס 5.66 ובמחסן אינה נובעת ממעשי הנתבעים. לגבי חדר המגורים, איני מקבל את חוות דעתו ועל כל פנים הוא הסכים שיש לתקן נשירת טיח בתקרה. לסיכום פרק זה, התובע לא עמד בנטל להוכיח שהעבודות בדירת אידלמן גרמו לנזקים בדירתו, מלבד חלק מהנזקים בחדר הדיור. חלק מהנזקים בחדר הדיור אכן נגרמו על ידי רטיבות מדירת אידלמן, ועל כן היו התובעים זכאים לפיצוי עליהם, אילו היו מוכיחים את נזקיהם. הדרך הכללית שבה חיווה המומחה מטעם התובעים את דעתו על הנזקים אינה מאפשרת חלוקה של עלות התיקון שקבע ואינה מאפשרת לקבוע פיצוי כלשהוא. אין בפני כל קנה מידה שעל פיו ניתן היה לקבוע לפי אומדנה את הנזק, וחל האמור בע"א 355/80 אניסימוב נ' מלון טירת בת שבע לה (2) 800: אין זה מדוייק כלל ועיקר לומר כי די לו לנפגע-התובע להוכיח את נזקו, ואילו שעור הפיצויים הוא ענין לאומדנו של בית המשפט.... באותם המקרים בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק, ניתן להביא נתונים מדוייקים, על הנפגע-התובע לעשות כן, ומשנכשל בנטל זה, לא יפסק לו פיצוי. לעומת זאת, באותם מקרים אשר בהם לאור טבעו ואופיו של הנזק קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושעור הפיצויים, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול דעת מתאים לבית המשפט לעריכת אומדן להשלמת החסר (ראה ע.א.711/72 פד"י כ"ח(1), 393, 400; ע.א.304/68 פד"י כ"ג(2), 366, 371). על כן, נפסק כי "מכיון שלא ניתן היה במקרה דנא להוכיח במדויק את שיעור הנזק, רשאי היה בית המשפט המחוזי לעשות אמדן של הנזק" (ע.א. 525/74 פד"י ל'(3), 281, 288). על כן, גם בענין אידלמן, יש לדחות את התביעה. 6. סיכום על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה. התובעים ישלמו לנתבעים גונן הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד והוצאות מומחים בסך 6,500 ₪ בתוספת מע"מ. לגבי הנתבע אידלמן, שקלתי שמא מכיוון שקבעתי שהוא אחראי לחלק מנזקי הרטיבות אין הוא זכאי להוצאות, אלא שהחלטתי שעיקר הטענות כנגדו נדחה ועל כן הוא זכאי להוצאות בגין דחיית תביעת התובעים לגבי נזקי הרטיבות האחרים. על כן, אני מחייב את התובעים לשלם לנתבע אידלמן הוצאות משפט, כולל שכ"ט עו"ד והוצאות מומחים בסך 1,500 ₪ בתוספת מע"מ. בשולי הדברים אציין, כי גם אני, כמו השופט י. עמית שבפניו התבררה תביעה בין התובע X לנתבעים גונן, התרשמתי שהבניןן סובל ממשפטים רבים מדי, ומסכסוכים שחבל שיהיו בין שכנים האמורים לגור זה עם זה שנים רבות. אני מצטרף לדעתו של המהנדס פרמינגר שמן הראוי לשפץ את הבנין כולו, שנבנה לפני 28 שנים ומאז הוזנח, כך שהרטיבות ממקורות חיצוניים תפתר. נזקי מיםנזילהתקרהצוויםצו עשה